תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי גיטין א:א:ד
Tosafot HaRid on Yerushalmi Gittin 1:1:4 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →עד שיאמר בפ"נ ובפ"נ ביום. עד שיאמר בפ"נ ובפ"נ לשמה. עיין בגליון ציון ירושלים דמביא קושית הפנ"י ז"ל דמקשה הא על ידי שליח כשר גם מוקדם ולמה לו למימר בפ"נ ביום בפ"נ ביום. וכתב דהא"מ ז"ל מפלפל בזה. וראיתי בס' א"מ ז"ל דמפלפל טובא בזה:
ונראה לפי עניות דעתי לתרץ בטוב טעם. והנה הספר פנ"י ז"ל אינו ת"י והדבר פשוט דכל קושייתו היא על שיטת התוס' ז"ל דלשיטת הרא"ש ז"ל והרשב"א ז"ל לא קשה מידי דהנה שיטת הרא"ש ז"ל בתירוץ הראשון דכל גיטין שנמסרו שלא ביום כתיבתן כשירים. אפילו שלא על ידי שליח ולא דמי להקדים זמן הגט דהוי פסול משום דכי כתב שיקרא כתב. עיין בב"י ז"ל סי' קכ"ז וכן הרשב"א ז"ל כתב ג"כ בתשו'. מי שצוה לכתוב גט וליתן לאשתו ביום פלוני ונתאחר הכותב ולא כתב באותו יום אם יכתוב זמן קבלת הדברים או זמן הכתיבה. פסק שם דצריכין לכתוב זמן הכתיבה ואם כתבו זמן האמירה ודאי פסול דהו"ל מוקדם. ואל תשיבני מגיטין הבאין ממדינת הים שאין ההקדמות שוין. שהקדמת הכתיבה להחתימה. וכ"ש הקדמה גמורה ככתוב באייר והקדים וכתב בניסן שזה מוקדם גמור ופסול. אבל כשקדמה כתיבתו וחתימתו לנתינתו זו היא שהכשירו ומשום דאית ליה קלא ודברים אלו ברורים הם בעיני ואין בהם שום פיקפוק עכ"ל ז"ל. ומובא בב"י ז"ל סי' קכ"ז עיי"ש וא"כ במוקדם גמור כגון נכתב ביום ונחתם בלילה פסול. ולא מהני בזה מה שנמסר ע"י שליח. אולם קושיתו על שיטת התוס' ז"ל. בדף י"ז ע"ב ד"ה עד וז"ל ז"ל וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית ליה קלא. וי"ל דלא שייך למימר קלא אית ליה אלא כשנמסר ע"י שליח אבל נכתב ביום ונחתם בלילה. יש לחוש שימסור לה בעצמו בצנעה לחפות עלי' וכו' עכ"ל ז"ל הרי מפורש דס"ל ז"ל דעל ידי שליח כשר נכתב ביום ונחתם בלילה א"כ קשה מהכא דהא מפורש בירושלמי בסוגיא דידן דהשליח המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר שנכתב ביום ונחתם ביום. והרי לשיטת התוס' ז"ל כשר ע"י שליח אפילו נכתב ביום ונחתם בלילה. ולכאורה זהו קושיא אלימתא והא"מ ז"ל מפלפל הרבה לתרץ זאת:
ונראה לפענ"ד בע"ה דשפיר ניחא דכד נדייק בלשון הטור ז"ל סי' קכ"ז שכתב ז"ל ז"ל ופסק ר"י ז"ל דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא על ידי שליח שימסרו לה על ידי שליח דבהכי אי"ל קלא כדאמרינן בגיעין הבאים ממדינת הים אית להו קלא לפי שיש קול להולכת השליח וביאתו ומיד ידעו אינשי זמן המסירה. ה"ה נמי בגט שנכתב קודם שנמסר אע"פ שאם הי' מוסרו מידו לידה הי' פסול משום דאתא למיטרף לקוחות שלא כדין מיום שנכתב. כשנותנין ליד שליח ויתן לה אית ליה קלא ולא נפיק מיני' חורבה עכ"ל ז"ל. ולכאורה צ"ב להבין כונת אריכות דברי' ז"ל מהא דמסיק ה"ה נמי בגט שנכתב קודם שנמסר מאי שייך ה"ה בזה הלא זה הוא גוף הדין דאמרו בגמ' גיטין הבאים ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא הגיעו עד תשרי ומסיק דקלא אית להו וזהו מילתא דפשיטא מדינא דהגמרא. ובע"כ ה"פ בפשיטות דדינא דגמ' הוא בגיטין הבאים ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא מטי עד תשרי הוא כשנמסר להשליח ביום הכתיבה ורק הגט מטי לידה בתשרי ומזה למד הר"י ז"ל דה"ה כשנתאחר הגט ביד הבעל אחר הכתיבה יש לו תקנה למסור עכשיו ליד שליח זמן רב אחר הכתיבה. וזה צריך ללמוד בה"ה מן הדינא דגמ'. ומשום דיש לדון בזה דבשלמא בשמוסר להשליח ביום הכתיבה שפיר דמי משום דיש לו קול משא"כ כשנתאחר הגט ביד הבעל לכאורה קשה האיך בידו למוסרו לשליח כעת שיוליך גט זה לאשתו והא קי"ל דכל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משווי' והאיך יעשה אותו שליח בשלמא במוסר לשליח ביום הכתיבה שפיר דמי דהא הגט כעת כשר הוא והבעל גופי' מצי מגרש בו ורק דפומי' הוא דכאיב ליה וידו כאיב ליה ואין לו יד ארוכה להושיט לאשתו. משא"כ כשנתאחר ביד הבעל דאז הגט פסול והבעל גופי' לא מצי לגרש בו. וא"כ האיך יעשה שליח הא קי"ל דכל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי ע"כ לזה כתב ה"ה בגט שנכתב קודם שנמסר אף על פי שאם הי' מוסרו מידו לידה הי' פסול משום דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין. כשנתנו ליד שליח ליתן לה אית לה קלא פי' אע"פ שבעת שמוסר הגט להשליח אז הגט כבר פסול ואם הי' הבעל בעצמו מוסר לה הי' הגט פסול אעפ"כ מהני כשעושה כעת שליח להולכה וז"פ ובאמת צריך טעם לזה הא קי"ל דכל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי. אכן ז"א דאימת קי"ל דכל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי הנ"מ במילתא דאיהו לא שייך בה כלל כמו בכה"ג אונן שלא מצי משוי שליח על קרבנו משום דכיון דאיהו לא מצי עביד כעת כדאיתא במל"מ ז"ל בפ"ב מה' ביאת מקדש עיי"ש משום דאיהו לא הוי ראוי כעת לעבודה כלל אבל אם הי' ראוי אף כעת לענין הזה במקום אחר רק לאותו מעשה לחוד אינו ראוי שפיר מצי משוי שליח כיון דראוי הוא במקום אחר באותו שעה גופי'. כמו דגרסינן במס' קידושין דף כ"ג ע"ב בעי רבה לרשב"א עב"כ מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו כיון דגמר לה לה מאשה. כאשה או דילמא אשה דאיהי מצי מקבלת גיטה שליח נמי מצי משוי עבד דאיהו לא מצי מקבל גיטו שליח נמי לא מצי משוי בתר דאיבעיא הדר פשטה לה לה מאשה כאשה ואלא הא דאמר ר"ה בריה דר"י הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצי עבדי כו' ולא היא ישראל לא שייכי בקרבנות כלל. עבד איתנהו בתורת גיטין דתניא נראין הדברים שעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו ע"כ. וע"כ אי איהו לא מצי למיעבד כלל דלא שייך בזה כלל ולא ראוי לזה אז לא מצי למיעבד שלוחא. אבל אם גם איהו שייך בזה וראוי גם הוא לזה שפיר מצי למיעבד שליח אפילו כשבדבר הזה לא מצי עביד וא"כ ה"נ כיון דהבעל ראוי ליתן גט לאשתו ע"י גט אחר ואע"פ דבזה הגט הוא לא מצי לגרש בי' מכל מקום מצי למיעבד עליה שליח וז"ב ופשוט וממילא לשיטת הירושלמי דס"ל בעבד אף על פי דאיתא בתורת קבלת גט ויכול לקבל גט מיד רבו של חבירו כדאיתא בפ"ג במס' פיאה ובפ"ה מס' מעשר שני עיי"ש ומכל מקום גרסינן בירושלמי פ"ק במס' קידושין דרבי אמר משחרר אדם חצי עבדו ול"ל לרבנן אדם משחרר חצי עבדו. אית להון בעבד של ב' שותפין אבל בעבד שכולו שלו שניא הוא שהוא כמזכה מימינו לשמאלו. ול"ל לרבי שהוא מזכה מימינו לשמאלו אית לי' במזכה לי' על ידי אחרים. ול"ל לרבנן במזכה לו ע"י אחרים. סברי רבנן הראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות על ידי אחר שאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר. רבי אומר אף על פי שאינו ראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות על ידי אחר ע"כ וסבירא ליה להירושלמי דזכי' ושליחות אחד הוא ולרשב"א דא"ל אף בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו סבירא לי' כרבי כדאיתא שם ואיתא כרבי עיי"ש אבל לרבנן לית לי' דרשב"א דכיון דאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר. עכ"פ במשחרר חצי עבדו ס"ל לרבנן דאינו מצי לשחררו לא משום הנך טעמי דאמרי רבה ורב יוסף בש"ס דילן במס' גיטין דף מא ע"ב דהוי מדאורייתא ז"א אלא משום דהוי מזכה מימינו לשמאלו וע"י אחר נמי לא משום דכיון דאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר והא ראוי הוא לקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו וכן ראוי הוא לקבל גט שיחרורו על ידי עצמו דהא רבנן לא סבירא להו כרשב"א ע"כ דאל"כ האיך מקבל ע"י אחרים הג"ש וע"כ דסבירא ליה דגו"י באכ"א א"כ קשה אמאי אינו משחרר תצי עבדו אפי' ע"י אחרים משום דאינו ראוי לזכות ע"י עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר. הא עבד איתא בתורת קבלת גיטין דמקבל ג"ש עבור עצמו ועבור חבירו מיד רבו של חבירו. וע"כ לא סבירא ליה כש"ס דילן הואיל ואיתא בתורת קבלת ג"ש עבור חבירו מיד רבו של חבירו מצי למיעבד שליח אפילו בעד עצמו אפילו לרשב"א אפילו דלא מצי בעצמו לקבל עבורו מכל מקום מצי למיעבד שליח והירושלמי לא ס"ל כן אלא מכיון דבדבר הזה אינו ראוי בעצמו למיעבד לא מצי למיעבד שליח דהא אפילו זכי' לא מהני לשיטת הירושלמי וזכי' עדיף משליחות בעלמא דהא לש"ס דילן לרשב"א זכי' מהני בשטר שיחרור על ידי אחרים אפילו דלא מצי למיעבד בעצמו. ואילו לענין שליחות מיבעיא לן והי' סברא למימר דבשליחות כיון דאיהו לא מצי לקבל גיטו שליח נמי לא מצי למשוי ומיבעיא לי' לרבה מעיקרא. וכיון דפשט דיכול לעשות שליח אפילו איהו לא מצי עביד משום דאיתא בתורת גיטין בעלמא. מכ"ש דמהני זכי' ואילו בירושלמי סברינן למסקנא דלא מהני אפילו זכיה ומכ"ש דלא מהני שליחות אפילו דאיתא בתורת גיטין כיון דבההיא גט לא מצי למיעבד הקבלה בעצמו לא מצי נמי למיעבד שליח. וכיון שכן ע"כ לשיטת הירושלמי אימתי מהני בשליח גט. מוקדם הנ"מ כשמסר לשליח ביום הכתיבה משום דאז הגט כשר לדידי' גופי' ואיהו נמי מצי לגרש בו אבל כשמסר הגט לשליח אחר שנתאחר אצלו זמן רב לאחר הכתיבה והוא גט מוקדם והוא בעצמו אינו מצי לגרש בו לא מצי למיעבד אז שליח. אפילו דאצל השליח ליכא הפסול דמוקדם מ"מ פסול מצד אחר שאינו נעשה שליח עלי'. ע"כ צריך השליח למימר בפ"נ ביום ובפ"נ ביום אבל אי הי' נכתב ביום ונחתם בלילה אז לא הוי שלית עלי' והי' פסול:
משא"כ לשיטת הש"ס דילן כל עיקר דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול הוא משום שהבעל יתן אותו לידה בצנעה. אבל על ידי שליח לעולם כשר. ולשיטת הסוברין ז"ל דמוקדם שנתאחר זמן נתינתו כשר אפילו על ידי עצמו דאית ליה קול. ורק כשנכתב מיקדם פסול פשיטא דלא קשה מידי. מכל מה שכתבנו מוכח דלהלכה גט מוקדם ממש כשר ויש לו תקנה על ידי שליח. ואין שום סתירה לשיטה הזה להלכה ודו"ק: