תולדות יעקב יוסף, שלח

שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל וגו' וישלח אותם משה על פי ה' וגו' והספיקות עם ביאורו עיין במקומות אחרים וכעת נ"ל פשוט שהוא ע"ד קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים וה"נ שלח לך אנשים דייקא לתור את עצמך תחילה ואח"כ לתור את זולתו זהו ויתורו את ארץ כנען וק"ל. ועי"ל דכתבתי בכמה מקומות דמן חסרון של עצמו יודע חסרון זולתו וכו' וזהו הליכות עולם לו וכו'.

ובזה יובן שלח לך אנשים לתור את עצמך כנ"ל ואחר שתדע החסרון שלך מזה תדע חסרון זולתו וזהו ויתורו את ארץ כנען וק"ל. עוד י"ל דהא קשה סתירת הפסוקים שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך ואח"כ אמר וישלח אותם משה ע"פ ה' משמע שצוה השם לשלחם.

ואגב נבאר פסוק ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וגו'. ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי וגו' ובמדרש תנחומא איתא ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה וכו' אמר הקב"ה ב' צווחות צווחתי לפניכם סופכם לצווח ד' צווחות ב' בשעבוד מלכות עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי עד אנה ירום אויבי עלי וכו' יעו"ש. והקשה רמ"א היתכן להרבות פורעניות תחת ב' יביא ארבע. ועוד הי' ראוי לומר תחלה לא יאמינו בי ואח"כ ינאצוני כי תחלה היה העדר האמנה ששלחו מרגלים ואח"כ נאצו במעשה. ועוד יאמינו בי ל"ל ונ"ל כי אלו השתים עצמם של ישראל עד אנה ינאצוני ועד אנה לא יאמינו בי הם גרמו לעצמם שצווחו אח"כ ארבע צווחות הנ"ל.

והענין דהק' הרמב"ם למה נענשו מצרי' ששעבדו את ישראל הלא גזר הש"י וכו' ותירץ כי כל אחד חטא בבחירתו וכו' ויש לתמוה הא בפירוש כתיב בפסוק הפך לבם לשנוא עמו וגו' הרי שסילק הש"י מהם הבחירה והדרא קושי' למה נענשו ונ"ל דכתבתי ביאור מכילתא ויאמינו בה' ובמשה עבדו אם במשה האמינו בה' לכ"ש ומה ת"ל במשה וכו' דקשה הל"ל מה ת"ל בה' ונבאר פסוק מי לה' אלי והעולה משם כי תכלית כל התורה שיבא למדרגה ובו תדבק והמון עם ע"י שידבקו בת"ח ממילא הם דבקים בו ית' ובזה יובן מי לה' אלי הכוונה מי שירצה לדבק בהש"י ידבק אלי תחלה ועי"ז יזכה לדבק בו ית'. ויאספו אליו כל בני לוי מי שנלוה אליו יקברך נאסף אל משה מה שאין כן וכו'.

ובזה יובן ויאמינו בה' ובמשה הכוונה מי שהאמין ונדבק בו ית' אז יוכל לדבק במשה כי נהפך הסדר ושפיר הוצרך לומר ובמשה וסרה קושי' הנ"ל והבן.

והעולה מזה כי המדבק עצמו בר"ח כאלו דבק בו ית' ואז אין שום עונש יכול לחול עליו כמו שכתב הרב היעבץ ביאור משנה המפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו כי על כי אין אלהי בקרבי מצאנו וגו' א"כ אם האדם חוטא וראוי לענוש אז רש"י הפך לבם לשנוא עמו ובזה יובן הקו' הנ"ל כי המצרים היו חוטאים בלא"ה והיו ראוים לענוש כמו ששמעתי ממורי דן אנכי כבר הוא נידון וכו' ודפח"ח לכך הפך לבם לשנוא עמו כדי שלא יהי' להם שום דביקות עם ישראל ויחול העונש עליהם ובזה סרה קושי' הרמב"ם הנ"ל והבן וכן הוא ענין באנשי החומר נגד אנשי הצורה שאין העונש יכול לחול עליהם על שחוטאין בל"ה כי אם הפך לבם לשנוא עמו וזש"ה ואנכי אסתיר פני מהם שהם הת"ח שנק' פנים על ידי ספיקות שימצא בת"ח ובזה ח"ו והבדילו ה' לרע' וגו' כתבתי מזה במ"א יעוין שם ופן כתבתי עשה לך רב והסתלק מן הספק וק"ל.

ובזה יובן לפי שאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים לכך אמר הש"י עד אנה ינאצוני העם הזה כי עד עכשיו גם שנאצו אותי כמה פעמים אין מקום לעונש לחול עליהם משא"כ עתה עד אנה לא יאמינו בי דייקא כי האמנה היא דביקות כמו ששמעתי ממורי זלה"ה ודפח"ח ועד עכשיו האמינו במשה ועי"ז האמינו בי משא"כ עתה שנפרדו ממשה ולא יאמינו בו א"כ עד אנה ינאצוני שלא ניתן ארכה לעונשם ושתים עד אנה אלו גרם להם ד' עד אנה של שעבוד מלכיות דכתבתי במ"א כי סיבות גלות מצרים ע"י הסתלקות הדעת וסבות הגאולה בהתפשטות הדעת בעולם וכו' יעו"ש וכעת נ"ל ליתן טעם למה הסתלקות הדעת גורם גלות והתפשטות הדעת גורם גאולה. ונ"ל כי הדעת גורם חיבור שנא' וידע אדם את חוה לכך בהסתלק הדעת אז אין חיבור בין אנשי העולם לאנשי הדעת שהם הת"ח לכך גורם גלות ובהתפשטות הדעת בעולם נתחברו המון עם אנשי הדעת וגורם גאולה והבן א"כ שפיר נמשך מן ב' עד אנה הנ"ל ד' עד אנה של שעבוד מלכות וז"ש עד אנה תשכחיני נצח בגלות הארוך וזה נמשך מן עד אנה תסתיר פניך ממני כי הפך לבם לשנוא עמו הת"ח שנק' פני' ע"י הסתרה שנא' ואנכי הסתיר אסתיר פני מכם וזהו הגלות הארוך עבור שנאת חנם ששונאים להת"ח העובדים השם ועד אנה אשית עצה בנפשי כי לפעמים אשית עצות בנפשי להסיר הספיקות ממני שעל הת"ח ולפעמים חוזר וניער אשית עצות להפך ועי"ז עד אנה ירום אויבי עלי שזה הגלות האחרון שהוא בעבור שנאת חנם הנ"ל נמשך יותר ארוך מכל הגליות עד שיושלח אליהו הנביא לעשות שלום בעולם שנא' הנני שולח לכם את אליהו וגו' להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם כתבתי ביאר פסוק זה במ"א יעו"ש וכעת נ"ל דכתבתי במ"א ביאור פסוק כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו' וביאור פסוק פ' קרח לא חמור א' מהם נשאתי וכו' עזוב אתה תחילה מה דבלבך לעורר את האהבה ואז גם הוא שלום עמך וכו' יעו"ש.

ובזה יובן והשיב לב אבות על הבנים תחילה שהת"ח שנק' אבות יעזבו השנאה שבלבם תחלה על בנים שהם המון עם וע"י זו השיב לב המון עם אל אבותם שהם ת"ח שיהי' אחדות אחד בעולם כי כמים אל הפנים וגו' והבן.

ובזה יובן שלח לך לדעתך שיתפשט בחי' משה בעולם שהוא בחי' הדעת וז"ש שלח לך לדעתך בעולם הגורם חיבור כנ"ל וישלח אות' משה הכוונה ששלח בחי' משה אתם כאשר צוה אותו השם י"ת ואח"כ כשחטאו נסתלק מהם בחי' משה כמו שכתוב בכתבי הארי' זלה"ה וילכו ויבואו מה שנתעבר בהם בחי' נשמת השבטים עתה נסתלקו וילכו להם ויבואו רק הם בעצמם וכו' יעו"ש ה"נ כך נסתלק מהם בחי' משה זולת יהושע וכלב נשארו על מדרגתן ובזה נבאר פסוק ועבדי כלב עקב רוח אחרת היתה עמו וימלא אחרי והביאותיו אל הארץ וגו' וי"ל א' למה לא זכר יהושע ועוד מהו רוח אחרת עמו וחז"ל דרשו וכו' ונ"ל דאיתא באבות פ"ג כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכו' וכתב במדרש שמואל לפעמים משבחים הבריות לאדם מפחד ואימה ורוח אחרת עמם לכך אמר כל שרוח הבריות בקרבם נוחה הימנו אז רוח המקום נוחה הימנו וכו' עוד פ' שנא' את רוחי אתן בקרבכם א"כ מי שרוח ה' בו נוח לו עו' פ' ונתתי משכני בתוכם ולא תגעל נפשי אתכם דק' מאחר שנתתי משכני בתוכם פשיטא שלא תגעל נפשי אתכם ופי' כי נפשו שהיא הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל גם שנתתי משכני בתוככם לה תגעל נפשי לצאת מהגוף שלכם לדבק בי וכו' יעו"ש ול"נ דכתבתי במ"א בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר וכתבו התו' תואר בעיר יש לו ב' פרושים וכו' יעו"ש וה"נ כך ונתתי משכני בתוכם והיינו בקרבך קדוש וע"כ לא אבוא בעיר שיש בו שונא כי אם שנעשה החומר צורה והיצה"ר נעשה יצ"ט ואז בריתי היתה אתו החיים והשלום כמו שכתב רמ"א כי כל הנשמה תהלל יה כי בכל נשימה רוצה לצאת מן הגוף וכו' יעו"ש משא"כ כשנעשה החומר צורה אז הוא החיים של שלום לכך לא תגעל נפשי אתכם והבן.

ובזה יובן ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת אתו דהענין דכתיב ויהס כלב את העם אל משה וזה צריך ביאור רשי' פי' ויהס השתיק ותרגום פי' ואצית כלב ית עמא למשה וזה צריך ג"כ ביאור ונ"ל דכתבתי במ"א ביאור פסוק ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן אנשים ההם עפ"י ששמעתי זכאה מאן דאחיד בידא דחייבי' וכו' דהיינו לקשר נפשו ורוחו בנפש' ורוחם וכו' יעו"ש.

ובזה יובן ויהס כלב שרצה לשתקם ע"י שהוא מקשר א"ע אל העם ואח"כ להעלותן ולקשרן אל משה שיהי' אחדות א' וזהו ואצית כלב ית עמא למשה והבן ואח"כ כשנפרדו מכלב נשאר רוחם ונפשם דבוק ברוח ונפשו של כלב וזהו ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו שהי' מקשר רוחי ברוחם כדי למלאות אחרי לכך והביאותיו והבן

ונבאר פסוק דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה והי' באכליכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ראשית עריסותיכ' חלה תרימו וגו' והספיקות עם ביאורו ונ"ל דכתבתי ביאור פסוק ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' להבין זה נ"ל דכתבתי במ"א דשמעתי ביאו' פסוק אחור וקד' צרתני בג' אופנים וכו' יעו"ש והיוצא משם כי החיות רצוא ושוב כמ"ש ביאר הש"ס העמידני על רגל א' ובזה יכול אדם לעמוד על עמדו בכל מדריגה שהוא בו יש צורך בו והוא כלל גדול בעבודת ה' והמשכיל יבין.

ובזה יובן ממזרח שמש עד מבואו דהיינו כשאדם עומד במדרגה העליונה הנק' מזרח בחי' קדם עד מבואו שהוא בחי' אחור בשני בחי' אלו מהולל שם ה' כי אחור וקדם צרתני והבן וכן ביאור פסוק אחריו מי כה' המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ מקימי מעפר דל וגו' והכוונה ג"כ על דרך הנ"ל מי כה' המגביהי שהוא מדריגה העליונה והמשפילי שהוא מדריגה תחתונה שניהם כאחד טובים לפניו ית' כי בזה מקימי מעפר דל כמו ששמעתי ביאור ש"ס העמידני על רגל א' והשיבו מה דסנא' לך לחברך לא תעביד והוא ע"ד זה והבן והנה שמעתי ממורי זלה"ה מקום שהמחשבה של אדם מגעת שם הוא כולו וכו' ודפח"ח ובזה כתבתי ביאור אל ראשי המטות וכו' ובזה יובן ואמרת אליהם בבואכם וגו' ודרשו בש"ס בביאת כולכם וכו' הכוונה במקום שהמחשבה מגעת שם הוא ביאת כולו וזש"ה אשר אני מביא אתכם שמה שהוא בחי' משה הנק' דעת ומחשבה והי' באכליכם מלחם הארץ באותו מדריגה שהוא שם מאותו מדריגה תרימו תרומה לה' והבן עוד י"ל דכתבתי במ"א ביאור ש"ס העושה מצוה אחת וכו' וביאור ש"ס א"ר ירמי' מיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם כו' והעולה משם דכ' התו' פר"ח כל הנשמה וכו' לא יתחבר עם המוני עם שיש סכנה וכו' מ"מ יש עצה יעוצה על זאת יתפלל כל חסיד וכו'.

ובזה יובן בבואכם אל הארץ לבחי' עמי הארץ להעלותן אשר אני מביא אתכם שמה. דהיינו מיום שחרב בהמ"ק ואז הוא בחי' כל הנשמה שממה ויש סכנה להתחבר עמהם מ"מ באכליכם מלחם הרץ ע"י השפע שנמשך להמוני עם לחם הארץ מזה ניזונין הת"ח כאשר כתבתי מזה במ"א יעו"ש או בלא"ה הם תומכי אורייתא ומחזיקין ידי הת"ח לכך ראוי להעלותן וזהו תרימו תרומה לה' וק"ל ראשית עריסותיכם וגו' דכתבתי ביאור ש"ס אית לן בירא בחקלא וכו' ע"י שלא לשמה שלמד תחלה בנערותו עי"ז מתחבר עמהן להעלותן וכו' יעו"ש ובזה יובן ראשית עריסותיכם שהי' שלא לשמה בזה חלה תרימו וגו' והבן.

מצוה וכי תבואו מלחמה בארציכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרת ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאוביכם וביום שמחתכם ומועדיכם ותקעתם בחצוצרת על עולתיכם וכו' והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם וכו' להבין ענין חצוצרת להושיע ולהציל מכל צרה בבא הצר וגם בעת השמחה וכו' ועוד בעת השמחה מה צריך לזכרון הגם לפי ספרי יריאים יותר צריך לזכרון בעת השמחה כאשר יבואר ושאר הספיקות שבפסוק וגם איך מצוה זאת היא נצחי וכו' ותחלה נבאר ש"ס דסוכה פ"ג דף מה' משנה בכל יום מקיפין המזבח פ"א ואומר אנא ה' הושיעה נא וכו' ר' יהודא א' אני והו הושיעה נא ואותו היום מקיפין את המזבח ז"פ בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח יופי לך מזבח ר' אלעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח וכו' ופריך בש"ס והא משתף ש"ש וד"א ומשני דה"ק ליה אנו מודים ולך אנו משבחין ליה' אנו מודים ולך מקלסין והנה רפוי ידי כל המפרשים במשנה זו כמו שהאריך בתי"ט והרב פי' ג' פירושי' יעו"ש ודברי רשי ותו' מבואר שאין לירד לעומקן ואענה חלקי ותחלה נבאר משנה שם פ"ד תקעו והריעו וכו' הגיעו לשער היוצא ממזרח הפכו פניהם וכו' ואנו ליה עינינו ר' יהודא אומר היו שונין ואומרין אנו ליה וליה ענינו וכו' ושם בדף נ"ג תניא אמרו עליו על הלל הזקן שהי' שמח בשמחת בית השואבה אמר כך אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן הוא הי' אומר כן [כך הנוסחא ובע"י גרס א' הקב"ה] למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא אל ביתי אני אבוא אל ביתך אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבוא אל ביתך שנא' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך ע"כ והוא פלאי גם להבין פסוק כי יד על כס יה וגו' והו' דאי' בפ"ד דדמא' הלוק' פירו' ממי שאינו נאמן על המעש' ושכ' לעשר שואלו בשב' ואוכל על פיו וכו' כי אימ' שבת עליו וירא לשקר ויש להבין למה דוקא אימת שבת עליו בענין זה מלדבר שקר ולא בשאר עבירות שיהי' אימת שבת עליו מלעבור שום עבירה ונ"ל דמבואר בכתבים ענין משאחז"ל פסיע' גסה נוטלת א' מת"ק ממאו' עיניו של אדם ואפ"ה אהדרו לי' בקדושה דבי שמשי וכו' כי הכלה הכלולה נאצלה בין תרין דרועין וחו"ב שלה במקום חו"ג שבו וחו"ג שבה במקום נ"ה שבו ונ"ה שבה אין להם על מה שיסמכו ולפיכך רגלי' יורדת מות ונאחזים בהם הקליפות וגם בראשה שיש שם נ"ה פנימית הנרמזים בעינים אין לה וז"ס עולימתא שפירתא דלית לה עיינין ולכך צריך ליתן עיניו בכוס של ברכה בקדושה דבי שמשי להמשיכם לה' מהזכר העליון ואז מתברכת מתפוחין קדישין נ"ה וכו' ואז יש לה עינים למעלה הרומזים לנ"ה פנימים ורגלי' שבים למקום החיים אצל הזכר וז"ש אם תשיב משבת רגליך ר"ת אמת כי עד עתה שרגלי' ירדו מות אז השקר שאין לו רגלים הוא הנחש שנתקצצו רגליו אחז ב ש ג' רגלי' ומדביק' אל ק"ר להשלים חסרון לכך ברכי דרבנן דשלהי מנהון הוי שרוצין לסמוך ש אל ק"ר ונעשה שקר וקשר רשעים ובאמת זה אינו כי בשבת יתפרדו כל פועלי און וה ש סור מהרע ועולה ומתדבקת בבת והיא בת עין המאירה בג' גווני עינא הרומזים ל" ש ומתקדשת מטומאתה ע"י הקידוש שהוא עדות מעומד ב' קיימין וכו' וז"ש חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך כי דרכי הכלה וספירותי' נעשה מבינה ודינין מתערין מינה לכך רגלי' יורדת מות משא"כ בשבת נעשים דרכי' מקודש שהיא חכמה ואז רגלי' עולים בקודש ואין שטן ופגע רע וז"ש חשבתי דרכי כי בהיות דרכי המלכות בסוד המחשבה שהיא חכמה אז אשיב רגלי ממות אל עדותיך שהם נה"י שושבני הכלה עדי' כמ"ש עדות ביהוסף שמו ושבים רגלי' אל מקום נ"ה שבו ומתדבקת בירכי וסמכי קשוט באמת וכו יעו"ש בסוף תיקונים מזה דף קנ"ב העולה מזה כי בשבת נשלם ב' חסרונות שבכל הסוד עינים וסוד רגלים שלא הי' להם על מה שיסמכו וע"י שנותן עיניו בכוס דקידוש מאיר בה מן חכמה ג' גווני עינים הרמוז ב ש ונתחבר עם בת נעשה שבת ובזה יש לה עיינין וע"י קידוש מעומד בשני רגליו [ ר"ל שיאמין אמונה שלימה במחשבה שבזה העדות דקידוש מעלה את המלכות עד המחשבה עליונה ע"י קישור מחשבתו בה הרמוז בכוס שנותן עיניו בה ואז חוזק האמנה נק' סמכי קשוט דחכמה ואז ואשיבה רגלי אל עדותיך והבן זה שהוא כלל גדול ] ואז ע"י חשבתי דרכי כאמור ואשיבה רגלי אל עדותיך למקום נ"ה שבה ובזה ביארתי מ"ש בתיקונ' ואביו שמר את הדבר בו' ימי חול בחכמה יסד ארץ והבן יעו"ש בכתבי במ"א. ומעתה מבואר משנה הנ"ל כי עמי הארצים שהם מקום הרגלים שבו שקר כנ"ל אין נאמנין משא"כ בשבת אין מקום גם לרגלים לאחוז בשקר כי ש מן שקר נתחברה עם בת ונעשה שבת וירא בשת לשקר וק"ל ומעתה תבין ג"כ סוד הקידוש שנרמז הכל בשם י"ה בכוונה ובדיבור של קידוש תחלה שלשה י"ה פשוטין נגד ג' מוחין ג' ידות יד הגדולה וכו' ואח"כ במילוי ב' י"ה גי' ע' וכן תיבות הקידוש עולה ע' יעו"ש והוא להשלים ב' בחי' נ"ה דעיינין ורגלין כי שם יה' הוא בעינים כמ"ש האר"י בפסוק וכל יקר ראתה עינו יעו"ש והוא בנ"ה דחכמה שנק' קדש וע"י הקידוש ניתקן עינים ורגלים שלה שעולים למקום רגלים שלו והנה דיבור הוא מבינה המוציאה קול ודיבור כמ"ש בהקפת הושענא יעו"ש ומוציא הדיבור מבין שפתים שהוא נ"ה נשלם נ"ה דרגלין שלה וע"י עינים הרמוז בחכמה הנק' מחשבה פנימיות ניתקן נ"ה פנימים שלה שיש לה עינים ע"י שנותן עיניו בכוס והש"י יכפר ולפי שהדיבור מבין שפתיים הוא נ"ה דבינה כמבואר לכך צריך בשעת דיבור הקידוש לעמוד על רגליו ר"ל שיעמוד באמונת אומן האמנה שלימה וקיימת שע"י עדות זה בקידוש מקשר ומעלה את הכלה עד מחשבה עליונה הנק' חכמה קדש ובזה מקדשה כענין הרי את מקודשת לי להעלותה עד הקודש או להמשיך לה הארה במקומה מן קודש ובזה מקיים ראה חיים עם האשה אשר אהבת שמקשרה בחיים שהיא חכמה כמ"ש החכמה תחי' בעלי ודי בזה. וז"ש משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כשהם יחדיו אין רגלי' יורדת מות מקום שקר רק נדבקת בסמכי קשוט בהמת ז"א המאיר בו נ"ה דאבא כמבוא' בכתבים יעו"ש וכמ"ש בס' ע"ח בכתובות פי' הש"ס לא מפי' אנו חיין כי על ג"ד העולם קיים על האמת וכו' יעו"ש.

ובזה תבין מעלת השבת שהיא האמת והיא חיי העולמות וז"ש שבת וינפש וכמ"ש האלשיך פ' בראשית יעו"ש. ובזה יבואר כי ידע לכס יה וגו' כי תיבת כס סובל ב' פירושים א' לשון כוס דברכה ב' לשון כסא מלכות ובאמת שניהם אחד כאשר יבואר והוא דמבואר בכתבים כוונת הקידוש בליל השבת הוא להמשיך שם י"ה והוא מרומז במעשה ובדיבור כי במעשה שאוחז הכוס בידיו הוא להמשיך מן ג' מוחין דז"א שה' גי' מ"ה חב"ד דרך ג' ידות יד הגדולה יד החזקה יד הרמה כי שם י"ה במילוי המילוי גי' י"ד אותיות רמז ליד שנק' יד שיש בו י"ד פרקין וע"י ב' י"ה במילוי נעשה ע' גי' יין שבתוך הכוס וכן בדיבור יש ע' תיבות ועם ה' אצבעות היד רמז אל ה' אותיות אלהים גי' כוס ה' אותיות מנצפך ונק' כוס ישועות להושיעה מאויבי' ע"י ה"ג מנצפך כנודע בברכ' הרב וכו' דפורים יעו"ש ובקידוש רגלי' יורדת מות הקליפות להושיעה שתוכל להשיב רגלי' לעדותיך ואפשר שזהו מזיגת מים חסד ששרשו בחכמה ואז חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך וכנ"ל וז"ש כי יד על כס יה ר"ל שצריך להמשיך י"ד על כס שהוא י"ד אותיות של שם י"ה על כס דרך ג' ידות יד הגדולה והחזקה והרמה הרמז ביד י"ד פרקין ומשם לכס של ברכה ועם ה' אצבעות היד נעשה כוס ה' אותיות אלהים הג' מנצפך ואח"כ יניח ביד ימין הכוס לרמז שכל ג' קוין נעשה אחד ונכללו בימין ונעשה מן כס כסא והוכן בחסד כסא לאדם היושב על הכסא אחר שצדקו יחדיו דגלי' במקום רגליו הכל בקודש וז"ש מלחמה לה' בעמלק שאין נעשה יחוד בשלימות עד דמטי רגלין ברגלין וכו' דרך קומה שלימה משא"כ בכל שבת נעשה יחוד דרך איברים עד שיבא משיח צדקינו ב"ב אנס"ו.

ובזה יובן משנה פ"ד אבותינו שהיו במקום הזה משתחוים קדמה וכו' כי נודע כי אחיזות הקליפות ויניקתן הוא משם אחוריים כמ"ש בק"ש דשובבים ביחוד זכור לא תשכח יעו"ש ואחוריים דאו"א הוא גי' קד"ם וקדמ"ת והם היו משתחוים להמשיך כח מן אחוריים ליניקת הקליפות אבל אנחנו ליה עינינו ופריך בש"ס דף נ"ג ע"ב הא מודים מודים משתקין אותו ומשני אלא הכא אמרו המה משתחוים קדמ"ה ואני ליה אנחנו מודים וליה עינינו מייחלות והוא מבואר כפל הענין עפ"י הנ"ל כי הכלה הכלולה חסרה ב' דברים עיניים ורגלים ולתקן זה צריך ב' דברים א' להמשיך מן נ"ה הפנימיים דחכמה הנק' י"ה וכנ"ל וב' ע"י מודים דרבנן כי ברכי דרבנן דשלהי מנהון הוי כי רגלי' יורדת מות ושפיר ע"י מודים דרבנן דכרעי במודים להמשיך מן נ"ה דאבא אז ואשיבה רגלי אל עדותיך להציל רגלי' ממדת הקליפות וא"ש אך דהי' מקום להקשות מה ענין זה לשמחת בית השואבה כי בשבת א"ש ע"י כוס דברכ' שהוא ע"י שם י"ה משא"כ עתה לזה ביאר ואמר בש"ס תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהי' שמח בשמחת בית השואבה אומר כן אם אני כאן וכו'.

הגם דיש לפרש עפ"י פשוטו ג"כ דכ' הרמב"ם בה' לולב וז"ל מצוה להרבות בשמחה זו ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות וכו' הם היו המרקדין ומשמחין במקדש אבל כל העם באין לשמוע וכו' ויש להבין למה לא ישמחו בזה השמחה כל מי שירצה שהיא שמחת מצוה ונ"ל דכ' הרמב"ם אח"ז וז"ל השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה ובאהבת קל שצוה בהן היא עבודה גדולה וכו' יעו"ש.

והוא כמה שזכרתי בקו' ואהבת לרעך כמוך ואהבת את ה' שהיא ציוי בדבר שאילו מסור ביד האד' לעשותו וכו' והעולה שם במה שכ' המפרש להרמב"ם בפ"ב מה' יסודי התורה וז"ל ולא ניתנו כל המצות אלא כדי שנגיע לזו המדריגה לאהבה את ה' וכו' והיינו ע"י שידבק בתורה שהיא דרך ה' אז ממילא יבוא לו בלבו אהבתו ית' וכמו שא' באבות אוהב את הבריות ומקרבן לתורה וכו' כי ע"י קירב' בתורה יהי' אהוב לך ואתה אוהבו משא"כ בלא"ה דרך מוסר וחכמה אוילים בזו וא"כ שפיר כ' הרמב"ם השמחה שישמח באהבת האל היא עבודה גדולה וכו' כי מסתמא קיים כל המצות שהיא דרך ה' ואז נכנס בלב אהבתו ית' משא"כ בלא"ה לכך לא היו משמחין בשמחת בית השואבה רק גדולי החכמה ולא לשאר העם שאין להם אהבת הבורא רק שמחתו הוא הוללת לשמח את עצמו ובזה יובן מאמר הלל שהי' עניו ובעשר מדריגות חשיב ריב"ל ענוה גדולה מכולם שנא' יען משח ה' אותי לבשר ענוים וכו' וע"כ יש בו חסידות ג"כ שהיא מדת אהבת האל כמ"ש אהבו את ה' כל חסידיו וז"ש אם אני כאן שהוא מדתו מדת ענוה הכל כאן כל מדת עשר וגם אהבת האל בכלל וראוי לשמוח בשמחה זו ואם אין אני כאן מי כאן ר"ל דבש"ס דיומא קאמר במשנה אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה וכו' והספיקות רבו וכבר זכרתי בביאורו וכאן בקיצור באתי לבאר ע"פי מ"ש האר"י בס' נע"ח בפ"ק דברכות כשחלה ריב"ז נכנסו תלמידיו ואמרו רבינו למדינו אורח חיים אמר להם דעו לפני מי אתם מתפללין וז"ל כי סוד גדול אמר להם והוא כי האדם בתפלתו יכוין להמשיך לז"א מוחין דגדלות אמא הנק' מ"י וכאן הזהיר לתלמידיו שצריכין ג"כ להמשיך לז"א מוחין דאבא יותר רחמים וז"ש לפני מ"י אתם מתפללין תיבת לפני מורה על אבא שהוא לפני אמאי הנק' מ"י וזהו תשובה על שאלתן למדינו ארחות חיים כי המוחין נקראו חיים עכ"ל והנה כמו שיש ב' מדריגות הנ"ל בתפלה כך יש בתשובה ב' בחי' הנ"ל א' מצד אמא עלאה הנק' מי תשובה עלאה בחי' ב' יותר עליונה מצד אבא הנק' לפני מי וז"ש אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין וכו' וק"ל. וה"נ בשמחת בית השואבה היו ב' סוגי אנשים א' חסידי' מצד אבא והם שאמרו אשרי ילדתינו שלא ביישה את זקנותינו וכפי' רש"י כל חסיד משמע מעיקרא סוג ב' בעלי תשובה מצד אמא והם אמרו אשרי זקנותינו שכיפר' את ילדתינו כמבואר בש"ס קודם לזה המאמר שהתחלנו יעו"ש. וז"ש הלל אם אין אני כאן שהיא מדת ענוה הקשורה בחסיד עכ"פ מי כאן הם בעלי תשובה וזולת ב' סוגים אלו אין מקום לשום אדם לשמוח שם כמ"ש הרמב"ם הנ"ל וק"ל.

ושוב א' למקום שאני אוהב רגלי מביאות אותי וכו' והוא נמשך אחר הצעה הנ"ל שאין מקום לשמוח בשמחת בית השואבה כי אם אל ב' סוגי אנשים חסידים ובעלי תשובה. אפס דחש פן יאמר שאר העם שאינם בבחי' ב' סוגים הנ"ל א"כ אין להם חלק ונחלה ח"ו בשמחת השם לכך אמר זה לפייסן והוא מה שאמר מרע"ה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו וגו' וגם זכרתי בפסוק וישא יעקב רגליו וגו' כי כמו שיש באדם פרטי ב' בחי' א' עליונה הנק' ראש וב' סוף הנק' רגלים כך בכללות פרצוף העולם חשובי הדור נק' ראש ומדרגה תחתונה שהם המוני עם נק' רגלים שמעמידין את הגוף על קיומו ועמדו לעמוד על רגליו והוא ע"ד שביא' הרמב"ם ביאר הש"ס אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה וכו' וע"ד מ"ש בש"ס ברוך שברא כל אלו לשמשני יעו"ש בארוכה.

וזה שאמר למקום שאני אוהב רגלי מוליכות אותי ר"ל מה שזכיתי לבוא למדריגה עליונה וז"ש למקום שאני אוהב שהיא מדרגות אהבת האל שהיא עליונה שכל המצות לא ניתנו אלא לבוא אל מדריגה זו וכנ"ל הגורם לזה הם רגלי שהם המוני עם הם מוליכין אותי ע"י שברא הש"י אותן לשמשני ולכך היה לי פנאי להתבודד עד שהגיעוני למקו' שאני אוהב ומעתה ראוי להם לראות בשמחה זו שהם הגורמים וכאשר באמת בש"ס אמרו חסידי' ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם ר"ל בפני אנשי המוני עם וכמו שביאר הרמב"ם וק"ל.

אך שלא ינשאו ראש לכך אמר שוב אם אתה תבוא אל ביתי אני אבוא אל ביתך וכו' כי מבואר ע"פ משל המוב' בספרי יריאי' ענין כוונ' הלב בתפלה לאדם א' שביקשו מהמלך שיתאכסן בביתו והבטיחו על זה וקבע לו זמן שידע באיזה זמן יבוא המלך לביתו לפנו' ביתו ולהכינו וטבח טבח והכן ובעת שהגיע הזמן בעל הבית הלך מביתו לאיזה הצטרכו'. וכבוא המלך ולא מצאו לב"ה בביתו שיכבדהו הלך בחרי אף וכו' כך הנמשל בענין התפלה הקרבנות הוא טבוח טבח והכן ופסוקי דזמרה הוא הכלי שיר ובתפלת י"ח יבוא המלך לביתו זה הלב כמ"ש חז"ל אותו תעבוד עבודה שבלב היא התפלה וכשלא מצא לב"ה בביתו רק מחשבות לבו רק רע במחשבות זרות שהוא חוץ ולא בפנים לא די שלא נעשה מבוקשי ברך עלינו שנה טובה וכיוצא רק שנידחת תפילתו משא"כ המתפלל בכוונה אז אבוא אליך וברכתיך. והנה בש"ס משום שכרות הגלות פטורין מדין תפלה שאין יכולין לכוין בלב ושם הקשתי על הרמב"ם שחשב דין תפלה למ"ע מדאוריתא והביאור שם כי הת"ח מכוונין שאין עליהם עול גלות ואנשי המוני צריכין להתחבר עמהן וזה שנסמך אותו תעבוד ובו תדבק הדבק בת"ח לטעם המבואר ובזה שפיר ביאר הלל דבריו כמראה האופן לכל צד. כשם שאין לת"ח לומר שאין צורך בהמוני עם כי אדרבה הם רגליו וכמו שכתבתי במצוה ולא יזח חשן מעל האפד לכך פשיטא וק"ו שאין לאנשי המוני עם לומר שאין להם צורך בת"ח רק שניהם כאחד בחיבור טובים כמו הגוף עם הנשמה וק"ל כך הוא הפשוט אמנם יש דברים בגו. מה שרימז הלל בצחות לשונו דאי' בר"מ פ' פנחס דף רך"ז ע"א וז"ל ועוד שש מעלות לכסא ברזא דא וא"ו גי' י"ג ואתרמז בתלת תיבין ויסע ויבא ויט דאינון והו אני והו וכו' והוא סוד א' הנק' אנ"י שבתוך ב' ווי"ן מבואר בר"מ משפטים שהוא סוד עילות כל העילות נשמה לרוחניות הספירות המייחד שם בן ד' וכל השמות והתיבות וכו' וכן אי' בפ' פנחס דף רך"ה ע"א וז"ל איהו עלת על כלא וכו' ולית מאן דיכיל לקרב חילין בר מני' וכו' והוא כלל גדול בכל היחודים להמשיך הנשמה בתוך אותיות השמות וזכור זה וז"ש אם אנ"י כאן הכל כאן כי הוא המייחד וכולל הכל לכך וא"ו הנ"ל גי' אהבה גי' אחד שהוא שורש האהבה ושמחה ואם אין אני כאן מי כאן כי האותיות דנפקי מבינה הנק' מי נשארו כגוף בלא נשמה ואמר למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכין אותי וכו' כי מבואר דישראל אינון רגלין דשכינתא כמ"ש מה יפו פעמיך בנעלים וכו' ולענין שכמו הרגלים מוליכות את האדם לפי חפצו ורצונו כך מעלות את התפלה עד המקום שהיא אוהבת והוא דמבואר בכתבי' כל הקובע מקום לתפלתו כי שם בן ד' בהכאות אורות גי' מקום וע"י כוונה זו מעלה התפלה עד המקום וכו' יעו"ש בתפלת י"ח.

וז"ש למק"ום שא"ני או"הב וכו' כי כמו שעלות כל העלות נק' אני כך המלכות נק' אני בסוד אני ראשון ואני אחרון ורגלי מוליכות המדה הנק' אנ"י עד המקו"ם ששם אנ"י אוה"ב כי שורש אני הוא וא"ו גי' אהבה כנ"ל והבן אם אתה תבוא אל ביתי וכו' כי נודע מ"ש בכתבי' ואהבת את ה' אלהיך להמשיך לה בכתרה ב"פ אור גי' בית וגי' שחו"ק שאז כשיהי' בית ימלא שחוק פינו וכו' ונודע שהאדם בכוונתו שם הוא מקושר וז"ש אם אחת תבוא אל ביתי להמשיך ב"פ אור גי' בית אל ביתי בית תפלה אז אנ"י אבוא אל ביתך שהוא הגורם בכוונתו שנק' פועל צדק וברכתיך והבן.

ובזה אמרתי לבאר ענין המצות את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע מה ענין זה לזה וכבר ביארנו קצת המצות בארוכה בפתח דברינו שאח"ז יעו"ש ונשאר לנו לבאר ובו תשבע שכ' הרמב"ם שהוא מצות עשה והרמב"ן השיגו ובארתי מזה לקמן ג"כ וכעת נ"ל לפרש עפ"י מ"ש האר"י בתיקוני עונו' כי שביעת אמת היא מצוה כי עי"ז גורם להמשיך ז' הבלים מפה ז"א הנק' אמת אל השכינה הנק' שבועה וזהו שבועת אמת וכו' יעו"ש הרי דברי הרמב"ם מבוארין שהם כדברי הקדוש אלהי האר"י זלה"ה אך דלפ"ז יש להפליא על הרמב"ן שהי' רוח הקודש הופע בו איך לא השיג זה דנמוקו עמו דמבואר בכוונת הק"ש דאין אדם יכול להמשיך בכוונתו אור השפע מלמעלה כי אם ממקום ששורש נשמתו משם יוכל להמשיך וכו' וא"כ מי היא זה שיהי' בזמן הזה שורש נשמתו מאצילות מכ"ש ממקום גבוה שיוכל להמשיך מפה דז"א דאצילות. איבר' דיש תקנה לזה מצד שכולל ומדבק נשמתו עם נשמת החכמים השלמים שיש עכ"פ מעט מזעיר בכל דור ששורש נשמרם באצילות לזה נ"ל שנסמך לבו תדבק הדבק בת"ח היינו ע"ד שזכרנו ואז ובשמו תשבע מצוה שגורם ע"י שבועת אמת להמשיך מפה ז"א הנק' אמת ז' הבלים אל השכינה הנק' שבועה והבן ושמור כלל זה לכל היחודים לכלול א"ע כאמור ושפיר כ' הרמב"ם ד' מצות אלו שהם מהתורה דלכך נסמכו בפסוק דעכ"פ בזמן הראשונים שהי' נשמות חצובים ממקום גבוה הוא מצוה. וז"ש שבועת אמת הוא צורך העבודה כי השכינ' נק' עבוד' לכך ניקו' עבודה הוא ניקו' שם הוי' הנק' ז"א תואר אמת שהי' נשמה למלכות הנק' עבוד' והרמב"ן איירי לדידן בזמן הזה לכך כ' מה שכתב וכל א' דברי א"ת דבר והבן.

ועפ"י הנ"ל אמרתי לבאר מה שנשאלתי מספרדי חכם א' שכ' האר"י ליתן יד בעיניו בשעת ק"ש משום עלימתא שפירתא דלית לה עיינין וכו' והקשה הא יכול לעצום עיניו בלא היד וג"כ יהי' זה הרמז מרומז וביאר כי היד יש באצבעותיו שם ע' וכו'.

ולי נראה לפרש שהוא כדי להמשיך לה הארת עיינין מהזכר העליון מן חכמה הנק' י"ה שהוא במילוי המילוי גי' י"ד אותיות נגד י"ד פרקין שביד שזכרנו לעיל בקדושי דבי שמשי שנותן עיניו בכוס כדי להמשיך מן נ"ה דחכמה הנק' י"ה יעו"ש אחר כותבי זה מצאתי בתיקונים דף ד' ע"ב וז"ל י"ה גי' חלם וכו' קמץ גי' י"ד פרקין דאצבען והאי איהו ויאמר כי יד על כס יה וכו' וצריך הבנה ונ"ל כי כוס מלא ו' גי' אלהי' אותיות מליאה סוד מליאה הלכתי וריקם השיבני שם אילם שהוא כס חסר ו' וע"י שנותן ה' אצבעות שביד שבו י"ד פרקין גי' י"ד אותיות שבמילוי דמילוי י"ה אז נעשה מן שם אילם חסר ונעשה שם אלהים מליאה ושם י"ה דאלהים גי' קמץ שהוא קמיצו דעיינין וידי"ן כמו פתח פתיחו דעיינין וידין וכשנותן אז יד ימין על העין בקמץ בסוד וקמץ הכהן שהוא אבא משם הארת עין ליריאיו למיחלים לחסדו וג"כ הוכן בחסד כסא והבן אז מרומז כי יד על כס יה וזהו מלחמה בעמלק בזמן שיהי' שם י"ה רבא כמ"ש האר"י בקדיש יעו"ש והש"י יכפר.

ונחזור לענינו העולה מדברינו כי מה שנותן עיניו בכוס ומה שנותן ידיו על עיניו בק"ש הכל בחי' אחד להמשיך לה הארת עיינין מן נ"ה דחכמה. ובזה נראה לבאר ש"ס דבכורות מאי רפידים לפי שריפו ידם מד"ת לכך ויבא עמלק וכו' ויש להבין למה פרט אבר ידים ברפיון התורה יותר מכל רמ"ח איברים וגם בפסוק ק' אם הקול קול יעקב בבהמ"ד ואם לאו הידים ידי עשו למה והידים דוקא ונראה לי לבאר תחלה ש"ס דנדרים פ"א אר"י אמר רב מ"ד מי האיש החכם ויבן זאת על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנא' ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא הלכו בה ואר"י א"ר שלא בירכו בתורה תחלה וי"ל דלפי פשוטו הל"ל מ"מ נאבדה הארץ אבל עכשיו משמע שהארץ אבדה איזה אבידה ולכאורה אינו כ"א שהארץ עצמו נאבדה ונשחתה ב' ק' מה ענין עונש זה לעושין כך ג' ק' לשון מי האיש החכם ויבן את זאת דאין לו שחר וגם משום דידע הא לחכם יחשב ואי בלא"ה הוא חכם א"כ מ"ט לא ידעו לפרש זה ד' ק' איך מרומז זה על שלא בירכו בתורה יוגרם אבידת הארץ ה' ק' איך רב יהודא הוציא הפסוק מן הפשוטו דלשון על עזבם את תורתי משמע שלא למדו כלל והוא פי' שלמדו אלא שלא בירכו בתורה תחלה הגם דהוצרך לפרש כך מכח ק' ג' דאם לא למדו כלל איך לא ידעו לפרש זה אלא ע"כ למדו תורה ומשום זה לא ידעו לפרש ואכתי נשאר לבאר שאר הקושי' שזכרנו ונ"ל דאי' בפ"ג דסוטה כל המלמד בתו תורה כאלו למדה תפלות שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה וכו' ורבנן ההוא מבעיא לכדריב"ח אין ד"ת מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו עליהם ערום וכו' אר"י אין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשי' עצמו כמי שאינו יודע שנא' והחכמה מאין תמצא והנה רש"י ומוהרש"א פירשו יעו"ש כי אין הבנה לפי פשוטו ולי נראה שהוא ע"ד ששמעתי בשם הרב המגיד מוהר"י הוי ערום ביראה וכו' לפי שיש כמה וכמה לבושי היראה לכך א' הוי ערום בלי לבוש ודפח"ח. וה"נ יבואר כך והוא כי תורתינו הקדושה נק' הלכה כמו שאח"זל אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה וכו' והטעם שנקרא הלכה י"ל ב' פירושי' א' ע"ש הליכה כמ"ש הליכות עולם לו ב' לשון הכלה ואפשר שזהו צחות לשון הש"ס סוף נדה תנא דבי אלי' כל השונה הלכות וכו' שנא' הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות וכו' ונודע סוגיות אל תקרי כי ב' הפירושי' אמת והענין גם שהתירו חז"ל לימוד שלא לשמה כמ"ש לעולם יעסוק בתורה אפי' שלא לשמה וכו' לא שישאר ח"ו במדריגה זו אלא שיהי' הולך ועולה ממדריג' למדריגה עד שיבא ללימוד לשמ' ומבואר אמרו שמתוך שלא לשמה בא לשמה הרי מפור' שעיקר התכלית הוא לשמה פי' ב' הלכה אותיות הכלה כי מבשרי אחזה אלוה כי הכלה יש לה כמה מיני קשוטים כדי לעורר תאוות הזווג ובעת הזיווג אתפשטת מלבושי' ודבק באשתו והי' לבשר א' בלי שום לבוש כך קשוטי התורה הן הלימוד בפלפול או הלומד לאיזה תועלת שיבא לו מזה אפי' כדי שיהי' לו עה"ב אין זה עיקר התכלית רק הכל הוא קשוטי הכלה העליונה שתהי' מעוררת זווג העליון הקדוש ואז כ"י אישתליל מלבושי' ודבק עצם בעצם כך מה שהאד' מדבק א"ע בצורת אותיות התורה שהיא הכלה ודביקות עצמותו בעצם פנימיות אותיות התורה הוא הזיווג האמיתי ערום בלי לבוש ופני' ותועלת או שכר רק לשמה לאהבתה שיתדבק בה הוא עיקר ותכלי' הכל וכמ"ש ובו תדבקון שהוא שורש כל התרי"ג מצות וכמו שזכר המפרש להרמב"ם כי כל כללות תרי"ג מצות לא ניתנו רק להגיע למדריגה זו אהבה ודביקות וכנ"ל אנס"ו.

וז"ש א"ת הליכה אלא הלכה שהיא הכלה שלא ישארה כלה מקושטת רק שילך ממדריגה זו אל מדריגה עליונה שהיא הזווג בלי לבוש וקישוט רק דביקות עצם פנימיותו בעצמות פנימיות התורה וזהו צחות לשון הש"ס אין ד"ת מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו עליה ערום שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה כלומר ערומה שם שכנתי וכאמור ולדבריו יתפרש גם פסוק והחכמה מאין תמצא ר"ל שלא יהי' לשום תועלת ולבוש רק מאין אז תמצא החכמה ור' יוחנן מוסיף עוד ביאר דבריו שאין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו יודע כי לשון ידיעה האמור כאן הוא כמו וידע אדם את חוה שיהי' לו דביקות בו ית' ובתורתו הנק' ידיעה כמו ידיעת ודביקות זווג הגשמי שאמר ודבק באשתו אלא הגשמי יש לו סוף כי אחר הזיווג שנתמלא תאוותו פורש כל א' לעצמו משא"כ ידיעת התורה הנק' אין סוף כי יותר שיודע ומשיג בדביקות התור' אז יותר תאב לדביקות הבורא ותורתו כאלו לא ידע והשיג כלל ועל זה הדרך אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ר"ל כל מה שאני אחכמה יותר בדביקות התורה אז אני רואה ומשיג יותר עומק המושג כאלו יותר רחוקה ממני כי הסכל נדמה לו שכבר השיג כל חפצו וז"ש ר' יוחנן כמי שאינו יודע והחכמה מאין תמצא וק"ל וזה מרומז בברכת התורה שמברכין נותן התורה לשון הווה ולא אמר נתן לשון עבר דהא כבר ניתנה מסיני אלא לפי שהלומד לשמה כדי להתדבק בה יותר ממה שמשיג יודע שעדיין אינו יודע והתורה מוספת לו חכמה בזה כמ"ש והחכמה מאין תמצא וז"ש נותן כי נותן וחוזר ונותן תמיד ועד"ז אמרו באבות הלומד לשמה זוכה לדברים הרבה ונעשה כמעיין המתגבר וכו'.

ובזה יובן ש"ס הנ"ל מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' דכתב בס' הקנה דלא נק' חכם אלא כשלומד לשמה כמ"ש לו חכמו ישכילו זאת וכו' ונודע בזה שכ' בס"י חכם בבינה כי או"א תרין ריעין דלא מתפרשין וז"ש מי האיש החכ"ם ויבן את זאת ר"ל ודאי רימז התשובה בתוך השמלה כי לימוד התורה הי' בישראל אבל שיהי' עד"ז מי האיש החכ"ם ויב"ן את זא"ת להמשיך מן חכמה ע"י הבינה אל זאת שהוא לימוד לשמה באופן הנז' זה לא נמצא לכך לא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי דלא הלכו בה ר"ל שעזבו שאר המדריגות העליוני' רק נשארו בהתחלת המדריגות שלמדו שלא לשמה גם שהתירו חז"ל ואמרו לעולם יעסוק בתורה אף שלא לשמה והיינו שילך אח"כ למדריגה עליונה ויבא לשמה משא"כ הם שלא הלכ"ו בה ממדריגה למדריגה רק עזבו באמצע וז"ש רב שלא בירכו בתורה תחלה כמ"ש המפרשי' בתחלת היום אם הי' מברך הי' נותן דעתו על נוסח הברכה והוא נותן התורה ולא נתן והי' מרגיש בעצמו שאין לימודו לשמ' דאל"כ מה הם דברי' הרבה שזכה אלו הי' למודו לשמה ודוק. אח"ז מצאתי בשם מגילת סתרים דרבינו יונה קצת מענין זה בענין לימוד לשמה ג"כ והנאני יעו"ש.

ובזה מבואר לשון אב"דה הארץ כי לו חכמו ישכילו זאת לא אבדה הארץ שפעה וגם הם היו יושבין בה בסוד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ והבן.

ונחזור לביאור ש"ס רפידים שריפו ידם מד"ת ואגב נבאר ש"ס אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' ויש להבין למה כאן נקט בתואר מנוול הגם ששמעתי כי היצה"ר משנה לבושו כמשחז"ל כסות ולשון שינה וכו' ואיך נודע שהוא היצה"ר אבל כמשמנוול ונותן דופי בכל אדם וכו' נודע שהוא יצה"ר וכו' ודפח"ח ועוד למה תקנתו בבהמ"ד דווקא ונ"ל דאי' בש"ס דערכין פ"ג מה תקנתן של מספרי ל"ה אם ת"ח הוא יעסוק בתורה אם ע"ה ישפיל דעתו וכו'.

וי"ל למה לא אמר תקנה א' לשניהם ישפיל דעתו וצ"ל דע"ה אפשר בזה משא"כ ת"ח איך אפשר שישפיל ואמר ע"י התורה וכו' דהא ק' בשלמא תקנת ע"ה ישפיל דעתו א"ש כי תשובה הוא להשיב דבר אל מקורו ובמה שפגם באותו דבר יתקן. והוא מכלל תשובת המשקל והגדר והבאה וכו' וחטא לשון הרע נמשך מהגאוה כמ"ש מוהרש"א שם לכך תקנתו הוא שישפיל דעתו היפך הגאוה משא"כ ת"ח שיעסוק בתורה ודאי ק' מה זה תקנה לחטא זה וצ"ל כי התורה מלמדו דרך השכל איך יוכל להשפיל דעתו ויהי' תקנה על ל"ה שבא מחמת הגאוה והוא דאי' בפ' הספינה כל המרפה עצמו מד"ת נופל בגיהנם שנא' אד' תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח וכו'

ואגב נראה לבאר דקדוק אף שאינו צורך לענינינו דאי' המרפ' עצמו מד"ת משמע דמ"מ לומד אבל שהוא ברפיון ונופל בגיהנ' א"כ ע"ה שאינן יכולין ללמוד ניצולין מעונש זה א"כ הוי יציבא בארעא וכו' כי הת"ח שלומד ברפיון הוא בגיהנם וע"ה שאינו עוסק בתורה כלל אינו רואה פני גיהנם ועוד לשון המרפה עצמו מד"ת וכו' דהל"ל המרפה עצמו מתורה ועוד דתחלה א"ר יונתן בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח דאמר מר כל אדם שיש בו גסות רוח נופל בגיהנם ואח"כ א' כי אתי רב דימי א"ר יונתן כל המרפה וכו' דסותר אהדדי ונראה דהכל מכוון א' להם והוא דלשון דברי תורה אתי לתרץ ק' גדולה דהא מ"ע והגית בו יומם ולילה ניתן לכל אחד מישראל בשוה וכמ"ש הרמב"ם בה' ת"ת בין עני ובין עשיר וכו' וא"כ במה נפטרו עמי הארץ ממצוה זו.

הגם י"ל דאין זו קושיא די"ל כמ"ד בפ"ט דמנחות קרא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית ואסור לאומרו בפני ע"ה אך דבזה גופי' יש לדקדק מדאסור לאומרו בפני ע"ה משמע שצריך ע"ה תקנה אחרת הגם דרש"י פי' שלא ירגיל בניו לת"ת א"כ ק' הת"ח שיודע זה לא ירגיל בניו לת"ת הגם שאמרתי שזה טעם שאין מצוין ת"ח שיצאו מבניהם ת"ח רק מע"ה וכו' אבל הוא דרך דרש ובדרך מוסר כ"כ שאין מקום לפטור ממצוה זו כלל בין ת"ח ובין ע"ה רק שהת"ח שעוסק בתורה ובכתובי' נק' עוסק בתורה ממש אבל ע"ה יוצאים בדברי תורה שהם דיני תורה ומוסר המפורשין ללשונם ולפי דברי המוני עם שיבינו וידעו גם הם ולא יפגרו וזה שתיקנו בברכת התורה תחילת יום לעסוק בדברי תורה וז"ש שלא ברכו בתורה תחלה וסברו רובא דעלמא שהם עמי הארצים שהם פטורים ממצוה זו ובאמת לפי נוסח הברכה ידעו וידעו כי אין נקי לת"ח בתורה ממש ככתובין וכלשונם ולע"ה ככתבם וכלשונם בלע"ז שהם פירוש התורה ונק' דברי תורה וז"ש על מה אבדה ארץ ולא פירשוהו כי הת"ח באמת למדו רק שע"ה לא למדו עד שפירשו הקב"ה בעצמו כי אין נקי בזה והעולם נידון אחר רובו וז"ש על מה אבדה הארץ שהם עמ"ה שה' פטורין מתור' כסבר' עולם והשיב דז"א כי ברכת התורה יוכיח וק"ל.

ובזה שפיר מבואר מה שאמר המרפה עצמו מדברי תורה שהם עמי הארץ גם שאינם יודעים בתורה מ"מ אינם יכולין להתרפה עכ"פ מדברי תורה ובזה יובן פי' רש"י דא"מ בפ"ק דע"ז ארשב"ל כל המתייהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו וכו' עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם. דק' זד יהיר הוא בעלי גסי הרוח וא"כ למה ישונה לתואר לץ שהוא מי שאינו עוסק בתורה כמו שנאמר ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו וכו' הא כל שאינו עוסק בתורה נקרא מושב לצים ולדברינו א"ש כי אין לך דבר שיוכל להכניע לב כדי להשפיל דעתו כי אם ע"י תורה וכן כ' מוהרש"א פי' הפסוק הנ"ל אדם תועה מדרך השכל. וז"ל כי שכלו של אדם תועה ויסכל בכמה דברים אבל התורה היא דרך השכל שלא יכשל וז"ש זד יהיר הסבה לזה כי לץ שמו שאינו עוסק בתורה כי לולא היה עוסק בתורה לא היה מקום להתייהר. א"כ יבואר ג"כ לעיל מש"א רבי יונתן על גסי הרוח שנופלין בגיהנם ופעם אחר אמר רבי יונתן המרפה עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם כי זה שייך לזה כי אלו לא היה מתרפה מד"ת לא היה גסי הרוח וכו' ומבואר ג"כ ש"ס דעירובין כי ע"ה שאין מקום לגוס דעתו יכול להשפיל דעתו מיד משא"כ בת"ח ע"י ידיעתו בתורה יגוס דעתו ולא יכול להשפיל דעתו לכך א' יעסוק בתורה ואז יוכנע לבבו וישפיל דעתו משא"כ הלומד ופיר' וכו'.

ובזה יובן אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבהמ"ד כי אין לך מנוול מגאוה שנקרא תועבה וגם זד יהיר לץ שמו שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר וכו' הרי הוא מנוול ומנוול לכל הפועלי' ועוסקים בשוק לכך עצה היעוצה משכיהו לבית המדרש ניצול ע"י התורה גם מגאוה כאמור וק"ל.

ובזה מבואר רפידים שריפ"ו ידיהם דמבואר בכתבי האר"י זלה"ה תיקון עון גאוה הפוג' בשם י"ה גי' גאוה כי אחיזת הקליפות אינו בב' אותיות ראשונים משם בן ד' משא"כ ע"י עון גאוה גורם לקליפו' שאחזו גם בב' ראשונות מהשם וכו' יעו"ש. ואפשר שזהו פי' הפסוק אותו לא אוכל ודרשו בש"ס אין אני והוא יכולי' לדור בעולם וכו' והוא כי עד עתה דיו לעולם שישתמש בב' אותיות משא"כ עכשיו עי"ז גורם שליטה ח"ו גם בב' ראשונות כביכול דוחה רגלי השכינה מכל וכל.

ואפשר שזה פי' הפסוק תהלים סי' ל"ו אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני וכו' והוא כי זכרנו כי עון גאוה פוגם שם בב' אותיות ראשונות שהם בגי' רגל במילוי ושם זה פשוט גי' י"ד אותיות דמילוי המילוי נגד י"ד פרקין שביד וז"ש אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני וק"ל.

ובזה יובן רפידים על שרפו ידם מד"ת ובאו לידי גאוה וגרמו ליתן כח ויד אל האומות וז"ש והידים ידי עשו כי ח"ו נוסף על אחיזת הקליפות בב' אותיות ראשונות ג"כ הנקרא יד ועם ו"ה שאחזו כבר הרי זה ידים וק"ל וז"ש זכור את אשר עשה לך עמלק כי עון ביטול תורה המבי' לידי גאוה נמשך משם גי' רגל וגי' זכור והבן.

ובזה נ"ל לבאר ש"ס דיומא א"ר יוחנן טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים א"ל ריש לקיש אדרבא אחרונים עדיפי אע"ג דאיכא שיעבוד מלכיות עסקי בתורה אמר לי באר תוכיח שחזרה למשה ולא חזרה ליהושע א"ד אמר לי' בירה תוכיח שחזרה לראשונים וכו' שאלו את ר"א ראשונים עדיפי או אחרונים א"ל תנו עיניכם בבירה א"ד א"ל עדיכם בירה ע"כ והוא תמוה ונ"לד איתא בש"ס תנא דבי אלי' כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עה"ב שנאמר הליכות עולם לו אל תקרא הליכות אלא הלכות וכו' וי"ל לשון השונה דהוה ליה לומר כל הלומד וכו' ועוד הלכות לשון רבים דהל"ל הלכה ועוד דידוע סוגיות אל תקרי וכו' כי שני הפירושים אמת ולכאורה זה סותר את זה הגם שכבר זכרנו בהקמה מזה יעו"ש. אבל נישנית כאן בשביל דבר שנתחדש בה כי יש ב' מיני לימוד תורה א' לשמה וא' שלא לשמה וכמ"ש בש"ס לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך זה בא לשמה והנה אין לפרש שלא לשמה דהיינו לקנטר ח"ו או שיקרא רבי וכיוצא בזה להתיר ללמוד כי לא דברה תורה ברשעי ישראל וכמ"ש התוס' שם הגם דהתירו ללמוד שיקרא רבי רק לקנתר אסרו התוס' היינן מכח קושיא דכאן בפ"ד דפסחי' שרי ללמוד ובכ"ב דברכות החמירו בעונש לימוד שלא לשמה רב יהודא עצמו דשרי כאן לכך משני התוס' יעו"ש.

ולי נראה לתרץ קושיות התוס' דלא תיקשי דרב יהודא אהדדי כי יש בלימוד לשמה ב' בחינות ונקרא האחד שלא לשמה נגד מדריגה העליונה ממנה ובלימוד זה שלה לשמה התיר רב יהודא בפ"ב דברכו' והוא דכבר זכרנו כי התורה נקרא הלכה כמ"ש חז"ל אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה וכו'. והטעם שנקרא הלכה אמרנו שיש ב' מיני לימוד אחד לקשט הכלה שהיא אותיות הלכה כנזכר בתיקונים והוא בזוהר חדש לשיר השירים לכך פליגי תנאי בלשון אסור ומותר להתיר קישוט זה מכאן וליתן במקום אחר וכו' יעו"ש.

ונודע כי קישוטי הכלה הוא ע"י לבושין ותכשיטין טובים. כך הלימוד שהוא ע"י לבושין או לתכלית עה"ב או לאיזה סיבה שיהיה לו איזה תועלת נק' דרך לימודו במלבושין והנה אחר כל קישוטי הכלה הוא תועלת שתמצא חן להתעורר הזיווג ואז אשתללית מלבושין והוא דיבוק עצמי כך יש לימוד לשמה בלי שום תועלת והנאה לדבק א"ע באותיות התורה והתפלה ופנימיותיו לדבק ברוך פנימיות התורה והתפלה שהיא הנשמה של האותיות ונקרא סוד נשיקין ישקני מנשיקות פיהו זיווג המעולה זיווג בפה לדבק רוחא ברוחא ונשמה בנשמה סוד ד' נשיקין הרמוז באותיות הוי' נגד ד' אותיות אהבה וכמ"ש הרב מוהר"ם קורדוורא בזה יעו"ש.

והנה ב' מיני לימוד הנ"ל צריך אדם השלם להשלים בכל יום וכמו שעשה הרב האר"י זלה"ה תחלה למוד הלכה בפלפול כדי לשבר הקליפות וכו' ור"ל כי נודע סוד גלות השכינה היא מה שהקליפה מלביש את הקדושה ומכסה אותה בסוד רשע מכתיר את הצדיק כמ"ש בס' נע"ח בפ' פקודי בזוהר דף רמ"ב יעו"ש.

וזה שאמר לבשר שמים קדרות וא"כ ע"י לימוד בפלפול כדי לשבר הקליפות ר"ל כדי להסיר לבושי השחרות מהכלה העליונה ולקשטה בלבושי התורה לבושי הקדושה ואח"כ ילמוד בחי' ב' הנ"ל לזיווג לדבק עצמותו ופנימיותו בעצמות פנימית התורה בלי שום לבוש ובזה אמר רבי יהודא לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שהוא ציוו דהיינו בדרך א' הנקרא קשוטי השכינה שהוא נקרא שלא לשמה נגד בחי' ב' עליונ' ממנה דיבוק עצמו' בלי שום לבוש וז"ש שמתוך שלא לשמה בא לשמה כי בחי' שהיא בתוך שלא לשמה שהיא השכינה שהיתה מלובשת ברוך הקליפות בסוד רשע מכתיר הצדיק וכו' עכשיו בא לשמה שאין לימודו לשום הנאה ותועלת רק לשמה שמדבק עצמו בפנימיות אותיות התורה בלי לבוש אבל שאר בחי' שלא לשמה גדול עונו מנשוא ובזה איירי רב יהודא בפ' ב' דברכות ובזה סרה קושיות התו' דלק"מ.

ובזה יובן צחות לשון התנא דבי אלי' כל השונה הלכות בכל יום כי ב' פרושי' שנק' הלכה הם אמת וצריך ללמוד ב' בחי' שונות בכל יום וז"ש כל השונה הלכות בכל יום א' לתואר הכלה שנק' הלכה לקשטה ובחי' ב' שנק' הליכה שילך ממדריגה זו למדריגה עליונה מזו שהיא בלי קישוט לבוש רק דיבוק עצם בעצמו וז"ש אל תיקרי הליכות אלא אחר שתיקרי הלכות ובא לשלול שאר הליכות הקודמים ממדריגות לימוד שלא לשמה כגון לקנתר או להתיהר דלא דברה הש"ס בזה להתירה רק הליכה אחר מדריגות הלכה שהיא הכלה בקישוטי' שאח"ז הוא הזווג דיבוק עצמי וכאמור והבן.

והיוצא מזה ללמדינו דעת וחכמה לאיש הרוצה להיישיר דרך השלימות בלמודו בהתמדה שא"א להיו' הכל על דרך בחי' ב' כי מבשרי אחזה אלוה כביכול רק יהי' הכל בדרך קישוט בתורה ותפלה כאמור רק שיקח מועד בכל יום שיהי' זמן מועט לימודו על דרך בחי' ב' לזווג דהיינו לימוד בדביקות עצמי' רוח ברוח וכו' בכל רמ"ח איבריו כי מן הזווג הגשמי ילמוד לרוחני וכן בתפלה שהזווג הוא בעמידת י"ח הוא ג"כ עד"ז כי קרבנות והשירה הוא קשוטי הכלה והכנה בכמה מיני מאכל וכלי שיר ותפל' י"ח הוא דיבוק עצמי כאמור והש"י יעזרנו לעבדו באמת אנס"ו.

ועפ"ז יובן דברי חז"ל כל המשתמש בתגא חלף זה המשתמש במי ששונה הלכות עיין אח"ז ויוצא לנו עוד מזה כי בכלל קשוטי הכלה נכלל כל מיני הכנה שצריך האדם כדי שיהי' ראוי לבוא לבחי' ב' שהוא הזווג ובזה נאמר לך דומי' תהלה ר"ל מה שלפעמים אינו יכול ללמוד ולהתפלל מיד בקומו משנתו כדי שיפנה ויוכל ללמוד ולהתפלל בנקיות ואפשר שימשך איזה זמן אם עושה לכבוד קונו אז לך דמי' תהלה או רוצה לטהר מחשבתו להתיישב בדעתו לפני מי רוצה לעמוד להתפלל וללמוד לפני ממהקב"ה עקרא ושרשא דכל עלמין וכיוצא בזה שפיר דמי ובזה אמרו חז"ל חסידין הראשונים היו שוהין שעה א' קודם תפלה שנא' ישבו ישרים את פניך ר"ל ישבו להתישב בדעת' וכו' וכן עשו אבות הקדושים אשר בארץ כמו שנא' ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב כדי לפנויי עירוב מחשבות זרות לדבק בקדושה במחשבה ודבור ומעש' וז"ש לשוח ונודע סוד שיחה והבן וכמ"ש בפיך ובלבבך לעשותו כי קודם כל מעשה שיעשה האדם בין בגשמי בין ברוחני צריך להתיישב תחלה בדעתו אם יש בוצרכי גבוה לקיים מ"ש בכל דרכיך דעה"ו ואז יאמר בפיו שעושה לשם יחוד קב"ה ואז מקיים בפיך ובלבבך לעשותו ובזה עושה מחומר צורה.

ובזה אפשר לפרש המשך פסוקי תהלים סי' ל"ה לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך אברכה את ה' בכל עת וגו' עד סוף הענין דלכאורה הוא סותר מ"ש בתורה ואל יבוא בכל עת אל הקודש כדפי' בתיקוני' על עניני תורה ותפלה ולדברינו א"ש כשהתורה והעבודה בלבוש אז אל יבוא בכל עת אל הקודש כי כמה לבושין יש לבוש דקדושה או דקליפה כמבואר משא"כ אחר התפשטו' לבושין כמ"ש בשנותו את טעמו לפני אבימלך אביו שבשמים ויגרשהו לס"א וילך אז אברכה בכל עת וזה יהי' לעתיד בתמידות משא"כ עכשיו יש זמן ועת לכל חפץ וק"ל. הגה

וע"פ הנ"ל שזכרנו בדף הקודם נבאר המשך הפסוק בפ' וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליה' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וגו' ה' אלהיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד את הגוים וגו' חזקו ואמצו אל תראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיך ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך והספי' רבו א' ק' לי בכ"מ מאחר שהתורה נצחי מה הודיעני בזה שהלך משה אליה' וגו' מה דהוי הוי וע"כ לומר שהוא גם עתה בכל אדם ובכל זמן ב' למה בכל מקום קראם אליו ועכשיו וילך משה אליהם ואי כמ"ש חז"ל שאין שלטון ביום המות מה השמיענו בזה דכבר הוא מפורש בפסוק הוא דרשת חז"ל ועוד בעי טעמא לפי פשוטו. ג' אחר שאמר לשון וידבר את כל הדברים וגו' חזר בלשון ויאמר אליהם מלבד שהוא כפל וגם תואר דיבור ואמיר' למה לי ד' לשון אליה' מיותר גם הל"ל להם משא"כ הוא יותר מורגש במבטא המורה יותר יחוד וכמ"ש הר"ן בפ' ויקרא אליו יעו"ש. ה' בן מאה ועשרים וגו' מה בא ללמדנו בזה ובש"ס דרשו וכו' עיין בספרי הגדול בסופו יותר הספיקות וביאורן ע"פ פשט יעו"ש. וק' ממ"נ איך שייך זה בכל אדם ובכל זמן שאמר ה' אלהיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד וגו' אי איירי במלחמ' הגשמי וע"כ צ"ל דאיירי במלחמ' היצה"ר הרוחני ק' הא הכל בידי שמי' וכו' כי יש ב' סוגי מלחמ' וכמו שכתבתי בפ' שופטים לקמן ז' ק' אל תראו וגו' שזכרנו בביאור פלוגתא הרמב"ם והראב"ד בפ' שופטים שהקשה הכ"מ על הראב"ד וזכרנו שם כי הכרח הראב"ד הי' מכח איך אפשר לצוות שלא לירא והמורה עולה על ראשו יעו"ש וה"נ תיקשי כך. ח' קשה ה' אלהיך ההולך בה"א הידיעה אין לו שחר ט' לא ירפך ולא יעזבך כבר כפול למעלה יו"ד לא ירפך ולא יעזבך ב' לשונות אלו אין לו שחר וגם הוא כפול מכופל ונ"ל דזכרנו לעיל בדף הקודם תנא דבי אלי' כל השונה הלכו' וכו' והק' היה לו לומר הלומד ב' מאי הלכות ג' אל תקרי ד' למה יחד בזה עה"ב יותר מכל עסק התורה והמצות. ובארנו דאי' בפ"ד דפסחים א"ר יהודא אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך וכו' והקשה התוספות מפ"ב דברכו' א"ר יהודא דנוח לו שלא נברא ומשני לקנתר אסור ושיקרא רבי שרי יעו"ש.

והנה גם שהוכרחו התוספות לתרץ מכח סתירות הש"ס אהדדי לכך מפרשי דלומד להתכבד ולהתפאר שרי אך באמת דגם זה אסור מכח הש"ס ובשמתא מאן דאית בי' והרמב"ם הביאו בפ"ב מהל' דעות במשנה מאוד מאוד הוי שפל רוח יעו"ש גם במשנה אל תעש' עטרה להתגדל בהם וכו' לכך נ"ל לפרש סתירת הש"ס באופן אחר דמה שאמר לעולם יעסוק בתורה ומצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה הוא באופן זה דהרמב"ם הקשה במור' נבוכים למה קודם חטא כתיב ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו ואחר החטא כתיב וארא כי ערום אנכי ואחבא וכו' יעו"ש וכבר בארתי מזה במ"א ונ"ל דמבואר בפסוק תהלים כי אם בתור' ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ופי' האלשיך כי יש ב' חלקי התורה א' לבוש התורה הנגלה וא' פנימי' התורה הוא הנסתר וכו' יעו"ש. אך יש לשאול לדבריו למה מענישין למי שלא עסק בתורה הפנימי' כמבואר בזוהר ובתיקוני' יעו"ש מאחר שאין כל אדם זוכה אליו רק חפצו יהי' בה אבל יש לפרש כי שורש כל התורה והמצות הוא לתכלית שיבו' למדריגה ובו תדבק וכמ"ש המפרש להרמב"ם בריש ה' יסודי התורה יע"ש.

ובזה בארתי פסוק על מה תוכו עוד תוסיפו סרה בב' פנים א' לענין יותר שהוא עניו יותר מתגאה ומתרחק מהמקו' וכו' ב' יותר שלומד ומכתת רגליו ללמוד בשאר מדינו' שהי' ראוי שיבוא לתכלית בו תדבק ויותר סר מהש"י ע"י גאותו וגדולתו וכמו המשל של חוזק ששמעתי מהמגיד יעו"ש וק"ל. ומאחר שהתכלית התורה והמצות הוא שיבו' לידי דביקה וחשיקה וחפיצה כנלמד מפרש' אותו רשע ותדבק נפשו בדינה וגו' שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו'. כי חפץ בבת יעקב וגו' לכך נק' הלכה אותיות הכלה תורה צוה לנו משה מאורשה שהיא ארוסה לנו וגוי העוסק בתורה חייב מיתה מטעם זה כדאי' בסנה' וכו' לכך יש בעסק התורה ב' סוגיות א' קשוטי הלכה זה חלק הנגלה מהתורה הנק' לבושי התורה וז"ס הן הן גופי התור' וכמבואר בזוהר זה אוס' וזה מתיר הוא קשוטי הכל' יעו"ש וכמו שהכלה אחר הקשוטין והלבושין הוא היחוד והזווג ואז אשתליל מלבושי' ודבק באשתו והיו לבשר אחד כך בסוגי התורה אחר הקשוטין והלבושין הוא היחוד ודביקו' בפנימי' התורה שהיא תורת ה' ובו תדבק בדביקה חשיקה וחפיצה. ובזה יובן בתורת ה' חפצו בדביקה בחשיקה וחפיצה רק שאין זה סוג היחוד והזווג שייך בהתמדה כי אי אפשר ומבשרי אחזה וגו' אבל בתורתו יהגה יומם ולילה והוא חלק הנגלה מהתורה יהי' בהתמדה יומם ולילה והבן.

והנה חטא אד"הר גרם כתנות עור משא"כ קודם לזה הי' כתנות אור כמ"ש בתורתו של ר"מ באופן שהי' רק חלק פנימי מהתורה וסוד ה' בלי לבוש כמו שיהי' אחר ביאת משיח ולא יכנף עוד מוריך דאשתליל מלבושי' וז"ש ויהיו שניהם ערומים משא"כ אח"כ והבן. ובזה יובן לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה דהיינו בלבושי התור' שנק' קשוטי התורה והלכה אותיות הכלה שיעסוק תחלה בנגלה שמתוך כך יבוא לשמה שהוא דביקה חשיקה חפיצה בו ית' שהיא לשמה בפנימיו' התורה שהיא שמו ית' ממש שנק' תורת ה' וק"ל.

ובזה יובן כל השונה הלכות שהוא ב' סוגי הלכה א' לקשוט ב' ליחוד אז הוא בן עה"ב ששם יהי' כך ולא יכנף עוד מוריך והבן. וזה נק' הליכה ממדריגה למדריגה ואילו עומד על מדריגה א' וז"ש הליכות עולם לו א"ת הליכה אלא הלכה כי שניהם אמת והבן ובזה נבאר מ"ש הרמב"ם רמז לשופר כלומר עורו ישנים מתרדמתכם וכבר בארתי בכמה מקומות וכעת נ"ל כי זה הוא מוסר כולל כמה סוגי מוסר לכמה סוגי בני אדם לכל א' לפי בחינתו מוסר א' נקרא תקיעה ב' נק' שברים ג' נק' תרועה נגד ג' ספרים הנפתחים בר"ה לג' סוגי בני אדם רשעים צדיקים בינונים ונבאר משנה בש"ס דר"ה שופר של ר"ה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב וכו' כי כבר זכרתי ביאור ירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי' כי הישן בריש שנותיו שהם מחצית הראשונה משנותיו דמיך מזלי' שהוא היצ"ט כי היצה"ר גובר בו וכמו שאחז"ל כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא וכו' ה"ה איפכא וכן שמעתי בשם הש"ך ומלבד זה אמרו בש"ס דע"ז אשרי איש שעושה תשובה כשהוא איש גם מפני שיבה תקו' כמ"ש בזוה' ובזה יובן שופר של ר"ה של יעל מה שתוקעין בשופר לעוררו משינה בראש שנותיו הוא של יעל שאז יוכל לגבור על יצרו ויהי' ה' אלהיו עמו ויעל ממדריג' למדריג' משא"כ אחר שנתיישן אצלו היצה"ר קשה לפרוש ממנו שיעל' שום מדריגה ופיו מצופה זהב ר"ל פיו של המרים קול כשופר הדורש תוכחת מוסר לעם יהי' מצופה מלמעלה זהב שהוא סוגי לבושי התור' קשוטי הכלה שם אדני גי' היכל ולבוש בד' בגדי זהב אל פנימית התורה שהוא שם הוי' ד' בגדי לבן כנודע וכמ"ש בתיקוני' וז"ס וה' בהיכל קדשו וגו' ובא ללמד דעת שידרוש תחלה בגופי התורה שיהנה תואר הגוף הם פשטים לכללות העם ואח"כ פנימיות מוסר שהוא תועלת לפנימי' הנשמה מי שיש לו נשמה השייך לשם הוי' בסוד כל הנשמה תהלל יה וכמו שבארתי בזה במ"א ושתי חצוצרת וכו' וק"ל וזהו חלוקי המוסר לפי חלוקי כתות האנשים כי הרשעים אשר כים נגרש השקט לא יוכל כי אם הולך וסוער להרע ולהשחית בינו לבין קונו ובינו לבין בני האדם אליו צריך בחי' מוס' ולעוררו משינה ע"י קול שופר שיעל' מדריג' אחת עכ"פ שיהי' בשב ואל תעשה שיהי' סור מרע ולא להעלותו ב' מדריג' בפעם א' כמו שביארתי מצוה ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו יעו"ש שבפסוק אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים שגם זה נק' מאושר בהיותו שב ואל תעש' ולא זה שאינו יוכל לעמו' בסוג זה אף זה ובדרך חטאים לא עמד ג"כ נק' מאושר לא זו אף זה ובמושב לצים לא ישב כמו שהורג' מקודם נק' מאושר ג"כ ועיין מ"ש האלשיך בזה יעו"ש וזה המוסר נק' שברים שנשבר' נשמתו ע"י חלאים רעים שהי' פועל רע ובא קול זה לעוררו מהשינה שיעלה ממדריגה זה להיות בשב ואל תעשה ע"י מוסר גשמי עב שישבר לבו כעין חטאו כמו ששמעתי אין אומרים בפני מת וכו' ויש כת בינונים שגברה השכחה בהם והם בשב ואל תעשה לא פועל רע ולא להטיב צריך לעוררו בקול מוסר שיהי' פועל טוב שעל מנת כן בא בשליחות הש"י לעה"ז שהוא סלם מוצב ארצה שיעשה הכנה בעה"ז כדי שראשו יגיע השמימה לעה"ב וכמ"ש בעולל' אפרים מזה ומוסר זה נקרא תרועה כי תרועת מלך בו וכפי' רשי' שם בפ' בלק ונגד כת צדיקיא גם שהוא פועל טוב מ"מ צריך שיראה לעלות תמיד ממדריגה למדריגה שיה' נק' הולך ולא עומד על מדריגה א' כמו זה שנה ושנתיים ולזה צריך מוסר רוחני זך ופשוט נקרא תקיעה פשוטה וק"ל ר"ל לבוא למדריגה דביקה וחפיצה הנק' תקיעה כמו תקע ביבמתו כמ"ש בפע"ח ה' ר"ה יעו"ש

עוד יש לפרש דברי הרמב"ם עורו ישנים מתרדמתכם וגם משנה שופר של ר"ה של יעל פשוט וכו' ובו יבואר סדר תקיעת תשר"ת דשמעתי משל ממורי מובא בספרו הגדול בפ' נצבים שפעם א' תעו סוחרים מן הדרך ונחו שם לישן עד שנזדמן להם איש להורות להם הדרך ונזדמן א' שהוליכם למקום גדודי חיות ולסטים ויש שהוליכן למקום ישר והנמשל כי אותיות התורה שבהם נברא העולם באו בע"הז כדמות סוחרים ותעו מהדרך וישנים ובא א' ולומד לשמה מוליך אותן לדרך הישר לדבקן בשרשן משא"כ כשאינו לומד לשמה מוליכן ללסטים ודפ"חח וכן הוא בתפלה ע"י מחשבות זרות נפסל התפלה ומשליכן במקום פסולי המוקדשין ואם מתפלל בר"ה בכוונה מעלה כל התפלות של כל השנה שחרית לשחרית ומנחה למנחה וכו'. ובזה תבין שבאו התקיעות בר"ה בסדר תשרת שהם אברהם יצחק יעקב כנודע להבאים בסוד ה' כדי לעורר משנתו להעלות ג' תפלות שתיקנו אבות אברהם שחרית וכו' כמסקנת הש"ס ברכות פ"ד ובאו התקיעת מדת אברהם שיתעור' מהשינה ע"י שיתפלל בכוונה שחרית שתיקן אברהם להעלות תפלת שחרית של כל השנה ושברים יצחק שתקן מנחה ותרועה נגד ערבית שתיקן יעקב ובזה יובן עורו ישנים מתרדמתכם בענין התפלה וכן בענין התורה יש ג' בחי' הנ"ל וכן בג' כתות רשעים קו שמאל שמדברי' עם האותיות ל"ה ורכיל' ובינונים קו האמצעי המתפלל ולומד כמו ישן בלא דחילו ורחימו דלא פרחית לעילא ועי"ז גורם לעצמו שנאה מהאותיות עד שישוב ומעלה אותן בדחילו ורחימו וכת צדקיא קו ימין שיתקעו את עצמן עם בני עולם להעלותן ובזה מבואר סדר התקיעה וגם שופר של ר"ה של יעל ור"ל שיעלו כל התפלות של כל השנה וכל התורה וכל דבורים ופיו מצופה זהב שלא לטנף פיו כי היא כלי יקר הערך כמו זהב וק"ל ע"כ הגה.

ובזה נבא' ש"ס פ"ק דברכות תניא א"ר יוסי פעם נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל ובא אלי' ז"ל ושמר לו עלהפתח והמתין לי עד שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי אמרתי לו שלום עליך רבי ומורי א' לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל אמר לי מ"מ לא התפללת בדרך אמרתי אני מתיירא הייתי שלא יפסיקוני עוברי דרכים אמר לי הי' לך להתפלל תפלה קצרה באותה שעה למדתי ממנו ג"ד שאין נכנסין לחורבה ושמתפללין בדרך והמתפלל בדרך יתפלל תפלה קצרה אמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו אמרתי לו שמעתי בת קול שאומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו' ופי' רשי' ושמר כמו ואביו שמר את הדבר וכו' תפלה קצרה הביננו.

והספיקו' רבו א' לפי' רש"י שמר היינו והמתין א"כ הוא כפל ב' תחלה אמר לר' יוסי שלום עליך רבי ואח"כ א' בני וכו'. ג' לאיזה ענין הזכיר זה ר' יוסי וביותר ק' על הש"ס שהביאו כי מה יוצא לן מסיפור דברי' אלו בשלמא אח"כ שנלמ' ג"ד וכו'. ד' ק' מה זה שאלו מ"מ נכנס' לחורב' דה' אכתי לא נודע איסורו דה' אח"כ אמר למדתי ממנו שאין נכנסין לחורבה משא"כ בלתו ועוד ששאלו לשון תמי' מ"מ נכנסת וכו' כאלו איסורו פשוט ונודע וז"א וגם לשון מפני מה צריך טעמא דמשמע דיש כמה טעמים ושאלו לאיזה טעם נתכוין וז"א דליכא טעמא יותר רק להתפלל ויותר הוי ליה לומ' למה נכנסת וכו' וכן על מה שאח"ז מ"מ לא התפללת בדרך וכו'.

ועוד הקשה הכותב בענין למה לא נשמע זה הקול כי אם לר' יוסי וכו' וביאר הוא ז"ל שיש ענין סתר והוא כי בראות ר' יוסי שכבר עברו ימים רבים אחר החורבן ועדין משיח לא בא נתן לבו ומחשבתו להתפלל על הענין וכו' וז"ש פעם א' נכנסתי לחורבה להתפלל לדרוש את ה' אל חורבת ירושלים ומרוב דביקות נפשו בזאת המחשבה באה אליו השגה כדמות נבואה קטנה ע"י אלי' וכו' יעו"ש.

ולי נראה לפרש ע"פ מ"ש הרמב"ם בה' לולב וז"ל השמחה שישמח האדם בעשית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו כמ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל וכו' וכ"כ הרב האר"י זלה"ה מרוב כל יותר מכל שמחה שבעולם והזהיר על זה בתפלה ותורה שיהי' בשמחה יעו"ש.

איברא שיש לפעמים אדם מעונה ומדוכה ביסורין או שאר דבר מאורע שמצטער וא"א להתפלל בשמחה מ"מ התפלה בדמעה וצער רצוי' ועושה עיטף לכל התפלות וכמו שבארתי מזה ענין מיוחד בפי' הפסוק

ותחלה נבאר קו' א' שנשאלתי מחכם א' בפסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפך שיחו ודרשו בזוהר כי תפלת העני עושה עטיפה לכל התפלות וכו' והקשה הא לשון כי בד' לשונות משמש והוא גם כן לשון אם שהוא ספק ואיך אמר כי יעטוף משמע שהוא ספק ולדברי הזוהר הוא וודאי עושה עיטוף ואמרתי דא"ש דאיתא בחלק דפליגי ר"י ור"ל פערה פיה לבלי חק דר"ל ס"ל למי ששייר אפי' חק א' נידן בגיהנם ור"י ס"ל אפי' קיים חק א' ניצל מגיהנם וכו' דע איך הפליגו מחלוקתן וע' הקשית' להרמב"ם שם דכ' במשנה סוף מכות רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות וכו' וז"ל כשיקיים האדם מצוה א' מתרי"ג מצות רק שיעשנה מאהבה זכה בה לחיי עה"ב יעו"ש שהוא נגד הסברא וכאשר זכרנו שם ונ"ל דכ' הרמב"ם בה' לולב וזכרנו בדף הקודם כי עבודת ה' בשמחה היא מעלה גדולה וכו' זולת כשאירע לאדם צער ויסורין עוני ועינוי ידע ע"י מאורע זו כי צריך להתפלל על חסרון זה שהוא בשכינה כי צדיקיא אינון שלוחא דמטרוניתא ועי"ז יתפלל ונתקן למעלה וממילא יתוקן למטה ג"כ הרי יש ב' סוגי תפלה א' מאהבה ב' לב נשבר ע"י עוני ועינוי שמתפלל מתוך צער וכל א' לפי ענין הזמן שגם כי מתפלל מתוך עצבות וצער יקובל לרצון. אמנם נ"ל דאיכא נפקותא רבתא בין ב' סוגי תפלה הנ"ל והוא כלל גדול לעבודת הבורא ית' והוא ע"י שנבאר המשך פסוקי פ' ויצא וירא והנה באר בשדה וגו' ונאספו שמה כל העדרי' וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן וגו' ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגו' ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו' ויגש יעקב ויגל את האבן וישק את צאן וגו' וישק יעקב לרחל וגו' עד לבסוף והי' העטופים ללבן והקשרים ליעקב ע"כ והנה רמזי הפסוקים הוא להודיענו סדר כוונת עבודת ה' בתורה ותפלה שיה' מאהבה והוא שורש הכל וכמ"ש המפרש להרמ"בם בה' מדע כי שורש כל המצות כדי שיגיע למדריגת אהבה וכו' יעו"ש וכמבואר בזוהר בסוד היכל אהבה אשר שם נשיקין בסוד וישק יעקב לרחל וכו' יעו"ש ולזה ביאר הרב מהר"ם קורדוורי כי יחס הכתוב אותיות אהבה אל ד' אותיות שם בן ד' כמ"ש לאהבה את ה' וכן כמה פעמים כי הוא סוד ד' רוחין דמתחברין באינן נשיקין אתדבקותא וקשורא דלעילא וכו' עיי' בר"ח ש' אהבה פ"ג וכ"כ בזוהר פקודי דף רנ"ו לאתקשר' שייפי בשייפי יעו"ש ור"ל כי אהבה גי' אחד כי העובד מאהבה מחבר ומקשר כל רמ"ח איבריו למהוי כולהו אחד וכ"ש בר"מ פ' ואתחנן ביחוד ק"ש אחד יכוין לקשר וליחד כל שייפי וכו' יעו"ש א"כ א"ש צחות לשון הרמב"ם העושה מצוה א' מאהבה כאלו עשה כל תרי"ג מצות כי רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח איברי האד' כפי' רש"י בש"ס ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידים וכשעושה מצוה א' מאהב' בכל רמ"ח איבריו וגידיו נכללו כל התרי"ג מצות במצוה זה דלכך נק' אהבה אחד והבן.

ובזה ס"ל לר"י אפי' עשה מצוה א' ניצל מגיהנם דהיינו בעושה מאהבה וכאמור ור"ל איירי באלו שאינן עושין המצוה מאהבה רק מצות אנשי' מלומדה בעצבות ועצלות א"כ עשיית המצוה אינו רק באבר מיוחד לכך צריך לקיים כל תרי"ג נגד רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו וא"כ ר"י ור"ל מא"ח ומא"ח ול"פ. ובזה יובן המשך הפסוקים ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן וגו' וגם יבואר פי' הפ' והי' העטופים ללבן והקשורים ליעקב דרש"י פי' עטופים לשון איחור וכו' ר"ל התפלה שאינו בזריזות ושמחה רק בעצלות ואיחור שהוא הפך הזריזות שהוא קדימה הם מכונין ללבן ור"ל שצריכין ליבון כאשר נבאר משא"כ הקשורים הם ליעקב ר"ל העובד מאהבה דמקשר שייפי בשייפי בסוד נשיקין הם מכונין ליעקב כנ"ל וזה נ"ל פי' הפסוק פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם דק' פתח ביחיד וסיים ברבים ורז"ל דרשו בזה יעו"ש ולדברינו א"ש כי זכרנו בפסוק אני ישינה ולבי ער שהוא ב' בחי' סוגי אנשים א' אנשי המוניים העושים מצות אנשים מלומדה מתוך עצלו' כאלו ישן שהוא חלק המיתה אשר מצד זה אמרו רשעים בחייהן קרוין מתים. סוג הב' צדיקים העושין מאהבה וזריזו' כאלו הוא ער וז"ש ולבי ער היפך מדריג' אני ישינה ומצד זה נק' הצדיק חי לשון זירוז גם כי ע"י אהבה דבק בו ית' הנק' חי כמ"ש בפ' עקב לאהבה את ה' אלהיכ' ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו והוא כמו שזכרתי ביאר מ"ע ואהבת לרעך כמוך וכו' יעו"ש והנה לאהבה את ה' ע"י שילך בדרכיו ואז יוכל להגיע למדרגות אהבה ולדבקה בו ואז ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היו' וז"ש פנה אל תפלת הער ער על כל מי שהוא ער אז פנה גם לתפלת יחיד כי אהבה נכלל בו רבים רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו גם שהוא ביחיד כנ"ל משא"כ תפלת המוני עם שהוא בעצלות מדרגות אני ישינה מ"מ לא בזה את תפילתם ר"ל מצד שהם רבים אל כביר לא ימאס משא"כ ליחיד בוזה. ומזה ראוי לאיש המוני ליקח מוסר השכל שיש לו בה"כ בעירו והוא בזה את תפלת הרבי' ומתפלל ביחיד בפני עצמו בביתו כי שתים רעות עשה כי נוסף על הנז' בש"ס דברכות כי גורם גלות לבניו וכו' מ"מ יש נוסף שתפלתו נבזה מאחר שאינו ברבים ודי באזהרה זו.

ובזה יובן פסוק לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגו' ר"ל כי תכלת ועבודת אנשי המוני עם א"א כי אם ברבים כאמור ושפיר אמרו עד אשר יאספו כל העדרים אז וגללו האבן האבן כנודע סוד אבן נגף זו משא"כ יעקב העובד מאהבה בסוד נשיקין כמו שנא' כאן וישק יעקב לרחל וגו' הרומז לסוד הצ"ל לכך הוא ביחיד ויגל את האבן מעל פי הבאר והבן.

ובזה יובן פסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו והכוונה כשנזדמן ח"ו עוני ועינוי לצדיק כדי שיתפלל מתוך צער ודוחק ונק' תפלה לעני וז"ש כי יעטוף ר"ל אימתי נעשה מאורע זה אם צריך לעשות עיטוף לכל תפלו' העטופי' שהם בעצלות ואיחור כנ"ל אז מתפלל זה הצדיק מתוך צערו ועומק לבו ליחד השכינה באלהי ישראל ונתקן החסרון ואז נעשה בתפלתו לכל העטופים עיטוף שהי' ג"כ בצער ועצלות ומ"מ כיון שהם עיטוף רבים לא בזה את תפלתם משא"כ העובד מאהבה המכונה לשם הוי' כמ"ש לאהבה את ה' גם תפלת יחיד מקובל ומרוצה וז"ש ולפניה' ישפוך שיחו שהו' יחיד ויצא לנו עו' מזה כי תפל' בעצלו' אינו כ"א בהזדמן שצריך עיטוף בלשון כי שהוא אם כקושיא הנ"ל שהוא האמת אבל מאהבה יתפלל תמיד וז"ש ישפך לשון ציוי והווה תמיד ודו"ק.

ונחזור לענין ביאור הסוגיא דר"י שנכנס לחורבה להתפלל ושאלו מ"מ נכנסת לחורבה שהוא בב' פנים והוא שנזדמן לרבי יוסי במעשה איזה עוני ועינוי כדי שיהי' בחי' תפלה לעני כנ"ל להתעטף עם עוני ועינוי של ישראל מעת חורבן ירושלים וישראל להתפלל עליהם לכך אירע לו כעין מעשה חורבת ירושלים כדי שיתן לב להתפלל עליו כי צדיקיא אינון שליחא דמטרוניתא כנ"ל אך בבחי' תפלה זו יש כמה בחי' זו למעלה מזה כאשר קבלתי מפי ספרים וסופרים בחי' הפחותה המתפלל לעצמו שיתוקן החסרון לעצמו והוא בחי' מדרגות העולם וכמ"ש כל בשר חציר וגו' כל חסד דעבדין לגרמוי עבדין וכו' למעלה מזה המכוין לתקן למעלה חסרון השכינה וממילא נתקן לעצמו החסרון למטה בתיקון שרשו למעלה כי הכל למעלה ולמטה אחדות אחד הוא ועכ"פ לא יכוין בתיקון למעלה וגם למטה לעצמו כי הוי כמו קוצץ בנטיעות לעשות פירוד כאשר שמעתי ממורי וזכרתי במ"א וכן שמעתי פירש הש"ס דברכו' דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מבזין אותן והכוונה לפי שהפעולה של התפלה הוא למעלה ברומו של עולם ולא למטה לפעמי' לכך בני אדם מבזים אותן בחשבם שתפלת' ח"ו לריק וז"א ודפח"ח ויש עוד בחי' יותר מעולה גם בתיקון למעלה לא יכנס את עצמו בהכרח שיעשה מבוקשו דיש בזה סכנה כמ"ש בפסו' אם תעירו ואם תעוררו את האהב' עד שתחפץ ומעשה של ר' יוסף דלרייני יוכיח ר"ל על כן עצה היעוצה לאיש משכיל שהוא יעשה את שלו ויתפלל על דבר המאורע ובעל הרצון יעשה כרצונו הטוב וזה בחי' עבודה המעולה שלא ע"מ לקבל פרס. ובזה יובן א"ר יוסי פעם אחת נכנסתי בחורבה א' מחורב' ירושלים ר"ל שנזדמן לו מעש' מאורע שנכנס באותו מדריגה של חורבת ירושלים באיזה צער ועוני ונתן לב כי מאורע זו הוא כדי להתפלל על חורבת ישראל בסוד תפלה לעני כי יעטוף וכנ"ל לכך התפלל ובא אלי' והענין כי מספר שם אלי' גי' ב"ן וענין התפלה להעלות מ"ן ע"י ב"ן כנודע בכתבים לכך בא אלי' ושמר על הפתח והמתין עד שסיימתי כל תפלתי דפירוש רש"י כמו ואביו שמר את הדבר ורמז בצחות לשונו מה שנז' בתיקוני' יתהלל המתהלל השכל וידוע וגו' הוא סוד ואביו שמר את הדבר והוא נק' ג"כ פתח עינים כנודע כי עולה במחשבה עד אבא כשהתפלה במחשבה טובה דעולה עד שרשה כי בחכמה יסד ארץ וז"ש ושמר על הפתח להעלותו עד אבא שמשם השמירה והמתין עם כל התפלות עד שסיים ר"י תפלתו כדי לעשות עיטוף לכל התפלות כמו שכתוב תפלה לעני כי יעטוף וכו' לאחר שסיימתי אמר לי שלום עליך רבי ורמז למה שנז ' בזוהר ותיקוני' בדף מ"ה וז"ל שמעו הרים את ריב ה' ריב דא שכינתא ריב איהו קטטה ומחלוקת להקב"ה על בנהא דאינון בגלותא רבי רב ורבא וכו' יעו"ש וזהו שקראו רבי לשון ריב על גלות ישראל וחורבת ירושלים והשיבו שלום עליך רבי ומורי ר"ל שאינו במדריגה זאת לעשות ריב רק עליך הוא הדבר כי השכינה מקנן בעשי' שהוא אלי' זכור לטוב ולא נאה לעשות ריב אבל אני נכנסתי רק להתפלל כאשר יבואר שהוא להעלות מן וכו' ואז אמר לי בני וכו' כי התפלל לעלות מן ע"י שם בן שפיר נק' בני מדריג' אלי' גי' בן וכו' וא"ל מפני מה נכנסת לחורבה זו כי יש כמה בחי' ומדריגות בכניסת החורבה להתפלל אם לתקן לעצמו או למעלה או רק להתפלל ואם יתוקן יתוקן וכו' והשיבו על המדריגה המעולה נתכוון להתפלל ותו לא וכאמור א"ל הי' לך להתפלל בדרך והוא שיש הפרש בין אורח שהוא שביל היחיד ובין דרך הרבים וכמו שכ' בזוהר וכבר זכרנו כי התפלה לעני שהיא מתוך עצבות וצער צריך שיהי' ברבים כדי לעשות עיטוף לכל התפלות העטופים וכנ"ל וא"כ ק' לר' יוסי שהתפלל בחורבה שהי' בצער והתפלל ביחיד ולא בדרך שהוא ברבים והשיבו מתיירא היתי שלא יפסקוני עוברי דרכים שלא יספיק זמן התפלה של ציבור שאוכל לסיים עמהם ואצטריך להפסיק באמצע כי אני מאריך והם מקצרי' ואמר לי הי' לך להתפלל תפלה קצרה ופי' רשי הביננו ור"ל להבין רק פי' המלות ולא שיכוון הכוונת של התפלה בדרך כי במקום שאמרו לקצר אין רשאי להאריך באותו שעה למדתי ממנו ג' דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ר"ל גם שנזדמן במעשה עוני ועינוי ועל כרחך הוא כדי שיתפלל מ"מ איך יתפלל צריך לכלכל הדבר במשפט שיהי' לרצון לו ית' ולא בהכרח שיכנס בעובי הקורה ומ"ש שאין נכנסין בחורבה דייקא והוא כלל גדול בתפלה כאשר שמעתי בזה מפורש מפי מורי ש"נ ולמדנו שמתפללין בדרך כנלמד מפסוק תפלה לעני כי יעטוף שהבין פירוש פסוק זה ג"כ ע"י שאלת אלי' וכו' ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה הביננו פי' הבנת התפלה בלא כוונה וק"ל

עוד יש פן ב' לפרש הפך הנ"ל במה שאמר ר' יוסי פעם א' נכנסתי לאחת מחורבת ירושלים ר"ל שמעצמו בבחירתו נכנס לא' מחורבת וכו' לא שנזדמן לו איזה צער ח"ו במעשה כדי שיתפלל על חורבת ירושלים רק מעצמו נכנס בחורבת ירושלים להתפלל על חרבות ירושלים וגלות ישראל וכנ"ל לזה הקשה לו אלי' מפני מה נכנסת לחורבה ר"ל מ"מ נכנסת מעצמך בבחירתך בחורבה להתפלל מתוך צער החורבה בשלמא בהזדמן ח"ו איזה צער מעין צער חורבת ירושלים אז אמר' מסתמא נזדמן זה כדי להשתתף בצערה וכנ"ל משא"כ בלא"ה מה נשתנה זמן זה משאר זמנים שראוי התפלה שתהי' בשמחה כמ"ש לפני ה' ישפך שיחו זולת כשצריך עיטוף וזה לא נודע לך אם צריך עיטוף כשלא נזדמן מעשה מעין זה והשיב ר"י להתפלל ור"ל שזה עצמו ראי' שהזמן צריך עיטוף מאח' שעכשיו הצער נכנס בלבו שנכנס בתוכיות החורבה של ישראל וירושלים להתפלל על ענין זה מסתמא הזמן צריך לזה גם שלא נזדמן הצער במעשה רק במחשבה די בהערה זו לאיש משכיל להתעורר על החורבה וליכנס בה בצערה הוא להתפלל ואחר שהשיבו כהוגן א"ל הי' לך להתפלל בדרך והוא כאשר זכרנו בפירוש א' עו' י"ל דמצינו התשובה נק' דרך כמ"ש יורה חטאים בדרך והנה כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. וז"ש לו אליה' עד שאתה מתפלל על חורבת ירושלים שתהי' מהר' בבניינה ויתקבצו ישראל לתוכה בקיבץ גלות וזה א"א כי אם אחר התשובה א"כ יפה לך להחזיר העולם בתשובה ואח"כ להתפלל על חורבת ירושלים וז"ש הי' לך להתפלל בדרך וכעין זה מובא בזוהר במתא מחסיא יעו"ש והשיב שמא יפסקוני עוברי דרכים כמו שזכרנו בפסוק שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי שהיתי מתיירא מהם כי לא די שלא אוכל להעלותן למעלה למדריגתי בתשובה שמא ח"ו הם יפסקוני מעבודתי ג"כ לגרור אחר מדריגתם כדי להעלותן כמו שזכרנו במשל השר ששינה בגדי חמודות ללבוש בגדי פחותי הערך להשיב בן אל אביו הגם שהוא ספק ולאו כל שר בוחר בבזיון זה וכאמור שם א"ל הי' לך להתפלל תפלה קצרה ופי' רש"י הביננו וכו' ונודע כי בינה הוא תשובה ה' תתאה לקשרה בבינה ה' עלאה ר"ל ליחד תחילה להתפלל בפני עצמן בקשה שיזכה לקשר מדריגת העולם שהיא תפלה קצרה עד הבינה שהיא תשובה ואח"כ יתחבר עם העולם ואז עי"ז שיתבודד כל יום זמן מה להתפלל תפל' קצרה כנ"ל אז מן השמי' יסייעוהו שיזכה להשיב רבים מעון ולא ירד הוא למדריגתן רק הם יעלו למדריגתו ויוכל להתפלל בדרך על צד האמור אבל לא שימנע מחמת פחד הנ"ל מלהשיב רבים מעון כי מאחר שהוא צרכי גבוה מאוד רצון המלך ראוי ליכנוס לספק ואחר שהוא אהבת הש"י אולי ימצא נחת רוח בבריותיו ועצ' יעוצ' להתפלל תפלה קצרה ג"כ בכל יום על ענין הנ"ל שיצליח בשליחותו של מקום להשיב בן אל אביו בסוד ואביו שמר את הדבר שם בן המקנן בעשי' ששם אליהו וז"ש ושמר על הפתח וכנ"ל והבן באותו שעה למדתי ג"ד. למדתי שאין נכנסין לחורבה גם שהשיבו ר"י כהוגן ממה נכנס בלבו צער חורבת ירושלים מסתמא הזמן הי' מסכים אז להתפלל על החורבה מ"מ היינו לר"י וגם לפי שעה וזמן ההיא משא"כ לכללות העולם ובכל זמן וודאי שאין נכנסין לחורבה רק לפני ה' ישפך שיחו וכנ"ל ולמדתי שמתפלל בדרך ר"ל להחזיר בני העולם בדרך הטובה והישר כמ"ש ירה חטאים בדרך ואז יתפלל להש"י עבורם ולמדתיו והמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה עבור עצמו תחלה שלא ילכוד במצודתן ח"ו רק הוא יעלה מעלה מעלה והם לא ירדו מטה מטה והש"י יעזרוני אנס"ו.

ולפרט מעט יותר במה שפי' רש"י בא אלי' ושמר על הפתח וכו' וזכרנו מה שכ' בתיקוני' שהוא יחוד יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי בששת ימי החול שאין זיווג זו"נ אז הבת עולה בחיק אביה וכו' ואומר באימה וביראה כי זה נעשה ע"י התעוררת התחתונים ג"כ כי החכמי' שבדור נק' אבא כמו שאמר אליש' אל אלי' אבי אבי רכב ישראל ובני העולם הם ברתא וכאשר ראשי הדור משגיחין על פרצת הדור לעמוד בפרץ אז גורם ואביו שמר את הדבר והבן וז"ש ר"י כי אלי' בא ושמר על הפתח שהוא סוד ואביו שמר את הדבר שפי' רש"י וק"ל ורמז לר"י שגם הוא ראוי להחזיר בתשובה העולם כמו שא' מפורש אח"כ והבן.

ועפ"ז אמרתי לבאר ש"ס דיומא שזכרנו לעיל טובה צפורנן של ראשונים וכו' ובפסוק כי תצא מבואר כי יהי' לאיש שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה והי' הבן הבכור לשנואה וגו' והרב האלשיך פי' שהוא על ענין חומר וצורה נשמה והגוף וכו' ואני אומר דמיוסד על ענין הפסוק טובה תוכחת מגולה מאהבה מוסתרת ופי' הרב הארי זלה"ה בה' פסח כי יש אור כנימי מן חסדים ואור מקיף מן גבורות הנק' תוכחות וז"ש טובה תוכחת מגולה מאהבה מוסתרת וכו' יעו"ש ולהבינך ענין זה דרך מלבוש כי יש תחת סוג שלומי ישראל ב' כתות א' המתבודד בפני עצמו להיישיר א"ע ולא זולתו ב' המקשט א"ע ואחרים ג"כ להשיב רבים מעון ע"י תוכחת מוסר שמגלה בשער בת רבים והנה גם שכת א' היא אהובה בעיני הבריות מצד שהיא מוסתרת משא"כ כת ב' כדאי' בש"ס האי צורב' מרבנן דמרחמן ליה בני מתא לא משום דמעלי טפי אלא דלא מוכח להו במילי דשמיא וכו' מ"מ הכרע שלמה בחכמתו כי טובה תוכחת מגולה מאהבה מוסתרת כי זה אוהב רק את עצמו משא"כ כת ב' אוהב את הש"י יותר מגופו ואוהב את הבריות אולי יזכו שימצא הש"י נחת רוח בבריותיו והכל מובן ע"פ המשל של שר וכו' וזה שהזהיר' התורה ג"כ להוציא מן לבות בני אדם מה שהו' היפך האמ' כי יהי' לאי' ב' נשים כי הת"ח נק' בדמות אשה בכל ספר משלי כמו שנא' אשה יראת ה' היא תתהלל וכו' ואמר כי יהי' לאיש זה ה' איש מלחמה ב' נשים ב' סוגי' ת"ח אחת אהובה בעיני הבריות מצד שהיא מוסתרת להתבודד בפ"ע ואינו מתקוטט עם שום אדם לקנתרו בתוכחת מוסר ואחת שנואה שהיא סוג ב' הנק' תוכחת מגולה לא יוכל לבכר וגו' כי הבכורה הוא לבן השנואה וגו' שהיא עיקר התכלית לזכות אחרים אתו עמו וק"ל.

עוד יש לפרש פסוק טובה תוכחת מגולה כשהיא נמשך מאהבה מוסתרת. ותחלה נבאר המשך פסוקי פ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום והקללה אם לא תשמעו וגו' וי"ל דפתח בלשון יחיד ראה וגו' ומיד אמר לשון רבים לפניכ' היום ב' מה דקדק בלשונו ראה ולא שמיע' השייך יותר באוזן בשמיעת לברכה וקללה ג' מ"ט אמר ברכה וקללה כאלו היא ברכה א' וכו' וז"א הגם לפי דרשת חז"ל אין מפסיקין בקללה א"ש ולדברינו יבואר ד' את הברכה ל"ל דהוי ליה לומר בקיצור הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו ה' למה בברכה כתב אשר ופי' רש"י ע"מ אשר תשמעו ובקללה כתוב אם ומפרשים רבו בזה ו' לשון אנכי ברישא ובסיפא צריך הבנה מה ענין תואר זה לכאן ועכ"פ הל"ל אני.

נראה דמבואר בכתבי' בה' ספירות עומר ענין יצה"ר ויצה"ט כי היצה"ר הוא הגבורות והיצה"ט הם החסדים והגבורות שהם היצה"ר קודמין לבוא קודם היצה"ט שהם חסדים וכו' יעו"ש וגם כי נודע הקליפה קדמה לפרי בכ"מ ועיקר ותכלית הכל למתק הגבורות בחסדים שיה' נכלל זה בזה שאז נעשה אחדות א' למטה הגורם באתערותא דלתתא לעשות אחדות א' למעלה שיוכנע שמאל תחת הימין וכמו שמצינו באברהם אבינו שנאמר בו ומצאת את לבבו נאמן לפניך שני לבבות יצה"ר ויצה"ט היו נאמנים לפניך שהי' עובד אותו ית' גם עם יצה"ר וזה פי' בעל עקידה כי אברהם נתלבש אכזריות מדת הגבורה מצד היצ"הר לעוקדו לשוחטו ליצחק במצות הש"י ויצחק כשה לטבח יובל וחס ורחם לאביו שלא בעט בו ונתלבש במדת החסד ורחמים ואז נכללו זה בזה בסוד אלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק וא"ש.

וזה פי' הפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד דיש מפרשין לשון לא אחד בלשון בתמי' ויש מפרשין בניחותא עיין בט"ז בי"ד מזה ב"ה דינים. ולי נראה כי ב' הפרושים אמת וזה נמשך מזה כי יש ב' בחי' א' בחי' תחתונה הנקרא צדק דין גמור עפ"י הגבורה בחי' זו נקרא ים סוף כי גם שהוא סוף המדריגת בחי' ב' הוא נקרא מ"י ירפא לך מדריגה עליונה חסדים ונקרא צדקה כמ"ש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא והיא תשובה עלאה וז"ש חז"ל גדולה צדקה שמהפכין ממדת הדין למדה"ר וכו' כי מקשר ע"י תשובה שתשוב ה' תתאה אל ה' עלאה שנהפך טהור מטמא כי מן טמא שהם ה' גבורות סוד ה' דמים טמאים כנודע הדם נעכר ונעשה חלב היונק לוולד ונעשה בו דם חיות בסוד ה' דמים טהורי' וה' חסדים וכמ"ש בכתבי' בה' פסח יעו"ש וז"ש לא אחד מה שהי' עד עכשיו כנ"ל. ע"י שנתהפך מן בחי' ים אל בחינה מי כאמור מזה נמשך שנתהפך מן בחינה לא לבחינה אל אחד כי ע"י אחדות למטה נעשה יחוד למעלה שאז נקרא אחד כמו שפירש רש"י בפרשת ואתחנן ביחוד פסוק ה' אלהינו עתה ולעתיד כשיודו כל האומות יהי' ה' אחד וק"ל.

וזה פירש הפסוק ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד כי ע"י ז"א הנקרא ביום יהי' מקושר ה' תתאה עם ה' עלאה הנקרא הוא בסוד ועבד הלוי הוא ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ב"ב אנס"ו.

ועפ"ז יבואר קו' שעל הש"ס מצות בטילות לע"ל שזכרנו במקום א' יעו"ש כי אמרו חז"ל שם בן ד' אותיות הוי' לעתיד יתואר בשם יהי' וכו' והענין כי ב' אותיות ראשונות הם הנשמה כמ"ש האר"י זלה"ה בפסוק כי ביה ה' צור עולמים וכו' יעו"ש וב' אותיות אחרונות הוא לבוש הגוף משא"כ לעתיד יהי' הכל בסוד נשמה ובזה מובן כי תואר מצוה שהוא ד' אותיו' הוי' בטלות לעתיד כי יתואר בסוד יהי' והבן והטעם נ"ל בביאר פסוק תהלים וז"ל תשב אנוש עד דכא ותאמ' שובו בני אדם וגו' כי מצינו בכל הנבראי' גם שהוא נברא ובעל גבול תואר יש מ"מ חוזר לשרשן תואר האדם במוחו חוזר לעפר בסוד הכל ?המ מן העפר וגו' ומהעפר נעש' צומח שמעל' על קברן צוי' ?חימן לחות העפר האדם ובאוכלו בהמות שדה את הצומח עלה ממדריגות דומם וצומח אל מדריגת חי בלתי מדבר ואח"כ באכילות אדם בשר בהמה זו חוזר למדריגת אדם עד שנבררו כל נצוצי הקדושה מעומק הקליפה ובתשלום הבירר יבוא משיח צדקינו ב"ב אנס"ו ואז לא יכנוף עוד מוריך ויה' הגופים ולבושי' צחים וזכים כתואר נשמה וז"ס פ' הש"ס דסנה' הצדיקי' לעתיד שיחיו שוב אינ' חוזרין לעפרן וכמ"ש הרמב"ם א"כ זה היש חוזר אל בחי' אין הנק' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהי' כי נסתר קו' הפילוספים איך אפשר שיעשה מן בחי' יש אין דלפי הנ"ל א"ש ומכח שאין בלעדו וז"ש תשב אנוש עד דכא דכדו' מיתה ואח"ז תאמר שובו בני אדם שחוזר לבחי' אדם וכנ"ל א"כ שפיר אמר כי תואר מצוה בטלה לעתיד שהוא ד' אותיות הוי' רק תואר שם בן ד' יהיה לעתיד והבן.

ובזה נבאר פסוקי לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך והנה פסוק זה יתפרש בב' פנים פן א' בחי' ירידת הנשמה בעה"ז פן ב' עליית הנשמה מן עה"ז לעה"ב והוא כוונת הסולם שראה יעקב אבינו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו והקושיא מפורסמת דהל"ל יורדים תחלה ואח"כ עולים וחז"ל אמרו כי מלאכים של א"י וכו' ולדברינו יבואר בדרך זה כמ"ש התו' בעירובין מטפס ועולה מטפס ויורד דק' הל"ל תחילה יורד ואח"כ וכו' ומשני אפילו כמה פעמים יעו"ש וה"נ יבואר כך כי האדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והוא הגורם למלאכי אלהי' להיות עולים ויורדים בו ר"ל עבורו כי בכשרון מעש' האדם יש עליה להשכינה ועולים עמה מלאכי המרכבה וה"ה בהיפך ח"ו והוא בדרך כללות העולם ובדרך פרט האדם נק' עולה ויורד חדא מטעם הנ"ל ג"כ ועוד טעם ב' כי האדם מעת רדתו בעה"ז נברא בחומר וצורה ותכליתו כדי שיעשה מחומר צורה וז"ש לך לך מארצך וכו' ר"ל מן הארציות שהם החומר לעשות ממנו צורה ואחר שקישט א"ע אז יקשט את זולתו בסוד הנפש אשר עשו בחרן שהם תולדתו שהם מולדתך כי כשיהי' בבחי' חומר אז מעשיו ותולדתו יהי' גשמיים וחומרים משא"כ עכשיו שנעשה צורה גם תולדותיו יהי' צורה כי זינ' אזיל בתר זיני' כמ"ש במשנה דעדיו' האב זוכה לבן בחכמה ובנוי ועושר וכו' ואחר שקישט א"ע וזולתו במעשה שהם ע' איברים הנגלים אז יכול לקדש ולטהר מחשבתו שהם אברים הנסתרים משא"כ בל"ה כמ"ש בר"ח על כ' הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו כי המחשבה מסורה ביד ה' משא"כ הנגלות שהוא קשוטי מעש' הטובים לעצמו ולזולתו שהם נקראו בניו היא מסורה בידינו לנו ולבנינו וז"ש לך לך מארצך וממולדתך אחר שתתרחק מהחומר לעשות צורה לעצמך ולזולתך במעש' אז תוכל להתרחק ממחשב' רעה וזרה הנק' בית אביך כי אבא שהיא חכמה נק' מחשבה כנודע ואחר שיופשט מן גשמיות החומר במעשה ויקדש מחשבתו אז תבא למדרגה ידוע המכונה אל ראיית הארץ העליונה שהיא הדביק' בו ית' וכל זה נק' בחי' עלי' שהולך ממדריגה למדריגה עליונה עד שחוזר לעפר במותו שנק' יריד' ממדריגות אדם למדריגות התחתונה הנק' דומם והכל כדי לברר נצוצי הקדושה מעומק הקליפות שהם למטה ויחזור לילך ממדריגה אל מדריגה מן דומם אל צומח ומן צומח אל מדרג' חי בלתי מדבר וכו' וז"ש לך לך ר"ל כמה פעמים מארצך שהיא בחי' עפר ארץ מבחי' דומ' אל בחי' צומח וממולדתך הוא בחי' צומח המצמיח ועושה פירו' הנק' לידה כמ"ש רש"י בפ' הפסוק בפ' וירא ויתפלל אברהם וגו' וילדו ופי' רש"י והוציאו והוא לידה שלהם וכו' ועולה ממדרגות צומח לבחי' חי בלתי מדבר ומבית אביך שהוא ממדריגת חי בלתי מדבר לחי מדבר והוא דכ' בס' שערי קדושה למהור"ח חלק א' ש"ב וז"ל בפגם הנמשך ע"י מדות המגונות המוטבעי' בנפש האדם יסודות הכלול' מן ד' בחי' הדומם וה צומח והבהמית והמדברת כי גם הם מורכבות מטוב ורע וכו' ואין כח בנפש השכלית לקיים תרי"ג מצות כי אם באמצעי נפש היסודי' הנ"ל ודע כי כל המדות רעות מושרשת בד' מדריג' נפש היסוד' מצד הרע והקליפה אשר בה יסוד האש ממנו נמשך הגאוה והכבוד והשנאה לזולתו יסוד הרו' ממנו נמשך דיבור של חנופ' ושקר ול"ה וכו' יסוד המים ממנו ראות התענוגים והקנאה והחמדה יסוד העפר ממנו נמשך העצבות וכו' והיפך הם ד' מדות טובות וכו' יעו"ש. וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסר מעליו מדותיו הרעו וכו' נקרא צדיק וכאשר יורגל יותר נקרא אוהב המקום וחסיד וכו' יעו"ש.

ומעתה תבין שזה הי' כוונת הש"י לאברהם להסיר מדותיו הרעות הנמשך מצד הבהמיות והקליפה לבחי' חי מדבר שהיא הקדושה והטוב ואז תזכה אל הארץ העליונ' וז"ש לך לך מארצך וגו' ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ובזה יש לפרש פ' וירא ה' אליו באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום ואגב יבואר פ' הש"ס בסוף מכות אר"ח ב"ע רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וגם נבאר משנה סוף עוקצין אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמ' וכו' אר"ש ב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו' להבין זה מצאתי בנע"ח פ' הזוהר פ' תרומה ענין עת רצון וכו' ועמך כול' צדיקים לעולם ירשו ארץ שכל הנזהר שלא לחלל ברית קודש ולקדש עצמו בו נעשה מרכבה לברית עליון כיוסף לבא על ידו שפע לארץ עליונה ונעשה בעלה דמטרוניתא כי יש לו חלק בברית עליון ובעל יורש את אשתו לכך לעולם ירשו ארץ בין מעט או רב לפי זהירתו וקדושתו וכו' יעו"ש והנה לפרש זה יגדל התימה דברישא אמר ועמך כולם צדיקים וגו' וכי הם כולם במדריגת צדיק כיוסף אך להבין זה נ"ל כי נודע תכלית בריאת האדם בחומר וצורה שיעשה מהחומר צורה בין בפרטו' האדם לקשט א"ע או בכללות לקשט את זולתו המוני עם הנקרא בעל חומר לעשותן צורה וכמו שכ' הרמב"ם בה' דעת סוף פ"א וז"ל וזה נקרא דרך ה' שלמד אברהם אבינו לבניו שנאמר כי ידעתיו אשר יצוה את בניו וגו' וההולך בדרך זה מביא טובה וברכה לעצמו שנאמר למען הביא ה' על אברהם אשר דבר עליו להבין דבר זה נ"ל דהקשה במדרש שוחר טוב ישב עולם לפני אלהי' שיהי' שפע עשירות ע"פ קו הדין בשוה לכולם וזה שאל דוד עד שהשיבו הש"י אם כן חסד ואמת מן ינצורהו וכו' והנה כמו שהקשה לו בענין שפע העושר כך יש להקשות בענין החכמה והדעת שלא נשפע לכולם בשוה שלא יצטרך ללמד אחד את חבירו וצ"ל ג"כ כתירץ הנ"ל כי עולם חסד יבנה שישפיע זה לזה וכמו שאי אפשר לצורה שהיא רמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה לפעול ולעשות שום מצוה כי אם ע"י רמ"ח איברים ושס"ה גידים של הגוף כי על ידו מוציא הנשמה לפועל עיניני הרוחני והקדושה כך א"א לאיברי הגוף לפעל פעולתו הגשמי כי אם ע"י איברי הנשמה המתפשט בתוך אברי הגוף וכמו שהוא בפרטות קישר ודיבק החומר והצורה וכמ"ש רמ"א בק"ח ומפליא לעשות שקשר דבר רוחני בגשמי יעו"ש ס"ו כך הוא בכללות העולם שהם אנשי המוני הנקרא חומר עם אנשי שלומי ישראל בעלי צורה צריך שישפיעו זה לזה ועי"ז יש קישר חומר וצורה בכללות העולם ועי"ז שעשירי המוני עם משפיעים לת"ח עניים בממונם ות"ח משפיעים בתורה להמוניים גורמים להמשיך השפע למעלה להשפיע זה לזה כמ"ש בתיקונים את המאור הגדול ומאור הקטן יעו"ש ובזה נעשה מרכבה לברית עליון כי יש לו חלק בברית עליון להשפיע לארץ העליונה כאמור וזה ביאור הכתוב ועמך כולם צדיקים לפר' הטעם שנבראו בעולם במדה זה שיהי' זה צריך לזה בשפע העושר וזה בלימד החכמה ולא עשה מדריגתן שוה וביאר כי הוצרך שיהי' לכולם חלק בצדיק יסוד עליון כדי שיהי' במדריגת כולם צדיקים בין איש ההמוני בין הת"ח ואז לעולם ירשו ארץ וק"ל. ושפיר סיים הרמב"ם וההולך בדרך זו ללמד לבניו ולחביריו דרך ה' ומשפיע בהם חכמה ומוסר אז גורם להמשיך השפע למעלה כנ"ל ונוצר תאנה יאכל פריו שמביא טובה וברכה לעצמו הגורם לזה וזה שאמר חז"ל כל זמן שתוכחה בעולם שפע וברכה בעולם שנאמר ולמוכיחם יונעם ועליהם תבוא ברכות טוב וק"ל.

ובזה יובן כוונת התנא אר"ח ב"ע רצה הקב"ה לזכות את ישראל ר"ל שיזכו זה בזה לכך הרב' להם וכו' ר"ל שלא נתן לכל א' בשוה רק הרבה לת"ח תורה ולהמוניים הרבה העושר כדי שיעשה מצות. וז"ש תורה ומצות נגד ב' חלקים שהם חומר וצורה שנאמר ה' חפץ למען צדקו דייקא לייחד צדק עם ו' דהיינו צדק וצדיק בסוד ועמך כולם צדיקים כנודע לכך יגדיל תורה ויאדיר ר"ל לת"ח יגדיל תורה יותר ולהמוני עם הרבה שפע העוש' כדי להאדיר ולחזק ידי ת"ח בהשפיעתן וק"ל.

ובזה יובן כוונת התנא אר"ש ב"ח לא מצא ה' כלי מחזיק ברכ' לישראל אלא השלו' וכו' כי הת"ח נקרא שלום וכמ"ש חז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך וגם הצדקה נקרא שלום שנא' והי' מעשה הצדקה שלום והטעם מבואר בסוד ונתתי שלום בארץ כי הוא משפיע לארץ לכך הת"ח המשפיעי' בתורה והמוני עם משפיעין בצדקה לכך כל א' נקרא שלום ואתי לתרץ ג"כ הקושיא שלא נתן לכל אחד בשוה לזה אמר כי לא מצא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שהוא בין בת"ח בין באנשי המוניים שישפיעו זה לזה בתורה וזה לזה בעושר לכך כפול הפסוק עמו ב' פעמים נגד ב' בחי' הנ"ל וז"ש ה' עוז לעמו יתן התורה נתן לעמו שהם ת"ח שישפיעו להמוני עם ועוד עשה טובה גם להמוני עם כי ה' יברך את עמו מה שהשפיע להם ברכה ועושר כדי שגם הם יהיו' בשלום ר"ל במדריגה הנקרא שלום ג"כ שהיא הצדקה ובזה והיה מעשה הצדקה שלום וק"ל.

ובזה יובן כוונת ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק וכו' ר"ל כי יש ב' מיני צדיק הנ"ל שכל א' נקרא צדיק המשפיע לזולתו זה בתורה וזה בצדקה רק ההפרש שזה איש הצורה נקר' אין וזה איש החומרי נקר' יש כי השפעת הת"ח בתורתו לזולתו אין קצב' לזה משא"כ השפע' אנשי החו' בצדקה יש קצבה וגבול וכמשאחז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ועוד כי הוא נמשך מבעלי חומר שהם ג"כ בעלי גבול וקצבה ומדה ונק' יש משא"כ הנשמה והצורה שהוא חלק אלוה ממעל הנק' אין כנודע וע"פ חכמתו ית' שקשר הנשמה בגוף נעשה הגוף יש מאין והוא בפרטות אדם יחידי וכמו כן בכללות העולם אנשי החומר ואנשי הצורה וב' סוגיים נמשך מהנשמה שיש בה רמ"ח איברים רוחניים נגד רמ"ח מ"ע ושס"ה גידים נגד שס"ה לא תעשה וכן בגוף האדם וכו' והנה רמ"ח מצות עשה שהוא עשייה ע"י פעולת האדם נק' יש ושס"ה לא תעשה שהוא שלא לעשות נק' אין

ובזה נ"ל מ"ש בתיקוני' שמי עם י"ה שס"ה ל"ת ו"ה עם זכרי' רמ"ח והקשו בכתבי' איפכ' הל"ל יעו"ש ולדברינו א"ש והבן.

והנה בחיבור רמ"ח מ"ע שהם רמ"ח איברים עם אי"ן שהוא נגד ל"ת שס"ה גידי' שניהם גי' יש וז"ש להנחיל אוהבי יש כי המשפיע נק' חסיד אהבת חסד וגורם ליחד ולהשפיע הצורה אל החומר וחומר לצורה ואוצרותיהם אמלא שהם גי' חסד גם י"ל בפשוטו נגד הת"ח אשר להם תורת חסד קאמר אמלא במספר חסד וגם אני דלית אמלא שהוא אין סוף ונגד עשירי העם הנק' אוהבי קאמר יש להנחיל אוהבי יש וא"ש וק"ל.

עוד יש לומר כי ענין מעלת הצדיק יסוד עולם הנק' שלום כי גורם לחבר ב' הפכים ונק' שלום כנודע בענין המתווך שלום בין איש לרעהו ומבשרי אחזה אלוה ואפי' במצו' הנוגע לדיבור לבד בלי מעשה צריך יחוד וחיבר האותיות לצרפ' לתיבות וזה א"א כי אם ע"י צדיק הממשיך שפע רוחניות הספירות עם אור א"ס שבתוכו שהוא המייחד האותיות לחברן לתיבות וכמו שכתבתי בהקדמה כל העושה מצוה אחת וכו' יעו"ש והנה האותיות של הדיבור נק' כלי בעלי גבול ומדה הנק' יש ומכ"ש במצות מעשיות כמו תפלין וטלית הכלי נק' יש וצריך להמשיך בתוכו אור הרוחניו' המחי' אותו הנק' אין כי הוא נשמה הנמשך מא"ס חיי החיים נגד ב' בחי' שעוש' הצדיק בעה"ז בחיו יאכל שכרו בעה"ב ב' מדריגות ג"כ וז"ס להנחיל אוהבי יש ואוצרותיה' אמלא אני מעצמותי אין כביכול שהוא אור הנשמה שבתוך האוצר והכלי המחיי' אותן והבן.

ובזה יבואר וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום וגו' כי כבר בארנו כי ד' יסודות שבאדם הוא מרכבה לד' יסודות רוחניים שהם ד' אותיות וצריך להסיר החומר מד' יסוד' הכלולין מטוב ורע ואז נעשה מרכבה לשם ד' אותיות הוי' וז"ש לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך בלי שום מסך מבדיל כי כבר נעש' החומר צורה בפרטות ויכול לראות בעין השכל ארץ עליונה שהיא ה' אחרונה של ד' אותיות המגלה ומפרש אורות ג' קווין של ג' אותיות ראשונות של השם ואחר שזכה בפרטות שתיקן מן החומר שלו שנעשה צורה יזכה לזכות אחרים ג"כ בענין זה והוא שא' ואעשך לגוי גדול שיזכה הרבים וכאלו עשאן כמ"ש והנפש אשר עשו בחרן ונעשה בחי' צדיק המשפיע לזולתו וההולך בדרך זה מביא טובה וברכה לעצמו וכמ"ש הרמב"ן הנ"ל וז"ש ואברככה וגם ואגדלה שמך שנק' אברהם בסוד אבר מה ובסוד צי"ע וז"ש והי' ברכ' וק"ל

ומעתה מבואר וירא אליו ה' כי ד' אותיות אלו שהם שורש לכל ד' יסודות הגשמים והרוחניים אחר שזיכך חומרו ונעשה צורה אז נתגלה וירא אליו ה' וגם באלני ממרא כי אחר שזכה א"ע זיכה לזולתו להחזיר למוטב אנשי החומר לעשותן ומי שהי' ממרא נגד כבודו ית' נעשה מישר לילך בדרך הישר וכתרגומו באלני ממרא במישרא ממרא והוא רמז הנ"ל ונעשה מרכבה ליסוד עליון להשפיע לארץ העליונ' ביסו' הנק' פתח האוהל שהשפיע בה חסדים הנק' אברה' איש החסד וז"ש והוא דהיינו אברהם ישב פתח האהל כחום היום והבן וזה ג"כ ענין ג' אנשים ג' קווין נצבים עליו בסוד שבת ש' בת והכל ע"י אברהם והוכן בחסד כסא וז"ש וישתחו ארצה להמשיך לארץ עליונה ודי בזה

ובזה נבאר המשך הפסוק בפ' חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וגו' דע לאיזה ענין נכתב בתורה מה דהוי אמנם ר"ל שהוא רמז מוסר אל האדם השלם להיישיר א"ע לזכך החומר שיהי' צורה ואח"כ יזכה לזולתו שהם הרשעי' להעלותן בכח תפלתו ובהשתדלותו אחריהן וכמ"ש זכאה מאן דאחיד בידי' דחייבא ופרושו עיין לעיל דאחז"ל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וכו' ואמרו א"ת מה אלא מאה וכו' ולכאורה אין זה ענין לזה אמנ' ר"ל כי ההפרש ביניהם הוא רק אות א' שיש במאה משא"כ במה והוא רומז לדם האדם להבליע דמו מן רבוע אהי' שבאמא עילאה הנק' תשובה ואז נעשה אדם גי' מ"ה וכמו שכתבתי בר"מ פ' משפטים במוט בשנים ו"ו בפרודא וע"י תשובה נכנס את א' נעשה וא"ו יעו"ש כי היא אמא הרוחצות צואת בנה וכמ"ש בפע"ח ה' שבת כי אם רחץ ה' צואת בנות ציון א"ת אם אלא אם וכו' יעו"ש ואותיות מאה היא אותיות האם הרוחצו' בתשובה כאמור וגם ממנה נמשך ק' ברכות ממנין ס"ג והמילוי ל"ז שהו' סוד גי' סכך יעו"ש וזה שאמר א"ת מה כי אם שתקרא תחלה מאה שהיא האם הרוחצת לבנה ע"י תשובה שאז נעשה אדם גי' מה והוא מרומז בפסוק מ"ה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ר"ל להמשיך תשובה מן אם שהיא בינה הנק' יראה כמ"ש בפ' ירא את ה' גי' אהי' יעו"ש ולהמשיך ליראה עד את ה' אלהיך לז"א ולנוקב' הנקר' ה' אלהיך והבן וז"ש כאן כי נודע מ"ש במד' הנעלם פ' זו כי הגוף נק' שרה וחיי שרה שהוא הגוף הוא מאה שנה להמשיך מן האם שהיא מאה שנה שהוא תשובה לעצמו ואח"כ לזולתו להחזיר רשעים ואז נעשה מן תיבות רשעים עשרים שנה כאשר בארתי טעמו במ"א יעו"ש ואח"כ שבע שנים כמו שאחז"ל ושבע ילין בל יפקוד רע א"ת שבע אלא שבע המשביע עצמו מד"ת וכו' והנ' אחר שהלך בדרך זה של אברהם אבינו להחזירן לרשעים למוטב מביא טובה וברכה ושבע לעצמו ושבע שנים ר"ל של שבע וברכה המשפיע בעולם וק"ל.

ובזה בארתי פסוק משלי הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד דק' פשיטא בהפוך רשעים אינ' בעול' וגם מה ענין לזה ובי' צדיקי' יעמוד ונרא' דבש"ס דברכות אמר' ברור' איתתא דר"מ להתפלל על רשעים שישובו בתשובה ולא שימותו שנא' יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם וכו' יעו"ש. והענין בהתפלל על רשעים שיחזרו בתשובה אז חוזר ולהפך מן רשע למפרע עשר' וז"ש הפוך רשעים ואינם בתואר זה רק בתואר עשרים מספר ך' בסוד כתר כי כשמוע רחוקים ויבואו להש"י אז יתנו לך כתר מלוכה וכאשר בארתי מזה במ"א וזה ענין ש"י עולמות לכל צדיק וצדיק לזה ששב וחזר בתשובה ולזה שהחזירו וב"פ ש"י הוא כתר והבן וז"ש ועי"ז ובית צדיקים יעמוד החומר שהוא הרשע נכנע ונעשה בית לצדיקים ויש עמידה לשניהם לבית ולצדיקים ולכך ובית צדיקים יעמוד וק"ל.

ובזה נבאר המשך הפסוקים אח"ז ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל ודרשו בש"ס שהשליטו ביצרו ויאמר אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו כי אל ארצי ואל מולדתי וגו' ויאמר העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי השב את בנך וכו' ויאמר השמר פן תשוב את בני שמה וכו' ונ"ל דאי' אפלוגתא בפ"ק דב"ב וה' ברך את אברהם בכל שלא הי' לו בת וכו' ואחרים אומרים וכו' ואית דס"ל בכל ששלט ביצרו ויש להקשות בשלמא לפי' הנ"ל יש ענין זה לזה וכמו שהקשו התו' יעו"ש אך למ"ד ששלט ביצרו א"כ מה ענין זה לזה שהשביעו לעבד וכל הענין שם ונ"ל דרך רמז ומוסר דאי' בש"ס דב"מ ולאו מר כהן קאי בבית הקברות א"ל קברי עכום אינן מטמאין שנא' ואתן צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרואים אדם ולא א"ה וכו' והקשו התוספות א"כ איך הי' מטמא א"ע לבן הצרפית להחיותו וי"ל משום פקוח נפש גם הי' ידוע לו ודאי שיחיה וכו' להבין זה בדרך מוסר נ"ל ע"פ מה שבארתי ירושלמי לבש שמואל חלוקן של ישראל ואמר חטאתי וכו' והוא ע"פ משל השר ששינה לבושו ולבש בגדי הפחותים כדי שיתחבר עמהם כדי להעלותן וכו' והנה בגדי פחותים הוא כינו אל רוע איזה מדות ודבר זה הוא נגד השכל וכי משום ספק אם יתחבר אם לאו יתלבש עצמו ברוע מדות וע"יז יש מקום סכנה אם יתחבר פן ישאר עמהם והוא סוד למאן דעייל ונפיק והוא חטא אדה"ר ונח וישת מן היין וישכר והבן ונ"ל דזהו קושי' התו' איך טימא עצמו משום ספק מאחר שהי' אלי' כהן הספיק' הוא כנ"ל וע"ז מתרץ שידוע לו בודאי שלא יתחבר עמהן רק אדרבה יחי' אותו ג"כ וק"ל ואפשר לומר דרך רמז שזהו תפלת כה"ג ועל אנשי השרון הי' אומר שלא יעשה בתיהן קבריהם כי הרשעים אשר הכל להם למישור נעשה בתיהם קבריה' שבחייהן קרויין מתים בתוך בתיהן וז"ש רבה לאלי' מ"ט קאי בבית הקברות ע"ד ענין חז"ל שאמרו איזה שוטה הלן בבית הקברות ושמעתי בשם הרב שהוא על ענין כמה פעמי' מגולגל הרשע והוא בכל בתי קברו' וכו' ודפח"ח ולי נראה כי בתיהן קבריהם כנ"ל כי בחי' הוא מת וא"כ כבר הוא מת ולחנם הוא מטמא למתים ללא תועלת והשיבו כי קברי עכום אינן מטמאין והטעם מבואר בזוהר כי הם טמאין בחייהן משא"כ במותם וההיפך בישראל והיינו בצדיקים הנק' אדם משא"כ הרשעים שכבר מתו נסתלק הטומאה מהם מה שהי' להם בחייהם ע"פ עביר' שבידם משא"כ עכשיו וק"ל ובזה יבואר אחר שהי' אברהם שליט ביצרו ונעשה עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו רצה לומר כי נודע כי ביצירה הוא עץ הדעת טוב ורע וחלק הטוב הוא מט"ט וחלק הרע הוא ס"ם ואחר שהכניע אברהם במעשיו הטובים שמאל בימין ונעשה היצה"ר עבדו של זקן ביתו הוא מט"ט כנ"ז בזוהר כי מט"ט נק' זקן ביתו יעו"ש. ובזה א"ש דלכאורה קשה אם הוא עבד אינו זקן ביתו לפי דרשת חז"ל זקן זה קנה חכמה ולדברינו א"ש ואמר ליה שים נא ידך תחת יריכי והענין לפי מ"ש בזוהר וישלח דף ק' ע"א ויגע בכף יריכו דאתחכם לקבל' אמר מכיון דאתברו סמכין דאורייתא כדין יתקיים מה דאמר אביהן והידים ידי עשו וכו' יעו"ש וכאן שהכניע אברהם ליצה"ר והי' שליט ביצרו אמר שים נא ידך' ר"ל כל סייעתך כמו ידי עמך תחת יריכי שלא יקטרג על סמכין דאורייתא לפי שראה היפך זה ביעקב שנגע בכף יריכו לכך ביקש עבור בנו יוצא יריכו וכמ"ש אח"ז פן תשיב את בני שמה אבל בן בני ישוב שמה וכו' וה"נ כך עכ"פ ליוצא יריכו לא יקטרג כאמור וגם השביעו שלא יקח אשה לבני מבנות הכנעני אפשר דזה קאי על מט"ט שזה בידו וא' ענין ראשון לעברו יצה"ר וענין ב' לזקן ביתו הוא מט"ט שזה בידו לפי משמעות דברי הזוהר והוא כי ענין הזווג יוצאין ב' נשמות כאחד דכר ונוקבי' ואח"כ בעת שיזדווגו יחד בעולם הקב"ה היודע זה מזווג זווגין וכמו שהוא בפרטות כך הוא בכללות עיר או מדינה כי ראש העיר הנק' עיני עדה נק' איש והמוני עם נקראו אשה והם יוצאין כאחד בעולם בענין שאחז"ל דור ודור ודורשיו וכו' והשביעו שלא יקח אשה לבני מבנות הכנעני והוא כי תכלית יצירת האדם בחומר וצורה כדי שיכניע החומר תחת הצורה משא"כ כשיה' החומר קליפה בענין כנען שהוא ארור אז יש לחוש שיכניע ח"ו הצורה לחומר וזה לשון כנעני שהוא מכניע הצורה לחומר וז"ש אשר אנכי ישב בקרבו כי ישב הוא שליט ומושל כמו ועפרון יושב וכמו כן ועלי יושב ודרשו חז"ל שנעשה שר ומושל וה"נ אנכי ישב ושליט בקרבו ע"י טורח רב וניתוסף בו ה' שיה' שליט גם על איברים שאינו ברשותו וכמשאחז"ל בש"ס דנדרי' משא"כ בני לא נודע כוחו בזה לכך יש למנוע לכתחילה מזה כי אם אל ארצי וכו' שיהי' ארציות החומר נכנע אל בני ויאמר העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצא' משם ר"ל הלא הבחי' חפשית וגם כי אתן אשה לבנך בין בפרטות או בכללות מהארץ שלך פן לא תאבה האשה ללכת אחריו שיכנע החומר תחת הצורה ההשב אשיב את בנך אל הארץ דהיינו ע"ד המשל שר ששינה בגדיו כך יעשה בנך שיתערב עמהם ויתחבר עמהם כדי שיוכל להשיבם וכאמור אז א"ל השמר לך פן תשיב את בני שמה פן יתערב עמהם וישאר שמה שילמוד לעשות כמעשיהם אלא אם לא תאבה ללכת ונקית משבועתי וכו' וק"ל וע"פ הנ' מעל"ד יבואר פסוק פ' תולדות ויזרע יצחק בארץ וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' והוא תמוהו וחז"ל דרשו מה שדרשו ונ"ל דכבר זכרנו מ"ש הרמב"ם במעלת אברהם אבינו שהחזיר הרשעים למוטב ובודאי כך צוה לנהוג את ביתו אחריו כמ"ש כי ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וכו' וסיים הרמב"ם וההולך בדרך זה מביא ברכה לעצמו שנא' למאן הביא על אברהם אשר דבר עליו יעו"ש ובודאי גם יצחק עשה כך להחזיר הרשעים למוטב כמו שעשה אביו וצוה בניו לשמור דרך זה וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא כי יש זריעה לצדקה בממון או בגוף וכמ"ש לוקח נפשות חכם שזרע ע"י ברית הלשון בתורה ומוסר בארץ ההוא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ע"י התשובה היא האם הרוחצת בתשובה וגרם להמשיך מאה ברכאן ג"כ וכנ"ל וע"י הפוך רשעים ואינם בתואר זה רק שערים אשר צדיקים יבואו בו וז"ש מאה שערים ויברכהו ה' כי מביא ברכה לעצמו וכנ"ל. ובזה שאמר אבימלך לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד ר"ל כי מה שעצמת הוא ממנו כי בערכם הי' צדיק וכמ"ש האשה אל אלי' באת אלי להזכיר עוני כי הקב"ה מעריך מעשיו נגד וכו' וה"נ כך עד שאח"ז ראו ראנו כי הי' עמך ה' גם כשהיית בעצמך נקראת צדיק גם בין צדיקים ולא שנק' צדיק רק בערכם והבן וע"פ המשך הנ"ל נבאר פסוק פ' תולדת ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו' ופי' רש"י יעקב ועשו האמורין בפרשה ותמוהו בזה רבים ושלימים ולדברינו הנ"ל א"ש כי האדם הוא מחומר וצורה והנשמה שהיא הצורה נק' אברהם איש החסד קו ימין והגוף אחר שהי' מחומר ונכנע תחת הצורה ע"י סגופין עתיד לשמוח ונק' יצחק קץ חי קו שמאל וכמו שנכנע החומר תחת הצורה כך נכנע היצה"ר שרו של עשו תחת היצ"ט חלק הקדושה הנק' יעקב ולכך הקדים יעקב לעשו גם שהי' עשו גדול מיעקב בכוונת רב יעבוד צעיר ובזה יובן ואלה תולדות יצחק בן אברהם שהוא הכנעת שמאל בימין שנעשה החומר צורה אז אברהם הוליד את יצחק לאחר שנק' אברה' שנתוסף לו ה' על ה' איברים שאינם ברשותו שניתנין ברשותו כדרשת חז"ל במ' נדרי' והוא אחר הכניעת החומר שנעשה צורה ונתן החומר ברשות הצורה הנק' אברהם הנ"ל אז הוליד את יצחק שהוא פועל יוצא ליצחק שעשה תולדות יעקב ועשו וכו' והקדי' יעקב לעשו כדי לדרוש כמו ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו ופי' רש"י שעשה תשובה והקדים ליצחק וכו' וה"נ כך לרמוז שנכנע חומר הנק' עשו תחת יעקב שהיא הצורה החקוקה בכסא וא"ש ויהי יצחק בן ארבעי' שנה בקחתו את רבקה וכו' כי בן ארבעים לבינה שהיא אם הרוחצות צואת בנות ציון ע"י תשובה עלאה ואחר שנכנס בסוד התשובה לקשט א"ע צריך לקשט אחרי' שהם בעלי החומר נפש הבהמיות הנק' רבקה לשון שתי רבקות בקר ואחר שזכה להכניע חומרן נעשה מן רבקה הבקר אור ע"ד שזכרנו הפוך רשעים ואינם בתואר זה רק שערים אשר יבוא בו גוי צדיק הנק' בקר כנודע וז"ש בת בתואל הארמי וגו' לו לאשה ואחר שעשו ג"כ תשובה לתקן הקלקול עדיין צריכין שיעשו מע"ט שהוא עיקר התולדה לכך ויעתר יצחק לנכח אשתו כי עקרה היא וגו' או י"ל בשאינו יכול להכניע החומר שעושה מן עסקי עה"ז עיקר שהיא נק' אשה אז ויתפלל לה' לעזור לו ואז ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו וגו' ואכתי רוצצים זה בזה שצריך מלחמ' עם היצה"ר תדיר עד לכתו לבית המד' שאם פגע בך מנוול זה משכיהו לב"המד וז"ש ויתרוצצו הבני' ותלך לדרוש וגו'. ובזה נ"ל לבאר משנה הנ"ל אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום דכ' האלשיך בריתי היתה אתו החיים והשלום עפ"י מדרש שוחר טוב כל הנשמה תהלל יה ובזה פי' ולא תגעל נפשי אתכם עיין בפ' פנחס יעו"ש וה"נ כי הגוף הוא כלי אל המקבל שפע מפנימי' הנשמה המשפיע הנמשך מבריכה עליונה בסוד ברכות לראש צדיק וכו' וגם כי מעבר הנשמה ביסוד נוקבא הנק' ברכה והוא ברוך וכו' והם ב' הפכים וא"א שיהי' כלי הגוף שהוא חומר עכור להחזיק רוחניי' הנשמה כי אם ע"י התורה שהוא מכניע היצה"ר של החומר ואז נעשה שלום בין הגוף והנשמה וז"ש ה' עוז לעמו יתן ועי"ז ה' יברך את עמו בשלום וק"ל.

העולה מזה כי התורה רומזת נשואי יצחק לרבקה בענין מוסר להכניע החומר אל הצורה ובזה מצאתי סעד למ"ש הש"ס והפוסקי' בענין לשון הקדושין הרי את מקודשת לי משא"כ בהיפך אני מקודשת לך שח"ו מכניע הצורה תחת החומר רק כנ"ל וז"ש מקודשת שהיא לקדש א"ע במותר לו וכאשר נבאר עוד ובשם המנוח החסיד מוהר"י פיסטנר שמעתי דאמרי לישרי לן מר ר"ל דבר מר כדי שיהי' גילה ברעדה והשיב ווי לן דמיתנן ודפח"ח. ובזה נבאר ש"ס דברכות לישרי לן מר אמר להו ווי לן דמיתנן וכו'. ויש בזה ב' דרכים א' עפ"י מה ששמעתי ממורי בענין שבת שיש מצוה באכילה ושתיה ע"פ משל לבן מלך שהי' בשביה והגיעו כת"י אביו המלך ורצה לשמוח ולכך הרבה להמוניי' מיני משקה שישמחו הם ואז יוכל הוא לשמוח בשמחתו והנמשל מבואר כי הנשמה א"א לשמוח ברוחני עד שישמח החומר בגשמי וכו' ודפח"ח.

והכא נמי בענין שמחת חתן וכלה הוא שמחת רוחני רק כדי לשמח החומר וכו' והנה הם שאמרו לישרי לן מר הבין שצריכין לשמוח ע"י הגשמי במיני זמר וז"ש ווי לן דמיתנ' שהוא החומר כי לולי היו בהם שמחת רוחני לא צריך לזה וק"ל. עי"ל ששמעתי מהמנוח מוה' נחמן קסיור בא' שעש' כלי זמר אשר לא נעשה כמוהו ושלחו להודיע במדינות ובא למלך שתכפו אביל' ויצא משם בפחי נפש עד שמצא את שאהבה נפשו וכו' ודפח"ח וה"נ אמרו לישרי לן מר ע"כ ברינה ושירה דתורה או תפלה קאמרי וז"ש ווי לן דמיתנ' כי אנו חשובין כמתים שאין שמחה בדבר' רוחני' השייך לנשמה שהוא תורה ותפלה רק בגשמי המכונה לחומר שהוא נק' מת היפך הנשמה וא"כ אין בזה שמחה כי אם לצדיק הנק' חי וכמ"ש בביאר דברי הרמב"ם רצה ה' לזכות את ישראל וק"ל. עוד יש לומר וזה נ"ל ביאור חז"ל בשעה שהחכ' יושב ודורש הקב"ה מוחל כי חכם נק' לו חכמו ישכילו זאת שהם מדריגה דנק' זאת היא אשה והיא בישיבה ולא בעמידה וכוונת החכם לזאת יכוין אז מוחל ה' וגם זה שאמר אשרי יושבי ביתך כי אשרי נק' כתר שהם גי' שערים הנעשה מן רשעים שחזרו בתשובה וזה המחזירן גרם להשפיע מכתר עד מדריגה תחתונה הנק' יושב וק"ל וזה נ"ל מ"ש באבות והעמידו תלמידים הרבה להעמידם בעולם הזכר שהוא בעמידה והבן כי תלמידים המקבלים השפע כמו אשה יזכו לעלות למדריגת הזכר להשפיע לאחרים וא"ש עי"ל כי הלומד ושוכח הוא בעלמא דנוק' ויתקן תחלה עד שיזכה ליכנס בעלמא דדכורא עולם הזכירה וז"ש והעמידו תלמידים הרבה ע"י ששונה הרבה עמו וקושרו בעולם הזכירה הנק' עמידה וק"ל. עוד י"ל ביאר ווי לן דמיתנ' כי מבואר ע"פ משל בן מלך שהיה לו רבוי דמים ורפואתו על ידי פחד וחרדה המסלקת הדמים עד שסלק כל מיני פחד וכו' וה"נ דאמרו לי' לישרי לן מר והוקשה לי הא גילו ברעדה כתיב שהרעדה תה' עיקר והם אמרו לישרי לן שהוא גילה ורינ' לחוד והבין בהם שאין בהם פחד ורעדה ממנו ית' א"כ אין רפואה למכתם וז"ש ווי לן דמיתנן כפל שהוא מיתה באמת כמו במשל ואמרו לי' אנן מה נעני בתרך הי תורה ומצות דמגני עלך ר"ל מאחר דליכא רפואה כי גם תורה ומצות אין בידם כדי להגין א"כ שפיר אחזתן רעדה ועלה רפואה למכתן וקיימו וגילו ברעדה וק"ל. עי"ל כי זכרנו בפסוק אל תהי כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וגו' בשם הרב המגיד מו' מנחם מענדיל ז"ל דק"ק באר כי בסוד עולם שנה נפש כשנתעורר שמחה בעולם אז הצדיק ע"י השמחה עושה פעולה בדברי קדושה בתורתו ותפלתו בשמחה משא"כ הרשע משתף השמחה בקליפ' בזרוע רמה וכיוצא בזה וההפך אם ח"ו נתעורר עצבות בעולם הרשע מעורר קטטה עם ב"ב ובני אדם והצדיק נתעצב על ענותיו ומיעוט תורה ומע"ט וכו'. וז"ש לישרי לן מר והיתה תשובתו כיון שיש במסיב' זו אנשי' מתים וא"כ פן ח"ו יתעוררו ע"י השמחה בעניני קליפה וז"ש ווי לן דמיתנן ואמרי לי' ואנן מה נעני בתרך ר"ל כיון שנתעוררו עצבות ע"י אומרו ווי לן דמיתנן מה מפעולת קדושה יש לעלות ע"י עצבות זה וא' להם שיש להתעצב על מיעט תורה ומע"ט וז"ש הי' תורה ומצוה דמגני עלן ובודאי עצבות זה היא מצוה ויותר טוב משחוק וטוב לב המטיב לבו בתורה ומצוה משתה תמיד וק"ל. עי"ל על פסוק תפלה לעני כי יעטוף דמצינו בזוהר לענין תפלה שעשה דוד א"ע פעמי' עני ולפעמי' חסיד כשהי' נרדף בשפלות ועוני ועינוי אז התפלל במדה זה של עני וכשהי' מתגבר על אויביו אז אמר כי חסיד אני וכו' יעו"ש והענין לפי שקבלתי ממורי כי צדיקיא אינון שלוחי דמטרונית' וכל המאורע יסורין שלהם בעוני ועינוי בידוע שזהו חסר בשכינה וצריך להתפלל על החסרון אשר שם ובתיקונן שם נתקן ממילא גם למטה ובזה יובן תפלה לעני כי יעטוף ור"ל מה שנזדמן לצדיקא ענין עוני ועינוי כדי שיתפללו במדה זאת של עני וז"ש תפלה לעני כי יעטוף ר"ל אם הזמן צריך לעשות עטיפה לכמה תפלות אזי ע"י המאורע של הצדיק הקורא ומתפלל ממיצר הנק' עני בזה עושה עטיפה לכל התפלות אבל באמת יש זמן שאינו צריך עטיפא לכל התפלות יחד דוקא אשר אז יעלו כי גם לפני ה' ישפך שיחו של יחיד ג"כ עולה והפרש שבין תפלות שצריך עטיפה לכל התפלות יחד ובין תפלה יחידית שהיא עולה ג"כ נ"ל בביאר פסוק והי' העטופים ללבן והקשורים ליעקב והוא ע"י ביאור הפסוק אני ישנה ולבי ער וזהו פי' פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם והוא שיש הפרש בין רשע שנק' מת בחייו ובין צדיק שנק' חי גם במותו כי כל א' לפי דביקתו וקישורו אם נתדבק במקום החיים נק' חי כמ"ש ובניהו בן איש חי והוא ע"י אהבה כמ"ש בפ' נצבים לאהבה את ה' וגו' ולדבקה בו וגו' והדבק בו דבק בחיים כמ"ש ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כולכ' היום וכן כ' הרב מוהר"ם קורדוורו וייחס אותיות אהבה עם אותיות ידו"ד בסוד ד' רוחין דמתחברין באינון נשיקן עיין בר"ח ש' אהבה הנ"ל וכמבואר בזוהר תרומה בסוד היכל אהבה אשר שם סוד וישק יעקב לרחל וסיי' ואינון נשיקן אתדבקותא וקשורא דלעילא עכ"ל וכ"כ בפ' פקודי דף ר"נ לאתקשרא שייפא בשייפי וכו' וההיפך מדות העצבות והעצלות שהוא קליפות מקום המיתה וזהו עבודת הרשעים ונק' מתים וזה נ"ל מ"ש הרמב"ם במשנה כי העושה מצוה א' מאהבה נחשב כאלו עשה תרי"ג מצות וכו' פי מאהבה נתקשרו כל רמ"ח איברים שיש בהם רמ"ח מ"ע ושס"ה גידים של ל"ת וא"ש וז"ש והי' העטופים ללבן וכפי' רש"י לשון איחור וכו' שהוא עצלות היפך הזריזות שהוא קדימה וזהו שפי' רש"י שאינן מתאוות להתייחם ע"י הזכרים ר"ל שאין לו חשק אהבה בעבודתו להש"י להתייחם ע"י הזכרים ר"ל אבר הזכר הנק' צדיק יסוד עולם ונק' חי בסוד אבר מן החי שעבודתן בחשק וחימום והתלהבות להתקשר בו ית' וז"ש והקשורים ליעקב שהם הצדיק' העובדים מאהבה להקשר שייפי בשייפי שהוא אתדבקותא וקשורא דלעילא וכו' וזה נ"ל ג"כ פי' הפסוק ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן וגו' וישק יעקב לרחל ויגל את האבן מעל פי הבאר וגו' ור"ל כי ע"י מדת אהבה שהוא נשיקין וישק יעקב לרחל הי' מספיק בידו לגל האבן ביחיד כי מדת אהבה קושר כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים משא"כ תפלות ועבודת המוני עם שהם מצות אנשים מלומדה בעצלות ועצבות שפיר אמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים אז וגללו את האבן מעל פי הבאר שצריך עטיפה כל התפלות יחד וז"ש פנה אל תפלת הער ער לשון לבי ער ואמר כפל ער כמו אדמדם ירקרוקת המורה כפל וזריזות ושמחה אז פנה גם אל יחיד משא"כ תפלת המוני עם אז צריך עטיפה שיתאספו ויתעטפו רבים יחד אז לא בזה את תפלתם משום שהם רבים וז"ש תפלה לעני המתפלל מתוך עצבות ודוחק עוני מעומק' דלבא כי יעטוף בזה עושה עטיפה לכל התפלות שהם מאוחרין הנק' עטופי' ללבן שצריך ללבן ע"י שיתוף יסורי הצדיקים הנעשה מימי חסד ללבנם וז"ש חז"ל כי הצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים כי ע"י שמקבל מאהב' נמתק הדין ונעשה חסד ובזה עושה עיטף לכל התפלות העטופים שנעשה מעצלות לבל ידח ממנו נדח משא"כ התפלה שהיא מאהבה שנתייחס לשם הוי' כנ"ל מקבל גם של יחיד וז"ש לפני ה' ישפך שיחו שהיא אהבת חסד כמ"ש בכוונת הקדושה כנועם שיח כי שיח הוא בחסד יעו"ש וא"ש ובזה נ"ל לבאר משנה דר"ה בד' פרקים העול' נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון וכו' תנא וכולן נסקרין בסקירה א' שנא' היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם וכו' והקשה התו' מהא דברכות ב' רוחות שהיו מספרות בר"ה וכו' והרן ביאר כי כללות העולם נידון בא' בג' זמנים הנ"ל ובר"ה נידון כל יחיד בפרטות וכו' והטעם לדבריו שכללות נידון בג' זמנים ובר"ה נידון בפרטות נ"ל דפליגי ר"א ור"י אם בתשרי נברא העולם או בניסן וכו' והקשה בכתבי הא"רי זלה"ה וכי פליגי במציאו' ומפרש דמא"ח ומא"ח ול"פ כי בתשרי הי' במחשבה וסוד העיבור כמ"ש היום הרת עולם ובניסן הי' בריאת העולם במעש' סוד הליד' יעו"ש והנה עול' המעש' שהוא עולם עשיה שם מקום הקליפו' והעצלות שם צריך עטיפה כנ"ל ולכך כי חפץ חסד הוא דן העולם בכללות ג"כ משא"כ בתשרי שהוא סוד ישראל עלה במחשבה ופנה אל תפלת הערער נידון כל יחיד ר"ל יחידי סגולה כדי שיהפכו הדין לרחמים וכו' והנה יש ד' יסודות דומם צומח חי בלתי מדבר וחי מדבר והנה ג' הם החומר ומדבר הוא הנשמה לכולם וכמבואר בפסוק כי לא המטיר ה' על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה וכפי' חז"ל כי לא צמחו שהיו בלא נשמה עד שבא אדם והתפלל וכו' לכך ג' זמנים נגד ג' זמני עולם המעשה והחומר בחג על המים נגד הדומם ופסח על התבואה נגד הצומח ובעצרת פירות האילן נגד חי בלתי מדבר שיש עופות הגדלין באילן והכל בסוד החומר ובר"ה שהוא נגד הצורה והנשמה של כל העולמות נידון כל יחיד ובזה מבואר קו' הרמב"ם שכתב דהוי ב' הפכים דא' כבני מרון ואיך נסקרין כאחד אך דמבואר כי הלב כולל כל חיות האברים וז"ש אני ישנה ולבי ער ובזה יבואר ק' הרמב"ם בענין הקושיא דבחירה וידיעה דמיני כי לא מחשבותי מחשבותיכם והרא"בד הקשה יעו"ש והענין לי אדם כלול מחומר וצורה שהוא טוב ורע יצה"ר ויצה"ע ובריאת אדם הי' על ידי אותיות התורה לכך גם התורה נדרשת במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא והאדם ע"י בחירתו בטוב או רע כך מעורר שורשו בתורה במ"ש פנים טהור או טמא והוא כמו בציור שיש הפרש בין שינה שהיא א' מן ס' במיתה שהיא תואר רע הרשעים הנקראים מתים כמו שזכרתי לעיל משא"כ הצדיק נק' לבי ער היפך השינה והוא תואר הזריזות בעבודתו י"ת והבחירה לאדם נתונה להפך מן ער רע או מן רע ער וז"ש ויהי ער בכור יהודא רע בעיני ה' וימיתהו ה' ר"ל שע"י רוע בחירתו היפך מן תואר ער לתואר רע לידבק במיתה לכך וימיתהו ה' וזה תואר ערלה כי ערלה שהיא בחי' ר"ע ל"ה שם נכלל גם כן חלק טוב להפכו ערלה וז"ש כי לא מחשבותימחשבותכם ר"ל שאין ידיעתו י"ת מעורר מחשבותיכם שיהי' מקום לקו' הנ"ל כי אדרבה ידיעת האדם ובחירתו מעורר למעלה איזה פירש יתפרש שורשו בתורה שהוא כלול ממ"ט פנים טהור וטמא וכן סבר הרמב"ם שהיא קושיא ותרוצו על נכון ולא כמו שסבר הראב"ד שהוא לא נחית לתרץ הקושי' ובזה מצא תפיסה על הרמב"ם ובאמת ז"א והבן אך דכ' בכתבי' דתורה הנתונה לנו מן בראשית עד גמירא היא תורת הבריאה וכו' יעו"ש אך בתורה של אצילות עליו נאמר לא יגורך רע וע"ד ששמעתי ממורי אעפ"י שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו ואלו דברי א"ח כי בו"ק יש טהור וטמא משא"כ בג' ראשונות הכל טוב וטהור והבן וז"ש ולא דרככם דרכי דנודע דרך הוא או"א ג' ראשונות כי הוי' במילוי ס"ג ואהי' קס"א גי' דרך ושם אין שופ"ר ובזה מבואר הסתירה שהתעוררו חז"ל דלפעמים מצינו ע"י פגם מעשה תחתונים פוגמ' למעלה כמ"ש צור ילדך תשי וכיוצא ולפעמים מצינו דהפגם רק לעצמן ולא למעלה כמו שכתוב לא בניו מומם ולדברינו א"ש כי בלבושים שהם בריאה יצירה עשי' פוגמים משא"כ באצילות והשם יכפר ובזה יבואר פסוקי פ' קורח בן יצהר בן קהת בן לוי ודרשו בש"ס ויקח שלקח מקח רע לעצמו וכו' ולפי הנ"ל שהתורה נדרש במ"ט פנים טהור וטמא כך יש לדרוש שלקח מקח טוב לעצמו והוא רמז למי שנכנס בחקירות הבורא ית' וזה קרח נק' חקר דמצא' וראיתי בהקדמת הספר רנו ליעקב שחיבר צמ"ח מהו ענין דעייל ונפק הנז' בזוהר ופי' דעייל בחקירות אם יכול ליפק בשלום כמו ד' שנכנסו לפרדס שר"ע נכנס לפרדס כמו אינך ג' ולא יצאו בשלום רק ר"ע לבדו נכנס בשלום ויצא בשלום. אך לפי"ז איך אפשר ללמוד חכמה זו כי אם בדורו של רשב"י פן יבוא לו חקירה ולא יוכל לתרץ לעצמו שיצא מן החקירה והתשובה אם ישאר בחקירה מחמת הספק בחקירה ולא בעצמו אז טוב לו שלא נברא משא"כ כשיתלה הספק בחסרון ידיעתו מותר ללמוד החכמה וכו' יעו"ש.

עוד יש לומר דכתבתי בפסוק חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך שהוא ע"ד ומצאת את לבבו נאמן לפניך בשני לבבו' ביצה"ר ג"כ כי עיקר עבודה שיהי' עם יצה"ר וכו' וז"ש חשבתי דרכי שהיא דרך היצה"ר ואח"כ אשיבה אל עדותיך עם היצה"ר שהיא עבודה שלימה שנכנע שמאל בימין וז"ש ויקח קרח בן יצהר בן קהת וכו' ר"ל שנעשה בן היצר שנכנס בעצת היצה"ר באיזה חטא לחטוא וכיוצא ואח"כ עמד נגד היצה"ר להיות מתון ונסתפק אם לחטוא או לאו וז"ש בן קהת לשון משנה דפ"ד דנגעים ר"י קיה"ה לשון ספק ואח"כ נתגבר עליו והכניע שמאל בימין ונק' בן לוי לשון לוי' וחיבור קו שמאל בימין וק"ל. עו' י"ל שכ' אלשיך בפ' שמיני ויהא מורא שמים עליכם דמצינו במעשה דר' עמרם חסידא שנמנע מעבירה ע"י אסיפת אנשים וכו' וז"ש קרח בן יצהר שנעש' בן יצהר והוצרך למנו' ע"י אסיפת אנשים כמו נורא בי עמרם וז"ש בן קהת כמו ולו יקהת עמים שפי' רש"י כמו אסיפת אנשים ונעשה ע"יז בן לוי שנתבייש בעה"ז כדי שלא יתבייש בעה"ב שיהי' לו שם חיבור ודביק' בו ית' אשר זה היום קוינו לו נגילה ונשמח' בישועתו וק"ל. ובזה יבואר משנה פ"ד דסוכה בכל יום מקיפין המזבח ואומרים אנא ה' וכו' רבי יהודא אומר אני והו הושיענא וכו' וכ' הרמב"ם וז"ל אני משמות הש"י וכמו בן ה"ו וכו' יעו"ש ומקצת הגאונים אמרו שהוא רוצה בו מי שאני והוא בצרה הושיעה נא כמ"ש עמו אנכי בצרה וכו' ואענה חלקי כי נודע בפסוק כי יד על כס וכו' שאין כסא שלום שחסר אות א' מן כסא שהוא כתר כמ"ש האר"י ואין השם שלם רק ב' ראשונ' בש"ס לעול' יעסוק אדם בתור' אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה באה לשמה והקושי' מאי לעולם וגו' ועוד מה יעסוק הה"ל ילמוד ונ"ל דמבואר בכתבים מבטלין ת"ת להוצא' המת והכנסת כלה וכו' והט"ז בא"ח סי' מ"ז פי' לעסוק בד"ת הוא פלפול ומצי' האר"י זלה"ה למד הלכ' בפלפול תחלה לשבר הקליפות ואח"כ למד פנימית התורה שהיא הכנסת כלה וז"ש לעולם יעסוק אדם בתור' ר"ל פילפול שהוא שלא לשמה לשם ה' רק לשבר הקליפות שמתוך זה בא לשם ה' ודו"ק. בשם מוהרר נחמן מהרדינקי בש"ס אורך ימים בימינה ומשמאלה עושר וכבוד והענין כי למימינים ארך ימים מפורש אבל עושר אינו מפורש רק זאת במכ"ש והבן ודפח"ח וז"ש או"ה למושב לו עיין בכתבים ונודע כי כתר הוא ך' ואפשר שזהו רמז הפסוק כי יד על כס יה א"תי"ד אל יוד על כס אז הוא כסא שלום כי אות א' בצור' יוד גי' ך' הוא כתר ונודע כי שם אדנות הוא במלכות והשורש הוא אותיות אין שהוא כתר מלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון ונתחבר עם אות העיקרי דמלכות ונעשה אדנות העולה מזה כי עתה בזמן הגלות שאין הכסא שלום כי חסר אות א בציור יו"ד ותצרף מספר זה עם אני נשלם מנין כסא וגם שם הו עם ב' אותיות ראשונות אז נשלם השם וז"ש אני וה"ו הושיענא והבן והשם יכפר ואפשר שזהו רמז קרח במלכות שהוא נגד נהי"ם דז"א ד ספירות דז"א הנק' קרח הנורא ואח"כ שנתחבר פב"פ נעשית ה' וז"ש בן יצהר שהוא יסוד בן ז"א המקנן ביצירה אותיות יצהר ע"ד אלה תולדות יעקב יוסף ואח"כ נתחברה עם ז"א עצמו הנקרא קהת המאסף ומחבר ג' קווין יעקב איש תם גבר שלים אח"כ בן לוי ב' אותיות ראשונות ששם סוד האחדות וחיבור ולוי' בסוד אחת ואחת וכו' והבן.

ונחזור לביאר פסוק אני ישנה ולבי ער דשמעתי ממורי ביאר פסוק והוא באחד ומי ישיבנו וגו' דיש להקשות מדקאמר והוא ונ' דאי' מ"מ ראשיהם של בבל סגלגלים מפני שאין להם חיות פקחות וכ' מוהרש"א יעו"ש ולי נראה שאלתו הי' ע"פ הש"ס כל הפוסקין לו גדולה הוא לו ולזרעו ולדורותיו וזה אינו בראשים של בבל והישיבו שאין לו חיות פקחות דאי' בפ"ה דערובין וממדבר מתנה שאם משים עצמו כמדבר שהכל דשין בו נתנה לו התורה במתנה שנא' ממדבר מתנה וכיון שנתנה לו במתנה נחלו אל שנא' וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עול' לגדולה שנא' מנחליאל במות ואם הגיס דעתו ה' משפילו שנא' ומבמות הגיא ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו שנא' כל גיא ינשא ועפ"ז שמעתי בשם הרב מהו' ליב פיסטנר אפי' כל העולם אומרים שאתה צדיק יהי' נחשב כרשע והקשה הא אמר אל תהי רשע בפני עצמך ופי' לענין מדר השפלות שיהי' שוה בעיניו באומרי' עליו צדיק יהא זה רע בעיניו כאלו אומרי' לך רשע ודפח"ח ומדה זה בחיות פקחות שועל כאשר מצינו משל שעשה א"ע כאלו אין לו ריח והיינו בדברים הנוהגים בכבודו אבל נגד כבודו של מקום ודאי יתקוטט ולא יחניף לרשעים ואפי' נגד כבוד רבו במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב אך דבזוהר הקשה אל תתחר במרעים ומפרש שיש לפרוש מהם שלא יראה ויצטרך להתקוט' וזה נ"ל הוי זנב לאריו' ואל תהי ראש לשועלים ר"ל שכל א' לא ישגיח כאלו אין לו ריח ואז הכל מוטל עליך להתגרות תמיד עמהם והוי זנב לאריות שאין לו פחד משום ברי' ואז יש לך פנאי לעשות במושכלות וז"ש עשה לך רב שתהי' במקום שיש בלעדיך משגיח ותוכל להיות לך רב ולא לזולתך להשגיח תמיד עליהם וכמ"ש איני דר אלא במקום תורה וז"ש הולך את חכמים יחכים ר"ל שאז יהי' לו פנאי לחכ' את עצמו כי יש חכמי' זולתו להשגיח בעניני העיר משא"כ ברוע כסילים ירוע שאין פנאי להשגיח בעצמו וזה נ"ל ענין חטא עגל קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו עיין בכתבי ואפשר שזהו סוד מכירת יוסף שנאמר וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים של תורה וחכמים רק בין עמי הארצות כי אין בור ירא חטא שאין במקום ההוא יראת ה' וז"ש אברהם על אשתו אחותי היא שלא דר במקום עמי הארצות הנקרא אשה טפל לבעלה רק במקום חכמים הנקרא אחותי שהיא חכמה וז"ש וקנה לך חבר שתהי' דירתך בין חברים שתקנה גם בכסף שתתן אתה להם ואז תוכל לדון לכף זכות משא"כ לבור וע"ה שאינו חסיד כף ימין שהוא זכות וק"ל. [

וז"ש מימינו בכסף שתינו כי בתחלה וכו'. ועכשיו צריך ליתן חלק לס"א כמ"ש בסוד שער תפילין וכו'.] [ביאור ב"ה על מכרם בכסף צדיק לכך ונתתי מכרם גימ' ש והענין כי ענין שבת שהוסר ש' מן שקר ונתחבר עם בת וכו' וז"ש עדות ביהוסף וכו' כי כסף שהוא חסד כולל ג' קווין כמ"ש יומם וגו' ובמכירת יוסף מה שנשאר קר מן שקר וז"ש והבור רק וכשנמכר יוסף והשליכ' אותו הבורה נתחבר ש' ג' קווין הנכללין בסוד ג' ווין הנקרא חי ואח"כ בתיקון וילקט יוסף את כל הכסף ונשאר רק כמו בתחלה וז"ש וינצלו את מצרים וז"ש עדות ביהוסף שמו בצאתו וכו' ואפשר שזה שא' שבת לכל נתת בן זוגו וכו' ואמר כנ"י יהי' בן זוגך ביאר ש"ס פ"ג דביצה צלף באילנות ופירש רש"י לא ידעתי וכו' ונ"ל דכתב מוהרש"א ישראל עזין לעמוד על דבריהן שלא ישובו וכו' וזהו ענין צלף פ"ז שמצאו אותו מקושש והתרו בו ועדיין מקושש וכמו שאמר האר"י ענין חטא צלפחד ובתיקונן עלה צלף חד והבן.] נשאלתי לפי מ"ש האר"י טעם רדו שנים נגד עשר לבושי אהיה שהוא תיקון קרי שפגמו בדעת שבו ח"וג א"כ למה נגזר ועבדום ד' מאות שנה דסגי ברד"ו ולי נראה להקשות עוד הא אמרינן בש"ס פ"ג דנדרים מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו רדו שנים ר"א ס"ל מפני שעשה אנגריא בת"ח רשב"ג א' מפני שאמר במה אדע וגו' ר"י אמר מפני שהפריש בני אדם מלהכניסן תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש וכו' הרי משמע עבור ובמה אדע היה עונו או למר כדאית לי' ולפי כתבי האר"י משמע עבור עונש קרי של אדה"ר ונראה הא קשה עוד מה שהקשה הגאון מוהר"ש קאיידנויר הא לפי מה שאמר התוספ' בפ"ק דברכו' ע"פ חשבון הי' מלחמות סדו' אחר במה אדע וקשה בהרא"ש דפ' כי חטא במה אדע נמשך אחר חטא מלחמת מלכי' יעו"ש לכן נראה לפי' מה דאית בתיקונים כי ג' אבות תקנו חטא אדה"ר מה שחטא בע"ז וג"ע וש"ד שהוא סוד פגם בג' קווין לפי מה ששמעתי בשם מורי חטא ע"ז תיקן אברהם שהוא קו אמצעי תיקן תפארת ישראל והושלך לכבשן האש פסילי אלהיהם תשרפון באש יצחק תיקן שפיכות דמים קו שמאל יעקב תיקן גילוי עריות שהוא קו ימין בסוד ואשר יקח אחותו חסד הוא וכו' ואל תתמה איך אברהם תיקן קו אמצעי ולא קו החסד שהוא מדתו כי זה סוד שאחז"ל יעקב פדה את אברהם מכבשן האש שהוא ע"ד הנ"ל כי בו כלול הכל שנקרא איש תם יושב אוהלים כתרגומו גבר שלים וז"ש אנכי ה' אלהיך שבו נכללו כל תרי"ג מצות וזה כולם בחכמה עשית רק החסד שבו כלול ת"ת ודי בזה וזה כוונת הש"ס בשאלתו מ"מ נענש אברהם ונשתעבדו בניו רדו שנה שהוא ב' שאלות אחד מ"מ נענש אברהם ר"ל שינפל בכבשן האש וצ"ל עבור חטא ע"ז של אדה"ר אם כן למה עוד נשתעבדו בניו שהוא ג"כ עבור חטא אדה"ר והראי' שהי' רדו שנים ומשני מפני שאמר במה אדע והענין דק"ל במה שנאמר צדיקים ירשו ארץ מי שתיקן פגם ברית שנקרא צדיק ירשו ארץ וכל זמן שלא נתקן הדעת סוד חו"ג בתיקון קרי של אדה"ר איך ירשו ארץ והנה אברהם תיקן שם מ"ה כנ"ל יצחק שתיקן שם ס"ג קו שמאל יעקב שם ע"ב גי' קץ עם י' אותיות השם עצמו כמ"ש בכתבים ה' שופר בביאר קץ שם לחשך יעו"ש ונתקן ג' קווין חג"ת ועדין נשאר לתקן עון קרי סוד הדעת וז"ש במה אדע כי אירשנה והשיבו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום ת' שנה ר"ל לתשלום ת' שנה כי נגד ג' קווין תיקן אברהם יצחק יעקב גי' קץ שם לחושך ונשאר רדו לתיקן קרי של חו"ג שבדעת ואז צדיקים ירשו ארץ והבן ובתקונים דף ק"ב ע"ב וז"ל אדם תאב במחשבה ובעובדא וכו' כד אתא אדם בגלגול באברהם איתנסי בעשר נסיונות כי מחשבה איהו י' באברהם נתנסה במחשבה ביצחק במעשה ביעקב כלול תרוויהו וכו' ובדף קי"א ע"ב בג"ד אתגלגל אדם בג' אבהן ובדף קי"ב ע"ב בהג"ה אדם חטא במחשבה חשב מ"ה וכו' ובדף קי"ג אתא אדם במשה ש' מן משה שקיל לתלת אבהן מ"ה דלי' כגוונא דאדם מרכבתא דלי' הוי במשה כמו בתלת אבהן וכו' [ובזוהר פ' בהר דף קי"א ע"ב כ' אדה"ר בע"ז וג"ע ושפיכת דמים שחטא ניתקן באבות יעו"ש] (ובזה יובן משנה בעדיות ומספר הדורות לפניו והוא הקץ וכו' שנרמז הקושי הנ"ל ותרוצו] [אח"ז מצאתי בספר נע"ח פ' כי אדם פגם בע"ז ותיקן אברהם ע"י שם מ"ה ושפיכת דמים יצחק תיקן בסוד דם האדם וג"ע תיקן יעקב גם ע"י מ"ה בנה"י וכו' א"כ מבואר במה אדע וכו'.

ועוד יש לומר על מצוה זו שהזכירה יהי' דוקא ע"י הרעתם בשופר וחצוצרות נ"ל לפרש פסוקי תהלים ס"ד בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבתה לי חנני ושמע תפלתי בני איש עד מה כבודי וגו' עד גמירא ותחלה נבאר פסוקי תהלים סי' צ"ב מ"ה גדלו מעשיך וגו' בפרוח רשעים כמו עשב וגו' להשמדם עדי עד וגו' כי הנה אויבך יאבדו יתפרדו כל פעלי און ותרם כראם קרני וגו' והוא דאחז"ל ופרעה הקריב שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים וכו'. ולכאורה הי' קשה אם כן לזכות יחשוב לו שעל ידו נתקרבו לאביהם שבשמים וז"א לנצח נאבד זכרו ונ"ל דשמעתי ממורי בענין קשוטי הכלה שמקשטין אותה בכמה מיני לבושין כדי שיבואו לקירוב הזווג ע"י שמצאה חן בעיניו ע"י הקשוטין ובעת הזווג אשתליל' מלבושיהן בקירוב בשר וכו' ומבשרי אחזה אלוה כביכול שהתפלה היא השכינה כלה עליונה והשושבין הוא הצדיק שעל ידו נעשה היחוד וזווג עליון בתפלת מעומקא דליבא מייחד התפלה שהוא הכלה לאלהי ישראל והוא זווג עליון וע"כ קודם הזווג צריך לקשטה בכמה קשוטין מלבושין וכנ"ל וצריך שתדע משם לבושין הגורם לקשוט וע"כ נודע מה שמצינו כי הפרי הוא הצדיק והלבוש אל הפרי הוא המוץ ותבן הרשעים שאי אפשר בטבע הבריאה להוציא הפרי בעצמו בלתי לבושי המוץ ותבן כי אם לעתיד ע"ד שאמרו חז"ל עתידה ארץ שתוציא גלוסקא' וכלי מילת ויבואר זה אח"כ ובעת אשר שליט אדם באדם לרע לו של השליט והטעם בכתבי' להוציא נצוצי קדושי חיותו יעו"ש. ולדברינו הנ"ל מבואר כי הרשע הנקרא לבוש ומיצר לצדיק כדי שיקרא ממיצר א"כ הוא קשוטי לבושי השכינה שגורם להתפלל ממצר ונעשה יחוד התפלה שהיא הכלה עם דודה וכאשר נעשה היחוד אז כביכול אשתליל מלבושי' ויתפרדו כל פעלי און עד כאן תוכן דבריו הגם שאין זה לשונו ודפח"ח.

ונ"ל שזהו מרומז מ"ש בכתבים בכוונת שירה חדשה וכו' ששם הוא במיצר הגרון גורם לשירה וכו' יעו"ש. ור"ל כמו שהי' אז בצאתם ממצרים ובאו לים ופרעה הקריב שהיו במיצר כדי שיצעקו אל ה' ויעשו יחוד וזווג ואז אשתליל מלבושי' וסוס ורוכבו רמה בים שהם הלבושין שאין בהם צורך אח"כ וכו' וכ"כ בילקוט תהלים המוץ אמר אני עיקר וכו' ויש לפרש עד"ז וז"ש כאשר תעשנה הדבורים יעו"ש ובזה יובן מה גדלו מעשיך ה' וכו'. בפרוח רשעים כמו עשב ויצוצו כל פעלי און להשמדם עדי עד ור"ל כי תכלית הרשעים למשול ולשלוט על עם דל הם הצדיקים הוא כמו עשב שיש פרי ולבוש כך הצדיק הוא אשר פריו יתן בעתו והרשעים הם כמוץ ותבן לבושי הפרי והתבואה ומאחר שנקרא לבוש שע"י הלבושין נעשה קשוטי הכלה כדי שיזדווגו ויתייחדו והוא התפל' שהיא הכלה ליחד' עם אלהי ישראל שצועק ומתפלל בצר לו זה קורא ממיצר ואז נגמר היחוד ואשתליל מלבושי' וזהו להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה' כי נתרומם מדה הנקרא לעולם עד ה' וזה שאמר כי הנה אויבך יאבדו וגו' ותרם כראם קרני שהיא הכלה וגו' צדיק כתמר יפרח כי בעלות השכינה גם הצדיקים עולין למעלתן הרמתה כי תמר הוא דכר ונוקבא וכו' וז"ש שתולים בבית ה' וק"ל. (ובזה יבואר משנה בפסח על התבואה וכו' ויבואר פסוק ש"ה אני ישנה ולבי ער) (ובזה יובן ג"כ צחות לשון דוד המלך נעים זמירות ישראל)

ובזה נבאר משנה פרק י"ח דשבת מפנין אפילו ד' וה' קופות של תבן ושל תבוא' מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש וכו' והקשה בש"ס השתא חמש מפנין ד' מבעי אמר רב חסדא ד' מה' וה' מאוצר גדול ושמואל א' ד' וה' כדאמרי אינשי ואפילו טובא וכו' ופי' רש"י כדאמרי אינשי חשבון קטן תחלה ואם יצטרך יותר מפנה יותר וכתב הרמב"ם בפ' ך"ו מ"ה שבת וז"ל וכיצד מפנין כ"א נוטל ד' או ה' קופות עד שגומרין וכו' והקש' הראב"ד איך מזכה שטרי לבי תרי דמפרש מתלי כרב חסדא וכשמואל עכ"ל והרב מיד משנה תירץ דפסק כרב חסדא בחדא וכשמואל בחדא יעו"ש ולי נראה לדקדק עוד שכפל תבן ותבואה דמספיק באחד דליתנו תבן או תבואה וגם במה שאמר אורחי' ובהמ"ד דה"ל ליסתם לדבר מצוה שרי ומדוע פרט אלו דוקא. ונראה דלשון רב חסדא דקאמר ד' מה' וכו' יתפרש מא"ח ומא"ח ול"פ דמצינו אל השכינה מדריגו' שונות בחינ' נער ובחי' נערה כמ"ש בזוהר שהיא בחינ' ליל ובחינ' לילה כשהיא בחינה ד' בסוד דלה ועני' שאינ' ראוי לזווג מחמת שהתבוא' היא במוץ שלה שהיא הקליפה ואז היא בחינת נער משא"כ כשהיא בחינת ה' שנכנס היסוד שהוא צורת ו' תוך ד ונעשה ה אז נקראת נערה ובזה הנערה באה אל המלך כי על ידי היסוד שנקרא ז"ה נעשה נערה וראוי לזווג ובאה אל המלך ואז התבואה נתמרח ונקי' ממוץ ותבן שהם הקליפות שהוסרה ממנה וכדי להבינך בסוד לבוש ענין שנכנס היסוד בה לפי מה שכתב בכתבים ענין שבע יפול צדיק וקם כי שבע היא השכינה ונפילת הצדיק על ידי הרשעים המצירין להם הוא להקים השכינה ע"ד ופרעה הקריב שעל ידו נעשה יחוד וכו' וז"ש כי שבע יפול צדיק ו' תוך ד' ונעש ה' ואז וקם כי נעשית בערה ובזה באה אל המלך שהיא קימה ודאי ואז יתפרדו כל פעלי און בסוד אשתליל מלבושי' כנ"ל ואפשר שזה רמז מה שאמרו חז"ל נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ולא תוסיף דנפיל עוד קום בתול' ישראל דלא תוסיף קום מעצמה כמו בזמנין קדמאין רק אני אקים את סוכת דוד הנופלת כמו שכתב בזוהר ויקרא דף ו' יעו"ש ור"ל כי ולא תוסף קאי אלפניו ולאחריו כי עד עכשיו היתה קם מעצמה ע"י נפילת הצדיק המעיקין לו כמו שאמר ופרעה הקריב וכו' משא"כ לעתיד לא יהי' שום נפילה כי אני אקים דאחיד בידה להקימה והוא להסיר את לב האבן מישראל שיתעוררו בתשובה בלי שום נפילה כמאן דאחיד ביד' דחברי' להקימו וז"ש ר' יוסי זמין הקב"ה לאכזרא התנערי מעפר וכו' יעו"ש בזוהר ויובן לך ובזה תבין הפלוגתא בסנהדרין דף צ"ח כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה וכו' שנאמר שובו בנים וגו' דברי ר"א ורבי יהושיע ס"ל לא בכסף תגאלו לא בתשובה ומע"ט וכו' עד למעני אעשה ונ"ל דפליגי דמר ס"ל קום בתולת ישראל מעצמן ומר סבירא לי' אני אקים את סוכות דוד כמאן דאחיד בידי' דחברי' לסייען בתשובה בשובה ונחת ע"י סיוע הקב"ה ישובו בלי נפילה המעיקים אותן רק בנחת יושעון וק"ל.

ובזה יובן קושית מהורש"א דלמר ק' מה עביד בפסוקי דמר וכו' ולדברינו א"ש ובזה יבואר פסוק ארוממך ה' כי דליתני דכתב בכתבים שנעשה מן דל"ת ה' וכו' כי ר"ל ארוממך מה שדליתני אתה ולא אני מעצמי כמ"ש אקים את סוכת דוד הנופלת שנעשה מן ד' ה' וק"ל. ובזה יובן פסוק עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע ודרשו חז"ל בסוטה דידע ע' לשון וכו' והענין כי היסוד נקרא יוסף וירידת יוסף למצרים הוא בסוד שבע יפול צדיק וקם שנפל וירד הצדיק שהוא ו' למצרים סוד מצרים שהשכינה הנקרא ים בסוד ים סוף היתה בסוד ד' ע"י המצירים ומעיקים לה והוא ע"ד שראיתי בטור ברק' סוד נחלה בלי מצרים נחלת יעקב יעו"ש. ואל שבע יפול צדיק ונתחב' ו' עם ד' ונעשה ה' ועי"ז וקם וז"ש עדות ביהוסף כי עדות הוא לשון אל דעות ה' בסוד וידע את חוה אשתו שהוא לשון חיבר שנתחבר ו' עם ד' ונעשה ה' ונקרא יהוסף וגרם לו זה ושמו בצאתו על ארץ מצרים שהוא שליט ומושל על המצירים ומעיקים לו כי שפת לא ידעתי אשמע ור"ל כי שפת היא השכינה שפת הים סופא דדרגין וכל זמן שלא ידעתי לא נעשה חיבו' וידיע' הנ"ל משא"כ עכשיו שיד' והבין זה שירידתו ונפילתו שם למצרים הוא לתועלת השכינה הנק' שבע סוד אשמע שיש לו ב' פרושים ושניהם אמת לשון וישמע שאול את העם לשון חיבור וקבוץ גם הוא לשון הבנה וידיעה ועל ידי ידיעה זו שהבין עתה משא"כ מקודם שלא ידע ולא נעשה חיבור ויחוד משא"כ עתה אשמע להבין ולידע זה מיד וקם שנתחבר נהורא תתאה בנהורא עילאה כמ"ש בזוהר בראשית שהיא ה' עילאה סוד ע' רבתי וע"י יסוד שהוא ברית הלשון נתחברה ה' תתאה שכינה גימ' לשון ג"כ שנקראת על שמו שנתחברה אל ע' ונעשה ע' לשון מז' ידע ע' לשן וז"ש שפת לא ידעתי אשמע והבן ואפשר שזה רמז הש"ס בא גבריאל ולמדו ע' לשון ומזה ידע ע' לשון וכו' דנודע בכתבים כי היסוד נקרא גבר כי שם מתקבצין הגבורו' וז"ס ערב יה"כ שלוקחין תרנגול הנקרא גבר לכפרה בסוד כפיות הגבורות יעו"ש ולפי הנ"ל שע"י היסוד נתחברה השכינה גי' לשון עם אמא עילאה הנקרא ע' רבתי וזה סוד ע' לשון ונוצר תאנה יאכל פריו שעל ידי יוסף נעשה חיבור זה לכך זכה על ידי גבריאל שלמדו ע' לשון והשם יכפר וזה שאמר יוסף שקידש שם שמים בסתר וכו' ונודע הנסתרות לה' אלהינו הוא או"א וכו' משא"כ יהודא קידש שם שמים בגלוי כי בו רומז ב' בחינת הנ"ל בחינ' ד' בחינ' ה' וכמו שאמר בסבא ומשפטי' יעו"ש.