תולדות יעקב יוסף, הקדמה

גימ"ל למ"ד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך כי יי' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני

ידע ה אדם ו ישכיל ה יצור נוצר כי גוף האדם איננו האדם רק לבוש האדם נוצר ברמ"ח איברים ושס"ה גידים והש"י נפח בו נפש חיה כלולה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחנים ויתלבשו תוך רמ"ח איברים של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן ע"י הכלים שהם איברי הגוף ומזון האיברים הרוחנים הוא ע"י קיום התורה הכלולה מתרי"ג מצות כדמיון תרי"ג אברי הגוף וכל אבר מרמ"ח אברים ניזון מן מצוה פרטיות מתיחסת לאותו אבר וכאשר מוכח מש"ס דמכות אשר נבאר אח"ז וכ"כ הרב אלהי מהרח"ו בספרו שער הקדוש' ח"א פ"א וז"ל וכל אבר וכו' וכאש' יחסר לאדם קיום איזה מצוה גם האבר הפרטי המתיחס לאותו מצוה יחסר ממנו מזונו הנמשך לו משם הוי"ה כמ"ש ואתה מחיה את כולם כי בשם הוי"ה תלוין כל המצות כמו שאמרו חז"ל יה' עם שמי שס"ה וה' עם זכרי רמ"ח וכו' לכן צריך האדם לחפש בכל כוחו לקיים כל תרי"ג מצות וכאשר יקיים איזה מצות עשה יכוין להסיר מהאבר הפרטי של נפשו המתיחסת אל המצוה ההוא זוהמת הקליפה ההיא ואז תחיל עליו אבר המצוה הקדושה ההיא אחר הסתלקת הזוהמא וכן במניעת העבירה יכוין שעי"כ יסולק הזוהמא אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחסת לאותו עבירה ואז יוכל להמשיך שפע הרוחני הנמשך דרך הצינור הרוחני ועי"כ נעשית נפשו כסא ומרכב' אל קדושתו ית' וז"ס האבו' הן הן המרכב' עכ"ל ודפח"ח ודע והבין דבריו הקדושים שהוא כלל גדול לכל התורה והעבודה להגיע למדריגת ואתם הדביקים ביי' וגו' ולמצות עשה ובו תדבק וגו'.

ובזה נ"ל לבאר ש"ס דברכות פ"ט אמר רב יהודא אמר רב ד' צריכין להודות ואלו הן יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורי' ויצא יורדי הים שנאמר ויקם ויעמד רוח סערה וגו' יחוגו וינועו כשכור וגו' ויצעקו אל ה' וגו' יודו לה' חסדו וגו' הולכי מדברות שנאמר תעו במדבר וגו' חולה ונתרפא שנ' אוילים מדרך פשעם וגו' כל אוכל תתעב נפש' וגו' ומי שהיה חבוש שנ' יושבי חושך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל וגו' ויצעקו וגו' יודו ליי' חסדו וגו'. והספיקות רבו א' למה פרט דווקא ד' הלא יש הרבה מיני נסים שעל כולם חייב להודות כמבואר בריש פירקין ב' הקשה מהרש"א דפתח אשר גאלם מיד צר וחשיב מדבר ים וחולה שאינו מיד צר ג' דבפסוק נזכר ים אחרון והש"ס זכרו ראשון. ד' דקי"ל הים גבוה מיבשה ואיך אמר יורדי הים וכן הקשה האלשיך. ושאר הספיק'

ונראה לתרץ דנודע כי נפש האדם חוצבה מן ד' יסודות רוחני' שמהם נוצרו כל העליוני' והם ד' אותיות שם הוי"ה אשר בזה נאמר מד' רוחות באי הרוח וכו' וכן גוף האדם נוצר מן ד' יסודות תחתוני' הכלולים מטוב ורע מצד חטא אדה"ר כמ"ש בשער הקדושה פ"א יעו"ש והד' יסודות הם אש רוח מים עפר וכל מדות הטובות והרעות מושרשים בד' יסודו' הגוף וכמ"ש הרב הנ"ל בס' הנ"ל שער ב' וז"ל ולכן כל מדות רעות נחלקות אל ד' מינין וזה פרטן יסוד האש ממנו נמשך הגאוה להיות היסוד הזה גבוה וקל מכולן ובכללה הכעס ובקשת השררה להשתרר ולהתגאות על הבריות והשנאה לזולתו יסוד הרוח ממנו נמשך הדבור הנק' שיחה בטילה ובכללה חונף ושקרים ול"הר ולגלות שבחיו לבריות יסוד המים ממנו תאות התענוגי' כי המים מצמיחים כל מיני תענוג ובכללה החמדה והקנאה יסוד העפר ממנו מדת העצבו' בכל פרטיו ובכללה העצלות בקיום התורה והמצות מפני עצבונו על השגת קניני העה"ז וכו' וכ"ז מצד היצה"ר חלק הרע שבד' יסודות הנ"ל וחלק הטוב הוא היפוכן אחד ענוה הוא התרחק מכל מיני כעס וגאוה ב' השתיקה כאלם לא יפתח פיו זולת דבר הכרחי או בתורה ומצות ג' המואס בתענוגי העה"ז זולת הכרחי לקיום הגוף ד' השמחה בעבוד' קונו כמ"ש שש אנכי על אמרתיך כמוצ' שלל רב ושמח בחלקו וכ"ז מצד חלק הטוב שבד' יסודות הנ"ל עכ"ל העולה מזה כי כל עוד טומאתו בו במדות רעות הנ"ל טורח גדול לקיים התורה והמצות כ"א שלא לש"ש וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסור מעליו מדות הרעות ויקיים התורה והמצות יקרא צדיק גמור וכמ"ש הרב הנ"ל יעו"ש וזה יהי' כוונת רב במ"ש ד' צריכין להודות אשר גאלם מיד צר ר"ל שיצא מצד הרע שבד' יסודות הגוף חלק הצר ויצה"ר ונכנס בחל' הטוב שבד' יסודות הנ"ל ואלו הן יורדי הים וכו' והוא מלשון וירד מים ועד ים לשון גאוה ושררה הנמשך מן יסוד האש וז"ש יורדי הים וגו' ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו יעלו שמים להתגאות ירדו תהומות וגו' עיין מה שכתבתי בהפטורת ראה עני' סוערה לא נחמה יבואר שם כל המשך פסוקים אלו יעו"ש עד ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם ר"ל שהוציאו מן הצר ממדות הרע חלק היצה"ר ונכנס בחלק הטוב מדת ענוה היפך הגאוה וז"ש יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וגו' וזהו נגד יסוד האש שמצדו הגאוה חלק הרע והפוכו ענוה חלק הטוב דיסוד זה ונגד יסוד הרוח שממנו הדיבור אמר רב מיד אח"ז והולכי מדברו' ור"ל ע"ד שכתוב בזוהר אבינו מת במדבר בדיבור יעו"ש ויש לפרש שם ג"כ שנכנס בחלק הרע של הקליפות דיסוד ההוא הנקרא מת שנסתלק הקדושה מצד הדיבור הרע וכ"כ בזוהר בראשית דף י' מי זאת עולה מן המדבר מן המד"בר היא עולה כמ"ש ומדברך נאוה וכו' יעו"ש ויש לפרש שהוא הפוכו הנ"ל שהיא עולה מן המדבר מן הדיבור שבחלק הרע והקליפות והוא ע"י מ"י שהוא תשובה זא"ת עולה מן המדבר מן הרע אל היפוכו חלק הטוב שהוא השתיקה כי אם בתורה ומצות וזהו מדברך נאוה באמת וא"ש. וז"ש הולכי מדברות שנאמר תעו במדבר בישימון דרך דלכאור' הוא כפל ועוד בישימון אין בו דרך כלל ואיך אמר בישימון דרך וגם בסיפא ק' דאמר וידריכם בדרך ישרה דה"לל בקיצור וידריכם ללכת אל עיר מושב ולדברינו א"ש כי לשון הרע נק' דרך כמ"ש וידריכו לשון קשתם וז"ש תעו במדבר שהוא חלק הרע מיסוד הרוח מצד הדיבור של לה"ר ושקר וכיוצא בו וז"ש תעו במדבר בישימון דר"ך ר"ל שידריכו קשת לשונם רמי' וז"ש רעבי' גם צמאי' וגו' ע"ד מה שאחז"ל קאים טרין כל יומא ולא לעי ובתורה לעי וכו' והנה כל עוד שמרבים בדברי' בטלים ולה"ר ולשון שקר עוד הם רעבים וצמאים לדבר יותר ולא לעי עד כי גם נפש"ם בהם תתעטף כמ"ש רש"י פרשת ויצא ובהעטיף הצאן לא ישים כלומר מתעטפים בעורן וצמרן ואינם מתאוות להתייחם ע"י הזכרים וכו' דה"נ כ"כ הורגלו בדברי' בטלים ולה"ר ורמי' עד כי גם נפשם שדרכם לבחור ברוחני ומואס בתאות הגופנית שזה חומר וזה צורה מ"מ ההרגל נעשה טבע גם לנפש' בהם תתעטף ומתאוה לזה כמו הגופני' שעשו מצורה חומר ויצעקו אל ה' בצר להם וידריכם בדרך ישרה ר"ל שהוציאם מחלק הרע שביסוד הרוח שהוא הדיבור והכניסם בחלק הטוב שהוא ההיפך לבחור בשתיקה כי אם בתורה ומצות וזה שאמר וידריכם בדרך ישרה ר"ל שיהיה דריכת לשונם רק בתורה הנק' דרך והוא ישרה חלק הטוב שביסוד הרוח ונגד יסוד המים אמ' ומי שהיה חולה ונתרפא הוא מה שאמר קהלת ויש רעה חולה ראיתי עושר שמור לבעליו לרעתו וגו' והנה פסוק זה אין לו שחר כלל ונ"ל דיבואר בפסוק שאחריו יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם איש אשר יתן לו האלהי' עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהי' לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא והוא מצינו שנתחבטו בקו' זו נביאי' ראשונים כמ"ש מרע"ה הודיעני את דרכיך מ"מ צדיק ורע לו רשע וטוב לו כמבואר בש"ס דברכות וכן תמה הנביא אך משפטי' אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד וגו' והנה מכח זה נתעו מדרך הישרה וכמ"ש על מה ניאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרוש וכו' ורע תדרוש רשעו בל תמצא ופי' רש"י רשעי ישראל כשרואין הרשעים מצליחין לבם נושאם להרשיע אבל משתשבור זרוע רשעים אם באת לדרוש רשעם של רשעי ישראל לא תמצאנו ע"כ וז"ש קהלת ג"כ יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם כי נתרבה רעה זו על הצדיקים הנק' בתואר אדם והוא כי איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים. ר"ל כי גם מצד מדת הדין הנק' אלהים זכה לעושר ונכסים כי בדין הוא שיטול שכרו והטעם כי ידוע כי גדול נסיון העושר יותר מנסיון עוני וכמ"ש שלמה מטעם זה ריש ועושר אל תתן לי וכו' ואפ"ה זה שהשפיע לו עושר וכבוד ומ"מ איננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ר"ל שמניח ועוזב תענוגי הגוף והחומר רק בוחר ומתאוה בתענוגי נפשו שלא יחסר לנפשו מכל אשר יתאוה. ואחר כל זה לא ישליטנו אלהים לאכול ממנו ר"ל אפילו כדי אכיל' לא נשא' בידו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע. ר"ל זה גורם אשר הבל יבהלו בני אדם וירשיעו וחולי רע הוא שאין לו רפואה בסתירת שאלה זו וכנז"ל וז"ש פסוק הנ"ל יש רעה חולה ר"ל שמצד הרעה באה החולי והוא כי ראיתי עושר שמור לבעליו לרעתו ר"ל עבור רעתו שמור לו עשרו שלא נאבד ממנו משא"כ באלו הכשרים שנאבד עשרם ומכח זה נמשך רעה חולי לרשעי ישראל להרשיע וכמ"ש דוד המלך ע"ה ורע תדרוש וגו' הנ"ל איברא דרפואת חולי זה בעת אשר נתמלא סאתם של הרשעים וכמ"ש וכל קרני רשעים אגדע אז תרוממנה קרנות צדי' וכמ"ש שבע יפול צדיק וקם ורשעי' יכשלו ברעה וגו' כי פתאום יבוא אידם עיין משלי ס' כ"ד מזה אז סתירת השאלה מבוא. וז"ש ומי שהיה חולה ונתרפא כנגד יסוד המים שהוא הנמשך אחר תענוגי גופו ולא נשמתו ורעה זו נמשך מצד החולי אשר דרך רשעי' צלחה ושלו כל בוגדי בגד וכנ"ז. וקאמר מנ"ל שנאמר אוילים מדרך פשעם וגו' ור"ל כי אוילם ושטות' להרשיע נמשך מדרך פשעם של הפושעים שמצליחים וכמ"ש עושר שמור לבעליו בשביל רעתו ולכך גם המה בחרו בדרכיהם בתענוגי הגוף אבל תענוגי נפשם קאמר כל אוכל תתעב נפ"שם דייקא ויגיעו עד שערי מות שהוא הקליפו' ויזעקו אל יי' בצר להם ישלח דב"רו וירפאם כי נודע דיבור הוא קשות מדת פורעניות וכמ"ש דבר אדוני הארץ אתנו קשות וכו' וה"נ כך כשהש"י יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אז ישל' דברו להעניש הרשעי' ואז וירפא' לאינך וכמ"ש ורע תדרוש רשעו בל תמצא. וז"ש וימלט משחיתותם מלירד לבאר שחת שחזרו מרשעם וכאמור וז"ש כאן בזה משא"כ בשאר ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה כי באבוד רשעים רנה וא' ויזבחו זבחי תודה כי אז יש זמן התעוררת תשובה משא"כ קודם לזה ושל כך אמר לשון זבח תודה ע"ד שכתוב זבח לאלהים תודה שפי' רש"י שם התוודה על מעשיך ושוב אלי זהו זבח שאני חפץ וכן א' זובח תודה יכבדנני ר"ל המביא לי זבח של תשובה והודאה על עונותיו הוא יכבדנני וכו' ומכאן נלמד לכולם מ"ש רב ד' צריכים להודות ר"ל לשוב ולהתודות והודאה על עונותיו שיבחין כי רוע מדותיו שהם ד' בכלל הוא מצד היצה"ר שמתפשט הנגע ממנו בכל התרי"ג אבריו ועצה היעוצה להתודות ולשוב שידע האדם כי מצד עונותיו נמשך היצה"ר ברוע מדותיו ומאמין אשר לו ית' היכולת לשנות טבע המדות להוציאו מחלק הרע שבכל ד' יסודותיו אל חלק הטוב ויתפלל אליו וז"ס זובח תודה יכבד"נני כי מורה אשר לו יאתה הכבוד והיכולת לשנות גם הטבע והמדות לכך אראנו בישע אלהים ר"ל כי אלהים גי' הטבע כי אראנו ישועה לשנות הטבע הנקרא אלהים והוא מצד מדריגות האמנה בו יתברך כמו שכתוב ויאמן ביי' וכן ויאמינו ביי' שהוא התכלית השלימות וכאשר נבאר עוד. ואחר זה אמ' נגד יסוד העפ' א' ומי שהי' חבוש בבי' האסורין ויצא מנ"ל דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל וגו' ויכנע בעמל לבם וגו' ויצעקו אל ה' ויוציאם מחשך וצלמות יודו לה' חסדו כי חלק הרע שביסוד העפר הוא העצבות והעצלות בקיום התורה והמצות וכ"נל מצד הקליפו' שפחה בישא אבל הקדושה הוא השמחה והחדוה וכאשר גברו עונות האדם אזי הנשמה הקדושה בבית האסורין של השפחה ביש' ואין תקנה כי אם ע"י תשובה וכמ"ש בתיקוני' על פסוק לאמר לאסורי' צאו ולאשר בחשך הגלו יעו"ש ויפן כה וכה וירא כי אין איש מאן דאיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דילה וז"ש אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורין וכו'. וז"ש ומי שהיה חבוש בביתו האסורין ויצא מנ"ל שנאמר יושבי חשך וצלמות ר"ל כי זה העצל בתורה ובמצות הם בבית האסורין של היצה"ר ונק' יושבי חושך וצלמות וגו' ויכנע בעמל לבם כי משכן הנפש שהוא בלב ועתה הוא נכנע ומשועבד אל הע"מל שהם הקליפות לב"ם חלק הקדושה ויצעקו אל ה' ועל כי תחלה המ"רו אמ"רי אל ר"ל שהחליפו מתוק למר ועתה יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק יודו לה' חסדו שנכנסו לחלק הטוב שביסוד העפר ושאר המשך הפסוקי' יובן מעצמו ושפיר השמענו רב כי ד' אלו שהם בטבע רוע המידות והיה מקום לומר דלא מהני בזה שינוי הטבע והמדה ובא רב להודיענו דמהני וצריכים להודות והיינו הודאה על עונותיו ואז יתקנו גם היסודות החומרי והגשמי שנעשו מחומר צורה שהוא שורש הכל. שהוסר הקליפה ושורה ד' אותיות הוי"ה וד' יסודות הגשמים ג"כ כמו ברוחני וז"ס המרכבה ועל כיוצא בזה אמרו חכמינו ז"ל במתק לשונם מבטלין ת"ת להוצאת המת להוציא הקליפה הנק' מת ולהכנס' כלה להשרו' השכינה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ששורש כולם ד' אותיות הוי"ה כי י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח מ"ע וכאשר נבאר זה המאמר עוד וק"ל וא"כ אתי שפיר דרב סידר לפי סדר היסודות אש ורוח מים ועפר ארמ"ע כדי להשמיענו זה שינוי סדר הפסוק להודיעינו שורש הכל ודי בזה. ועוד לאלו ד' מילין רמז נסתר בצחות לשון הש"ס במ"ש ד' צריכין להודות יורדי הים וכו' והוא מ"ש בכתבי האר"י זלה"ה בתקוני העונות בתיקון הגאוה שיתענה נ"ה יום נגד אותיות הים מן אלהי' וכו' יעו"ש וז"ס כי בעון הגאוה הנמשך מיסוד האש שהיה בו גסות רוח להשתרר כמו לשון וירד מים ועד ים ופגם באותיות הי"ם מאלהים ועכשיו כשרוצה לשוב בתשובהישפיל א"ע וירד להעלות הנצוצין שהורידם אל הקליפה וז"ש יורדי הים ר"ל שיורד להעלות. אותיות הי"ם והבן ואח"ז אמ' הולכי מדברות שהוא תיקון פגם הדיבו' נגד יסו' הרוח והוא דשם בכתבי הנ"ל כת מספרי לה"ר פוגמין בז"א אות ו' שבשם הנ"ק לשון וכו' יעו"ש והנה. במקום אחר כתב תיקון למוציא דיבה שפגם באות א"י דאדני גי' דב"ה ויכוון ש"ק שהל"ן גי' לשון וגי' שכינה וכו' משמע שהפגם הוא בשכינה אות ה' מהשם נ"ל דשניהם בקנה א' עולין דכת' בס' הבהיר זכור לזכר ושמור לנוקבא וכתב האר"י זלה"ה כי רמ"ח מ"ע הוא מצד ז"א ושס"ה ל"ת הוא מנוקבא יעו"ש והנה הפוגם בברית הלשון או בברית המעור פוגם בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידין דכ' בזהר פ' נח והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך מחניך דא שייפי גופא ולא יראה בך ערות דבר דגעלי ומסאבי גרמיהון במלה דפומא וכו' ר"ל כי ע"י שלא שמר ברית הלשון נטמא ברית המעור הגורם טומאה לכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו וכמ"ש אל תתן את פיך לחטיא את בש"רך [וכ"כ במ"ד קהלת ה' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אחד מאיבריך אל תתן להחטיא כל איבריך וכו' יעו"ש] וכמ"ש בר"ח פ' י"א יעו"ש וז"ש כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והוא יחוד קב"ה ושכינתי' הוי"ה אלהי' השורה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו כנ"ל וזה כוונת הפסוק תעו במדבר בישימון דרך וגו' דלכאור' הוא כפל כנ' ולדברינו א"ש כי אלו שתעו במדבר דהיינו בדיבור ויספרו לה"ר ומוציא דבה פוגמים בכל רמ"ח איבריו גי' במדבר שהם מצד הק"בה גי' אברהם זכר וגם פוגם בשס"ה גידו שמור שהוא מצד שס"ה ל"ת שבשכינה הנק' ב"ן וזהו אותיות ב"ישימו"ן ר"ת וס"ת ב"ן ואותיות שבאמצע גי' שס"ה וז"ש דר"ך ב"פ הוי"ה אלהי' כנגד יחוד קבה"ו והבן ואח"ז א' מי שהיה חולה ונתרפא נגד יסוד המים המגדל צמחים שהוא מזון לכל נברא ומי שאין בו מדת הסתפקת כשיחסור לו מזונו להתענג בו יגרם קנאה ושנאה לזולתו וכיוצא בו והוא חולי רע ורפואתו כאשר נבאר. והוא דכתבתי בביאור פסוק וילכו ג' ימים במדבר ולא מצאו מים וגו' עד ויורהו יי' עץ וגו' ואמרו בש"ס דב"ק פ"ז דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה וכו' וכתבתי שם כי מה שהיו מחוסרי מזון אשר הוא יכונה בשם מים הוא לסיבת עזיבת עסק התורה שנקרא ג"כ מים כמ"ש כל צמא לכו למים והוא כי יש ב' מדריג' א' ע"פ הטבע ב' למעל' מהטבע והנה ע"פ הטבע לא היה ראוי למים במדבר ארץ ציה כ"א למעלה מהטבע כמ"ש המוציא לך מים מצור החלמיש והיינו כשישראל ג"כ במדה זו שלמעלה מהטבע והיא שעוסקים בתורה שהיא למעלה מן הטבע וכמ"ש האלשיך על פסוק כי בי ירבו ימיך וראי' מאביי ורבא דאתי מדבית עלי וע"י שעסקו בתורה וכו' ולכך כשלא עסקו בתורה לכך לא הי' להם מי' וא"ש וז"ש כל אוכל תתעב נפשם ע"ד לכו לחמו בלחמי ולפי שתעב אכל נפשו לכך גם אכל גופו נמנע ממנו והנה התורה נ"ק דברו כמ"ש דבר צוה לאלף דור והנה זה שהיה חולה מצד חסרון פרנסתו ומזונו מצד יסוד המים ונתרפא ע"י עסקו בתור' וז"ש ישלח דב"רו וירפאם והטעם מבואר כאמור. ובדרך פנימי כי מבואר בכתבי' כי סבת חולה נמשך מחמת העדר וחסרון שער החמישים שהוא יסוד אבא לכן חולה גי' מ"ט וע"י ביקור נמשך ש' נ' וחזר דפ"ק לאיתנו יעו"ש ונודע כי התורה הוא וסוד אבא ושפיר אמרו בש"ס מי שהי' חולה ונתרפא הוא ע"י כי ישלח דבר"ו וירפא"ם והב"ן. ובזה א"צ לפי' הנ"ל חולה ונתרפא ע"פ מה שאמר רעה חולה וכו' כי יתפרש שפיר כאמור. ובזה נ"ל לבאר המשך פסוקים בפ' לך לך ויוצא אותו החוצה וגו' עד במה אדע וגו' ויבואר בסוף. ואח"ז אמר מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא נגד יסוד העפר הגורם עצבות ועצלו' הנמשך מזוהמת הס"ם כמ"ש בעצבון תאכלנה והוא מחמת חסרון קיום מ"ע חיות האבר הפרטי ומכ"ש אם ח"ו עשה איזה עביר' באבר פרטי שנסתל' חיות האבר ומת האבר ההוא כי שורה בו הטומאה והעצלות והנשמה הקדושה בבית האסורים של היצה"ר כי תיבת האסורי"ם גי' שכ"ב בסוד ותשכב מרגלותיו כנודע וכשחוזר בתשובה היפך העצלות הוא השמחה שהוא מקום להשרות בו הקדושה ואז נק' חי' בסוד ובניהו בן איש חי' וגו' ולולי דמסתפינ' הייתי אומר מלבד הטעם הידוע שנק' יסוד חי' כמ"ש בכתבים. נ"ל ג"כ לומר דכ' בזוהר ויקרא אלהי' לאור יום וכו' וז"ל במוסף בי' רזא דנקודה עלאה ורזא דעמודא דאמצעיתא בגין כך איתוסף בי' תרין אתוון י"ו וז"ש ויקרא וכו' [ובזה תבין פי' הש"ס במסכת שבת וביצה ו"י אבדה נפש] יעו"ש ובהצטרף ב' אותיות ו"י עם שכ"ב נעש' וישכב עמה בלילה ההוא שנעשה יחוד קב"ה שמעלה מדריגות התחתונים ששכב ארצה להעלותן השמימה וז"ס סולם מוצב ארצ' וכו' וז"ש בש"ס מי שהי' חבוש בבי"א וי"צא ר"ל כי סוד בית האסורי' גי' שכ"ב שהשכינ' בסוד ותשכב מרגלותיו ואחר שחזר בתשובה נעשה חי' ע"י שניתוסף בו ב' אותיות י"ו ועם ב' אותיות עצמן גי' חי' וע"י ב' אותיות ו"י נעשה יחוד קב"הו גי' צ"א ונעשה תיבת ויצא וז"ש בש"ס שהי' בבית האסורין ויצא והב"ן ומרומז בפסוק יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל וגו' יוציאם מחושך וצלמות וגו'. דנודע דשורש כל הדינין הם ש"ך ופ"ר אשר משם יניקת ס"ם ולילית כמ"ש בתיקו' נוצר חסד לאלפים יעו"ש וז"ש יושבי חו"שך וצלמות ר"ל מצד ש"ך דיני'. אסיר"י גי' פ"ר וגו' ויצעקו אל יי' וגו' יוציאם מחושך וצלמות וגו' דכ' בל"ת נח הוא יסוד אבא המתלבש ביסוד ז"א ומשקה גן עליון וגן תחתון וז"ס מעיין גנים יעו"ש וזהו סוד י"ו כי יסוד אבא י' ויסוד ז"א וי"ו (ואפשר שזהו סוד ויקרא) וז"ש יוציא' ר"ל ע"י יסוד ז"א בו אות י"ו נעשה יחוד זו"נ גי' צ"א וגם יחוד או"א הוי"ה אהי' י"ם שהם או"א ואז יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. והשי"ת יכפר. עוד יש לפרש מי שהיה בבית האסורים ויצא בסוד ששת ימי החול ושבת ויבואר ג"כ מה שאמר ישלח דברו וירפאם והוא דכתב בזוהר בראשית דף ל"ב וז"ל וההוא דיבור איקרי שבת ובגין דשבת איקרי דיבור לכך דיבור דחול אסור בשבת וכו' יעו"ש ונודע כי בימי הגלות הוי כל ששת ימי החול שליטת הקליפות בסוד והוא אסור בזיקים ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורי' משא"כ בשבת דהוי יום מנוחה שביתת הקליפות ע"י וקראת לשבת ענ"ג עד"ן נה"ר ג"ן כי מעיין גנים וכו' וכנ"ל והוא סוד וינפש עיין בזוהר וז"ש כי נגד יסוד העפר הרומז כי שחה לעפר נפשי"נו בשית יומי החול שהוא בבית אסורים דדיו לעבד וכו' ויצא דהיינו בשבת ע"י שהוא מנוחה שנעשה יחוד הוי"ה אדני' גי' צ"א עי' אותיות ו"י שבצדיק יסוד עליון הנ"ק מעיין גנים וכו' וזה שאמר ויצ"א והבן ובשבת נעשה מן הע"פר סוד לוו עלי ואני פו"רע הנז' בשבת שהוא חיבור ויחוד ודי בזה ומובן ג"כ מי שהיה חולה ונתרפא מה שאמר ישלח דברו וירפאם נגד יסוד המים בעל התענוגים שזכרתי לעיל וזה לא נאות לימי החול שליטת הקליפו' משא"כ שבת נק' ענ"ג רשאי לרפאות חולי הגוף וז"ש ישלח דברו שנק' שבת וירפאם ק"ל העולה מזה כי ד' יסודות שבאדם רמוזין נגד שם הוי"ה כאמור וגם רמ"ח איברים ושס"ה גידיו הגשמים והרוחני' הרמוזין ג"כ בשם הוי"ה כמ"ש י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח ובזה תבין כל המזמור יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר כי כל זמן שהד' יסודות שלו ביד צר אינו שורה בו שם הוי"ה וגם כל אבר אשר בו מום מחמת איזה עון או מניעת מ"ע שור' בו קליפה ואין שורה בו אותו מצוה מרמ"ח מ"ע על אבר מרמ"ח איבריו להשפיע בו חיות הקדושה מן ד' אותיות הוי"ה שהוא המחיה הכל בסוד ואתה מחיה את כולם ואחר שעשה תשובה והוסיר הקליפה אז שורה בו שם הוי"ה וז"ש יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר כי מצד ד' אותית הוי"ה נמשך הגאולה מיד צר כנ"ל וז"ש מארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים וגו'. כי ד' אותיות הוי"ה שבאדם הוא ברזא דרתיכא עלאה דכלילא באותיות הוי' בד' סטרא עלמא מזרח מערב צפון וים וכמ"ש בזוהר בראשית ד' י"ט וז"ל שמהן אילין ברזא דרתיכא וכו' יעו"ש ונק' האל הגדול הגבור והנורא וכו' וז"ש במ"דבר נגד לשון ו' מהשם נורא. וכנ"ל יושבי חושך וגו' נגד הגבור ה' מהשם חולה ונתרפא ישלח דברו וירפאם נגד יסוד המים י' מהשם נק' הגדול חסד ע"ב שבחסד יורדי הים נגד א"ל כי אל בצירוף יורדי הי"ם נעשה צירוף שם אלהי' נגד יסוד האש ה' ראשונה וא"ש. וזה שסיים ג"כ מי חכם וישמר אלה כי נודע מ"ש בתיקוני' חו"ב נק' ים ובצירוף אלה נעשה שם אלהי' בסוד מ"י ברא אלה הנז' בזוהר בראשית והבן ולכך מי חכם ס"ת מ"י ור"ת חכם בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה וכו' עוד י"ל דמצאתי וראיתי בהג"ה דר"ע בפסוק ויתבוננו חסדי ה' כל איבריו ע"כ והוא תמוה ונ"ל דיש להבין למה מצות ל"ת יכונה בשם שמור ונ"ל כי באמת רמ"ח מ"ע הוא קומה שלימה ולא ניתן שס"ה ל"ת רק לשמירה שלא יפרוץ הקליפה גדר הקדושה דוק ותשכח בתיקוני' ובכתבי' בסוד חילוק' דרבנן יעו"ש. וכן כתבתי במ"ש בתיקוני' ואביו שמר את הדבר וכו' ור"ל כי שס"ה ל"ת הוא מצד שם י"ד כנ"ל ועי"ז הוא שומר את הדבר ובזה יובן מ"י חכ"ם וישמר אלה ר"ל מצד או"א הנקראים מי חכם כנודע אז יוכל לשמור את אלה שהיא השכינה עם שס"ה ל"ת הנק' שמור שהם מצד או"א כנודע ואז ויתבוננו חסדי ה' ר"ל כי הרמ"ח מ"ע שהם מצד החסד כל איבריו שהם רמ"ח יהא מדור וכסא לשם הוי"ה הנק' מצוה בכל אבר מצוה הראוי ושייך לאבר ההוא להשפיע בו חיות הקדושה מן המצוה ההוא לאבר פרטי ההוא אחר ששמר מלעבור על ל"ת וק"ל

ואחר הצעה הנ"ל כי תרי"ג מצות נאצלו מן שם המיוחד ד' אותיות יהו"ה כמ"ש י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח וכו' וכמו שהוא ית' נצחי היה הוה ויהי' כך שמו ית' כי הוא ושמו אחד וגם תרי"ג מצות שנאצלו מן שמו המיוחד נצחים וקיימים לעולם ומעתה יש לתמוה אהא דאמרינן בש"ס דנדה דף ס"א ת"ר בגד שאבד בו כלאי' לא למכור אותו לנכרי וכו' אבל עושה ממנו תכריכין למת א"ר יוסף זאת אומרת מצות בטילות לעתיד. וכ' התוספת תימא אמאי לא קאמר רב יוסף מילתיה אמתניתין דכלאים דתנן בהדיא תכריכין למת אין בו משום כלאים וי"ל דמהך לא משמ' וכו' אבל הכא קתני לכתחל' עושין גם שיעמוד לעתיד בלבושיו שנקבר בהם ש"מ דמצות בטילות לעתיד ע"כ הרי מפורש בש"ס דמצות בטילות לעתיד והוא תמוה ונ"ל לפרש כוונת הש"ס בדרך זה דאותיות מצוה הוא אותיות יהוה רק ב' אותיות ראשונות הוא בהעלם ע"י חילוף א"ת ב"ש והוי י"ה מ"צ והטעם נ"ל מלבד הטעם המבואר בכתבי האר"י ז"ל וכאשר נזכיר מזה בפני' נראה מלשון הפסוק זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור ודרשו חז"ל שמי עם י"ה שס"ה וכו' הרי דקאי שמי על ב' אותיות ראשונות מהשם וכן כתב האר"י זלה"ה על פסוק כי בי"ה יי' צור עולמים כי י"ה הוא נשמה לשם הוי' וכו' וא"כ יש להעלימו כמ"ש זה שמי לעלם משא"כ זכרי ו"ה יש להזכירו מפורש לכך בתיבת מצוה ב' ראשונות בהעלם ונ"ל דלכך יש בעשיות המצות נגלה ונסתר כמו שכתבתי במצות שופר על פסוק כי חק לישראל הוא משפט לאלדי יעקב כי משפט הוא טעם נמוסי ונגלה גם להמוני עם אשר בשם יעקב מכונה משא"כ חק שהוא סודי הנסתר של המצוה הוא לישראל בסוד ישראל עלה במחשבה וכו' יעו"ש וכן בכל מצות עשה ול"ת וזה נ"ל ויהיו שניהם ערומים וגו' משא"כ אחר חטא וילבישום. והנה אם לא חטא אדה"ר הי' מקיים מ"ע ול"ת בג"ע והיינו מ"ש לעבדה ולשמרה והיינו ע"פ רוחני' משא"כ אחר החטא אז נתגשם ואנו מקיימין המצות בגשמיות במעשה וברוחניו' ע"פ המחשבה שהוא הנסתר והוא מרומז באותיות מצוה כי ב' אותיות ראשונות הוא בהעלם נגד הנסתר וב' אותיות אחרונות נגלות נגד הנגלה שהיא מעשה המצוה בגשמיות כמו עור תפילין וצמר לציצית וכיוצא בזה משא"כ לעתיד ולא יכנף עוד מוריך דאשתללו מלבושים ולא יהי' מתלבש בהעלם ויהי' נקרא שם הוי"ה מפורש ככתיבתו ולכך גם המצות יהי' ברוחניות כמו אדה"ר בג"ע קודם חטאו ואז לא יתלבשו ב' אותיות ראשונות בלבוש מ"צ רק יהי' שם הוי"ה מפורש ולזה כיון הש"ס במה שאמר כי המצות בטלות לעתיד שלא יהי' בתואר מצות בהעלם רק בגילוי כל ד' אותיות הוי"ה ומטעם כי לא יהיו המצות בלבוש הגשמי רק ברוחני ולכך בגד שאבד בו כלאים עושין ממנו תכריכין למת וכו' שלא יהי' אז המצות בתואר לבוש ובגד שיהי' שייך בו כלאים רק ברוחניו' ולכך מצות בטלות לעתיד אבל רוחני' תרי"ג המצות הם נצחי' וקיימים נצח ועד ודי בזה וא"ש. העולה מזה שאין הפסק זמן לשום מצוה מתרי"ג מצות אפי' לעתיד רק שיהי' ברוחני ועתה בעה"ז בגשמי במעשה וברוחני ע"פ הכוונה להבאים בסוד יי'. ולפ"ז יגדל התימה שמצינו כמה מצות שאינן נוהגין רק בזמן שב"ה וגו' וקש' מאחר שהמצות הם מעצמותו ית' איך יתבטלו באין מקדש הא כביכול הקב"ה הוא מצוי תמיד מצד מציאותו בעבר והוה ועתיד וגם המצות צריכין שיהי' כך שנאצלו ממנו כנז'. ועוד קשה לפי מ"ש הראב"ד בספר יצירה בסוד עולם שנה נפש כי האדם נק' עולם קטן וכמו שיש קומה שלימה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים בכללות פרצוף העולם כך יש בשנה וכן בנפש האדם שייכים כל רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו וכן מפורש בש"ס דמכות אשר נבאר בפנים. ומעתה לפ"ז תיקשי הרי מצינו כמה מצות שיש בכהנים מה שאינו בישראל ויש כמה מצות השייכי' למלך ואינו בהדיוט וכיוצא בענין זה וא"כ איך יכול כל איש פרטי לקיים כל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שהם תרי"ג נגד רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ולא נעלם ממני דברי חז"ל כי ע"י אחדותן של ישראל מה שמקיים א' שייך עבור חבירו וכו' יעו"ש ועוד קשה לי שיש מ"ע בתורה ובו תדבקון וגם מ"ע ואהבת את ה' אלדיך וכתב המפרש להרמב"ם בפ"ב מה' יסודי התורה וז"ל ולאו נתנו כל המצות אלא כדי שיגיע בהם לזה המדרגה דכתיב ובחרת בחיים למען תחי' לאהבה את ה' עכ"ל הרי כי תכלית כל תרי"ג מצות כדי שנוכל לדבק בו ית' ולאהבה אותו וכ"כ מפורש בזוהר כי תרי"ג מצות נקראו תרי"ג עיטין וכו' כי הם עצות איך לידבק בו י"ת ולכאורה הוא תמוה איך מרומז דביקו' בו י"ת ע"י מצות גרושין כמ"ש וכתב לה ספר כריתות ומ"ע של עבד עברי ומ"ע הענק תעניק וכיוצא בזה בדבר דוק ותשכח הרבה. ומכח הערות והספיקו' הנ"ל מלאני לבי לבאר בעז"ה תרי"ג מצות הנ"ל איך שהם בכל עת וזמן והם בכל אדם ואיך יש בו מקום לדבק בו י"ת בכל מצוה מתרי"ג מצו' והש"י יעזור לנו ויגמור בעדינו לטובה ויוריני נפלאות מתורתו ונזכה לדבק בו וצדיק באמונתו יחיה. וכ"כ בזוהר בראשית דף ל"ט ע"ב עלמא עלאה בסתימ' תתאה באתגלייא למיהוי תדיר עובדא דקב"ה סתים וגליא ורזא דשמא קדישא הכי הוא סתים וגליא וכו' יעו"ש הרי מפורש כי שם הוי' הוא סתים ר"ל ב' אותיות ראשונ' וגליא ב' אותיות אחרונות וז"ס וה"נגלות לנו וגו' ולכך תדיר כל עובדא דקב"ה סתים וגליא והיינו כל מצוה יש בה סתים מצד מ"צ מן מצוה וגליא מצד ו"ה דמצוה והבן ובזה נ"ל לבאר משנה בש"ס דקדושין פ"א כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה וכו'. והספיקו' רבו בזה לפורשן. ונראה אחר שתדע כלל הכל כי צורך קיום המצות והתורה והתפלה של בני אדם הוא כמו שנברא האדם בחומר וצורה מן ד' יסודות שהם ב' הפכי' והי' הכוונה העליונה כדי שיעשה אדם מן חומר צורה ונעשה אחדות אחד כך הי' צורך כל מצות. אפי' הגשמיות כגון טלית ותפילין וסוכה ולולב כדי לעשותו מחומר גשמי צורה רוחני' והוא כי בשעת השבירה של כלים דשבעה מלכי' שמתו בארץ אדום נפלו ונעשו מהם בחי' הקליפות וצריכין שיתוקנו ויתבררו ויתלבנו כל הקדושה שבהם וישארו סיגים למטה שהם הקליפות וכו' ואפי' כל עניני עה"ז הגשמי והחומרי כגון הצומח וכו' וכל הנבראים כולם הם מברורי המלכים שמתו ונברר ע"י התפלה והמצות של בני אדם וכו' וכמ"ש ב"פ ע"ח בכוונת אכילה ובכוונה התפלה בדף י"ב יעו"ש ולכך ב' אותיות ראשונו' של תיבת מצוה הוא בלבוש שנתחלף שם י"ה בעבור שהכל נתלבש בלבוש החומרי כדי לבררן ולעשות מחומר צורה אחדות א' וכזה יכוין בעשותו מצוה מגשמי לעלות הנצוצי קדושה שיש בצמר הטלית ויעשה רוחני וכן בעור של תפילין ובבית שלומד בו יכוין להעלות חומר ד' יסודו' וכ' ובזה נאמר בכל דרכיך דעה"ו והבן ובזה יובן כל העושה מצוה אחת ר"ל שיש בו ד' אותיות ב' ראשונ' בלבוש וב' אחרונו' נגלות גשמי כביכול. והכוונה לעשות מגשמי רוחני ונעשה אחת אז מטיבין לו וכ' וגם נודע מ"ש ביה"כ אחת ואחת ודי בזה עוד יש לפרש ויבואר ג"כ ג' לשונות מטיבין מאריכין ונוחל הארץ וכ' והוא שכבר הקדמנו כי גוף האדם אינו נקרא רק בשר אדם והנשמה שבתוכו היא האדם וכ' כך כל המצות אפי' מצות התלויין בדבור כמו מצות תפלה ומצות עסק התורה וברכת הנהנין הנה האותיות הם רק כלי ולבוש וצריך להמשיך בתוכו של האותיות בעת שמדבר בהם רוחניות הספירו' עם אור א"ס המחי' אותן ובו כח המחבר יחד האותיות כגון ברוך שיש בו שמות הו"י ע"ב ק"ל גי' ברוך הנה אותיות ברוך הוא הכלי ושמות גי' ק"ל הוא רוחניות הספירו' ובו אור א"ס המחי' אותו שיהי' ברוך לשון ברכה וכיוצא בזה. ובפרט בברכה צריך לכוין כך וכמ"ש בסידור שלי בפתיחה כשאומר לשם יחוד קבה"ו וכ' איך יכוין יעו"ש וכן מצאתי בתיקוני של זוהר חדש בסופו וז"ל וירא אליו ה' וגו' ועילת כל העילות וכ' ולית שם וחיבר אתוון דשם הו"י בר מיני' וכ' איהו אחד דמחבר שנים וכ' יעו"ש שהאריך שם הרי אפי' אותיות צריך כח המחבר ומכ"ש במצות התלוין במעשה שהוא הכלי והלבוש וצריך לקדשו ע"ד הנ"ל להמשיך בו רוחני הספירות ואור א"ס המחי' ונרא' כי רומזין באותיות מצוה כי ה' היא הכלי והלבוש ו' הוא רוחני'. הספי' מ"צ הוא אור א"ס הנשמה המחיי' אותה דלכך הוא בחילוף מ"צ וכנ"ל. ואז ע"י רוחניו' הספי' ואור א"ס נעשה אחת משא"כ בלא"ה כמבואר. וז"ש התנא במשנה כל העושה מצו"ה אח"ת ר"ל שעושה ד' אותיות מצוה שיהי' אח"ת והיינו ע"י המשכת רוחני' הספי' ואור א"ס בתוכו שאז נעשה אחת לכך משם יושפע לו ג"כ שפע חיות הרוחני וז"ש מטיבין נגד אור א"ס ומאריכין נגד רוחני' הספי' ונוחל הארץ היא לבוש הכלי שיומשך בו אורות הנ"ל והבן. אח"ז מצאתי בחסד לאברהם נהר מ"ג וז"ל תכנית עיקר הכוונה כי צריך להמשיך הרוחניות ממדריגות עליונות אל האותיות שהו' מזכיר כדי שיוכלו האותיות לעלות עד המדריגה עליונ' לעשות שאלתו וכ' יעו"ש שהאריך והנאני כי הוא צורך גבוהו. ושמור כלל זה עם כלל הנ"ל שהוא שורש הכל בכל דרכיך דע"הו. עוד יש לפרש דבר נאות כי לפי מה שקבלתי עיקר הכל הוא שמדבק את עצמו אל המצוה בעשותה והיינו שיראה שלא יהיה נפרד ומובדל מן עולמות אשר שם שורש המצוה ויקשר מחשבתו שם אז באתערותא דלתתא איתער לעילא ונעשה שם יחוד ע"י המצוה שעושה כאן משא"כ כשמכוין המצוה למעלה ואינו מקשר א"ע שמה הוי כמו קיצוץ ופירוד בנטיע' ח"ו ודע והבן והזהר בזה וז"ש כל העושה מצזה אח"ת וכ' ודי בזה. וכן בתורה ותפלה יזהר בזה. עוד יש לפרש לפי מה שכ' בזוהר פ' ואתחנן בר"מ דף רס"ג שצריך האדם בק"ש לייחד כל רמ"ח איבריו כדי שיתייחדו למעלה וכ' והענין כי אמרנו שם הוי' כולל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וכנ"ז ואותיות מצוה הוא עצמו שם הוי' רק ב' אותיות ראשוני' בחילוף. וז"ש כל העושה מצוה אחת שכל תרי"ג מצות הרמוזין בשם הוי' שהוא אותיות מצו' עושה אחת שמחבר כולן במצוה אחת שעושה בזרזות כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ואז נתייחדו למעלה ג"כ שנעשה הכל אחת ואז באמת מטיבין וכ' וזהו פתח פתוח לכמה קושי' אשר נזכיר בסמוך ובזה יבואר הכל וזה החלי בעזרת ה' צורי וגואלי.

עוד יש לפרש בהקדים ש"ס ע"ז וגם בפ"ט דשבת א"ר חזקי' מ"ד ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה כדריש לקיש דאר"ל מ"ד ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה"א יתירה מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וא' להם אם ישראל מקבלין תורתי מוטב וכו'. והקשו התו' תימא לר' יוסי דס"ל בז' ניתנה תורה מאי יום הששי וי"ל וכ' וכבר העיד מוהרשא' כי שנויי דחיקא נינהו יעו"ש ונראה לתרץ ק' התס' עם שאר הספיקו שבש"ס. דיש מצוה בשבת זכור את יום השבת לקדשו והוא בדברות ראשונים ובדברות אחרוני' נאמר שמור את יום השבת לקדשו ואמרו חז"ל שמור וזכור בדיבור א' נאמרו וכו' והקשה האלגזי בספרו שמע שלמה למה אמרו שמור וזכור בדיבור א' נאמרו הא כל עשרת הדיברות בדיבור א' נאמרו כדאי' במכילתא וידבר אלדי' את כל הדברים האלה מלמד שכולם בדיבור נאמרו וכ' ועוד הקשה מש"ס דמכות א"ר שמלאי אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו וכ' משמע דתו לא והכא במכילתא קאמר דכל י' דברות נאמרו מפי הגבורה ורצה לתרץ דחזר ופירש רק ב' דיברות אלו אנכי ולא יהי' לך וכ' אפס דהקשה לפ"ז מש"א חז"ל שמור וזכור בדיבור א' נאמרו אימת קאי אי בפעם א' כל י' דיברו' נאמרו בפעם א' בדיבור אחד ואי כשפירש הא אמרת דלא פירש רק אנכי ולא יהי' לך וכו' יעו"ש דכת' בעצמו שהוא דחוק.

ונראה דהרב האלשיך בפ' בראשית פי' מש"א חז"ל הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה לכך כתיב ויכל אלדי' ביום השביע וכו' והקשה הא אין המנוחה מלאכה והדרא ק' לדוכתא. ועוד מה דכתיב שבת וינפש מה הנפש ההיא ודברי חז"ל ידוע. וביאר כי כל דבר גשמי בלתי רוחני' נפש שבו לא יתקיים במקרה אנוש כי ימות שעל ידי העדר נפשו תתפרד חומר ד' יסודות שבגוף ויפסיד והנה כאשר ברא אלדי' את הארץ והיתה חומריות כגוף בלא נשמה והיתה מעותדת ליפסד רק ע"י שבא שבת בא מנוחה כמו נפש בגוף האדם כך השפיע שבת שפע קדושה בכל מה שנברא וז"ש שבת וינפש וכו' יעו"ש ודפח"ח העולה מדברו כי קדושת שבת הוא קיום כל העולמות כמו נשמה בגוף. ולהבינך ענין זה איך הוא חיות וקיום העולמות ע"י קדושת שבת. נ"ל דכת' בזוהר בראשית דף נ"ו אר"י בכל דרא ודרא הוי עלמא גפיף באתוון ולא מתיישבין בדוכתי' עד דאתייהב אורייתא לישראל אז אתתקן כולא וכ'. ויש להבין הא גם בריאת העולם הי' ע"י אותיות התורה כמ"ש בש"ס דברכו' יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ וכ' וא"כ למה לא נתיישבו עד מתן תורה לישראל. ואומר באימה וביראה כי נודע מעלת אומה ישראלית ששורש נשמתן דבוק למעלה בסוד יעקב חבל נחלתו כי כל א' מישראל יש לו דביקי באות א' מהתורה כמ"ש חז"ל ר"ת ישרא"ל י"ש ש"שים ר"בוא א"ותיו' ל"תורה ומשם שורש נשמתו והנה האותיות עצמן הם כלים כמו לבוש וגוף אל הנשמה שבתוכו והנשמה שבתוך האותיו' הוא כח המחבר והוא אור צח ומצוחצח אשר לא הורשנו להתבונן בו כלל ועיקר רק דעת אותו אמונת אומן ברוב מציאותו באימה וביראה ברתת ובזיע אשר לרוב העלמו לא יצדיק בו שם משמות הקדושים כי הוא עילת כל העולמות והוא אור א"ס אשר על ידו נעשה יחוד וחיבור ד' אותיות שם הוי' וכל האותיות שנצטרפו ונתחברו לתיבות הוא ע"י אור א"ס המייחדן ומחברן וכמ"ש בז"ח בסופו יעו"ש וע"י אור זה יש חיבור ודביקות לישראל בשתיהן בסוד יעקב חבל נחלתו וכמ"ש בזהר בראשית דף נ"ח וז"ל כד בני עלמ' זכאין קב"ה אתער רוחא דחייא דלעילא עד דמטו אינון חיין לאתר דיעקב שריא בי' ומתמן נגדי אינון חיין להאי עולם דדוד מלכא שריא בי' ומתמן נגדי ברכאן לכולהו תתאי וז"ש כי לעולם חסדו וכו' יעו"ש וגוף האותיות הוא בסוד דוד מלכא וחיין דנגדין מיעקב להאי עולם ע"י יסוד הוא אור א"ס הנ"ל שבו כח המחבר אותיות לתיבות וזהו סוד מתן תורה לישראל כי בריאת שמים וארץ הי' ע"י אותיות ועדיין היו כגוף בלא נשמה עד מתן תורה שאז נשפע שפע אור א"ס הוא חיות העולמות שנבראו ע"י אותיות ובמתן תורה נתחברו האותיות ונתייחדו ונצטרפו לתיבות וע"י כח המחבר זה נתחברו ונתדבקו ישראל בשרשן וכמ"ש בזוהר פ' נח דף ס"ג ע"ב וז"ל א"ר יוסי לא אתיישב עלמא ולא נפק' ארעא מזוהמא דנחש עד דקיימו ישראל על טורא דסיני ואתאחידו באילנא דחיי כדין אתיישב עלמא וכ' יעו"ש וכמ"ש בר"ח שער הקדושה פ"א ואנשי קודש תהיון לי וגו' יעו"ש בסוד ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש לכך ניתנה התורה לישראל דוקא. וכמדומה ששמעתי בשם הרמב"ן שכ' מפורש כי ענין מתן תורה הי' שנצרפו מן אותיות ונעשה תיבות ודפח"ח. ומעתה תבין כי יסוד נק' אל ח"י שעל ידו נשפע החיות של אור א"ס בסוד אור זרוע לצדיק וכ' והוא סוד יום השבת כמ"ש מזמור של יום השבת טו"ב להודות לה' וכמ"ש בזוהר פ' נח דף ס' וז"ל דא"י טוב איש דא צדיק וכ' ר"יצחק אמר דא שבחא דשבת וכולא חד וכ' יעו"ש לי ובזה יש לפרש מ"ש בזוהר בראשית דף נ"א רזא דשלהובא איהו ביחודא בגין כך ה' בתראה דשמא קדישא איהו נהורא תכלא דאתאחד ביה"ו דאיהו נהורא חוורא וכ' איהו אות ד' ובזמנא דמתערי לאתחברא עם נהורא חוורא כדין איקרי ה' וכ' וי"ל כשנתחבר יסוד הנ"ק ו' זעירא בתוך אות ד' הוא דוד מלכא נעשית ה' . וכבר זכרנו כי יסוד נק' אל חי שבו חיות הנשמה של אור א"ס בסוד אור זרוע לצדיק שנק' רצון שבו צנור חיי המוחין של חב"ד דז"א שהוא אותיות יה"ו כנודע בסוד הלולב יעו"ש והוא הנק' אשא חוורא וכשנמשך אור זה לאות ד' ונעשה ה' נתחבר נהורא תכלא עם נהור' חוור' ונעשה הכל רחמים ע"י הנשמה כאמור. ובזה תבין ג"כ מ"ש בזוהר בראשית דף מ"ה וז"ל יום הששי מ"ש דבכולהי יומא לא אתמר בהו ה' אלא הכא כד אשתכלל עלמא אתחבר' נוקבא בדכורא בחבורא חד ה' בששי וכ' ע"כ ופשוטו כך הוא כי חיבור אות ו' ששי עם ה' נעשה יום הששי וכ' ולדברינו יתפרש כך כי תחלה היתה בסוד ד' ואח"כ נעשית ה' הוא ע"י ששי שהוא היסוד וז"ש יום ה" ששי ויכולו השמים וגו' כי אז נשתכלל עלמא השמים וכל צבאם כי אור הזרוע בצדיק שנק' יום הששי ונתחבר ה' בששי ע"י הנשמה שגנוז בו והוא נק' שבת כמ"ש טוב להודות לה' ובו שבת וינפש שהוא נשמה לכל בריאת הארץ ותולדותם כי על ידו נשתכלל עלמא וזה היסוד שנק' יום שבת שבו אור חיות העולמות הוא עצמו סוד מתן תורה לישראל [ולכך כ' האר"י כי יסוד אבא נק' תורה] ושבת נק' קודש ג"כ ולכך דכ"ע בשבת ניתנה תורה כי חיות השבת הוא חיו' התורה שהיא נשמה לכל העולמות.

ושפיר צדקו דברי חז"ל במ"ש כי שמור וזכור בדבור אי נאמרו ר"ל כי שמור בנוקבא שהם גופי אותיות התורה שהם כלים ולבושים כמו גוף. וזכור הוא הנשמה שבתוך האותיות ואז נעשה זכור ושמור חיבור אחד וז"ס זכור ושמור בדבור א' נאמרו והבן ונ"ל דזה כוונת הפסוק ואביו שמר את הדבר ודרשו בתיקוני' ולדברינו א"ש כי ע"י יסוד אבא שהיא השפעת הנשמה אל הנוקבא הנק' דבר היא נשמרת מהחיצוני' כמ"ש בתיק' שם וז"ס בחכ"מה יס"ד אר"ץ כי גם באדם ע"י הנשמה שהיא הצלם שלו נשמר מהחיצוני' כמ"ש בפ' ע"ח ה' הושענא רבה יעו"ש. וז"ש התנא כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברי' הרבה וכ'. דידוע מ"ש בכתבים ענין לשמה לשם ה' להמשיך הארה מיסוד אבא אל לאה שכל ספירות' ה' ונמתק עי"ז כל דינין תקיפין יעו"ש. ואני שמעתי בשם מורי כי לשמ' הוא לשם התיבה והאו' עצמו לדבקה בשרש' וכ' ולכאורה הוא כסותר הנ"ל. איברא דבאמת למכוון א' עולה כי ע"י המשכת יסוד אבא שהוא הנשמה וכח המחבר לדבק בשרשה וכמרומז באות ה' וכנ"ל וא"ש ודי בזה. ובזה יובן ק' התו' דלק"מ דגם אם הי' מתן תורה בשביעי א"ש דיום הששי הוא על כוונה שזכרנו דכוונת מתן תורה הוא סוד חיבור יום ה" ששי וכאמור והבן. ומעתה מבואר משנה הנ"ל העושה מצוה אחת וכ' ור"ל העושה מן ד' אותיו' הוי' שהיא אותיות מצוה כי מ"צ הוא י"ה בסוד הנשמה הנעלמת בגוף וז"ס כל הנשמה תהלל י"ה. וגם לא המתי' יהללו י"ה כי הוא סוד נשמה כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה בפסוק כי בי"ה ה' צור עולמים וכ' ובזה פירש המשנה יציאת השבת שתי' שהן ארבע כי יו"ד ה"א גי' ד" אותיות הוי' וכו' יעו"ש. גם יש לפרש שתי' שהן ד' כי מן אות ד' כשנתחבר עמה יסוד ו' הרי הם ד"ו שהם שתים מה שהי' תחלה ד' ר"ל אות ד'. וז"ש העושה מצוה אחת לקשר נהורא תכלא אות ה' עם נהורא חוורא יה"ו שאז נעשה הכל אח"ת ר"ל רחמים משא"כ תחלה הי' זה דין וזה רחמים ובזה מבואר כוונת הפסוק ודרשת הש"ס ארץ יראה ושקטה בתחלה יראה ולבסוף שקטה כי תחלה הי' ארץ דין בסוד נהורא תכלא ושם הוא יראה כנודע דשצי ומכלה. ולבסוף שקטה כשנתחברה עם נהורא חוורא ע"י אור א"ס כנשמה לגוף כביכו"ל נעשה הכל רחמים גמורים והבן. ועפ"ז נ"ל לפרש וה' ברך את אברהם בכל ודרשו בש"ס דב"ב פ"ק ר' יהודא אומר בת היתה לאברהם וכו' יעו"ש. והוא דמבואר משאחז"ל אלה תולדות השמים וארץ בהבראם ב"ה בראם וי"א באברהם ושניהם אמת ותחלה נתרץ ש"ס דסוטה פ"ז א"ר חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקידש ש"ש בסתר זכה והוסיפו לו אות א' משמו של הקב"ה יהוד' שקידש ש"ש בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה וכ' עד א"כ יהא יודע ע' לשון בא גבריאל ולמדו לא גמור הוסיף לו אות א' משמו של הקב"ה ולמד שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. וי"ל הא יהודא משנולד נק' כך ועדיין לא קידש ש"ש וא"כ גם גבי יהוסף הי' ראוי לקרותו כך משנולד וכן הקשה הרי"ף יעו"ש. ועוד דכאן משמע יוסף זכה עבור שקידש וכ' ואח"ז אמר גבריאל הוסיף לו וכ' הגם דמוהרש"א כי' דזה נמשך מזה יעו"ש. ועוד דא"כ ביהודא דשמא גרים והדרא ק' הרמב"ם בענין הבחירה והידיעה שהוא מוכרח לקדש ש"ש לא מצד הבחירה יעו"ש ושאר הספיקו'. ונראה דרש"י ז"ל פי' בשם ר' משה דרשן על מספר ס"ה משפחות שבישראל המנוין בפ' פנחס וזהו שנאמר כי אתם המעט מכל העמים. ה' מעט חמשה אתם חסרים ממשפחות כל העמים שהם ע וכ' יעו"ש. ויש להבין לאיזה ענין אמר הכתוב זה שישראל חסרין חמשה מן האומות ומה בא להודיענו בזה. ונ"ל שבא להודיענו דבר גדול כי נודע כמו שיש באדם פרטי קומה של רמ"ח איברים ושס"ה גידים והכל הוא רק בשר אדם ולא אדם עצמו ונפש רוח ונשמה שבתוכו הוא הנק' אדם וכאשר זכרנו לעיל בפתח דברינו. כך בכללות אומה ישראלי שיש קומה של רמ"ח איברים ושס"ה גידים וצדיקי הדור הם הנשמה חיות כללות הדור ההוא וכן בכללות העולם יש ע' אומות וישראל הם הנשמה החיות של כל העולם ויש לזה ראי' מש"ס ומזוהר בכמה מקומו' וא' מהם מ"ש בירושלמי דמ' תענית וז"ל ר"ל בשם ר' ינאי אומר שיתף הקב"ה שמו בישראל משל למלך שהי' לו מפתח קטנה של פלטרים אמר המלך אם אני מניחה כמות שהיא היא אבודה אלא הריני קובע שלשלת שאם אבדה תהא שלשלת מונחת עלי' כך אמר הקב"ה אם אני מניח את ישראל כמו שהן הן נבלעין באומות העולם אלא הריני משתף שמי הגדול בהם וכו' והנה הירושלמי הזה צריך הבנה ואין לפרט הספיקו' כי הכותב ביאר שם ב' פירושי' יעו"ש ואענ' חלקי גם אני אשר מתוכו יבואר פרושו ג"כ. דאמרינן ביבמות דף ס"א תניא רשב"י אומר קברי עכו"ם אין מטמאין שנאמר אדם אתם ולא אומו' העולם קרויין אדם. והקשה התוס' מהא דאמרי' בסנהדרין דכותי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וגו' כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם. ותירץ בשם ר"ת דיש חילוק בין אדם להאדם דכותים בכלל האדם וכו' יעו"ש. והנה יש להבין טעם הדבר שכתוב התו' אדם קאי על ישראל ובתוספות האדם קאי על עכו"ם ג"כ ולכאורה הוא נגד הסברא ה"א משמע המיוחד היודע וחשוב. ונ"ל כי האדם נברא מן חומר וצורה והם ב' הפכים כי החומר הולך אחר שרירות חומר הגופני שהוא קליפו' והצורה חומר ומתאוה לדברים רוחניים ותכלית בריאת האדם שיעשה מן חומר צורה ויהי' אחדות אחד ולא שיהי' דברים נפרדים. וכמו שזה התכלית באדם פרטי כך בכללות אומה ישראלית שנקראו אנשי ההמוני העמי הארץ לפי שעיקר עסקיהם בארציות החומר ולכך הם החומר משא"כ הצדיקים העוסקים בתורה ועבודות ה' הם הצורה ועיקר התכלית שיעשו מחומר צורה כמו שנאמר שפתי כהן וגו' ורבים השיב מעון וגו'. וכמו שהוא בפרטות האומה ישראלי' כך הוא בכללות העולם שיש ע' אומות האוחזין בענפי האילן הקדוש וישראל אחיזתן בשורש האילן וצריכין ישראל להמשיך שפע לכל ע' אומות וזה ענין ע' פרים בחג וע"י שמקבלין ע' שרים שפען ע"י ישראל נכנעין תחת יד הקדושה ונכנע החומר תחת הצורה וכל אנפין נהירין ואז הם אומה ישראל דבקים בשמו הגדול שהוא אילן הנ"ל עץ החיים אשר ממנו נמשך השפע לכולם ואז ישראל הם במדריגה עליונה למעלה מהטבע וכמ"ש הרמב"ן בפ' וארא ושמי ה' לא נודעתי כי שם הוי' הוא למעלה מהטבע יעו"ש וישראל ואומות נכללין בתואר א' אדם שלם כי זה חומר בשר אדם וזה אדם מלגאו צורה אל החומר וזהו האדם ה' מיוחד ר"ל שנתייחדו החומר והצורה להיות החומר מוכנע תחת הצורה שהיא תכלית בריאת העולם. משא"כ כשיש ב' דברים נפרדין החומר לבד והצורה לבד שלא נכנע החומ' תחת הצורה נק' אדם לבד שהוא נשמה בלי גוף שאין הנשמה פועלת כי אם ע"י כלי ואיברי הגוף בכל עניני המצות וא"כ שפיר אין האומות בכלל אדם והוא לגירעותא כמ"ש והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך שהוא ענין הנ"ל כי כשהקול קול יעקב שהיא דביקות ישראל בשמו הגדול ע"י התורה ונ"ל דלכך נקרא התורה ברית שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וכ' כי נודע מבשרי אחזה אלדי' כי ע"י ברית נעשה דיבוק וחיבור בין איש לאשתו כך ענין התורה אינו לימוד בפשוטו רק לדבק את עצמו ע"י התורה בשמו הגדול שהוא עיקר התכלית כמ"ש המפרש להרמב"ם וזכרנו לעיל שכל התורה והמצות לא ניתנו רק לתכלית ובו תדבק ואז הם למעלה מהטבע וכל ע' אומות נכנעין תחתם וז"ש ורב יעבוד צעיר שהחומר נכנע לצורה ועי"ז נעשה אחדות א' למעלה כנודע בסוד יתרו שאמר עתה ידעתי אז נעשה יחוד גמור למעלה כמ"ש בזוהר.

כך יש לתרץ התו' בדרך פשיט איברא דיש לומר ג"כ בענין תוספת ה"א של האדם והוא שיש ב' מדריגות בישראל שנמשלו לפעמי' לכוכבים ונפעמי' לעפר מטעם עלי' וירידה לפי מעשיהם [כך יש ב' מדריגות בכנסת ישראל סוד ד' בסוד נער בלי יחוד ובסוד ה' ונערה שיש יחוד וכמ"ש בזוהר שזכרנו לעיל. ואפשר כי אלו ב' מדריגות נרמזו בשם יהודא והבן. והנה לחבר ולייחד שיהי' נעשה מן ד' אות ה' הוא ע"י צדיק יסוד עולם הנקרא יוסף כנודע בפסוק וישתחו ישראל על ראש המטה יעו"ש בזוהר וזה ענין תוספת ה' ביוסף כי נוצר תאנה יאכל פריו כי יסוד הוא סוד ו' שנתחבר באות ד' נעשה ה' וזו ה' ניתוסף ליוסף אחר שבא למדריגה למעלה מהטבע ע"י מעשה שאירע לו] וזה ענין מאמר חז"ל בנדרים שניתוסף לאברהם ה' איברים שאינן ברשותו שיהיו ברשותו. וז"ל בש"ס דנדרים פ"ג וא"ר אמי בר אבא כתיב אברם וכתיב הוא אברהם בתחלה המליכו הקב"ה לאברהם על רמ"ג איברים ולבסוף המליכו על רמ"ח איברים ואלו הן ב' עיניו וב' אזניו וראש הגוי'. לבאר מאמר זה נ"ל לבאר תחלה ש"ס תענית ובפ"ק דע"ז מובא ג"כ קצת מזה דאמרי' תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר דלא מיעצר וכ' שנאמר בארבע רוחות השמים פרשתי אתכם וג' מאי קאמר וכ' אלא הכי קאמר כשם שאי אפשר עולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל ע"כ ופי' רש"י שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וג'. ויש להבין הא זה קאי על התורה ולא על ישראל וא"כ איך מוכח דא"א לעולם בלא ישראל. וכי תימא משום דישראל קבלו התורה א"כ קשה יותר ה"ל לתפוס העיקר ולומר כשם שא"א לעולם בלא תורה וכ' דגם אם קבלו א' משאר אומות התורה ג"כ הי' נתקיים העולם. ואיך א' דוקא ע"י ישראל יש קיום לעולם. לכך נראה לבאר ש"ס דעירובין פ"ב א"ר חסדא דרש מרי בר מר מ"ד לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותיך מאוד דבר זה אמרו דוד ולא פרשו אמרו איוב ולא פירשו אמרו יחזקאל ולא פירשו עד שבא זכרי' בן עדו ופרשו דכתיב ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה ארכה עשרים אמה ורחבה עשר באמה וכי פשטת לה כמה הוי עשרים בעשרים וכתיב והיא כתובה פנים ואחור וכי קלפת לה כמה הוי ארבעים בעשרים וכתיב מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן נמצא כל העולם כולו אחד מן ג' אלפי' ומאתיים בתורה ע"כ. והקשה מוהרשא' וז"ל יש לעיין במאמר זה שראו ד' נביאי' את התורה כל א' בפנים שונים וכ' וביאר כי דרכי התורה הם ד' א' פשט וכ' וסימנים פרד"ס וכו' וז"ש בפ' יתרו אם תשמעו בקולי הוא הפשוטו ושמרתם את בריתי הוא הדרש תורה שבע"פ שנאמר כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית והייתם לי סגולה במעשה בראשית ואתם תהיו לי ממלכת כהנים... הוא סוד מרכבה כי ב' נגלים וב' נסתרים וכ' יעו"ש ולי הפעוט נראה דהכתוב בא ללמדינו דעת איך נזכה להיות בסוד אד"ם לדבק בו ית' במחשבה ודבור ומעשה הרמוז בר"ת אד"ם כי מחשבה הוא חשב מ"ה גי' אדם והוא נרמז באות א' מן אדם כי ע"י אות א' נעשה אדם כמ"ש האר"י בסוד רביע' ד"ם האד"ם יעו"ש דבו"ר מעשה הרי ר"ת אד"ם והענין דכת' הרמב"ם בפ"ב מ"ה יסודי התורה וז"ל האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וכ' שנא' ואהבת את ה' אלדיך וכ' וכת' המפרש שם וז"ל כשיתבונן האדם בברואיו יכיר מהם גדולתו ית' ומידת תתאווה נפשו תאוה גדולה להדבק בו ולאהוב אותו אהבה גדולה וע"ז צוה בתורה ואהבת את ה' אלדיך ולא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדריגה שנא' ובחרת בחיים למען תחי' לאהבה את ה' וכ' יעו"ש. הרי מבואר כי תכלית נתינת המצות הוא כדי לדבק בו ע"י המצות. והנה יש בעשיות המצות ג' בחי' מחשבה ודבור ומעשה ובכל א' מן ג' בחי' אלו יש מקום לדבק בו ית' וכל א' נקרא ברית שלום כמו איש המתווך שלום בין ד' הפכים ע"י ממוצע ומבשרי אחזה אלו"ד כי ברית מיחד ומחבר דכר ונוק' וכ"כ בזוהר מפורש פ' אחרי מות דף ט"ג ע"ב וז"ל תאנא אורייתא נקרא ברית וקב"ה נק' ברית והיינו שבת שמא דקב"ה ורשימא קדישא נק' ברית ובזה נתקשרו ישראל בהקב"ה וכ' יעו"ש ולכך מצינו שהתורה נקרא ברית ושבת נק' ברית וישראל נק' ברית והוא בסוד עולם שנה נפש המכונה בתואר מחשבה דבור מעשה.

והוא כי התור' נק' ברית כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה וכ' חוקת שמים וארץ לא שמתי. הרי עולם כי כל מעש' בראשית הי' ע"י אותיות התורה כמ"ש בש"ס יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ וכ' ועדיין הי' העולם חסר מנוחה ר"ל כגוף בלא נשמה שהוא כח החיבור ד' יסודות הגוף שהוא ע"י הנשמה כך הי' העולם בלא כח המחבר האותיות שהוא הנשמה לחבר אותיות הנק' גוף עד שבא שבת בא מנוחה כמ"ש שבת וינפש. והיינו שבת של מתן תורה שהי' הכל על תנאי עד אותו זמן כמ"ש יום הששי וכ' וכנ"ל. וענין מתן תורה הוא אור נשמת א"ס כח המחבר האותיות כמ"ש הרמב"ם מובא לעיל בהקדמה והוא סוד המחשבה הרמוז בשבת שנק' ברית שהיא פנימי אל התורה שנק' ברית בסוד קול ושבת בבחינת מחשבה בסוד שנה וישראל נק' ברית בסוד נפש הוא תואר מעשה.

ומזה יוצא מוסר השכל דהתו' נק' ברית שאינו לימד התורה כפשוטו רק שידבק א"ע בו יתברך בבחינת קול על ידי התורה. ושבת אינו כפשוטו רק שידבק א"ע בו ית' בבחינ' מחשבה דלכך נק' ברית וכאשר נבאר עוד וישראל נק' סגולה שהוא מ"ש ועמך כולם צדיקים שנק' ג"כ ברית כאשר יבואר והבן והוא בבחי' מעש' ובזה יובן הפסוק

ויבואר ע"פ מ"ש האלשיך בראשי' בפסוק ויברך אות' אלדים פרו ורבו וכבשוהו וגו' וביאר ענין וכבשוה כי טבע החומר להיות הווה ונפסד ולולי נפשו בו לא יתקיים. כך כללות העולם החומרי הלז א"א להתקיי' אם לא ע"י שפע הרוחני מעולם העליון ע"כ עשה אדם בארץ שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי גופו ונפשו ורוחו ונשמתו כולל ד' עולמות וע"י עשות רצון קונו בקיו' התור' שיש בה ג"כ ד' בחינות פרד"ס פשט נגד עולם השפל וכ' ועי"ז יתעורר להרק שפע מעול' העליון להשפיע בכל העולמות ולקדש גם את חומרו להרים התחתון לאיכות העליון בקיום התורה וח"ו בהיפך הוא מוריד ומשפיל לאיכו' העליון עד התחתון וכ' וזהו שנאמר ויברך אותם פרו ורבו וכבשוהו ר"ל שתהיו צדיקים ותכבשו הארץ כי עושי רצונו מושלים בעולם לשנות הטבע כי צדיק מושל ביראת אלקים כאלו כל העולם כבוש תחתיו הפך הבלתי כשרים שהם משועבדים תחת העולם אל הטבעים ולכך ויברך אותם וכו' יעו"ש [ובזה יבואר פסוקי ויצא והנה מלאכי עולים וגו'] הרי כי כללות העולם וע' אומות הם החומר והוא מוכן להיות הווה ונפסד לולי ישראל שהם כנשמה לגוף להתקיים ע"י המשכת השפע הרוחני מעולם העליון ובחי' זה נקרא ברית שלו' וכמ"ש ועמך כולם צדיקים וגו' שהם בחי' צדיק שנאמר ברכות לראש צדיק לפי שעל ידו נמשך השפע כנודע ובזה א"ש ג"כ פסוק ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום דדרשו חז"ל דקאי על קבלת התורה. וק' הא ע"י קבלת התורה נעשו עמו וכמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים ואיך א' עוז שהיא התורה לעמו יתן משמע שכבר הם עמו ונחלתו ולדברינו הנ"ל א"ש דיש ברי' בבחי' עול' שנה נפש ובחי' ברית עולם היא התורה וברית של בחי' שנה הוא שבת ובנפש האדם הוא ישראל נק' ברית לכך ניתנה התורה בשבת לישראל דוקא ולא לא' משאר האומות ומה שחזר על כל אומה כמ"ש בזוהר משל לעבד וכו' וז"ש ה' עוז לעמו יתן ולא לאחד משאר א"ה ומה שחזר על כל אומות הוא כדי שיברך ה' את עמו בשלום להשקיט מהם תרעומות האומות וק"ל. וגם כי ברית נק' שלום ועל ידו נשפע שפע הברכה וז"ש ה' יברך את עמו בשלום שנקראו בחי' יסוד צדיק וק"ל.

וזה שנתן ברית מילה לישראל דוקא משא"כ ליתר האומות כדי שיהיו הם במעשה בסוד ברית שלום להמשיך שפע הברכה לכל העולם וז"ש ה' יברך את עמו בשלו' כי כבר הם עמ"ו ונחלתו שנקראו ברית שלום ועל ידו יברך לכל העולם שהם טפלין לעמו וז"ש א"ת עמו בשלום וא"ש וכ"כ בזוהר בראשית דף רמ"ד ע"א וז"ל הא אינון נגדין ברכאין מלעילא לתתא כל יומא וכו' וכ"כ בזוהר שמות דף ד' ע"א ובזה יובן הפסוק יתרו שאמר להם דרך הדביקות בו ית' ע"י המצות הניתן להם במתן תורה איך מקום הדביק' בו במחשבה ודבור ומעשה אשר כל א' נקרא ברית וז"ש אם תשמעו בקולי ר"ל ע"י קול לימוד התורה שנק' ברית לדבק א"ע ע"י קול הדבור ושמרתם את בריתי זהו ברית שבת שהוא במחשבה ששייך בו שמירה בלב כמ"ש ג"כ בשבת שמור את יום השבת לקדשו. וכ"כ במכילתא מובא בר"ח שער הקדושה פ"ג. וגם את שבתותי תשמרו ובשבת כתיב שנאמר ברית עולם ביני ובין ב"י וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים ר"ל ברית אומה ישראלית והוא מ"ש כח מעשיו הגיד לעמו שהם ברית במעשה המילה שנק' ברית שלו' הרי נזכר כאן מחשבה ודבור ומעשה וז"ש אתם קרוין אד"ם בסוד פנימית העולם והאומות הם בשר אדם החומר הטפל אל הצורה וק"ל

וביאר מאמר הש"ס שהתחלנו בו איך עולה חשבון התורה ג' אלפים ומאתיים בעולם נ"ל דאי' כי ביה ה' צור עולמים כי ע"י או"ת ה' נברא עה"ז וע"י אות י' עה"ב וכו' הרי כי ע"י אות א' מן השם נברא עולם א' וכמ"ש בכתבי האר"י כי ע"י ד' אותיות השם נבראו ד' עולמות אבי"ע ועוד עולם חמישי הנברא ע"י קוצו של יוד והוא נגד נפש רוח ונשמה יחידה חי' והם סוד ה' פרצופים כנודע יעו"ש והנה כבר זכרנו כי אותיות מצו"ה הוא ד' אותיות הוי' ממש וכנ"ל א"כ ע"י מצוה א' נבראו ה' עולמות כאמור. והתורה שנק' ברית כמנין תרי"ג ע"י שיש בו תרי"ג מצות א"כ יש בו ה' פעמים תרי"ג עולמות עולה ג' אלפי' וחמשה וששים ועם ה"פ הוי' שהוא שורש ה' עולמ' הנ"ל הרי ק"ל ועם כללות ה' עולמות הרי קל"ה ועם ס"ה הנ"ל הרי מאתיים ועם ג' אלפים הרי מכוון החשבון וק"ל. וז"ס הקול קול יעקב כי יש ה"ח וה"ג וה"ח גי' קל ועם ו' של יעקב הרי קול וה"ג הוא סוד הידים ה"ג מנצפ"ך כנודע וכשיורדין ה"ח בסוד למתק ה"ג אז הכל רחמים משא"כ כשמסתלקין ה"ח למעלה בדעת זא' אז יש אחיזה לחיצונים לשלוט והערלה חופה על ברית קודש כנודע וז"ש הקול קול יעקב כשיש ב"פ ק"ל ק"ל שהוא מיתוק ה"ח וה"ג הכל רחמים ויעקב גובר וגם ה"ח הוא בז"א שהוא אות ו' וה"ג בנוק' הנקרא אות ה' וז"ש הקו"ל קול יעקב והבן. ואם לאו אז והידים ידי עשו ר"ל כששולט ה"ג מנצפך שהם הידים אז ידי עשו גובר רחמנא לישזבן. וז"ס כוונת הפסוק ג"כ עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע כי נודע סוד גלות מצרים הי' שנסתלקו ה"ח בדעת ז"א משא"כ אח"כ בעת הגאולה אז בדמיך חיי בדמיך חייב' מיני דמים ה"ח וה"ג יעו"ש וה"נ בענין יוסף שהי' בסוד יסוד כל זמן שנסתלקו ה"ח למעלה בדעת הי' בגלות בבית האסורין משא"כ כשירדו ה"ח ביסוד אז הכל רחמים וז"ש עדות ביהוסף ר"ל אותן ה' חסדים שהי' בדע"ת הנקרא עדות ירדו ביסוד הנק' יוסף ונעשה אז יהוסף בתוספות ה' עלאה שהם ה"ח ששם חירות זהו גרם לו שיצא לחירות וז"ש שמו בצאתו על ארץ מצרים שהי' מושל על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע כי שפת יש ב' פירושי' שנא' למקצה השמי' ועד קצה השמים וג' וה"נ י"ל שפת לשון קצה כמו שפת הים וגם י"ל שפת הוא לשון דיבור. איברא דשניהם בקנה א' עולה כי בינה שהיא ה' עלאה היא הנק' סוד גי' ע' שבעים לשון והיא קצה השמים העליון. וז"ש שפת לא ידעתי כי היסוד מייחד בין זו"נ ויחוד נק' ידיעה משא"כ למעלה ת"ת הוא מיחד בין או"א. ועתה ע"י מעשה זו זכה שעלה יסוד הנק' יוסף עד הדעת הנק' עדות וז"ש עדות ביהוסף שמו וגו' והי' מייחד בין או"א וז"ש שפת לא ידעתי אשמע כמו וישמע שאול את העם. ורמז הפסוק כאן סוד הייחוד מתתא לעילא ומעילא לתתא והבן עוד יש לפרש פסוק עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע וגו' דכת' בזוהר תרומה דף קמ"ה וז"ל וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף וכו' אלה תולדות יעקב יוסף וכ' והאי משל אתפשט לתלת אלף משנים וכולהו בהאי משל בשעתא דיוסף אתכלל ביעקב תלת אלף אינין באברהם יצחק ויעקב דכלהו בהאי משל וכו' וע"ד אשתדל שלמה למיתי ההוא אלף לגבי כלה וכו' יעו"ש הגם שאין אתנו יודע עד מה ברזי דרזין כמבואר שם מ"מ לפי מה שמצינו בפירוש הרבה אלדי מ' מאיר פאפרוש בס' מאורי אור שכ' באות ח' חמשה ואלף כי חסד נק' חמשה שבו ה"ח וכשנעשים אחד ביסוד נק' אלף יעו"ש. ובזה נ"ל פי' הפסוק וה' ברך את אברהם בכל כי נק' אברהם בתוספת ה' ע"ש ה"ח שבחסד הנק' אברהם וז"ס ואברהם זקן בא בימים סוד חסד שהוא ה"ח שבו ע"ד שנאמר יומם יצוה ה' חסדו והוא סוד נהורא חוורא הנק' זקן וז"ס ענן ה' יומם שכל ה' עננים כלולין בחסד כמ"ש בפע"ח ה' סוכות יעו"ש ומן חסד נתברך ונשפע ביסוד ה"ח הנק' כל ע"ש ה"ח וא"ש ויהי שירו חמשה ואלף ומשם למלכו' הנק' בכל שם בן והבן. ואפשר שהוא מרומז בדברי הזוהר הנ"ל כד אתכלל יוסף ביעקב וכו' דכת' הרב הנ"ל באות מ' משל נק' היסוד כולל ג' אלפים משל ג"ח המגולים גם משל נק' הת"ת יעו"ש. והענין כי יש שושנה עלאה בת זוגו דת"ת ועלי' נאמר וכבודי לאחר לא אתן ויש שושנה תתאה בת זוגו דצדיק והיא היורדת בבריאה הנק' אדני הגם כי שורש כולם א' באחדות גמור יעו"ש. והנה ה' חסדים יש ג' חסדים מגולים וב' מכוסים וכד אתכליל יוסף ביעקב מלבד שנוטל שלשת אלפים משל ג' חסדים המגולים אלא ויהי שירו חמשה ואלף שנוטל כל חמשה חסדים ומתייחדי' ביסוד ונק' אלף כנ"ל וע"ד אשתדל שלמה למיתי ההוא אלף לגבי כלה. ר"ל אחר שנתייחדו ה"ח ביסוד להמשיך לגבי כלה והבן.

ובזה יובן עדות ביהוסף ר"ל כמו דעות לשון יחיד ע"ד וידע אדם את חוה ר"ל כשנתכלל יוסף יסוד תחתון ביסוד עליון הנק' יעקב שהוא ת"ת אז נתוסף לו ה' שהם ה"ח ונק' יהוסף וזה גרמו לו חירות משעבוד שהי' מצד כסוי הערלה הקליפו' על ברית קודש בהסתלק החסדים למעלה בדעת משא"כ עתה שנכלל יוסף ביעקב שעלה יסוד עד הדעת וז"ש עדות ביהוסף בסוד הדעת וקיבל שם כל ה"ח לעשות יחוד וזווג עליון ושמו בצאתו על ארץ מצרים שהוסר הערלה מן הברית כי שפת לא ידעתי אשמע שנעשה יסוד עליון בין שפתיים בסוד הדבור ע"ד ראוהו מדברת וכו' וז"ש כאן ג"כ וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף שעשה זווג במקום דבור ומה שלעבר לא ידעתי לעשות שום זווג הנק' ידיעה ועכשיו אשמע לחבר ולייחד שם ג"כ ומאחר שזכה ליסוד עליון הנק' ברית הלשון לכך וגם הפשוטו א"ש שידע שבעים לשון כמ"ש חז"ל שפת לא ידעתי אשמע כי היסוד כולל שבעים אנפין דאלנא שבעים לשון שבו מעבר לכולם ובזה תבין הש"ס יוסף שקידש ש"ש בסתר ור"ל שהמשיך מוח טפת החסדים המכוסים מחכמה הנק' קדש ועי"ז גרם זווג שם עם שמים ע"י המשכת החסדים המכוסים שהם בסתר ז"ש שקידש שם שמים בסתר ונרמז בפסוק עדות ביהוסף כי החסדי' שהם מכוסים ונעלמים בדעת הנק' עדות זכה להמשיך ה"ח ליסוד הנק' יוסף ועם כללות ה' חסדים נעשה יהוסף הרי גרם זווג מעילא לתתא ג"כ וזהו ששמו בצאתו על ארץ מצרים וגו' וזהו שהוסיפו לו ה'. ואחר שהמשיך יוסף וקידש ש"ש בסתר כאמור אח"כ קידש יהודא ש"ש בפרהסיא על הים כי אחר שמצא שירדו החסדים במקום מגולה בפרהסיא שהיא מדריגות יהודא אות ה' אחרונה שבשם אז נתחבר עם ג' אותיות יהו של יהוסף ונקרא כולו על שמו של הקב"ה ר"ל שהשלים השם כולו כ"א תיקון מדריגתו זהו בסתר וזהו בפרהסיא ונתחברו ב' מדריגות יוסף ויהודא וכמ"ש בזוהר ויגש אליו יהודא כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כי ע"י חיבור הנ"ל עובר על פשע ונשא עון וכו' יעו"ש וק"ל. ובזה יבואר ג"כ כוונת התו' במ"ש בתוספת ה' האדם גם האומות בכלל הכוונה ע"ד הנ"ל כי כשיש בישראל צדיקים בסוד ברית לגבור הימין שהוא להמשיך ה' חסדים שבימין עד הברית כדי להשפיע לכלה אז ימינך ה' תרעץ אויב כמ"ש הזוה' שם כי נכנעין ונכלל שמאל בימין וז"ש גם האומות בכלל כי הם טפלין אל העיקר שהם ישראל ונכללין בימין וק"ל. נפש ר"נ ח"י עד שעולה ה"פ תרי"ג. וזהו רימז הפסוק שאמר יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמר צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך ויש להקשו' א' מה ענין אומרו עם לבן גרתי כי לא נעלם ממנו. וחז"ל דרשו גרתי תרי"ג מצות שמרתי ק' פשיטא מה זה ענין הודעה לעשו שאינו מאמין בשכר קיום התורה והמצות כמ"ש הנה אנכי הולך למות למה זה לי בכורה וכו' ב' ק' ואחר עד עתה שאמר זה להתנצל על אחרו עד עתה והוא תמוהו. ג' ק' לשון ה' מינים שזכר כאן שור וחמור וגו' ד' ק' שאמר למצא חן בעיניך ונהפך הוא שיקנא בו אחיו הוא עשו לומר גנוב הוא אתי וכן הקשה האלשיך. ולדברינו הנ"ל א"ש שא' יעקב עם לבן גרתי דכ' בזוהר בראשית דף קס"ג ע"א וז"ל אבל אילין עלאין נפקין מלבנון דאיהו לעינא ורזא דמלה וללבן שתי בנות וכו' ונתכוון יעקב לומר שקיים תרי"ג מצות בכל ה' בחינותי' עד למעלה הנק' לבן דנפקי מלבנון וז"ש עם לבן גרת"י. ואחר עד עתה כי עתה גי' דעת ע"ה דעת הוא כללות ה"ח וה"ג שהם שורש ה' בחינו' הנ"ל. ויהי לי שור וחמור וגו' כי ע"י קיום התורה והמצות בחמשה בחי' הנ"ל הכניע ה' קליפות שהם ה' עולמות דס"א שהם ג"כ נגד אבי"ע דקדושה והם שור וחמור צאן ועבד ושפחה. ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך כי ע"י קבלת ישראל התורה וקיומן גורמין להמשיך שפע וברכה לכל האומות שלכך נק' ברית שלו' כמ"ש ה' עוז לעמו יתן כדי שיברך את עמו. ר"ל גם הטפל לעמו בשלו' ע"י ברית שלו' וזה הודיע לעשו כי הברכות ראוי למי שנק' ברית שלו' כמ"ש ברכות לראש צדיק והיא התורה והמצות ואינו ראוי לשנוא על הברכות שנטל יעקב וק"ל. ובזה יובן ש"ס דתענית כשם שא"א לעולם בלא ד' רוחו' כך א"א בלי ישראל דהא בעול' יש חומר וצורה וכמו שהחומר הוא מן ד' יסודו' כך הצורה הוא כלול מן ד' וז"ש מארבע רוחות באי הרוח וכו' והחומר היא האומות והצורה היא ישראל וא"א לקיום החומר כי אם ע"י הצורה שהיא רוח חיים הכלול מד' רוחו' העולם וז"ש אם לא בריתי דקאי על ישראל וג"כ שנק' ברית להמשיך שפע מן יומם אל הלילה שהיא האומות וק"ל. ובזה יובן אברם הוא אברהם בתחילה המליכו על רמ"ג איברים ולבסוף על רמ"ח וכו' כי הושם בטבע הבריאה שיהי' רמ"ג איברים ברשותו של אדם וחמשה איברים אינן ברשותו והטבע היא השכינה גי' אלדי' מספר הטבע ובשם הו"י היא ה' אחרונה שהי' נוקבא ולמעלה מהטבע הוא דכורא וכמ"ש בזוהר ויחי כי מיסוד ולמעלה הכל דכורא יעו"ש ואחר שעלה אברם ממדריגות הטבע אל המדריגה שהוא למעלה מהטבע שנק' צדיק ברית שלו' כמ"ש ואתנה בריתי ביני ובניך אז גם האיברים שהם מהטבע שלא יהי' ברשותו עכשיו נתוסף לו ה' שיהי' אלו ה' איברים ג"כ ברשותו והוא נמעלה מהטבע כמדתו ונק' הוא אבר הם כי ה' שלמעלה מהטבע הוא ה' עלאה הנק' הוא בסוד ועבד הלוי הוא וז"ש אברם הוא אברהם כי בתחלה כשהי' במדריגת הטבע נק' אברם ואח"כ לבסוף עלה למדריגה עליונה למעלה מהטבע הנק' הוא אז נקרא אברהם וק"ל. ובזה יובן ג"כ התו' דיש בין אדם לתואר האדם וכ' כי תוספת ה' הוא על שהם למעלה מהטבע ונותן להם ה' איברים שאינן ברשותו שיהי' ברשותו והנה האדם נק' עולם קטן וכשם שניתן לו בפרטות למלוך על כל אברים בגופו גם שאינן ברשותו כך זכה למלוך על האומות שאינן ברשותו שיהי' ברשותו כי זה נמשך מזה וז"ש התוס' דהאומות הם בכלל האדם ר"ל כי אם הכל נכללין בתואר האדם שהוא המושל בכל והם נכללין בו שאינם עולין בשם כלל כי טפלין אליו וכמ"ש בזוהר כי נו"ק לגבי דכורא אינו עולה בשם בפני עצמה רק בשם דכורא העיקר וה"נ כך והבן. ובזה יובן כוונת רש"י בשם ר' משה דרשן כי אתם המעט מכל העמים ה' מעט מהעמים שהם ע' אומות וישראל הם ס"ה משפחות וכ' והכוונה כי תיבת המעט מכל העמים סובל ב' פירושים או בכמות או באיכות. והנה שניהם בקנה א' עולה שאם הם ה' מעט בכמות ר"ל במספר הם חסרין ה' ר"ל שאין להם תוספת ה' הנ"ל שיעלו למדריגה שהוא למעלה מהטבע שיזכו בהוספת ה' שיהי' ה' איברים שאינן ברשותו ליתן ברשותן רק נשארו עפי' הטבע אז גם באיכות וחשיבות הם שפילין תחת יד האומות משא"כ אם אינן ה' מעט מכל האומות שזכו לתוספת ה' הרי הם ג"כ ע' ואינן מעוטין במנין אז גם בחשיבות הם עולין על כל האומות שנוהגין למעלה מהטבע וק"ל.

ובזה יובן ירושלמי דתענית הנ"ל אם אני מניח את ישראל כמות שהן וכ' ר"ל שישארו בהנהגתן עפ"י הטבע א"כ הן נבלעין בין האומות כי הם ה' מעט מכל העמים במנין הגורם שיה' מעט וג"כ בחשיבות כנ"ל. לכך הריני משתף שמי הגדול וכ' ור"ל כי שם הו"י הוא למעלה מהטבע כמ"ש הרמב"ן וכנ"ל והיא השלשלת לאחוז בו לעלות למעלה מהטבע בסוד יעקב חבל נחלתו ועי"ז ירימו ראש לעלו' על כלנ' וק"ל

ובזה יובן ש"ס דסוטה הנ"ל יוסף שקידש ש"ש בסתר זכה והוסיפו לו וכ' והענין דזכרנו כי יש עולם שנה נפש כי ברית שבו מעבר השפע והחיות של עולם והאומות הם ישראל וז"ש ועמך כולם צדיקי' וגו' והיינו בכללות העולם ובפרטות אומה ישראלית יש י"ב שבטים בכללות ובפרטות נק' יוסף ברית שבו מעבר השפע לכל האומה ההיא וכבר זכרנו כי מדריגת נוקבא נק' טבע ולמעלה מזה הכל דכורא שהוא למעלה מהטבע והנה השבטים הם מדריגות נוקבא רק יוסף זכה שעלה ממדריגת נוקבא למדריגת דכורא וכמ"ש בזוהר ויחי דמש"ה לא נזכר בדגלים יעו"ש והטעם שזכה לזה מצד מעשיו כי יש ב' מיני זווגי' זווג עליון וזווג תחתון וברית המעור הוא המייחד זווג תחתון וברית הלשון מייחד בין השפתים שנק' נו"ה בסוד ב' ערבות וכמ"ש הארי' במשנה ראוהו מדברת שיש זווג בפה וכ' יעו"ש וזהו זווג הנעלם וז"ש יוסף שקידש ש"ש בסתר שזכה לייחד ולקדש שם שמים בסתר ר"ל בזווג הנעלם במעשה שנזדמן לו דבר עבירה בסתר וניצול הימנה שהוא יותר זכות מפרהסיא כמ"ש האלשיך בפ' שמיני ויהי מורא שמים עליכם דמצינו לרב עמרם חסידא שהי' כמעט נכשול בעבירה בסתר עד שצעק נורא בי עמרם ונתפרסם הדבר וניצול יעו"ש לכך מדה כ"מ לפי שגברה כחו לקדש ש"ש בסתר אין רואה. שהוא קשה לינצל מיצ"הר ואפי"ה כבש יצרו לכך זכה לקדש [לשון הרי את מקודשת לי] ש"ש בסתר בזווג הנעלם ע"י ברית הלשון בין השפתים שנקרא נו"ה ושם יסוד הלשון הוא מעבר השפע לכל ע' לשון וז"ש שפת לא ידעתי אשמע מה שלא ידעתי שלא יכולתי לייחד במקום הנעלם שהוא שפתים עכשיו ע"י מעשה זה זכיתי גם שפת לא ידעתי אשמע שעשה שם יחוד הנק' ידיעה וממילא נמשך שהבין ושמע ע' לשון ג"כ שזה נמשך מזה וז"ש עדות ביהוסף ר"ל כי נתוסף לו אות ה' שהם סוד ה' עליונה שהיא למעלה מהטבע ה"ח הגנוז בדעת ונתפשטו ביסוד הנקרא יוסף ונעשה יהוסף ושמו בצאתו על ארץ מצרים סוד מצר י"ם ושם שפת לא ידעתי אשמע שנעשה בסוד ברית לשון לייחד ולזוג זוג הנעלם הנק' שפתים ומשם זכה ג"כ בגשמי לשמוע ע' לשון כי כל ע' לשון כלולין ביסוד הלשון שהוא מעבר לכלם וכמ"ש האר"י בהגדת פסח הרני כבן ע' שנה וכ' יעו"ש משא"כ יהודא שקידש ש"ש בפרהסיא בזווג התחתון נקרא כולו על שמו של הקב"ה ור"ל כי מקום שנשלם השם כולו הוא במקום המגולה כמ"ש הנסתרות לה' ו"ה נגלות וכו' כי אות ה' אחרונה המקנן בעשיה מקום המפורסם לכך לא קידש רק בפרהסיא ג"כ משא"כ יוסף שקידש במקום הנסתר לכך זכה לאות ה' הנסתר והבן.

ובזה יובן אלה תולדות השמים וארץ בהבראם בה' בראם כי עיקר הבריאת והחיות הוא בה' סוד ה"ח נהורא חוורא למתק נהורא תכלא ונעשה מן ד' ה' ומן נער נערה הראוי לבא אל המלך והבן וז"ש בת היתה לאברהם וק"ל ובזה נראה לבאר המשך פסוקי פ' ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלדי' עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו וגו' עד וישא יעקב רגליו ע"כ. והספיקו' רבו א' ק' ל"ל כפל ויצא וילך שאם הלך מי לא ידע שיצא ב' ק' לבא חרנה הל"ל ג' אם כבר הלך לחרן איך אח"כ פגע במקום וחז"ל אמרו יהב דעתי' למיהדר וכ' ה' ק' לשון פגיעה לא אתי שפיר בין ללשון קפיצה הדרך כמ"ש האלשיך וכ' ו' ק' מה ענין הודע אותנו כי בא השמש ולקח מאבני המקו' וכ' ז"ק להבין ענין ספורי החלום בתורה שהי' סלם מצב ארצה וכ' כי התורה הוא נצחי' לדורי דורות ומה ענין התועלת לדורות בזה שראה יעקב בחלומו סלם ומלאכי אלדי' עולים ויורדים בו וכ' ח' קשה ויקץ יעקב משנתו ויאמר מה נורא המקום וכ' ואנכי לא ידעתי ופי' חז"ל שאם ידעתי לא ישנתי וכ' שזה אין לו שחר כלל. ונ"ל דיבואר פרשה זו בסוד עולם שנה נפש ר"ל בנפש יחידי ובכללות העולם כי כמו שיש חומר וצורה בנפש אדם יחידי והצורה חפצה ורצונו במושכל לדבק בשרשה ע"י עשות רצון קונו כך החומר שבו חומד ומתאווה בתאוות המותרות ובדברים חומרים גשמיים והתכלית להכניע את החומר תחת הצורה כך גם בכללות העולם יש חומר וצורה כי אנשי שלומי אמוני ישראל העוסקים במושכלת בעבודת הש"י לדבק בו י"ת הוא הצורה ואנשי המוני עם העוסקים בחומרי ארציות הם החומר שנמשך להם החיות והשפע ע"י הצורה כנשמה אל הגוף. וכ"כ הרמב"ם במורה נבוכים כי מובחר מין אנושי העוסק בתורה ובעבודה כשפירש מהתורה לעסוק בעסקי עה"ז אזי מוכן האדם ההוא לפגעי הזמן וכ' וכ"כ בזוהר שמות דף י"ז ע"ב על פסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות ע"כ אפקוד עליכם עונותיכם ומעשה בר' יוסי שנפל לעורקמי דמיא וכו' יעו"ש וכמ"ש הרמב"ם באדם פרטי כך הוא בכללות העולם שאם אנשי הצורה עוסקים בתורה ועבודה ע"י סמכין ומחזיקי' מאנשי החומר יש קיום לשניהם להחומר והצורה משא"כ כשאין סומך ומחזיק ללומדי תורה אזי שניהם מוכנים לפגעי הזמן וכמ"ש בזוהר על פסוק ויגע בכף יריכו וגו' לכך ראוי להכניע חומר תחת הצורה בכלל ובפרט כנ"ל.

[ובזה יובן ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ר"ל מיד כאשר יצא ופירש יעקב שהוא הת"ח ע"ד הקול קול יעקב והידים וגו' כי כתבנו במ"א ביאר פי' המשנה וכ' הרמב"ם איך במצוה א' כשעושה בשמחה גדולה וכו' והנה החוש וראות אשר ראינו לעשות מעשה התפלה בשמחה גדולה בקול גדול וידים המשמיעים קול שמחה ובזה ניטל גם הידים מעשו וניתן ליעקב וז"ש הקול קול יעקב והידים ר"ל גם הידים וגו' והבן] וכאשר פירש מעבודת ודביקות הש"י הנקרא באר שבע אז וילך חרנה שגם אנשי המוני עם הנקרא חומר אל הצורה הולך לחרון אף של מקום וזה להליכה יכונה שהולך ונתרחק מאת פני הש"י וכמ"ש הנה אנכי הולך למות. וז"ש ויפגע במקום ר"ל שכל פגעי מדת הדין במקום ההוא וילן שם כי בא השמש. ור"ל שפגעי מדת הדין במקום ההוא עושים לינה שם בסיבת כי בא השמש שנשתקעה אור התורה ועבודת ה' הנקרא שמש ומגן ה' וכמו שהוא בכללות כך הוא בפרטות אדם אחד שיצא מבאר שבע ממהימנותא עלאה מיד וילך חרנה כנ"ל ויפגע במקום לשון כנגד הוא ויפגע וע"ד זכה עזר לא זכה כנגדו כך הוא כפוגע ומתנגד אל המקום מלעשות רצון המקום ברוע בחירתו עד שנמשך לו מזה וילן שם כי בא השמש ור"ל כי אבדה לו דרך שדהו שדה אשר ברכו ה' ובחשיכה יתהלך וז"ש וילן שם כי לילה יחשב לו שאינו מבחין עוד בין טוב לרע כי בא השמש ר"ל ששקעה לו חמה להאיר לו איזה דרך ישכון אור. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא ור"ל אחר שראה כי רע ומר לו על עזבו עבודת ה' ותורתו וכמ"ש הלא על כי אין אלדי בקרבי מצאוני הרעות האלה. לכך לקח עצה לנפשו לחזור על התורה והעבודה וממעמקים קראתיך ה' והענין כי אדם הישר שנהפך עליו וסדרי הזמן כנ"ל יתן לבו שהוא בשכינה שעל סבת חטאו גרם צער אל השכינה כי צערו של האדם היא צער השכינה וכמ"ש בש"ס דסנהד' פ"ו בשעה שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי וכ' והטעם כי האדם הוא אבר מאיברי השכינה וישליך צערו אחר גוו וישם פניו אל צער השכינה ויקרא אל ה' ממיצר ההוא לייחד מדריגת השכינה ההיא אחד מאיברי' אשר שם הוא הצער לחברה ולייחדה אל דודה ולהסיר הדינין והחרון מעלי' כי בכל צרתם לו צר ואז לא באלף וסדר הייחוד להמשיך לה אור העליון כדי שעי"ז תוכל לעלות להתייחד עם דודה באהבה. כי יש ך"ב אותיות שהיא בשכינה כמ"ש נגילה ונשמחה בך וגם בזוהר פ' ויצא וישכב ויש כב וכו' ומן אלו ך"ב אותיות נצטרפו ונתחברו תיבות הנקרא בתים והאותיות נק' אבני' כמ"ש בס"י ד' אבנים בונות ך"ד בתים וכמו שיש באדם חומר וצורה כך יש באותיות התורה חומר וצורה כי גוף האותיות הוא החומר ורוחנוי' הספירות עם אור א"ס שבתוכו המחי' הוא הצורה ונשמה אל האותיות ואל זה יכוין האדם בתורתו ותפלתו וכמ"ש בחסד לאברהם נהר מ"ג מפורש וז"ל עיקר הכוונה כי צריך להמשיך הרוחניות מן מדריגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר כדי שיוכלו האותיות לעלות עד המדריגה העליונה לעשות שאלתו עכ"ל. וזהו עליות השכינה וייחודה ע"י המשכת אור העליון לה וכאמור

ובזה יבואר ויקח מאבני המקום שהיא אותיות שבשכינה הנקרא מקום וישם מראשותיו ר"ל שהוא ב' תיבות מראשתיו דהיינו שהמשיך אור העליון והרוחניות מן ראש המדריגות עד סוף המדריגה שהיא תי"ו אחרונה שבאותיות וכמ"ש האר"י בתפלת י"ח ופי יגיד תהלתך ר"ת תי"ו יעו"ש וע"י קיחה והמשכה זו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו עי"ז נעשה חיבור וישכב במקום שהמשיך סוד י"ש שהוא אור העליון דבינה כמ"ש בזוהר שם המשיך יש אל כ"ב אותיות השכינה הנקרא מקום וז"ש וישכב במקום ההוא ואז כאשר נתחבר נהורא תתאה בנהורא עלאה אז ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ור"ל ויחלום כמ"ש ותחלימנו והחיינו וגו' וגם כי עלתה למעלה שהיא נקודת חולם והיא הסולם המוצב ארצה וראש מגיע השמימה ומלאכי אלדים עולים ויורדים בו כי השכינה ומרכבה כולם עולין ויורדים בו בסבת האדם שאם הוא יורד כולן יורדין וכשהוא עולה יש עלי' לכולם. והנה ה' נצב עליו פירש לשומרו ר"ל ביני לביני מאז שיורד האדם ממדריגתו עד שעולה למקום מעלתו אז ה' נצב עליו לשומרו ותיבת לשומרו יש לו ב' פרושים אחד כפשוטו לשומרו מכל פגעי הזמן כרחם אב שיש לו בן ידיד שסר דרכו מאביו למקום חשך ואפל מ"מ שמירת אביו לא סר ממנו כמ"ש בזוהר שמות דף י"ד דומה דודי לצבי וכו' דאל"כ ח"ו אין תקנה. ועו' לשומרו כמ"ש ואביו שמר את הדבר כך הקב"ה ממתין ומצפה מתי יתן לבו לשוב לתשובתו הרמתה כמ"ש הפייטין הצופה לרשע וחפץ בהצדקו ועל זה ודווה לב האדם כמה צער גורם המאחרי שבת עדיו יתברך המצפה לו בכל עת וכל שעה וימינו פשוטה תמיד לקבל שבים. ויאמר אני ה' וגו' הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ור"ל דגם בעת השכיבה ששוכב האדם בשפלות וירדה עד עפר הארץ הוא לצורך עלי' לברר הנצוצין בסוד מ"נ וכמ"ש האר"י בפסוק עת אשר שליט אדם באדם לרע לו של השליט עליו לברר ולהעלות נצוצי מן וז"ש לך אתננה לחבר מדריגה תחתונה ארץ עד עליונה שהיא תואר יעקב והבן. ויקץ יעקב משנתו ור"ל עלה מחשבה טובה זו הנ"ל בלבו מיד נעשה כאיש אחר כאשר יעיר משנתו וא' אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כי דרך כל השב ממעשיו לתמוהו על עצמו איך הלך באוולת שינת שכרותו כל אותו הזמן המשך ההוא וגם אז לא סר שמירתו יתברך ממנו שהיה אתו עמו ע"ד השוכן אתם בתוך טומאתם כדי לשמרו וז"ש אכן יש ה' במקום הזה גם כשהייתי הולך בשרירות לבי ואנכי לא ידעתי בסוד וידע אדם את חוה ולא ידעתי להעלות הנצוצין משם בסוד מ"נ וכנ"ל. עד שתירץ לעצמו שאם ידעתי לא ישנתי. ר"ל דא"כ לא הי' נחשב לשינה שגם מדריגה זו יש בשכינה בסוד השינה והדורמיטא ואז אין האדם נותן לב לידע כנ"ל עד אחר שעברה זמן מדריגה ההיא וז"ש ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וגו' כי נודע כמה מיני מדריגות היראה יש בעולם ושורש כולם היא יראת ה' וגבוהו מעל גבוהו וגו' כי מתוק הדינין בשרש' כשיש לאדם כמה מיני יראת הגשמי' ידבק את עצמו עם אלו היראות בשורשן אל יראת ה' ועוד יחבר יראה עם נורא כנודע וז"ש ויירא ויאמר מה נורא וגו' כי מצינו לשון וה' האמירך אהב' ודביקו' וחיבור וכשרא' יעקב אז ויאמר מה נורא ר"ל שחיבר יראה עם נורא המקו' הזה אין זה כי אם בית אלדים ור"ל שהוא לשון תימא שלא תאמר שאין זה כי אם בית אלדים שהוא ח"ו נפרד רק זה שער השמים כי יש שורש אל בית אלדים הנק' יראה אל מקום הנקרא נורא וחבורו ע"י יסוד הנק' זה ויראה היא השער כמ"ש בש"ס דברכות ותרעא לביתא לא עביד ונורא נקרא שמים וז"ש וזה שער השמים הרי יחוד זו"נ ע"י יסוד וע"י שחיבר בשרשן נסתלק היראה ואז וישא יעקב רגליו שנשא והעלה מדריגה תחתונה הנקרא רגליו אל מדריגה עליונה וכנ"ל ובדרך כלל כי אנשי החומר נק' רגליו העלן למדריגת הצורה העליונה וק"ל.

עי"ל וישא יעקב רגליו כמו שש מאו' אלף רגלי כי זכרנו בהקדמה כלל גדול בעבודת הש"י ובמצותו שיזהר שלא ישכח את עצמו מלקשר ולדבק בעסק המצוה ההיא בעת שיכוין בעשיות המצוות בכוונת עליונות יראה שלא יהי' נבדל ונפרד מהעולמות העליונות כי הכל אחדות א' דאל"כ הוי כקוצץ בנטיעו' יעו"ש. וז"ש וישא יעקב רגליו ר"ל שנשא והגביה מדריגתו ר"ל את עצמו לדבק בהליכתו בדביקו' קונו וז"ש וילך ארצה בני קדם וירא באר בשדה וגו' והוא ע"ד ויברך אותך לרגלי ודי בזה וק"ל ובזה יבואר ג"כ המשך הפסוקי' וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה וגו'. כי אור העליון נק' שמן וקטרת ישמח לב ע"י יעקב ברא בוכרא וכמ"ש בזוהר חיי שרה דף קכ"ד ע"ב ומשח רבות וכו' וז"ש ויצק שמן על ראשה המשכת אור העליון שעי"ז שם אותה מצבה בחזקה כנשמה בגוף האותיות וכו' והי' ה' לי לאלדי' כלומר שיזכה להמשיך שם הוי' אור עליון לי שהוא ז"א ומשם לאלדי' לאור תחתון שהיא נשמה להחיותה שהיא תכלית השלימות ודי בזה והש"י יכפר א"נ ס"ו. ונחזור לענין הנ"ל שביארנו ענין ברית במחשבה ודבור ומעשה שהיא שבת ותורה וישראל וכנ"ל ובזה יבואר מדרש פ' אחרי מות וז"ל בזאת יבא אהרן אל הקודש בזכות התורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה בזכות המילה שנאמר זאת בריתי אשר תשמרו בזכות השבת שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שמר שבת בזכות ישראל וכו' וק' למה באלו דוקא. ולדברינו א"ש כי בזאת יבא אהרן אל הקודש הוא להורות דרך לכל הרוצה להתקרב ליכנס פנימה אל הקודש וכמ"ש בתיקוני' יעו"ש ולכך אמר כי הקירוב והדביקות הוא ע"י ברית כמ"ש זאת הברית וכו' וכ"כ האר"י זלה"ה כי ברית היינו מלכות הדבוקה ביסוד וכו' והיא נ"ק זאת כנודע ודרך הדביקו' הוא במחשבה ודבור ומעשה שהיא שבת ותורה וישראל שכולם נקראו ברית כאמור ויש בו מקום ודביקות להתקרב אל הקודש וז"ש בזאת יבא אהרן אל הקודש שיהי' למודו בתורה כדי לדבק במלולא ושבת כדי לדבק מחשבתו בו ית' וישראל ע"י מצות מילה בעובדא הרי נשלם מחשבה ודבור ומעשה והש"י יזכנו לדבק בו ע"ד הנ"ל וכמו שכתוב בפיך ובלבבך לעשותו אנס"ו.