תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי גיטין ז:ג:ו

אף בגט שיחרור כן כו' אף בהפקר כן שדה מופקרת מעכשיו לאחר ל' יום כו' ע"ד דרבנן אינה מופקרת. המלמ"ל ז"ל הקשה בפ"ה מה' עבדים למה לא אמרינן גבי הפקר גוף מהיום ופירי לאח"מ וכן הקשה בקצוה"ח ז"ל סי' רנ"ח דלפירש"י ז"ל למ"ד חזרה הוי הפי' של תנאה וחזרה. למ"ד תנאה הוי אם לא אחזור לאחר ל' יום א"כ מנפ"מ בין תנאי לחזרה. למ"ד תנאה הוי לא הוי שיחרור אם חזר בי' תוך ל' כיון שהתנה אם לא אחזור וכן בהפקר ואם לא חזר תוך שלשים אף לרבנן נמי כל שלא חזר שיחרורו שיחרור והפקרו הפקר וגבי שיחרור נפ"מ בנקרע השטר תוך ל' אבל אכתי תקשה מהפקר יל"ע עכ"ל ז"ל עיי"ש וקושית המל"מ ז"ל מן הפקר למה לא אמרינן גופה מהיום ופירי לאחר ל' מתרץ יפה בשם הרשב"א ז"ל אף בגט שיחרור כן כו' אף בהפקר כן שדה מופקרת מעכשיו לאחר ל' יום כו' ע"ד דרבנן אינה מופקרת. המלמ"ל ז"ל הקשה בפ"ה מה' עבדים למה לא אמרינן גבי הפקר גוף מהיום ופירי לאח"מ וכן הקשה בקצוה"ח ז"ל סי' רנ"ח דלפירש"י ז"ל למ"ד חזרה הוי הפי' של תנאה וחזרה. למ"ד תנאה הוי אם לא אחזור לאחר ל' יום א"כ מנפ"מ בין תנאי לחזרה. למ"ד תנאה הוי לא הוי שיחרור אם חזר בי' תוך ל' כיון שהתנה אם לא אחזור וכן בהפקר ואם לא חזר תוך שלשים אף לרבנן נמי כל שלא חזר שיחרורו שיחרור והפקרו הפקר וגבי שיחרור נפ"מ בנקרע השטר תוך ל' אבל אכתי תקשה מהפקר יל"ע עכ"ל ז"ל עיי"ש וקושית המל"מ ז"ל מן הפקר למה לא אמרינן גופה מהיום ופירי לאחר ל' מתרץ יפה בשם הרשב"א ז"ל דאי אפשר שיהא השדה הפקר ופירות לבעלים עכ"ל ז"ל ובקצוה"ח ז"ל כתב הטעם משום דהפקר בעינן דומיא דשמיטה שיהא מופקר לכל עיי"ש:

ולא אבין דבריהם ז"ל דמאי מקשה הקצוה"ח ז"ל דמאי נפ"מ בין תנאה לחזרה לגבי הפקר. לכאורה י"ל דנפ"מ בזכה בו ראובן ומכר לשמעון אם תנאי הוי הוי למפרע של ראובן ומכירתי מכירה. ואם חזרה הוא לא זכה לא ראובן המוכר ולא שמעון הלוקח משום דלא עשה חזקת קנין לאחר ל' והקנין שעשה בתוך ל' לאו כלום הוא כיון דלא הי' הפקר אז. ומאי דגרסינן ע"ד דרבנן אינה מופקרת הוי כמו שפירש המל"מ ז"ל. גבי' ע"ד דרבנן אינה גט אין הכונה דאינו גט כלל אלא הכונה דאינו גט גמור משום דמספקא לן כמו גבי גט אשה עכ"ל ז"ל עיי"ש אבל משום הא לא איריא דשפיר מקשה הקצוה"ח ז"ל בשלמא בגט שפיר שייך אינו גט גמור דהוי ספק שמא הוי גט אי לא הוי גט כלל משא"כ בהפקר היכי שייך לומר דאינו הפקר כלל הא עכ"פ הוי ההפקר הפקר אלא נפ"מ לענין זכית ראובן אבל בגט אם נקרע תוך ל' לא הוי גט כלל אבל באמת לא אבין כלל כל קושיותיהם ז"ל וכן הא דמקשה המל"מ ז"ל הא אפילו ספק תנאי ספק חזרה ג"כ העבד מוחזק בעצמו והוי תומ"י ב"ח והקצוה"ח ז"ל מאריך לתרץ קושיתו:

ובאמת לא אבין כלל הא הירושלמי ס"ל כר' יוחנן דשיורא הוי ובגירושין אין כאן גט כלל כדאיתא במס' קידושין דף ס' עיי"ש ירק משום גזירה דרבנן לבד אינה מתיבמת משום גזירה דמהיום אם מתי דהוי גט ולא שייך זאת רק באשה לענין יבום דאם אתה אומר תתיבם במהיום לאחר מיתה אתא נמי למימר דתתיבם גבי מהיום אם מתי. ממילא בעבד דלא שייך יבום לא הוי גט כלל ובעבד ע"כ אין שייך לומר דגזרינן מהיום לאחר מיתה משום מהיום אם מתי דיהא קצת גט שיחרור לאסרו בשפחה דא"כ קשיא קושית הגמ' ולגזור נמי מהיום אם מת דיהא אסור בב"ח משום מהיום ולאחר מיתה ובזה לא שייך תירוצא דגמ' שם א"ו דלא הוי גט כלל. ואף דמיירי במהיום ולאחר ל' ובאחר ל' שפיר הוי גט כדאיתא בתוס' ז"ל במס' קידושין דף ס' דכל עיקר דלא הוי גט בגט שיור הוא משום דקאמר לאח"מ ואין יכול לגמור. ובקידושין ג"כ כה"ג אילו אמר לאחר מיתה לא הוי קידושין כלל רק באומר לאחר ל' ואז גם בגירושין מהני ועיי' ברשב"א ז"ל שם דמסיק דלשיטת הירושלמי במס' קידושין האי קידושי שיור הכונה דהוי התחלה מהיום והגמר לאחר ל'. אבל לשיטת הבבלי הוא דלא נגמר יותר רק הוי קנין כל דהוא ונתפס קידושי מאה בקנין כל דהו והנ"מ בקידושין אבל גירושין כל דהוא ליתא ור' יוחנן ס"ל כאיבעיא דר' אבא עד כאן לא אמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל התם בקידושין קנין כל דהוא עיי"ש ברשב"א ז"ל מ"מ שפיר ניחא ממנפ"ש אי נימא דהוי התחלה וגמר ניחא ואי נימא דקנין כל דהוא ניחא דאי הוי התחלה וגמר הוי כמו באי ספק תנאי ספק חזרה דהוי נפ"מ כשלא חזר בו לענין אם נתקרע הגט או שנאבד בתוך ל' דאי הוי ספק תנאי ספק חזרה לא הוי גט כלל כדכתב הקצוה"ח ז"ל גופי' ולפ"ז למ"ד דהוי שיור אם נקרע בתוך ל' ואינו יכול להגמר פשיטא דלא הוי גט שיחרור כלל וע"כ לא קשה קושית המל"מ ז"ל דהא העבד מוחזק ואפילו כשנתקרע הגט כיון דהעבד מוחזק בעצמו להוי גט משום ספיקא דתנאה ז"א כיון דלא הוי שום ספק אלא ודאי שיור וצריך להיות נגמר לאחר ל' וכיון שנתקרע הגט ולא אתא לידי גמר אין זה גט כלל כדכתב הרשב"א ז"ל להך שיטה דהוא משום התחלה וגמר אם לא באה לידי גמר כגון דקדש אחר קידושין גמורין נפקע קידושין הראשונים או שנקרע השטר בתוך ל' לא הוי קידושין כלל וא"כ כיון דע"כ מיירי הנפ"מ בנקרע הג"ש בתוך ל' פשיטא דאין כאן גט שיחרור כלל ולא קשה קושית המל"מ ז"ל דהעבד מוחזק בעצמו וממילא לא קשה מהפקר ג"כ כיון דלא חזר בתוך ל' למה לא הוי הפקר ז"א דהא כמו שכתב הרשב"א ז"ל גופה מהיום ופירי לאחר ל' משום דלא אפשר שיהא השדה הפקר ופירות לבעלים ופי' הקצוה"ח ז"ל גופי' הטעם משום דכל עיקר דילפינן הפקר הוא משמיטה ונטשתם יש לך נטישה אחרת שהיא כזו וצריך להיות כמו בשמיטה הפקר לגמרי ובלא"ה לא מצינו דהוי הפקר כיון דלא הוי דומיא דשביעית נטישה גמורה א"כ לפ"ז ממילא לא משכח"ל הפקר בשביעית דהנטישה דשביעית נגמר תומ"י בב"א אבל לא נמשך ההפקר ל' יום דביום ראשון הוי התחלה ולאחר ל' נגמר וז"פ ולהך שוטה דשיור הוא בלא גמר ולא יוגמר עוד רק דבקידושין סגי בקנין כל דהוא. ובגיטין לא מהני משום דבעינן כריתות כנ"ל א"כ ממילא אין כאן ג"ש כלל בלאחר ל' כמו בלאחר מיתה כנ"ל. וכן לא הוי הפקר דבעינן נטישה גמורה:

כ"ז יש לומר לפי דבריהם ז"ל אבל לאחר העיון נראה לפענ"ד לתרץ קושית הקצוה"ח ז"ל מהפקר וכן הקושיא שהקשה הקצוה"ח ז"ל על הרמ"א ז"ל בשו"ע ח"מ סי' רנ"ז דפסק דהמקדיש נכסיו מהיום ולאחר ל' לא קדיש כלל וכן מצאתי בתשו' הגאון רע"א ז"ל סי' קמ"ב קמ"ג קמ"ד דמפלפל בהאי הגהת רמ"א ז"ל דנובע מקורו מתשו' הרשב"א ז"ל סי' תקס"ג דכתב שם ז"ל ז"ל אבל הקדש בד"ה אינו כן שאני סבור שהמקדיש שדהו לבד"ה מעכשיו ולאחר מ' או לאחר שלשים לא אמר כלום לפי שכל הנותן לחבירו מעכשיו ולאחר מיתה קי"ל גופי' קני מהיום ופירי לאחר מיתה. אבל לגבוה ותקדש אי אפשר לומר כן לפי שאי אפשר שהאילן של הדיוט יונק משדה הקדש אלא א"כ שייר מקום היניקה וראי' מהאי שילהי דהמוכר את הבית כו' כו' וא"ת מה ראית לבטל כל ההקדש מפני שיור זה אדרבה נבטל השיור מפני ההקדש. ולא היא הקרקע בחזקת בעלי' קיימת וכיון שאתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מארי' וכדגרסינן בירושלמי בפלוגתא דרבי ורבנן באומר ז"ג מהיום ולאחר מיתה דרבי סבר מגורשת דתנאה הוי ורבנן סברי דמגורשת ואינה מגורשת דספיקא הוי אי תנאה הוי אי חזרה הוי וגרסינן התם בירושלמי הבקיר מעכשיו ולאחר ל' יום ע"ד דרבי מובקרת ע"ד דרבנן אינה מובקרת כלומר אי אפשר שיהא השדה הפקר והפירות לבעלים. וכיון שכן הרי ההפקר בטל לגמרי. ואע"ג דגבי גט מגורשת ואינה מגורשת לא דמי דהתם אילו הי' תנאי הי' מועיל ואפילו חליצה לא בעי וכיון דמספקא לן אי תנאי הוי אי חזרה הוי הילכך חולצת ולא מתיבמת. אבל הכא דאפילו תנאי לא יועיל ואתה צריך לבטל אאד מהם ואוקי ממונא בחזקת מארי' וכדאמרונן בירושלמי שכתבנו עכ"ל ז"ל ומזה פסק הרמ"א ז"ל דבהקדש מעכשיו ולאחר ל' יום לא קדוש כלל. וקשה הא אפילו נימא דבמקדיש לאחר ל' יבול לחזור בו קודם ל' עיי' בר"נ ז"ל נדרים דף כ"ט ע"ב אבל מ"מ כי לא חזר בי' הוי הקדש. וכתב הגרע"א ז"ל דע"כ כונת הרשב"א ז"ל באמת רק דיכול לחזור תוך ל' והכי קאמר דאם היינו מפרשים דתנאי הוי הי' הדיוק דחזרה לא מהני דתנאי הי' אם יחי' לאחר ל' כמו דס"ל להרשב"א ז"ל בתשו' סי' תש"ז בקידושין מעכשיו לאחר ל' דהתנאי רק אם יחי' אבל לא על חזרה דלא כפירש"י ז"ל עיי"ש רק כיון דהוי ספק תנאי ספק חזרה אמרינן אוקי ממונא בחזקת מרא קמא. ושמא חזרה הוי ואם חזר בו והוי כאומר לאחר ל' לחוד ואם חזר בו קודם ל' מהני. אבל על הרמ"א ז"ל קשה דכתב דלא קדיש כלל ולא מהני ההקדש קשה. עכ"ל הגרע"א ז"ל. ובפירוש הכונת הרשב"א ז"ל פירש הגרע"א ז"ל בסי' קמ"ב וז"ל ז"ל עיי"ש הטעם כיון דאי אפשר בהקדש לדין גופא מהיום ופירי לאחר ל' יום דא"כ ינקי מהקדש וממילא הוי כמו בגט במהיום ולאח"מ דהוי ספק תנאי וספק חזרה וספק הקדש אוקי ממונא בחזקת מרא. זהו תמצית דברי הרשב"א ז"ל עיי"ש עכ"ל הגאון רע"א ז"ל:

ולא אבין לפ"ז למה לי' להרשב"א ז"ל להביא ראיתו מירושלמי הזה הא בזה דאוקי ממונא בחזקת מרא הוא מבואר בכ"מ. והא דאי איפשר שיהא הדיוט יונק משדה הקדש הוא ג"כ דין מבואר במס' ב"ב דף ע"ב שמביא הרשב"א ז"ל. ועוד לשון הרשב"א ז"ל דכתב לא דמי דהתם אילו הי' חנאי הי' מועיל כו' ואזלינן לחומרא וכו' משא"כ הכא דאפילו תנאי איני מועיל ואתה צריך לבטל אחד מהם אוקי ממונא בחזקת מרא וכדאיתא בירושלמי שכתבנו עכ"ל ז"ל דברים הללו צריך ביאור ע"פ כונת הגרע"א ז"ל ולשון הרשב"א ז"ל בתשו' ההיא ראיתי בדפוס ישן ג"כ אות באות בלשון הזה. ונראה לפענ"ד דה"פ בתשו' הרשב"א ז"ל ושפיר פסק הרמ"א ז"ל. דהנה הרשב"א ז"ל מפרש ג"כ כפרש"י ז"ל דהתנאי הוא באם שלא יחזור בו. והא דהרשב"א ז"ל מפרש דהתנאי הוא באם יחי' ל' יום המעיין בתשובת הרשב"א ז"ל סי' תש"ז כתב שם ורבותי ז"ל פירשו שאין בכלל זה אלא בכלל משמעות הלשון אם יקימנו ד' ויחי' עד ל' יום לומר שאם מת בתוך ל' לא תהא זקוקה ליבום עכ"ל ז"ל עיי"ש הרי דדווקא בקידושין מפרש כן הרשב"א ז"ל משום דלומר דאם מת בתוך ל' יום לא תהא זקוקה ליבום אבל בגירושין ובכל דבר הוי נמי כשיעת רש"י ז"ל דהתנאי הוא אם לא יחזור. והנה בפירוש ספק חזרה הוא משמעות דמעיקרא אמר מהיום ואח"כ חזר בו ורוצה שיתחילו הגירושין לאחר ל ויש עוד משמעות דלאו דחוזר בו מהתחלת הגירושין דיותחלו לאחר ל'. ז"א אלא דהא דקאמר מהיום אינו חוזר אך חוזר דרוצה דעד ל' יהא לו יניקה ממנה ורוצה דלאחר ל' תצא מרשותו לגמרי אף למע"י ועד ל' יהא המע"י שייך לו ומי יאמר לן דחוזר מכל עיקר התחלת גירושין דילמא חוזר על מע"י עד ל'. וכן בהפקר מי יאמר דחוזר על עיקר התחלת ההפקר דיהא לאחר ל' דילמא אינו חוזר עד ל' רק על הפירות וכיון דהרשב"א ז"ל מפרש ג"כ התנאי בעלמא חוץ מקידושין התנאי היא על חזרה. וע"כ קשה לו הירושלמי הזה מאי נפ"מ בין תנאי לחזרה ממנפ"ש אי חזר בו גם לרבי לא הוי הפקר ואי לא חזר בו גם לרבנן הוי הפקר. וע"כ מפרש דיש חשש בחזרה שמא חזר על הפירות עד ל' ולא דחזר בי' על התחלת ההפקר ז"א אלא דחזר על הפירות שיותחלו לאחר ל' וכיון שכן לא הוי הפקר כלל דהא אינו קובע זמן לאחר ל' שיותחל ההפקר ז"א אלא עיקר ההפקר מתחיל מהיום ואינו חוזר מזה רק מן הפירות הוא חוזר ונמצא דגוף מהיום ופירות לאח"מ וזה אי אפשר וכדכתב הרשב"א ז"ל. בלשונו ז"ל. ע"ד דרבנן אינו הפקר כלומר שאי אפשר שיהא גוף השדה מופקר ופירותיו לבעלים וכיון שכן לא הוי הפקר כלל:

ובזה ניחא לי מאוד בהא דכתב הרשב"א ז"ל במס' קידושין דף ס' ע"א בד"ה חזרה הוי כלומר אינו רוצה שיחולו הקידושין מעכשיו אלא לאחר ל' יום וא"ת והא כל תכ"ד כדבור דמי חוץ כו' וקידושין י"ל דלאו חזרה ממש קאמר אלא כעין חזרה קאמר לומר דמספקא לי' דילמא ה"ק מעכשיו אני נותן לך המעות ולא יחולו הקידושין עד לאחר ל' יום ומפני שלשון לאחר כו'. תירץ ב' דבואמר קודם נתינת המעות מהני כו' עיי"ש ולכאורה קשה תירוץ הראשון דהכונה מהיום הוא על הנתינה א"ב בגט שכותב בתוך הגט מהיום ולאחר מיתה קשה הא התם ליכא למימר דהכונה הוא על הנתינה הא הגט הוא על גוף הכריתות ונתינה היא עושה בידו ולא בכתבו אבל לדברינו שפיר ניחא דבגירושין לא קשה כלל קושיתו האיך חוזר בו ז"א דמנלן דחוזר על גוף הכריתות כמו דמפרש חזרה דקידושין דאינו רוצה שיחולו עכשיו אלא לאחר ל' ז"א דהא גבי גירושין י"ל דחוזר רק מן מע"י עד ל' אבל עיקר הגירושין רוצה שיחול מעכשיו וא"כ לא קשה כלל האיך יכול לחזור ז"א דהא היא רק עמי"ד ולא הוי חזרה ממש ג"כ אלא כמו במתנה מהיום ולאח"מ דהוי גוף מהיום ופירי לאחר ל' דזה לא הוי לא תנאי ולא חזרה ונמצא הכריתות בטל מעליו משום שלא מצינו אשה נשואה לזה ומעש"י לזה כדאיתא בירושלמי. והנה בהא דאיבעיא לן במס' ב"ב דף קמ"ח בשכ"מ שהקדש נכסיו ונשאר בתיקו הוי מחלוקת הראשונים ז"ל בפסק הקדש אם אזלינן לחומרא או לקולא. ונוכל לומר דהרשב"א ז"ל בשיטת המחמירין בספק הקדש רק במקום דליכא ספק אלא דבר ברור שהקדיש גופה מהיום ופירי לאחר ל' דזה דבר שאי אפשר ולא ידעינן מי מבטל את מי או הפירות מבטל להגוף או הגוף מבעל את הפירות וזה לא שייך לס' הקדש. ע"ז מחדש הרשב"א ז"ל דאמרינן כיון שאתה צריך לבטל דבר אחד אמרינן קרקע בחזקת בעלי' עומדת ונתבטל הגוף מפני שיור הפירות. ולא נפיק מרשותו רק בדברים ברורים בלא פיקפוק. וזה איך ללמוד ממקום אחר רק מהאי ירושלמי ההיא דהפקר כמו שכתבנו לעיל דלפיכך לא הוי הפקר לרבנן אף שלא חזר בו. ומדייק הרשב"א ז"ל בלשוני ז"ל משום דאי אפשר שיהא השדה מופקר ופירותיו לבעלים וכיון שכן הרי ההפקר בטל לגמרי עכ"ל ז"ל ומסיק הרשב"א ז"ל אע"ג דגבי גט הוי מגורשת ואינה מגורשת לא דמי דהתם אילו הי' תנאי הי' מועיל ואפילו חליצה לא בעיא וכיון דמספקא לן אי תנאי הוי אי חזרה הוי הילכך אזלינן לחומרא וחולצת ולא מתיבמת. משא"כ כאן דאפילו תנאי לא יועיל ואתה צריך לבטל אחד מהן אוקי ממונא בחזקת מארי' פי' כונתו דקשה לו דהא יש כאן ספק תנאי והוי ספק הקדש לחומרא דניחוש דילמא הוי תנאי אך משום דהכי התנאי דהכא הוא חזרה. וע"כ בשלמא בגט שייך שפיר חזרה לפי תירוץ השני של הרשב"א ז"ל דחוזר קודם הנתינה משא"כ בהקדש דלא שייך נתינה ובאמירה לחוד כמסירה להדיוט דמי ואינו יכול לחזור בו. כדמסיק בירושלמי במסקנא אף בהקדש כן כל עמא מודיי דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי. וכיון דאינו יכול לחזור בו לא יכול להתנות ג"כ על החזרה כיון דאין יכול לחזור האיך יתנה עליו ואע"ג דקי"ל מתנה על משב"ת לא עשה כלום והתנאי בטל והמעשה קיים. ז"א מב' טעמים. א' דהנ"מ בכל התנאים כמו בע"מ שלא תשמטני שביעית וע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה לא אמרינן כיון דלא נתקדש רק ע"מ כן לא תהא מקודשת אלא אמרינן דהתנאי בטל והמעשה קיים:

ופי' הרשב"א ז"ל מובא בשטמ"ק ז"ל במס' כתובות דף נ"ו ע"א דכיון דמתנה בדבר שאי אפשר לא הוי כבגוב"ר והוי מפליג בדברים והנ"מ כשהתנה בלשון תנאי אז תנאי שאי אפשר לקיימו התנאי בטל והמעשה קיים מה שא"כ הכא שלא הגיד בלשון תנאי אלא מעכשיו ולאחר ל' והא לא יצא תנאי מפיו. ותדע דהא לא בעינן דיני תנאי הכא כלל והרי להך שיטה דהתנאי הוא חזרה אם חזר בו בתוך ל' אינה מקודשת ואמאי הא לא כפל תנאו דאי כפל תנאו מאי מספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי א"ו ברור דלא שייך דיני תנאים רק בשאומר בלשון תנאי אבל כשלא אמר בלשון תנאי לא שייך לדיני תנאי אלא פסיקת הקידושין והגירושין הוא על דעת זה שיוכל לחזור בתוך ל' ואם לא יחזור הוי למפרע קידושין [ועיי' בריטב"א ז"ל במס' קידושין דף כ"ג ע"ב דאפילו באומר ע"מ נמי לאו בכל מקום הוי תנאה אלא שיור ואע"פ שבלשון הגמ' אהני לי' תנאו מ"מ לא הוי תנאי ולא בעינן משפטי התנאים אע"ג דהגמ' קרי בלשון תנאי] ובעינן בתנאי ב' דברים שיאמר ע"מ ויתלה במעשה או בל"ת אבל כשלא תלי במעשה לא הוי תנאי אפילו כשאומר ע"מ כההיא דהריטב"א ז"ל. ודכוותי' בשלא אמר ע"מ נמי לאו כלום היא ולא שייך לדיני תנאי וכאומר בשיהי' לי מעות תחזירם לי גבי מקח דלא בעינן משפטי תנאי דיהא שייך בו דיני תנאי אלא פסיק המקח כן הוא. ודכוותי' הכא בקידושין וגירושין מעכשיו לאחר ל' הוי פסיקת הקידושין באופן זה ולא שייך בו דיני תנאי רק לרבנן חיישינן שמא חזר לגמרי ולרבי אמרינן דאם לא יחזור בתוך ל' תהא מקודשת למפרע. וא"כ אימתי קי"ל בתנאי שאי אפשר לקיימו כגון במתנה עמ"ש בתורה וכדומה דאין בו ממש הנ"מ כשהתנה בלשון תנאי דאז בעינן משפטי תנאי וכדכתבו בתוס' ז"ל במס' כתובות דף נ"ו דתנאי גופו חידוש הוא ורק דילפינן מב"ג וב"ר וכיון דהוי תנאי דאי אפשר לקימו ולא הוי כב"ג וב"ר אין בו ממש ולא גמרינן מיני' א"נ דהוי כמפליג בדברים כדברי הרשב"א ז"ל משא"כ כשלא אמר בלשון תנאי לא בעינן משפטי תנאי אע"ג דהוי תנאי אך כיון שלא הגיד בלשון תנאי כגון ע"מ או באם לא בעינן משפטי התנאי אלא דפסיקת הקידושין כן ולא שייך לדיני תנאי וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו במס' גיטין דף ע"ה עיי"ש דכתב כן א"נ דלא שייך מתנה עמשב"ת רק היכי דקיום המעשה תלי בעקירת דבר מן התורה כגון ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה וע"מ שלא תשמיטני שביעית וע"מ שאין לך עלי אונאה. אבל כשהתנאי היא על בטול המעשה בעקירת דבר מן התורה. וע"י קיום ד"ת יתקיים המעשה מהני תנאה וכמו כן בתנאי שאי אפשר לקיימו אם התנה על קיום המעשה בתנאי שאי אפשר לקיימו לא הוי תנאי והמעשה קיים. כגון הרז"ג ע"מ שתעלה לרקיע אבל כשלא תעלה לרקע לא יהי' גט דנמצא דהאופן שאי אפשר לקיימו מקיים המעשה אז לא הוי תנאי תנאי והמעשה קיים משא"כ בשאמר להיפך הרז"ג ע"מ שלא תעלה לרקיע ואם תעלה לרקיע לא יהי' גט דהדבר שאי איפשר הוא לבטול המעשה הוי תנאי קיים והראי' דהא לאביי דס"ל במס' גיטין דף פ"ד גבי ע"מ שלא תאכל בשר חזיר דהוי תנאי דאי אפשר לקיימו. ונכלל בכלל דאמר ריב"ח כלל אמר ריב"ח כל תנאי דאי איפשר לו לקיימו והתנה עליו מתחלתו כדאיתא שם בסוגיא ועכ"ז גרסינן שם בסוגיא הנ"ל בברייתא הרז"ג ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך דהוי תנאי קיים. ואם נבעלה בטל הגט ולא הוי מתנה על משב"ת ולא תנאי דאי איפשר לקיימו. עיי"ש דמפורש כן. וא"כ הכ"נ דכוותי' גבי התנאי דהקדש דתלי בחזרה עד ל' יום דהא הכ"נ קיום המעשה תלי בקיום הד"ת שלא יחזור מההקדש כדת התורה עי"ז יתקיים המעשה שפיר הוי התנאי קיים. ועל אופן זה חל ההקדש. והילכך בקידושין וגירושין שייך פסיקת קידושין וגירושין בחזרה קודם הנתינה כדברי הרשב"א ז"ל בתירוץ השני. מה שא"כ בהקדש היכי שייך פסיקת וחלות ההקדש ברשות החזרה ואי אפשר חלות ההקדש באופן זה וע"כ דצריך אתה לבטל מן הפיסוק אחד מהן ואמרינן דההקדש בטל משום דאוקי ממונא בחזקת מרא. ונמצא ממה דמסיק הירושלמי אף בהקדש כל עמא מודיי דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לא קשה על הרשב"א ז"ל דאדרבה כיון דלא מצי להקדיש באופן זה שיהי' כח החזרה וא"כ צריך אתה לבטל אחד מהן. וע"כ קרקע בחזקת בעלי' קיימת. ולזה כתב הרשב"א ז"ל דבין שתאמר גופה מהיום ופירי לאחר ל' ובין שתאמר תנאי הוי בדלא יחזור ע"כ צריך אתה לבטל אחד מהן וע"כ קרקע בחזקת בעלי' עומדת ומן המסקנא דבירושלמי לא מוכח דינו דהרשב"א ז"ל. דילמא ההקדש קיים והחזרה בטל או השיור בטל ע"כ למד מההיא דהפקר כנ"ל ודוק. ואחר כותבי זאת הראני ח"א אשר הגרע"א ז"ל בסי' ר"א מפלפל בהאי קושיא בדין תנאי כפול ומתרץ שם וג"א דמייתי כן מעיקרא אבל בתירוצו ז"ל אינו מעלה ארוכה בהא דתשו' הרשב"א ז"ל בסי' תל"ז דחולק על רש"י ז"ל בפירוש התנאי דלרש"י ז"ל מהני חזרה ולדידי' ז"ל לא מהני חזרה. ואי נימא בעינן תנאי כפול מאי נפ"מ ביניהם להלכה הא לרש"י ז"ל נמי כיון דלא כפלי' לתנאי התנאי בטל ומעשה קיים ודוק: