תולדות יעקב יוסף, בהעלותך

מצות פסח שני ומצות הנרות ופ' בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וגו'. והספיקות א' מאי שבעת וגו' ב' למה אל מול פני המנורה דווקא ודרשת חז"ל ידוע. ג איך מצוה הזאת נוהג בכל אדם ובכל זמן. ד ויעש כן אהרן מהיכא תיתי שלא יעשה צוי השם. ונבאר משנה דר"ה והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידו וכו' אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמי' היו מתגברים ואם לאו היו נופלין וכו. וי"ל מה ענין הרמת יד משה לענין ישראל שמשעבדין את לבם לאביהם שבשמים. ממ"נ אם ישראל משעבדים וכו' ומה צריך הרמת יד משה ואם העיקר תלוי בהרמת יד משה מה צריך לישראל שישעבדו את לבם וכו' ב' קשה למה באמת הניח משה את ידו כדי שיגבור עמלק ח"ו.

והרב בתי"ט פי' בזה יעו"ש ונ"ל דכתבתי במ"א ביאור משנה דאבות כ"ב רש"א הוי זהיר בק"ש ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע וכו' ואל תהי רשע בפני עצמך דכתבתי שם ביאור פלוגת' הרמב"ם ס"ל תפילה דאורייתא שנאמר אותו תעבוד עבודה שבלב זו תפילה והרמב"ן פליג וס"ל דתפילה דרבנן וכו'. וביארתי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי לאנשי הצורה שהיא עבודה שבלב הוי דאורייתא. ולאנשי החומר שהם שכורת ולא מיין בטרדת עסק עה"ז ואינם יכולין לכוין התפלה בכוונת הלב אז אינו עבודה שבלב והוי דרבנן אמנם כשיתחברו אנשי החומר עם אנשי הצורה שהוא חיבור הגוף ונשמה אז תפילת שניהם דאורייתא.

ובזה יובן הוי זהיר בק"ש ובתפלה וכו' ואל תהי' רשע ע"י שאתה בפני עצמך ואינו רוצה להתחבר עם אנשי הצורה וכו' יעו"ש. והסיבה לזה שהוא בפני עצמו בפרידו' הוא מחמת קליפות עמלק כמ"ש במ"א וז"ש אל גינת אגוז ירדתי והוא סוד הקליפה הפנימית שבאגוז המפסיק המאכל שנחלק לד' חלקים נגד ד' אותיות השם כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה יעו"ש. והנה כתבתי לעיל ביאור מ"ש בזוהר זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא שיתחבר עמהם להעלותן בסוד ו' כורע לגבי ה' להעלותה וכו' יעו"ש.

ובזה יובן משנה הנ"ל והי' כאשר ירים משה את ידו וכי ידו וכו' אלא כל זמן שהיו ישראל משעבדין וכו' הכוונה כאשר ירים משה ידו דאחיד בידא דחייבא להעלותן ומזה נמשך להם שיסתכלו כלפי מעל' ושיעבדו לבם לאביהם שבשמים ע"י שיתחברו עם משה וביאר המשנה טעמו של דבר כי גבר ישראל שורש האחדות ולכך נתחברו עם משה וגרם ששעבדו לבם לאביהם שבשמים. משא"כ כשהניח ידו הוא מחמת כי גבר עמלק הגורם פירוד ולא רצו להתחבר עמו וכו' והבן. ובזה נבוא לביאור ש"ס דפסחים דף צ"ב ע"ב משנה מי שהי' טמא או בדרך רחוקה כו' וביאור קושית התוספת שם כמ"ש במ"א וביאור דברי הרמב"ם הנ"ל גם נבאר פסוקים דפ' בהעלותך ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה וגו' ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב וכו' דבר אל בני ישראל לאמור איש איש כי והי' טמא לנפש או בדרך רחוקה וגו' והספיקות כתבתי במ"א. ונ"ל דכתבתי במ"א דשמעתי ביאור פסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כי הטובע בנהר וחבירו רוצ' להצילו מושכו עמו וז"ש רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכו' והתקנה לזה שיקשר את עצמו תחלה בו ית' וכו' ובזה כתבתי ביאור ש"ס ת"ר הרואה חבירו תועה בין הכרמי' מפסיג ועולה תחלה יקשור עצמו בו ית' ואח"כ מפסיג ויורד להציל חבירו הטובע בנהר וכו' יעו"ש ובזה נבוא לביאור הנ"ל דדרשו בש"ס שם ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו נושאי ארונו של יוסף היו והענין דכתבתי במ"א כי בחי' יוסף המוסיף שלימות בכל יום הוא טהור מטמא כי טהרה של אתמול נחשב לו היום לטומאה וכו' יעו"ש.

ובזה יובן ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם כי התפלה נק' נפש כמ"ש ואשפוך נפשי וגו' ומצד שהי' נושאי ארונו של יוסף למדו מבחי' יוסף להוסיף שלימות בכל יום ומחמ' זה חשבו נפשם טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפ"ה ס"ח שהוא התפלה שיהי' ביום ההוא בטהרת המחשבה שנק' יום ההוא כנודע והתקנה לזה שיתחברו ויתקרבו עם בעלי הצורה שתהא עבודה שבלב כנ"ל לכך ויקרבו לפני משה ולפני אהרן כדי להתחבר עמהן וז"ש למה נגרע בלתי הקריב קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל והשיב עמדו ואשמעה וגו' והשיבו הש"י ואמר איש איש כי יהיה טמא לנפש דהיינו מצד בחי' ארונו של יוסף חשוב בעיני עצמו לטמא נפש. או בדרך רחוקה מאנשי הצורה שאינו יכול להתחבר עמהן שהם ב' הפכים ודרך רחוקה ביניהם כמ"ש רמ"א בבנימין ונפשו קשורה בנפשו ואם הי' גנב איך נקשר נפש בנימין בנפש יעקב הצדיק וכו' יעו"ש ולכך לא יוכלו לעשות פסח ראשון שהוא מצה לחוד ועשו פסח שני שדין פסח שני מצה וחמץ עמו בבית דהיינו תפלה שלא בכוונה שיש בה חמץ מחשבות זרות מ"מ ארשת שפתיו בל מנעת סלה כמ"ש בביאור שם במ"א יעו"ש.

ומפרש במשנה ב' יותר איזו הוא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכו' דכתבתי במ"א דהקש' מורי זלה"ה על מה שארז"ל בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת וכו' ממ"נ אם א"א שישמע שום אד' הכרוז א"כ למה יוצא ב"ק כלל ואם אפשר שישמע א"כ מ"ט לא נשמע וביאור כי הרהורי תשובה הבאין לאדם הוא מן הכרוז והב"ק ודפח"ח אמנם כ"ז בבחי' אנשי המחשבה אך לאינך יש הודעה בדבור כמ"ש בזוהר או הודע אליו חטאתו במה באורייתא וכו' ויש הודעה במעשה כמו שכתב הרמ"א בפ' שמיני מוסר השכל בפסוק ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו שירגיש אדם בכל מעשה הנעש' שלא לרצונו מיד יקח מוסר לנפשו מזה וכו' יעו"ש וכתבתי מזה במ"א. ובזה כתבתי דע מה למעלה ממך שיוכל לידע מה למעלה ע"י מה שנעשה למטה באדם עצמו וזהו ממך והבן ובחי' זו נק' מן המודיעים ולפנים משא"כ מי שאינו בבחי' זו נק' מן המודיעי' ולחוץ שהוא לחוץ מבחי' המודיעי' הנ"ל. ומפרש עולא שהוא שיעור ט"ו מילין רמז לשם י"ה שהיא הנשמה כמ"ש כל הנשמה תהלל י"ה שהוא לבחי' אנשי הצורה שנק' נשמה לטהר מחשבתם בתפלתן. ובזה מבואר קושי' התוס' הנ"ל כי מדכתיב ביום הקריבו את זבחו מוכח כי התפלה שהיא במקום קרבן צריך שיהי' ביום ממש שנק' טהרת המחשבה לכך ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב כמ"ש בתיקוני' שהוא לפנות ולטהר מחשבתו ממחשבות זרות שנק' ערב ולכך מיד בשקיעת החמה שאינו יום ממש רק נק' ערב אינו כשר לזביחה לקרבן ולתפלה שהוא במקום קרבן. גם שבאמת מצאת הכוכבים נק' לילה ודאי מ"מ לענין זביחת הקרבן בעי יום ממש קודם שקיעת החמה מטעם הנ"ל לכך אינו רק ט"ו מילין וסרה קו' התוס' והבן

ובזה יובן הברייתא הנ"ל עם דברי הרמב"ם. ת"ר היה עומד לפנים מן המודיעים ואין יכול ליכנוס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו יכול לא יהא חייב ת"ל ובדרך לא הי' והרי לא הי' בדרך וכו' משא"כ הרמב"ם כתב וז"ל הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו בהמות וקרונות ולא הגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואינו בדרך רחוקה וכו' והשיגו הראב"ד שהוא היפך הש"ס וכ"כ בכ"מ ויש לתמוה על רבינו שפוסק היפך הש"ס וכו' יעו"ש.

ולדברינו הנ"ל א"ש כי אדרבה הרמב"ם ביא' כוונת הש"ס מה שאמרו בש"ס יכול לא יהא חייב וכו' ותרצה לומר על חיוב כרת קאמר שהוא חייב ובאמת אינו כי אנוס הוא רק החיוב הוא על כוונה אחרת שכתבתי במ"א ביאור ש"ס כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן ע"פ משל שר א' ששינה לבושו כדי להוצי' בן המלך מארץ שביו לכך נתחבר עמו ע"י לבושי פחותי הערך וכו' והיינו ע"י חיוב שמצא בעצמו ובזה מתחבר עם הרבים בסוד זכאה מאן דאחיד בידא דחיבייא להעלותן להוציא הרבים ידי חובתן והבן וז"ש הרמב"ם מפני בהמות שעכבוהו ולא יכול ליכנס לעזרה הכוונה ע"י שהתחבר עם אנשי החומר שנק' בהמות והם מעכבות אותו שלא יוכל ליכנס לפנים לעזרה כמו שכתבתי לעיל על זאת יתפלל כל חסיד רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכנ"ל ועפ"ז כתבתי במ"א ביאור ש"ס דיו לעולם שישתמשו בב' אותיות וכו' יכול לא יהא חייב וכו' הכוונה שתרצה לומר שאין בו חיוב כלל וזה אינו כי ע"כ יש בו חיוב קצת ג"כ שמץ מניהו שאם אינו מחויב בדבר אינו יכול להוציא הרבים ידי חובתן וכנ"ל א"כ יש בו חיוב רק שהו' אנוס ואינו בדרך רחוקה מ"מ פטור כי אונס רחמנא פטרי' כך יתבאר סוגית הש"ס הנ"ל לפי שיטת הרמב"ם ולא קשה מידי והבן

ובזה נבוא לביאו' פסוק בהעלותך את הנרות וגו' כי למדנו ב' דברים מהוצעה הנ"ל א' אם יתחברו אנשי החומר עם אנשי הצורה אז יוכל להתקיים עבודה שבלב שנק' תפלה מדאורייתא או י"ל ע"ד כל המבז' ת"ח וכו' והבן. בחי' ב' כשיתחבר עם אנשי החומר אז יש לחוש שלא יעכבוהו בהמות כמ"ש הרמב"ם הנ"ל וצריך שיראה לקשר א"ע תחלה בו י"ת ואח"כ יתחבר עם אנשי החומר להעלותן.

ובזה יובן בהעלותך את הנרו' כי עולם חסד יבנה ויש שבעת ימי הבנין כ"א נק' נר כמ"ש נר ה' נשמת אדם וז"ס בהעלותך את הנרות שתרצה לחבר אנשי החומ' אל אנשי הצורה אל מול פני המנורה שהוא נר אמצעי הוא הת"ח יפנו ויאירו כולם משא"כ אם אינם רוצים לפנות אל נר אמצעי ע"י בחי' עמלק המפסיק ומפריד כנ"ל א"א להעלותן לכך הזהיר אל מול פני המנורה יאירו בחי' ב' פני המנורה הוא הקב"ה וכאשר מקשר א"ע תחלה אל מול פני המנורה אז יאירו שבעת הנרות שלא יגרמו אל נר אמצעי שלא יאיר כ"כ ע"י התחברותו עמהן לכך יזהר לקשר א"ע בו י"ת תחלה ואז גם שיתחבר עמהן יאירו שבעת הנרות גם נר האמצעי עמהם. וז"ש ויעש כן אהרן שנזהר לקשר את עצמו תחלה ואח"כ להעלות הנרות כדי שיאירו שבעת הנרות יחד בתכלית השלימות וז"ש אל מול פני המנורה העלה נרותי' כאשר צוה ה' את משה והבן

בפ' בהעלותך את הנרות אל פני המנורה יאירו שבעת הנרות וגו' וי"ל א' דהל"ל ששת הנרות ב' קו' הרמב"ן במד' והנרות לעולם קיימין וכו' הלא בטלו וכו' עיין בדף שאח"ז וכו' ושאר הספיקות עם ביאורן כתבתי במקומות רבים יעו"ש. ואגב נבאר ג"כ פסוק אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע וגו' וכל הענין וכתבתי מזה ג"כ במקומות רבים יעו"ש.

ונבאר ש"ס דב"ב תא אחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע אהדדי אזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקליתא לסלתאי ואנחתא בכוותא דרקיע אדמצלינא בעיתא ולא אשכחתי' אמרי איכא גנבי הכא אמר לי גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר כי השתא ומשכחת לה ע"כ והספיקות וביאורן כתבתי במקומות רבים יעו"ש וכעת נ"ל דכתבתי במ"א ביאור ש"ס הגד לעמי פשעם אלו ת"ח שנעשה להם זדון ולבית יעקב חטאתם וכו' דק' בשביל שאני זכר וכו' וביאור פסוק לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו וכו' וכתבתי שם בהג' דכ ' מוהרש"א בפ' הפועלין קוצים אני מכלה מן הכרם שהם גורמין לצדיקים להחמיץ וכו' יעו"ש.

ובזה יובן הגד לעמי כי פשעם שנעשו חומץ בן יין נמשך מבית יעקב כי חטאתם של הקופים גרמה ליין שנתקלקל ונעשה חומץ וכמאמר רבי אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ שחטאתם גרמה זה וכאמור והכוונה הגד לעמי וגו' שיזהרו להתרחק מהם וכתשובת רבי לעמי להארץ שאמרו ליתבו רבנן בהדן ואמר לא ובארתי טעמו במ"א יעו"ש וז"ש לו עמי שומע לי עם הארץ גם ישראל בדרכי יהלכו וק"ל.

ובזה יובן תא אחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע אהדדי ר"ל שעמי הארץ גורמין להוריד הרקיע הם הת"ח ממדרגתן וכמ"ש מוהרש"א שע"י הקוצים נעשה גם היין חומץ וכו' וז"ש דנשקי ארעא ורקיע אהדדי במדרגה חדא ע"י ארעא שהם ע"ה גרמו לרקיע שיהי' נמוך לארץ אזלי וחזאי כוי כוי שחלון וצנור עליו. מכוון נגד חלון תחתון של ע"ה כמו שהם פותחין לטמא כך נפתח לאנשי צורה ג"כ למעלה ורצה לייעצן שיתרחקו אנשי הצורה מן אנשי החומר כתקנת רבי הנ"ל מחמת סכנה הטובע בנהר וא' בא להצילו וכו' כי אם מרחוק יכול להצילו ובתוך כך יעץ לעצמו שלקח סל לחם שהיא תואר פרנסה וז"ש שקליתא לסלתאי ואנחתא בכוותא דרקיע ר"ל ע"י שנתחבר בין חסידים ואנשי מעשה סבר שזה יגרום פרנסתו כמו ששמעתי ממורי זלה"ה תואר ראובן שמעון לוי יהודא יששכר זבולן רא"ו שאני ב"ן ובזה יהי' שמעו הולך וגדול שהוא לוי שנתחבר לחסידים ויודו וישבחו אותו ויהי מבחי' יששכר וזבולן שהוא יעסוק בתורה והם יפרנסו אותו ודפח"ח וה"נ כך שרצה לבחון בזה אם יהי' פרנסתו בזה שיתחבר לאנשי מעשה וז"ש שקליתא לסלתאי שיהי' פרנסתי במה שאני מתחבר בכוורא דרקיע בת"ח אדמצלינא ר"ל פעם א' שהתפללתי עמהם מיד קפחו פרנסתי עבור זה וז"ש בעיתא ולא אשכחתי' מכח השנאה כבושה והתרחקות אנשי החומר מאנשי הצורה ששונאין המתחבר להן ומעתה א"צ לייעצן שיתרחקו אנשי הצורה מאנשי החומר מחשש סכנה הנ"ל שכבר קדמו אנשי החומ' להתרחק תחלה מאנשי הצורה ובאמת היא טובתן של אנשי הצורה כמו שכתבתי במ"א יעו"ש וחזר ואמר איכא גנבי הכא שמא החסרון מצד אנשי הצורה שאין תוכו כברו רק גונבי דעת הבריות וכמו שאר"זל מ"מ החמירה תורה בגנבי יותר מגזלן שזה וכו' ולפי שאין רוח המקום נוחה מהם לכך אין רוח הבריות נוחה מהם ושונאין אותן ואמר לי דזה אינו רק גלגלא דרקיע הוא דהדר ר"ל כי הגלגל חוזר בעולם ולפעמים עליונים למטה ועתה משחרב בהמ"ק בושו חברים ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון חכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת וכו' וכמ"ש בסוף סוטה יעו"ש ולכך גלגל הרקיע תואר אנשי הצורה ואנשי המעשה והם למטה בגלגל נטר עד למחר שיחזור הגלגל שיהיו עליונים למעלה והיינו לעתיד ומשכחת לה מי שיתחבר לאנשי צורה אז יהי' מכובד וכמ"ש בר"מ פ' נשא דף קך"ה ובזמנא דשלטא אילנא דחיי אתכפיין עמי הארץ תחות ת"ח וכו' וז"ס ויתיצבו בתחתיות ההר אם מקבלין תורתי הת"ח מוטב ואם לאו וכו' יעו"ש והבן. וכעין זה כתבתי במ"א בהגה ודברתם אל הסלע שיתוקנו הם תחלה ונתן מימיו ובזה והשקית את העדה אנשי הדעת ג"כ ובעירם ויובן בזה והבן ובזה יובן ויהי אנשים אשר היו וגו' ויאמרו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקרב בתוך בני ישראל ור"ל כי מחמת שהיו ע"ה טמאים גרמו טומאה ג"כ לנפש אדם לתואר אדם שה' אנשי הצורה ולא יכלו אנשי הצורה לעשו' הפסח פ"ה ס"ח ביום ההוא בבחי' יום וטהרה ואמרו למה נגרע וגו' בתוך בני ישראל כמו שאמרו' רבי ליתבי רבנן בהדן מטעם האמור שם. והשיב הש"י איש כי יהי' טמא לנפש צריך שיהי' בדרך רחוקה להתרחק מאנשי הצורה והאי או בדרך רחוקה הוא כפי' רש"י פ' נשא או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה וגו' כלומר אם איש קנאי הוא יעו"ש ואם כי אשר בחי' א' להם יעו"ש ולכך יעשה פסח ב' חמץ ומצה עמו בבית כמו שכתבתי שם והבן ובזה יובן בהעלותך את הנרות כי אדם יש בו רמ"ח איברים ועם נ"ר ר"ת נפש רוח ונשמה הרי נר וכמ"ש בזוהר יעו"ש.

ובהעלותך את הנרות המוני עם לחברן אל מול פניהמנורהשהם אנשי הצורה תהי' נזהר שלא יגרמו ירידה וכביות נר אל נר אמצעי רק יאירו שבעת הנרות נר אמצעי ג"כ ויעש כן אהרן ר"ל שעשה ותיקן אהרן את עצמו ועי"ז יוכל להעלות אותן שיאירו כולן והוא דכתבתי במ"א מאחר שיש פנים לכאן ולכאן לכך יתלה כל א' החסרון בעצמו ויראה לתקן א"ע ואז ממילא יתוקנו אחרים עמו וז"ש חז"ל כל שיש בידו למחות וכו' יעו"ש.

ונראה דזהו תשובת ר"י בן קרחה לר"א שהשיב קוצים אני מכלה מן הכרם שתלה החסרון באחרים וכפי' מוהרש"א הנ"ל והשיב ריב"ק איפכא מסתברא שיש לכל א' לתלות החסרון בעצמו ובפרט הראש שנק' איש ובעל יתלה סרחון הדור בעצמו כמו שעשה מרע"ה וזה שאמר ריב"ק בעל הכרם יכלה את קוציו ר"ל קוציו של עצמו יבער ויכלה תחלה אז ממילא יתוקן קוצים אחרים ג"כ ולבסוף הוד' ר"א לזה וקיבל על עצמו יסורין עבור זה והיינו כדי שיכלה קוציו והבן וז"ש ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שזהו שבחו של אהרן שתיקן א"ע תחלה וזהו ויעש לשון תיקון כנודע ואז אל מול פני המנורה בעלי צורה העלה נרותי' שהם אנשי חומר כאשר צוה ה' את משה שיאירו שבעת הנרות גם נר האמצעי שלא ירד ממדריגתו בהתחברותו עם אנשי החומר וזהו שאמר שלא שינה ר"ל שלא שינה נר אמצעי מדריגתו מתחלה ועד סוף והיינו ע"י אהרן ששיבח מעשיו תחלה ואח"כ העלן וחיברן והבן.

עוד י"ל ודברתם אל הסלע כנ"ל ונבאר המשך פסוקים בפ' חקת שכתבתי מזה במ"א וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם ולא הי' מים לעדה וירב הע' עם משה ויאמרו לאמר וגו' למה נמות אנחנו ובעירנו וגו' ויאמר ה' אל משה וגו' ודברתם אל הסלע ונתן מימיו והשקית את העדה ובעירם וגו' וכתבתי שם בב' פנים עפ"י ביאור הפסוק הצדיק אבד שאין משפיעין לו חכמה ומוסר להשפיע לזולתו מצד שאין איש שם על לב לקבל מוסר וכו' וכ' שם ע"א סגנון א' ושם ע"ב כתבתי סגנון אחר היפוך הנ"ל יעו"ש וכעת נ"ל דזכרתי שם מ"ש חז"ל ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק א' או הלכה א' והוא תמוה מה ענין זה לזה.

ואגב נבאר פסוק ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים וגו' ובזוהר פירוש הצור תמים פעלו הצור שהוא גבורה עיין במקום א' ביאור זה עשה פעולה של תמים שהוא מדת החסד של אברהם שנקרא תמים וכו' לבאר זה נבאר ש"ס דר"ה דף י"ו ואר"י כל שנה שרש' בתחל' מתעשרו' בסופה שנאמר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה מרשית כתיב ועד אחרית סופה שיש לה אחרית וכ' תוספת בד"ה שרשה מתחלתה שמתוך שישראלים רשים לבם נשבר ומרחמים עליהם מן השמים והספיקות בזה עם ביאורן כתבתי עפ"י פשט במ"א בכתבי בכרך גדול וכעת ל"ל דכתבתי במ"א ביאור ש"ס שנחלקו ב"ש וב"ה אי נוח לאדם שלא נברא משנברא אי לאו וכו' וגם אלו ואלו דברי אלהי' חיים והלכה כב"ה וכו' והעולה משם כי תכלית הלימוד בתורה שבע"פ שהוא דיני איסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול לפי שיש חסדים וגבורות ומן חסדים נתפשט הטוב והקדושה שבימין ומן הגבורו' נתפשט היצה"ר בשמאל וע"י חטא נחש נתערב טו"ר וצריך ללמוד בששה סדרים ששה קצוות הנ"ל להפריד הקליפות שהוא האיסור מן ההיתר והטומאה מן הטהרה ופסול מן הכשר וכאשר מפריד מן השכינה הטומאה והאיסור אז יקשט הכלה אותיות הלכה בימין ששם ב"ה וזהו שיצא ב"ק הלכה כב"ה ונכללו חו"ג יחד ביסוד כמו בדעת שהיו כלולים יחד חו"ג גי' ס"ר לראות כמבואר בס' פע"ח שהוא סוד הסתכלות ב' עונים בציצית להמשיך הארה מן ב' עיני ז"א י' הויות' שבדעת ז"א ה"ח וה"ג גי' ס"ר לראות ולהסתכל בנוק' דז"א להאיר בעיני רחל החשך והדין שיש שם בתפלה שבציצית וכו' יעו"ש ושורש הכל לשבר הקליפו' ולהפרידן מהקדושה הוא לב נשבר וכמ"ש בזוהר ויקרא דף ה' וז"ל קרבן לידו"ד ולא לאלדי' לאתערא רחמי ולא דינא אבל הא כתיב זבחי אלהי' רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה זבחי אלהים כתיב ולא זבחי הוי"ה א"ל קרבן אלהים לא כתיב אלא זבחי אלהים כי ע"י רוח נשברה רוחא ודינא תקיפא תבירא וע"ד זבחי אלהי' לתברא דינא ויתגברון רחמי על דינ' וכו' יעו"ש.

ובזה יובן כל שנה שרשה מתחלה וכפי' התוספת לבם נשבר וכו' בזה מפרידין הקליפ' מהגבורות ויוכללו הגבורות בחסדים שבימין ומתגברין רחמי על דינא וזהו שסיימו התוספת ומרחמים עליהם מן השמי' וזהו שאמרו בש"ס מתעשרת בסופה ושפיר מביא ראי' מפסוק עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה כי ב' עיני ה' הם ה"ח וה"ג י' הויות שבדעת ז"א גי' ס"ר לראו' ולהסתכל בה אחר שנכללו יחד החו"ג והיינו מרשית כשהם רשים שיש להם לב נשבר ובזה נשברו הקליפות ונפרדו מהגבורות ונכללו בחסדים בימין ששם החסד והרחמים ומרחמים עליהם ומ"ש שרשה מתחלתה מתעשרת בסופ' כי הגבורות יורדין תחלה ובסוף יורדין החסדים ושפיר אמר שרשה מתחלתה מצד הגבורות רשים בתחלתה שהם קודמין מתעשרת בסופה שמצד החסדי' שיורדין בסוף מתעשרת מצד החסדי' והבן ובזה נבוא לביאור הנ"ל דכתבתי במ"א אשר נשיא יחטא דשאלו לחכם מה יעשו להנצל מהחטא והשיב דאז יפלו בגסות רוח דקשה מחטא וכו' יעו"ש.

ובזה כתבתי במ"א ביאור מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו' ובזה יובן ויבואו בני ישראל כל העדה וגו' ופי' חז"ל כל העדה עדה השלימה שכבר מתו החוטאים מתי מדבר ואלו פרשו לחיים וכו' וז"ש וישב העם בקדש שגם המוני העם היו בגדר קדושה בלי חטא ולכך ותמת שם מרים ותקבר שם מה שהי ' עד עכשיו חטאם למרי שלהם לנגד עיניהם כמ"ש וחטאתי נגדי תמיד והי' להם לב נשבר עתה נשכח מהם וז"ס ותמת שם מרים ותקבר שם שלא הי' להם מאז לב נשבר רק רוח תקיפא ולא נכללו הגבורות בחסדים לכך לא הי' מים עד שא' הקב"ה ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק א' או הלכה וע"י הלימוד מפריד הקליפ' ויוכללו הגבורו' בחסדי' והוצאת' להם מים בחי' חסד מן הסלע שהוא הצור גבורה והשקית העדה ובעירם וק"ל. וז"ש ההפכי הצור אגם מים שנכללו הגבורות בחסדים ששם אגם מים חסד והבן. וכן מפורש בזוהר מצד צפון גלידי מיא ומדרום אישתרי מיא ובזה מבואר כל הנ"ל והבן.

ועפ"ז נבאר המשך הפסוקים זאת חקת התורה וגו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עלי' עול ונתתם אותה אל אלעזר הכהן וגו' והספיקות עם ביאורן כתבתי בכמה מקומות יעו"ש. וכעת נ"ל דכ' בס' פע"ח סוד אדני שפתי תפתח למתק ש"ך ופ"ר דינים וכו' ומעטרא דגבורה דז"א הם מנצפ"ך גי' פ"ר ונמתק ונעשה פרה יעו"ש. וזכרנו לעיל כי הגבורה למעלה בדעת שהוא עטרא דחו"ג הכל בקדושה משא"כ כשמתפשטין למטה יש טומאה וטהרה וכו' וצריך להפריד הקליפה ויחזרו להכלל הגבורות עם החסדי' ונמתק הדין ונעשה רחמים וז"ס ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי בדעת וביסוד נכללו יחד החו"ג ונמתקו ומצד זה מטהרת טמאים ובזה יובן ויקחו אליך פרה אדומה תמימה ר"ל הגבורות שהם מנצפ"ך גי' פ"ר צריך להמתיק ולעשות פר"ה מה שהי' אדומה מצד הגבורות יוכללו בחסדים ואז תהי' בחי' תמימה מדת אברהם איש החסד שנק' תמים אך זהו אחר שהפריד הקליפה שאין בה מום שהמום הוא מצד הקליפות שצריך איש פגים וכמ"ש בזוהר ושלח ביד איש עתי המדברה יעו"ש. אשר לא עלה עלי' עול וגו' כי הפורק עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו' וז"ש אשר לא עלה עלי' עול דהיינו עול מלכות ודרך ארץ ומסתמא הוא מקבל עול תורה וזה אינו רק חירות ולא עול שאינו נקרא בן חורין רק מי שעוסק בתורה ואז ע"י הלימוד מפריד פסול וטומא' ואיסור ואז יוכללו הגבורו' בחסדי' בחי' כהן וזהו ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ומצדה נמשך לטהר טמאים למתק דינים בשרשן שהם הגבורות שנטהרו מטומאתן כאמור ולכך גם הם מטהרת טמאים כמו בדעת שאלו ואלו דברי אלהי' חיים. וז"ש ויקחו אליך בבחי' הדעת והבן.

ועיין לעיל שכתבתי ביאור ש"ס דב"ב וביאור ודברתם אל הסלע שהם המוני עם קשה לב כאבן שיתוקנו ויהי' להם לב בשר ולהסיר מהם בחי' הסלע ויתנו מימיו מ"נ תחלה ואז השקית גם העדה אנשי הדעת בחי' מ"ד והבן ואמנם להבין המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל ויקדש בה מהו בם לשון רבי' דלא מצינו חטא בזה רק למשה לבד וביותר ק' ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי וגו' מה חטא אהרן בזה וגם במשה נתחבטו המפרשים מהו חטאו אבל אהרן לא מצינו לו שום חטא בזה ועו' דמצינו בפסוק בפ' וזאת הברכה וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה ותרגום פי' דאשתכח חסיד מן קדמך וכו' בחנתו על מי מצות' ואשתכח מהמין וכו' יעו"ש הרי מפורש שלא חטא שום א' מהם במי מריבה יעו"ש וחז"ל דרשו באת בעלילה אם משה א' שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו וכו' יעו"ש א"כ ק' פשיטא מאי לא האמנתם בי לשון רבים וגם ויקדש בם כי אם לומר כמו שדרשו חז"ל במן דאמר הקב"ה למשה עד אנה מאנתם וגו' ודרשו בהדי הוצא לקה כרבה ע"י הרשעים מתגנין הכשרים וכו' וה"נ כך.

ויותר נראה לבאר זה ע"פי מ"ש בש"ס דע"ז א"ר יוחנן משום רשב"י לא הי' דוד ראוי לאותו מעש' שנא' ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראויין לאותו מעשה שנא' מי יתן והי' לבבם זה וגו' ולא עשו את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה ואם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד וכו' ואם חטאו רבים אומרים להם לכו אצל צבור שעשו תשובה וצריכה וכו' ופי' רשי' גבורים ושליטים ביצרם היו אלא גזירת המלך הי' לשלוט בם היצה"ר כדי ליתן פתחון פה לב"ת וכו' ויש לתמוה בזה מה שמתמה בעל עקידה ממ"נ אם הי' גזירת המלך שיחטאו א"כ מוכרחי' לחטוא ברצון הש"י א"כ במקום שיש הכרח אין חטא ואפי' תשובה אינם צריכין ואיך תקח מזה ראי' להחוטאים ברצון ואם חטאו ברצון לתכלית שאחרים שיבואו אחריהם שיעשו תשובה ויתקבלו כמותן ק' מאן יימר שיקובלו הן עצמך הא קי"ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין וכו' וגם אם יקובלו הלא נוח יותר שלא יחטא משיחטא וישוב וכו' יעו"ש שהאריך ומוהרש"א פי' שהי' ראוי שהש"י יצילם מן החטא אלא כדי וכו' יעו"ש. וכן מצינו בפסוק ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי וגו'. וה"נ הי' מהראוי שיהי' כך אלא כדי וכו'. ונבאר ש"ס סוף ברכות א"ר אבין הלוי מ"ד יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי' של קורה ופי' רש"י יעקב שסבל צער גידול בנים והרבה בתפלות וכו' יבקש עליהם רחמים ומוהרש"א כ' דזהו דוחק דהא אלהי יעקב כתיב ולא שייך בי' בקשת רחמים לכך נראה לפרש אלהי יעקב מדתו של יעקב ישגבך ביו' צרה דהיינו בעובי הקורה שהוא מקום כובד משאו וק"ל עכ"ל וזה צריך ביאור ונ"ל דפי' רש"י ופי' מוהרש"א בקנה א' עולה וזה סותם וזה מפרש דבריו של זה. דכתבתי במ"א ביאור פסוק קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה דק' בצרה קרא' הוא לשון עבר ואחלצך לשון עתיד ובארתי שם כי סת"ר ר"ת ראש תוך סוף והכוונ' מצד שהש"י כולל כל העולמות בעבר ועתיד שהוא הי' הוה ויהי' ומכח שבצרה קראת לעבר והי' בכח התפלות שעבר כח להציל על הצרה שעתיד להיות וז"ש ואחלצך גם לעתיד וכן כל הנסיונות של כל צדיק אשר ה' צדיק יבחן היה בכח הנסיון של מרע"ה במי מריבה וז"ס אבחנך לעתיד מה שהיה בכח מי מריבה שהיה שם בכח מה שיהיה לעתיד בפועל ובאותו כח נסיון של מרע"ה שעמד בנסיון יוכלו כל הצדיקים לעמוד בנסיון וז"ס סלה וכו' יעו"ש. ונודע כי מדתו של יעקב הוא אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב וחותמו של הקב"ה הוא אמת אותיות ראש תוך סוף וכן יעקב היה בחי' אמצעית בין ראש וסוף היה מתווך ביניהם וז"ש יושב אהלים גבר שלים לכאן ולכאן והבן. ובזה יובן ישגבך שם אלהי יעקב כי מדתו של יעקב שהוא אמת סוד סת"ר וכל הצרות של עתיד נכללו ובצרות שעברו על יעקב אשר כבר התפלל עליהם יעקב ומהני תפלת העבור גם על העתיד שהוא נכנס בעובי הקורה שבאמצע הכולל ראש וסוף שהוא מתווך ביניהם והיינו כפי' רש"י ופי' לפירושו מפרש מוהרש"א והבן.

ובזה יובן ש"ס דע"ז לא היו ראויין לאותו מעשה לא דוד בזנות ולא ישראל בע"ז כי היה ראוי שישגבך שם אלהי יעקב שהיה בו כח אברהם ויצחק והוא ממוצע ביניהן וכבר ניצל אברהם מע"ז ע"י שהפיל עצמו בכבשן האש וראוי להציל עמו בניו מבחי' זו שהוא היה הוה ויהיה וכן אשת איש דינו בחנק וסייף ויצחק מסר עצמו לחנק בעקידה וראוי להציל בניו מבחי' זו של להבא שהיה ובעבר ומדתו של יעקב כוללן שהוא אמת פי' סת"ר וא"כ לא היו ראוין שיבואו לידי מעשה בפועל אחר שהיה בכח האבות וניצולין אלא כדי ליתן פתחון פה לבעל תשובה שאם בא לידי מעשה ע"ז ג"ע וש"ד ולא ניצול אחר שהיה בכח שמא יאמר נואש מאחר שלא ניצל מחטא אז לא מהני תשובה ג"כ שהיה בכח לכך בא ליתן פתחון פה מה שפתחו בעבר שעשו תשובה מהני גם לעתיד ומצדם הבא לטהר מסייעין אותו גם שהוא נגד הסברא כמו שכתבו הקדמונים כי אחר שחטא ומרד נגד כבודו ית' הירצה באלפי אלים ברבבות נחלי שמן וכו' וכמו שאמר מדת הדין נפש החוטאת תמות אבל מאח' שכבר נכללו בעבר שחטאו ועשו תשובה ונתקבלו מהני פתח פתוח זה לכל הבא לטהר גם אחר שחטאו שיתקבלו בין יחיד בין ציבור והבן.

ובזה יובן ענין מי מריבה שהיה ראוי שלא יחטאו בו ומכ"ש אהרן ומרים לא חטאו באמת רק משה לבדו וגם משה לפי דרשת חז"ל לא חטא שדיבר אל הסלע ונזדמן לו סלע אחר ולא יצא מים עד שהכה ונזדמן אותו סלע וכו' אלא כדי שיעמדו בנסיון זה שלא הרהרו אחר מדתו ית' ובכח נסיון זה יוכלל נסיונו' כל צדיק שיוכלו לעמוד בנסיון וכמ"ש אבחנך על מי מריבה סלה.

וזה שאמר הכא המה מי מריבה ר"ל מ"ש אבחנך על מי מריבה סלה היינו מי מריבה זה אשר רבו בני ישראל ולא משה ואהרן ומ"מ ויקדש בם מצד לפנים משורת הדין עמד עמם בעלילה כדי שיתקדש בם לדורות שיהיה תועלת ופתחון פה לעמוד בנסיון לדורות ושפיר אמר תומך ואוריך לאיש חסידך וגו' תריבהו על מי מריבה ועמדו בנסיון שלא חטאו כלל רק לקיים מ"ש אבחנך על מי מריבה סלה וכאמור שהוא חסדו ית' שנוהג בכל דור מכח אבות הראשונים והבן.