תולדות יעקב יוסף, קרח

ויקח קרח ודרשו בש"ס שלקח מקח רע לעצמו להבן זה נבאר פסוק פ' שלח לך תורה אחת ומשפט אחד יהי' לכם ולגר הגר אתכם להבן פסוק זה וגם כפל ולגר הגר אתכם דהוי לי' לומר לכם ולגר ותו לא ונבאר פסוק ישעיה סי' נ"ב מה נאוו על ההרים רגלי המבשר משמיע שלום מבשר טוב וגו' דאיתא במס' תמיד תניא ר' א' איזה דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחות שכל זמן שתוכחות בעולם מזון רוח בעולם טובה וברכה באה לעולם ורעה מסתלקת מן העולם שנאמר ולמוכיחם יונעם ועליהם תבוא ברכות טוב ויש אומרים יחזיק באמונה יתירה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וגו' אמר רבי שמואל בר נחמיני כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של הקב"ה שנאמר מוכיח אדם אחרי ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנא' חן ימצא ממחליק לשון ויש להבין זה מה ענין שני בחי' אילו יחד דהיינו שיאהב את התוכחות או יחזיק באמונה ובפרט לפי הגירסא שיבור האדם לעשותה ויאהב את התוכחות עשותה ביאר ש"ס זה כתבתי לקמן במ"א יעו"ש.

ונבאר ש"ס דמכות דאמר רבי שמלאי תרי"ג מצות נתנ' למשה בסיני שנא' תורה צוה לנו משה תורה גי' תרי"א ואנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו הרי תרי"ג וכו עד בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' וצדיק באמונתו יחי'. והקשו הקדמונים איך אפשר למעט המצו' וכו' ועוד הקשו כי רמ"ח מצות עשה פי' רש"י להחיות רמ"ח איברי אדם וכו' וקשה וכי אפשר לכל אדם לקיים רמ"ח מצו' עשה ושס"ה מצות ל"ת ונבאר ש"ס דשבת גייריני על מנת ללמוד תורה על רגל אחד וכו' וביאור כ"ז כתבתי במ"א יעו"ש. והעולה משם כי אחת יש לו ב' פרושים וזה נמשך מזה כשיש אחדות בין איש ובין רעהו אז סגי במצוה אחת אמנם ענין אחדות המסור ללב אי אפשר לאדם שיבוא למדריגה זו כי אם שיש לו האמנה בו יתברך שכל הסיבות הבאה אל האדם בין ע"י חבירו בין ע"י שום נברא הכל בהשגחה פרטיות ממנו ית' כמו שכתוב ברמ"א מוסר השכל בזה אמנ' האמנה ודביקות הכל עניין אחד ואי אפשר לבוא למדת הדביקות כי אם שייקיים כל התורה כולה כמו שכתבתי במ"א וקיום התורה אי אפשר כי אם כשעושה עצמו גר בעולם הזה וזה שנא' לאברה' ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם.

ובזה כתבתי ביאור קו' הרא"ש וביאור קו' עיין במקום אחר יעו"ש. ובזה יובן ש"ס דשבת גיירני שיכול לבוא לידי בחי' זו לעשות עצמו כגר בעולם הזה ואז אפשר שתלמדני כל התורה על רגל א' שיכול להרגיל עצמו במדת אחדות הנמשך מן רגל אחד דהיינו יסוד אחד האמנה בבטחון בו יתברך כי זה נמשך מזה והכל נמשך כסדר והבן. ובזה נבוא לבאר ש"ס דתמיד הנ"ל כי מצינו בפסוק נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר והעניין כי רמ"ח מצות עשה הם נותנים חיות אל רמ"ח איברי האדם והחיות הוא נפש ורוח ר"ת נ"ר וז"ש נ"ר מצוה דייקא ותורה אור. דכתבתי במ"א שמעתי ביאר ש"ס מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינים שאינם בני תורה וכו' יעו"ש והעולה משם כי לבושי התורה אינו נק' תור' רק פנימי' התור' נק' תורה וז"ש ותורה אור שהוא גי' ר"ז סודי תורה הנק' תורה ודרך חיים תוכחת מוסר. הכוונה התורה הנק' דרך חיים שהוא כי עץ חיים זה בא על ידי תוכחת מוסר והנה כתבתי במקום אחר טובה קללה שקילל אחיה השלוני יותר מברכות בלעם הרשע וכו' והעולה משם מבואר בפסוק משלי סימן כ"ט מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון ובתנחומא דרש מוכיח אדם אחרי זה משה שהוכיח את ישראל אחר הקב"ה ומחליק לשון זה בלעם שהי' מחניף ישראל לומר עשו תאוותכם כי הוא אמר ולא יעשה וכו'.

ובזה יובן ש"ס דתמיד הנ"ל איזה דרך ישרה יאהב את התוכחות כי דרך חיים תוכחת מוסר הרי ע"י תוכחות מוסר זוכה אל התורה שכל העוסק בתורה גורם ברכה לעולם ורעה מסתלקת מן העולם כמש"ה את הברכה אשר תשמעון אל מצו' ה' והקללה אם לא תשמעו וגו' הרי וכו' אמנם קיום כללות התורה נמשך מן ואהבת לרעך כמוך ואהבה זה נמשך מן האמונה שהכל בהשגחה פרטיות ממנו יתברך שע"י זה גורם אהבת חברים כנ"ל לכך יש אומרים שהדרך שיבור הוא שיחזיק באמונה וכו' כי זה שייך לזה כמבואר והבן.

ובזה יובן פסוק תורה אחת דקשה הא תורה גימ' תרי"א אנכי ולא יהי' לך תרי"ג וקשה איך אפשר לכל א' מישראל שיקיים כל התרי"ג מצות וכו' לכך ביאר הפסוק עצמו כי אפשר לקיים תורה ע"י אח"ת כמו שתירץ בש"ס בא חבקוק והעמידן על אחת היינו ב' פי' הנ"ל כי ע"י אחדות סגי במצוה אחת והבן.

ובזה יובן ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו כי ע"י שנפר' לעצמו במחלוקת לכך התורה שנקרא לקח טוב הוא אצלו מקח רע כתבתי מזה לקמן במ"א.

ובזה יובן פסוק וישמע הכנעני יושב הנגב שהוא היצה"ר הוא עמלק כי בא ישראל הם התלמידי חכמים בעלי המוסר שבא דרך האתרים דרך המרגלים שנא' עלו זה בנגב שרימז להם משה רבינו לומר תחלת המוסר פשט חריף שלא לשמה עם היצה"ר לכך וישב ממנו שבי שפחה של מטרוניתא כי חלק לבושי התורה הוא שפחה אל מטרוניתא שהיא פנימי' התורה כנודע בסוד שפחה ועבד שהוא מט"ט וכו' כי ע"י למוד שלא לשמה הוא בשבי כמ"ש במ"א וראית בשביה אשת יפת תואר שהוא רמז אל השכינה השוכן אתם בתוך טומאת' בפרט כשעושין המצות עם הגאוה שאין שבי גדול מזה וכו' יעו"ש. וידר ישראל נדר אם נתון תתן את העם הזה בידי ר"ל אם ע"י תוכחת מוסר שאחר הפשט יוכנעו וישעבדו לבם לאביהם שבשמים שזהו נתן תתן את העם הזה המוני עם בני ישראל בידי ע"י הפשט נשמע דברי מוסר אז נעשה שלא לשמה כסא לקדושה שהיא לשמה דזהו והחרמתי את עריהם שהיצה"ר השונא שנקרא עריהם יהי' ג"כ כסא לקדושה ושלל לגבוה והבן.

ובזה יובן וישלח יהושיע שנים אנשים כי שנים הוא בחי' א' ואנשים הוא בחי' ב' כי בפרטות האדם אחד יש חומר וצורה שהם ב' הפכים כנודע וזהו לשון שנים וגם בכללות העולם יש ב' סוגי אנשים אנשי החומר ואנשי הצורה שהם גם כן ב' הפכים כנודע וז"ש אנשים וכמ"ש בעקידה בפסוק לא טוב היות האדם לבדו שלא נקרא פועל טוב כשהיא סוג א' לבד כ"א שיהי' משני הפכים וזה שאמר אעשה לו עזר זכה עזר לא זכה כנגדו אז נקרא פועל טוב כשגובר על המנגדו לעשות מחומר צורה וזה תכלית בריאת האדם בעה"ז כמ"ש בעקידה פ' אחרי מות דף קס"ט ע"ג כי האדם בעה"ז הוא כמלאך ה' שלובש גוף לעשות שליחותו י"ת בעה"ז כל זמן שהוא לבוש בלבוש הגוף ויש בזה שכר ועונש עיין בארוכה שם.

וז"ש שנים אנשים מרגלים שנשלחו בעה"ז לעשות שליחתו יתברך חרש לאמר כי הגוף נק' חרס מחרסי אדמה שהוא החומר והגוף בין בפרטות אדם א' נק' הגוף חרס ובין בכללות אנשי החומר נק' חרס והצורה שהיא הנשמה נק' לאמ' שנא' ויהי אדם לנפש חיה ותרגום אונקלס רוח ממללא בין בפרטות אדם א' בין בכללות העולם אנשי הצורה והנשמה נק' לאמר שהוא רוח למללא ונשלחו בעה"ז לראות את הארץ ואת יריחו. הכוונה לראות את הארץ בין של עצמו ארציות החומר לראות לעשות מחומר צורה בין על זולתו. אמנם שלא לטעות בעצמו לומר שהוא בתכלית השלימות לכך אמר ואת יריחו כי הירח שהיא הלבנה טעה בזה שלא ידעה חסרונה כמ"ש במ"א ביאר משנה משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושיע וכו' וביאר ש"ס א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ואמר לה לכי לעצמך ותראה טעותך שאין לך אור כלל וכו' יעו"ש ויבואו בית אשה זונה פי' מוכרת מזון כפי' רש"י יעו"ש ושמה רחב לילך אחר הרחבת לבם ויום ולילה לא ישבותו לפקח בעסק מזון ופרנסת ביתם. וישכבו שמה שאינן עושים שליחתן שנק' שכיבה כמ"ש בעוללת אפרים מי איכא דניים ע' שנה וכו' ויאמר למלך יריחו וגו' ויבואר ממילא והבן.

עוד יש לומר דכתבתי ביאר שיש ב' סוגי אנשים א' נגד ההר וא' על ההר וז"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה והוא תואר חכם הלומד מכל אדם גם היצה"ר וזה בחי' ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכו' יעו"ש.

ובזה יובן עלו זה בנגב ששם היצה"ר ועליהם את ההר שגם היצה"ר שנק' ההר נעשה כסא אל הקדושה וזה ועליתם את ההר שיש לו עילוי בזה כמ"ש במ"א ביאר פסוק עבדך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו. ובזה תבין מ"ש בעל הטורים את ההר גי' תורה שהי' בחי' תעבדון את האלהי' על ההר הזה והבן

עוד י"ל דאי' בש"ס דיומא שהתפללו אנשי כנ"ה ונמסר בידם וכו' יעו"ש ואחז"ל ש"ס דערובין פרק ט' שהי' ראוי זה ליהושיע לעשות זה כי משה רבינו לא היה לו זכותא דא"י וכו' יעו"ש. ובזה יובן כי באמת רצה משה רבינו לעשות זה ע"י מרגלים שנכנסו לא"י ואמר עלו זה בנגב ששם היצה"ר ועליתם את ההר ר"ל כמו שיהי' לעתיד סוד וכו' ויכרתו משם אשכול ענבים אח"ד כי מבואר בכתבי מוהר"ש אסטרפאלר והימים ימי בכורי ענבים אותיות שקודם ענבם חסר י' הם ס"מאל וכו' יעו"ש רק שנשאו אח"כ במוט בשנים בפרודא לא עלת' בידם עד לעתיד והבן והשם יכפר. ובזה יובן משפט אחד יהי' לכם הכוונה כמו שאתה רוצה לשפוט את עצמך בדבר המאורע בינך ובין חברך כך תשפוט לחברך והבן. לגר הגר אתכם שהרמ"בם הקשה על הפסוק וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי למה נענשו הרי גזר עליהם וכו' יעו"ש ונ"ל דהקשה הרא"ש על הש"ס למה נענש אברהם וכו' וכתבתי ביאר זה במקום אחר וכו' יעו"ש. וכתבתי ביאר פסוק כי גרים ותושבי' אתם עמדי אם אדם מחזי' את עצמו כג' בעול' הזה אז הוא תושב בעולם הבא וכו' יעו"ש ובזה יובן ולגר הגר אתכם הכוונה אם בחי' זו של גר הוא גר אתכם דהיינו שיעשה עצמו כגר בעה"ז אז יוכל לקיים תורה אחת כנ"ל שזה נמשך מזה וכו' והבן.

ובזה יובן פסוק מה נאוו על ההרים הכוונה כי תיבות הרים יש לו ב' פירושים אחד ראשי עם שבעיר נק' הרים ב' כי הגאוה נקרא הר כמו שכתבתי ששמעתי ביאר פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר מה שהי' באחדות הוא ע"י שנתרחקו מן הגאוה שנקרא הר וכו' יעו"ש. וב' פרושים אמת זה נמשך מזה כי ראשי עם עלולים אל הגאוה כמ"ש בזוהר אשר נשיא יחטא כתבתי במקום אחר וזה שאמר מה נאוו על ההרים רגלי המבשר כי המוכיח בשער נק' מבשר כמו שנאמר בשרתי צדק בקהל רב וכו' וע"י זה משמיע שלום דכתבתי ולקחתם אגודת אזוב כי ע"י שנתרחק מן הגאוה ולקח בחי' שפלות בחי' אזוב כנודע עי"ז גורם שיעשה שלום אגודה אחת ועי"ז גורם שהוא מבשר טוב כי ע"י השלום נק' התורה לקח טוב כנ"ל ועי"ז משמיע ישועה כי ע"י השלום אפשר לקיים התורה כמו שכתבתי ביאר פסוק ה' עוז לעמו יתן קשה איך אפשר לקיים כל התורה כולה ומשני ע"י שלום אפשר לקיים וזה שאמר ה' יברך את עמו בשלום וק"ל ועי"ז קיום התורה גורם ישועה וברכה בעולם ורעה מסתלקת מן העולם והבן

בפסוק ויאמר אליהם רב לכם וגו' פירוש רש"י הרב' יותר מדאי לקחתם לעצמיכם גדולה וי"ל מאי לעצמיכם הגם שזה יש לתרץ דכתבתי במקום אחר ביאר אל תבקש גדולה לעצמך ופי' החסיד מה"רי יעבץ לעצמך דייקא עיין שם במקום אחר ופסוק ויחר למשה מאוד וגו' לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם ויש להבין בזה מאי נקט חמור דווקא ומאי לא הרעתי וג ' ופסוק הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע ויפלו על פניהם ויאמרו וגו' האיש אחר יחטא ועל כל העדה תקצוף וידבר ה' וגו העלו מסביב וגו' ויש לתמוה באמת מ"ט אמר תחלה ואכלה אותם כרגע מאחר שהוא נגד הסברה האיש אחד יחטא וגו' ולבסוף הודה לו ויותר יש לתמוה על משה רבינו שתמה על השם האיש אחד יחטא וגו' ובאמת אין זה תמי' כלל דכתבתי במקום אחר ביאר משנה אל תהי רשע בפני עצמך ופי' במדרש כי איש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף כי כל ישראל עריבים זה בזה וז"ש כשאתה חוטא אל תהי סובר שאתה רשע לבדך כי את כל העולם תכריע לכף חובה ומעשה עכן יוכיח שנאמר חטא ישראל לכך צריך לזהר וכו' ולסבה זו נאמר והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וכו' ומת האיש ההיא ובערת הרע מישראל כי במות האיש ההוא אתה מבער הרע שהי' מעותד לבוא על כל ישראל עבור חוטא זה ואל זה כיון דור המלך פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתיך וכו' אמרם כל זה היינו אחר עבור הירדן דווקא נעשו עריבים כמ"ש בסנהדרין בפלוגתא דר"ל ור"י יעו"ש משא"כ קודם לזה אין שייך טעם הנ"ל. ונ"ל טעם אחר ובזה יבואר משנה אל תהי רשע בפני עצמך וכו' וביאר פסוק ובערת הרע מישראל וכו' וביאר פסוק פלגי מים וכו' וביאר הכל בענין אחר דכתבתי שם ביאר ש"ס הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם וכו' עפ"י ביאר פסוק הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו' כי מצד האחדות של כללות אומה ישראלית וכו'. ובזה יובן אל תהי רשע בפני עצמך לומר שאינו מזיק לזולתו כי עצם החטא מתפשט בעולם וז"ש ובערת הרע מישראל וגו' יעו"ש א"כ כ"ז הוא סתירה לטענת משה האיש אחד יחטא ועל כל העדה תחצוף דיש סתירה לסברה זו מטעם הנ"ל וביותר תמוה שהודה הקב"ה למשה ואמר העלו מסביב משכן קרח ודתן ואבירם לבד בתחילה מאי קסבר ובסוף מאי קסבר. ובפסוק וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם וגו' והקשה בכלי יקר הל"ל נסו מקולם וגו' ופי' נסו נשמוע קולם שצעקו משה אמת ותורתו אמת כדאית בפ' הספינה וכו' יעו"ש. ויש להבין זה למה נכתב זה בתורה דמשמע דיש בזה תועלת גם לדורות דאל"כ מה דהוי הוי ובפסוק ולא יהי' כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו ויש לתמוה שזה אין לו שחר ורבו המפרשי' בזה ובפסוק אתם המתם את עם ה' יש לתמוה באיזה עניין שייך לומר על משה ואהרן אתם המתם ששקר גמור הוא ואיך נכתב בתורה זה ונבאר ש"ס דב"ב ואמר רבה בר בר חנה אמר לי ההוא טעייא תא אחוי לך בלועי קרח אזלי וחזאי תרי בזעי הוי נפק מנייה' קוטרא שקל גבבא דעמרא ומשווה מיא ואנחי' ברישא דרומחא ועיילה התם וכו' אפיק הוה איחרך אחרוכו אמר לי אצית מה שמעת ושמעתי דהוי אמרי משה אמת ותורתו אמת והם בדאים אמר לי כל שלושים יומי מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והם בדאים והספיקות רבו בזה.

ונבאר ש"ס דר"ה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' וכי ידיו וכו' אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה וכו' כתבתי ביאר זה במקום אחר זכאה מאן דאחיד בידא דחיביא להעלותו וכו' יעו"ש וכעת נ"ל באופן אחר דכתבתי במקום אחר ביאר ש"ס הנ"ל שלקח מקח רע לעצמו וכו' ע"פ ביאור פלוגתא ופערה פיה לבלי חוק וכו' דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכו'.

ובזה יובן פסוק ה' עוז לעמו יתן קשה איך אפשר לקיים כל תרי"ג מצות ומשני ה' יברך את עמו בשלום וכו' וק"ל ובזה יובן ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו התורה שנקרא לקח טוב ומתנה טובה נעשה אצל קרח מקח רע ע"י שנפרד להיות לעצמו וק"ל יעו"ש העולה מזה כי מן השלום יוצא ב' תועלת א' שיכול כל אחד מישראל לקיים כל התרי"ג מצות ע"י השלום וכו ב' כשיש שלום אין מקום לעונש לחול כמ"ש בש"ס דורו של אחאב גם שהיו עע"ז לפי שהי' שלום ביניהם נצחו וכו' בהיפך כשאין שלום אז א"א לכל א' לקיים כל התרי"ג מצות כנ"ל ואז יש מקום לעונש לחול ח"ו כמ"ש על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי וכמ"ש הט"ז בא"ח סי' מ"ז יעו"ש וכן כתבתי במקום אחר ישנו עם א' מפוזר ומפורד לכך את דתי המלך מלכו של עולם אין עושים שאי אפשר לכל א' מישראל לקיים כל תרי"ג מצות וראוין לעונש ח"ו וכו' סבה ב' כשאין שלום אז חלק לבם עתה יאשמו משא"כ כשיש שלום מאריך אף. אמנם סיבת השלום ומניעתו נמשך ממדת השפלות וז"ש ולקחתם אגודת אזוב וכו' והגאוה כאשר נבאר אח"ז ובזה יבואר משנה הנ"ל כאשר ירים משה ידו וכו'. ובזה יובן ויקח קרח שלקח רע לעצמו ממה שנפרד לעצמו הי' התורה אצלו מקח רע כנ"ל ויחר למשה מאוד ויאמר לא חמור א ' מהם נשאתי הכוונה לא חמור א' מהם נשאתי כי ע"י פרודם לא יכולתי להעלות לשאת אנשי החומר כאשר כתבתי בביאור משנה הנ"ל כאשר יניח ידו וגבר עמלק שהוא בחי' הפירוד וכו' ומעתה ע"כ לא הרעותי את א' מהם כי נסתר טענות' שאמרו אתם המתם את עם ה' שכוונתם אם כהן המשיח יחטא מזה נמשך אשמת העם מצד האחדות וכנ"ל וזה אינו כי הם נפרדו מן האחדות כנ"ל וא"כ לא הרעותי את אחד מהם שאין החטא שלי גורם רעה לא' מהם שיחטאו הם על ידי שנמשך ממנו כי כ"ז הוא באחדות משא"כ בפירודם. ובזה יובן הבדלו מתוך העדה הזא' ואכלה אותם כרגע והוא ענין כמו חטא עכן שאיש א' חטא ונאמר חטא ישראל כי הכל אחדות א' וכו' והיה טענת משה רבינו ע"ה האיש א' יחטא ועל כל העדה תקצוף הכוונה מאחר שהוא אחד דייקא שנפרד מן הכלל כנ"ל א"כ איך שייך טעם הנ"ל שיתפשט חטא של האיש שהוא בכללו' העם דכל זה שייך כשיש אחדות משא"כ בפירודם נמצא חומרו קולו כי חומר העבירה של הפירוד גורם להקל שלא יענש כללות ישראל עבור איש א' שחט' מאחר שנפרד מהכלל והודה הקב"ה לדבריו ואמר העלו מסביב למשכן דתן ואבירם וגו' והכלל ינצלו ונשאר לבאר פסוק נסו לקולם וגו' ופסוק ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו' ויבואר זה אח"כ וק"ל

ובזה יובן ש"ס דב"ב הנ"ל תא אחוי לך בלועי קרח וגו' שהוא מוסר לדורות כי בני קרח לא מתו ועדיין הם בכל דור ודור לכך צריך לידע סיבת בליעתן החכם יראה רעה ונסתר מחטא זה וגו' והם ב' סיבת וזהו שאמר וחזאי תרי בזעי דנפיק מנייהו קוטרא שהוא חרון אף של הקב"ה בעולם על סיבת הפירוד שנק' בזעי א' שנפרדו אנשי החומר מאנשי הצורה וכמים אל הפנים כן לב אדם לחבירו ולא יוכלו אנשי הצורה להעלות אנשי החומר וז"שא הכתוב לא חמור אחד מהם נשאתי וכו' ב' שנפרדו אנשי החומר עצמן זה מזה כמש"ה לא יוחן בעיניו רעהו וגו' וזה גורם שלא יוכל כל א' לקיים תרי"ג מצות במניעת השלום לכך נפק מנייהו קוטרא כי על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי וגם כי חלק לבם עתה יאשמו ועצה יעוצה להסיר מכשול זה לבוא למדריגות השלום ולקיים מ"ע ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל בתורה אמר לי אצית מה שמעת שע"י שמועה זה יקחו מוסר ויוכלו להנצל מפירוד לבבות ויזכו לשלום

או י"ל דכתבתי במ"א דכ' רמ"א בפ' קדוש' ואהבת לרעך כמוך אני ה' כי באחדות ישראל למטה גורם אחדות בשר של למעלה וזש"ה ואהבת וגו' עי"ז גורם אני ה' ליחד ב' מדות אני ה' וכו' יעו"ש ובז' יובן תרי בזעי א' למטה וא' למעלה והבן. ושמעתי דהוי אמרין משה אמת ותורתו אמת ויש להק' דהל"ל תורת משה אמת כי בזה חטאו ועכשיו יתודו על חטאם ונראה דכונתם כי בחי' משה שייך להתורה ובחי' התורה שייך למשה ובצירוף שניהם יחד נשלם תיבת אמת שהוא קיום העולם כנודע. ונבאר ש"ס דשבת העמידיני על רגל א' והשיבו מה דסני לך לחברך לא תעביד דהיינו מ"ע ואהבת לרעך כמוך כמ"ש מהרש"א יעו"ש כתבתי ביאר זה במ"א יעו"ש.

וכעת נ"ל לפרש פסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה' ויש לפרשו בב' פנים והענין כי שאלת הגר היה חדא דשמעת מני' ב' שאלה א' קו' הרמב"ם בספרו מורה נבוכים איך הזהיר ואהב' לרעך כמו כי השנאה מתנוצץ בלי שום כוונת רשע בפרט אם חבירו עשה לו רעה וכו' כתבתי מזה במ"א יעו"ש וזה ששאל העמידיני על רגל א' שאהי' רגיל במדת האחדות עם חבירי מאחר שהוא תלוי בלב שאלה ב' כי יש מצוה א' בתורה הכולל הכל והוא מצוה ובו תדבק וזה ששאלו העמידני על רגל א' ר"ל להיות רגיל לדבק באחדות יתברך שלא יפרד ממנו והשיבו על שניהם מה דסני לך וכו' דהיינו ואהבת לרעך כמוך וגו' שיש בו ב' פרושים והוא ב' תרוצים על ב' שאלות הנ"ל תירץ על שאלה א' הנ"ל דכתבתי במ"א מוסר השכל כשלא נעשה רצון האדם מן חבירו הוא לרמז לו שהוא לא עשה רצונו ית' לכך אין עושין רצונו וזש"ה ולך ה' החסד וגו' יעו"ש. ובזה יובן דשפיר השיב לו על שאלה הא' העמידיני על רגל א' להרגיל עצמי באחדות עם חבירי שהוא בלתי אפשרי כקושי' הרמב"ם הנ"ל והשיבו בזה מה דסני לך דהיינו כשלא נעשה רצונך מן חברך הוא רמז לך כי לחברך לא תעביד כי הקב"ה נקרא רעך ורע אביך וגו' ורמז לך הקב"ה בזה שלא נעשה רצונך מן חברך לפי שלא עשית רצונו ית' שנקרא חברך ולכך לחברך לא תעביד לעבור על רצונו ית' וגם משמע חברך כפשוט' וה"ק מה דסני לך שלא עשה חבירך רצונך עבור זה לחברך לא תעביד שום רעה כי אני ה' העושה זה לרמז לך כנ"ל לטובתך. ובזה יובן הפסוק ואהבת לרעך כמוך וגו' והכוונה ואהבת לרעך כמוך גם שגמלך רעה או שלא עשה רצונך כי אני ה' הכל ממני בהשגחה פרטיות וכל זה לטובתך וז"ש אני ה' שהם ב' מדות א' דין ב' רחמים והכוונה כי זה הדין הוא רחמים כמבואר בפסוק ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וה"נ ממש כך הוא על ידי הדין ירגיש לשוב עד ה' וזה הוא חסדו ית' והבן.

ושאלה ב' הנ"ל העמידיני על רגל א' איך ירגיל עצמו לדבק באחד וכו' השיבו ג"כ כהוגן ונבאר משנה הנ"ל כאשר ירים משה ידו דכתבתי במ"א קושי' הקדמוני' משה רבינו שהיה עניו ושפל איך אפשר זה וכו' והעולה משם כי חסרון זולתו תלה בעצמו וכו' וכן המעלה שדבר עם הקב"ה פנים אל פנים תלה בזולתו כמאמרו ית' למשה שיאמר לישראל בשבילכם נדבר עמי וכו' היפך סברת קרח ועדתו שתלה החשיבות בעצמו והחסרון בזולתו לכך אמרו למשה אהרן אתם המת' את עם ה' שמהם נמשך החסרון והחטא לזולתם וכו'. ובזה יובן שבא הציווי במל"ת ולא יהי' כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו והכוונה שבא ציווי הקב"ה לדורות הבאים לנהוג במדת משה לתלות החשיבות שבו בזולתו ולא יהי' כקרח וכעדתו שנהגו בהיפך רק יהי' כאשר דבר ה' ביד משה לו לעצמו בשביל ישראל נתייחד הדבור עם משה כך ראוי לנהוג לכל ישראל וק"ל. וגם הם עצמן התוודו אח"כ ואמרו משה ותורתו אמ' ואנחנו בדאי' הכוונה כי בחי' משה שהוא השפלות גורם שלום בין איש לחבירו היפך הגאוה הגורם פירוד בין איש לחבירו כתבתי מזה במ"א יעו"ש כנודע ומפורש בכמה מקומת עיין עליהם ולכך בחי' משה שייך להתורה והתורה שייך לבחי' משה כי עי"ז יוכל לקיים תרי"ג מצות כמו שכתבתי לעיל ביאור פסוק ה' עוז לעמו יתן וקשה האיך אפשר לקיים כל התרי"ג מצות ומשני ה' יברך את עמו בשלום וכו' וזהו כוונות הפסוק אמת מארץ תצמח כי התורה נק' אמת כמ"ש אמת קנה ואל תמכור. מארץ תצמח מי שמשים עצמו כעפר ארץ מזה תצמח התורה כמבואר בש"ס דערובין ממדבר מתנה מי שמשים עצמו כמדבר שהכל דשין בו וכו יעו"ש לכך שפיר אמרו משה ותורתו אמת שני בחי' יחד הוא אמת לקיום העולם משא"כ אנחנו בדאים ר"ל יחידים שנפרדו מהכלל לכך הגיהנם פערה פיה עליהם לבלי חוק א' כנ"ל. ובזה יובן ג"כ מ"ש וכל ישראל נסים לקולם ולא אמר נסים מקולם כי כי נסו לשמוע קולם שאמרו משה ותורתו אמת שהוא מוסר השכל ע"י השפלות הגורם שלום לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך שהוא יסוד קיום כל התורה כולו וכו' והבן. ולכך בכל ראש חודש אומרים זה דכתבתי במ"א ביאר ש"ס ב"ב זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושיע כפני לבנה אוי לאותה בושה וכו' כי הלבנה טעה ולא ידעה חסרונה שאין לה אור מעצמה עד שאמר לה לכי בעצמך ותראה חסרונך וכו' יעו"ש ובר"ח שהלבנה בתכלית המיעוט והחסרון נמשך החסרון זה לבני אדם ג"כ לטעות בטעות זה שאינן יודעין חסרונה לכך בכל ר"ח מתוודין זה להורות מוסר לבני אדם שידעו חסרונם ולא לטעות כנ"ל והבן.

ונחזור לענין הנ"ל דכתבתי במ"א דכתב הרב מהר"י יעבץ במסכת אבות במשנה מאד מאד הוי שפל רוח וז"ל ודע כי המופת המובהק לכל התורה הוא השפלות וההיפך הגאוה. משל לשני בני אדם שיש לכל א' אלף דינרים א' דר בכפר ומסתכל למטה ממדריגתו ומתגאה עליהם והשני דר בכרך שמסתכל למעל' ממדריגתו שישכיל עצמו נגדם כך מי שהוא רחוק מהשי"ת וממלאכיו וחסידיו מתגאה על שלמטה ממנו אמנם הצדיקים אשר השי"ת לנגדם תמיד ישפלו לנגדו עד עפר בהסתכלם למעלה במעלת השי"ת ובמלאכיו וחסידיו וכו' יעו"ש.

ובזה יובן משנה הנ"ל והי' כאשר ירים משה ידו ר"ל כשנתגבר בעולם בחי' משה שנק' ידו וחלקו ודהיינו מדות השפלות מה נמשך מזה שמסתכלין ישראל כלפי מעלה בדרך הנ"ל הגורם שפלות והוא מדריגה לבחי' השלום וכו' לכך וגבר ישראל כי הם היפך שני בזעי קרח הנ"ל כי כשיש שלום יש קיום התורה כנ"ל וגם כשיש שלום אין פורעניות יכולה לבוא בעולם וכו' משא"כ כאשר יניח ידו וכחו שהוא בחי' השפלות שלא נתפשט בעולם השפלות רק הגאוה גברה בהן ומזה נמשך פירוד לבבות ח"ו לכך וגבר ועמלק שהו' עצם חטא פירוד לבבות והוא ג"כ העונש ח"ו וק"ל

ובזה יובן שאלה ב' העמידיני על רגל א' כנ"ל והשיבו מה דסני לך וכו' דהיינו ואהבת לרעך כמוך וכ"ת איך אפשר כנ"ל ומשני הפסוק עצמו אני ה' כי הצדיקים אשר השי"ת לנגדם תמיד ויודעים כי אני ה' ישפלו לנגדו עד עפר וכו' וע"י השפלות הוא בנקל לבוא לבחי' השלום שהוא ואהבת לרעך כמוך והיינו בהסתכלו תמיד למעלה כי אני ה' והבן.

אמנם בדרך פנימי יש לבאר משה ותורתו אמת וכו' ונבאר ש"ס דסוכה אם אני כאן הכל כאן ונבאר ש"ס דסוטה אר"נ אל תתני ענוה דאיכא אנא וכו' והוא תמוה ונבאר פסוק פ' בא גם מקננו ילך עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' ואנחנו לא נדע מה נעבוד עד בואנו שמה כתבתי מזה במ"א.

ונראה דכתב הרמ"בם הלכות דעות ביאר משנה מאד הוי שפל רוח בפני כל האדם כי שכל המדות דרך המצוע הוא טוב משא"כ במדת הגאוה צריך לנטות עד קצה האחרון וז"ש מאד הוי שפל רוח וכו' וכיצד יעשה שיוכל לנטות עד קצה האחרון ינהג עמו בבזיון הרבה וישב למטה וילבש בלוי הסחובות עד שיעקור ממנו גובה הלב וכו' יעו"ש ואני כתבתי מזה במ"א מחר מאד הוי שפל רוח והטעם בפני כל האדם והכוונה כי הקב"ה נק' האדם עליון והוא כולל כל בחי' אדם והצדיקים שמסתכלין למענה ועומד בפני כל אדם שהוא הקב"ה ראוי שישפיל עצמו מאד מאד וכו' יע"ש.

עוד י"ל דכתבתי במ"א דשמעתי ביאר פסוק הגיד לך אדם מה טוב וגו' ר"ל שיהי' תואר אדם צריך שיהי' תואר זה דהיינו שפל ועניו כמאמר משה רבינו ע"ה ואנחנו מה וכו' יעו"ש ויש ליתן טע' למה באמת הי' משה שפל ועניו מלבד הטעם הנ"ל נ"ל דכתבתי במ"א ביאור משנה מאין באת ולאן אתה הולך דשמעתי ממורי זלה"ה כי העושה מצוה גדולה או למד תורה הרבה והתפלל בכוונה לא יכנוס בלבו שום התפארות שהוא עשה זאת כי אם מ"ל שנק' אני מן אדני היא עשתה זאת ובאם לאו גורם ח"ו שמסתלק י' מן אני ונשאר אן וכו' יעו"ש ולכך משה רבינו ע"ה שהי' בחי' הדעת הבין וידע שכל פעלותיו ומעשיו הטובים אינם מצד עצמו רק מן מל' הנק' אני וכו' והבן. ובזה יובן מאד מאד הוי שפל רוח ר"ל מאד כשירצה שיהי' תואר אדם אינו כי אם ע"י מאד שהוא בחי' מ"ה שהוא ג"כ גי' מאד שהוא שפל רוח כמרע"ה וכנ"ל והבן.

ובזה יובן ש"ס דסוטה הנ"ל אל תתני ענוה וכו' שהוא כמו סוגיא אל תקרי וכו' שא"א למתני ענוה כי אם שיודע דאיכא אנא בחי' השכינה שנק' אנא כנודע והיא העושה הכל ולא האדם מצד עצמו ואז אפשר שיהי' עניו משא"כ בלא"ה והבן. ובזה יובן ש"ס דסוכה אם אני כאן הכל כאן ר"ל אם בחי' הלל כאן שהוא מדת הענוה שיודע בעצמו שכל מעשיו הטובים אינו מצד עצמו רק מצד השכינה בחי' אני כאן משא"כ בהיפך כאשר מתגאה אז מסתלק י' מן אני ונשאר א"ן ואין אני כאן רק א"ן ושפיר קאמר אם אני כאן הכל כאן כי אני יש לי ב' פרושים א' בתי' הלל וא' בתי' שכינה שנק' אני ושניהם אמת כי זה נמשך מזה והבן. וז"ש אם אין אני כאן מי כאן כי תיבות מי גי' אן ע"ה ובזה מבוא' ג"כ מ"ש במ"א ביאר קושיות התוספות על רש"י ולפי הנ"ל מא"ח ומא"ח ולא פליגי כי שני הפרושים אמת והבן.

ובזה יבואר אם אין אני לי מי לי היינו ממש כאמור ואם לא עכשיו אימתי דכתבתי במ"א ביאר קושי' הת' עד שמים חסדך וכו' תחלה שלא לשמה ואח"כ לשמה וכ'. ובזה יובן אם לא עכשיו לשמה אימתי וק"ל.

ובזה יובן פסוק גם מקננו ילך עמנו כי בחי' אדם הדומה לבהמה שנק' מקננו שהוא מדת הענוה צריך שילך עמנו ואנחנו לא נדע מה נעבוד איך נזכה לבחי' מה שהוא מדות שפלות עד בואנו שמה שנזכה לבוא לבחי' הדעת שהוא בחי' משה אותיות שמ"ה וכנ"ל והבן ובזה יובן מה שאמרו משה אמת ותורתו אמת כי משה במלוי הנ"ל גי' מו"ת ומשה עצמו סוד הדעת בחי' א הרי ואמת וז"ש משה אמת ותורתו אמת דכתבתי במ"א קרוב ה' לכל קראיו באמת לקשר הדבור שהוא מ"ל סוף דבר ע"י ממוצע ז"א בחי' קול אל ראש שהוא בינה סוד המחשבה עליונה הרי אמת בחי' ראש תוך סוף וכאשר תורתו הוא בבחי' אמ' תמקשר מ"ל בחי' אני אל בחי' אין אשר שם אין שופ"ר ונתפרדו כל פעלי און והבן.

בפרשה קרח בסופו בפסוק ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו ויש להקשות ל"ל ולא תשאו עליו חטא כי מהיכי תיתי שיהיה עליו חטא ומה שדרשו חז"ל לדיוקא אתי קשה למה שונה מצוה זו מכל המצות שלא נאמר בהם דיוק זה עוד איך שייך מצוה זה בכל אדם ובכל זמן ושאר הספיקות עם ביאורן כתבתי במ"א יעו"ש. וכעת נ"ל לבאר זה דאי' במשנה פ"א דתרומת וז"ל מגורה שפנה ממנה חיטי תרומ' אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין.

להבין זה נ"ל דכתב בזוהר בלק דף קפ"ח ע"ב מאמר הינוקא בפסוק והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' וכו' וכן בזוהר פ' עקב דף רע"ב מובא ענין זה קצת בסגנון אחר וז"ל במאי אתרמת שכינתא דהוא אות ה' מן חטה וכו' כי ח"ט מן חטה הוא מוץ ותבן לכך פטור ממעשר שהוא אות י' דאסתלק מינה אות י' עישור דילה וכו' ומבואר שם עניין זה בארוכה בב' מקומות הנ"ל דברים נפלאים יעו"ש ולהלביש קצת ענין זה נ"ל דכ' בפע"ח הל' ק"ש פ"ג וזה לשונו כי ע"י חטא אדה"ר נפלו כל נצוצות נשמות קדושות לתוך הקליפות ואין בהם כח לצאת משה כ"א ע"י גלות השכינה עם גלות ישראל שהם בכל ע' אומות אז מלקטין הנשמות מהקליפות ובסיומן אז יבוא משיח ב"ב וכו' יעו"ש וזה עיקר תכלית עבודת האדם בתורה ועבודת ה' לברר נצוצין שהוא תיקן השכינה וכו'. והנה מלבד חט' אדה"ר צריך עוד לתקן ולברר מצד עונותיו בגלגול הקודמים כנודע ומבואר זה בכתבים יעו"ש והנה בתיקון חטאיו ועונותיו א"צ לחפש בכל חורין וסדקין רק עד מקום שידו מגעת כמפורש בש"ס ובזוהר יעו"ש.

ובזה יובן משנה הנ"ל מגורה שפנה ממנה חטי תרומה וכו' הכוונה כי בתיקון חטאיו ועונותיו הרומזים באות חט מן חטה ונשארה השכינה באות י' מן חטי תרומה שהופרש ממנה מוץ ותבן שאז יכול להרים השכינה ולהעלותה מן הגלות ע"י שבירר ופינה ממנה מוץ ותבן שנק' חטי תרומה מ"מ אין מחייבין ותו להיות יושב ומלקט אחת אחת לעיין ולחפש בכל חורין וסדקין רק עד שידו מגעת וז"ש אלא מכבד כדרכו וכו' והבן. ובזה יובן פסוק הנ"ל ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו דהיינו להרים השכינה ע"י שתיקן גם שאינו מלקט א' א' בחורין וסדקין אין עליו חטא כי בתיקן העקר נתקן גם הטפל ג"כ ולא נשאר עליו שום חטא והבן. והנה שמעתי ממורי זלה"ה כי תיקן בעלי תשובה העיקר הוא ע"י גדולי הדור שיכול להעלותו ולקשרו בשרשו וכו' ודפח"ח. לכך אמ' ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו דכתבתי במ"א פסוק אתם המתם את עם ה' ע"י ביאר ש"ס דב"מ הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ע"י ביאר פ' הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שיש בו ב' פרושים וכל א' יתלה החסרון בעצמו וז"ש עדת קרח אתם המתם את עם ה' כי מהם נמשך זה ובאמת זה אילו ובזה יובן ואת קדשי בני ישראל לא תחללו לתלות החסרון בהם רק שלא תמותו אתם נמשך להם איזה חטא כדי שיתחבר עמכם להעלותכם והבן.

ועל פי זה נבאר הפטורה בפ' חוקת ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה וי"ל מאי לכו באו הל"ל ב' כפל לכו ונלכה דהל"ל רק ונלכה ג' למה דווקא בגלגל יחדש המלוכה ד' מה הוא חדוש המלוכה ונ"ל דכתבתי במ"א דכ' הרמב"ם העמדת המלך הוא מצוה שנא' שום תשים עליך מלך והרב אברבנאל סותרו דאין זה מצוה דא"כ למה התרעם עליהם שמואל כשאמרו תנו לנו מלך לשפטנו ועו' דכתיב ואמרת וגו' ויש לתמוה על האברבנאל איך הוא נגד הש"ס דאמרו ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ וא' מהם להעמיד מלך ועל הרמב"ם קשה דכתיב ואמר' אשימה עלי מלך דמשמע רשות ועוד למה התרעם שמואל וכו' ועוד בפסוק בתורה כתיב אשימה עלי מלך ושם כתיב תנה לנו מלך הגם דקושי' זו תירץ בכלי יקר עלי משמע שיהא מושל עליך משא"כ תנה לנו מלך משמע שיהי' המלך בידם שימשולו עליו לכך התרעם והעולה משם כי הרמב"ם עם האברבנאל לא פליגי רק מא"ח ומ"א שיש בעניין העמדת המלך ב' בחי' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם והיינו באומרו אשימה עלי מלך וכו'. אז הוא מצוה כסברת הרמב"ם וזה צדיקים ילכו בם משא"כ באמרם תנה לנו מלך וכו' אז אינו מצוה ופושעים יכשלו בם א"כ מצוה זו נמשך אחרי המחשבה אם המחשבה עלי מלך אז הוא מצוה ואם לאו אין מצוה והטעם שנשתנה מצוה זו להיות נמשך אחר המחשבה יותר מן שאר מצות נ"ל כי עניין המלוכה נמשך מן בחי' מלכו' שהוא השכינה וכ"כ בתיקוני' ך"א דף ס' וז"ל ובגין דשכינתא היא מלכו' על בר נש אתמר בי' שום תשים עליך מלך וכו' יעו"ש לכך לפי מחשבתן כך נעשה והבן. והנה שמעתי ממורי זלה"ה פי' הפסוק כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי חנוך מט"ט הי' מייחד על כל תפירה קבה"ו וכו' ודפח"ח. א"כ מיד במחשבה זו שאמר אשימה עלי מלך אז מעלה מלכות עד המחשבה והיא עליו ממש משא"כ באומר תנה לנו מלך שיהי' למעל' ממ"ל לכך התרעם שמואל וכמו שכתבתי במ"א לא תעלה במעלות על מזבחי שהוא רוצה לעלות למעלה מהשכינה שנק' מזבחי אז גורם שתגל' ערותך עליו וכו' יעו"ש אמנם לתקן דבר זה מה שאמרו תנה לנו מלך ע"ד הנ"ל אמר שמואל נחדש המלוכה לתקן ולחדש להעלות מל' אל מקומה אל המחשבה שנק' חכמה מאתר דאיתנטילת כי ה' בחכמה יסד ארץ לכך אמר לכו ונלכה הגלגל ולחדש שם המלוכה כי שמואל הנביא לשטתו אזיל דאי' בירושלמי מסכת תענית לבש שמואל חלוקן של ישראל ואמר חטאתי וכו' והענין דכתבתי ביאר ש"ס כל השונה הלכות בכל יום וכו' וביאר אית לן בירא בחקלא עיילי' למתא וכו' וביאר פסוק וילך משה וגו' אפס שהוא ביאר ארוך אמרתי עתה לכתוב בקיצור ונבאר פסוק ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל והקשה בזוהר כ' בלק וכי השם הויה שהוא תכלית הרחמים הוא ממית ומחיה ומשני וכו' יעו"ש ואני כתבתי ביאר זה במ"א יעו"ש

והענין דכתבתי במ"א ביאר ש"ס כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו ושמעתי כי עוברי בעמק הבכא וגו' שיורד הצדיק דרך גיהנם כדי להעלות הרשעים האוחזים בו משא"כ המבזה וכו' ודפח"ח ואני כתבתי שיש דוגמתו בעה"ז והוא ע"פ ביאר ש"ס כי מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן וכו' וביאר ירושלמי לבש שמואל חלוקן של ישראל וכו' והוא ע"פ משל שר אחד ששינה לבושו לבוש בגדי פחותי הערך כדי להתחבר וכו' יעו"ש וז"ש כל המבזה ת"ח אין רפוא' למכתו והוא ע"ד ואת קדשי בני ישראל לא תחללו וכנ"ל.

ובזה יובן כי הפסוק עצמו ביאר ב' בחי' הנ"ל א' ה' ממית ומחיה כי מה שנזדמן איזה חטא לצדיק כדי שיתחבר עם המוני עם להעלותן וז"ש ממי' כדי להחיו' והוא מצד החס' והרחמי' גם בחי' ב' מוריד שאול ויעל כי נשמ' הצדיק יורד בגיהנ' בסוד הגלגול כדי להעלות משם נשמות הרשעים וזהו מוריד שאול ויעל והבן ובזה יובן ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה כנגד מה שחט' ואמרו תנה לנו מלך והתרעם עליה' שמואל והטעם כנ"ל ועתה לתקן דבר זה צריך לחדש המלוכה ועניין התיקון הוא לכו ונלכה כי ע"י שנתרחק מהשי"ת שנק' הליכה עי"ז גרמו לנו ג"כ ריחוק שנק' הליכה ג"כ וז"ש לכו ונלכ' ובתיקון שלנו יתוקנו הם ג"כ וזהו בסוד הגלגל בב' בחי' הנ"ל ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל כי לבש שמואל חלוק' של ישראל ואמר חטאתי תיקן עצמו להעלותן ולחדש המלוכה עמהם להעלות השכינ' עד המחשבה שהוא חידוש המל' ונתקיים ואמרת אשימה עלי מלך לא כמ"ש אמרו תנה לנו מלך ונתקיים כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה שהוא ממש חידוש המלוכה במל' להעלותה אל שרשה והבן ואגב נבאר עוד פי' אחר בש"ס הנ"ל כל השונה הלכות דשמעתי ממורי זלה"ה כשלומד איזה הלכה ואינו מבין אז הוא בבחי' מל' וכשמבין ההלכה על אמיתתה אז מעלה מל' אל הבינה וכו' ודפח"ח ובזה יובן כי' השונה הלכות כי תחלה למד ולא הבין לכך הוא שונה ואמר פעם שנית כדי להבין ההלכה ואז מקשר מ"ל בבינה שלק' עולם הבא לכך נוצר תאנה יאכל פריה שנקשר הוא שם ג"כ לכך הוא בן עולם הבא והבן.