תורת האדם קעא

והנה כבר נתבארה אמונתנו בגן עדן ונרמזה כפי הראוי ועכשיו נחזור לשכר הגדול שהוא לעה"ב הנה דבר ידוע הוא כי הזוכה שבדברי רבותינו הוא המזומן לחיי העולם הבא והמתברך מהם אומרים עליו זכרו לחיי העולם הבא, ועיקר השכר אצלם בכל המצות הוא העוה"ב כמו שאמרו ותשחק ליום אחרון שכל שכרן של מצות אינו אלא לעולם הבא, ואמרו צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא כמו שהזכרנו בברייתא למעלה, הנה שמו שכר צדיק הגמור ומעלתו לחיי העולם הבא. וכן האובדים אצלם הם השנויין במשנתנו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים וכו'. וזה העה"ב שהוא סוף מתן שכרן של מצות דבר מסתפק הוא במשנה זו ולא באר בפירוש, אם הוא עולם הנשמות ושכרן המגיע לכל אחת מהן בעצמה אחרי המות מיד כמו שהזכרנו, או הוא עולם אחר שיתחדש ויהיה השכר בגוף ובנפש או לנפש בלבד בזמן ההוא המתחדש, וראינו שאמרו בגמרא על המשנה הזו וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהא לו חלק בתחיית המתים לפי שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה. וזה מורה כי העוה"ב הוא עולם השכר לאותן שהקב"ה מחיה בתחית המתים ואינו על עולם הנשמות שקראנו אותו ג"ע אלא עולם התחיה הוא, ושם אמרו (סנהדרין צ:

) אמר רבי אלעזר בר' יוסי בדבר זה זייפתי דברי כותיים שהיו אומרים שאין תחיית המתים מן התורה אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה הכרת תכרת בעוה"ז עונה בה לעה"ב מכאן הראה להם תחה"מ לומר שאם אין תחה"מ אותו עולם בטל הוא וכיון שחייבה תורה לעובד אלילים כרת מאותו עולם נמצא תחיית המתים למד מאליו מן התורה. ושם הקשו בגמרא אמר ליה רב פפא לאביי ולימא תרווייהו מהכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם. ואמרינן כתנאי הכרת תכרת הכרת בעה"ז תכרת בעה"ב דברי ר' עקיבא אמר לו ר' אלעזר בן עזריה והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמים יש אלא הכרת בעה"ז ועה"ב הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם, למדנו מכאן כי הכרת הוא אבדן הנפש מן הגוף והכרתה ממנו בעה"ז והכפל בענשי ע"ז להכרת מן העה"ב, ואין עולם שלישי שיהא ראוי בו כרת, כי דיני גיהנם בנפש בזמן הזה אין בו הכרתה כלל ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אלא לאותן שאינן עומדין בדין שנכרתין בו ואובדין שם והם עצמם ממה הוא כריתתן מחיי העולם הבא:

ועוד אמרו שם בגמרא (נ:

) מנין שהקב"ה מחיה מתים שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום מה היום כולכם חיים אף לעה"ב כולכם חיים, ושם אמרו (שם צ"א:

) רב חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה לא קשיא כאן בעה"ז כאן בעה"ב, כלומר בעה"ז לעתיד לבוא, והקשו לשמואל דאמר אין בין העה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, אידי ואידי לעה"ב לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה, ובודאי הם ז"ל לא יפרשו אור הלבנה כאור החמה בעולם הנשמות אלא קראו הזמן שהוא אחר תחיית המתים עולם הבא. וכן אמרו בדור המדבר באין הן לעה"ב שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה, ובעשרת השבטים שנו עשרת השבטים אין עתידין לחזור, ותניא (שם ק"י:

) ר' אומר באין הן לע"הב שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים וזה הענין אינו בעולם הנשמות, ושם (סנהדרין צ"א:

) אמר ריב"ל מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחיית המתים מן התורה, ואמר ר' לוי כל האומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה לעוה"ב שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, אלו שתי המימרות הם לריב"ל וענין אחד הם בביאור וקוראים עולם שאחרי תחיה עולם הבא,