תורת האדם קמא

ואע"פ שאינו מותר במלאכה כיון שהבדיל בו כבר עשיתו כלילה וכיון שכן אם קבל עליו תעניתו עשה אותו על עצמו כבין השמשות של ת"ב וזו סברא תלויה ואע"ג דבין השמשות דת"ב אסור דילמא ספקו לחומרא לענין קביעא דירחא לא מחמרינן דתניא אין בין ת"ב ליו"ה אלא שזה ספקו אסור וזה ספקו מותר וא"ר שישא בריה דרב אידי לקביעא דירחא לגבי ת"ב לקולא:

בפרק בכל מערבין (מ"א:

) תניא ת"ב שחל להיות בשבת וכו' חל להיות בערב שבת מביאין לו כביצה ואוכל כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה דברי ר' יהודה שאמר משום רבי עקיבא. אמר ר' יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני ר' עקיבא וחל ת"ב להיות ערב שבת והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח ולא מפני שתאב היה אלא להורות בה הלכה לתלמידים. ר"י אומר מתענה ומשלים אמר להם ר"י אי אתם מודים לי בת"ב שחל להיות בא' בשבת שהוא מתחיל בשבת מבעוד יום ומתענה אמרו לו אבל ומה לי ליכנס לה כשהוא מעונה ומה לי לצאת ממנה כשהוא מעונה אמרו לו לא אם אמרת לצאת ממנה כשהוא מעונה שכן אוכל ושותה כל היום כולו תאמר ליכנס לה כשהוא מעונה שלא אכל ושתה כל היום כולו. אמר עולא הלכה כר' יוסי. ומסקנא דרש מר משמיה דרב הלכה מתענה ומשלים וכן הלכתא. והאידנא לא מיקלע. והאי מבעוד יום דקתני מפני שמוסיפין לשבת בין מלפניה בין לאחריה יותר מבין השמשות. ות"ב בין השמשות שלו נמי אסור לפיכך היו חוששין שלא יכנס התענית בכלל שבת שאפילו בתענית יחיד שבין השמשות שלו מותר כיון שהחמה שוקעת עליו כבר נכנס בתוספת שבת ונגע נמי בבין השמשות שלו מותר כיון שהחמה שוקעת עליו כבר אלא שפסקנו הלכה מתענה ומשלים. תנו רבנן תענית (ל') כל מצות עשה שנוהגות באבל נוהגות בת"ב אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. אסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובהגדות אבל קורא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לקרות וקורא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן אינן בטלין לעולם דברי ר"מ ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות. אבל קורא הוא באיוב וקינות ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן בטלין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. ות"ב אסור באכילה ובשתיה כדרך איסורן ביה"כ אלא שזה ענוש כרת וזה מדברי קבלה ומכין אותו מכת מרדות וגרסינן בפרק מקום שנהגו (נ"ד:

) דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכפורים ובין השמשות שלו אסור. אלא מיהו חיה כל שלשים וכן חולה שהוא צריך אין צריכין אומד אלא מאכילין אותו דבמקום חולי לא גזור רבנן. וכן ברחיצה ובסיכה אסור לגמרי כיום הכפורים בין בחמין בין בצונן. דאמר רבי אלעזר אסור לאדם שיושיט אצבעו במים בת"ב כדרך שאסור ביום הכפורים. וגרסינן בתעניות (י"ג) כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בת"ב בין ביום הכפורים. אמר רבי חנינא סגן הכהנים כדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה. והלכתא כתנא קמא, והני מילי טבילה בזמנה דקיימא לן טבילה בזמנה מצוה אבל שלא בזמנה אסורה וכפי מה שפירשנו בשער שלמעלה. ונעילת הסנדל ומנעל כדינו לענין אבלות ולפי מה שסדור למעלה. בפרק יום הכפורים (ע"ח) זעירא בר חמא אושפזיכניה דרבי יהושע בן לוי ודרב אמי ודרב אסי ודכולהו רבנן דקסרין הוה אמר ליה ליוסף בריה דר' יהושע בן לוי בר אוריאן תא אימא לך מילתא מעלייתא דהוה עביד אבוך ערב תשעה באב. מביאין לו מטפחת ושורה במים ומקנח בה ידיו ורגליו למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש. פירוש מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ובלילה מקנח בה ידיו ורגליו כדי להצטנן בה ולמחר מעבירו על גבי עיניו להעביר לפלוף חבלי שינה מהן. ורוחץ ידיו כדרכו לתפלה דהוה ליה כחייבי טבילות שטובלין כדרכן בין בת"ב בין ביום הכפורים דכל רחיצת מצוה מותרת ונטילת ידים לתפלה מצוה היא ולהקביל פני רבו עובר במים להקביל פני שכינה לא כל שכן. אבל של