תולדות יעקב יוסף, האזינו

האזינו השמים ואדבר' ותשמע הארץ אמרי פי וגו' וכבר ביארתי זה כמה פעמים וכעת נ"ל ע"ד הלצה כי נודע הדרוש שהחכם דורש אוסוג פשטים או סוג תוכחת או שניהם כאחד טובים. והנה תועלת המוסר נודע מלבד שהוא להשיב רבים מעון ולקרבם לעבודתו ית' שהיא תועלת לנשמתו בזה ובבא ולזה אמרו בש"ס כל זמן שתוכחה בעולם וכו' נוסף לזה שהיא תועלת ממושכה להמשיך הלב בין לת"ח בין להמוני עם משא"כ פשטי' לא די שאינו תועלת להש"י שהוא רק להראות חריפתו לפני הת"ח לבדם אלא שגם המוני עם אין לבם נוטה לשמוע ולהבין אמרי פיו כי אין אדם יודע עד מה להבין בפשטים חריפות אך דלפ"ז קשה באמת נאה היה לדרוש בדברי מוסר לבד שיהיו ב' סוגי עם שומעים ומבינים ונ"ל כמו ששמעתי בשם הרבני מו' גרשון קוטויר החרשים שמעו והעורים הביטו לראות דקשה אם הוא חרש איך ישמע ואם הוא עור איך יוכל לראות ופירש כי החרשי' הם הת"ח החרש והמסגר שהם ישמעו כי העורים שהם המוני עם הביטו לראות על הת"ח אם ייטיב בעיני הת"ח אז גם הוא נוטה אזנו לשמוע כלמודים ואם לאו וכו' ודפח"ח.

ובזה אמרתי פי' הפסוק האזינו השמים הת"ח ואז ממילא ותשמע הארץ המוני עם ג"כ אמרי פי אך דכל זה כשבא מרחוק שאינם יודעים מהותו אז יהללוך זר ואם לאו פיך יהללוך על ידי פשטים חריפות משא"כ מי שהוא בא מקרוב או שהוא שוכן בתוכם רשאי לומר מיד מוסר וזה שאמר האזינו מקרוב ואדברה במוסר שנקרא דיבור או שהת"ח הם בעלי נפש שקרובים לשמים ומה להם דברים ארציים פשט חריף כי בוחר בתועלת הנשמה שהוא ע"י מוסר או שישמע הקדמה טובה איך להתקרב לו ית' או שאומר מוסר לכך ג"כ יאמר מוסר מיד וז"ש האזינו כנגד סוג א' הנ"ל השמי' נגד סוג ב' הנ"ל עוד יש סוג ג' בלא כל הנ"ל דכל זה אם השנים כסדרן והם שנים טובים מצד שם הוי' שהוא רחמים ואז וישמן ישרון ויבעט מלשמוע אז תוכחת מוסר וצריך החכם אשר עיניו בראשו להמשיך לב הת"ח בפש' חריף ואז כאש' יטה אזנו הת"ח לשמוע אח"כ דברי מוסר אז גם המוני עם ישמעו משא"כ כשאין השני' כסדרן שנתחדשו דברי' אשר לא טובים וישראל נתוני' בצרה והת"ח עצמן אומרי' מוסר ומבקשי' לשמוע ג"כ מוסר ומכ"ש המוני עם שהם מהדרים ומבקשים מבעלי מוסר שיאמר להם דברי מוסר להמשיך לבם לאביהם שבשמים מצד מדת הדין השולט אז א"צ לכל זה ורשאי לומר תיכף דברי תוכח' מוסר שהוא שוה לכל בין לת"ח בין להמוני עם

ובזה יובן המשך הפסוקים האזינו השמים ואדברה כי תוכחת מוסר נקרא דיבור כמ"ש אלה הדברים אשר דיבר משה ור"ל שאמר מרע"ה האזינו השמים הת"ח ומיד ואדברה בדברי מוסר בלי להקדים תחילה פשטים כנהוג והתועלת היוצא מזה הוא כי ותשמע הארץ אמרי פי שגם המוני עם ישמעו ויבינו אמרי פי בתוכחת מוסר וכ"ת מ"ט שינה הסדר וביאר לבסוף כי שם ה' אקרא ור"ל בשנים טובים שהם מצד שם הרחמים אז אני צריך לקרוא אותם לשמוע תוכחת מוסר צריך אני להחניף להם לת"ח שהם העיקר כנ"ל לומר פשטים תחלה כדי שאח"כ ישמעו מוסר ג"כ ועל ידי זה גם המוני עם יטו אזן וישמעו משא"כ בשאין השנים טובים מצד הדין שאז הם מעצמן הבו גודל לאלדינו שרוצין לשמוע תוכחת מוסר שנקרא גודל כמ"ש בש"ס עלמא אמאי קאי וכו' אז הפשטים ללא צורך וק"ל.

עוד י"ל לבאר עוד פי' אחר בפסוק כי שם ה' אקרא אתם הבו גודל לאלדינו שהוא סוד התפלה שיש בו פנימי ולבוש וז"ש כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה וכו' ונגד זה יש ב' סוגי ישראל החומר והצורה וכמ"ש בביאור פלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן אי תפלה דאורייתא או דרבנן וכתבתי כי מא"ח ומא"ח ול"פ והנה נודע סוד וה' בהיכל קדשו כי שם הויה סוד הנשמה הרמוז למשה סוד הדעת והנשמה ושאר השמות הם כינוי לשם הויה כמו שאר העם לגבי משה בסוד שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו

ובזה יובן כי שם ה' אקרא אני לבדי בסוד נשמת התפלה ואתם הבו גודל לאלדינו נגד גוף התפלה ובחיבור שניהם אז הצור תמים פעלו וגו' משא"כ שחת לו ר"ל לעצמו שאינו רוצה בחיבור הת"ח הנקרא בנים למקום וז"ש לא בניו אז הוא מומם שתפלתן כגוף בלא נשמה וכמו שבארתי בקושיא מוהרש"א פ"ק דברכות הנהו בריוני וכו' יעו"ש. וכעת נ"ל לתרץ ע"י פלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן וזה נ"ל מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה כי מלכי רבנן במשפט ומוסר יעמיד ארץ היפך חורבן ירושלים שלא הוכיחו זה את זה ואיש תרומות להרים את עצמו בפשטים וחריפות וכו' וק"ל.

ועל פ"ז יש לבאר משנה פ"ג דר"ה שופר של ר"ה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושני חצוצרת מהצדדין שופר מאריך וחצוצר' מקצרות שמצות היום בשופר ויש לפרש ענין שופר על ג' עמודים שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה וגמילות חסדים שכל א' נק' שופר ותחלה נבאר ש"ס פ"ק דסנהדרין ומדרש א' דאי' בפ"ק דסנה' דרש רבי נחמן בר כהן מ"ד מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דיין דומה למלך שא"צ לכלום יעמיד ארץ ואיש תרומות שדומה לכהן המחזיר בבית גרנו' יהרסנה ופי' רש"י לענין חכמה שאין צריך לשאול דינין והתוספות כ' לענין עושר וכו' והספיקות רבו אחד לשון מאי דכתיב אין לו שחר כי הסוגיא וכו' ב' למה הוציאו מפשוטו דקאי על הקב"ה כדאי' במדרש או על המלך ממש וכפירש מוהרש"א וכפי' האלשיך וכו' יעו"ש וכ"ת מכוח קושיא ד' גם ז"א דנבאר מדרש וכו' ג' איך התרעם שמואל הנביא על שאמרו תנה לנו מלך לשופטינו והא בפסוק כתיב מלך במשפט יעמיד ארץ הגם שדרשו חז"ל מ"מ אין מקרא יוצא מפשוטו ד' אמר במשפט לבד יעמיד ארץ א"כ תיקשי למשנה באמת דאמרו על ג' דברים העולם עומד וכו' ויליף מפסוק אמת ומשפט וגו' ותיקשי פסוקים אהדדי ה' ק' בפסוק דפתח בג' וסיים באחד שפטו בשעריכם ו' אם העיקר הוא במשכ' ל"ל מלך כלל גם להבין לשון יעמיד וכו' ז' במה פליגי רש"י ותוס' הנ"ל והסוגיא דשני קושי' ראשונות יבואורו ע"י ב' קושי' שניות דקשיא לי' על הפשוטו ק' ג' דא"כ למה התרעם שמואל וכו' ועוד וכי במשפט לבד יעמיד ארץ הא צריך ג' דברים וכקו' ד' וזהו שאמר מאי דכתיב דקשיא על הפשוטו כאמור ולכך הוצרך לדרוש כנ"ל. אפס מקו' ה' נסתר בנין הנ"ל והדרא כל ד' קושי' לדוכתן דהא ק' פתח בג' וסיים באחד ונתרץ מדרש שהוא עפ"י קו' הב"י הא יש ג' דברים אחרים ומשני שכולם הם בענין הדין וכו'.

ובזה מבואר המדרש עיין בספרי במ"א וא"כ יש לומר שפיר במשפט לבד יעמיד ארץ והדרא כל קו' הנ"ל לדוכתא אך ע"י קו' ו' יבואר הכל ל"ל מלך מאחר דעיקר תלוי במשפט ובזה יבואר קו' ז' מה פליגי רש"י ותוס' דביארתי במ"א פי' הפסוק לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל וכו' יעו"ש.

וכעת נ"ל כי הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין והענין דמצינו כתיב בתורה ארך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ודרשו חז"ל למיימיני' ולמשמאילים בה ובזה פי' בעללות אפרים לא תסור מן המצוה ימין ושמאל שלא תכוין לא לאורך ימים שבימין ולא לעושר וכבוד בשמאל וכו' יעו"ש וז"ש הרוצה להחכים ידרים ר"ל יהי' מן מיימינים שהוא ארך ימים ע"י עסקו בתורה שנא' כי בי ירבו ימיך וא"כ יחכים ע"י שינטה לימין בדרום והנוטה לשמאל לצפון יעשיר וכבוד איכא וא"ש.

איברא דעיקר התכלית שלא ינטה לשום כוונ' הנ"ל לא ימין ולא שמאל רק לש"ש וכמ"ש בעללות אפרים וזה נ"ל אשריך ארץ שמלכך בן חורין שכוונתו לש"ש ולא לקבל פרס אי לך ארץ שמלכך נער שעוש' ע"מ לקבל פרס שהוא מטטרו"ן הנק' נער כנודע וכ"כ הרמב"ם והרב המגיד בהל' לולב שלא יעשה המצות מצד החיוב רק שיעשה הטוב והישר מצד שהוא טוב וכו' יעו"ש שהאריך שידע שנברא לשמשקונו וכו' וזה נ"ל פי' הפסוק כי חק לישראל הוא משפט לאלדי יעקב כי בערך ישראל נדמה לחק קבוע וחוב אבל כשיתן לב למי הוא משמש כי הוא רצון קונו נדמה לו ליושר ומשפט שהוא משמש לאלדי יעקב שראוי שיעשה הטוב מצד שהוא טוב ולא לשום כוונת השכר רק לשם פועלן וז"ש מלך במשפט שלא יהי' עבודת הש"י לו לחוב רק למשפט אז יעמיד ארץ בזכותו. או י"ל כי משפט הוא ממוצע בין ישר לעול וק"ל ובאו רש"י ותוס' לפרש זה ר"ל שהוא כוונת הפסוק בפ' מלך לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל ר"ל שלא ידרים לימין עבור חכמה ודינין שידע לשפוט העם כפ' רש"י ולא לשמאל שיצפין לעושר שלא יצטרך לבריות גם שהוא נרא' שהוא לש"ש שהוא צורך למלך ודיין שיהי' בן חורין מ"מ אין זה עיקר תכלית רק לשם פועלן וזה דקשיא לרב נחמן בר כהן מה דכתיב מלך במשפ' יעמיד ארץ דקשה קושי' הנ"ל ובא להשמיענו דבר חדש שאם דומה הדיין למלך שמפורש בפ' שלא ינטה ימין ושמאל כמו שאין צריך לכלום לא שיעשה לשם חכמה שבימין ולא לעושר בשמאל רק לשם פועלן כך הדיין שהוא א' מן ג' רגלי העולם אם דומה למלך שא"צ לכלום כפי' רשי' דמפרש מהו בימין וכפי' התו' דמפרש מהו בשמאל ומר א"ח ומא"ח ול"פ רשי' ותוס' והבן.

עוד י"ל מלך במשפט של מעלה ולא המולך מעצמו ובזה יבואר קו' מוהרשא' המנהיג עצמו ברבנו' שסותר למ"ש זרוק מרה וכו'. ולדברינו א"ש ובזה בארתי שדן דין אמת לאמתו שכך זיכה אותו משמים וכמ"ש כי המשפט לאלדי' הוא ודוק' עו' י"ל שהוא יחוד ת"ת ומ"ל מל"ך במשפט היפך מ"ש בזוהר נספה בלא משפט יעו"ש ואז יעמיד ארץ שהוא ונתתי שלו' בארץ יחוד יסוד ומ"ל וגוף וברית חשבינן חד והבן או י"ל דמאן דנטיר ברית זכה למלכות וראי' מיוסף וכו' והנה בין ברית המעור או ברית הלשון ונלמד מאסתר אין אסתר מגדת וכו' וז"ש מלך במשפ' ודין שהוא דנטיר ברית יעמיד ארץ ע"ד ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וק"ל.

ומעתה לא נפלאת ממך כי מבואר דקאי על א' מן ג' עמודים שיהי' לש"ש ולא לשום כונה אפי' כוונת חכמה ועושר שהוא לימין התורה ושמאל ומכ"ש שלא לפני בני אדם וכמ"ש בעללות אפרים בפסוק שכחי עמך ובית אביך וכנז' לעיל ואני שמעתי בשם מוהר"ן שנתן סימן מפסוק ואיש לא יעלה עמך ר"ל שידמה במחשבתו שהוא לבדו עומד ומתפלל לפניו ית' ואין איש עמו שיהי' מתפאר לפניו ודפח"ח. וה"ה בעסק התורה שילמד רק לפניו ית' וה"ה בג"ח שנותן צדקה יכוין רק לפניו ית' ולא להתפאר והנה בש"ס דפסחי' דף קי"ב ע"א שלימד ר"ע לרשב"י שילמד בנו בספר מוגה א' רבא בחדתא דשבשתא כיון דעל על בפי' רשי' בחדתא כשהתינוק מתחיל ללמוד מחדש בזה יובן שופר של ראש השנה ר"ל בחדתא בראשי שנותיו של אדם יזהר בזה שיהי' של יעל פשוט או י"ל אם ירצה שיעלה אל ה' יהי' פשוט ולא ינטה לצד ימין או שמאל ר"ל פשוט לב אח"כ אלו איש לא יעל עמו רק הוא פשוט לבד ר"ל רק ה' אלדיו עמו ויעל והוא בין בתורה או עבודה או ג"ח או ר"ל פשוט שיכוין להש"י לבדו שהוא פשוט בתכלי' הפשיטו' כנודע או ר"ל שלא ינטה לימין ושמאל כנ"ל ופיו מצופה זהב שלא יכוין לשום זהב ר"ל שיהי' פיו שמדבר עם הש"י בתורה ותפל' חביב לו יותר מזהב וכמ"ש מורי בפי' הפסוק תפל' לעני כי יעטוף עפ"י משל שצוה המלך וכו' ודפח"ח וז"ש יצפה ויחפה אמרי פיו את הזהב ושני חצוצרת מהצדדין ושופר באמצע וכו'.

הגם שכתבתי במ"א דקאי בגן בדורש בתורה ומוסר שיאמר תחלה פשט חריף שיהי' משמח לב הלומדים כמו חצוצרת ואח"כ יאמר מוסר לשבר לבם כמו שופר שנא' היתקע וגו' ויש לומר תחלה וסוף פשט ולהאריך במוסר באמצע שמצות היום בשופר וה"ה המתפלל יש לזמר תחלה הקדיש וברכה ראשונה וכן בסוף סילוק קדיש וז"ש מהצדדים ובאמצע יתפלל בשברון לב הנק' שופר וכו' יעו"ש במ"א וכעת נ"ל בענין החצוצרת שכ' הרב בעל עקידה פ' נח וז"ל כי עולם הגדול והקטן הם כשני כלי נגון הנערכים על יחוס א' כי בהניע טור מאחד יתעורר אל קולו הטור שכנגדו בכלי הב' וז"ש כנור דוד הי' מנגן מאליו וכו' יעו"ש א"כ זה שאמר ושני חצוצר' מהצדדים ר"לן שמצד העליון ומצד התחתון השני חצוצרת שוין ולחבר שניהם יחד הוא ע"י שופר שבאמצע שישפר מעשיו וכמו שהאריך שם בעל עקידה יעו"ש.

בפסוק האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וגו' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלדינו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' צדיק וישר הוא שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול וגו' והנה כתבתי בזה במ"א ועתה באתי לעורר הספיקו' עם קצת ביאור שלא נז' והנה קצתן הזכיר הרב האלשיך והוא א' קשה לשון האזינו מקרו' לשמים ולארץ שמיעה מרחוק למה זה כך ודרשת חז"ל ידוע ב' ק' לשון ואדברה שהוא קשות או לשון מוסר כמו אלה הדברים אשר דיבר משה וגו' ואמירה הוא לשון רכה כנודע ולמה שינה לומר דבור על השמים ואמירה על הארץ ג' ק' מ"ט אמר האזינו לנוכח ולארץ אמר לשון נסתר ותשמע הארץ דהל"ל ושמע הארץ וגו' ד' ק' למה בארץ הזכיר פיו כמ"ש אמרי פי ובשמים לא אמר וידבר פי ה' ק' בשמים אומר שיאזינו תחלה ואח"כ ידבר כאומר האזינו השמים ואדברה ובארץ הוא אומר ותשמע הארץ אמרי פי שמשמעו שעוד הוא מדבר היא שומעת ו' ק' סמיכות פסוק יערוף אל הקודם ז' למה שינה בתואר לקחי אמר יערוף שקשה לזה ונוח לזה וכפי' רשי' ואצל טל זכר אמרתי שנוח לכולם ח' ק' כי שם ה' אקרא וגו' מה זה נתינת טעם אל הקודם שאמר כי וגו' ט' למה הזכיר תחלה שם הרחמים ואח"כ מדת הדין הבו גודל לאלדינו י' ק' שאין לו שחר כלל מה זה הבו גודל וגו' וחז"ל דרשו לענין זימון מה ענינו לכאן יא' ק' הצור תמים פעלו למה הזכיר תואר לשון הצור דוקא יב' ק' מהיכי תיתי לומר שאין פעלו תמים ח"ו עד שהוצרך לומר וכו' .

הגם דב' קו' אלו לבד אפשר לתרץ עפ"י מה שכ' הרמב"ם במורה נבוכים שהקשה שפעולת אדם הוא נחלק על ד' חלקים ואחד הוא פועל נכון אשר לזה יתכוין כל פועל בפעולתו וההיפך הוא פועל ריק וכו' ומכח זה הקשה בעל עקידה ש' נ"ח ושער קג' בשל"ה דף ך"א ע"ב ושאר מפרשי' בענין דור המבול ודור הפלגה שחרב כל העול' לולי נח שמצא חן ובענין חורבן ב"ה וכו' א"כ ח"ו הוי הש"י פועל ריק וכו' ובאמת אין זה קו' כלל וכעין זה תירץ הרלב"ג כי הזורע תבואה דעתו על הגרעון חטה לבד וטבע הבריאה להוציא מוץ ותבן ג"כ כך הענין צדיק יסוד עולם ואינך הרשעי' הם מוץ ותבן וכו' ועיין מזה ביאר ששינתה ארץ שלא הוציא עץ ופריו שוין וכו' עיין במ"א ובזה בארתי פסוק בפרוח רשעי' כמו עשב ר"ל כמו על' שקדמה לפרי שנא' עלהו לתרופה ובגמר הפרי נופלין העלין כך הרשעים המצירים לישראל הוא לקרבן להש"י שיעשו פרי ואח"כ בגמר הפרי הם כלין ואובדין וז"ש להשמדם עדי עד וק"ל וז"ש הצור תמים פעלו שצייר וברא העולם רשעים וצדיקי' והרוב רשעים והם אובדין שמא תאמר שנק' הש"י עבור זה פועל ריק ח"ו לזה אמר דז"א כי הצור שצייר וברא עולם תמים פעלו וכאמור וק"ל והראי' כי כל דרכיו משפט בין בכלל בין בפרט כאשר בארתי יג' ק' במה שאמר כי כל דרכיו משפט דהקשה האלשיך תחלה א' לשון יחיד הצור תמים פעלו וסיים לשון רבים דרכיו יעו"ש י"ד ק' וכי ס"ד דאין דרכיו משפט ח"ו עד שהוצרך לאומרו מהיכי תיתי לומר כך ט"ו ק' שחת לו לא בניו מומם בתחלה עם היחיד ידבר כמשמעות שחת לו ואח"כ ידבר עם עם רבים לא בניו מומם ט"ו ק' דקאמר צדיק וישר הוא דהש"ס פ"ק דר"ה רב הונא רמי כתיב צדיק ה' בכל דרכי ופי' רש"י צדיק במשפט אמת וכתיב וחסיד בכל מעשיו שנכנס לפנים מהשורה וכו' וה"נ קשה כך דכתיב צדיק וכתיב ישר שהוא לפנים מהשורה כמו ועשית הטוב והישר וכן דרשו חז"ל חסידים הראשוני' היו שוהין וכו' שנא' ישבו ישרים וגו' וביותר ק' לרב שהקשה מכתובים ולא מפסוק התורה ממש שהוא כאן הגם דג' קו' אלו יבואר חדא באידך ע"י קו' ג' דהקשו התוס' כמאן מצלינין וכו' ונ"ל דכתב הרמב"ם וכו' והקשה בס' מעין גנים וכו' ומסיק דשני מיני משפט יש דין כללי ודין פרטי וכמו שבארתי ועפ"ז יבואר ק' התוס' בר"ה ר"א כתיב ולך ה' החסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכו' אך דע"כ נסתר זה הפי' דין פרטי גם לרשעים דז"א כאשר נבאר.

ונבאר ש"ס פ"ק דסנהדרין דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ אם דיין דומה למלך שא"צ לכלום יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה לכהן וכו' ורש"י ותוס' מחולק וכו' יעו"ש ובארתי זה לעיל וכעת נ"ל לדקדק עוד דהסוגי' מאי דכתיב דיש לפרש ב' פירושי' ולכל פירש יש איזה קושי' והנה כאן לא נודע ב' פירושים שיהי' שייך להקשות עליו איזה קו' עד שאמר מאי דכתיב ונ"ל דיש לפרש ע"כ הסוגי' דיש ב' מיני משפט אחד דין כללי וא' דין פרטי להציל הצדיקים בדין פרטי שאחר דין כללי והנה לכאורה קשה ל"ל שידונו הצדיקים עם הרשעים בכללות א' שעי"ז שהרוב רשעים ופן יתחייבו הצדיקים עמהם לכך צריך לחזור ולדונם בדין פרטי להציל הצדיקים בצדקתם ומעיקרא דדינא פירכא הי' לדון את הצדיקי' בפני עצמן ויתר העול' בפני עצמן ושוב א"צ לדין השני אך דאין זה קושי' כי הש"י חפץ חסד הוא להציל בריותיו לכך כוללן כאחד כדי שעם הצדיקים יהיה רוב זכאי ויצאו כולם זכאין בדין ויהיה קיום לארץ לעמוד ובזה נסתר פ' הנ"ל וצריך לתרץ שחת לו לרשע שהוא לעצמו כמ"ש אל תהי רשע בפ"ע משא"כ הצדיק שהוא לעצמו גם שהרוב רשעים הוא מומם ולא לו כי בדין פרטי ניצול הצדיק בצדקתו וק"ל. ובזה נסתר טענתו שלום יהיה לי לעצמי וק"ל. ובזה יובן שיש כאן בפסוק רמז הקושי' ותירוצו וז"ש מלך במשפט ר"ל מאן מלכי רבנן שהם הצדיקים מ"ט נכללין במשפט הידוע שהוא בכללות העולם ואח"כ לחזור לדונם בדין פרטי דלא נכתוב לא ה' ולא ו' וכנ"ל לזה משני כדי שיעמוד ארץ שיהי' קיום לארץ שהם יתר העם שעם הצדיקים יהי' רוב וכולם זכאין בדין וק"ל.