תולדות יעקב יוסף, וילך

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה וגו' והספיקות זכרתי במ"א יעו"ש ונ"ל דבארתי ש"ס דסוטה כד פת' ר"ל בסוטה אמר הכי אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו וכו' והעולה משם כי הרוצה לפתוח פיו במוסר יש לחוש שידבר סרה על ישראל כמו בצאתו רשב"י מן המערה בכ"מ שהיה מסתכל וכו' ויצא ב"ק חזרו למערה וכו' אך כשיתן לב לישא ק"ו מה הוא שיושב על הספר מ"מ בצאתו מהספר וכו' כמו שכתבתי בפ' שופטים יעו"ש מכ"ש המוני עם וכו' וז"ש אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו אין להתרעם על דורו כי הוא עצמו הגורם וז"ש הוכח לעצמך ואח"כ תוכיח לחברך ובזה ולא תשא עליו חטא להשליך עליו החטא ולהוציא א"ע מהכלל רק ישתף א"ע עמהן ובזה יובן וילך משה וידבר ר"ל כשדבר דברי תוכחה הלך משה עצמו עמהם ששיתף א"ע עמהם כאמור וממנו ילמדו לעשות כן בדרך זה כמו שעשה ג"כ שמואל הנביא כנז' בירושלמי שלבש חלוקן של ישראל ואמר חטאתי יעו"ש וק"ל.

עוד יש לומר דכ' האלשיך אלה הדברים אשר דבר משה שלחשובי הדור דיבר קשות משא"כ להמוני עם וכו' וכן מצינו במתן תורה כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וכו' ובזה יובן וילך משה שהלך לכל א' לפי מדריגתו וידבר את הדברים האלה שהוא קשות אל כללות הצדיקים שכל אחד כולל כל ישראל כנודע ויאמר אליהם שהם המוני עם וק"ל.

עוד י"ל כי ביארתי משכיל אל דבר ימצא טוב כי התורה סתום וגליא וכו' יעו"ש ודיבור הוא בהכרז' משא"כ אמירה בחשאי ובזה יובן וילך משה לכל א' לפי בחינתו וידבר חלק הנגלה אל כל שראל בכלל משא"כ חלק הנסתר ויאמר בחשאי אליהם הראוים לכך וק"ל. עוד יש לומר דכ' האלשיך בפ' קדושים והדרת פני זקן שביאר פסוק שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו וכו' יעו"ש ואני בארתי דאי' במסכת שבת ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו וכו' על זקנים שלא מיחו בשרים וכו' ובזה מבואר ב' מאמרי ש"ס דשבת לא חרבה ירושלים אלא שלא הוכיחו זה את זה וכו' אר"י לא חרבה ירושלים אלא שביזו ת"ח וכו' שזה נמשך מזה על שלא הוכיחו זה את זה כי הת"ח היו מבוזין ואין דבריהם נשמעין וק"ל.

והנה הת"ח אוחזין בידם להשיבן כמ"ש בזוהר זכא' מאן דאחיר בידא דחייביא אלא שהקליפות אוחזין בידם ג"כ כמו שכתבתי אין מוציאין ידי חובתן וכו' יעו"ש ובזה יובן שרים בידם נתלו שזה מושך הילך בידו להחזירן בתשובה להקדוש' והקליפות מושכין בידם הילך ונשארו תלוין באויר וז"ש שרים בידם נתלו והטעם וכי לא הי' כח בזקנים להוציאן ידי חובתן מיד הקליפות וביאר כי הטעם מפני שלא היו רוצין בזה כי פני זקנים לא נהדרו ע"ד כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו ששמעתי מהרב המגיד ודפח"ח ולא היו רוצין לדבק א"ע לזקנים שיוציאו אותן מידי הקליפות וק"ל.

העולה מזה כי ע"י הדביקות שמדבק א"ע אל הת"ח והת"ח ג"כ מדבק א"ע עמו ע"י הדעת שהוא בסוד וידע אדם את חוה עמו וזהו זכא' מאן דאחיד וכו' ובזה יובן וילך משה בחי' הדעת הדביקות עם דברי תוכחתו שהוא ממש דאחיד בידא דחייביא להעלותן ובסוג זה דיבר את הדברים האלה אל כל ישראל וזהו נק' אמירה בחשאי בסוד הדעת וז"ש ויאמר אליהם והבן.

ובזה נ"ל לבאר שיעור שופר שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן עיין מה שכתבתי מזה במ"א ודאי זכא' מאן דאחיד בידא דחייביא אך צריך שישגיח על עצמו תחלה וכמ"ש הרב החסיד מוהרי"ל פיסטנר פ' הפסוק רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כי הטובע בנהר וחבירו רוצה להצילו הוא מושך אותו אליו וכו' ובזה יובן שיעור שופר להחזיר אחרים למוטב לאחוז בידם ובתנאי שיראה על עצמו ולכאן על אחרים וק"ל.

עוד יש לומר דבארתי פ' המלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי ע"פ משל שכ' בח"ה שהי' מנהג במדינת הודו לעשות איש נכרי מלך על שנה וכו' יעו"ש ובזה יובן שיראה לכאן כשהוא בעה"ז לעשות הכנה לעה"ב וז"ש ולכאן כמ"ש אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וק"ל.

ונבאר ש"ס דר"ה הכניס שופר תוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא כי נודע סוד בכל דרכיך הגשמיים דעהו להש"י שהוא מלובש בתוך כל הדברים וכמ"ש משכיל על דבר ימצא טוב כי הש"י הכניס הרוחני בתוך הגשמי וכמ"ש רמ"א בא"ח מפליא לעשות שקשר הרוחני בגשמי והוא פלאי ובזה יובן הכניס שופר הרוחני של עה"ב בתוך שופר הגשמי של עה"ז ואם קול פנימי שמע שהוא מבין לכוין בעוס' בגשמי אל הפנימי יצא ידי חובתו שכוונתו לטובה וא' קול חיצון שמע לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור בגלגול עד שיכווין כנ"ל וכמ"ש בכתבי האר"י זלה"ה יעו"ש לכך החכם עיניו בראשו וק"ל.

עוד י"ל כי הכניס ענין פנימי בתוך כלים חיצונים כגון עזות שהוא כלי גרוע וחיצוני' מ"מ כשמלובש בתוכו ענין פנימי עבודת הש"י כמ"ש הוי עז כנמר וקל כנשר לעשות רצון אביך שבשמים ובזה יובן הכניס שופר פנימי בתוך שופר חיצוני כענין האמור אם קול פנימי שמע שהעזות הוא לעבודת הש"י הפנימי יצא ואם לאו וכו' וק"ל.

וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא ובש"ס דסוטה שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום מלאו ימי ושנותי מלמד וכו' שנא' את מספר ימיך אמלא לא אוכל עוד לצאת ולבוא מאי לצא' ולבוא אלימא ממש והכתיב לא נס לחה וכו' אלא שנסתמה ממנו מעינות החכמה והקשה מוהרש"א דלמא לעולם כפשוטו ומאי לא אוכל איני רשאי וכו' לתרץ קו' זאת עם שאר הספיקות שזכרתי במ"א וגם שאין ת"ל ומה ת"ל ונראה דכ' הרמב"ם בפ"א מהלכות שופר וז"ל מ"ע לשמוע תרועת שופר בר"ה שנא' יום תרועה יהי' לכם וכו' והקשה בלחם משנה דכאן כ' הרמ"בם השמיעה מצוה ובשמיטה ויובל כ' התקיעה מצוה והא דין יובל שוה לר"ה וכו' יעו"ש ונראה להקשות עוד דכ' בפ"ג וז"ל אחר שקורין בתורה כל העם יושבין וא' עומד ומברך מעומד וכו' והטעם ביאר בטא"ח והב"י שם דכתיב לכם בשופר ויליף מן לכם דגבי עומר ושם כתיב בקמה ודרשינן בקומה וכו' וי"ל הא הרמ"בם ס"ל דשמיעה היא עיקר המצוה א"כ מ"ט תוקעין כשהם יושבין וכו' והנה ביארתי במ"א מאמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין וכו' והספיקות שיש בסוגיא וביאורו יעו"ש ומעתה אחר ביאורו שם דמבואר דלק"מ קו' ב' שעל הרמב"ם דתוקעין כשהם יושבין לפי שהוא מדרבנן רק לערבב השטן אבל במוסף שהוא דאורייתא לשם מצות תרועת היום באמת תוקעין כשהם עומדין ולק"מ א"כ גם קו' א' שעל הרמב"ם לק"מ כי שם מבואר דקי"ל כר' יהודא דלית לי' גז"ש וזהו שאלת רבי יצחק למה תוקעין בר"ה וכל הענין יעו"ש והוא מדס"ל לר"י בר"ה בכפופין וביובל בפשוטים ודלא כת"ק דס"ל שוה ביובל לר"ה וכו' א"כ מאחר דהלכה כר"י שפיר כ' ביובל לתקוע ובראש השנה לשמוע וק"ל.

ובזה נבאר הש"ס דר"ה ואמר רבי יצחק למה תוקעין בר"ה וכו' עד לערבב השטן עפ"י רמז מוסר ונבא לביאור פ' וילך הנ"ל עם קו' מוהרש"א הנ"ל והוא דכ' הרמב"ם רמז שופר עורו ישינים מתרדמתכם ובש"ס אמרו טעם השופר לערבב השטן ונ"ל דשניהם בקנה א' עולה דזכרנו לעיל ביאור ירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי' וכו' והוא דאי' בש"ס דע"ז אמר רבא אשרי איש ולא אשרי אשה אלא אשרי מי שעושה תשובה' כשהוא איש וכו' וכן בזוהר מפני שיבה קדם שיבה דילך אותיות יבשה קודם שנתיבש הקליפה של אגוז וכמבואר בכתבים ובזה יובן מאן דדמיך בריש שתא ר"ל בראש שנותיו כשהוא איש לעורר משינת אולתו ולשוב בתשובה דמיך מזלי' שגורם למעלה ג"כ שינה שנק' מזלא וסודו מבואר בכתבי האר"י זלה"ה ה' שופר מהו השינה לעורר ע"י שופר והבן וכ"כ בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ב ויהי מקץ ימים ויבא קין וכו' כגון בר נש חזר בתיובתא סוף יומוי וכו' והבל הביא מבכורות צאנו ונתקבל יעו"ש

ובזה יובן שאלת רבי יצחק שהי' לחדודי וז"ש למה תוקעין בראש השנה ר"ל מהו התועלת היוצא מזה לתקוע בראש שנותיו לעוררו מהשינה בריש שנותיו ולעולם ידע הטעם תקיעת שופר שהוא לעורר מהשינה והשאלה הי' על תועלת היוצא מזה או יש לומר דשאלתו הי' על עיקר התקיעה בריש שנותיו למה בא דהא אמרי' לעולם יעסוק אד' בתורה שלא לשמה שמתוך וכו' והלך לשיטתו דא"ר יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה מבראשית אלא מן החדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה כי תורה ראשית נקרא על שם היראה כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' ולפי הנראה אין צריך להתחיל מן בראשית שיהי' התחלת למודו בתואר ראשית שהיא יראת ה' רק גם שלא לשמ' שמתוך וכו' וילמוד דיני התור' והמצות שהי' מהחדש הזה לכם ר"ל שיהי' מחדש בתורה לכם לכבוד עצמיכם שיקרא רבי וכמ"ש התו' שהקשו וכו' ומשני שיקרא רבי מותר ולקנתר אסור יעו"ש אלא כח מעשיו הגיד לעמו דייקא ר"ל הת"ח כמ"ש הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ודרשו בש"ס אלו הת"ח וכו' ור"ל דוקא לעמו הגיד והודיע כח מעשיו שהמעשה גדול מהלימוד כי כל שמעשיו מרובין מחכמתו מתקיימת וכן אחז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה וכן דול תלמוד שמביא וכו' אבל ינוקי דבי רב המתחיל ללמוד יעסוק שלא לשמה ומתוך וכו' וז"ש ואמר רבי יצחק דקאי על ענין הנ"ל שהיא לשיטתו והתרצן סבר דשאל' רבי יצחק הי' למה תוקעין בראש השנה דלא שפיר עבדי המתעורר בריש שנותיו להתפלל ולשוב בתשובה כמו סברת המוני עם שהוא ביטל תורה וסבר שזהו ג"כ כוונת ר' יצחק בראשית וכו' שאין צריך רק דיני התורה ילמוד גמרא ופוסקים ועל זה השיבו רחמנא אמר תקעו הא מצד רחמנותו רמז תקוע בראש השנה כדי שיתעורר משינתו בריש שתא וכמ"ש אשרי איש וגו' והתועלת מזה חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו והיתה התשובה לג' סוגי השאלה הנ"ל ובש"ס לעולם יעסוק אינו ציוי רק רשאי לעסוק שלא לשמה שמתוך וכו' אבל ודאי מי שמצא חן בעיני הש"י שיקוים בו לב טהור ברא לי אלהים ודאי יותר נכון המעורר בריש שנותיו ללמוד לשמה ולשוב בתשובה עד הש"י וכמ"ש טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך הרי שמצד רחמנותו יתברך שהוא טוב וישר יורה חטאים בדרך לשוב אליו ית' וחזר ושאל אלא למה מריעין שאם זה רחמנותו ית' שיתקרב האדם אצלו א"כ למה מריעין כי לשון מריעין סובל ב' פירושים א' כפשוטו ב' לשון הש"ס מריעין בסופה ור"ל למה אחר שנתקרב מריעין לו כמ"ש האלשיך ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה שאחר ויענונו לשוב בתשובה אז ויתנו עלינו עבודה קשה ביסורין וכו' משא"כ כשהי' הולך בשרירות לבו אז שלום יהי' וכ"ש בזהר ששאל המין אתם אומרים שאתם קריבים למלכא א"כ למה אתם ביסורין וכנ"ל והשיבו התרצן רחמנא אמר זכרון תרועה ר"ל גם זה מצד רחמנותו כי צדיק יבחן כדי שיעלה לזכרון ע"י התרועה שמריעין לו כמו עקידת יצחק שהי' לנסותו כדי שיעלה זכרונו תמיד לטובה לזכור איל של יצחק וה"נ בכל נסיונות הצדיקים וחזר ושאל אלא למה תוקעין ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין והכוונה על ב' אופנים כאשר יבואר והוא כי רמז התקיעה לעורר מהשינה יש בו כלל ופרט כי דרך כלל הוא המוכיח המרים קול כשופר להשיב רבים מעון צריך שיעוררן מהשינה בדברים המתישבין על הלב אפס שהוא כלל הצריך לפרט שיש בזה סוגים שונים שיאמר לכל א' לפי בחינתו כמ"ש כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ודרשו חז"ל יעו"ש לכך יש בקול שופר כמה בחי' שברים תרועה תקיעה ומלבד שיש בחינות שונות בענין דקות המוסר כמו ששמעתי בשם מוה"רן קאסוור אין אומרים בפני המת שהם הרשעים אלא דברים של מיתה משא"כ לצדיק דקות המוסר שידבק בו ית' וכו' ודפח"ח וזה נקרא שברים שישבר לבו של אדם ודביקות בו ית' נק' תרועה כמ"ש ותרועת מלך בו וכפי' רש"י שם וכיוצא בזה הנק' תשר"ת עוד יש בחי' שונות הרמוז בתקיעה ושברים וכו' כמ"ש שהאלשיך ריש אלה הדברים והיוצא משם כי מי שאוהב תוכחה יאמר מפורש כמ"ש ממרים הייתם וגו' משא"כ למי וכו' יאמר ברמז וכו' יעו"ש והעיקר התקיעה לעוררו שהוא המוסר יהי' להעלותו בהדרגה מעט מעט לגרש היצה"ר מי שהי' פועל רע יאמר מוסר שיעשה תשובה ואח"כ יהי' בשב ואל תעשה ומי שהוא בל"ה בשב ואל תעשה יאמר לו מוסר שיהי' סור מרע ועשה טוב עד שיזכה שיתנו לו מקום מהלך בין העומדים האלה כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה כי לתכלית זה בא לעה"ז כמ"ש בעקידה משל בזה ששלחו בני המדינה שליח למלך עבור הכרח הנוגע לחיי המדינה ונתנו לו ממון על הוצאו' יעו"ש ומי שהוא עומד צריך שיאמר לו שאין זה התכלית כי מלאך נק' עומד על מדריגה א' משא"כ אדם נק' הולך שילך תמיד בשליחות המדריגות וכמ"ש מוהר"ן קאסויר אלה תולדת יעקב יוסף ודפח"ח.

ובזה מבואר פסוק אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב וגו' הרי זכר ג' סוגים הולך עומד יושב כי ראשונה במעלה הוא היותר מאושר שלא הלך בעצת רשעים כי אם שהי' הולך במדריגת הצדיקים לילך מדריגה אחר מדריג' והיא הסולם אשר יעקב אבינו ראה שעולים ויורדים בו סוג ב' ובדרך חטאים לא עמד כי אם שהי' עומד בין העומדים כנ"ל סוג ג' ובמושב לצים לא ישב להיות פועל רע רק בשב ואל תעשה וז"ש כי אם בתורת ה' חפצו ואינו עושה בפועל כאשר יש הרבה בני אדם שהי' חפץ להיות ת"ח וצדיק בלי טורח ויגיע שלא ילמד ולא יעשה ומ"מ יהיה צדיק וחכם ויש כת ב' אשר בתורתו יהגה יומם ולילה כמו והעמידו תלמידים הרבה וכו' ומ"מ עומד על מדריגה א' ויש כח ג' הנקרא הולך ממדריגה למדריגה וז"ש וכל אשר יעשה יצליח וגו' וק"ל.

העולה מזה כי הרוצה להשיב רבים מעון יכלכל דבריו במשפט ולקיים מ"ש מעט מעט אגרשנו פן תרבה וגו' וכמ"ש האלשיך כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום שלא יחמיר בענין התשובה כדי שלא יהי' ריבוי השמן גורם כיבוי הפתילה יעו"ש

ובזה יובן אלא למה תוקעין ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין וכוונתו בא' מב' פנים א' למה תוקעין ומריעין להם לעוררן מהשינה אחר שהם יושבין בשב ואל תעשה ואינם פועלי רע ואם צריך להעלותן עד שיהי' פועל טוב א"כ למה ותוקעין ומריעין עוד כשהן עומדין על משמרתן לעשות הטוב גם שאינו הולך מדריגה אחר מדריגה או יש לומר ששאל מ"ט צריך להעלות בהדרגה דייקא בתחלה בישיבה ואח"כ בעמידה וכנ"ל ולא להעלותן מיד במדריגה עליונה וכמ"ש דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו וכמ"ש האלשיך שכולן יכולין לעלות עד גדר קדושה וכו' ומשני לערבב השטן דכ' רמ"א בספר מחיר יין שעשה המן עץ גבוה חמשים אמה למרדכי שהוא היצה"ר והשטן שרצה לפחות את מרדכי שיעלה במדריגה עליונה כדי שזה יהי' סבת נפילתו יעו"ש והבין מרדכי זה ולא רצה כי אם שילך בהדרגה יעו"ש וז"ש לערבב השטן שכוונתו לקטרג שיעלה אדם מיד במעלה עליונה כדי וכו' לכך החכם עיניו בראשו כמו שכתבתי לא תעלה במעלות וגו' וק"ל.

ובזה יובן וילך משה שהלך תמיד ממדריגה למדריגה עד שהגיע היום שלא יוכל עוד לצא' ולבוא שיעל' שום מדריגה אז ידע שהגיע קיצו וז"ש היום מלאו ימי ושנותי וכ"ת איך ידע זה הא אין מגלין לאדם קץ ימין כמו שהשיבו לדוד המלך ישראל שאמר הודיעני ה' קצי וגו' ושמא יזכה להוספה לכך ביאר בעצמו שידע זה ממה שלא אוכל לצאת ולבוא רצה לומר לצאת ממדריגה זה ולבוא למדריגה עליונה וזה המכונה לביאה כנודע מזה הוכיח שמלאו ימיו.

ובזה מבואר קו' מוהרש"א ג"כ דהש"ס רצה להוכיח זה מסברא במה יודע זה שמלאו ימיו אי במה שלא אוכל עוד לצאת ולבוא קשה מאי לצאת ולבוא אי שתש כחו הא כתיב לא נס לחה וגו' אלא ע"כ בד"ת קאמר שנסתמו מעינו' שלא יוכל לעלות שום מדריגה מזה ידע וא"ש וא"כ סרה קו' מוהרש"א דאיך אפשר לומר לצאת ולבוא הוא כפשוטו משום דאינו רשאי שהש"י א' לא תעבור את הירדן א"כ אכתי קשה איך כ' בתורה היום שמלאו ימיו ושנותיו היום הזה ובו ימות הא הי' העברת ירדן בעשרה בניסן ויכול לחיות עד עשרה בניסן ואיך כתב בתורה היום וכו' וכקוש' התו' איך כ' היום בע"ש הא בשבת מת וכו' אלא ש"מ דידע זה מדלא יוכל לצאת ולבוא בד"ת שנסתמו ממנו וכו' מזה ידע כי היום מלאו ימיו ושנותיו וק"ל.

עוד יש לבאר למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וכו' ונבאר אשרי העם יודעי תרועה וכו' והוא דקשה וכי לא ידע השטן שהוא מנהג ישראל כך ולמה מתערבב אך הענין כמו שמתערבב בגאולה כללית דיתקעו בשופר גדול כך מתערבב בגאולה פרטית כמ"ש קרבה אל נפשי גאלה וכמו ששמעתי בשם מורי שעל זה יתפלל כל חסי' לגאול נפשו מיצה"ר בפרט בר"ה ויה"כ וכו ודפח"ח לולי דמסתפינא הייתי אומר מה שכ' בכתבי האר"י זלה"ה שע"י קול שופר דעה"ז התחתון יתעורר קול שופר העליון דעה"ב וכו' יעו"ש ור"ל שע"י קול שופר ומוסר לעוררו לאדם התחתון ע"י קול שופר דעה"ז מהשינה גורם לקול שופר העליון לעורר אדם העליון מהשינה המבואר בכוונת הנסירה יעו"ש וז"ש תנו עוז לאלהים וכמ"ש בתיקונים וזהו שאמרו בש"ס לעולם יראה אדם א"ע וכו' אשרי' שהכריע את עצמו ואת כל העולמות בין עולם תחתון ובין עולמות עליונות לזכות והבן. וזהו דמשלי הש"ס לערבב השטן כי ע"י שופר שהוא המוסר להרים קולו כשופר נתעורר עכ"פ איש א' מהשינה וע"י זה נתעורר גאולה פרטיות עכ"פ למעלה ג"כ ואם יתעוררו רובם או כולם יתעורר גאולה כללית למעלה ובלע המות לנצח ונתערבב השטן מצורף לזה דכ' בחסד לאברהם נהר מ' דף מ"ב ע"ד בסוד התשובה וז"ל יש להקשות קו' עצומה איך הרשע שהלך כל ימיו בשרירות לבו ואח"כ כשמתחרט יקובל ומשני כי עבור הצער שיש להשטן כשמתחרט זה יש נחת להש"י וכו' יעו"ש ושפיר מתערבב השטן גם אם ישוב אדם אחד וק"ל.

ובזה יבואר דהא ק' דהרמב"ם כ' טעם אחר ובש"ס טעם אחר וכ"ת דטעם הרמב"ם אינו נגד טעם הש"ס הא כל כוונת האר"י זלה"ה בתקיעו' שופר וסוד נסירה מיוסד ע"פ טעם הרמב"ם לכך צריך לומר דטעם הש"ס וטעם הרמב"ם בקנה א' עולה שע"י שיתעורר האדם מהשינה ע"י קול שופר שהוא המוסר לשוב עד ה' נתערבב השטן וכנ"ל והבן.

ובזה יובן אשרי העם יודעי תרועה ר"ל ותרועת מלך בו פי' רש"י שם לשון חיבור ור"ל שיודע לחבר לקול שופר תחתון אל קול שופר העליון דבינה הנק' תשובה עלאה והוא ע"י שיודעין לרצות רבונם בתשובה ונתחבר כנ"ל וק"ל.

ובזה יובן למה תוקעין כשהם יושבין שהוא קול שופר בעה"ז דעשי' הרומז במלכות שהוא בישיבה כי נוקבא בישיבה וחוזרין ותוקעין כשהם עומדין הרומז לשוכר של העולם העליון דאצילות שהוא בעמידה ומשני לערבב השטן ע"י קול שופר תחתון שנתעורר בתשובה יקובל ויחובר הקול לשופר עליון בסוד מי זאת עולה ונתערבב השטן והבן וק"ל.