תורת האדם קסט

העליונים ונפשם מתעלית בלימוד ההוא ורואה מראות אלהים בחברת כבוד העליונים מן המקום ההוא ומשיגים כל מה שיוכל לדעת ולהבין הנברא כלימוד משה בסיני וכענין שכתוב אשר אתה מראה בהר, זה ענין ידיעתנו בגן עדן והדברים מפורשים בדברי חכמים. וכבר רמז ר' אליעזר הגדול בפרקים שלו כפל הענין הזה שאמרתי בפרק כ"א דתני ר' זעירא ומפרי העץ אין העץ אלא אדם שנמשל כעץ שנאמר כי האדם עץ השדה אשר בתוך הגן אין בתוך הגן אלא לשון נקיה ואין גן אלא האשה שנמשלה כגן שנאמר גן נעול אחותי כלה, וכן אומר שהיה סמאל רוכב על הנחש, ואמרו שהיה עץ החיים צווח כשנגעה בו חוה אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני, הנה עשה בכאן הכל משל ורמז, והוא אמר במקום אחר בפרק עשרים ויגרש את האדם גרשהו ויצא אדם וישב לו חוץ לגן עדן בהר המוריה ששער גן עדן סמוך להר המוריה, עשה אותו גן ממש, וזה אין צריך ראיה מדבריהם שכל האגדות מפורשות הן בגן עדן שהוא גן ממש בארץ, ואמרו על רבי אבהו עייליה אליהו לג"ע ומלי לגלימי' טרפי דאילני כמו שאמרו בפרק המקבל (קי"ד:

), ובמדרש תהלים בארצות החיים זו א"י דבר אחר זו גן עדן, ובמדרש קהלת אמרו מפני מה ברא הקב"ה גיהנם וגן עדן כדי שתהא זו מצלת מזו. וכמה ריוח ביניהם ר' יוחנן אמר כותל, ור' אחא אמר טפח, ורבנן אמרי שתי אצבעות ובבראשית רבה בתחלתו שנו והחזירו הדבר פעמים רבות וכן במקומות אחרים שהוא גן ממש נטוע בארץ, אלא הענין כמו שפירשתי. וכמה נכבד דברי הראב"ע שכתב בעץ הדעת סוד ינעם גם הדברים כמשמעם:

ובמדרש שה"ש אמרו כן, הביאני המלך חדריו מלמד שעתיד הקב"ה להראות לישראל גנזי מרום החדרים שבשמים ר' יהודה אומר הרי אתה למד מיעקב שא"ל הקב"ה קום עלה בית אל וכו' מלמד שהראה לו הקב"ה עליה למעלה מעליה והראה לו חדרים שבמרום דבר אחר הביאני המלך חדריו אלו חדרי גן עדן, ומכאן אמר כמעשה הרקיע כן מעשה גן עדן וכו'. ובמדרש ר' נחוניא בן הקנה הרבה מזה סתום הענין ומבואר הפי', ואם תאמר כיון שהענין על דרך הנזכר ובכל מקום גן עדן בעוה"ז התחתון הוא, מה שכר הנשמות שם והן אין תועלתם בדבר גשמי ולא במקום ממקומות הארץ ועולם התחתונים, כבר פרשנו שהענין כפול וזה הגן והעדן התחתונים הן ציורין לסודות העליונים והדברים ההם העליונים הרמוזים באלו גם כן נקראין גן ועדן, שאלו התחתונים מהם תופסין השם הזה. כיצד יש בעליונים השגה שנקראת בדברי רבותינו גן ברמז והשגה למעלה ממנה שהיא הנקראת עדן והוא הנקרא צרור החיים וסודם עמוק ותפוס ביד מקבלי האמונה. אבל פירשו לנו חכמים מקום הנפשות, אמרו במסכת שבת (קנ"ב:

) נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך, ואמרו במסכת חגיגה (י"ב) ערבות שבו צדק ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותיהן של צדיקים ורוחות ונשמות העתידין להבראות ושם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם, ואמרו בסוכה (מ"ה.) ראיתי בני עליה והן מועטין, ופירשו הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה הא דמסתכלי באספקלריא המאירה. והבין ההסתכלות הזה שאמרו עליו משה נסתכל באספקלריא המאירה ושאר נביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, הביאו לשון ראיה בהסתכלות השכל ועלוי ההבנה ולפיכך קראם בני עליה, ואמרו כי לא יראני האדם וחי אבל בשעת מיתתן הן רואין, ובספרי אמרו יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר מגיד שכל הרוחות אינן יוצאות אלא מלפניו, ר"א בנו של ריה"ג אומר סימן זה יהא מסור בידך שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו שנאמר אשר בידו נפש כל חי ואומר בידך אפקיד רוחי, מת נותנה באוצר שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים שומע אני בין צדיקים בין רשעים תלמוד לומר ואת נפש אויבך יקלענה וגו'. במדרש תהלים אמרו יעלזו חסידים בכבוד באיזה כבוד שהקב"ה עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם והן מקלסין להקב"ה ששם אותן בצרור החיים