תורת האדם קיז

קורע אלא תוך ז' כענין שאמרו במי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו חלוק לקרוע תוך ז' קורע לאחר שבעה אינו קורע בשאר מתים וסמך הרב ז"ל סברא זו שלו מדתניא לקמן קיים כפיית המטה ג' ימים קודם הרגל אינו צריך לכפותה אחר הרגל מדלא תנא הקובר את מתו ג' ימים קודם הרגל וקתני קיים שמע מינה בעי קיום אבלותו קודם הרגל הא אם אם עבר ולא קיים שוגג או מזיד אין רגל מפסיקו שלא יהא חוטא נשכר ומיניה יליף לכל אבל שלא נהג בזמנו שנוהג כל שלשים עשה הרב ז"ל דבר זה כנדרים דתניא מי שנדר בנזיר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג איסור בימים שנהג בהם היתר:

תנו רבנן (מ"ק כ"ז) מכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין כוסות וקערות וקיתוניות וצלוחיות ואין מביאין לו לא את המוגמר ולא את הבשמים בבית האבל. איני והא תני בר קפרא אין מברכין על המוגמר ועל הבשמים בבית האבל ברוכי הוא דלא מברכינן הא אייתויי מייתינן לא קשיא הא בבית האבל הא בבית המנחמין מקום שהמת עומד שם מביאין ואין מברכין דלהעביר הזוהמא וריח המת בבית שמנחמין מכבדין ומרבצין לכבוד הרבים אבל אין מביאין שם מוגמר כלל אמר רבי יוחנן (שם:

) הכל רשאין לעמוד מפני נשיא חוץ מאבל וחולה. אמר ר' יוחנן לכל אומרים להם שבו חוץ מאבל וחולה:

ת"ר (שם כ"א:

) אבל ג' ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמין, ובאבל תניא אבל שלשה ימים אינו יוצא אחר המטה משלשה ועד שבעה יוצא בשכונתו אבל לא בשכונה אחרת פירוש בשמת לאחרים מת בשכונתו יוצא אחר המטה לבית הקברות והתם תנן (באבל פ"ו) אבל שלשה ימים הראשונים אין נכנס להר הבית מכאן ואילך נכנס ומקיף על שמאל. ואלו שמקיפין דרך שמאל אבל ומנודה ומי שיש לו חולה בתוך ביתו ומי שאבדה לו אבידה מהלך מקיף על שמאל שאני אבל אומר לו השוכן בבית הזה ינחמך ודוקא להר הבית לפי שהיה מתנחם בנחמה מיד כדקתני בסיפא התם ושלשה ימים הראשונים אינו בדין שיבקש נחמה דשלשה לבכי. ויש מפרשין מפני תוקף אבלותו שמא יכנס לפנים מן המקום הראוי לו אבל לבית הכנסת תניא (באבל פ"י) אבל שבת הראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שניה יוצא ואינו יושב במקומו שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הרי הוא כשאר כל אדם. פירוש שבת ראשונה שבת ממש ואינו יוצא לבית הכנסת קאמרי כדקתני שניה יוצא ואינו יושב במקומו דהיינו ישיבה בבית הכנסת וכך שנוי באבל (שם) אבל שבת ראשונה אינו נכנס לבית הכנסת וקתני עלה במה דברים אמורים בביהכ"נ אבל בבית המדרש נכנס אפילו שבת ראשונה ואין צריך לומר בחול כל שבעת ימי אבלות שאינו יוצא מפתח ביתו כלל ואפילו לבית הכנסת. ורבינו האי אמר ולענין יוצא מפתח ביתו אפילו בשבת ראשונה הכל כמנהג המדינה. היכא דרגילים דמצלו בבית הכנסת מקדים ואתי מצפרא מקמי ציבורא לבית הכנסת והיכא דרגילים למיתב בביתיה יתיב ובבבל בכפרים כולי עלמא נפקי לבית הכנסת ובכרכים ובמדינות גדולות רובא יושבים בבתיהן ורעיהם וגומלי חסד באין עליהן ומיעוטא עיילי לבי כנשתא יתבי במקום אבלים ומצלי. וגאון אחד אמר כיון שגזרו חכמים באבל לא יצא מפתח ביתו לא יצא כל עיקר לא לתפלה ולא לתלמוד תורה מפני ששמחה היא לו אלא אם כן רבים צריכין לו כדי לזכות את הרבים. והרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל הכריע כמנהג רבינו האי לצאת לבית הכנסת ולהתפלל וכך אמר השתא לבית האבל הולך משלשה ימים ואילך ויושב במקום המתנחמין לבית התפלה לא כ"ש ושלשה ימים הראשונים לבית האבל אינו יוצא הא לבית תפלה יוצא. ובירושלמי אשכחן דפליגי תנאי ורבי שמעון אומר אבל בשבת הראשונה הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו והוא המיקל שבכולן והלכה כדברי המיקל באבל אלו דברי הרב ז"ל ואינן דברים של עיקר דלבית האבל יוצא ששתיהן בתי אבלים הם ושם נמי מתנחם עמהן אבל לבית התפלה אינו יוצא. וכבר אמרו שאפילו להר הבית אינו יוצא כל שלשה ומכאן ואילך להר הבית יוצא