תורת חיים חלק ב שטו

ז"ל בפ"ט מהלכות זכייה שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו אם עמד חוזר וכתב הרב המגיד כיון דסלקא בתיקו לא מפקינן ממונא ואשמעינן רב הונא דשכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי ומת דנאמן משום דחזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש אבל אי לאו הך חזקה לא הוה נאמן כיון דאותו פלוני בא להוציא מן ההקדש ואיכא למימר דאם עמד אינו חוזר

דף קעה אמר תנו נותנין מלוה על פה הוי ורב ושמואל וכו' פירשב"ם ז"ל ואי משום טעמא דמצוה לקיים דברי המת לא היה להם ליתן בשביל דברי אביהם עד לאחר מותו משמע דס"ל דהא דקאמר אמר תנו נותנים בחיי אביהם קאמר וזה תימה דא"כ מאי פריך מהא דאמרי רב ושמואל מלוה על פה אינו גובה מן היורשים דשאני התם שכבר מת האב והמלוה בא לגבות מן היורשים וכיון דשעבודא לאו דאורייתא אינו גובה מהם כדאמרינן לקמן אבל אם האב חי עדיין והמלוה בא לגבות ממנו בעודו חי והוא אומר תנו לו פשיטא שגובין מהן אפי' מלוה על פה דכל זמן שהוא חי נכסיו בחזקתו ולא בחזקת בניו לכך נראה דהא דקאמר אמר תנו נותנין לאחר מיתת אביהן איירי והא דפריך מרב ושמואל ולא משני דטעמא הכי משום מצוה לקיים דברי המת י"ל דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא א"כ נתנו ביד שליש לשם כך כמ"ש התוס' בפרק מי שמת ובסוף פרק מציאת האשה וכן כתב הרא"ש ז"ל והטור סימן רנ"ב

המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים וכו' וא"ת הא ודאי דעדים החתומי' על השט' אינהו מפקי לקל' ולא גופי דשטר וא"כ מאי לי מלוה בשטר מה לי מלוה ע"י עדים וי"ל דכל המלוה ע"י עדים לא חייש לאפושי טפי מתרי סהדי ושנים לא מפקי לקלא אלא תלתא כדאמרי' כל מילתא דמתאמר' באפי תלתא לית ביה משום לישנא בישא אבל מלתא דאתאמר' באפי תרי אית ביה משום לישנא בישא הלכך אי ליכא אלא שנים עדים צריכין להזהר שלא להוציא קול משום לישנא בישא אבל המלוה בשטר מסתמא הולך עם העדים אל הסופר לכתוב השטר וכיון דהוי מלתא דאתאמרה באפי תלתא לית ביה משום לישנא בישא ולא חיישינן ומפקי לקלא אע"ג דמלוה על פה אפי' בכמה עדים אינו גובה מן הלקוחות ה"מ כיון דסתם מלוה על פה הוי בשני עדים וסתם מלוה בשטר הוי בשלשה דהיינו שני עדים וסופר לא פלוג רבנן דהכי נמי לא פלוג רבנן במלוה בשטר דגובה מלקוחות אפי' היכא דקים לן דלא הוו ידעי לקוחות ממלוה הקדום להן כגון שלוה מעות כאן ואחר כך הלך למדינה אחרת ומכר שם נכסיו אי נמי שהעדים והסופר מעידים שלא גילו דבר זה מעולם אפי"ה מלוה גובה מן הלקוחות דלא פלוג רבנן וכי האי גונא איתא בפ' חזקת הבתים גבי מחאה דפליגי אי הוה בשנים או בשלשה דקאמר לימא בדרבה בר רב הונא קמיפלגי דאמר כל מלתא דמתאמרה באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא וכו' משמע שם דמ"ד בג' ס"ל דבבציר מג' לא מפקי לקלא משום לישנא בישא

שלא על אמונתו הלוהו פי' דמידי הוא טעמא דערב משתעבד משום דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמיר ומשעבד נפשיה כדאמר לעיל והכא לא הוה קא מהימן ליה שהרי לא על אמונתו הלוהו ולא גמר ומשתעבד: אי הכי מלוה בשטר נמי וא"ת מאי אי הכי תקשי אמתניתין מאי שנא מלוה בשטר ממלוה על פה בעדים וי"ל דמתני' איכא למימר דנכסי דלוה לא קא משתעבדי ליה למלוה אלא בכותב לו שטר שכן כותבין בשטר דמשעבד ליה נכסים ועוד דכתיב ואקח את ספר המקנה אבל מלוה על פה לא

והאמר רב נחמן תני תנא מת וקברו כו' בפ"ק דערכין איתא נמי להך סוגיא וה"ג התם והאמר רב נחמן הוא תנא מת וקברו והלכתא דיתבי דייני אפומא דבירא ופי' רש"י ז"ל והא תני תנא מת וקברו השור בבור כגון שהפיל עמו חוליא ואפ"ה חייבין היורשים. וכתבו שם התו' דיתבי דייני אפומא דבירא ומ"מ איצטריך למימר מת וקוברו דס"ד דבעינן יבא בעל השור ויעמוד על שורו קמ"ל דשפיר עמד עליה. חגא שם חכם

דף קעו מתיב רמי בר חמא ג' גיטין פסולין וא"ת ומאי קושיא והא קיימא לן דב"ד המקיימין את העדים אין צריכין לקרות מה שכתוב בשטר שאין מקיימין אלא חתימת העדים כמ"ש הטור בסימן קמ"ז וא"כ הכא נמי אע"ג שהוחזק כתב ידו בב"ד איכא למימר שאין הב"ד יודעין מה שכתוב בו ולית ליה קלא ולכך אינו גובה בו אלא מנכסים בני חורין אבל התם עידי מסירה ידעי מה שכתוב בשטר וי"ל דמתני' לא קתני הוציא עליו חתם ידו אלא כתב ידו משמע דאפילו לא חתם שמו כלל אלא שכתב אני חייב לפלוני כך וכך כיון שהוא כתב ידו גובה מנכסים בני חורין וכן כתב הטור סימן ס"ט והשתא הא דבעא הוחזק כתב ידו בב"ד לאו שקיימו חתימתו קאמר אלא שקיימו מה שכתב אני חייב לפלוני כך וכך שעמדו על הכתב והחזיקוהו שהוא כתב ידו ואפ"ה סבירא ליה דאינו גובה בו אלא מבני חורין אע"ג דב"ד יודעין מה שכתוב בו לכך פריך שפיר מיהו קשה והא קיימא לן דהתובע את חבירו על פה ונתחייב לו בדין וכתבו לו מעשה ב"ד גובה בו מלקוחות דכל מעשה ב"ד יש לו קול כמ"ש בעל התרומות בשער נ"ז הביאו בש"ע סוף סי' ע' וה"נ כיון דהוחזק בב"ד אמאי אינו גובה בו מלקוחות וי"ל דשאני התם שהקול יוצא שהב"ד עשו מעשה וחייבוהו לפלוני כך וכך להכי גובה בו ממשעבדי אבל הכא אין הקול יוצא רק שהב"ד עשו מעשה וקיימו שטרו של פלוני

ערב דב"ד לא בעו קנין כגון שהיו ב"ד רוצין לגבות מן הלוה ואמר להם הניחוהו ואני ערב לכם והיינו דקאמר דבההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אבל אם לא רצו הבית דין לגבות מן הלוה כלום ואמר לפני ב"ד הריני ערב בעד פלוני לא משעבד וכן כתב הרמב"ם ז"ל: הדרן עלך בבא בתרא תפארת וגדולה לרוכב ערבות העוזר דלים ושבורי לבבות. מושיע בנים בגלל אבות. עזרני לגמור שלשה הבבות. ברוך הגומל לחייבים טובות: