תורת אליקום טז

סימן א

בס"ד יום ג' לסדר ב'ה'ע'ל'ת'ך' ז'י'ן' גדות לפ"ק (תקצד

) בנידון שמחת סעודת אירוסין ונשואין, אשר נתעכב החופה בלילה, והכינו הסעודה והי' החופה קרוב לעמוד השחר ואח"כ אחר החופה התחילו מקצת הקרואים לאכול על הסעודה, וקצתם לא הספיקו לבוא עד שהי' עמוד השחר

הנה יצא מפי הוראה בענין הנ"ל שמותרים המה לאכול בסעודה אף שהאיר השחר, וערערו קצתם נגד הוראה זו, ולמען ברר הדברים בס"ד שאין פקפוק בדבר, באתי לחוק הדברים במכתב זה. הנה לכאורה לפי המבואר בש"ע (סי' פ"ט סעיף ה') אם התחיל לאכול קודם עמוד השחר צריך להפסיק וי"א שא"צ להפסיק, ע"כ, הי' מקום לכאורה לחוש אף למקצת שהתחילו בהיתר קודם עמוד השחר לדעה הראשונה שבש"ע הנ"ל שצריך להפסיק וגם לדעת הי"א הי' מקום לומר דווקא שהתחילו זמן רב קודם עמוד השחר רק שנמשך הסעודה אחר עמוד השחר א"צ להפסיק אבל לא כן בנד"ד, שקרוב קודם עמוד השחר התחילו הסעודה שאין פנאי לסיים הסעודה קודם עמוד השחר אף לדעה אחרונה הוי כמו התחילו באיסור, וצריך להפסיק, כ"ז יש לצדד בעד המערערים שכוונתם רצוי' לש"ש, אך ז"א דלדעה זו אף בהתחיל באיסור א"צ להפסיק. ומ"ש המ"א (ס"ק ט"ו) שגם לק"ש פוסק דהוא דאורייתא, לפי שיתבאר לקמן בס"ד כיון דהוי קודם הנץ, ואינו זמן ק"ש דלכתחילה ולא דמי לסי' רל"ה סעיף ב' ולסי' ע' דמפסיק וקורא, דשם מיירי אחר הנץ, אך במעט העיון נראה שאין הנידון דומה כלל להני דעות שבש"ע הנ"ל, דתנן (פסחים מ"ט א') ההולך לשחוט פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו כו' ואם לאו מבטלו בלבו, הנה מתוך משנה זו מבואר דסעודת אירוסין הוא דאורייתא שדוחה בדיקת חמץ דרבנן אם אי אפשר לקיים שניהם, וכן הוא בש"ע א"ח (סי' תר"מ סעיף ו') חתן ושושביניו וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעה וכו' וסעודת כו' עיין מ"א (ס"ק י"ג). והנה בש"ס סוכה (כ"ה ב') מבואר דקי"ל כל בני החופה פטורים מתפילה ותפילין לבד בק"ש בני החופה חייבים והחתן פטור, וכתב הרא"ש שם (בסי' ח') הא דפטורין מתפילה ותפילין לא משום דעסיקי במצות נינהו דא"כ אפי' מק"ש נמי נפטרם אלא כו' לפי שמתוך שמחתן אי אפשר להם לכוון להתפלל משום דשכיחי בחופה שמחה וקלות ראש, והנה בש"ע (סי' ע') פסקינן כר' שילא, והנה לפי דעת הרבה גאונים שפטרו מלהתפלל כדעת רש"י דטעם דפטירי מתפילה משום דעוסקי במצוה כו', אין כאן בנד"ד שום פקפוק להתחיל לאכול אחר עמוד השחר, שעדיין אינו זמן ק"ש ותפילה של לכתחילה רק אחר הנץ החמה, או כותיקין לגמור ק"ש עד הנץ, ועכ"פ הוי התחיל בהיתר, רק הא דאסרי (בסי' פ"ט) אחר עמוד השחר כיון שבדיעבד יוצא והוי יום, עיקר הטעם משום דאסמוך חז"ל על קרא דלא תאכלו וגו', וזה לא שייך באכילת סעודת מצוה דאורייתא, עד שאכילה זאת דוחה תפילה לגמרי, ואף לפי שאנו חוששין לדעת הרא"ש דעיקר הפטור משום קלות ראש, א"כ לפי שכתב בתשובת רמ"א (סי' קל"ב) שהאידנא חייבים בק"ש ובתפילה חייבים ג"כ בתפילין דהו"ל כו' והביאו המ"א (בסי' ל"ח ס"ק ז') וכיון שאנו בלא"ה אין אנו מכוונים כ"כ חייבי', עכ"ז מודים הם שהסעודה הוא מצוה דאורייתא אלא שאינו נחשב כ"כ עוסק במצוה לפטור מתפילה, דהא יכול לקיים שניהם, עכ"ז אינו בגדר ח"ו דלא תאכלו כו' ד האכילה הוא מצוה, והזמן אינו עדיין של לכתחילה רק אחר הנץ החמה והוי בלי ספק התחיל בהיתר, ואין כאן פקפוק לשום דעה דמותר להתחיל קודם הנץ החמה לאכול הסעודה של מצוה זו, רק אחר הנץ לדידן שאנו מחמירין להתפלל, צריך מקודם לקרות ק"ש להתפלל, אבל אחר עמוד השחר שעדיין צריך להמתין על זמן תפלה וק"ש עד אחר הנץ הוי התחיל בהיתר בסעודת מצוה ומותר לכ"ע, כיון דהאכילה הוא מצוה דאורייתא, והזמן לא הגיע אף שהגיע הזמן של דיעבד ושעת הדחק, וכש"כ להפוסקים דפטירי משום עוסק במצוה וגם המ"א שם צידד דהמיקל לא הפסיד, ובנד"ד אין כאן פקפוק לכ"ע, ורשאי להתחיל קודם הנץ, וכשיגיע הנץ יקרא ק"ש ויתפלל, וכש"כ לפי שהסכים הגאון מוהרא"ו בש"ע (סי' תנ"ט ס"ק ה') בסופו דלא כמ"א (סי' נ"ח) דעיקר חשבון ג' שעות דק"ש הוא מהנץ החמה, א"כ עדיין לא הגיע זמן ק"ש ותפילה, ורשאי להתחיל בסעודה זו קודם הנץ, והוי התחיל בהיתר אף לדידן שחייבים בתפילה כל השושבינים וכ"ז ברור ופשוט וחתמתי שמי. הק' אליקום געציל מאיר. בשנת א'ב'י'ט'ה' נ'פ'ל'א'ו'ת' לפ"ק (תקצ"ד)

סימן ב

בס"ד ע'מ'י' ע'ש'ו'

בסוגיא דקצר וטחן

שבת (ע"ו ב', ע"א א' ב', ע"ב א') אמר רבא קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות, ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת כו', וחזר ונודע על קצירה וטחינה של זדון שבת כו', קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה, אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה וטחינה שכנגדה במקומה עומדת אביי אמר טחינה נמי גוררת טחינה שם טחינה אחת, ומי אית לי' לרבא גרירה והא איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני אמר רבא הביא קרבן על ראשון ר ראשון ושני מתכפרין כו' אביי אמר אפי' הביא קרבן על אחד מהם נתכפרו כולם. בתר דשמעה מאביי סברה, אי הכי טחינה נמי תגרר לטחינה כו' גרירה דגרירה לית לי' מילתא דפשיטא לי' כו' אמר לי' חלוקין לחטאת ולא מצטרפין כו', ע"ב איתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחד מהם וחזר ונודע על השני ר"י אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת ר"י למד מקרא דעל חטאתו ור"ל למד מקרא דמחטאתו, ולר"ל קרא דעל חטאתו לאחר כפרה, ולר"י קרא דמחטאתו כגון שאכל כזית ומחצה, ובש"ס שם אבעי' אם בידיעות פליגו או בהפרשות או בזה ובזה פליגי ולא אפשט, ובדף ע"ב א' אמר עולא למ"ד כו' בעל חמש בעילות בש"ח כו', כי אתא רב דימי אמר למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה כו' כי אתא רבין אמר הכל מודים בש"ח והכל מודים בש"ח ומחלוקת בש"ח למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה מחלוקת ר"י ור"ל, ע"כ הסוגיות. והנה הר"מ (בפ"ו מהלכות שגגות הלכה ט') פסק כמ"ד דידיעות מחלקות, ובהלכה י' פסק כרבא בהך דאכל שני זיתי חלב, ובפ"ח (הלכה ט') פסק בהך דקצר וטחן כו' כרבא, וכבר נתקשה הריטב"א, דהפסקים סותרים וגם כיון שפסק בהך דקצר וטחן כרבא הי' לו לפסוק בהך דשני זיתי חלב כאביי, דהדר רבא בתר דשמע מאביי ועין כ"מ (בפ"ח ובפ"ט) מה שהאריך בשם מהר"י בי רב, ומה שתירץ בעצמו ועיין לח"מ בשם מהר"מ