תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי גיטין א:א:ה

רבנן בר ר"ח אייתי גיטא ונתני לה ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ. אתא עובדא קומי ר' יוחנן א"ל טלוהו ממנה ואמור לה בפני שנים בפ"נ ובפ"נ ור"י כרשב"א דרשב"א אומר איני גט עד שיאמר לה בעת מתנה שהיא גיטך דר"י ריבה מן רשב"א ולא מודה רשב"א שאם אמר לה בשעת מתנה הר"ז גיטך שהיא גט. והכא אפילו אם אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטך אינו גט עד שיאמר לה בפני שנים בפ"נ ובפ"נ. אלא מסבר סבר ר"י שאין האשה נאמנת לומר התקבלתי גיטי משלוחי בעלי כו' מאי כדון טעמא דר"י כדי להחזיקה גרושה בפני שנים ע"כ הסוגיא הזאת תמורה:

ונראה לפענ"ד דה"פ. ונקדים מתתלה מה שכתבו בתוס' ז"ל דף פ"ד ע"ב ד"ה אמר יהא דאמרינן דף ה' ע"ב כיצד יעשה יטלנו הימנ' ויחזור ויתננו לה אתיא אפילו כרבי כיון שניתן הגט כהלכתו מן התורה מה שהוא אומר אחר הנתינה בפ"נ ובפ"נ לא הי' מועיל כלום עכ"ל ז"ל. לכאורה לא קשה הא בירושלמי מוקי באמת ההיא כרשב"א ז"א דהא ר' יוחנן דמשני בבבלי שאני הכא הואיל וקנאתו לפסול בו מן הכהונה גבי הרא"מ לכ"א ואילו בירושלמי מוקי מתניתין דהמגרש כרשב"א ולא מחלק בין קנאתו מעיקרא ולא קנאתו וע"כ מוקי בירושלמי ר"י כרשב"א:

א"נ בפשיטות כיון דבבבלי לא מוקי כרשב"א רק מתניתין דהמגרש אבל הברייתא דהמביא גט ממדה"י לא מוקי כרשב"א. ע"כ דהבבלי ס"ל לחלק כמו שחילקו בתוס' ז"ל. אבל קשה לשיטת הרמ"ה ז"ל ושיטת הר"ש מקינין ז"ל דכתבו דאם עדי מסירה עדיין לפניו סגי שיאמר אח"כ בפניהם בפ"נ ובפ"נ וכ"כ בב"י ז"ל סי' קמ"ב בשם המרדכי ז"ל דכתב בשם הר"מ מקוצי ז"ל דאף לאחר זמן מרובה אם ימצא ע"מ יכול לומר בפניהם בפ"נ ובפ"נ אבל לא בפני עדים שלא מן המסירה דה"ל חצי עדות. והכא שמצריך לטול ממנה ויחזור ויתננו לה לפי שלא מצא ע"מ עכ"ל ז"ל ופי' דהוי חצי דבר צ"ב וכי מה חצי דבר שייך בזה הא תנינן במתניתין אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמי' הכי נימא דהוי חצי עדות עידי הקיום ומ"ש הקיום דבפ"נ ובפ"נ דהוי חצי עדות. וע"כ בפשיטות גמור דה"פ דהוי חצי עדות גמורה דהא ע"א אינו נאמן על קיום רק רבנן האמינו להשליח אבל איש אחר כשאומר בפ"נ ובפ"נ לא מהני ודווקא שליח מהימן. ואימתי נוכל לקיים הגט ע"י ע"א הנ"מ כשהוא שליח ובעת שמוסר הגט לאשה בתורת שליח אז מהימן ולפ"ז ע"מ שראו הנתינה שהוא הוא השליח יכולין לקיים הגט משא"כ כשלא אמר בפ"נ ובפ"נ לפני ע"מ והגיד בפ"נ ובפ"נ לפני עדים אחרים שלא הי' בעת הנתינה ואינן רואין שהוא הוא השליח מה מועיל קיומו הא אינו רק ע"א משא"כ במתניתין ביש עלי' עוררין יתקיים בחותמי' ע"י ב' עדים דמהימנו דא"צ להיות שלוחין וזה פשיט וברור. ולפ"ז קשה לי מאד מהאי ירושלמי דמוקי ר"י כרשב"א ולא כרבי דאי כרבי א"צ לטול ממנה ולחזור וליתן לה אלא אומר הרז"ג בשעה שהגט בידה אחר הנתינה ז"א דלעולם ס"ל כרבי ורבי ס"ל דע"ח כרתי. ע"כ די כשיאמר הרז"ג אח"כ לאחר הנתינה כשעדיין הגט בידה משא"כ גבי בפ"נ ובפ"נ דבעינן ע"כ דיאמר לה בפני ב' או בפני ג' בפ"נ ובפ"נ אף למ"ד ע"ח כרתי והנה אף דר' יוחנן א"ל לקמן בפ' המגרש דע"ח כרתי מ"מ לענין בפ"נ ובפ"נ צריך ע"כ להעיד לפני ב' עדים או ג' משום קיום. וכיון דלא הגיד בעת הנתינה בפ"נ ובפ"נ אפילו היו ע"מ אז לא מהני כשיאמר אח"כ לאחר הנתינה כשהגט בידה בפ"נ ובפ"נ דצריך למימר בפני עדים וכיון דהם לא הי' בעת הנתינה הוי חצי עדות דלא נתקיים רק בצירוף שניהם ע"מ שראו הנתינה שהוא השליח והעדים ששמעו מפיו בפ"נ ובפ"נ והוי חצי דבר ע"כ צריך ליטול ממנה ויחזור ויתננו לה בפני העדים ויאמר בפ"נ ובפ"נ בפניהם והם בעצמם יראו הנתינה וזהו קושיא עצומה מאוד ועוד קשה הא דפסק הרמ"ה ז"ל דצריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ בפני האשה ומסתברא דאי אמר להו לסהדי ולא אמר להו לדידה וליתא לשליח לחזור ולאמר לה. לא מצרכי מידי אחרינא עכ"ל ז"ל ומובא בטור ז"ל והב"י ז"ל תמה מנ"ל דצריך לומר בפני האשה עיי"ש. ובשו"ע סי' קמ"ב ס"ז פסק השו"ע וז"ל אם איחר מלאמרו יותר מתכ"ד או שלא אמרו [ובהגה לפני האשה. טור] או שנתנו לה בינו לבינה אע"פ שנשאת נוטל ממנה וחוזר ונותן לה בפני שנים ואומר בפניהם בפ"נ ובפ"נ ואם לא נטלו ממנה פסול עד שיתקיים בחותמי' ע"כ וקשה מאוד על הגהת רמ"א ז"ל שלא אמר בפני האשה נמי בדיעבד ג"כ פסול. והא הטור ז"ל דמביא הך דינא בשם הרמ"ה ז"ל פסק דבדיעבד כשר וראיתי בביאורי הגר"א ז"ל דמקשה כן:

ונראה לפענ"ד דה"פ בירושלמי דהנה בבבלי גרסינן המביא גט ממדה"י ונתנו לה ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ יוציא והולד ממזר דברי ר"מ וחכ"א אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתנהו לה בפני שנים ויאמר בפ"נ ובפ"נ. ובדף פ"ו נמחק תיבת לה הראשון בשני עיגולין להראות שנמחק מן הספר. ואילו בירושלמי גרסינן רבנן בר רב חסדא אייתי גיטא ונתנו לה ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ אתא עובדא קומי ר' יוחנן א"ל טלוהו ממנה ואמור לה בפני שנים בפ"נ ובפ"נ ולא גרסינן טלוהו ממנה ותחזור ותתן לה אלא טלוהו ממנה ואמור לה בפני שנים. ונראה לפענ"ד דה"פ דהא לכאורה קשה דרבנן בר ר' חסדא. דאייתי גיטא ולא יאמר בפ"נ ובפ"נ הא מתניתין היא המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ והאיך לא יאמר אמורא בפ"נ ובפ"נ. ואין לאמר כההיא דמסיק במסקנא על ריב"ל דאמר דא"צ ופריך והא אמר ריב"ל שאינן בקיאין בדיקדוקי גיטין. ומשני משום דעכשיו חבירים מצוין בחו"ל ז"א דא"כ למה נטר הגמ' להקשות עד ריב"ל ולא פריך תיכף על רבנן בר רב חסדא וע"כ נראה לפענ"ד דה"פ דרבין בר רב חסדא אייתי גיטא ונתנו לה ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ פי' דאף דאמר בפ"נ ובפ"נ הוא לפני העדים אבל לא אמר לה ובתכ"ד של הנתינה לפני' או לאחרי' הגיד לפני העדים שלא בפני האשה בפ"נ ובפ"נ אתא עובדא קומי ר' יוחנן א"ל טלוהו ממנה ואמור לה בפני שנים בפ"נ ובפ"נ דס"ל דצריך לומר בפ"נ ובפ"נ לפני האשה וכיון שלא הגיד בפניה בפ"נ ובפ"נ הוי כמו שלא אמר גם הרז"ג דהא דכיון דס"ל לר' יוחנן דתקנת חכמים היא שיאמר בפ"נ ובפ"נ לפני האשה וצריך לומר לה הרז"ג ובפ"נ ובפ"נ וכיון דלא אמר בפ"נ ובפ"נ וגייז לי' לדיבורא הוי כמו שלא אמור כלל כדאיתא בש"ס דילן דף ג' ע"א דלפיכך לא תיקנו חכמים דיאמר בפ"נ ובפ"נ לשמה דילמא גייז לי' לדיבורא ולא יאמר לשמה ויהי' גרוע דאז דומה כמו שלא אמר אפילו בפ"נ ובפ"נ כדפירש"י ז"ל דכיון דלא אמר כתקנת חכמים עיי"ש דהוי שינוי באמירה ולא יועיל האמירה דבפ"נ. וה"נ אפילו דאמר לה הרז"ג לפני העדים בעת הנתינה רק בפ"נ ובפ"נ לא הגיד לה רק לפני העדים בלבד שלא בפני' וכיון דתק"ח דצריך לומר בפ"נ ובפ"נ לפני האשה וכיון שלא הגיד בפני' הוי שינוי בהאמירה דלפני' ולא יועיל אמירת הרז"ג לפני האשה. ונמצא שלא הגיד רק לפני העדים ע"כ אמר לו ר"י שיטול ממנה ויחזור ויתן לה בפני ב' ויאמר בפניהם בפ"נ ובפ"נ. והגם דר יוחנן ס"ל לקמן בפ' המגרש דעח"כ ולמה צריך שנים עדים לאו משום עדי מסירה ז"א דלא בעינן בכ"מ ע"מ לקיים הדבר ולאמת הדבר ג"כ לא בעינן דכיון דהגט ביד האשה נאמנת לומר שקבלה הגט מבעלה כדאיתא בדף כ"ד וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן איתא בתוס' ז"ל דף ד' ע"א ד"ה דקיימא וכן כתבו הפוסקים ז"ל דאפילו למ"ד דבעינן ע"מ הוא רק לקיים הדבר אבל לענין נאמנות נאמנת לומר דהי' ע"מ ובהכשר נעשה כיון דהגט ת"י והגט מקיום פשיטא דקיבלה דאל"כ שטרי בידך מאי בעי. לפיכך תקנו חכמים ע"ח שאם ימותו ע"מ או ילכו למדה"י. תנשא ע"י ע"ח ותהי' נאמנת לומר דהי' ע"מ ונעשה בהכשר. לפיכך לר' יוחנן דע"ח כרתי ולא בעינן כלל ע"מ הא דס"ל דצריך ליתן לה בפני שנים ולומר בפני האשה בפ"נ ובפ"נ לאו משום דבעינן ע"מ לקיים הדבר דבלא"ה לא חשוב מסירה ז"א אלא לאמת הדבר דהי' מסירה וגבי גט ע"י שליח בעינן לאמת הדבר שהי' נתינה כדלקמן ולפיכך כיון דצריך נתינה חדשה ע"כ צריך ב' עדים על הנתינה לאמת הדבר ואף דאיכא ב' עדים על הנתינה קמייתא הרי הם עדים שלא הגיד בפניהם בפ"נ ובפ"נ ואינו מועיל אמירה דהז"ג שאמר השליח ג"כ ולא תוכל להתאמת ע"י עדי קמייתא. ואם יתן לה עוד הפעם בינו לבינה ויאמר לה הרז"ג ובפ"נ ובפ"נ הרי אין לה עדים לאמת שהי' נתינה חדשה ע"כ צריך להנתינה עוד ב' עדים לאמת. ואי ס"ד דר"י ס"ל כרבי א"כ קשה למה לן נתינה אחריתי יאמר בעת שהגט עדיין בידה בפ"נ ובפ"נ ואלא ע"כ ס"ל כרשב"א ולא קשה השתא קושיתינו דילמא שא"ה משום דבעינן ב' עדים על קיום האמירה בפ"נ ובפ"נ וע"כ צריך שיראו הנתינה שהוא השליח כדי לקיים הגט ע"י בפ"נ ובפ"נ ז"א דהא כבר נתקיים הגט דלענין קיום הגט כבר נתקיים בשהגיד בעת הנתינה קמייתא בפ"נ ובפ"נ בפני העדים וראו העדים שהוא הוא השליח ולא בעינן ב' עדים כעת רק משום לאמת הנתינה אחרינא. ואי ה"ל כרבי הא לא צריך נתינה אחריתא כלל והי' די שיאמר בעת שהגט עדיין בידה בפ"נ ובפ"נ ועל שקיבלה גיטה משליח בעלה יש לה עדים ואף כשיעידו העדים על הנתינה יעידו שלא הי' אמירה להאשה הא על אמירה נאמנת שהי' בינו לבינה אח"כ כשהי' הגט בידה דבזה ע"כ אמרינן דמסתמא בהכשר נעשה כיון דנודע שקיבלה גיטה. וכמו למ"ד דבעינן ע"מ אמרינן ג"כ דמסתמא בהכשר נעשה כיון שנתקיים הגט בתותמיו ואינו מזויף ושטרי בידך מאי בעי וע"כ דנמסר לה כיון דנתן לה אמרינן דע"כ בהכשר נעשה דבזה א"צ לנאמנות ולעדות רק לענין הנתינה אם נתן לה וכיון שנתברר שנתן לה אמרינן ממילא דבהכשר נעשה אם לא בדאיכא סתירה לזה. ונמצא השתא דלא כקושייתינו דילמא לפיכך בעי נתינה אחרת משום דבעינן ב' עדים וכדי שלא יהי' חצי עדות ע"כ בעינן נתינה אחריתא ז"א אדרבה הא דבעי ב' עדים הוא משום קבלה ונתינה אחריתא. ע"כ דס"ל כרשב"א ופריך הגמ' וריבה דר"י מרשב"א מי לא מודה רשב"א אם אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטך שהוא גט. והכא אפילו אם אמר בשעת מתנה שהוא גיטך אינו גט עד שיאמר לה בפני ב' בפ"נ ובפ"נ פי' דאפילו דסבור כרשב"א דבעינן בעת מתנה לומר הרז"ג והכא אפילו אם יאמר בשעת נתינה הרז"ג מ"מ ס"ל דלא חשוב אמירה ולא הועיל ההרז"ג עד שיאמר לה בפ"נ ובפ"נ בפני ב' הא רשב"א לא ס"ל דצריך שיאמר הרז"ג לפני ב' עדים דהא ע"ח כרתי ולמה ס"ל לר"י דר"ל ג"כ ע"ח כרתי דצריך ב' עדים אם משום לקיים הדבר הא ס"ל דע"ח כרתי אלא לאמת הדבר דמסבר סבר ר"י שאין האשה נאמנת לומר התקבלתי גיטך משלוחי בעלה וצריך לזו עדים על נאמנות של הקבלה דעדי קמייתא לא מהני דהא יודעים שלא הגיד לפני האשה בפ"נ ובפ"נ וצריכה ב' עדים דהי' נתינה חדשה ואינה נאמנת על הקבלה ואף דבכ"מ אשה נאמנת על הקבלה וא"צ עדים לאמת אבל מן שליח אינה נאמנת. והא תנינן האשה עצמה מביאה את גיטה וחש לומר שמא משלוחי הבעל קיבלה וא"כ האיך נאמנת [הא ר"י גופי' מוקי בספ"ב כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני ובלא"ה נאמנת עיי' ברמב"ם ז"ל ובשו"ע סי' קמ"ב דעת הרמב"ם ז"ל עיי"ש] מאי כדון טעמא דר"י כדי לאחזוקי גרושה בפני שנים פי' דאפילו דע"ח כרתי מ"מ בעינן ב' עדים על המסירה משום לאחזוקי גרושה כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל דף ד' בשם ר"ת ז"ל דרגיל ר"ת ז"ל לומר אפילו למ"ד ע"ח כרתי מ"מ בעי עדים בשעת נתינת הגט. ומ"מ אין ראי' מכאן לשיטת ר"ת ז"ל דהכא לגבי שליח אמרינן דצריך לאחזוקי גרושה בפני שנים. ולא משום נאמנות על הקבלה אלא משום לאחזוקי גרושה בפני שנים וע"כ צריך הקבלה בפני שנים אבל שהבעל עצמו נתן לה הגט א"צ להחזיקה גרושה בפני שנים וא"צ הקבלה בפני שנים כדאיתא לקמן. ועפ"ז מובן מאוד שיטת הפוסקים ז"ל דהנה הרמ"ה ז"ל הוציא מן הירושלמי המפורש הזה דבעינן שיאמר בפ"נ ובפ"נ בפני האשה ס"ל דר"י לא קאמר אלא לכתחילה דצריך לחזור וליתן לה ולומר בפ"נ ובפ"נ אבל בדיעבד א"צ דס"ל דגבי אמירה הז"ג כדעת הפוסקים ז"ל דאם אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שט"ח זה דמגורשת אע"פ שלא הגידו העדים לה אח"כ כדעת הפוסקים ז"ל בסי' קל"ו והילכך אפילו דבפ"נ ובפ"נ תקנת תכמים שלכתחילה יגיד גם בפני האשה ולא מהני אמירה לפני העדים לחוד מ"מ בדיעבד כשר ואי כיון דלא הגיד בפ"נ ובפ"נ וגייז לדיבורא הוי כמו שלא הגיד גם הרז"ג ז"א כיון דהגיד לפני העדים מהני בדיעבד דהא באמירת דלפני האשה לא נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים דהא גם אמירת הרז"ג צריך ג"כ להגיד לכתחלה לפני האשה ומ"מ בדיעבד סגי כשאמר לפני העדים. אבל הרמ"א ז"ל דפסק בסי' קל"ו כדעת התוס' ז"ל דבעינן האמירה לפני האשה וכשהגיד לפני העדים לא מהר רק שאח"כ יגידו לה העדים או הוא בעצמו כשהגט עדיין בידה א"כ ה"נ כשלא הגיד לפני האשה בפ"נ ובפ"נ והוי שינוי בהאמירה ולא מועיל גם אמירת הרז"ג וצריך לומר לה הרז"ג ולענין בפ"נ ובפ"נ אף רבי מודה דבעינן שיאמר בשעת נתינה לשיטת הש"ס דילן כדאיתא בתוס' ז"ל דף פ"ד ע"ב עיי"ש ע"כ הגי' הרמ"א ז"ל בסי' קמ"ב בס"י גבי דין דתכ"ד אם איחר מלאמרו יותר מכ"ד או שלא הגיד מגי' הרמ"א ז"ל לפני האשה פי' כשאמר אפילו בתכ"ד רק שלא בפני האשה והי' בתכ"ד של הנתינה שלא בפני האשם [ומתורץ קושית הב"י ז"ל דהיכי משכח"ל עיי"ש ולהרמ"א ז"ל ניחא באופן בתכ"ד] הרי הגט פסול עד שיחזור ויתננו לה דהרמ"א ז"ל אזיל לטעמו דפסק בסי' קל"ו דצריך לחזור ולומר לפני האשה או הוא או העדים רק התם בהרז"ג פסקינן כרבי דלא בעינן יחזור ויתננו רק כשהגט עדיין בידו אבל בבפ"נ ובפ"נ ס"ל לש"ס דילן כרשב"א דבעינן יחזור ויתננו לה ומפורש מדמי בירושלמי דינא דאמירת בפ"נ ובפ"נ בפני האשה לאמירת הרז"ג דנחלקו רבי ורשב"א. וכיון דלא הגיד בפ"נ ובפ"ג בפני האשה וגייז לי' לדבורא והוי כשלא הגיד גם הרז"ג לפני האשה ולשיטת רמ"א ז"ל מעכב אף בדיעבד ודוק: