תולדות יעקב יוסף, נשא

וידבר ה' אל משה נשא את ראש בני גרשון גם הם למשפחותם וגו'. וי"ל הא סדר תולדותן ובני לוי גרשון קהת ומררי. ולמה נמנו כאן בני ברית תחלה ואח"כ בני גרשון ועוד גם הם אין לו שחר. ועוד הא התורה נצחי ואיך שייך פרשה זו עתה וגם האדם שנק' עולם קטן איך יש בו פרשה זו.

וכדי לבאר זה נבאר ענין ד' דגלים איך הוא בכל האדם ובכל זמן דגל מחנה יהודא קדמה מזרחה דגל מחנה ראובן תימנה דגל מחנה אפרים ימה דגל מחנה דן צפונה. ואגב יבואר איך בסוגי ישראל הם ד' וסוגי בני לוי הם ג'.

כדי לבאר זה נבאר משנה דאבות יהודא בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. דכתב בספר עללות אפרים מאמר רל"ו דף נ"ט וז"ל הסיבות המביאות את האדם אל התשובה הם ד' והם חלוקים במדריגתן מדריגה ראשונה הוא השב אל ה' מעצמו מטוב מזגו ובחירתו והיא התשובה המובחרת מכולם. ב' השב אל ה' מאימת מוכיחים כאנשי ננוה שלא שבו אל ה' עד אשר הוכיחם הנביא. ג' שאזנו אטומה משמוע בקול מלחשים עד אשר יראה יסורין באים על אחרים אז יקח מוסר פן ישוה לו גם הוא. ד' מי שבכל אלה לא יוסר עד שבאין יסורין עליו ממש כמ"ש במנשה ובהצר לו חלה פני ה' אלהיו וגו' וכבר משלו חז"ל ד' מדריגות אלו לעבד שברח מרבו ויש אחד שחזר מעצמו ונתחרט וכו' וכל ד' מדריגות רמוזין בפ' תשובה בפרשה נצבים א' לשמור חוקותיו הכתובים בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' וגו' ר"ל מחמת עיון התורה שב מעצמו. ב' השב מקול מוכיחים ושבת עד ה' ושמעת בקולו ר"ל מכח ששמע בקול מוכיחים כמוני. ג' ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ומכח זה ואתה תשוב ושמעת וגו'. ד' והיה כי יבואו עליך וגו' והשבות אל לבבך וגו'.

אך נגד זה יש ד' דברים המונעין את האדם מדרכי התשובה ורמוזים ג"כ בפ' זו א' מי שעונותיו נפלאים ומכוסי' ממנו ואינו יודע במה חטא ודאי זה לא יבקש שום רפואה למכתו היפך דהע"ה שאמר וחטאתי נגדי תמיד וגו' פשעי אני אדע. סיבה ב' היפך זה שמקצת מתיאשים מן התשובה בחשבם כי בכל יום מוסף והולך וגדלו עד לשמים וגם דרך זה לא יתכן סיבה ג' המצויים באלו השטופי' בחמדת עוה"ז ומרחיקין זמן התשובה מיום ל' יום עד שימצא עת פנוי ולעולם לא יהי' פנוי ונמצא כל ימיו בעבירה סיבה ד' בסוחרי' ותגרים הדוחין עד שימכרו הסחורה כפי חפצן ועסק א' גורר חבירו עד שימות בחטאו וזש"ה לא נפלא' היא ר"ל שלא תמצא התשובה במי שמעשיו נפלאים ממנו והוא סיבה א' נגד סיבה ב' אמר ולא רחוקה היא המרחיקין זמן התשובה וזש"ה אל תתהלל ביום מחר וגו' נגד סיבה ג' אמר לא בשמים היא שסובר שגדלו עונותיו עד לשמים נגד סיבה ד' אמר לא מעבר לים הם הסוחרים וכו' ודפח"ח. ובזה תבין משנה זו הוי עז כנמר נגד ד' סוגים הנ"ל.

ובזה יובן ענין ד' דגלים וענין ד' מיני זיווגים הנזכר בע"ח א' זווג אחור באחור ב' פנים באחור ג' אחור בפנים ד' פנים בפנים כי סוג א' החוזר בתשובה מעצמו אל ה' תשוב ה' כנודע זו היא זיווג פב"פ והוא דגל מחנה יהודא החונים קדמה מזרחה שנקרא פנים היפך מערב הנק' אחור בסוד אחור וקדם צרתני וסוג ב' השב מחמת קול מוכיחים הוא זווג אחור בפנים כי נתאחר ודומה דודי לצבי החוזר לפניו אל עמו ישראל אולי ישובו שבכל יום ב"ק מכריז שובו בנים שובבים ואז היה עדיין זה פנה עורף ולא פנים והוא מחנה ראובן שהוא ע"ד שמעי ב"ת ורא"י והטי אזנך ר"ל לשמוע לקול מוכיח. שישמעו בת קול המראה חיבת ה' אל ישראל שבכל יום יוצא הכרוז הנ"ל.

וז"ש שמעי בת קול המכריז שובו בנים שובבים דמ"מ נקראו ב"ן וז"ש רא"ו ב"ן תימנה יחנו כי ימין כשוטה לקבל שבים וסוג ג' שאינו שומע בקול מוכיח. עד יראה יסורין באים על אחרים הוא זיווג פנים באחור כי מצד שהשם יתברך מחזיר אחוריו מהם בא היסורין ואז מי ששב אז וחוזר בתשובה נקרא פנים באחור והוא מחנה אפרים ימה למערב הנק' אחור ולא קדם וזה שנק' אפרים כי הפרני בארץ עניי מצד שהי' יסורין ועוני בארץ ההוא נתתי לבי לחזור בתשובה והפרני בארץ עניי סוג ד' שלא שב עד שבאו עליו יסורין והוא זווג עכ"פ א"בא והוא דגל מחנה דן צפונה כמ"ש ואת הגוי אשר יעבודו דן אנכי שכב' שפטו ודנו במה ששעבד' בישראל כמו ששמעתי ממורי והוא מצפון תפתח הרעה. אך בכל זה שיש ד' סוגים היינו בשאינו מצער בצרות חבירו אבל כשיש שהוא מצטער בצער חבירו כאלו בא עליו א"צ לסוג רביעי הנ"ל וסגי בב' סוגים הנ"ל ובזה יובן כי בבני לו"י שהוא לשון חיבור אינו רק ג' סוגים כי קהת הוא לשון ולו יקהת עמים שפי' רש"י לשון אסיפה כי תחלת הכל מצינו שצוותה אסתר לך כנוס את כל היהודים שיהי' חיבור ביניהם היפך עצת המן שאמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד ר"ל שיש פירוד ביניה' וזה ח"ו גורם חלק לבם עתה יאשמו.

וכמו ששמעתי פי' הש"ס הפלא ופ"לא ר"ת פירוד לבבו' אנשי' שזה גורם ח"ו ואבדה חכמת חכמיו וכו' ועפ"ז פי' בס' עללות אפרים דף נ"ד ואם באח' יתקעו ונועדו אליך הנשיאים וכו' כי תקיעה פשוטה מורה על אחדות כמו שאמ' הפייט פשוט לב אחד ואחדות ראשון מורה על אחדו' נשיאי העדה וז"ש ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים שיהיו באגודה א' שזהו ראש לכל התיקונים כי בזמן שהם באגודה א' אז יסכימו כולם כאחד להשיב רבים מעון ולהדריכם בדרך תשובה ובהיפך זה הישר בעיניו יעש' זה אוסר וזה מתיר וזש"ה בהתאסף ראשי עם זה גורם שיהיו יחד שבטי ישראל בתשובה ודפח"ח.

וז"ש תחלה קהת שיאספו יחד ראשי העם ויחזרו בתשובה סוג א' ואז נשא את ראש בני גרשון גם הם שהם יתר העם הנחשב כגרים נגד ראשי העם שישמעו לקולם שהוא סוג ב' ואח"כ כשאינו שומע לקולם ע"כ ישמעו בסוג ג' הנק' מררי שימררו חייה' של שכניהם סוג ג' הנ"ל ואז ודאי יצטער בצרתו כאילו בא עליו כי הוא מסוג לוי וחיבור וישוב בתשובה ושוב א"צ לסוג ד' וק"ל. ועפ"ז יובן ג"כ פי' הפסוק ועל כל העדה יקצוף ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' ר"ל למה לכם להמתין עד בחי' ד' שעל כל העדה יקצוף לשון עתיד הלא יותר טוב שתהיו בסוג לוי ר"ל כשיהיו בגדר בני לוי שיהיו חיבור ואחדות ביניכ' שיצטערו בצרתן ועי"ז ישובו בתשובה שהוא סוג ג' שוב א"צ לסוג ד' הנ"ל וק"ל.

עוד י"ל דכ' הרמב"ם בה"ל תענית מצות עשה לזעוק ולהריע על כל צרה שנא' על הצר הצורר אתכם והרעתם וכו' ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבא צרה ויזעקו עלי' ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעי' הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו' בפ"א דר"ה צום השביעי שבו נהרג גדלי' וכו' וללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו וי"ל א"כ כמה צדיקים וכו' והנה קשה סילוקן של צדיקי' יותר וכו' והקושיא מפורסמ' א"כ גם בשאר צדיקים שמתו יקבעו צום ומהרש"א פי' שעי"ז הי' צרה לכל ישראל ובזה פי' יחיינו מיומי' יעו"ש וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם אבל אם לא יזעקו ותאמרו מקר' הוא והלכתם עמי קרי אף אני וגו' יעו"ש. והוא מפני הרע' נאסף הצדיק ויש בו ב' פירושים או להגן או ח"ו שלא יראה הרע' והנה השומע יאמר מאחר ששלו' יהי' לו והתברך בלבבו לכך אמר ואחיכ' כל בית ישראל יבכו אתהשריפה ובזה ידעו הכל שבגלל רעתם נאספו אנשי חסד אלו ויוסח הצרה שלא תבא כלל משא"כ כשיאמרו שהוא להגן ויתברך בלבבו וכו' לכך עצה היעוצה כנ"ל וק"ל.

עוד י"ל תועלת הבכי' לכל בית ישראל ונבאר ש"ס פי"ג דשבת א"ר יהושע בן פזי אריב"ל משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנא' שימה דמעתי וגו'. וי"ל חדא איך מוכח דקאי על מת ומוהרש"א פי' דאל"כ אסור לאדם להצטער' ולבכות וכו' וי"ל הא על עונותיו מותר להצטער ולבכות ומנ"ל דקאי על מת ועוד ל"ל סופרן. כדי לבאר זה נבאר ש"ס שאח"ז תניא מ"מ בניו קטנים מתים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר ופריך ערבונא שקלי מיני' אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר שכל הבוכה וכו' מוחלין לו על כל עונותיו ע"כ.

והספיקות רבו כמ"ש הרי"ף יעו"ש. ונ"ל דאי' בכ"ב דנדה המוציא שז"ל כאלו שוחטו ילדים שנא' וכו' והוא מחמת שתי נשים זונות מחלת ולילית המחטיאין לאדם בשז"ל והתקנה לזה להכניע כח לילית ע"י דמעות שאדם מיליל על אדם כשר או בתפלה וכח מחלת ע"י שמחה של מצוה נכנעו. ועפ"ז מבואר בשם מו' יהושיע העשיל מקראקא פסוק מלאתך ודמעך לא תאח' ואז בכור בניך תתן לי כמ"ש בס"ד פ' ס"ח כי מלאתך אלו בכורי' שהיו מביאין בשמחה להכניע מחלת ודמעך שהם להכניע לילית שלא יחטאו בש"ז ואז בכור בניך טפה ראשונה יהי' לי יעו"ש ודפח"ח.

ובזה יובן כל המוריד דמעו' על אד' כשר הקב"ה סופרן והי' ק' מנ"ל דקאי על אדם כשר דלמ' על עונותיו ועוד ל"ל סופרן וכדי לתרץ קו' חדא באידך מביא ש"ס שאח"ז תניא מ"מ בניו קטנים מתים שהוא עבור חטא ש"ז שנק' שוחטי ילדים שלא עשה תקנה והוא לבכות על אדם כשר שידע שהוא נעדר בעונו ואז הדמעות הוא תיקון חטא הנ"ל ואז מוחלין כל עונותיו ולכך הקב"ה סופרן כי כל טפה של ש"ז שגורם מיתת בנים נגד זה כל טפה מן הדמעות נק' תיקון על כל טפה הנ"ל ולכך סופרן ומניחן בבית גנזיו באוצר שנק' גוף וכו' והבן כי קצרתי.

וכדי לבאר יותר נדקדק הספיקות בפסוק ועל כל העדה יקצוף ואחיכם כל ב"י יבכו את השריפה אשר שרף ה'. וי"ל א' הא מתו לחינוך כמ"ש הוא אשר דבר ה' וכו' הגם דקושי' זו יש לתרץ וכו' ב' קשה מה הוקצף על כל העדה בין לש"ס דזבחים שמתו לחינוך הבית בין למ"ד בערובין בחטאם מתו מה ענין זה לעדה ג' דהל"ל יבכו השריפה מאי את ד' אשר שרף ה' שהוא רחמים ועונש הוא מצד הדין. כדי לתרץ זה נבאר ש"ס פ"ג דמ"ק א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת וכ' התו' מכפרת על מעשה עגל כדאי' במ"ר משל לבן השפחה תבא אמו וכו' וכ' מוהרש"א והוא דחוק ופי' מדקרי' רחמנא חטאת וכו' וי"ל דהל"ל כשם וכו' ולשון מה צריך הבנה וכדי לתרץ זה נבא' ש"ס דפ"ג דמ"ק תני' היה ר' מאיר אומר טוב ללכת וגו' עד והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוני' דידל ידלוני' ופי' רש"י המרים קול בהספד איכא דאמרי די לא ידל ידלוני' דכתי' כי טוב אומר לך עתה הנה מהשפילך וגו' ויש לתמוה מה ענין זה להספד הגם שהוצרך רש"י לדחוק וכו' ומוהרש"א פי' דלהאי לישנא לא קאי זה לענין הספד וכו' א"כ מה ענינו לכאן ועו' מאי דברים של מיתה דקאמר ונראה דשם דרש בש"ס אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכה להולך כי לא ישוב עוד וגו' ירמי' סי' ך"ב ודרשו להולך בלא בנים רב הונא אמר זה שעבר עבירה ושנה בה ופי' רשי' כלומר בכו גם לרשע חי שלא ישוב עוד ונטרד מהעולם. ויש להבין מה פליגי ת"ק ורב הונא ונ"ל דכתב הרי"ף דאמר הספדן בכו לאובדים ולא לאבדה שהוא למנוח' ואנו וכו' ומה יתאונן אדם חי על פטירת הצדיק כ"א גבר על חטאיו שישוב כל אחד מחטאיו ויאמר אם בארזים נפלה וכו' יעו"ש וז"ש אל תבכו למת ואל תנודו לו וכו'.

ולי נראה לפרש אחר שיש להקשות אהא דאמרינן בפ"ק דר"ה תניא ארשב"י ד' דברים היה דורש ר"ע ואין אני דורש כמותו את צום החמישי זו ט"ב שבו נשרף בית אלהינו צום השביעי זו צום גדלי' ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתני' הרגו ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו וי"ל מנלן דשקולה דהא ע"כ הוצרך לחשוב הצומות לפי סדר החדשים זה אחר זה גם שאחד חמור מחבירו ועוד קשה קו' מוהרש"א א"כ בשאר צדיקי' יקבעו ג"כ צום וכו' ותירץ שעל ידי הריגת גדליה גרם צרה לכלל ישראל וכו' יעו"ש ועוד קשה דפריך בש"ס ומי הרגו ישמעאל בן נתני' דלמאי ענין שאל מי הרגו יהיה מי שיהיה.

ונראה דקו' א' יבואר בקו' ב' עו' קושי' ג' כשתדע מי הרגו שהוא ישמעאל בן נתני' מזרע המלוכה כפי' רש"י שם בירמי' סי' מ"א שנתקנאו בו שנטל גדולה בזה תבין ששקולה סיבת מיתתו לסיבת שריפת בית אלהינו שסיבה א' גרם לשניהם לזה שנשרף בית ה' וזה שנהרג והנה כשנחקר סיבת גרם חורבן בהמ"ק וגלות ישראל נדע מהא דאי' בסנהדרין אמר זעירי א"ר חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל שנא' צפני' ג' כי אז אשיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסיפו לגבהה עוד בהר קדשי וכתי' והשארתי בישראל עם עני ודל וחסו בשם ה' וכו' וא"כ ע"כ מוכח דמשום זה נשרפה בית אלהינו דאי' במד' פ' צו נימוס קלוסין כל המתגאה נידון באש והגלה יהודא מעוני כמו שנא' גלתה יהודא מעוני ר"ל מחמת עוני כי סימן לגסות הרוח עניו' ולכך בתיקון הקלקול שיכלו גסי הרוח יבא בן דוד וכמ"ש האלשי"ך סוף מלאכי הנני שולח לכם אליהו הנביא וכו' שהוא תיקון שנאת חנם יעו"ש

ובזה יבואר כוונת הש"ס והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דאי' בפ"ט דנדרים תניא ד' דברים שחשובין כמתים עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים עני שנא' כי מתו כל האנשים והלא היו במחלוקותו של קרח אלא וכו' והקשה רש"י שמא אחד מאינך ד' דברים שחשובין כמת ותירץ יעו"ש

ולי נראה דכולהו ד' ישנו בכלל עני כי סימן לגסו' הרוח עניות ומעתה נכללו בו ארבעתן בגסות הרוח עני כאמור. וכאשר ביארתי. וגם דמסיק עניות דתורה מ"מ בי מלכים ימלוכו ולפני מלכים יתיצב וגו' וכאשר ביארתי אחות לנו קטנה זו עילם וכו' ויש להבין מה ראה ר"י לדרוש זה בעילם דווקא ונ"ל דאי' בפ"ק דקידושין עשרה קבין גסות הרוח ירדה וכו' עיין ביאורי זה לעיל בדף הקודם. ומצורע נכלל ג"כ בו כי הוא מ"ז דברים אשר נגעים באין עליהם גסות הרוח כדאי' בעירובין וכו' וסומ' באחת מעיניו פטור מהראי' פי' בעללות אפרים כי יש ב' בחי' בעסק התורה א' הנגלה וא' הנסתר והנה בנגלה יוכל להתפאר ולהתגאות משא"כ בנסתר כבושים ללבושך ולכך הסומא באחת מעיניו פטור מראיות השכינה שאינו זוכה לראותה ודפח"ח הרי סומא הוא מחמת גסות הרוח וכאשר ביארתי ועיני ישראל כבדו מזקן וגו'. ומי שאין לו בנים כי עיקר תולדות הצדיקים הוא מעשים טובים וגסות הרוח שהוא שורש לכל העבירות כמ"ש בספר עללות אפרים. א"כ אין לו בנים ונק' מת בחייו. וכן שמעתי משל כמדומה שהוא בס' ונק' מת בחייו. וכן שביקש רפואה שלא ימות ונמצא רופא א' שהבינו כי בהתרחקו מן הגאוה שהוא סיבת המיתה יוכל לחיות ולא ימות וכן עשה המלך שסילק א"ע מכל מיני גאוה ונכנס לגדר השפלות ובכל מה שנכנס לגדר הענוה הבין שהיא תכלית הגאוה וכ' להחכם זה עד שבא והראה לו בית הכסא לפי שכל מיני תענוגי' כשעוברין בתוך האדם נעשה צואה סורחת ואיך יתגאה וכו' יעו"ש.

ובזה יובן והחי יתן אל לבו דברים של מיתה ר"ל מי שרוצה שיהי' בגדר חי יתן אל לבו דברים של מיתה ומהו עניני מיתה ומפרש דידל ידלוני' שהוא גסות הרוח אלו ד' דברים שנק' מיתה בעודו בחיים שסיבה הגור' לכל אלו הוא גסות הרוח דידל ידלוני' ר"ל שמור לי ואשמור לך שהוא מרים לחבירו בכבוד ושררה כדי שחבירו ירים אותו למנות אותו ראש ג"כ כשיבא לידו שהגסות מביא לאלו הנק' מיתה. ובאמה זהו שטות רק כמו איכא דאמרי שהם כת הצנועים הבורחים מכבוד ושררה. וכדי שלא תפרש כפשוטי' בא איכא דאמרי לפרש די לא ידל שלא יהדר לרדוף אחר הכבוד וגסות הרוח אז ידלוני' מן השמים מרימין לו כדכתיב כי טוב אומר לך עלה מהשפילך וכמאמר הזוהר חיי שרה מאן דזעיר איהו רב יעו"ש. ואחר שהסיר דברים של מיתה יתן אל לבו שיהי' בגדר חי ויבואר ע"פ משנה דעדי' בדף שאח"ז.

ובזה יובן אל תבכו למת ר"ל שמת באמת כי אם בכו להולך למיתה שהם רשעים בחייהם קרויין מתים שהולך בלא בנים בלא מע"ט ובא רב הונא לפרש שעבר ושנה שהם ד' דברים שנק' מת שנמשך מגסות שלא ישוב בתשובה כי גסות מביא לחטא. ל"ה שנק' מת שנעשה מצורע ג"כ ואינך ג"כ וקשה לשוב וכו' וק"ל. העול' מזה לרב הונא ע"י חטא גסות בא לידי לשון הרע ג"כ ועבר ושנה נעשה לו כהיתר ולא ישוב בתשובה מאחר שלדעתו לא חטא כלל ובזה יובן כוונת הש"ס דמ"ק א"ר אמי למה נסמכה פרה למיתת מרי' לומר לך מה פרה מכפרת וכו' ר"ל באותו אופן שמכפרת פרה כך מיתת צדיקים ור"ל דאפר פרה הנקרא מי חטאת שכולל ב"פ א' לשון חטא וב' לשון חיטוי וטהרה וב' פירושים אמת זה נמשך מזה וזה כוונת מוהרש"א וק"ל מטהר טמאים ומטמא טהורים כי מי שיודע שהוא טמא אז אפר פרה מטהרת אותו אחר שחטאתו נגדו תמיד וכמ"ש דהע"ה פשעי אני אדע משא"כ מי שמחזיק עצמו לטהור אדרבא מטמא אותו כמו השקיות מי סוטה שזכרנו משרבו המנאפים בטלו מים המרים כך אפר פרה הוא מי חטאת לפי דרש שמביא רש"י בפ' חוקת בשם ר"מ דרשן יעו"ש כי אל תוכח לץ פן ישנאך כך מיתת צדיקי' החי יתן אל לבו דברים של מיתת הצדיקים הי' עבור חטא הרבי' וחוזר בתשובה אז מכפרת מיתתן של צדיקים משא"כ מי שסובר מאחר שמיתת הצדיק מכפר א"כ התברך בלבבו לאמר שלו' יהי' לי ובשרירות לבי אלך לא יאבה ה' סלוח לו וכפי' אור ישראל בדף ד' יעו"ש וק"ל.

ובזה יבואר פי' הפסוק ישעי' סי' נ"ז הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק והאלשיך פי' יעו"ש.

ולדברינו הוא לפי שהצדיק אבד מזה נמשך ואין איש שם על לב לשוב כי סובר שמיתת הצדיק מכפר ומעתה בשרירות לבו ילך ואלו הי' כך באמת שהי' מכפר בלא תשובה הי' תועלת גדול ולא הי' נק' מיתתו אבידה משא"כ עכשיו הצדיק אבד בחנם ללא יועיל מאחר שאדרבה אין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים וגו' דזכרנו לעיל ביאר בהעלותך את הנר' וגו' ויעש כן אהרן וגו' שהי' איש חסד המעורר אהבה בעולם ונתחברו אליו ויוכל להעלותן משא"כ איש אחר שאינו מאנשי חסד שאין שורשו בסוג זה שיוכל לפתוח צינור אהבה בעולם גם שהוא אוהב הבריות הם אינן אוהבים אותו מאחר דמוכח להו במילי דשמיא ואינם מתחברים אליו אינו יכול להעלותן וכו' יעו"ש.

ובזה נ"ל פי' הפסוק תהלים סי' י"ב הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. והענין שזכרנו לעיל ויאמינו בה' ובמש' עבדו אם במש' האמינו ב"ה לכ"ש ומה ת"ל ובמשה אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו מאמין בה'. והקושיא מפורסמת דהל"ל ומה ת"ל בה' ושמעתי שהוא כינוי סופרים. ודפח"ח.

ולי נראה דאי' ובו תדבק וכי אפשר לידבק בו הלא אש אוכלה וכו' אלא הדבק בת"ח וכו'. וי"ל איך הוציאו מפשוטו דאם דבק בת"ח אכתי אינו דבוק בו ית' וביארתי כי ע"י דביקו' הת"ח יוכל לידבק' בו ית' וכו'.

ובזה יובן ומה ת"ל ובמשה דודאי מסברא נדע שהש"י אש אוכלה וא"א לידבק בה' כי אם ע"י משה ומה ת"ל ובמשה. ומשני דאכתי לא נודע זה רק השתא נלמד מכח יתורא דקרא דכל המאמין ברועה ישראל שהאמנה הוא דביקו' כנודע אז ע"י דבוק בו ית' ג"כ משא"כ בלא יתורא לא נשמע דרש זה והשתא דמוכח זה אז שפיר יוכל לפרש ג"כ מה שנא' ובו תדבק דקאי על ת"ח ג"כ משא"כ בל"ה ודו"ק

ובזה יובן הושיעה ה' כי גמר חסיד שיוכלו להעלותן ע"י אנשי חסד והטעם כי פסו אמונים מבני אדם שיהי' להם האמנה ודביקו' אל רועה ישראל שיחשוב כאלו נדבקו בו ית' ואחר שפסו אמוני' לא יוכל אנשי חסד להעלותן או איפכ' לפי שגמר חסיד שיוכלו לעורר צינור אהבה בעולם כי גמר חסיד ע"י זה נמשך כי פסו אמונים מבני אדם כנ"ל מכח זה פסו אמונים מבני אדם שידבקו בני אדם בהם כי אדרבא שונאים בשטר מוכיח וק"ל.

ובזה יובן הצדיק אבד ואין איש שם על לב מעצמו שישובו בתשובה וכ"ת הלא יש אנשי חסד כי שפתי כהן תורה יבקש מפיהו להשיב רבים מעון ע"י תוכחו' מוסר שישובו בתשובה. לזה אמר ואנשי חסד נאספים שנאספו בפני עצמן שאינם יכולים לעורר צנור אהבה בעול' כי גמר חסיד ע"י זה נמשך כי פסו אמונים מבני אדם כנ"ל דבזה אין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק כי סובר שמת להגן על הדור וכו' וק"ל.

ובזה נבא לביאר וכל בית ישראל יבכו וגו' וגם יובן שפיר שקולה מיתת צדיקים לשריפת בית אלהינו כי סבת גרם הריגת גדלי' בן אחיקם שהרגו ישמעאל בן נחני' מזרע המלוכה מחמת גסות הרוח שנתקנא בו בערך זה הוא שקול לשריפת בית אלהינו שהי' ג"כ עבור גסות הרוח שנמשכה ממנו שנאת חנם שהוא מחמת קנאה ולכך בתיקון הקלקול שיכלו גסי הרוח אז בן דוד בא ובזה מבואר ג' קו' הנ"ל דלא איירי בשיקול ערך חומרם רק בשביל סיבה הגורם לשניהם ודו"ק.

ונבאר ש"ס דעירובין כל הנשמה וגו' כדי לבאר זה נבאר תחלה ש"ס דשבת מתנה טובה וכו' וכדי לבאר שאלה זו צריכין לבאר סתירת הפסוקים הנ"ל דוד אביך אמר לא המתים יהללויה וגו'. והוא ע"פ ביאר ש"ס דשבת מתנה טובה יש לי בבית גנזי וכו'. וביאר ש"ס כל המענג את השבת ולא את עצמו נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו' וק"ל.

ועפ"ז יובן פי' הש"ס דעירובין פ"ב א"ר ירמי' ב"א מיום שחרב בה"מ דיו לעולם שישתמש בב' אותיו' שנא' כל הנשמ' תהלל יה וכ' התו' פר"ת קרי בי' הנשמ' בדגש וכו' ר"ל מלשון שממון וחורבן בה"מ וכמ"ש מוהרש"א לבאר זה נ"ל דכתבתי במ"א דיש באדם פרטי חומר וצורה שהם הנשמה והגוף וכן בכללות העולם יש חומר וצורה יש בעלי הגוף המתאווים תאוות הגוף ויש בעני נשמה הרודפים אחר תאוות רוחני שהנשמה נהנית בו. ובאמת כמו באדם פרטי תכלית הדבר שיעשה מחומר צורה כך בכללות העיר או מדינה תכלי' הדבר שישליכו אחר גוום תענוגי הגוף ולחזור אחר תענוגי הנשמה אך מי מעכב דבר זה שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות עכו"ם וכמאמר רבי אלכסנדרי הנ"ל שהתפלל יהר"מ שתכניעם מלפנינו ולאחרינו וכפי' מוהרשא' ע"ד הרמב"ם רפואות חולי הנשמות וכו' יעו"ש.

ולי נראה דהא בהא תליא דאם יוכנע שאור שבעיס' שהיא לפנינו ממילא יוסר שיעבוד מלכיות וה"ה איפכא דאי' בפ"ה דעירובין אר"י לא בשמים היא לא תמצא בגסי הרוח ולא מעבר לים לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים וכו' וי"ל מהא דעירובין פ"ג תקנתא למספרי ל"ה וגסי הרוח אם ת"ח יעסוק בתורה ואם ע"ה ישפיל דעתו וכפי' מוהרשא' שם כי גסי הרוח ומספרי ל"ה שורפין זה נמשך מזה וכו' יעו"ש ואפ"ה יש תקנתא לגסי הרוח שיעסוק בתורה ואיך אמרי' שא"א לגסי הרוח לעסוק בתורה. וצ"ל דהפסוק בעצמו ביאר זה דאמר לא בשמים היא לא תמצא עסק התורה בגסי הרוח וק' הא אדרבה ע"י התורה נשבר לבו ונשפל רוחו כדאי' אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבית המדרש אם אבן היא נימוח וכו' לכך מתרץ מה שאמרתי לא בשמים היא הכוונה כשנמשך מזה ולא מעבר לים בסחרנים ותגרים כי מחמת גסות הרוח אינו מסתפק במוע' לאחוז בדרכו של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וגו' רק מבקש גדולת הכבוד והעושר ומכח זה יום ולילה לא ישבות הסחרנים והתגרים ואין פנאי לעסוק בתורה שיהי' נכנע אבל באמת אם ירצה לעסוק בתורה ודאי סר גסות רוחו וא"ש.

וזה נ"ל כוונת הפסוק טוב כלב חי מן ארי' מת וגו' כי הכלב שבע מאכילתו ג' ימים שלא נתעכל מזונו במעיו ומכח זה יוכל לאחוז צדיק דרכו שיהי' נק' חי משא"כ הרש' הנק' מת שאין אדר מת שיהי' חצי תאוותו בידו והטע' כי מבקש שיהי' שליט ומושל כל שתה תחת רגליו כמו ארי' מושל בחיות וא"כ שפיר אמר כי טוב לאחוז במדריג' כלב כדי שיהי' חי יותר מהארי' מת וק"ל וז"ש ריש ועושר אל תתן לי וכנ"ל. ובזה יובן מאמר רבי אלכסנדרי הנ"ל כשתכניעו מלפנינו הוא שאור שבעיסה הוא גסות הרוח ע"י עסק התורה וכל הנותן עליו עול תורה פורקין ממנו עול שיעבוד מלכיות ודרך ארץ שהם התגרים וסוחרים וממילא נכנע מלאחרינו שהם שיעבוד מלכיו' עכו"ם שנעשה בן חורין וה"ה איפכא כשתכניעם מלאחרינו הם שיעבוד מלכיות ע"י עסק התורה ממילא נכנע מלפנינו ג"כ הוא שאור שבעיסה שאם ת"ח הוא יעסוק בתורה וישפיל מגסות רוחו וק"ל.

ונחזור לענין הנ"ל שיש אנשים בעלי חומר ואנשים בעלי צורה ונודע מ"ש בכתבי האר"י כי הנשמה של עולם הוא שם י"ה שנא' בי"ה ה' צור עולמים וכו' יעו"ש. ושאר אותיות אחרינות הם לבוש אל הנשמה וז"ש כי יד על כס י"ה וגו' כי לעתיד יהי' הלבוש כמו צורה כנז' בסבא משפטים בסוד ואני אהי' לה חומת אש סביב יעו"ש

ובזה יובן מיום שחרב בה"מ דיו לעולם שישתמש בב' אותיות מאחר שבעלי החומר יש מניעה מלפניהם ומלאחריהם שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות ולא נשאר כי אם בני עלי' מועטי' שהם בעלי נשמה שעליהם העולם קיים שהם יכולין להודות וז"ש כל הנשמה תהלל יה מי שיש לו נשמה שהוא שם יה יוכל להלל ולהודות שהם בעלי הצורה שהוסר ב' מניעת מהם ע"י עסקם בתורה וקרי בי' נשמה שהם ימי החורבן משא"כ לעתיד יהיו כל בניך למודי ה' וק"ל.

ומעתה תבין ג"כ סתירת הפסוקים הנ"ל כי לא המתים יהללו י"ה ר"ל כי אין אדם מ"ת וחצי תאוותו בידו מכח זה מבקש צרכי הגוף ולא צרכי הנשמה שנק' י"ה וז"ש לא המתים יהללו י"ה. ומ"ש ושבח אני את המתים שכבר מתו כי אין התורה מתקיימת כי אם במי שממית עצמו עליה וז"ש שכבר מתו בחיים כמ"ש החכם הרוצה שיחי' ימות.

עוד י"ל כי בשבת יש תענוג רוחני הנוגע לנשמה והוא אוצר הגנוז שאינו ידוע כי אם למי שנק' בן ויש תענוג גשמי הנוגע לגוף כמו אכילה ושתי' ודברים בין לים שאינו יודע שיש יותר תענוג מחמת חולי הנפש כמבואר במשל אפריון וכו' שבכל יום יש נטירה דלא יעול לטוב הגנוז מי שאינו הגון כי אם ע"י תרעא דתשובה שכבר עשה סגופים תשובת המשקל כמו מיתה על הדברים שהיה חייב מיתה וז"ש מי שהוא רשע שנק' מת לא המתים יהללו י"ה שאינם יכולין ליכנס אל התענוג הנוגע לנשמה שהוא טוב הגנוז משא"כ לאלו נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו שהמיתו עצמן ע"י תשובה שהעביר החשך ואז יוכל ליכנס לטוב הגנוז כאמור.

ובזה יובן מהו לכבויי אור תורה ומוסר הנק' בוצינא דנורא כי התורה אור מקמי באשא בשבתא שיש לו רעה חולי שאין לו תענוג רק מצרכי הגוף ולא מצרכי הנשמה ובשבת כתיב וקראת לשבת עונג. וכדי לתרץ זה ביאר סתירת הפסוקים שע"כ בא לו זה מחמת חולי הנפש וע"י תורה ומוסר יתן לו רפואה שישוב מחטאו ויהי' זוכה ליכנס לתענוג הנשמה ובזה אמרו מילה דוחה שבת מילת גורלת הלב דוחה תענוג שבת ודפח"ח. וז"ש אנת שלמה מלכא וכו' דוד אביך אמר לא המתים יהללו י"ה כי רשעים שנק' מתים לא יוכלו לבא לתענוג הנשמ' שנק' י"ה משא"כ מי שעשה תשובה הקשה כמות להעביר החשך ונטירא שיש לטוב הגנוז ובזה נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו. והטעם לזה מחמת שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו לכך טוב כלב ח"י מהארי' מת שיש לו מדת הסתפקות וכאמור ומעתה נפשט הבעיא כי הגוף שיש בו רמ"ח איברים עם נפש רוח נק' נר שעולה מספר נר כמ"ש בזוהר משפטי' יעו"ש והנשמה קרוי' נר על שם נר מצוה ותורה אור כי מצות התו' יש בהם רמ"ח מ"ע כדי להאיר ולהחיות ברמ"ח איברי הגוף וע"י חשך העבירה נסתם אור הנשמה מלהאיר באבר ההוא שחטא ונק' מת שאין לו תענוג הנשמה שאין יכולה להאיר באבר וכמ"ש בשערי קדושה יעו"ש ועכשיו שע"י תורה ומוסר רוצה ליתן לו רפואה שיוכל לבוא לתענוג הנשמה הקרוי נר גם שיש צער לגוף הנק' ג"כ נר מ"מ תכבה נרו של בשר ודם שהיא הגוף הנוצר מאביו ואמו שהם בשר ודם שיהי' צער לגוף שהוא קצת כיבוי מהנאתו מפני נרו של הקב"ה שהיא הנשמה שתוכל להאיר ברמ"ח איבריו להחיותו ויהי' מתענוגי הנשמה וק"ל.

הגם שנוכל לקצר מאמר זה מ"מ הרחבתי קצת מפני תועלת המוסר היוצא ממנו והשומע יונעם ותבא עליו ברכת טוב עו' י"ל ביאר ש"ס כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וכו'. ואגב יבואר פסוקי תהלים סי' ק"ה דבר צוה לאלף דור וגו' ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם.

והענין כי נודע שיש הפרש בין תענוגי הגוף הגשמי ובין תענוגי הנשמה כי הגוף מצד שהוא בעל גבול ומיצר וסוף לכך גם תענוגי הגוף כשהוא תמידי נעשה טבע וחק קבוע ושוב אין לו תענוג משא"כ תענוגי הנשמה שהיא רוחני שאינו בעלי גבול ומיצר אין סוף ואין תכלית לתענוג ההוא שהוא קיים והולך תמיד וזהו תדרשו חז"ל בספרי אשר אנכי מצוך היום שיהיו בעיניך כדיוטגמ' חדשה וכו' שהוא על התענוג חדש שיהיו לו מהתור' ועבודה כל יום והבן זה.

ובזה יובן דבר צוה לאלף דור שדרשו על התורה וז"ש ויעמידה ליעקב לחק כי אצל המוני עם אשר בשם יעקב יכונ' גם הת"ח שאין להם רק תענוג גשמי מהתורה והמצות כגון מצות שבת אכילה ושתי' ודברים בטלי' אח"כ נעשה זה טבע וחק ולא תענוג משא"כ ליחידי סגולה המכונה בשם ישראל הוא להם ברית עולם כי אבר התענוג נק' ברית וכשהתענוג היא ברוחני הוא ברית עולם והבן. וכיוצא בזה שמעתי ממורי תקעו בחודש שופר וכו' עיין לעיל מזה. ובזה יובן כל המענג את השב' ר"ל תענוג רוחני ולא תענוג הגוף הגשמי נותנין לו ג"כ נחלה בלי מצר וגבול שנא' אז תתענג על ה' שהיא רוחני לכך מדה כ"מ נותנין לו נחלה בלי מצרים וק"ל.

ובזה יובן ש"ס מהו לכבויי בוצינא וכו' ג"כ בדרך זה כי נודע החומר וצורה הם שני הפכים כשזה עולה זה יורד ותענוג הגוף הוא צער לנשמה ותענוג נשמה צער לגוף. זולת בשבת שצווה לאכול ולשתות שע"י עונג הגוף תוכל הנשמה לדבק בו ית' תענוג הנשמה וכמו שזכרנו ביאר קושי' התו' דביצה לוו עלי ואני פורע שסותר עשה שבתך חול וביאר הרב המגיד מ' מנחם יעו"ש וכן שמעתי זה משל ממורי לבן מלך שהי' בין אנשי הככרים ובא לו אג"ש מאביו ורצה לשמוח והי' בוש וירא מאנשי כפר וצוה לתת להם יי"ש והם שמחו בשמחתן והוא שמח בשמחת אביו כך החומר והצורה של אנשי סגולה וכו' ודפח"ח וכל זה באנשי סגולה משא"כ ליתר האיש ישראלי אשר בסיבת שמחת אכילה ושתי' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וכמ"ש במד"ש שלשה שאכלו בדיעבד וכו' יעו"ש וכיוצא בזה בכל המצו' והתורה התלהבות אש ותענוג הרוחני של יחידי סגולה היא צער להמוני עם שאינ' במדריג' זו בזה יובן מהו לכבויי בוצינא דנורא שהיא התלהבות אש הגדולה מקמי באישא דשבת שיש לו רעה חולי שאין לו תענוג רוחני רק תענוג גשמי וזה התענוג הוא לו לצער אם לכבויי מפני באישא גם שכבר הזהיר בן תימא הוי עז כנמר שלא לחוש למלעיגים מ"מ זה שגורם צער בעלי חיים בשבת אם יש לדחות מפני זה דבאישא זה לו או לאו והשיב כבר ביאר שלמה המלך ע"ה זה כתי' לא המתים יהללויה וכתי' ושבח אני וגו' כי הגוף שהוא מת אינו בכלל המשבחי' שיהי' לו תענוג רוחני של הנשמה שנק' יה וז"ש לא המתים יהללויה ומה הם משבחים ומהללים תענוגי הגוף אך דכל זה הוא בתחלתם משא"כ כשהורגלו והוטבעו בתענוגי הגוף תמיד נעשה לו טבע ואין לו תענוג וזהו נק' מיתה היפך התענוג כמ"ש בס"י ענג היפך נגע החשוב כמת והבן.

וז"ש ושבח אני את המתים שכבר מתו ופסק מהם התענוג גם בגשמי א"כ מוטב תכבה נר ותענוג הגוף שהוא בשר ודם גם בתחילתו שיש לו תענוג גשמי עד שלא הורגל בו מפני נרו ותענוג של הנשמה שהיא של הקב"ה וכל הנשמה תהלל י"ה וק"ל.

עוד י"ל כל המענג את השבת ר"ל ש בת ונבאר מ"ש בזוהר פ' נשא דף קמ"ח ויחשבה לו צדקה כי צדק אע"ג דדינין מתערין מינה הוא חשבה צדקה רחמי יעו"ש. והוא דשמעתי ממורי לקשר מל' במחשבתו עד אתר דאתנטילת מתמן המחשבה זו שהיא שרשה ועי"ז נתבטל כל גזירות קשות עיין מזה במ"א ודפח"ח.

ובזה יובן כי נודע בת הי ' לאברהם ובכל שמה א"כ אברהם ויחשבה לו לקו החסד בחי' אברהם ונעשה צדקה רחמי קשרה בשרשה ע"י מחשבתו והבן.

ובזה יובן כל המענג את השבת ר"ל ע"י תענוג שבת שיש במל' הנק' בת וקשרה אל ג' אבהן הנק' ש וז"ש אז תתענג על ה' נותנין לו נחלת יעקב בחיר האבות שהוא בגמר ש משולש והבן והש"י יכפר. ועד"ז שמעתי ממורי פי' הש"ס הני תרי בדחי שהם בני עוה"ב שהיו מייחדין כל ענייני בני אדם שהיו רואין בהם והם ייחדו במל' מעשה הזה וקשרו אותה למעלה בשרשה ומי שהי' עצב שלא יכלו לקשרו למעלה שמחו אותו בדברים עד שייחדו וקשרו כל המדריגות שהם במל' בשרשן וכו' והבן וע"פ שאלה נאמר לו והש"י יכפר. עיין לעיל ביאר ש"ס כל זמן שתוכחה בעולם ברכה בעול' מאחר שהם פב"פ עם השופטי' ות"ח גורמין זיווג עליון פב"פ ויורד שפע וברכה וק"ל. ועפ"ז נבאר קושי' התו' בש"ס דביצה דאיך אמר כאן לוו עלי ואני פורע ולעיל אמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ומשני התו' יעו"ש. והרב המגיד מו' מנחם ביאר כי לוו הוא לשון חיבור ודיבוק בו ית' אז אני פורע משא"כ שבתך לענג הגוף איני פורע ולכך אמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ודפח"ח. וכבר ביארתי זה במ"א יעו"ש.

וכדי להוסיף על דבריו לבאר טעם הדבר יבואר לפי הנ"ל כי כבר הוא מצוה בתורה ובו תדבק הדבק בת"ח ועי"ז הוא דבוק בו ית' כאשר ביארתי טעם הדבר במ"א יעו"ש.

ובזה יובן לוו עלי שדבק ותתחבר לת"ח שבזה הוא מחובר עלי כביכול כמ"ש אז תתענג על ה' והבן וא"כ עי"ז שהם עמי פב"פ בא שפע וברכה ואז אני פורע משא"כ כשעוש' תענוג שב' לעצמו ולא בחיבור ודביקו' עם הת"ח אז אמר עש' שבתך חול ואל תצטרך לבריות שהם גורמים ח"ו שיהי' אב"א ועי"ז ויהי רעב וגו' וק"ל.

עוד י"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו כי זה אדם מת שאין לו תענוג רוחני רק תענוג גשמי ואח"כ נעשה טבע ואין לו תאוה של זה התענוג וז"ש והאספסוף התאוו תאווה ושמעתי בשם המגיד מק"ק מעזיבוז שמהדר ומתאוה שיהי' לו תאוה לאכול ולשתות ודפח"ח. ולדברינו אתי שפיר כי תענוג התמידי נעשה טבע ומתאווה שיהיה לו התאווה והתענוג שהי' לו ואיננו משא"כ ברוחני הוא קיים נצח סלה ועד וק"ל.

עוד י"ל כי הת"ח נק' שב' וכשהו' עוש' אותו חולין כמ"ש ויהי בימי שפוט השופטי' שהרהרו אחריהן גורם מועט שפע כמעט שנצרכו לבריות וז"ש מאחר שעשה שבתך חול לכך גם אתה מדה כ"מ עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. משא"כ אחר ששמעה מרוכלין שמחזירין בעיירות בדברי תוכחו' מוסר להחזיר את ישראל פניהם לאביהם שבשמים אז לוו על ה' ואני פורע שלוו והתחברו בת"ח שנחשב בזה הדבקות כאילו דבקים בו ית' הגורם שפע וחיים וזהו כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם וק"ל. ועפ"ז יבואר מצות הדלקת נרות בפ' בהעלותך וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנר' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנר' וכו' וי"ל איך שייך מצוה זו בכל אדם ובכל זמן ועו' יאירו ששת הנר' הל"ל.

ונ"ל דאי' בש"ס דקידושין פ"ב מאי עני עניות שהי' סי' לגסות רוח עניות דתורה דכתי' אחות לנו קטנה ושדים אין לה זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד ופי' רשי' דניאל ומרדכי שהיו בשושן בעילם המדינה ולא היו דורם עוסקין בתורה ולא זכו אלו חכמים ללמד כאילו לא הי' להם שדים להנק אבל בבל זכתה ללמד כדכתיב בעזרא ללמד לישראל חק ומשפט ויש להבין טעמו של דבר למה דרש רבי יוחנן פסוק זה אחות לנו קטנה על עילם דווקא ואי משום דעשרה קבין גסות הרוח ירדה לעולם ט' נטלו עילם וכו' וכפי' רשי' בד"ה עניות דתורה הוי סימנא לגסות הרוח דמתוך גסותן אין משמשין כל צרכן וכו'. א"כ למה זכתה ללמוד לעצמן הא אין התורה נוחה על גסי הרוח כפי' רשי' שם.

הגם די"ל דדניאל ומדרכי כבר זכו קודם שבאו לעילם וה"ק אעפי' שכבר זכו ללמוד מ"מ לא זכו ללמד לבני עילם מצד גסותן של בני המדינה מ"מ צרי' טעמא עם שטעמו של רשי' מבואר.

ונ"ל דמצוה בתורה ובו תדבק ודרשו חז"ל הדבר בת"ח וכו'. וי"ל הא כתי' ובו תדבק משמע בו י"ת ממש ואיך הוציאו מפשוטו לגמרי הדבק בת"ח דאכתי אינו דבוק בו י"ת. וע"כ צ"ל דז"א דאם הוא דבוק בת"ח שהו' מדבק א"ע בו ית' ממילא הוא דבוק עמו ג"כ בו ית' וזה ענין הני תרי בדחי שהיו מבדחין למי שהי' עצוב ולא היו יכולין לידבק עמהם והיו מבדחין אותו שע"י השמחה נדבקו עמהם ואז חיברו אותן בו י"ת וראה והבן מעלה זו על כל המעלות שתכלית כל המצות לא ניתנו אלא כדי לדבק בו י"ת ואם אינו יודע סדר הדביקות בו ית' שפיר צותה התורה הדבק בת"ח ועל ידו תעלה עמו. ובזה יובן כוונת התו' לוו עלי לשון חיבור ע"י הת"ח שהוא שביל וצינור להרק השפע וכמ"ש חז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכו'. ואז ואני פורע. אך שיש מסך מבדיל לבא לדביקות הת"ח מצד גסות הרוח שבו.

וע"ד שביארתי פסוק עקב תשמעון דה"לל תשמעו וביארתי שם כי נודע כשצנור פתוח מריקין בו משא"כ כשנסתם וכשיש שומע משפיעין חכמה למשפיע שהוא צנור להרק שפע החכמה על ידו כמו בשפע העושר עשר בשביל שתתעשר שיש משפיע ע"י ששופע לאחרים וכו' ובתנאי שיהי' עק"ב בתכלית ענוה שיוכל לשמוע ואז משפיעין לו להשמיען וז"ש עק"ב תשמעון פועל יוצא לאחרים יעו"ש. ובזה יובן טעם הדבר היטיב כי עילם שיש בו ט' קבין גסות הרוח מכח זה אחות לנו קטנה כי אחות לשון חיבור כנודע ומאחר שאין להם חיבור עם הת"ח לכך שדים אין להם לת"ח שבהם שיוכלו להניק להם כמו שנאמר עק"ב תשמעו"ן.

ובזה יובן בהעלותך את הנרות כי נודע שכל אדם נק' נ"ר כמבואר לעיל ואם אתה חפץ להעלותו ולדבקו למעלה תראה להסיר מהם מסך מבדיל של גסות הרוח שידבקו ויתחברו אליך שיהיו פניהם פונים אליך פב"פ שאתה קני אמצעי הנק' פני המנורה ואז יאירו מלמעלה עליך ג"כ שפע רב כדי שתוכל להשפיע להם ואז יאירו שבעת הנרות כלם כאחד. ויעש כן אהרן להגיד שבחו שכבר עשה כך שהי' מדת אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכמו הני תרי בדחי ונתחברו עמו והוא נתחבר עמהן ואז אל מול פני המנור' העלה נרותיה. וכ"ת מה זה שבח אהרן דווקא. ומפרש הפסוק וזה מעשה המנורה מקשה זהב ר"ל גם שיהי' ראש הדור הנק' פני מנורה גם שיהי' נקי כפים ובר לבב כמו זהב טהור מ"מ בעיני הדור הוא מקשה וכמו שכתבתי ויהי בימי שפוט השופטים ששפטו והרהרו אחר השופטים גרמו ויהי רעב בארץ עד אח"כ ותשב משדי מואב כי שמעה מרוכלין וכנ"ל. ומ"מ אהרן שהי' איש החסד דהיה מעורר צינור החסד ואהבה לחבירו וממילא הוכרח חבירו לאוהבו ג"כ וזהו ואהבת לרעך ואז הוא כמוך יאהבך.

ובזה מבואר קושי' שעל משנה דאבות אוהב את הבריות ומקרבן לתורה וק' מה בכך שהוא אוהבן מאחר שהם אינם אוהבים אותו כמאמר הש"ס האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא דלא מוכח להו במילי דשמי' משמע דאם מקרבן לתורה ע"י דמוכח להו אין מרחמין לי' וא"כ איך יכול הוא לאהוב הבריות הא כמים אל הפנים כן לב האדם לחבירו. ולדברינו א"ש כמו שראש הדור יכול לפתוח צינור היראה כמו שבארתי פי' הש"ס אין לגבי דמשה יראה מלתא זוטרתי היא מי שהיה אתו עמו בדורו אחר שפתח הצינור של היראה היא זוטרתי.

ובזה יבואר פי' הפסוק רצון יריאיו יעשה כי זה שפתח צינור וכו' והבן יעו"ש. ה"נ אהרן איש החסד היה יכול לפתוח צינור אהבה בעולם ולכך היה מצוה זו דבר אל אהרן ואמרת א"ליו דייקא ולא לזולתו כי אין בידו זולת אהרן כמבואר והבן.

עוד יש לומר כי כמו שיש בעולם הבנין שבעה מדריגות ממדת חסד עד מל' השביעי' כך יש סוגי בני אדם ז' מדריגות א' מדריגות חסד שעושה חסד עם בני אדם כמו צדק' וג"ח וכיוצא צריך שיהי' לבו פונה אל מול פני המנורה לש"ש ולא לעשו' שם ומגדל ב' גבור עומד בפרץ לקנוס ולענוש לעוברי הדת צריך שיהי' תמיד פונה אל מול פני המנורה ולא להתכבד עי"ז שיהי' שליט ומושל על פני כל אחיו ישכון ג' קולו קול יעקב בתורה אם למדת תורה הרבה בחפץ ורצון אל תחזיק טובה לעצמך אלא ג"כ יהי' לש"ש שהיא מול פני המנורה העליונה וכשהוא צדיק באמונתו בין בני אדם שעושה משאו ומתנו באמונה לא יתפאר בזה רק יהי' פונה והם סוד תרי סמכי קשוט כנודע וכשיש לו תענוג בתורה ועבודה סוד ברית וכמו שביארתי פסוק ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם וכו' יעו"ש לא יתפאר בזה כמו ששמעתי בשם מורי פי' הש"ס ריש לקיש זבין נפשי' ללודאי וכו' חייתא ופלגא וכו' והעולה מדבריו כי אחר שזכה להתפלל בתכלית השלימות או למד בתכלית בא יצה"ר אח"כ כמה נאה מעשיך וכו' וזהו חייתא ופלגא וכו' ודפח"ח. ומי שהוא בישורון מלך מצד המדריגות המל' יהי' לבו פונה אל מול פני המנור' באופן שכל מדריג' אנשי' שהם ז' יהי' הכל לש"ש ולא יהי' שאור ודבש. וז"ש כי זה מעשה המנורה מקשה שע"י יצה"ר נתקשה לו וצריך אזהרה כנ"ל ויעש כן אהרן שהוא כולל ז' עננים יומם יצוה ה' חסדו והבן ובזה תבין איך להעלות כל מחשבות זרות שבתפלה והבן

בפסוק וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהי' ואיש את קדשיו לו יהי' איש אשר יתן לכהן לא יהי' ופ' רש"י אמר ר' ישמעאל וכי תרומה מקריבין לכהן והל' הוא המחזיר אחריו לבית הגרנות וכו' יעו"ש ואיש את קדשיו לו יהי' מגיד שטובת הנאה לבעלים ועוד דרשו המעכב מתנות כהונה ומעשרות לו יהיו המעשרות וכו' ואיש אשר יתן לכהן לו יהי' ממון הרבה והספיקות רבו ויבוארו ממילא ונבאר תחל' פסוק איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל וגו' ועבר עליו רוח קנאה וגו' והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו' והספיקות יבוארו ממילא ונ"ל דכתבתי במ"א מאי דכתב רמ"א פ' שמיני מוסר השכל בפ' לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי כשלא נעשה רצון אדם מן זולתו ידע שרימזו לו בזה לפי שלא עשה רצונו ית' וכו' יעו"ש.

ובזה כתבתי במ"א ביאור הפסוק כי יהי' לאיש בן סורר ומורר הוא לשון בתמי' ומשני כי גם אביו אינו שומע לקול אביו שבשמים לכך גם הבן איננו שומע בקולו ולכך ובערת הרע מקרבך דייקא וכל ישראל ישמעו וייראו ובכללם יהיה בנו ג"כ וכו' יעו"ש.

ובזה יובן איש איש כי תשטה אשתו שהם אנשי החומר שנק' אשה שטו וסרו מלשמוע לת"ח שנק' איש ומפרש הפסוק עצמו שזה נמשך ומעלה בו מעל והכוונה מה שמעלו בו לפי שיש בו מעל זה כנגד השם ית' והתקנה כאשר עבר עליו רוח קנאה שהוא רוח טהרה כאשר דרשו חז"ל אז והביא האיש את אשתו אל הכהן והכוונה שיכנעו אנשי החומר ויבואו לשמוע אל הכהן.

ועפ"ז נ"ל לבאר פסוקי ברכת כהנים כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כי בש"ס דרשו אמור להם פנים בפנים וכו' והנה נודע כי ע"י התעוררת תחתון גורם אתערותא למעלה כמ"ש רמ"א ואהבת לרעך כמוך אני ה' ע"י שיש אהבה בתחתונים גורם אהבה בעליונים וע"י החזרת פנים בפנים גורם שפע וברכה ע"י אור ישר היפך אור חוזר שהיא דין וכתבתי מזה לקמן

ובזה יובן אמור להם שיהיו פנים בפני' שהיא תואר אהבה וחיבה בין אדם לחבירו ועי"ז יברכך ה' הטעם כי יאר ה' פניו אליך שהוא החזרת פנים פנים ואז גורם אור ישר וישם לך שלום דייקא שיהיו דבריו של אנשי הצורה נשמעין אל אנשי החומר שיעשו אנשי החומר רצון אנשי הצורה מאחר שאנשי הצורה עושים רצונו ית' ועי"ז שיעשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים זה גורם לשלום בין אנשי החומר והצורה כנ"ל והבן.

וכדי לחזור לביאור הנ"ל נבאר פסוק דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים וגו' והקשה רמ"א כפל דיבור ואמירה וביאר כי לשלומי אמוני ישראל ידבר בלשון קשה ולהמוני עם יאמר לשון רכה ואם א"א לרבים יאמר ליחידים איש או אשה וגו' והגדרים אשר צריך לגדור עצמו קו לקו עד בואו אל גדר הקדושה א' לפרוש מדבר המחטיאו הוא יין ושכר וכו' גדר ב' הוא חומץ יין כי יין הוא משל אל המתחבר לרשע וחומץ יין הוא רשע שהוסר כוחו שהזקין ותשש כוחו מעשות רע אל תתחבר לו ג"כ לפי שהי' בכח לעשות רע בבחרותו וזהו חומץ יין וחומץ שכר וכו' וכל משרת ענבים היינו הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור וכו' יעו"ש.

ולי נראה לבאר דכתבתי במ"א ביאור הפסוק ויקהל משה ופי' רש"י שהם נאספין ע"פ דיבורו ע"פ ביאור ש"ס אמר ר' עקיבא תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח כי לא סגי בדברי מוסר בלבד אך צריך באמירה ובמחשבה להעלותן וז"ש שהם נאספין ע"פ דיבורו וכו' יעו"ש.

אמנם כתבתי לעיל ביאור ש"ס דיו לעולם שישתמש בשני אותיו' כי אחר חורבן בהמ"ק יש סכנ' לחבר עם אנשי החומר להעלותן ובזה יובן דבר אל בני ישראל דהיינו דברי מוסר כפשטן אמנם יש מדריגה יותר מזה ואמרת אליהם להעלותן במחשבה שהיא תואר אמירה אמנם אין זה שייך בכללות אנשי העולם שהוא קשה להעלותן במחשבה כי אם איש או אשה כי יפליא וגו' דהיינו שיפרוש מהגשמי להזיר לה לדבק בו יתברך אז יוכל להעלותן והבן.

עוד י"ל דכתבתי ביאור פסוק וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו' כי שמעתי פרה אדומה מטהר טמאים היינו המוני עם ומטמא טהורים לשלומי אמוני ישראל וכו' יעו"ש ומזה כתבתי לקמן ביאור הרמב"ם שמואל הרמתי נזיר עול' הי' וכו' ביאור מצוה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה וכו' יעו"ש.

והעולה מכל הנ"ל ונתן לכהן הזרוע והלחיי' והקיב' שיהא נזהר להפריש כל עניני חומריות מעסק התורה והמצוות שיהא רק לשמו ית' שנק' כהן בלי שום פני' חיצוניות והיא היפך בחי' המוני עם ידבר ויזהיר על מעשה הטוב שיעשו גם שהיא בלי מחשבה טובה כי דיבור חשוב מעשה משא"כ ליחידי סגולה ואמרת אליהם דייקא שיהיו נזהרין במחשבתן תואר אמיר' שיהיו בלי שום פני' חיצוני' וז"ש איש או אשה כי יפליא דהיינו שיפריש עצמו מן החומריות ופני' חיצוני' ויזיר עצמו להש"ית כמו שמואל הרמתי שהי' נזיר עולם והבן.

ובזה נבוא לביאור פסוקים הנ"ל וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל וגו' כי כל מעשיו. הטוב של האדם בעולם הזה הן בעסק התורה והעבודה ועסק המצות היא להרים השכינה להעלותה ולחברה לייחדה אל דודה כמבואר בזהר ובכתבים.

ובזה יובן וכל תרומה שהיא השכינה שנק' תרומה שצריך להרימה ולהעלותה ע"י קדשי בני ישראל שנתקדש ע"י מעשה הטוב בעסק התורה והמצות אשר יקריבו לכהן דהיינו להקב"ה לבדו שנק' כהן לו יהי' שכר הרבה אמנם איש את קדשיו שעושה להנאת עצמו ואינו עושה לשמו יתברך רק שהוא טובת הנאה לבעליו שיתפאר עי"ז שהיא שלא לשמה אזי לו יהי' כי לא נשאר רק טובת הנאה זה משא"כ עצם המצות שהיא שלא לשמה אינו יכול לעלות כי ויכלא הגשם מן השמים אמנם כתבתי לעיל ביאור קושיו' התוספת אם מתוך שלא לשמה בא לשמה אז נעשה כסא זה לזה ושניהם עולין וכו' יעו"ש. וז"ש איש אשר יתן לכהן כי ע"י שלא לשמה בא לשמה אח"כ דהיינו אשר יתן לכהן לקב"ה לו יהי שכר הרבה גם על שלא לשמה כי נעשה כסא זה לזה לו יהי' שכר הרבה והבן.

ונבאר מצוה ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ונבאר מצוה ועשו בדי עצי שיטים וגו' לא יסירו ממנו ויש להבין איך שייך מצוה זו בעבר ובעתיד ובכל זמן ובכל אדם וגם נבאר טעם לא יסירו ממנו שהיא נגד הסברא כי הבדים צריכין רק לשאת הארון ממקום למקום משא"כ כשעומד במקום אחד אין צריכין אל הבדים והנה כתבתי ביאור מצוה בג' בחי' של ג' עמוד' עולם הנ"ל וכעת אכתוב בחי' עמוד התורה דכתבתי במ"א ביאור משנה המפנה לבו לבטלה וכו' וכתב היעבץ הלא על כי אין אלהי בקרבי וכו' יעו"ש. לכך הזהירה תורה ובו תדבק וניצל מכל מיני מאורעו' אך דכל זה לת"ח אבל להמוני עם מה יעשו וצ"ל דהדבק בת"ח הוא דבק בו ית' הוא עצה טובה לענין הנ"ל והנה מצינו כי נשאי הארן הי' הארן נושא את נושאיו וכו' והנה יש בחי' זו בעבר ועתיד כי המוני עם המחזיקים ידי ת"ח הם נק' נושאי הארן אמנם באמת ארון נושא נושאיו להעלות אותן לדבקו בו ית' זהו מצוה ובו תדבק.

ובזה יובן מצוה הנ"ל כי הבדים הם נושאי הארון ובאמת הארון נושא את נושאיו ובלבד שלא יסורו ממנו והבן. ובזה יובן שניתן מצוה זו ללויים עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו שהם נושאי הארון שהיא עבודת הקודש בכתף ישאו ובאמת הארון נשא את נושאיו ובלבד שיעשה להם לוי' וחיבור להתחבר עם הארון שהוא הת"ח ואז נושא את נושאיו והבן.

ובזה יובן זאת תורת העולה כי זאת הוא מיעוט סוגי אנשים אשר הם במיעוט המדריגה והם נושאי הארון שהוא תורת העולה שיוכלו לעלות בתורת ה' על ידיהם שהם מחזיקין ידי ת"ח ומ"מ הארון נושא את נושאיו וז"ש היא העולה שהם מעלים את המוני עם שנק' זאת למעלה עליונה כנ"ל והבן.

מצות סוטה בפסוק וידבר ה' אל משה דבר אל בני ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל ושכב איש אותה וכו' והביא אל הכהן. לבאר איך מצוה זו נוהג בכל אדם ובכל זמן דהתורה נצחי מלבד שאר הספיקות ונ"ל דזכרתי בספרי במ"א מה ששמעתי בשם הרב המנוח מ' אפרים מבראד בהפטרה זו ויקם וילך מנוח אחר אשתו ודרשו בש"ס מנוח ע"ה הי' וכו' והקשה הוא ז"ל עפ"י משל שהי' איש א' בק' פ' עני ושכל ואח"כ נעשה עשיר ומנהיג ובאסיפ' הלך השמש בליל' עם הנר לפניו להאיר לו והכהו על שהלך לפניו וכו' וה"נ שהוצרך לילך אחרי' להראות לו מקום המלאך ותירוץ עפ"י משל ג"כ שהי' פ' קירזנר בק' פ' ושמע מחכם א' שדרש ענין בטחון וסמך על זה ולא רצה לצאת מפתח ביתו וכו' עד שהוכרחו לבא אצלו וכו' וה"נ מאחר שנשתלח המלאך להודיע משפט הנער חזקה שליח יעשה שליחתו גם אם ישב בבית מוכרח לבוא אצלו ולמה הלך אחר אשה אלא ש"מ כדרשת חז"ל שהי' מנוח ע"ה ודפח"ח יעו"ש שבארתי בזה ש"ס דב"מ על מה אבדה הארץ על עזבם תורתי אשר נתתי לפניהם ולא הלכו בה וכו' יעו"ש.

ונודע מ"ש התי"ט איש ירושלים שהי' ראש נק' איש וכו' א"כ הראש שבעיר או שבדור נק' איש והמוני עם נק' אשתו ובזה יובן איש שראוי להיות איש שורר בביתו להאיר באור תורתו לפני העם הנק' אשתו ונכנס בהם רוח שטות ותשטה אשתו ומעלה בו מעל שרוצין שילכו הם לפניו שיהי' הם ממעל לו ואז מצא איש אשר הוא איש שוה להרע ושכב אותה ש"ז לזנות וסוף והובא אל הכהן והבן.

מצוה ברכת כהנים בפ' נשא דבר אל אהרן ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך וגו' ויש להקשות ל"ל אמור דכבר נאמר לאמר ושאר הספיקו' ונ"ל דאי' בפ' וירא רק אין יראת אלהי' במקום הזה וגו' וי"ל לשון רק הוא מעוט דאם אין יראת ה' שהיא אוצרו אין כלום ואיך אמר רק ונ"ל דזכרתי בביאור ק' של מהר"י יעבץ אל תיראו וגו' למען תהי' יראתו על פניכ' שהוא מוסר והענין כי יש כמה מיני יראה חיצונית והשורש לכולם יראת ה' וכו' וזהו סוד למען תהי' יראתו לבד על פניכם ואז תנצלו מכל מיני יראה וק"ל וז"ש רק אין יראת אלהים במקום זה כי כל מיני יראה חיצונות יש במקום ההוא רק יראת אלהים אינו במקום ההוא וז"ש והרגוני על דבר אשתי כי נודע כי יראת ה' היא תעשיר ותוסיף חיים ושנים וכל שפע החיים והעושר ע"י חסד נמשך שהוא נק' אברהם אל השכינה בסוד וה' ברך את אברה"ם בכ"ל וכשהיא בגלות נמנע השפע בסוד והנהר יחרב ויבש וז"ש והרגוני ע"ד אשתי ע"ש העדר החיות הנ"ל לכך גם בפרעה אמר אמרי לי אחותי את שפי' בזוהר אמור לחכמה אחותי את וזהו למען ייטב לי בעובר בו השפע והחיים להשכינה שהיא אחותי וז"ש בעבורך וחייתה נפשי בגללך ובזה מבואר ק' הקדמוני'.

מצוה שלוח טמאים ונ"ל דק' איך תמצא מצוה זו שלוח נוהג בכל אדם וכל זמן שהמצות הם נצחים והנה יש להבין ונ"ל דכתיב בזוהר סוף פרשה נח ובכ' אחרי מות בפסוק והיה מחניך קדוש אילין שייפי גופא ולא יראה ערות דבר ערות דבור דמסאב' גרמייהו ע"י דבור דנפק' מפומהון וכדי להבין למה נקרא האדם מחנה נ"ל כי האדם היא עולם קטן וכל מה שיש למעלה יש רומז באדם והנה למעלה יש אצילות בריאה יצירה עשיה כך באדם יש ג"כ אלו ארבעה עולמות אצילות נקרא מחנה שכינה בריאה הוא מחנה לויה יצירה הוא מחנה ישראל וכל צרוע וכל זב וטמא לנפש המשתלחים חוץ לשלש מחנות הם שרויין בעולם עשיה ששם הקליפות וכל הטומאת מצד' וכ"כ מפורש בר"ח שער הקדוש' פי"א וז"ל ויש בחינות דבור הפגום כנגד העשיה ששם הקליפות כגון ל"ה ורכילו' וכו' יעו"ש וקדושת המחנות באדם הוא ע"י קדושת הדיבור שלא יראה בך ערות דבור וכ"כ מפורש בויקרא רבה בכ' זבין מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת רב הונא בשם ר' אושעיא אמר ע"י מליזין ואומרים אחר גדוליהן וכו' עד ואין נגעים באין אלא על ל"ה לכך נתחייבו ישראל זיבות וצרעת עכ"ל וכת' האלדי מוהר"ם קורדוורו לכן זב גי' ט' שפגם בצדיק מדה תשיעי וכן לענין קרי פגם שלו בברית ע"י ברית הלשון ועי' בר"ח שם והנה קדושת המחשבה שהיא בראש האדם נקרא מחנה שכינה וברי לבב הוא מחנה לויה כי הוא לב מבין ושומע מצד הבינה המקננת בלבא בריאה מצד ועבד הלוי הוא וקדוש' רמ"ח איברים הוא מחנ' ישראל סבא יצירה שמצדו הוא רמ"ח איברי הזכר מ"ע וחוץ לאלו המחנות הוא חומר עכירות הגוף מצד הקליפות ובזה אמרו חז"ל לא מצאתי לגוף טוב משתיקה כי שם הקליפות ל"ה ורכילות וצריך לזהור ביותר וסייג לזה הוא שתיקה והנה יש להבין מה בין מצורע לזב אחר ששניהם באים עבור חטא ל"ה ורכילות כנ"ל ולמה מצורע ענשו חמור שנשתלח חוץ לשלש' מחנות משא"כ זב ונ"ל דאמר' בש"ס דעירובין פ"ג א"ר חמא ב"ח מאי תקנתם של מספרי ל"ה אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה הוא ישכיל דעתו ר' אבא ב"ח אמר סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד יכר' ד' כל שפתי חלקו' לשון מדברת גדולו' אלא מה תקנתם שלא יבוא לידי ל"ה אם ת"ח וכו' והנה יש לתמוה שבפסוק א' מפורש זאת תורת המצורע ביום טהרתו של המוציא רע שנטהר מצרעתו הרי שיש תקנה וגם צפרים מורה תקנה של ל"ה ואזוב ישכיל עצמו כאזוב כדרשת חז"ל ואיך אמר סיפר אין לו וכו' וגם בלא"ה קשה אין לך דבר שעומד בפני התשובה וגם בהוצאת שז"ל שאמרו בפירוש בס' הזוהר שאין לו תקנה מ"מ פירשו בספרי יריאים שיש תקנה אלא שתשובתו קשה יעו"ש לכך דודאי תשובת משקל הוא אם חטא בדיבור יתקן בדיבור אחר בו וא"כ מר א"ח ומר א"ח ולא פליגי לפי שאמר ר' חמא מאי תקנתם של מספרי ל"ה משמע שעדיין מספרים מדאמר לשון הווה וא' הם ת"ח יעסוק בתורה וז"א דמקרא מפורש ולרשע אמר אלקים מה לספר חוקי שאין תורתו רצויה כל זמן שהוא רשע לכך בא ר' אבא לפרש דברי ר"ח שאם סיפר אחר שעסק בתורה לתקנת תשובתו של נ"ה וחזר וסיפר בזה אין תקנה וכן משמעות הפסוק יכרת ד' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולו' וז"ש אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו ור"ל שהם אומרים שגם לעתיד נגביר לדבר ל"ה ונעשה תשובה לעסוק בתורה כי שפתינו אתנו לדבר בתורה ומתוקן הכל ובאמת זה אינו כי האומר אחטא ואשוב וכו' אלא מה תקנתו שלא יבוא לידי ל"ה אחר שנתן דעתו לחזור בתשובה אם ת"ח יעסוק בתורה שהוא לשמרו מן החטא ל"ה וממילא אחר שעשה בלב שלם שלא לדבר עוד ל"ה נתקן העבר ע"י תשובת המשקל כנ"ל ואם ע"ה ישפיל דעתו וינצל ולעולם תשובה הגונה מהני כשאינו חוזר לסורו מחמת שלא הורגל ונתיישן בכך בחטא זה דאל"כ תשובתו קשה למי שהורגל בכך וזה נראה לי תואר מצורע מוצא רע ר"ל שכ"כ הורג' שעדיין מוציא רע לכך שלוחו חמור משלש מחנות משא"כ זב שעדיין לא הורגל ומוכן לחזור בו ויתהפך מן רשע שער ומן זב בז שאחר שנעשה נבזה בעיניו וישפיל דעתו יטהר מעונו ולכך שלוחו רק משני מחנות.

עוד י"ל כי הת"ח שלא עסק בתורה וסיפר ל"ה נקרא מוציא רע ושגגתו עולה זדון עד מחשבה לכך שלוחו מן ג' מחנות וע"ה שלא השפיל דעתו להיות בז וסיפר ל"ה נעשה זב וזדונו נעשה שוגג ושלוחו רק מן ב' מחנות הרי מבואר מצורע וזב וענין טמא לנפש מבואר עפ"י מה שזכרנו במשל השר ששינה את בגדיו כדי שיתחבר עם הבן מלך שנעשה הדיוט וכו' כאשר בארנו פסוק לנפש לא יטמא בעמיו וכו' יעו"ש והנה אם נטמא ע"י שנתחבר עם בן המלך אנוס הוא לכך אין שלוחו רק ממחנה שכינה ונלמד ממשה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו ונ"ל דר"ל כי הצדיק נקרא יוסף כמו ששמעתי מן המנוח ר"ל פיסטניר יעקב יוסף שמוסיף בכל יום לטובה וכשהצדיק נתחבר עם בן המלך שנעשה עצמות יבישות כמו ששמעתי בשם המנוח ר"ל פיסטניר בפסוקי' יחזקאל התחיינה העצמות האלה ודפח"ח נקרא מעת' עצמו' יוסף דהיינו טמ' לנפש והיה עם משה במחיצתו.

ובזה יובן צו את בני ישראל ר"ל כל אחד מישראל מוזהר בזה כנודע לשון צו שהוא זירוז מיד ולדורו' וישלחו מן המחנה שהאדם נקרא עולם קטן ויש בו שלוח טמאים מן ג' מחנותיו מחנה שכינה ולויה ומחנה ישראל שאצילות בריאה יצירה צריך טהרה עד עשיה ישלחם ששם הקליפות וזהו בסוד והיה מחניך קדוש והגורם לאלו הטומאו' הוא הדיבור וז"ש ולא יראה בך ערות דבור שע"י דבור ל"ה נעשה מצורע דזב וטמא לנפש רק שזה חמור מזה לכך שלוחו של זה חמור מזה עד העשיה עולם הנוקבא כנודע משא"כ מיצירה ולמעל' הוא עלמ' דדכור' וז"ש מזכר ועד נקיב' תשלחו ר"ל שהשילוח הוא מזכר אב"י עד נקיבה עשיה ששם אחזת הקליפות והטומאת ויעשו כן בני ישראל וגו' וק"ל ובזה נראה לבאר פרשה שאח"ז והיא.

מצוה והתוודו את חטאתם. ובפסוק דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתוודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמשיתו יוסף עליו ונתן לאשר אשם לו ואם אין לאיש גואל וגו' לכהן וגו' והספיקות רבו והעיקר לפי דרשת חז"ל דקאי על גזל הגר קשה איך נוהג בכל אדם וזמן ונ"ל מלבד דרשת חז"ל יש רמז למוסר על חטאת אדה"ר והיא חטאת נעורים אשר אין נקי מחטא זה ולכאורה ק' הא חטא קרי אנוס הוא כמו שחילקו בש"ס דנדה דקרי מטמא באונס ופ' רש"י דטומאת קרי אינו כי אם באונס משא"כ זיבה הוא ברצון ואינו מטמא באונס דלכך בז' דרכים בודקין את הזב וכו' ולמה החמירו בתשובת קרי יותר מכל חטא כנז' בזוהר וכו' וצ"ל משום דתחלה עשה מזיד והוא חטא ל"ה ומזה נמשך שבא לידי חטא זה שקרוב לאונס דמיסוד ברית הלשון נמשך לברית המעור וכ"ש באלשיך על פסוק גם בלא דעת נפש לא טוב גם שחטא בלא דעת מ"מ הוא מצד שנפשו לא טובה שחט' מקודם במזיד וכו' וזה נ"ל פירוש הפסוק למען ספות הרוה את הצמאה ות"א בדיל לאוספא לי' חטאי שלותא על זדנותא וכו' ולכאורה ק' איפכא הל"ל לפירוש רש"י שם ולדברינו מבואר ובזה יובן כי אחר שאמר פ' זבין ומצורעים הבא ע"י ל"ה ורכילות כמבואר במ"ד הנ"ל בא עתה להוסיף בפרשה שאחרי' מה שנמשך עוד מחט' ל"ה הנ"ל וז"ש דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והוא ע"ד מ"ש כי רבה רעת האדם דקאי על מוציא שכז"ל יעו"ש וה"נ חטא זה מצוי בין באיש בין באשה כנודע אף שכמעט אנוש הוא הנק' חטאת האדם. מ"מ הוא כבר מעל בחטא הקודם וממנו נמשך מעל בה' כי ראשונה מעל בחטא ל"ה שהוא בין אדם לחבירו וממנו נמשך מעל בה' בפעם ב' שהוא חטא קרי וז"ש ואשמ' הנפש ההיא ר"ל שכבר אשמה הנפש ההוא ל"ה וזה גרם לו חטא קרי ומעתה ב' עבירות בידו לכך על חטא דיבור ל"ה יהי' חזרות תשובתו בדיבור כמ"ש קחו עמכם דברי' שהוא ווידוי דברי' וז"ש והתוודו את חטאתם שאם גרם ע"י ל"ה לעשות פירוד בין הדבקים יעשה שלום בין אדם לחבירו וכיוצא בו או יפייס חבירו בדברים ועל חטא הוצאת שז"ל אמר והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יוסף עליו דאמרי' בש"ס דנגעים בך"ד ראשי איברים וראש הגוי' וכ"כ בזוהר על ראש המטה הרי שנקרא מקום ראש הגוף וז"ש תחלה יתקן הפגם שפגם בברית וז"ש והשיב את אשמו בראשו ותקונו בברית מבואר בכתבים ושאר מחברים ואח"כ חמישיתו יוסף עליו כי חמש' שכל א' כלול מעשר הם חמשים שנה של אדם מן ך' שאז הוא בר עונשין עד שבעים שנה יזהר להוסיף סייג וגדר ליזהר בשמירת ברית הלשון וברית המעור ובדרך פנימי י"ל דכ' בכתבי האר"י בסדר שובבי' תקוני קרי להעלות נצוצי קרי מן הקליפות אל צדיק יסוד עליון ומשם ישפיע למלכות ע"י המשכ' כלי מ"נ מן אמא עלאה למלכות בסוד חמישית לפרעה שהם ה' אותי' מנצפך וכו' וז"ש והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יוסף עליו והבן והש"י יכפר איבר' דמבואר בזוהר ח"א כי ישראל שרשן בצדיק יסוד עליון הנקר' גואל משא"כ גרי' שרשן גרי צדק ולא יותר וז"ש ואם אין לאיש גואל להשיב האש' אליו ונתן לכהן ודי בזה ודו"ק.

וע"פ הנ"ל נבאר ש"ס דסנה' דף ק"ב ודי זהב א"ר ינאי אמר משה בשביל רוב זהב שהשפעת לה' עד שאמרו די גרם להם לעשות אלוקי זהב וכו' א"ר יצחק אין לך כל פורעניות שבאה לעולם שאין בה א' מ"ךד בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר וביו' פקדי ופקדתי עליהם חטאת' אר"ח לאחר ך"ד דורות נגבה וכו' וי"ל א' הא אין אדם מת וחצי תאוותו בידו ואיך אמר כאן עד שאמרו די ב' שא' ר"י שאין לך כל פורעניות וכו' והיא תמוהו דמסיק בפ"ק דברכו' דרמי קראי אהדדי כתי' פוקד עון אבו' על בני' וכתיב ובנים לא יומתו על אבות ומשני כאן בשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן וכו' וא"כ כאן שאמר אין לך כל דור ודור וכו' משמע גם באין אוחזין נענשין עבור חטא אבותיהן וז"א ועוד קשה להבין ענין א' מכ"ד בהכרע וכו' ומהרש"א פי' בכל שנה שדנין העולם בר"ה והם מחצה על מחצה מפריע חטא זה ח"ו וכו' יעו"ש ועדין לא ביאר למה חלק כ"ד דווקא ועוד דאר"ח לאחר כ"ד דורת ונראה לבאר פרשה עגל הכתובה בתורה שהיא נצחי דקשה מה דהוי הוי ומה מודיעיני בזה וכי הוא בכל זמן כמבואר סגנון שלי להקשות זה בכל מצות שאינן בכל זמן איברא לפי ראות עינינו בעו"ה חטא זה של עגל היא אזהרה לדורות הנמשכין אחר חטא זה לבל ילכדו ברשת זו טמנו הערב רב לישראל במדבר וגם בדורות העתידין אמר שתבין דקדוקים בפסוק זכרן האלשיך יעו"ש הא' בשש משה שדרשו בא שש וכו' מה ענין זה לשש דווקא ועוד קום עשה לנו דייקא ועוד אשר ילכו לפנינו דמשמע שאינו רק למנהיג כמ"ש אלשיך ועוד משה האיש דודאי איש ולא אלקים הוא ולמה אינו לאלוקי' ועוד לשון לא ידענו מה הי' לו צריך הבנה ושאר הספיקות ונ"ל דמבואר בזוהר דישראל עם קודש לא עשו העגל רק ערב רב שהם ב' אנשים יונס ויומברוס דעבדי חרשין משש ולמעלה שהוא מנחה גדולה שנקרא ערב רב וכו' ות"ח כל ענני יקר במדבר חפיין רק לישראל לחוד שנא' וה' הולך לפניהם יומם וערב רב וכל בעירין הוו לבר וכו' ותו ישראל אכלו המן ולא ערב רב וקרא אכריז ובני ישראל את המן ב"י ולא אחרא וכו' והשתא קמו ואמרו או נהא כלנא עמא חדא ונהוי בכללא עמכון או יהא לון מאן דיהב וכו' וז"ש אשר ילכו לפנינו א' אהרן ח"ו דאלו ישתתפון בעמא קדישא וכו' ואהרן לטב אתכווין אלא סגיאין מישראל אשתתפו בלבא עמהם ובגין כך אתא משה איצריך לברר' וכו' יעו"ש.

העולה מזה לפי שהיו ישראל נבדלין ומפורשין מן ערב רב בתרי גווני באכילה שלא היו אוכלין מאכל א' וגם שלא היו מעורבין עמהם רק שהיו מתבודדי' בתוך ענני ישראל ולא ערב רב מזה יצא העגל הזה בטענה או נהווי בכללא עמכון ר"ל למה תעשו התבודדת חוץ ממנו להתפלל וללמוד בפני עצמיכן וגם שלא לאכול מאכל שלנו וכאשר עיני ראו ולא זר מלחמה זו תמיד במי שרוצה להתקדש ולהיות פרוש להתפלל במנין בפ"ע מאחר שאי אפשר להתפלל בציבור שעושין מצות אנשים מלומדה וכמה טעמים כיוצא בזה. ובענין אכילה לא אכשיר דרי שהכל שוחטי' אפילו שאינו בקי בה' שחיטה ואינו ירא שמים והוא נגד רבותינו הקדושים שהזהירו הפוסקים ראשונים ואחרונים שיהי' השוחט ירא את ה' מרבים ובפרט בענין חוש מישוש והרגשת בדיקת הסכין שהוא לפי כוונתו יראת הלב וכשכ' רבינו יונה יעו"ש. ובוודאי הפורש ממאכלי העולם קדוש יאמר לו כי הרבה אינן בקיאין בה' מליחה ושטיפה שהרבה דינין מסתעפים ממנו ובזמנינו היו כמה מוכיחים דורשים ה' מליחה לנשים בפרטות ולא כן עתה ובוודאי מי שרוצה להתקדש לא יסב במסיבתן וכאשר מוהרש"ל הזהיר לתלמידו בעל של"ה במאכל יותר מכל יעו"ש. וכן שמעתי מחכם א' כי עתה התחכם היצה"ר שלא יצטרך לילך לפתוח וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד רק כל עצמו ללכוד את היחיד אשר רבים נכשלים בו והוא שמעמיד שוחט בעיר א' מסטרא דילי' המאכיל טרפות לרבי' וכולם נלכדים ברשתו עבור זה וכן הש"ץ שהוא סרסור בין ישראל לאבינו שבשמים להוציא רבים ידי חובתן ורבותינו הזהירו בפוסקים ראשונים ואחרונים שיהי' הש"ץ המובחר שבעם ולא כן עתה שבוחרין הגרוע שבעם כנודע ואין להאריך בזה ובוודאי צריך לעשות כמ"ש הרמב"ם עד מי יתנני מלון מדבר וכו' יעו"ש. ואהרן שראה רוע כוונתם להתערב עם ישראל כדי למשוך את ישראל למדריגתן לכך א' אם ישתתפון עם עמא קדיש' וכו' ומזה יצא העגל שעשו הער' רב אלוק זהב וכ"ש בסנהד' בפ"ק מלא תעשון אתי אלוקי זהב הא דעץ שרי בתמי' אלא א"ר אשי אלוקי הבא בשביל זהב ופי' מוהרש"א ב' אופנים וז"ל כי שתים רעות עשו שהם מתמנין בשביל זהב שנתנו לשררה וגם שרוצין לאסוף זהבו כסף ע"י הרבנות למלאות חסרונן וכו' וכבר באו רבותינו וכו' עד ובירושלמי אמר ר' מנא מיקל לאילין דמתמנין בכספא ר' אמי קרא עליהון אלוקי זהב אין קורין אותו רבי ואין עומדין בפניו והטלית שעליו כמרדעת של חמור וכו' יעו"ש ובזה יובן פרשה הנ"ל שהיא הי' במדבר והיא נוהגת בכל זמן עד ביאת משיחנו ב"ב וז"ש וירא העם כי בושש משה שהוא רמז מוסר בזמן ההוא ולדורות בענין הנהגת המוני עם רבניהם שיש כשירי ראשי הדור העוסק בתורה ועבודת ה' עד שש שעות ביום שאז הוא זמן סעודת ת"ח המאוחר לכולם כמ"ש בפ"ק דשבת וכמו שהי' משה ראש לכל דורו שהיה דור דיעה כך בכל דור ודור הראש שבהם הכשירי' הם מניצוצי משה רבינו ע"ה וכמ"ש בתיקונים ובמד' וז"ש מה שהיה הוא שיהיה וכו' וכ"כ בל"ת שש מאות אלף רגלי וגו' וגם בל"ה מי שיש לו דעה נק' משה וכאשר הי' בדורו של משה כך היא בכל דור כי גם הוא הערב רב שיש בכל דור ודור כמ"ש בכתבים וז"ש וירא העם כי בושש משה שהרב כשר שבעירם שוהא לבוא לפקח בעסק הקהל גם כי בא שש שעדיין עוסק בהתבודדת שהי' הזמן צריך אז לזה מיד קמו בתערומת ואמרו עשה לנו אלוקים שילכו לפנינו כי אנחנו כבירה בלא מנהיג שהוא עוסק תמיד במלאכתו מלאכ' ה' ואנחנו בני העיר כצאן בלא רועה וכאשר בזמנינו הי' מסירה לפני השררה וצריכין אנו למנהיג וביארו דבריה' ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו ור"ל כי זה משה שהי' איש גבר בגוברין להיות מנהיג עתה לא ידענו מה הי' לו שלקח דרך אחרת לבחור בבדידה ומעתה אינו ראוי להיות רב ומנהיג לנו גם כי יבוא אח"כ כי צריכין אנו לראש כזה שנהי' עמו בכללות א' במאכל ובתפלה שלא יפרוש ממנו בכל עת וז"ש אשר ילכו לפנינו משא"כ משה דישראל שהם נפרדין ממנו ע"י ענני יקר ובאכילת מן וכו' והרמז לדורות ע"י שעושה עם אנשי יחידי מנין בפני עצמו וגם אינו אוכל עמהם במסבה כלל שזה הי' סיבה לערב רב לעשות עגל זהב וכמ"ש בזוהר הנ"ל וכן לדורות מצד זה יצא עגל זהב שהיא אלוקי זהב שנתמנה עפ"י השררה בשביל זהב וכשאין סיפק בידו עושה שידוכין בעיר וכמו ששמעתי פי' הש"ס משה רבכם גנב או קביוסטס שגונב נפשות כדי להתחתן עם ס' רבוא ישראל וכו' ומש"ה עתה רבים הם הרבנים בעיר וז"ש אשר ילכו לפנינו שאיוו לאלקות הרבה שהוא הרב והמחותני' עד שמצד זה נעשה קטטות ומריבות בעיר וז"ש וישמע יהושע וגו' ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה וגו' שהיא קול מלחמת קטטות ומריבות ומצד זה נשתברו הלוחו' שנסתלקה תורה מהעיר עד שברחמי הש"י חזר ושלח את משה וטחן העגל לעפר כדי להראותו שאין בו ממש אף שילכו לפניו וחזרו וקבלו אותו לרב ובדק כסוטו' ופי' כסוטו' עיין אח"ז במצות סוטה ותבין היטיב ונתברר הטוב מן הרע שמה' מתו בחרב מהם במגפה מהם בהדרוקן ובסוף שכשעמד משה בתפלה ונמחל לישראל וצוה לעשות משכן מכסף של ישראל לבד ולא לערב רבוכמ"ש בזוה' ויקהל משה את כל עדת בני ישראל קחו מאתכ' תרומה וגו' והרמז לדורות שיעשו בית המדרש ליחידי ישראל שיהיו נפרדים מהמוני עם כי אי אפשר שיהיו בכללות א' והיא תיקון מה שקלקלו תחלה להתרעם בזה וכאשר היה במקדש עזרת כהנים ועזרת ישראל לבד.

ובזה יבאר מה ענין פ' שבת אלה הדברים למשכן וכו' ודרשת חז"ל ידוע ולדברינו א"ש כי הת"ח נקרא שבת וכשם שיש הבדל ושינוי בין חול לעשות ל"ט מלאכות משא"כ בשבת כך יש הבדל בין שחיטה ומליחה שהוא מן ל"ט מלאכות כמ"ש בפ"ז דשבת השוחטו והמפשיטו המולחו וכו' הנוהג בחול שהם המוני עם ובין הת"ח הנק' שבת שהרשות נתונה להוסיף לו תוספת פרישות בזה כנ"ל והיא תיקון קלקול שני ואז הוי מחילת עון לישראל אחר שתקנו וקיבלו על עצמן לתקן ב' דברים שקלקלו וק"ל. ואני הכותב בדידן הוי עובדא הנ"ל מרישא לסיפא ומרומז למה דווקא זה האיש צוה לעשות בה"מ בשארי גראד.

ובזה נבוא לביאר ש"ס מאמר ר"י אין כל פקידה וכו' והוא דאחז"ל א"ר חנינא לאחר ך"ד דורות נגבה פסוק זה שנאמר קרבו פקודת העיר וכו' ולכאורה הוא סותר דברי ר"י והל"ל אמר ונרא' דכ' בכתב' האר"י לענין ברורי ניצוצות עד עקבות משיחא שבכל דור ודור נברר אבר א' מכללות הפרצוף שבכל העולם עד שלבסוף בזמן משיח יוברר אבר הרגלים שהוא עקבת משיחא דמטו רגלין ברגלין וכו' יעו"ש והנה יש ך"ד ראשי איברים באדם שבהם תלוי הכרע ומשקל להכרי' מעשיו להרע או להיטיב והוא עשירית מן רמ"ח איברים שבאדם הגם שיש קרוב לך"ה איברים רק שאינו אבר שלם לא חשיב רק ך"ד והיא מש"כ האלשיך בפ' אמור כי כל דורות העתידים לבוא היו תלוין באיבריו של אדם הראשון זה בראשו וזה בידו וכו' ואם באנו לפרש האיברים שבאדם שכל מעשי הטוב והרע תלוין בהם אשר על כן צריך אדם לקדשן לשמים והם המוח ואזניו וידיו וכו' הנה האיברים האלה הם עשירית האיפה שהוא כל האדם שצריך לתקנם ואם לא ידע לתקן יביאם אל הכהן המיוחד שבדור לכהן לו י"ת ולשרתו והוא יניף אותם תנופה לה' ויתר האיברים ככבש ההולך אחר הרועה ילכו בחום וגם ב' חלקי חיותו הם נפש רוח יקדש לה' וזהו ב' עשרונים וכו' ודפח"ח ומעתה רמ"ח איברים עם נפש ורוח הוא גי' נר וכמ"ש בזהר יעו"ש וז"ש נר ד' נשמת אדם ותיבת ליטרא עולה בגי' ר"ן שהם רמ"ח איברים שבאדם ונפש ורוח ר"ת נר ומעשרו הוא ך"ד כנ"ל.

והנה כמו שיש באדם פרטי כך בכללות פרצוף עולם דור אחר דור הוא כסדר איברים זה למטה מזה ולכך אם הראשונים בני אדם וכו' ולכך אלו הך"ד איברים שבכללות פרצוף העולם נתגלגלו בכ"ד דורו' שבהם ההכרע והמשקל תלוי מן ליטרא שהוא רמ"ח איברים בכללות הפרצוף ועם נפש ורוח גי' ליטרא וע"י חטא העגל הי' מכריע אלו ך"ד איברים לרעה עד שהם ך"ד דורות עד שלאחר ך"ד דורות נגבה פסוק זה שנאמר קרבו פקודת העיר וכו' ואחר שאלו ך"ד דורות שהם ך"ד איברים שבהם תלויה בחירה להכריע להרע או להטוב וע"י חטא הנ"ל הכריעו לרעה כל רמ"ח אברי' שהם הדורות עד ביאת משיחנו ב"ב שאז תשליך במצולות ים כל חטאותינו ובכללו ג"כ העגל הנ"ל שיהי' בלע המות לנצח וא"כ שפי' אמר הש"ס אין לך כל פורעניות שבעולם שאין בה מחטא עגל וכו' משמע עד ביאת המשיח ואיך אר"ח רק עד ך"ד דורת שאז נגבה הכל דהוי כסתרי אהדדי ולדברינו מבואר שע"י הכרעת ך"ד ראשי איברים בך"ד דורות נמשך החטא עד ביאת משיחנו ב"ב ואחר שאוחזין מעשה אבותיהן כמבואר עד לעת שיתברר ויתלבן הכל וק"ל. שייך מע"ל מה ענין אזהרת שבת למלאכת המשכן ונ"ל דכ' בזוהר פ' ויקהל משה כניש לן למימר שבת לון דבקדמיתא לא נטרו ערב רב כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל אמרו מלה דאאתמנע מינן מיד ויקהל הע' על אהרן וכו' ואתמשכו סגיאין אבתריהן לבתר דמיתו כניש משה ב"י בלחוד ויהב לון שבת וכו' יעו"ש

וענין חילול שבת מבואר שם אח"כ דף ר"ה ע"ב וז"ל ומאן דאשתדל במילין אחרנין ובמילין דעלמא בשבת דא איהו בר נש דמחלל שבתא לית לי' חולקא בעמא קדישא דישראל תרין מלאכים שוו ידיהון על ריש' ואמרי ווי לפלניא דלית לי' חולקא בקב"ה יעו"ש ומעתה תראה ענין חילול שבת בדורות הללו שהוא עקבות משיחא אשר היו צריה לראש מן ערב רב כמבואר בכתבים ובר"מ פר' נשא יעו"ש דלא די דמשתדלין במילין דעלמא שאינן צרכי צבור צרכי מצוה אף גם שמטריחין להמתין בציבור עם ברכו דשבת עד שיבוא הראש ובשחרית להמתין עם שוכן עד להפסיק בין הדבקים לכך נתן משה שבת לישראל לחוד ונתחזק ע"י עשית המשכן עזרת כהנים לחוד דהיינו לכהן ולשרת להש"י ועזרת ישראל שהם להמוני עם שבה' הראשים לחוד ושם יעשו מה שלבם חפץ עד שירחם הש"י על עמו לקבץ נדחינו ורועה אחד לכולנו ב"ב אנס"ו.

ועפ"ז יובן מצות סוטה להשקותה וכו' ק' איך מצוה זו תמיד בכל זמן ובכל אדם והמצות הם נצחיים ונ"ל דודאי מבואר בס"י בסוד עול' שנה נפש מה שיש למעל' בעולם יש בשנה בכללות הפרצוף ויש בנפש יחידי באדם פרטי חומר וצורה שהוא הגוף והנשמה ובכללות העולם הזה יש ג"כ חומר וצורה כי צדיקי הדור הם הנשמה של העולם והמוני עם החומר והגוף של כללות פרצוף עה"ז וכן עה"ז הוא החומר נגד עולם שלמעלה שהוא עולה הנשמות כנודע ומעתה יתפרש כ' זו בעולם שנה ונפש ואפרש אחד מן ג' הנ"ל וממילא תבין לאינך ב' האמורין. ותחלה יש להקשות קושי' המפרשים במה שפי' חז"ל אם מעכב אתה מתנות כהן סוף שתצטרך לכהן להביא לו סוטה והקשה נח"ו טובי' חטא וזינגד מנגד וכו' ובעל ג"א פי' לאו דווקא סוטה דה"ה זב ומצורע וכו' ואינו במשמע הפסוק ונ"ל דעיקר התכלית של בריאת האדם בעוה"ז לעשות מחומר צורה בין בפרט שהגוף שלו יתאוה לעשות מעשה נשמה ולא חמדת החומר. וכן בכללות פרצוף העולם לעשות מחומר צורה למרדף בתר חייבא להחזירו בתשובה וכיוצא בזה ושורש הכרעת האדם תלוי בכ"ד ראשי איברים שבהם תלוי הכרעה לעשות מחומר צורה וכמ"ש האלשיך בפ' אמור שאם לא ידע לתקן ולהכריע יביאם אל הכהן וכו' יעו"ש ונ"ל שזה טעם ך"ד מתנות כהונה רמז שיתן לכהן ך"ד ראשי איברי' ללמדם לשרת ולכהן לו ית' ובודאי מתנה יחשב לכהן המזכה אחרים שזכותן תלוי בו הגם שגם הדברים כפשוטן שיש ך"ד מתנות כהונה ג"כ מ"מ עיקר הרמז שהוא ך"ד איברים הל"ל שצריך ליתנן לכהן ואז מוכרע כל רמ"ח איבריו לטוב ונעשה מחומר צורה ואז הגוף הנק' אשה נכנע ומשועבד תחת הנשמה הנק' איש. משא"כ אם אינו נותן ך"ד מתנו' כהונ' שהם ך"ד ראשי איבריו שבאד' שבה' תלוי כל הכרע' גופו לעשו' מחומר צורה אז גור' כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל כי שטה וסרה הגוף מדרכי הצניעות של הנשמה שהוא האיש וזה שפי' רז"ל איש ללמדך שמעלה בשתים באיש מלחמה שלמעלה ואישה למטה וכו' כי כך הוא כאשר זכרנו גם י"ל ב' איש יש א' מצד החומר יודע ציד איש שדה וב' מצד הצור' ויעקב אישתם וכשנכנע החומר תחת הצורה אינו רק איש א' איש תם משא"כ כשנפרדי' והוא ג"כ מה שאמר ומעלה בו מעל בשתים הנז' ואמר ושכב איש שכב' זרע והוא ע"ד שכ' במ"ד הנעל' פ' וירא ותשכב את אבי' כי נפש המתאוה והגוף מעוררת היצה"ר לכה נשקה אבינו יין ונשכבה עמו מה יש לנו בעה"ב נלך ונרדוף אחר יצה"ר ואחר חמדת עה"ז וכו' יעו"ש. וכאשר שכב איש ציד אותה ונגמר התאווה נקרא שכבת זרע שהוא גמר ביאה וגמר התאוה. ואמר ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה וגו' ור"ל כי כך דרכו של יצה"ר להסתתר ולומר שהוא יצה"ט שמצוה כך לעשות וכמו שכתבתי במאמר כסות ולשון שינה וכמ"ש האלשיך בענין כעור שמצא מקום לפתות ישראל אף הכשרים שמצוה לבזות ע"ז ולכך ויצמדו ישראל לבעל פעור ולכך הזהירה תורה סמוך לזה לא תוסיפו על מנין מצו' וכו' יעו"ש

וזה שאמר ונעלם מעיני אישה כי הנשמה לא נשתתף במעשה זה רק הגוף סבר שאין עבירה בזה מצד הסתירה שהסתיר היצה"ר א"ע בלבושי יצה"ט כנ"ל ועבר עליו רוח קנאה שהוא רוח טהרה כדרשת חז"ל וקנא את אשתו והביא את אשתו אל הכהן שרוצה להכניע החומר והיא האשה אל הצורה והוא ע"י הכהן כאמור לחזור וליתן ך"ד מתנות כהונה הנ"ל ואמר שיהי' ביד הכהן מים המרים המאררים ור"ל כי זכרתי בדרוש הפטרת הוי כל צמא לכו למים וכו' בשם האלשיך כי דברי תוכחה ומוסר הם לטובי' הצמאים לשתות מימי החסד המוסר ותוכחה כמים קרים על נפש עיפה שאם הדור כשרים שומעים מוסר להכניע לבם ולכך א' משה ממרים הייתם וכו' מקציפים הייתם וכו' ואין סר וזעף כי אם מקבלים באהבה רבה וכו' יעו"ש. א"כ אין זה מים מרים המאררים רק מים מתוקים יחשב לטובים ולכשרים וז"ש והשביע הכהן אם לא שכב איש אותך ולא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ור"ל שאין זה אצלו למים מרים וכנ"ל משא"כ ואת כי שטית וכו' ואז והשקה את האשה שהוא החומר ובאו בה המים המאררים למרים וזה שכיר' רש"י למרים שאצלה היא מרים דהא מים קדושים כתיב וכו' ר"ל כי ודאי מי המוסר ותוכחה הוא לו למרי' המאררי' וזה סימן כשהוא סר וזעף ונפשו מרה לו בשמוע דברי מוסר מפי הכהן המדריך ומיישר העם לעבודתו ית' ודאי טמא הוא שנטמא יריכו לכך בשמוע בתת ה' ירכך נופלת שהוא ע"י שלא היו מחזיקים ירך ת"ח וכמ"ש בזוהר ותקע כף ירך יעקב שקול יעקב בתורה ואז אין ידי עשו שולט משא"כ וכו' ואת בטנך צבה כמ"ש האלשיך בטן רשעים תחסר שלעולם נחשב לו חסר בטנו לכך צבתה בטנה בשמוע מוסר ובאו בה המים של המוסר למרים משא"כ אם טהורה היא ונקתה ממים המרים שאין זה לה מים מרים רק מתוקים וק"ל.

וכאשר כתבתי באיש פרטי כך יש לפרשו בכללות פרצוף העולם שהכשרים שבראשי הדור אם הצורה והנשמה ונק' איש והמוני עם הם החומר ונקרא אשה וע"י שלא נתן ך"ד איברים שהם ך"ד מתנות לכהן להכניע החומר לצורה סוף שתצטרך להביא לו הסוטה דרך בזיון שמוכרח לשוב לכהן וענין סוטה הוא שסטה מעליו כאשר יבואר ואמר כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל שסרו ושטו מעליו ומעלה בו מעל שהוא בשתים למעלה ולמטה שלא רצו בכשירי הדור שיהי' להם לרב ולמנהיג שיתהפכו מחומר צורה וקבלו לעצמן איש מסטרא דאיש יודע ציד הצד ומרמה בפיו הבריות הנודע ושכב איש אותה שכבת זרע שגמרו תאוותן לדחות הטוב ולבחור ברע. ונעלם מעיני אישה ר"ל שתחלה עשו בהסתר מעשיהם לאכול עליו קורצא בי מלכא בהסתר בכל מיני מסירו' וכיוצא והיא נטמאה שעשו כל טומאה הן בדיני מאכלים ושחיטות הפסולין וכיוצא עד המשך זמן שעבר עליהם רוח טהרה שרוצין לחזוק להכניע חומרן לעשות מחומר צורה ואז מיד שהרהרו כך יצאו מן חומר הנק' אשה ונעשו צורה הנק' איש לכך אמר ועבר עליו רוח קנאה כי על החומר הנזכר אמר זה שעבר עליהם רוח קנאה לחזור לבעל הראשון.

והנה יש שנטמאה שלא נתפסה רק ברצון עשו ויש שלא נטמאה שהיו נתפסים שהיו אנוסים שאין ברירה בידם עד עכשיו שנגררו אחר ראשי העם שהיו צריך לראש ועכשיו שחזרו וסרו אל משמעתו והביא האיש זהו הטובים שבעם את אשתו זהו שנשארו בחומרן אל הכהן המשרת ומכהן להש"י וביד הכהן יהי' מי המרים המאררים כי שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבוקש מפיהו כי תורה נק' תורה שמורה דרך לשוב עד ה' וזה שלא נטמא מי המוסר יחשב לו למתוק משא"כ מי שנטמא ובאה לו המים למרים כי בשמוע שהשביע הכהן את האשה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה ר"ל שהכל יאמרו איכה היתה לזונה קרי' נאמנה והכל נשבעין כך וכו' בתת ה' את ירכך נופלת כמו שלא החזקת בירך ת"ח הכשירים סמכין דאורייתא ואדרבא החזיקו להם לשלחם מהעיר לכך ירכך נופלת שהוא ת"ח שלך שנקרא ירכך ובטנך צבה שעש' בשביל הנאתו חמדת כבוד עה"ז המכונה לבטן כמ"ש ובטן רשעים תחסר וגם על גחונך תלך שהוא כינוי על הגאוה כהולך על בטנו כמ"ש בשל"ה לכך ובטנך צבה והיינו של נבעלת וכן יריכו ובטנו של בועל שהוא איש ציד שנופל יריכו הוא היקום והעושר המעמיד הגוף על יריכו ובטנה צבה הוא חמדת והנאת כבוד המדומה ובשמוע דברים אלו בודאי מי שנטמא בכל טומאת הנ"ל ובאו בה המים המאררי' למרי' שמי המוסר זה יהי' כחרב חדה על צוארו והיתה לאלה בקרב עמה ר"ל שהכל מרמזין על זה שעליו שייך דברי מוסר זה וז"ש והיתה לאלה בקרב עמה ואם טהורה היא ונקתה ונזרע' זרע וכן יתפרש בדרך ג' בעה"ב שהובא אל הכהן העליון לטהר במי החסד וא"ש.

עוד י"ל רמז לך"ד מתנות כהונה שיתן לכהן ועשירת האיפה שהם המעשר מן רמ"ח הם ך"ד איברים שיתן לכהן הכל הולך אל מקום א' דאי' בכתבי' דיותר צריך אזהרה לאדם במאכלו משאר עסקיו דיוחנן כה"ג נעשה צדוקי ע"י שלא נזהר לאכול בקדושה יעו"ש וכ"כ הבחיי מובא בר"ח שער הקדושה פ' ט"ו ענין מאכל המן שהי' עשירת האיפה וכו' יעו"ש וא"כ שפיר רמז לך"ד מתנות כהונה שיתן מאכילתו שהוא שיאכל בטוב כוונה ויהי' נחשב קרבן ע"י כהן איש החסד שמשם בא שפע המזון כמ"ש בזוהר תרומה על הארץ ועל המזון ואז מכריע לטוב ך"ד ראשי איבריו ועל ידם נמשך כל רמ"ח איבריו לטוב והבן. ולפי הנ"ל נראה לבאר פי' הפסוק בראשית ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונ' והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. ופי' בזוהר סוף ויקהל אר"א לר"ש אבוי תינח לתתא אבל איהו כגוונא דלעילא מה איכא למימר פתח ר"ש וא' כאיל תערוג וגו' עד קב"ה זמין לה חד חויא ונשיך לה ואוליד' ורזא דא הרבה ארבה עצבונך והרונך בגין דאיהי מתחלחלא בכל יומא ובעציבו על עובדיהן דעלמא בעצב דא חויא דעציב אנפיהו דעלמא תלדי בנים וכו' יעו"ש ואין אתנו יודע עד מה להבין חלק מהחלק אלפי' וכמ"ש בכתבי הארי' בסוד קריעת ים סוף יעו"ש אבל מבשרי אחזי אלוה להבין זה דרך מוסר איך הנחש שנושך הוא צורך הולדה שהוא מעשים טובי' וכל דבר מצוה שעיקר תולדותיהן של צדיקי' מע"ט וזה נק' הולדה ויסורי הצדיקי' הוא חבלי לידה של השכינה כביכול כמבואר בר"מ פ' נשא יעו"ש ולפי שראיתי מעשה בזה שכל פועל ה' למענהו שעושה שליחתו אפי' ע"י דבר המזיק שיוצא ממנו טובה ג"כ ולפי הנראה לכאורה הוא נשיכה ובאמת יוצא מזה כמה טובות צורך גבוה מה שעיני ראו ולא זר ולכך דרשו חז"ל וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד אפי' הרשעים ונשיכת הנחש הכל לטובה יחשב למי שירצה להבין במתג ורסן ורמיזותיו של הש"י אשר הפליא עם ברואיו ואספרה שמך לאחי ובתוך קהל אהללך אי"ה לדבר בעל פה אם יהי' רצון הש"י בזה ולא רציתי לכותבו בו שום רמז בזה המאמר אבל פי' הפסוק אפשר לפרשו ע"ד מוסר בדרך פרט וכלל ע"ד עולם שנה נפש המבואר בס"י דנודע דהאדם נברא מחומר וצורה הצורה הוא הנשמה מצד הקדושה והחומר שהוא הגוף מצד הקליפה וכל זה הי' אחר חטא שפיתה הנחש להאכיל' מעץ הדע' טוב ורע לכך החומר מצד הרע והצורה מצד הטוב משא"כ קודם לזה הי' חומרו של אדה"ר זך בסוד כתנו' אור משא"כ אחר החטא נעשה כתנו' עור משכא דחויא כנודע והנה מצד זה קשה לאדם להכניע החומר מצד הקליפה לעשותו צורה אשר זה תכלית בריאת האדם כמ"ש האלשיך בפ'. והנה הנשמה הוא הזכר משא"כ החומר הוא האשה וז"ש ואל האשה אמר הרבה ארב' עצבונך דכ' בכתבי הארי' כי העצבות הוא מצד הקליפה והשמחה הוא מצד הקדושה ועיקר התורה והעבודה הוא מצד רוב שמחה כמ"ש בפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לב מרוב כל וכת' הרב שזהו עיקר מה שזכה הוא לרוח הקודש יעו"ש רק מצד עכירות ועצלות הגוף שמצד הקליפה שהוא עצבון אין כל אדם עובד הש"י בשמחה כי אם בני עלי' והם מועטין ורוב העולם ההולכין בתאוות עכירו' גשמיות עושין כל חמדת העה"ז בשמחה גדולה כמו נצחון ומחלוקות לפזר רוב הון ולדבר קדושה מראה עצבות וכאשר כתבתי בפסוק ויהי העם כמתאוננים שעשו עצבות ואנינות בעבודת ה' כטורח וכמשא כבד יכבד עליהן מעט שעומדין בבה"כ להתפלל מצות אנשים מלומדה ולכך הי' רע בעיני ה' ונענשו באש תחת אש ה' ור"ל אשר לא התחממו באש ה' בהתלהבות וחמימות רק התחממו באש היצה"ר כנודע כי אש גיהנם הוא מצד החמימות הזה עד שהתפלל משה רבינו ע"ה ותשקע האש שלא נסתלק למעלה רק שקבלו על עצמן לעבוד הש"י בחמימות אש ה' זה בהתלהבות גדול וז"ש ויקרא שם המקום תבערה כי בערה בם אש ה' ר"ל אחר התיקון והוא ע"ד שנאמר בברית מנוחה שנק' קברות התאוה שמרוב תאוה ודביקות בו ית' נתקברו ונתעלמו לשרשן וכו' יעו"ש. ובזה יובן ואל האשה אמר שהוא הגוף החומר עכור מצד הקליפה שנמשך מצד אשה הראשונה כנ"ל הרב"ה ארב"ה עצבונך דודאי הב' לטה' מסייעין לו אבל הבא לאסתאב ומעצמו הרבה תחלה בעצבון בתורה ועבודה אני ג"כ ארבה עצבונך והרונך וכ' בזוהר פ' פקודי בהיכל ג' בפתח ד' יש ממונים השורין על בני אדם העוסקין בתורה או במצוה דיתעצבון ולא יחדי בה וכו' יע"ש והיינו ע"כ מי שבחר ואחז במדת עצבות בעבודת ה' וז"ש בעצב תלדי בנים כי תולדות ובנים של צדיקים הם מצות ומע"ט יהי' בעצב מצד עונש הנ"ל שהגוף נעשה מחמר עכור וכשירצה לעשות מחומר צורה הוא בעצב וטורח וקאמר ואל אישך תשוקתך דכ' האלשיך משלי סי' א' נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו. הכוונה אף שהרשע חומד ומתאוה לעשות רע מ"מ לא יוחן בעיניו רעהו מי שהוא רשע כמותו וכו'. יעו"ש הרי שגם הרשע שהוא החומר הנק' אשה אל אישך תשוקתך אל הנשמה שהוא אישך להיות צדיק רק שרוצה שיהי' בלי טורח ואמר והוא ימשול בך דשמעתי מהמוכיח דק"ק פלאנאי בפ' קדושי' תהיו כי קדוש אני דלכאורה ק' וכו' ואמר שנפש ישראל מצד שהם נצר מטעו י"ת מוכרח שיהי' בן עוה"ב אחר כל התיקוני' והגלגולים והעונשים כי לא ידח ממנו נדח כי הוא חלק אלוה ממעל שהוא קדוש ועל כרחך סופך מוכרח להיות קדוש ג"כ וא"כ למה יאוחר דיותר טוב להקדים שלא יקבל עונשים הקשים ודפח"ח וז"ש והוא ימשול בך שע"כ סופו למשול בך א"כ ראוי שלא תאחר ותראה להתאמץ שימשול בך מיד להכניע החומר תחת הצור' וטוב לך בזה ובבא וק"ל וכך יש לפרש בדרך כלל שראשי הדור הכשירים הם הצורה והמוני עם הם החומר ומחמת שלא רצו לדבק בעץ החיים שכולו טוב ובחרו בעץ הדע' טו"ר ולכך ואל האשה שהם המוני עם אמר הרבה ארבה וכו' ואינ"י רוצה לכתוב כי ממילא יובן עד שלבסוף ואל אישך תשוקתך לבחור בטוב כמקדם והוא ימשול בך ויש לו ב' פי' או שסופו למשול בך והוא רק הודעה או הוא ציוי שתרא' שהוא ימשול בך ולא אתה עליו כמו משל המובא במד' שא' הזנב אל הראש אני אלך בראש יעו"ש ושניהם אמת מאחר שסופי למשול בך להכניע החומר תחת הצורה א"כ ראוי שתראה שימשול בך מעתה וק"ל.

ועפ"ז נ"ל לבאר מזמור א' בתהלים סי' י"ו מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך אמרתי וגו' ובל אשא שמותם והוא כולו תמוה עיין פי' רש"י והאלשיך ונ"ל דדרשו חז"ל מכתם שהי' מ"ך ות"ם והקשה רש"י מה ענינו למזמור זה ולי נראה דא"ש כאן כי מך הוא עני כי דוד נק' עני מצד שהי' מרכבה אל מדה זו הנק' עני כי היא אם כל חי וירידתה ועלייתה היא ביד הבנים ישראל שהם בני מלכים מסטרא דמלכות הנק' אד' וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום נקראת עני' בימי גלותה כמ"ש בכתבי' על הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים יעו"ש והיא סוכה הנופלת כנודע וכשעושין רצונו עולה היא על ידינו להתייחד עם המד' הנק' תם בסוד ויעקב איש תם שנכללו ב' פרצופי' כאחד והבן וכל זה הוא מצד הבחירה הנתונה לאדם לבחור בטוב או ברע כמ"ש ראה נתתי לפניך וגו' ולכך הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ור"ל כי נודע שמדה זו נקרא יראת שמים וז"ס הכל בידי שמים כי יד נק' סיוע כמ"ש וידי עמך והכוונה כי הכל בידי שמים כי הסיוע שנק' יד הוא משמים שהוא תפארת ישראל חוץ מיראת שמים היא השכינה אין סיוע שלה משמים רק בידי בני ישראל מצד הבחירה המסורה בידינו להעלותה ע"י מעשינו הטוב וז"ש הפסוק מה ה' אלהיך שהוא יחוד ב' מדות יראה היא השכינה עם שמי' הנק' ה' וז"ש חוץ מיראת שמים ליחד ב' מדות אלו שיהי' נק' יראת שמים זהו בידך מסורה וזהו דפריך בש"ס ומשני אין לגבי משה זוטרתי היא דהוא נק' איש האלהי' ודי בזה נחזור לענינינו כי שכינה נק' מך כשרגלי' יורדת מות וכשהיא עולה נהפך מן מת ונעשה תם ודוד שהי' מרכבה למדה זו נק' מ"כת"ם לכך א' מכתם לדו"ד כי המדה שנקרא מך והם מצא' לדוד שיהי' מרכבה למדה זו בסוד ושכנתי בתוכם והתנצל דוד. אע"פי שהבחירה בידינו היינו להתחיל ולבא לטהר. אבל אח"כ מסייעים מלמעלה הגם שפי' הט"ז בריש א"ח בסדר אילת השחר אני מעיר השחר ואין השח' מעיר אותי ופי' הט"ז שלא הי' צריך דוד לסיוע התעוררת של מעלה גם אחר שתחלה הי' מעורר מלמטה. ובזה פי' דברי הטור יעו"ש. הרי שהי' דוד במעלה גדולה יותר מכל אדם שלא הי' צריך סיוע מלמעלה גם אח"כ אבל מ"מ שמירה בעי מתחבולות יצה"ר באומרו מצוה וז"ש שמרני אל כי חסיתי בך גם שאני צריך שתסייעני. אבל עכ"פ זאת בקשתי שתשמרני מלכד במצודת היצה"ר וסיוע לחוד ושמיר' לחוד כאשר נבאר בסוף ואמר אמרתי טובתי בל עליך והוא יתפרש בדרך פרט ובדרך כלל הן באד' יחידי דוד בעד עצמו או בכללו' כל ישראל שהיא כנסת ישראל האומרת אל דודה הנקרא הוי' גם כי אדנ"י אתה בסוד אדו"ן כל האר"ץ מ"מ טובתי בל עליך שאין עלייתה וטובתה ביד הש"י כי אם לקדושים אשר בארץ המה ואדורי לשון עוז וחדוה בסוד תנו עוז לאלהים וגם כל חפצי שהוא זווג בם הדבר תלוי שע"י בחירתן בטוב היא עולה להתייחד עם דודה ואז נקרא אדנ"י כמ"ש בכתבים כי שם זה ע"י יחוד השמות א' מן אהי"ה י' מן הוי' יעו"ש. וגם בל"ה שאז נקרא אדון כל הארץ בסוד יפה נוף משוש כל הארץ והיינו ע"י עבוד' הצדיקי' בשמח' ובטו' לבב מרו' כל מעוררין השמח' למעל' וכמ"ש בזוה' תצוה דף קפ"ד ע"ב ת"ח עלמ' תתא' איקרי אבן טבא אי קיימא בנהירו דאנפין מתתא הכי נהרין לי' מלעיל' ואי קיימ' בעציבו וכו' וז"ש עבדו את ה' בשמח' וכו' יעו"ש לכך נאמר ירבו עצבותם ר"ל שע"י עצבות' בעבודת ה' שהם כת הרשעי' ירבו עצבותם מלמעלה כאמור. אח"ר מה"רו ופי' רשי' אחר הוא ע"ז ור"ל אבל מה שעושין בעסק היצה"ר מסטרא דאל אחר מה"רו עושין במהירות וזריזות היפך הקדושה לכך בל אסיך נסכיהם מדם שתפלתן שהם במקום קרבן להקריב דם ונסכים לא ירצה לי וגם תורתן שהוא שמותיו י"ת רק שהיא מהשפה ולחוץ כמ"ש בש"ס תורתן של דואג ואחיתופל הי' מהשפה ולחוץ ונאמר עליהן ולרשע אמר ה' מהלך לספר חוקי ולכך ה"נ בל אשא את שמותן על שפתי. אבל תורתן ותפלתן של צדיקי' העובדים בשמחה רצוי כנ"ל הרי שיש ב' כוחות מצד הבחירה יש בוחרין בטוב ויש ברע והוא השמחה מצד הקדושה והטוב והעצבות מצד הקליפה ולכך בקשתי כמו שאתה מנת חלקי וכוסי שהוא תואר השכינה הנק' שדה וחק"ל וגם נק' כוס כנודע והוא המשפיע לה שפע הנק' מנת חלקי וכוסי תומך גורלי שאמרת גם אחר הבחירה ובחרת בחיים כן תגדיל חסד גם עתה לשמרני במקום שיצה"ר מסתתר בלבושי יצה"ט ויסיתני לעשות מצוה זהו צריך שמירה ממך וז"ש אברך את ה' אשר יעצני אף לילו' יסרוני כליותי כי לילה איקרי בדבר ספק ע"ד שכתבתי כחצות לילה וכו' יעו"ש אך שויתי ה' לנגדי תמיד אז בודאי לא אמוט מדרך הישר הנק' ימין כמו שכתבתי שם יעו"ש לכן שמח לבי וגו' אף בשרי ישכן לבטח ע"י הכניעת החומר לצורה והיינו ע"י שתודיעני ארח חיים במקום ספק הנ"ל וכמ"ש האלשיך כי במעשה פעור נלכדו במצודתו גדולי ישראל ע"י עצת יצה"ר שהוא מצוה לפעור לע"ז וכו' יעו"ש ואז נעימות בימינך נצח שכל תפלתו שלא יהי' במדריגות עולה ויורד לימין ושמאל רק שיהי' תמיד בימין נצח תמיד ואז יעלה מעלה מעלה ולא תרד מטה והשמאל יהי' נכנע בימין שהוא עיקר תועלת השכינה הנק' מכת"ם לקשרה בימין והשי' יסייענו לעשות חסד עם השכינה בכל דבורינו ומעשינו ומחשבותינו אנס"ו.

ובזה יבואר מצוה ברכת כהני' דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם ודרשו חז"ל אמור גי' רמ"ח וכן כ' בפע"ח והוא תמוה ועוד איך הוא בכל א' מישראל ונ"ל דכבר זכרתי מ"ש האלשיך דיש רמ"ח איברים באד' וצריך ליתן המעשר לכהן שהם ך"ה איברים שהם עיקר כל רמ"ח שאחריהן נמשך כל רמ"ח איבריו ונפשו ורוחו וכהן המשרת להש"י עליו להיישיר העם כמבואר שם.

ובזה יובן דבר אל אהרן ובניו כהנים משרתי השי' כה תברכו את ב"י ר"ל מאחר שמצד הבחירה חפשית יש הכרעה להרע ולהטיב ועצה היעוצה לכהן המזכה רבים להכריען לטוב הנק' ברכה כמ"ש ראה נתתי לפניך את הברכה והקללה וגו' כי הקדושה נק' ברוך והקליפה ארור וז"ש כה תברכו אלו ך"ה ראשי איברים תברכו להכריען לטוב שהיא הברכה ואז ממילא אמור להם שיומשך לכל רמ"ח איברים ברכה זו כי נגררין כל רמ"ח איברי' אחר אלו ך"ה איברים וק"ל.

ועפי"ז יבואר מצות הדלקת נרות המנורה בפ' בהעלותך הגם מה שהיא נמנה א' מתריג' מצות הוא מפסוק פ' תצוה באהל מועד מחוץ לפרוכת יערוך אותו אהרן ובניו מערב ועד בוקר וגו' נראה לבקר פסוקי בהעלותך איך הוא בכל זמן שהתורה והמצות הם נצחיים גם לפי חז"ל בקרבנות שהקריבו נשיאים אינו לעולם אבל נרות שהדליק אהרן הוא לעולם וק' דהחוש מראה שגם נרות בטלין כשחרב הבית ונראה דודאי יש לתרץ משנה באבות פ"א שמאי א' עשה תורתך קבע וכו' וי"ל הא אמרינן בפ"ד דברכות ר"א העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ותורה ותפלה בחדא סלקא אי אין לומר בתפלה שהוא כמשאוי עליו חק קבוע גם בתורה אין לעשותה הגם דרש"י פי' באבות בדרך אחר אבל ק' מנ"ל לרש"י זה כי אם מכח קושי הנ"ל ונראה דכ' בזוהר כ' לך לך ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה אר"א כאשר קרב מבעי' לי' אלא כדכתיב ופרעה הקריב לישראל בתיובתא אוף הכא הקריב דאקריב גרמי' לקב"ה כדקיאות לבוא מצרימה לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנהון מעובדי מצרים וכו' אמרי אחותי את כד"א אמור לחכמה אחותי ולהבין זה נ"ל דק' דאם נתיירא למה ירד למצרים בלא רשות כמבואר שם ואומר שהוא עיקר שורש הדבר לעבודת ה' וסודו ידוע כי הוא דעייל ונפיק כי אדם מצד כללותו מטוב ורע אי אפשר שיהי' תמיד במדריגה א' אפי' הקדושי' בארץ כי לפעמי' עולה ולפעמי' יורד גם מצד שנק' עולם קטן וכמו שלמעלה יש קטנות וגדלות כנודע כך באדם צריך שיהי' בו מדריגות אלו והחכ' אשר עיניו בראשו קודם שירד מצרימ' והוא ירידה ממדריגתו שהי' בה תחלה צריך לקחת א"ע תחלה בדביקות השי' שגם אם ירד מטה לטעם הנ"ל או להעלות גם מדריגות התחתונים אשר ירד להם כדי להעלותן הנצוצין או להעלות בני אדם ובני איש שהם במדריגה תחתונה כאשר זכרתי בגודל השר היורד להעלו' בן מלך שנעשה הדיוט וכו' אם יקשר א"ע תחלה בדביקה וחשיקה וחפיצה בו ית' אז לא תפרד בין הדביקו' גם אם ירד לשם שיזכה לחזור ולעלות וכמו שהיורד לבור קושר א"ע תחלה בחבל כדי שיאחוז בו לעלות מהבור כך שירש ישראל הם יעקב חבל נחלתו לאחוז בו בחבל זה הקשור בו ית' ולעלות בו וזהו סוד דעייל ונפיק וזהו כוונת אברהם אע"ה וז"ש כאשר הקריב לבוא מצרימה לאשגחא באינון דרגין ושלא ישאר שמה ח"ו רק שיזכה לעלו' משם ולאתרחק מעובדי מצרים ר"ל לברר הטוב מן הרע לכך הקריב א"ע להקב"ה כדקיאות ושוב לא יעלה מורא על ראשו כי גם שירד מצרימה יהי' דבוק ביראתו ית' שהוא ראשית חכמה יראת ה'. וז"ש אמרי לי אחותי את כמו אמור לחכמה אחותי את בדביקה כמו אח ואחות כנודע בזוהר דבין איש ואשתו יכול ליפרד ע"י גט משא"כ באח ואחות וכאשר זכרתי בפסוק מי יתנך כאח לי יעו"ש.

ובזה נ"ל לבאר מזמור תהלי' סי' ב' למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו וגו' פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו. והספיקות רבו ורז"ל דרשו זה המזמור על מלך המשיח לעתיד וכו' ורש"י פירש דקאי על דוד עצמו וכו' ולי נראה דקאי על משיח ועל דוד ועל כל דור ודור ושופטיו כי מעצמותו ית' נאצל תורה ונביאים וכתובים שהם כולם שמותיו ית' וכמו שהוא היה הוה ויהי' כך נדרש התורה נביאי' וכתובי' ונדרש בכלל אומ' ישראלי' ואומות וכו' וגם בפרט בכל דור ודור ראשי עם מצד ערב רב עם אנשי יחידי שלומי אמוני ישראל העומדים על התורה ועל העבודה איך מקטרגי' עליהם וכמ"ש בר"מ פ' נשא יעו"ש. והענין דמבואר בש"ס דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע וכו' ומעתה כמו שיש שמירה וממונים על פתחי המלכים והשרים לבל יכנס לפנים כי אם מי שהגון ליכנס כך כביכול למעלה יש ממונים ושומרי' הסובבים לקדושה לבל יכנס פנימה כי אם הגון וראוי וכמ"ש בזוה' וכ"ת מי אינו הגון ליכנס אחר שרוצ' להתקר' לעבודתו ית' א"כ הגון הוא והשמירה למה כי במלכותא דארעא יש מיוחסי' ושרים משא"כ שפל ונדכה נק' אינו הגון אבל בהקב"ה נאמר אני אשכון את דכא ונראה דיש ב' כתות הבוחרין בתורה ועבודה שעובד להש"י א' לש"ש שבוחר בטוב מצד שהוא טוב וכת ב' העובדין להש"י כדי שיטול את השם מחסידי ארץ. והנפקותא וההפרש שביניהם הוא כי כת א' לא נפרד בשום זמן מהזמנים מן התורה ועבודה ולהתחבר ליריאים וכמ"ש דוד המלך ע"ה חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך דלכאורה ק' דה"ל לקצר ולומר חבר אני ליראוך וגו' ונ"ל דלפי ראות עינינו שיש ביריאים חשובים ושפלים וגם החשובים לפי השתנות הזמן לפעמי' יורדין ונעשו שפלים ונרדפין והוא מצד עליות השכינה וירידת' דדיו לעבד להיות כרבו ולכך כת א' הבוחר בטוב מצד שהוא טוב לא מצד חשיבות הוא חבר לכל יריאי הש"י בין חשובים או שפלים וגם אין שינוי זמנים לפניו משא"כ כת הב' כשרואה ירידה ליריאי השם מיד נרפים מן היראה ומן התורה והעבודה וזה הי' מעלת דוד שהי' מן כת א' לכך א' חבר אני לכל אשר יראוך דייקא וק"ל.

ומעתה תבין השמירה למעלה מה הוא כשהזמן הולך וסוער בסערת תימן. והדיין הוא נאמן. שאז כת א' הולך ועולה ומתמיד בתורתו ועבודתו כמאז וקדם משא"כ כת ב' משליכין העבודה אחר גיוום שלא יראה ולא ימצא בהם שמץ יראה שלא ילכדו במצודת היריאים וזהו בכוונה מכוונת מהבורא יתברך לבל יכנס פנימה מי שאינו הגון ותמים בעבודתו ית' כאמור.

ובזה נבוא לביאור מזמור זה דאי' במד' איכה על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי תני רשב"י אם ראית עיירות נתלשות בא"י דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים שנאמר על עזבם וכו' ופירש במ"כ על עזבם שהי' להם לעזוב וכו' ארבי"ל בכל יום ב"ק וכו' אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכו' כל זמן שמשליכין דברי תורה לארץ המלכות גוזרת ומצלחת שנא' ותשלך אמת ארצה אז עשתה והצליחה וכו' ונ"ל דמר א"ח ומר א"ח ול"פ דכל זמן שישראל גוזרין על לומדי תורה כך האומות גוזרין על ישראל וכ"כ בס"ח וזהו שא' אוי להם לבריות זה האוי נמשך להם מעלבונה של תורה שהם משפילין ויועצין עצות איך לעלוב הלומדים לכך גם עליהם נתייעצו האומו' ושמואל ביאר יותר ותשליך אמת ארצה לפי שמשליכין דברי תורה לארץ ר"ל שמשליכין לארץ הלומדי' שמדברים בתורה לכך עשתה והצליחה שגוזרין האומות וכו'.

ובזה נ"ל לבאר פסוקי תהלים סי' פ"ה חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו אמת מארץ תצמ' וצדק משמים נשקף גם ה' יתן הטוב ושרצינו תתן יבולה וגו' והוא כולו פליאה ונ"ל דכ' האלשיך משלי מ"מ החכמים משכימין על פתחי נדיבי' לקבל ממנו איזה גמילת חסד ואין הנדיבי' משכימים על פתחי החכמים לקבל ממנו חכמה אם חכמה עדיף כמ"ש בשמאלה עושר וכבוד וכתיב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ומשני שהחכמי' יודעין מעלת העושר לכך מקדימין לפתחו משא"כ העושר שאינו בעל חכם אינו יודע מעלת החכמה לילך אחריו לקבל ממנו חכמה יעו"ש

העולה מזה דראוי לעושר לילך אל החכם לקבל ממנו חכמ' כמו שהחכם הולך אצל העושר לקבל ממנו חסד מעשרו כי זה תכלית הבריאה כמ"ש במד' שוחר טוב על פסוק ישב עולם לפני אלהי' ר"ל ששאל שיהי' כולם שוין בעושר וחכמה שלא יצטרכו לקבל זה מזה והשיבו רוח הקודש א"כ חסד ואמת מן ינצורוהו כי במה יזכה זה עם זה משא"כ עכשיו החכם מקבל חסד מהעושר והעושר מקבל מן החכם תורה וחכמה הנק' אמת ובשכר שמשפיעי' זה לזה בחכמה ובעושר כך מלמעלה יורד השפ' וכמ"ש בש"ס ולמוכיחים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב כ"ז שתוכחה בעולם ברכה בעולם וכו' ור"ל שגורם שפע כנ"ל וכמ"ש בתיקוני' יעו"ש ועיין בכתבי לעיל מזה.

ובזה יובן חסד ואמת נפגשו ר"ל כשעושין להשפיע זה לזה החכמים מקבלין חסד מהעושר והעשירים שומעין חכמה ומוסר הנק' אמת מהחכמי' שהוא עיקר התכלי' כמ"ש חסד ואמת מן ינצרוהו כנ"ל אז גורמי' לייחד ב' מדות הגורמין שפע וברכה בעולם וזהו צדק ושלום נשקו שהוא יסוד ומלכות שחבורם הוא ע"י יחוד בעלי חכמה עם בעלי עושר להשפיע זה לזה. אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ר"ל כי עד עכשיו היו משליכין אמת ארצה שהם בעלי תורה והחכמה שהי' חכמת סופרים סרוחה בעיני בעלי העושר והיו החכמים שפלים ושחים עד לעפר וצדק שהיא בעלי עושר שאינם בעלי חכמה היו עולין ברום המעלות עד לשמים שזה גורם חורבן ואיבוד הבית והארץ כמ"ש על מה אבדה הארץ על עזבם תורתי ובתיקון חטא זה דהיינו אמת מארץ תצמח שיעלו בעלי החכמה שהיא הנק' אמת למעלה וצדק שהם בעלי עושר שאינם בעלי חכמה שהיו ברום המעלות עד לשמים וצדק משמים נשקף למטה לקבל חכמה ומוסר מבעלי תורה הנק' אמת אז גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה כמו שהחכמים הנק' הוי' כנז' בהפטרת עקב משפיעים תורה הנק' טוב ובעלי ארץ ישפיעו לחכמים ליתן יבולה כך גורמי' למעל' וז"ש גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה וכמ"ש ועליהם תבוא ברכת טוב. ואז יהי' מעלה נוספת לאלו בעלי עושר המחזיקים ידי בעלי תורה שיהי' צדק לפניו יהלך שיקדים במעלה אל החכמים כמ"ש ביששכר וזבולן שנזכר זבולן תמיד לפני יששכר כך צדק שהם בעלי עושר יזכו להלך לפני בעלי תורה הואיל וישם לדרך פעמיו שעסק בפרקמטי' לילך בפעמי מרכבותיו בדרכים כדי להספיק לבעלי תורה כך יזכה וכו' וק"ל גם י"ל כי התשובה נק' דרך שנא' יורה חטאי' בדרך וז"ש וישם לדרך פעמיו ששם בדרכי התשובה פעמיו שהוא למעלה מצדיקים לכך יזכה שיהלך לפניו לפני הצדיקי' האמורי' לעיל וק"ל.

ונחזור לענין הנ"ל כי כשנפלה קטגוריא בין החכמים שמבזין זה את זה אז הם מבוזין ושפלין החכמי' כולם בעיני המוני עם לייעץ עצות רעות איך יוכלו לבטל אותן מהתורה והעבודה ואז כשנפלה אלו הדוברי' בתורת אמת ארצה אז עשתה והצליחה שגוזרין האומות על ישראל וכנ"ל.

ובזה יובן דברי נעים זמירות ישראל בפתח דבריו למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק יתייצבו מלכי ארץ וגו' ור"ל שלא אמר זה דרך תרעומות להתרעם למה רגשו וכו' רק שא' דרך מוסר לעמו ישראל בטוב טעם ודעת להבינם למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק להתעולל עלילות בריק והבל על בחירי אומה ישראלית כאשר באזנינו שמענו עלילות שונאינו בכמה מיני תחבולות אין מספר להעלותן אשר האומות מעלילין והם המוני האומות הנק' גוים שרגשו וגם השרים של המדינות מא"ה הנק' לאומים יהגו ריק היאומן כי יסופר להאמין מחכמי א"ה על דברי הבל וריק כזה אבל זה נמשך מצד כי יתיצבו מלכי ארץ מאן מלכי רבנין שמעמידין עפי' השר שארץ שלו וזה שנצב לרב שנק' מלך על פי מלכי ארץ שהארץ והעיר שלו אחר חורבן הבית [ותיבת מלכי משמש לכאן ולכאן] ויתיצבו מלכי ארץ ורוזנים שהם המנהיג' של הרב הנ"ל נוסדו יחד על ה' ועל משיחו כי מיד יועצים עצות על ה' בענין מאכלו' אסורות להעביר שוחטי' טובי' ולהעמיד רעים לפי רצונו וכיוצא בזה לפי מה שראתה עיני ועל משיחו שהם הלומדי' העוסקי' בתורה ועבודה איך לגרשם מהעיר ולבטל מנין שלא יעשו כעובדא דאחז המלך שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות וא' אם אין חכמה אין הקב"ה ישרה שכינתו בישראל שנאמר חתום תורה בלימודו וכו'. ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו ור"ל כי עצתם איך להשליך עבותת האהבה שבינם לבינו ית' ע"י שיש להם מקום מיוחד להתלמד ולהתפלל ולהסיר מוסרתימו שע"י תורה ומוסר כולם נכנעים לפניה' ולהסיר עול מעלינו זהו תוכן עצתם והנה באלו יש ב' כתות כנ"ל שיש יריאי השם לש"ש וכנ"ל ובזה א' יושב בשמים ישחק ר"ל כי זה שהוא ברו' המעלות בשמים שכבר נתקשר באהבה ית' גם עתה ישחק וישמח ולא יחוש כלל לעצתם משא"כ אדני ילעג למו כי כת ב' הנ"ל שהי' במדרגה תחתונה הנק' אד' כנודע שלא הי' לש"ש רק ליטול את השם שהוא מחסידי ארץ וכעת שרואה שיועצים עליהם הרוזנים וכו' מיד הוא עצמו ילעג למו על היראים כדי שלא ימצא בו שום דבר מחסידים שלא ילכד בעצ' רוזני' וזה הוא השמיר' של מעל' לבל יכנס פנימה כל מי שיהי' כי מי שאינו הגון אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו כדי שיהי' נרפים מהתורה והעבודה לכוונה הנ"ל אב' ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי ור"ל שדוד אמר על עצמו ואני שעמדתי בנסיון כל הבזיונות והשפלו' וכעת אני נסכתי מלכי שאינו נצב ממלכי ארץ עכ"י השררה רק ואני נסכתי מלכי שהוא אלהי עולם ה' על ציון הלומדים המצויינים בהלכה שעיקר מלכותי ונסיכותי היא על הלומדים העוסקים בתורת ה' ועבודתו כמ"ש חבר אני לכל אשר יראוך וכו' ועל זה הוא סמוך לשון חיבור כמו ועליו מטה מנשה כי הם נטורי קרתא וא"צ לומר שלא לגרשם מהעיר רק שהם עיקר ממשלתי. וגם על הר קדשי שהם ראשי קציני אלופי ישראל שהם נק' הר והם גורמים קדושתי כמ"ש ויהי כאשר תמו וידבר ה' אלי שאין קדושת שמו על נביאים כי אם בזכות ישראל ומה שהעמיד ית' אותי לנסיך ומלך הוא בזכות ישראל שהם נקראין קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וחס על כבודם שיהי' להם רועה נאמן לבל יגיס דעתו עליהן כמ"ש אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלוין אחוריו.

ואגב נ"ל לפרש לשון אחוריו דר"ל שהשליך אלו השרצים לאחריו שהם כל מיני טומא' ובחר בטוב להתקדש ולהתקרב בו י"ת משא"כ אם השרצים לפניו שהולך בכל מיני טומאו' השרצים התלוין בו ר"ל. אספרה אל חוק ור"ל כי חק קבוע עלי לספר נסים ונפלאות שעשה עמי. ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך ופי' רשי' בני אתה ראש לישראל הנקראי' בני בכורי ישראל והם יתקיימו על ידך כמ"ש ביד עבדי דוד אושיע את ישראל וכו' אני היום שהמלכתיך עליה' ילדתיך להיו' קרוי בני וכו' כמ"ש וידע דוד כי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל וכו' יעו"ש ולי נראה דאמרי' בש"ס כיון שנתמנה פרנס על הציבור מוחלין לו כל עונותיו וכקטן שנולד דמי אך דכל זה שנתמנה עפ"י הש"י משא"כ כשנתמנה עפי' השררה דחוצפא כלפי שמיא מהני כנלמד מבלעם וכו' ודאי אין שייך בזה מוחלין דאמרי' בש"ס דאלו כהנים שבבית שני שהועמדו עפי' המלכות ע"י ממון שנתנו עליהם נא' ושנות רשעים תקצרנה וז"ש אני היום ילדתיך ר"ל מאחר שאני העמדתיך למלך לא עפי' השררה לכך היום שנעשי' מלך היום ילדתיך שנמחלו עונותיו וכנולד היום דמי. שאל ממני ואתנה גוים נחלתיך סוד כוונת התפלה לברר הניצוצות שהם חיות הקליפות וממילא יובן המשך ב' פסוקי' אלו ככלי יוצר תנפצם אחר הבירור נשארו בלי חיות והבן וחזר דוד לפתח דבריו וא' עתה מלכים השכילו הוסרו שופטי ארץ ור"ל שהוא נגד מה שאמר שמלכי ארץ ורוזני' נוסדו יחד על ה' ועל משיחו שיעצו עצות כאמור ועת' שנתפרדו כל פועלי און דז"ש ככלי יוצר תנפצם וכמ"ש וכל קרני' רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק והיינו כמ"ש האר"י בעת אשר שליט האד' באדם לרע לו לברר נצוצי חיות ממנו שהוא הי' הממשלה וחיות הרשעים וע"י ששלטו באדם הישר ובירר מהם הנצוצות אז הוסר מהם החיות והממשלה ונתרומם קרנות צדיק וז"ש שאל ממני וגו' ור"ל שהיסורי הצדיק הוא שישאל ממנו ית' ויתפלל שהם קשוטי ויחודי השכינה כמו ששמעתי ממורי יעו"ש ואז אתנה גוי' נחלתיך שע"י בירורין יתרומם קרנך כאמור ולכך השכילו מעתה שלא תעשה כמעשיך הראשונ' הוסרו שופטי ארץ עבדו את ה' ביראה להתחבר ב' מדות הוי' ביראה ומשם נמשך שורש הת"ח הנק' הוי' ג"כ כנ"ל ועשירי העם הנקרא אד' שהיא יראה ובהתחברם אז חסד ואמת נפגשו כנ"ל ואז גילו ברעדה וכמו שכתבו התוס' בפרק אין עומדין וז"ל פשוטו של מקרא עבדו את ה' ביראה וכשיבא יום רעדה תגילו ע"כ ונ"ל כאשר מפרש אח"כ שאמר נשקו בר ותאבדו דרך כי יבער כמע' אפו אשרי כל חוסי בו והכוונה שבא דוד המלך ע"ה לזרז את כל גבור מלומד מלחמה במלחמת' של תורה ועבוד' ה' שיקח מועד בעת הפנאי לדבק בו ית' כשהזמן מסכים עמדו להכין כלי מלחמה נגד היצה"ר וכלי המלחמה הוא נק' נשק כנודע ומהו הנשק בר שהוא בר לבב וז"ש זיינו ונשקו בר כדי שאם יבוא הזמן הסוער שהוא פן יאנף שאז תאבדו דרך כי יבער כמעט אפו שאלו כת ב' הנ"ל מיד יחזרו לסורן ואז אשרי כל חוסי בו דעייל ונפיק וק"ל.

ובזה יבואר משנה דאבות הנ"ל עשה תורתך קבע ר"ל שלא יהי' תורתו והנהגת קדושתו במקרה והזדמן לפעמים עושה בטוב הזמן וכשהזמן הולך וסוער נרפים הם מהתורה והעבודה רק יעשה קבע בין בטיבו בין בעקו ר"ל כי התכלית השלימות הוא מאן דעייל ונפיק והוא כאמור וצריך שיהי' בשמחה תמיד שהיא משמחת לב ובא ר"א ואמר בפ"ד דברכות העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים דודאי יש להתפלל תמיד בין בעקו בין בטיבו אבל אין מדריגתן שוה כמ"ש בש"ס פכר ידי' ומצלי נמצא לפעמים צריך שיהי' תחנוני' כעני ורש ולפעמי' בשמחה וק"ל.

ובזה יבואר מצותהדלקות נרות המנורה שהיא באמת בכל אדם ובכל זמן ע"י הכהן כי כבר זכרנו שהאדם נק' נר כי רמ"ח איבריו ובתוכו נפש רוח הרי גי' נ"ר גם ר"ת נ"ר הוא נפש ורוח הגם שיש באדם נפש רוח ונשמה מ"מ ע"י חטא האדם נסתלק הנשמ' ונשאר נ"ר וכ"כ האלשיך והכהן שרימז הכתו' בו כי שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבוקש מפיהו רבים השיב מעון וגו' וכמ"ש בזוהר זכאה מאן דאחיד בידא דחייבא וכו' ואגב נ"ל להזכיר מה ששמעתי מוסר בענין הדורש טו' לעמו לדבר מוסר להוכיח בשער איך לדבק את עצמו בו י"ת ואח"כ יכלול את השומעים באחדות שידבק אותם בדבריו אליו ית' וזהו שאמר שאוחז ביד דחייבא להעלותן ודפח"ח.

ובזה יובן דבר אל אהרן הוא המשיב רבים מעון להוכיח בשער בת רבים וז"ש בהעלותך את הנרו' ודרשו חז"ל מדלא כתיב בהדלוקתך וכתיב לשון עלי' שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי' ועוד דרשו שמעלה היתה לפני המנורה ועלי' הכהן עומד ומטיב והקשה מהרא"ם מנ"ל לידרש שניהם ותירץ יעו"ש ולדברינו דזה נמשך מזה דע"י שהכהן עולה במעלה וכו' ור"ל שעולה במעלות רמות לדבק א"ע בו י"ת תחלה אז יכול להעלות הנרות שהם רמ"ח איברי ישראל בכללות הפרצוף עם נפש ורוח גי' נ"ר וז"ש בהעלותך את הנרות כי ע"י עלותך בדביקות כאמור אז אפשר להעלות הנרות שאר כללות איברי ישראל הנק' נרות כנ"ל ג"כ עמך ע"י שנכללו בך מצד אחדות ישראל וא' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ר"ל שראש הדור המכוין להעלותן נק' פני המנורה כמו פני הדור וכשאחד מסתכל בפנים מאירות אל חבירו ע"י אחדותן והתכללותן זה עם זה ראש הדור עם דורו ובני דורו עם ראש הדור אז ע"י הדבקות זה עם זה עולין עמו וכמ"ש בפסוק ויחן שם ישראל אז ומשה עלה אל האלהי' יעו"ש בכתבי וז"ש כאן בתנאי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי עולם חסד יבנה ונקרא שבעת ימי הבנין ולזה יש ז' מדריגות בישראל וע"י התכללותן אל מול פני המנורה [וג"כ משמע מנורה העליונה כנודע] יאירו להמשיך ג"כ הנשמה אל נפש ורוח ומשכן הנשמה בראש האדם שיש בו ז' קני מנורה סוד ז' שערי' הנז' בספר יצירה ויתפרש בג' פנים וכולן כאחד נמשכין זה מזה ור"ל כי יש לפרש אל מול פני המנור' אל פרטות האדם כי משכן הנפש והרוח הוא בכבד ולב ומשכן הנשמה הוא במוח ובתיקון האדם מעשיו אז ממשיך הנשמה לשרות במוח שישוב ויאיר אל ז' קני המנורה שבראש השייך לנשמה ומש' יומשך הארה לנפש ורוח ברמ"ח איבריו.

וכל זה דרך פרט ועוד פי' ב' דרך כללות העולם כי הצדיק וראש הדור נק' פני המנורה וכל בני דורו הם נרות המנורה שכל א' כלול מרמ"ח איברים ונפש ורוח הרי נ"ר והראש הוא הנשמה של כללות דורו המחיי' אותן ע"י אחדותו כמו שזכרתי מזה כמה פעמים ועו' פי' ג' דרך כללות העולמות למעלה ולמטה כי ע"י כשרון מעשה התחתוני' מוסיפין הארה בעולמות העליוני' בסוד תנו עוז לאלהי' שהיא פני המנורה עליונה המקבל הארה מלמעלה להשפיע אל האדם הנק' נר כמ"ש נר ה' נשמת אדם. ואלו ג' פירושים זה שייך לזה כי ע"י כשרון יחידי סגולה שמתקן מעשיו בפרט מוסיפין הארה אל ראשי הדור כאשר בארתי משנה דר"ה והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל שכאשר ישראל משעבדין לבם לשמים אז מוסיפין כח בידיו של משה שירים ידיו וגבר ישראל וכו' יעו"ש וכאשר הכל נתקן עם פרטי ראשי העם מוסיפין כח למעלה ג"כ וגבר ישראל סבא והבן.

ובזה נ"ל לפרש פסוקי בהעלותך ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו וגו' הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגו' ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא ופליגי ר"ע ור"ש בזה דר"ע ס"ל כמשמעו וכת' הלא זו קשה מן שמעו נא המורים אלא לפי שלא הי' ברבים וכו' ור"ש ס"ל ח"ו מי שכ' בו בכל ביתי נאמן הוא יאמר אין המקום מספיק וכו' עתה תראה א' משה הריני הולך לפייסן א"ל עתה תראה וכו' שלא ישמעו לך הלך משה לפייסן היד ה' תקצר הן הכה צור ויזובו מים הגם לחם יוכל תת אמרו פשרה הוא זה אין בו כח למלאות שאלתינו וכו'. ויש לתמוה לר"ע איך מתרץ ק' רש"י וכי מה עלה למשה רבינו ע"ה להסתפק בזה וביותר ק' מה ראה משה לכנוס בין הפשרה אחר שא"ל הקב"ה שלא ישמעו לו וגם בלא"ה ק' מה מקום לפשרה זו אחר שמזה יש לטעות ח"ו כאשר הי' באמת לך ושאר הספיקות ונ"ל דק' חדא יבואר ונ"ל דאי' בכתבים שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כי מרע"ה היה שורש נשמת ת"ר אלף מישראל יעו"ש. ולכך כאשר עלו ישראל במעלות רמות בדביקות הש"י הוסיפו כח במשה שהוא שורש נשמתן וזכה כי משה עלה אל האלהים בקבלת התורה וח"ו בירידתן ממדרגתן שהשחיתו דבר מה גרמו ירידה למשה שנאמר לך רד כי שחת עמך וכאשר שמעתי בשם המנוח הצדיק ר' ליב פיסטנר בפ' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם יעו"ש. כי יש לפרש לכאן ולכאן או שהראש גומר להדור או איפכא וענין אמונה ובטחון שמעתי ענין נאה מהרב המגיד מבאר על מה שהקשו התוס' בפ"ק דביצה דאמרי' לוו עלי ואני פורע והא אמרינן עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ותירץ התו' יעו"ש ואמר הוא ע"ה דלק"מ כי יש מדריגו' שונות בכל אדם לפי בחינתו והאמנתו ובטחונו בו י"ת שאם הוא במדרגה זו של האמנה ובטחון ותופס דעה זו לענג שבת וי"ט בטענה זו שאמר הקב"ה לוו עלי ואני פורע והאדם המאמין בה ובוטח בו ית' ללות ודאי הש"י פורע ויש אדם שאינו במדריגות בטחון ואילו רוצה ללות מן אחרים אחר שאין לו משלו באומרו הלא אמרו ר"זל עשה שבתך חול וכו' אז אחר שתופס דיעה זו כך הוא האמתי לפי בחינתו והבן ודפח"ח.

ובזה ביארתי פסוק והאמין בה' ויחשבה לו צדקה שאחר שהגיע למדריגה זו של האמנה ובטחון בו ויחשבה להקב"ה לצדקה מצד מתנת חנם זכה למדריגה גדולה כזה שסבר שאין כל מעשיו כדאי שיזכה למדריגה זו כי אם מצד מציאת חן ומתנת חנם.

ובזה יובן שא' משה הלא שש מאות אלף רגלי אשר אנכי בקרבו ר"ל כי אנכי שורש נשמות כולן ומאחר שאני לעת עתה אין הבטחון והאמנה שלי שתספיק לכולם או מצד חסרוני שאני גורם להם זה או הם גרמו לי רסרון בטחון ומאחר שאין בהם האמנה זו איך יוכלו להשיג זה וז"ש הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם דייקא ר"ל להם מחוסרי בטחון איך אפשר זה אבל ודאי הש"י יכול להספיק רק החסרון מצדם. והשיבו הקב"ה היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא דהרב אלשיך פי' בשאלת הרמב"ם בענין הבחירה והידיעה כי המחשבה לא מכריח אבל הדיבור שהוא נתלבש ונעשה מיד כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו' יעו"ש וז"ש היד ה' תקצר ר"ל מאחר שכבר אמר הש"י בפועל שיתן להם מיד נתהווה הדבר וכי אפשר להושיט יד משמים לקבל ולהחזירו שהוא קיצור יד כ"י דמטעם זה כשנתפשט יד משמים וקיבל מן ר"ח בן דוסא הי' נס מפורס' כי משמים נותנין ולא מקבלין והיינו מטעם הנ"ל וז"ש היקרך דברי ומאחר שראה משה שאי אפשר לשנו' אף שאינו ראוי לכך וא"כ יענשו לכך רצה לפתותן שיאמינו שהקב"ה יכול להספיק ואז כשיגיעו למדריגות האמנה ובטחון אז באמת ראוין לזה ואין להם עונש ולתכלית זה א' הן הכה צור ויזובו מים כי הי' רועה נאמן וסבר שיכול להגיען למדריגות האמנה ובטחון כמאז ומקדם שנא' ויאמן העם שהיו מאמינים בני מאמינים ואז גם משה בכל ביתי נאמן הי' כי שורש א' להם וק"ל.

ועפ"ז נ"ל לבאר פסוקי תהלים סי' ד' בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי וכו' והספיקות רבו כל הארץ כבודו ואין דבר גדול או קטן נכחד ממנו כי הוא המצוי בכל המציאות כולן ולכך יכול האדם השלם לייחד יחודים עליוני' אפי' במעשיו הגשמיים הן מאכלו ומשתה ומשגל ומשא ומתן ודבריו הגשמי' שבינו לבין חבירו כאשר קבלתי מחכם א' שא' סוד כריעות ו' לגבי ה' כשהגדול נכנע לקטן כדי להגביהו וכו' וכבוד ה' הסתר דבר וז"ש בכל דרכיך דעהו כמו וידע אדם את חוה שהוא ייחוד וזווג ואם בדברי' הגשמיים כך מכ"ש בעניני התפלה שהם דברים העומדי' ברומו של עולם שיש כמה וכמה מדריגות ובכל א' וא' יכול אדם לייחד מדות העליונות בסוד בזאת יבוא אהרן אל הקודש מן אותה מדריגה שהאדם הוא שם יכלול עצמו עם כללות העולם שהם במדריגות האלו שכולם הם איברי כנסת ישראל ומשם יתפלל והי' אלהיו עמו ויעל וזה נ"ל פי' הפסוק תהלים סי' ך"ה למען שמך ה' וסלחתי לעוני כי רב הוא דקשה מה זה נתינת טעם לסליחת עונו כי רב הוא אדרבה אם רב הוא אין לבקש סליחה ורשי' פי' יעו"ש.

ונ"ל דק' זו קשה ג"כ בתורה בתפלת משה על ישראל שחטאו בעגל וא' בפ' כי תשא וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו' דק' וכי דרך משה רועה ישראל שרצה להמליץ עבור ישראל והגדיל המדורה ונ"ל דק' א' יתורץ באידך דאמרו בש"ס ישראל לא היו ראוין לאותו מעשה ודוד לא הי' ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטא יחיד וכו' וכבר האריך בעל עקידה ואינך גדולי מחברים בספריהם וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ושאר קושי יעו"ש.

ונ"ל דיבואר פי' הש"ס עפ"י מה שכתבתי בפסוק לא יטמא בעל בעמיו להחלו עפי' משל א' שנשלח בן מלך מאביו ולא הי' יכול להחזירו עד שהוצרך שר א' לפשוט בגדיו החשובי' ולבש בגדי פחותי הערך כדי שיתחבר עם בן המלך שנעשה הדיוט מן פחותי הערך וכו' והנמשל הוא פשוט בגדיו החשובי' כינוי למעשיו הטובי' ע"ד בכל עת יהי' בגדיך לבני' ובגדים פחותי הערך הם דוגמת בגדי' הצואים ח"ו ולא ממש בגדים צואים והענין הוא כמ"ש אשר נשיא יחטא לאשמת העם כי כל דור ודור ודורשיו הם שורש א' כמו מרע"ה עם דורו כן כל דור ודור לפי דורשיו ודורשיו לפי דורו כמ"ש בש"ס דעירובין וה"נ חטא הדור גרמו אשמת ראש הדור כגון כאלו ששרש א' להם ואז כשירד ראש הדור למדריגתן ולבש לבושי הדו' שהם בגדי פחותי הערך ואז יש התחברות מה ביניהם משא"כ קודם לזה דהוי דבר והפוכו עתה ע"י חטא זה הוי התחברות לו עמהם בצד מה ואז כשישוב יעלו כולם אתו עמו וזה נ"ל פי' הש"ס יחיד השב מוחלין לו ולכל העולם ולכאורה הוא סותר שם ש"ס הסמוך דכל א' צריך לשוב בפני עצמו וכו' יעו"ש בכתבי לשבת תשובה בטעמי מצות ולדברינו א"ש כשנלכד הראש בחטא שהוא סיבת הרבים ובתשובתו שכולל בעצמו כל האנשים שהם במדריגות האלו שהם כאיברי השכינה אחר שיהי' התחברו' מה ביניה' רק שלא יהיו מתנגדים לו וכמו שכתבתי בביאור פסוקי' שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' יעו"ש.

וזה ענין פישוט לבושי השררה ולבש בגדי הדיוט כדי שיתחבר עמו הנ"ז במשל וה"ה בנמשל והבן ואז מוחלין לו ולהם וא"ש ובזה אמרתי לבאר ירושלמי תענית ויאמרו חטאנו אר"ש לבש שמואל חלוקן של ישראל וא' לפניו רבש"ע כלום אתה דן אלא על שלא אמרו חטאנו שנא' הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי ואלו אומרין חטאנו והוא פלאי והמפרש שם פי' וז"ל ופירוש האמיתי שנ"ל בלבישת חלוקן של ישראל לומר שכיון ששמואל הי' צדיק בלי שום חטא ואיך א' חטאנו דבר שקר אפי' ע"י שיתוף עמהם לכך הוצרך להפשיט בגדיו טהורי' ולבש אחרי' שהם לבושים בגדים צואים וכולם כא' יאמרו חטאנו לה' עכ"ל והוא תמוה מאוד דמאחר שלא חטא איך לבש בגדי צואים ח"ו והקושי' שהקשה הוא עצמו ולא תירץ כלום ולדברינו א"ש דכ' הרמב"ם ואם תלכו עמי קרי וכו' שהקב"ה שולח עונש או יסורין על חטא פרטי כדי שיתנו לב לשוב עצמם בתשובה [וכמ"ש האלשיך בפ' שמיני ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו] ואם תלכו עמי קרי שאומרים במקרה והזדמן הי' זה לא עבור חטא אז אני אלך עמכם בחמת קרי לכן אוסיף לכם עונש על חמת קרי שאתם אומרים שהוא מקרי וגוף החטא יהי' שמור להעניש עליו עוד וכו' יעו"ש וז"ש הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי והעונש ויסורין שהי' הזמן הולך וסוער אומרים כי הי' קרי והזדמן ולכך לא נתנו לב לשוב ולתקן זה לבש שמואל חלוקן של ישראל ור"ל כמו שכתבנו לעיל גם שהי' מרע"ה בכל ביתי נאמן מ"מ כשבאו ישראל לידי חטא התאוו תאוה ובקשו עלילה וכו' בא משה לידי חטא ג"כ שא' הצאן ובקר ישחט להם וכתבנו לעיל שזה נמשך לו מצד כי שרש ישראל למשה הוא כמ"ש שש מאות אלף אנכי בקרבו בחטא ישראל נמשך פגם וחסרון האמנה ובטחון קצת גם למשה וה"נ בכל דור ודור ודורשיו נמצא ע"י חטא ישראל נמשך קצת חטא לשמואל ג"כ כאלו חטא אותו חטא שחטאו הם וזה הי' לתכלית שיפשוט לבושו וילבוש לבוש ישראל ודוגמת המשל שלבש השר לבושו של בן מלך בגדי הדיוט כדי שיתחבר עמו להשיבו לאביי המלך וה"נ כשבא שמואל לאותו מדריגה הבין שהי' לתכלית זה שישוב בתשובה עם כל מדריגת אלו באשר הוא שם ויהי ה' אלהיו עמו ויעל ע"י אומרו חטאנו עבור כולם וא"ש שא' שלבש חלוקן של ישראל ע"י שבא למדה שלהם שנק' לבוש ואז א' חטאנו עבור כל המדריגת ואז נמחל לו ולכל המדריגות שנכללו עמו והבן כי קצרתי וז"ש בש"ס דיומא מוחלין לו ולכל העולם ודוק.

ובזה יובן הש"ס הנ"ל שהוא בפ"ק דע"ז אר"י ארשב"י לא היו ראויין ישראל לאותו חטא וכן דוד לא הי' ראוי וכו' והקשה בעל עקידה על תירץ להורות תשובה מי יאמר שמקבלין אותן הא האומר אחטא ואשוב וכו' ואם יקבל אותן ג"כ אילו כדאי וכו' וגם תקשה בפירוש מאמר לא הי' ראוין אי ר"ל כפי' רשי' בש"ס שהש"י אינה לידם זה החטא לתכלית זה להורות תשובה ק' אחר שהם מוכרחים זה אפי' מחילה אינם צריכים ומה ראי' לדורות החוטאי' בבחירתן ועו' למה כעס השי' אח"כ עליהם עד וביום פקדי ופקדתי וכו' ואי ר"ל שהם בעצמם חטאו בברירתן לתכלית זה להורות תשובה ק' כנ"ל האומר אחטא ואשוב וכו' ואם באפשר יקובלו מ"מ איך הניחו ודאי טהרות ונקיות שבידם עבור ספק תשובה וגם אם יהי' ודאי וכי ס"ד שהם יחטאו עבור הדורות העתידן להורות תשובה הלא נאות יותר לדורו' העתידין שיחטאו ויקובלו ויהי' פ"פ להורות וכו' יעו"ש שהאריך וכן למ"ש מוהרש"א שהניח הש"י אותם על בחירתם כדי להורות וכו' ג"כ לא משמע כך שמשמעות לשון הש"ס משמע שהם עשו לתכלית זה להורות תשובה וכמ"ש בעל עקידה יעו"ש.

ולדברינו הנ"ל יבואר הכל כי נודע שעיקר חטא זה של עגל יצא מערב רב וכמ"ש בזוהר אלא שנשתתפו קצת ישראל במחשבה וגם אהרן נלכד בחטא זה בשוגג כמ"ש בזוהר שם שלא ידע להזהר מהם והוא נק' ג"כ ישראל כמ"ש רשי' וישלח ישראל כי הראש נק' בשם ישראל וכו' וז"ש לא היו ישראל ראוין לאותו חטא ר"ל שלא היו ראוין מצד עצמן לחטא זה שחטאו קצת ג"כ כי ערב רב הם שחטאו בפועל והגיע הפגם לישראל מצד התחברן ושורש א' עם ערב רב שהי' משה שורשן כמ"ש הארי' זלה"ה כי הם היו חלק הרע מן קין והבל ומשה הי' חלק הטוב ולכך רצה לגיירן וכו' ומשה הי' שורש כל ישראל כנ"ל לכך הגיעו קצת מן החטא ההוא לאשר בשם בני ישראל יכונה אבל לא שהי' ראויין ישראל לחטא זה מצד עצמו ולומר כי מהם נמשך החטא לערב רב כמו ש"כ בפסוק כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם דיש לפרש מרישא לסיפא ומסיפא לרישא וכו' יעו"ש אבל כאן זה אינו כי לא הי' ישראל ראוין לחטא זה אלא להורות תשובה ר"ל כדי שילבשו לבוש של הערב רב ואז כשיעשו תשובה אלו פרטי שלומי אמוני ישראל. שנלכדו קצת בחטא זה עם כל אותן המדרגות אז יעלו כולם וכמו במשל הנ"ל ובזה סרה כל הק' הנ"ל כי אינו להורות תשובה לדורות רק הם עצמן ילמדו לכלול עצמן עם כל המדריגות כמו שעשה שמואל הנביא הנ"ל וזהו עיקר תכלית האדם ומזה ילמדו ג"כ דורות הבאים דרך גדול בעבודת ה' וזהו שזכרתי וקבלתי ממורי פה אל פה ואי אפשר לבאר בספר ודע והבן.

וסרה ג"כ ק' בעל עקידה מי יאמר שיקבלו בתשובה כי לא ק' מידי כי באמת לא חטאו לתכלית זה וגם שממיל' נמשך כדי שילבישו לבושן מזה נודע כי הש"י חפץ לקבלן דאל"כ למה שלח זה השר להפשי' לבושו כמבואר במשל הנ"ל וק"ל.

ובזה יובן טענת ומליצת משה עבור ישראל אנא חטא העם הזה חטאה גדולה דודאי שאחר שהי' החטא גדול אין לייחסו לעם הזה שאמרת מי יתן והי' לבבם זה וגו' וע"כ שאין ראוין לחטא זה מצד עצמן רק כדי שיתחברו עם לבושי המוני עם שהם הערב רב ויתכללו בתשובת ישראל כל המדרגות א"כ מאחר שהי' לתכלית זה ואני כללות כול' כי משה הי' שורש כולם כנ"ל ואני אומר שחטא העם חטא' גדולה מיד ראוי לסלוח מאחר שאני מתוודה בשם כולם כמו שמואל הנ"ל וא"ש וז"ש דוד המלך ג"כ וסלחת לעוני כי רב הוא כי ודאי אין חטא זה מצד עצמי רק מצד הכללות עם בני ישראל כי רב הוא ומכח חטאם נמשך קצת חטא לדוד בבת שבע שהי' גרושה כמבואר בש"ס והיינו כדי שילבוש לבושן של ישראל ויכלול כל המדרגות ויעלו כולן א"כ מאחר שהי' לתכלית זה א"כ ראוי וסלחת לעוני ג"כ כי רב הוא ר"ל כי הוא חטא רבים ולא מצד עצמי ותשובת רבים אינו חוזרות ריקם כי הם משותף בשמך כנסת ישראל וז"ש למען שמך וסלחת וק"ל

ובזה נ"ל לבאר פי' הש"ס בפ"ו דסנהדרין כל המברך על החודש בזמנו כאלו מקבל פני השכינה וכו' עד דאר"י אשר במאמרו ברא שחקים וכו' ששים ושמחים לעשות רצון קונם וכו' ופי' מוהרש"א אעפ"י שמיעט את הלבנה מ"מ היא ששה ושמחה לעשות רצון קונה להתמעט עצמה וכו' ויש להבין תואר זה שאומר שעושה בזה רצון קונה להתמעט עצמה וז"א דהוא מצד ההכרח שא' לכי ומיעטה את עצמך וגזירת המלך הוא ואין לשנות ולשון רצון קונה משמע שהוא עבודת השי' כמו שאמרו חז"ל בזמן שישראל עושין רצונו וכו' ונ"ל שיש בזה דבר גדול ויבואר כל המשך נוסח ברכת הלבנה הנזכר שם והוא כי ישראל נמשלו ללבנה והענין כמו שיש ללבנה מעלות עלי' וירידה כי עד חצי חודש עולה במעלות רמות עד שנתמלאה בתכלית השלימות והמילוי כך ישראל עולין ויורדין וחוזרין ועולין כי תכלית הירידה הוא כדי לעלות כמ"ש בכתבי' כמו ירד למרכבה וכמו בכוונת התפלה ו' פורע לגבי ה' להעלותה וזה ענין שבע יפול צדיק וקם וגם ענין סוכת דוד הנופלת כי מעת החורבן תמיד נופלת ויורדת כדי לברר ולהעלות כל ברורין ונצוצין עד שישלם כל הברורין ויהי' בלע המות לנצח נמצא ירידה זו עליי' יחשב ומה שהוא בכללות העולם כך הוא בפרט בסוד עולם שנה נפש כי לפעמים יורד הצדיק ממדריגתו בין בגשמי או ברוחני ולבל יהי' נואש ויאמר כי נתרחק מהש"י לכך המשכיל ידע ויבין כי מה שהוא רחוק הוא לתכלית הקירוב והיינו כדי שיעלה עם המדריגות שהוא שם שהוא ג"כ נצוצי ואיברי השכינה וכמו במשל הנ"ל שבידיעת המלך ירד השר ממדרגתו ושינה לבושו כדי שיתחבר בירידה ההיא עם בן המלך באשר הוא שם להשיבו אל אביו הרי עושה בירידה זו רצון המלך ו"כ וזהו בכל דרכיך דעהו שידע לייחד מדות העליונות בין ברוחני בין בגשמי בין בעלייתו בין בירידה כי הכל צורך גבוה וזהו כוונת הש"ס חייב אדם לברך על הרע' לקבלו בשמחה כשם שמברך על הטובה כי אחר שידע שהכל צורך גבוה אין דבר רע יורד משמים וז"ש על כי אין אלוה בקרבי מצאנו הרעות האלה משא"כ כשידע שבכל מאורעות שלו ה' אתו עמו כמ"ש בכל צרתם לו צר בוי"ו ר"ל אחר שהוא לו ית' כ"י ג"כ כמ"ש עמו אנכי בצרה מעתה לא צר אין צר כלל ונ"ל שזה ענין ירידת יוסף מצרים ובית הסוהר וא' ויהי ה' את יוסף וגו' עד באשר ה' אתו ואשר הוא עושה ה' מצליח ור"ל לברר מדריגות ההיא שהיא נצוצי השכינה שהוא שם וז"ש וה' עמו ודי בזה.

ובזה יובן כוונת מוהרש"א הנ"ל עם נוסח ברכת הלבנה כולה אשר במאמרו ברא שחקים ור"ל כי שוחקי' מן לצדיקים ומי הם שוחקים מן אינון דסבלי עם סיהרא יעו"ש בכוונת הרי פתח בברכה זו במעלת המשתתפין ביסורי וצער השכינה כמו שהיא עולה ויוררת כדי להעלות ולברר נצוצין מן כל ד' עולמות אבי"ע וז"ש ברא שחקים בריאה וברוח פיו כל צבא' נצוצי יצירה חק וזמן לברר ניצוצי עשי' ששם שינוי הזמנים ע"י כוונה העליונה וכו' יעו"ש. ור"ל שינוי הזמן מצד עלי' וירידה. ואמר מ"מ הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם כי גם בהתמעט אורם שיורדין ונדמין כאלו נתרחק ומעבודתו ית' מ"מ שמחים ביסורין בטענה כי גם בירידה זו עושין רצון קונם כמו הלבנה שהיא השכינה שבירידתה עושה רצון קונה לברר הניצוצין רפ"ח שבד' עולמות אבי"ע כנודע וזהו מרומז בחתמו של הקב"ה אמת ראש תוך סוף כי מלא כל הארץ כבודו ובכל המדריגות הוא נמצא מצד פעולתו וז"ש פועל אמת ופעולתו אמת ר"ל שהקב"ה מצוי מצד פעולתו בכ"מ שהוא ראש תוך סוף הנק' אמת כי אות א ראש לכל אותיות ואות ת סוף ואות מ תוך האותיות. כך פעולתו אמת כי הצדיקים הנקר' פועל צדק כמבואר בזוהר וכאן נקרא השכינה אמת על שמו מטעם הנ"ל לכך הצדיקים הפועלין עם השכינה לקשטה ולברר נצוצין שלה נקראין ופעולתו לשון יחיד כי ביחידי סגולה מדבר וז"ש ופעולתו אמת ולכך מאחר שהם עולין ויורדין עם השכינה הכי נמי כמו שללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת כנודע סוד זה שתהיה אשת חיל עטרת בעלה שהוא עטרת תפארת כך לעמוסי בטן שהם ישראל עתידין להתחדש כמותה ולעלות עמה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ר"ל מאחר שהם פעלו לשם כבוד מלכותו הנ"ל ונקראו ישראל אשר בך אתפאר בא"י מחדש חדשים אנס"ו.

והרבה דברים יבואר על פי הקדמה הנ"ל ואי"ה יבוארו לבסוף. ונחזור לביאור פסוקי תהלים שבפתח דברינו העולה מזה שיש ב' מדרגות לישראל ולכנסת ישראל והוא ענין עליה וירידה שזכרנו וכן בענין התפלה יש הפרש זמנים הנ"ל כמו ששמעתי ממורי זלה"ה בפירוש הפסוק תכין לבם תקשיב אזנך ור"ל כי סימן זה מסור ביד האדם שאם נזדמן שיוכל להכין לבו להתפלל לפניו בלי שום מחשבה זרה עכ"פ או בדחילו ורחימו כל א' לפי מדריגתו. אז ידוע כי נתקבלה תפלה ההיא וז"ש תכין לבם תקשיב אזניך כי בעת שמתפלל יוכל לידע שתקובל ותקשיב אזנו ית' ודפח"ח. ובחי' זו שהזמן ישר ומוכן להתפלל בשם עליי' יכונה. ויש עוד בחי' שצריך האדם לעשות כמה וכמה הכנות ותחבולות כדי שיבוא בטורח גדול אולי יוכל להתפלל כולי האי ואולי ומ"מ אל יאמר נואש כי אף שיראה שהזמן הולך וסוער בכמה ביטולים וכמה קטיגורים בעבודת הש"י מ"מ יתן לב שיש בזה הבחי' הנק' ירידה כמה מדריגות של כמה אנשים שהם במדה זו והם איברי השכינה וזה אדם השלם ירד בעת ההיא כדי להתחבר עם כל אותן המדריגות להעלותן כמו במשל השר הנ"ל להשיבם אל אבינו שבשמים וכנזכר.

ובזה יובן צחות נעים זמירות ישראל שאמר ענין ב' מדריגות שבתפלה לפי השתנות הזמן. כי יש זמן אשר מיד בקראי ענני אלהי צדקי ע"ד תכין לבם תקשיב אזניך ויש זמן שהו' בצר מ"מ גם שם הרחבת לי שמצאתי רחבת ידים שם מן כמה מדריגות שהם בבחי' ההיא אשר לסיבתן ירדתי שם כדי להעלותן בתפלתי לכך חנני ושמע תפלתי מצד חנינה למי שאין לו בני איש עד מה כבודי לכלימה וגו ור"ל כי בני עולם כשרואין שזה השר לבש בגדי הדיוט שהוא בחי' מדה רעה או איזה חטא שבא לידו כדי שיהי' לו מקום ללבוש בלבוש ישראל כמו שמואל הנביא הנ"ל ויתחברו עמו ויעלו עמו והם לא כן עשו רק ידמו מה שירד מכבודו אינו לתועלתן רק לכלימה שיבזו אותו כי שוא עבוד אלהי' ומכח זה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה וכמו שכתבתי במאמר כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו יעו"ש.

ובאמת זה טעות גמור רק דעו כי הפלא ה' חסיד לו דפי' רש"י הפלא הבדיל ור"ל מעט הבדילו הש"י מדביקתו בו ית' במה שפשט בגדי השר ולבש בגדי הדיוט כדי להשיב בן המלך אל המלך שבחי' זה נק' חסיד כי איזה חסיד המתחסד עם קונו שעם קונו גומל חסד בזה כדי שאם יתפלל עם כל אותן המדריגות ויעלו עמו וז"ש ה' ישמע בקראי אליו וא' ישמע לשון עתיד כי תחלת המכוון הי' לתכלית הזה שאם יתפלל משם ה' ישמע בקראי אליו לכך עצה היעוצה רגזו ואל תחטאו לומר שירד הצדיק ח"ו שוא עבוד ה' רק אמרו בלבבכם על משכבכם ר"ל שתאמרו בלבבכם כי סבת ירידת הצדיק הוא עבורכם שאתם בבחי' שכיבה וירידה והוא לתועלת שלכם ולשון ע"ל הוא לשון על דבריכם בפ' ואתחנן דפי' רש"י על עסקיכם וה"נ ממש כן הוא וא' זבחו זבחי צדק ובטחו אל ה' ור"ל שמא תאמרו א"כ שהוא ירידת הצדיק עבורינו ללמדינו להועיל בכוונת הש"י ומ"ט לא עשה איפכא כמ"ש האלשיך במשלי מ"מ החכמים משכימים על פתחי נדיבים לקבל צדקה וג"ח ואין הנדיבים משכימין לפתחי החכמים שילמדו חכמה והי' תשובה שאלו יודעים מעלת הנדיבי' שהוא ג"כ מעלה ורוצה להשיג ממנו ג"כ קצת משא"כ הנדיבים אין יודעים מעלת החכמה ודפח"ח. וה"נ ממש כן הוא דברי נעים זמירו' בצחות לשונו דמצינו התורה נקרא צדק כמ"ש בפ"ד חולין האמנם אלם צדק תדברון שהאדם יעשה עצמו אלם בעה"ז יכול גם בד"ת לכך א' צדק תדברון וג"ח או צדקה נקרא ג"כ צדק ושניהם חויה וצדקה נקראו זבח שמכפרין כמו זבח ועדיפי מקרבנות הנקרא זבח דקרבנות מכפרין על שוגג ותורה וג"ח מכפרין על מזיד ג"כ דכ' הרי"ף בפ"ק דר"ה לכן נשבעתי לבית עלי אם יכופר בזבח ומנחה אבל מתכפר בתורה ובג"ח וכו' ז"ל כי קרבנות מכפרין על שוגג ובית עלי היו מזידין ואינו מתכפר כי אם בתורה ובג"ח דווקא והטעם כי תורה עדיף מקרבן ומנחה שנא' זאת התורה לעולה ולמנחה ודרשו חז"ל לא עולה ולא מנחה וכו' וג"ח עדיף מזב' שנא' ונבחר לה' מזבח עשה משפט וצדקה וכו' יעו"ש והנה מצינו במדרש שוחר טוב ששאל דוד מהקב"ה ישב עולם לפני אלהי' והשיבו רוח הקודש חסד ואמת מן ינצרוהו וכו' יעו"ש כי שניהן צריכין שיגמלו חסד זה עם זה העשירים עם החכמי' יעשו צדקה וחסד והחכמים עם עשירים ילמדו חכמ' התורה הנק' אמת ועי"ז נתקיים העולם וז"ש דוד בודאי מהראוי הי' שאתם העשירים ישכימו לפתחי החכמים שילמדו ממנו חכמה ומוסר בכדי שלא יצטרך הוא לירד במדריגה פחותה עבורכם והוא במכ"ש מן איזה חכמים המשכימי' לפתחי נדיבים כ"ש וק"ו שראוי לנדיבים להשכים לפתחי החכמי' אלא שאינם יודעים מעלת החכמה מטעם שיבואר וזה ביאור דבריו זבחו זבחי צדק שיש בו ב' פירושים כנ"ל והוא משמש לכאן ולכאן מוסר לחכם ולנדיב כי לנדיב א' יותר ראוי ה' לכם להדר אחר זבח הנק' צדק שהוא התורה במכ"ש מן החכמים שמהדרין אחר זבח הצדקה וג"ח שנק' צדק ולחכם א' אחר ראותך שעי"ז שמהדרין החכמי' אחר הנדיבים מזה מצאו הנדיבים מקום לבזות החכמה באומרו שהוא עדיף וכשאל' הנ"ל באמת א' דרך מוסר לאלו החכמי' אף שרואים מזונותם מצומצמים מאוד מ"מ תבחר בטוב זו התורה הנק' צדק וז"ש זבחו זבחי צדק ובטחו אל ה' שאל תאמר אם אין קמח אין תורה כי התשובה לזה אם אין תורה אין קמח ויותר ראוי לבטוח בו ית' ולהאמינו כמ"ש לא ראיתי צדיק נעזב וגו' וא' רבים אומרים מי יראינו טוב נסה עלינו אור פניך ה' ר"ל עכשיו ביאר הדבר בטעם מוסר השכל כי סבת מה שמצאו טענה לומר שוא עבוד אלהי' וחכמת יראי חטא נמאס ולכך אין הנדיבי' משכימי' לפתחי החכמי' ללמוד חכמה ולכך ראוי למנוע לחכמים מלהשכים על פתחי נדיבים ג"כ שלא יתחלל ש"ש באמרם אלו הנדיבי' מי יראנו טוב זו התורה בתנאי אשר נסה עלינו אור פניך ה' שיהי' להם נשיאות פנים מן אור עליון שהוא עשירות והצלחה משא"כ עכשיו שאנו רואין כי אלו הלוקין בה' הדביקים ולכך נתרחקו מהם כמטחוי קשת שלא ילכדו במצודת העוני והשפלות אם ילמדו חכמה ומוסר זהו תוכן כוונתם אבל שגו ברואה כי אדרבה נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו כמ"ש בש"ס אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עא"כו אשר עין לא ראתה וכו' לכך עצה היעוצה בשלום יחדיו אשכ"בה ואיש"ן כי החכמים והנדיבים צריכין זה לזה כמו שהושיבו רוח הקודש הנ"ל לדוד ולכך עבור הנדיבים שהם עשירי המוני עם אשר בשם שכיבה יכונה להם שהיא המדריגה תחתונה צריכין גם החכמים שירדו מעט ממדריגתן הנק' בשם שינה כדי שיתחברו עמה' והיינו כשהם בשלום יחדיו ואינם מנגדים זה לזה שאז יש חיבור חומר וצורה ואז לבדד ר"ל כשיבוא זמן שאתה ה' לבדד כמ"ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר שהיא מדריגות עליי' לשכינה וישראל אז לבטח תושיבנו שיהופך מן חט הי' טח ואז לבטח יושיבנו כ"ש בזוהר וק"ל.