תורת האדם קלז

מתניתין איסורא דפסקא ליה קתני איסורא דתליא בקבלת עינוי לא קתני משום שתיקה דמתניתין לא פסקינן בשום דוכתא דמאי דלא פרישו במתניתין פרישו בברייתא הלכך מכי אזיל סעודה המפסיק בה משש שעות ולמעלה באבלות אסור לרחוץ אפילו פניו ידיו ורגליו ואסור לסוך כתשעה באב עצמו כדאיתא בתוספתא. תניא ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין אבל אוכל בשר מליח ושותה יין מגתו, בשר מליח עד כמה אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל כל זמן שהוא כשלמים, יין מגתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיסתו שלשה ימים. אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר' אלעאי ערב תשעה באב מביאים לו פת חרבה במלח ושורה אותה במים ויושב בין תנור לכירים ושותה אחריה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. ירושלמי רב מן דהוה אכיל כל צרכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר זהו עיקר סעודת תשעה באב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני:

גרסינן בפרק מקום שנהגו (דנ"ד:

) אמר שמואל אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד. דרש רבא עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכפורים ובין השמשות שלו אסור, וכתב רבינו הגדול ז"ל בהלכות ולענין תענית שפוסק בה מבעוד יום חזינן לגאון דקאמר הכין אף על פי שפוסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש ואנן מסתברא לן דהני מילי היכא דלא קבליה אבל היכא דקבליה עליה לתענית איתסר ליה למיכל ולמשתי. דהא בהדיא אמרינן (עירובין מ') לענין זמן על הכוס ביום הכפורים היכי ליעביד מברך עליה ושתי ליה כיון דאמר זמן קבליה עליה. ולענין משתי מיא היכא דאית ליה למיכל אית ליה למישתי והכי נמי כתב הגאון ז"ל עד כאן לשון הלכות, וזה הלשון מסתפק עלי לפי שנראה ממשמעות הלשון הזה שהגאון סובר בזו ששנינו בתעניות אחרות אוכלין ושותין מבעו"י שהוא חייב להפסיק בסעודה קודם שקיעת החמה ואף על פי כן חוזר ואוכל עראי עד שקיעת החמה וכן הדין לדעתו בתשעה באב והוא מה שהזכירו בגמרא סעודה המפסיק בה לומר שמצוה להפסיק בסעודה קודם שקיעת החמה, ורבינוז"ל נסכם על ידו של גאון ז"ל ומוסיף לאיסור כל אכילה משעת קבלה כענין מה שאמרו בזמן דיום הכפורים, והראב"ד ז"ל מסייע על דברי רבינו ז"ל שהקבלה אוסרת להפסקה מזו הברייתא דקתני כל שהוא משום תשעה באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ והוא ז"ל מפרש כל שהוא משום תשעה באב כגון ערבו של תשעה באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ משהפסיק וכל שכן שאסור לאכול ולשתות כלום אלא אפילו מן הרחיצה אסור אף על פי שלא פירש מרחיצה כלום וכל שאינו משום תשעה באב כגון תענית צבור אעפ"י שמפסיק מבעוד יום מותר לאכול בשר ולשתות יין ומותר לרחוץ אף על פי שהפסיק מלאכול ואסור באכילה הואיל ואין בהפסקתו היכרא לתענית וגם לא פירש הפסקה לרחיצה ורבי ישמעאל בר' יוסי פליג ארישא דכל זמן שהיה מותר לאכול אם לא היה מפסיק מותר לרחוץ שהרי לאכילה הפסיק לרחיצה לא הפסיק, זו היא שטתו של הרב ז"ל והוא אומר בסעודה המפסיק בה שאין בדעתו לאכול עוד היום או שמא עד שיאמר בפיו ומדלא קאמר שאין בדעתו לאכול עוד היום, וכיון שהלכה כתנא קמא בתשעה באב כיון שהפסיק אסור לרחוץ אפילו פניו ידיו ורגליו וכל שכן לאכול ולשתות ואפילו מים ונראה שאם התנה תנאו מועיל לשתות מים ולרחיצה ואפילו לרחיצת כל גופו כל אלו דברי הרב ז"ל, והם דברים שאינן נכונים לענין פירוש הברייתא דכל שאינו מחמת תשעה באב לא משמע תענית צבור וכבר כתבתי לשון התוספתא דקתני כל שהוא מסעודת תשעה באב וכל שאינו מסעודת תשעה באב דהיינו סעודה המפסיק בה ושאינו מפסיק בה, לענין עיקר דבריו שהוא אומר דמשהפסיק אסור ברחיצה וכל שכן באכילה ושתיה לא משתמע ברייתא הכי מדלא קתני כל מצות שנוהגות בתשעה באב ואדרבה כל זמן שמותר לאכול מותר לרחוץ משמע דבתר הכי מותר לאכול בודאי וכל שכן שאינו חולץ מנעל וסנדל, ומכל מקום אין דברי הגאונים בכאן מחוורין להפסיק בסעודה ולחזור ולאכול וכי מניין יוציאו