תורת האדם לג

יודע בה בסוף האיך קרע פעם אחרת כשבא בנו. אלא אמימר בשעת חימום קרע וטעה וכשבא בנו וידע שאותה קריעה לאו בשעת חיובו עשאה קרע פעם אחרת. עוד כתב הרב ז"ל בקריעה מעומד. וא"ת נהי דלמצוה בעינן מעומד מדכתיב ויקם ויקרע עכובא מנ"ל דאפילו דיעבד נמי לא כלום היא. מדתניא ביה קרא באיוב ובדוד כדאמרינן בסמוך. אי נמי איכא למימר דאמימר אחמיר אנפשיה. גם אלו אינן דברים נכונים בעיני. שאפילו לענין חליצה דלא כתיב ויעמוד ויאמר כקריעה לכתחלה מעומד בעינן. דברייתא חליצה כשרה קתני ודיעבד משמע. ותניא בספרי בהדיא ועמד ואמר מלמד שאין אומרים דברים אלא בעמידה. וכן כתבו רבינו וכל הגאונים ז"ל בסדור חליצה. וכל עיקרנו לא בא רב אשי לשאלה זו אלא מפני שחזר אמימר וקרע פעם אחרת. א"ל קריעה מעומד בדיעבד מנ"ל. אי לימא מדכתיב בה עמידה והא חליצה כתיב בה נמי עמידה. ואין במשמע אלא לכתחלה אבל דיעבד אין עמידה מעכבת ופריך התם לא כתיב ויעמד ויאמר אבל הכא כתיב ויקם ויקרע. ועיכובא נמי משמע. וכ"כ הרב רי"ץ בן גיאות ז"ל כדברינו. שאם קרע על השני שלא בפני הקרוב. או שקרע מיושב על כל אדם לא יצא. וחוזר וקורע וכן עיקר. (מ"ק דכ"ב) ת"ר על כל המתים כלן רצה חולץ רצה אינו חולץ. על אביו ועל אמו חולץ. פי' חולץ כתפו ומוציא זרועו מן הקרע של חלוק נמצאת כתפו עם זרועו מגולין. כך כתוב בהלכות וכך פירשו כל הגאונים. ענין אחר מפי ר"ש חולץ פושט כסותו העליון מעליו שנראה כמתעסק בצרכי המת. א"נ כמתאונן ואינו יודע מה לעשות. ושמא מפני זה נהגו במקומות הללו להלוך לבושי חלוקים לבנים לפני המטה. אבל פירוש משובש הוא ואינו אלא כמו שפירשו הגאונים. והתם אמרינן (ב"ק די"ז ע"א) וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף. (מ"ק דכ"ב ע"ב) ומעשה בגדול הדור באחד שמת אביו ובקש לחלוץ ובקש גדול הדור שעמו לחלוץ ונמנע ולא חלץ מאן גדול הדור ר' יעקב בר' אחא ולא חלץ על אביו כדי שלא יחלוץ רבו עמו. וא"ת ומה הכבוד הזה שנוהגין כאן לעבור על המצות ולהקל בכבוד אביו שלא יחלוץ בנו עליו. י"ל שהיה ר' יעקב אדם גדול ואינה לפי כבודו לילך בשוק חלוץ כתף ובשרו מגולה. ורצו לנהוג בו כבוד ולחלוץ עמו שלא יתגלה יחידי. והוא חשש לכבודם אע"פ שלא היה חושש לכבוד עצמו ונמנע ולא חלץ דכבוד תורה עדיף. והתם אמרינן קידושין (דל"ג) בנו והוא רבו מהו שיעמוד מפניו של אביו. ולא פשטו. כל שכן במלתא דאית בה זילותא לצורבא מרבנן דלית ליה למעבד לכבוד אביו. דתניא והתעלמת פעמים שאתה מתעלם. הא כיצד זקן ואינה לפי כבודו. וכן מצינו באבל רבתי (פרק ט') דתניא על המתים כלן אינו חולץ אלא על אביו ועל אמו. אף על אביו ועל אמו אם אינו ראוי לחלוץ ואחרים ראויים לחלוץ אף על אביו ואמו אינו חולץ. ומעשה שמת אביו של ר"ע וחלצו אחרים לפניו והוא לא חלץ. והרב רי"ץ בן גיאות ז"ל כתב ומנעו רבי לחלוץ על אביו של ר' יעקב ושמעינן מינה הרב לגבי מאן דפחות מניה רצה חולץ רצה אינו חולץ בשאינו גדול הדור או ראש ונשיא. אבל אם גדול הדור הוא או נשיא ואב ב"ד אינו חולץ. ואין לשון הגמרא נסכם לפירושו. וכ"ש שהדבר מתבאר מאבל רבתי כמו שכתבנו. (מ"ק דכ"ב) על כל המתים כלן קורע טפח. על אביו ועל אמו עד שמגלה את לבו. אמר ר' אבהו מאי קראה ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם. ואין אחיזה פחותה מטפח עד שמגלה את לבו. ירושלמי אמר ר' שמואל בר אבדימי בר תנחום מפני שבטלה ממנו מצות כיבוד. על כל המתים כלן אפילו לבוש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון. על אביו ועל אמו קורע כלן. ואפרקסותו אינה מעכבת אחד האיש ואחד האשה. ר' שמעון בן אלעזר אומר האשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון. אפרקסותו פירש"י ז"ל שהוא הסודר שעל ראשו ונופל לפניו. וכן פירש הרב ר' אברהם כענין זה. ולפי שאינה מלבוש אינה מעכבת שכבר קרע כל בגדיו. ולפי דבריהם בשאר מתים היה ליה למיתניא דהא בגד עליון הוא. ור'