תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי ביצה ג:ד:ב
Tosafot HaRid on Yerushalmi Beitzah 3:4:2 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Beitzah 3:4:2) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →מחלפה שיטתיה דר"י. עיין בפנים ועפ"ז יומתק לנו מאוד ויאר לעינינו את הסוגיא דמס' שבת דף מ"ו ע"ב דגרסינן שם רמי ליה אביי לרבה תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ור"ש מתיר אלמא לר"ש ל"ל מוקצה ורמינהו ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מעיו"ט אין זה מן המוכן הכי השתא הכא אדם יושב ומצפה מתי תכבה נרו הכא כו' מי יימר דנפל ביה מום וכו' מי יימר דמזדקק ליה חכם ושיטת התוס' ז"ל דתלי זב"ז דלר"י דס"ל רואין מומין ביו"ט הילכך לא הוי מוקצה ור"ש סבר אין רואין אפילו ביקרו אינו מבוקר משום מוקצה ובתוס' ז"ל ד"ה מי יימר דמזדקק ליה בעל תימא מי דמי התם ודאי לא מזדקק לי' חכם דאין רואין מומין ביו"ט דהא לר"י דאית ליה רואין מומין ביו"ט לא אמרינן מי יימר וי"ל דבעל נמי לא ניחא ליה להזדקק דזמנין דשרי נדרים שנדרה לדבר מצוה והק' המהרש"א ז"ל והמהר"ם ז"ל דאכתי תקשה להו הך קושיא גבי נשאלים לנדרים מאי פריך ולימא מי יימר כו' מי דמי התם לא מזדקק ליה חכם דאין רואין כו' אבל הכא אין איסור בדבר מזדקק ליה חכם והאריכו המהרש"א והמהר"ם ז"ל מאוד בענין הזה והמהרש"א ז"ל מתרץ דכבר הוכיחו התוס' ז"ל דבחד מי יימר סגי אפילו בלא איסור והשתא גבי נשאלין לנדרים פריך בפשיטות מי יימר דמזדקק ליה חכם ר"ל דלא ימצא ת"ח ואין להק' א"כ לר"י נמי מי יימר דמזדקק ליה חכם ומאריך בזה לתרוצי אליבא דר"י ועפ"י דברינו ניחא דלר"י לא שייך מי יימר דמזדקק לי' חכם דהא אפילו אי לא עלה על דעתו דיזדקק ליה חכם מ"מ כשהתירו החכם שוב לא הוי מוקצה דהא אין המומחה תורה ובמוקצה דרבנן כשנסתלק האיסור שרי ולא אמרינן מיגו דאיתקצאי והעיקר החילוק שבין ר"י ור"ש דהק' בתוס' ז"ל הא בכל דוכתי מחמיר ר"י טפי מר"ש במוקצה וי"ל דטעמא רבה א"ל הואיל וס"ל דרואין מומין ביו"ט וידוע שמום קבוע היה מאתמול א"כ אין כאן מוקצה דהא מאתמול דעתיה עליו אבל לר"ש דא"ל דאין רואין מומין הילכך לאו דעתיה עלויה מאתמול ע"כ אסור אפילו אם ביקרו בדיעבד עכ"ל ז"ל פי' דנהי דלתרווייהו אמרינן מי יימר בין לר"י ובין לר"ש דמי יימר דמזדקק ליה חכם אבל מי יימר דר"ש חמור יותר ממי יימר דר"י דמי יימר דר"ש הוא משום איסור ע"כ דלא מזדקק ליה אבל מי יימר דר"י לא חמור כ"כ דהא מותר לחכם לראות ע"כ לא חמור כ"כ המי יימר דר"י ע"כ אף דבכל מקום גבי מוקצה מחמיר ר"י טפי מר"ש אבל הכא מחמיר ר"ש טפי מר"י משום דמי יימר דר"ש חמור יותר ממי יימר דר"י זהו פי' התוס' ז"ל אבל גם לר"י איכא מי יימר ובחד מי יימר סגי אף במי יימר דליכא איסור וע"כ שייך מי יימר אף לר"י כדפי' המהרש"א ז"ל והא דבאמת שרי לר"י הוא משום דכיון דכל מוקצה שלו הוא רק מדרבנן דאין המומחה תורה וכיון דיש בו מום קבוע מותר לאכלו מן התורה אף בלא מומחה ובמוקצה דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי בין אם התיקון מדרבנן כגון טבל דכ' התוס' ז"ל דכיון דהא דאין מפרישין תרו"מ ביו"ט הוא רק מדרבנן לא אמרינן מיגו דאתקצאי והסברא היא כמו שכתב הצל"ח ז"ל כיון דבידו היא לא אקציה מדעתו וחושב לעבור ע"כ אם עבר על דרבנן אז מותר לכתחל' דאין כאן מוקצה עיי"ש וכמו כן אם גוף האיסור הוא מדרבנן כגון בכור בע"מ קבוע עד שלא הראוהו למומחה דאין המומחה תורה לא אמרינן מיגו דאתקצאי לאתר שראה מומחה וע"כ שפיר ניחא לר"י דמותר לאחר שראה חכם ולא הוי מוקצה אבל גבי נדרים דעד שלא שאל לחכם הוי עליו איסור תורה ע"כ הוי מוקצה אפילו לאחר ששאל לחכם דמי יימר דמיזדקק ליה חכם. וע"פ דברינו מתורץ מאוד תמיהת התוס' ז"ל במס' שבת דף מ"ג שהניחו בתימא והצל"ח ז"ל בסוגיא בביצה דף כ"ו מתרץ תמיהתם ז"ל שתמהו על ר"ש דס"ל דאין רואין מומין ביו"ט אם עבר וביקרו אינו מבוקר משום מוקצה מ"ש מטבל דאם עבר ותיקנו מתוקן משום דהוי מדרבנן ולא אמרינן מיגו דאיתקצאי וה"נ הא דאין רואין מומין ביו"ט הוא רק מדרבנן וא"כ קשה למה אינו מבוקר משום מוקצה ותירץ הצל"ח ז"ל דעד כאן לא אמרינן טבל מוכן הוא אלא באיסור טבל דאף שאי איפשר לתקנו כי אם באיסור שיעבור על דברי חכמים ויתקננו ביו"ט מ"מ בידו ובדידיה הדבר תלוי אבל ראיית בכור לאו בדידיה תלוי כי אם בהחכם שהחכם יעבור על דברי חכמי' ויראה מום ביו"ט בזה אמרינן דבעל הבכור מקצה דעתיה מיניה וסובר שודאי לא יתרצה החכם לעבור על איסור דרבנן לראות ביו"ט ולכן אפילו נזדמן שהחכם עבר וראהו נשאר מוקצה עכ"ל ז"ל ולכאורה בדברינו ז"ל מתורץ שפיר תמיהתם ובאמת קשה על רבותינו בעלי התוס' ז"ל שלא חילקו בזה דמאי דמיון הוא דבר התלוי בו בדבר התלוי באחרים בחכם אבל לפי דברינו קושית התוס' ז"ל עומדת במקומה דבאמת קשה לר"ש דמ"ש מטבל שמוכן אצל שבת וא"ל דהכא שאני דתלוי באחרים ז"א דהא אפילו אם אחרים לא יתרצו להתיר מ"מ אינו אלא מדרבנן גוף האיסור והוי כמו טבל דטבל הוי תיקונו איסור מדרבנן והכא הוי גוף האיסור מדרבנן כמו לר"י דס"ל נמי מי יימר דמיזדקק ליה חכם מ"מ מותר משום דלא חשוב מוקצה משום שאין המומחה תורה כההיא סוגיא דידן בירושלמי א"כ כמו כן קשה על ר"ש דלא הוי לדידיה חמור במוקצה דהכא מדר"י אלא דלדידיה הוי המי יימר חמור אבל עכ"פ מ"ש מטבל דהא אין המומחה תורה ול"ל דר"ש ס"ל דהמומחה תורה ז"א דא"כ מנ"ל דפליגי ברואין מומין דילמא פליגי בזה אם המומחה תורה או לא אלא ע"כ דתרווייהו ס"ל דאין המומחה תורה א"כ נשאר התמיה באמת על ר"ש מ"ש מטבל דמוכן הוא אצל שבת כן נלפענ"ד בביאור האי סוגיא בע"ה לשיטת התוס' ז"ל. ובזה מתורץ מה דהקשה הצל"ח ז"ל על רש"י ז"ל במתניתין דפי' בכור בזה"ז ומה איכפת לן אם בזמן הבית ומפלפל בזה הרבה ולדברינו ניחא דע"כ לא פליגי ר' יהודא ור' יוסי במס' בכורות אם צריך מומחה או דסגי בג' הדיוטות רק דווקא בזה"ז או בחו"ל כדפירש"י ז"ל שם בגמ' משום דלא חזי להקרבה עיין בתוס' ז"ל שם דבזה"ז ובחו"ל שוין אבל בזמן הבית לכו"ע מומחה תורה כיון דחזי להקרבה א"כ יקשה על ר"י הא הוי מוקצה דמי יימר דמיזדקק ליה חכם כקושית הירושלמי ותירוצא דאין המומחה תורה לא שייך בזמן הבית ע"כ פירש"י ז"ל בזה"ז וקושית הירושלמי דמחלפיה שיטתיה דר"י מוכח כפי' המהרש"א ז"ל דע"כ מי יימר דמזדקק ליה חכם הוא לאו משום איסור אלא דהוי כמו מי יימר קמא מי יימר דנפל ביה מום ואפילו אם רואין מומין ביו"ט ושייך אפילו אליבא דר"י דאל"כ לא הוי קשה מחלפה שיטתיה דר"י אלא ע"כ דמי יימר דמזדקק ליה חכם הוי ככל מי יימר ודוק. (הענין הזה כתבתי בשעה שהייתי בסכנה במלשינות בעיר וואלקאווישק ע"י איש אחד ששמו נאה כדאיתא במדרש יש ששמותיהן נאים ואין כו' שמו כשם הנעקד אך לא הר המוריה אלא הר שלום והמלשינות נגע כ"כ שלא יכולתי לכויין ולעיין הרבה בענין הזה ברוך ד' שהצילני):