תולעת יעקב פד

החלק השלישי סתרי הברכות וכבשונן

גרסינן במסכת ברכות פרק כיצד מברכין אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל שנא' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב"ה שנא' הלוא הוא אביך קנך. ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך: מאי חבר הוא לאיש משחית אמר רבי חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים. הראוי לדעת כי החפץ והרצון העליון שיברכו לשמו הגדול על כל מה שיצר וזהו החפץ ביצירה. והנה הנהנה מן העולם ומברך על הנאתו הנה הוא סבה שיתברך השם הגדול ומשם יבא השפע והקיום לכל היצור כי בהתברך הוא יבורכו כל התחתונים והנה זה סבה שמטיבין לכל העולם והנהנה מן העולם בלא ברכה הנה כמנוע הברכה למטה נמנעת גם למעלה ונקרא גזלן גוזל אביו תפארת ישראל ואמו כנ"י. והנה גרם הרחקת הארץ וסלוק השכינה מן התחתוני' כי המונע הברכות נקרא נרגן ומפריד אלוף וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ממנו ומכל העולם, חבר הוא לאיש משחית, הוא איש לשון איש יודע ציד שצד את אבינו הראשון והחטיאו וגרם סלוק השכינה ומנע הברכות ממעלה ומטה והשחית התיקון העליון. וירבעם בן נבט דוגמת איש משחית כי עשה שתי עגלי זהב וקצץ בנטיעות והשחית והרם הבנינים הנוראים ונמנעו הברכות לבא כי נשתברו הצנורות מלהביא השמן הטוב אל באר המים חיים ושפכו בבאר צרה נכריה. ולפיכך נקרא איש משחית ואוי לנושא שם זה כי ידחה אל מקום הארור ההוא מונע הברכות כי חפץ בקללה ותבואהו ולא חפץ ברכה ותרחק ממנו כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו. וכמה צריך אדם ליזהר בענין הגדול הזה ומי שאינו יודע ילך אצל תלמיד חכם מעיקרא וילמדנו כדאיתא פרק כיצד מברכין

והברכות נחלקות לשלשה חלקים. האחד ברכת ההודאה כענין הברכות והתפלות שקדם סודן. השני ברכת המצות כגון המתעטף בציצית והמניח תפלין ודומיהן. והטעם שנצטוינו לברך על המצות לפי שהמצות מעוררות הברכה מהברכה העליונה על כל העשר ולפיכך אין מצוה בלא ברכה

גרסינן בפסחים פרק קמא אמר רב יהודא אמר שמואל כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן ואמרינן בפרק לולב הגזול ובפרק הקורא את המגלה עומד ובפרק ערבי פסחים מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא והוא עבר: לפניהם ואיבעית אימא מהכא ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. נכון הדבר לברך על המצות עובר לעשייתם כי כן חקיקתם וציורם קודם לנתינתן והיה הברכה בהמשכת החפץ העליון לברא צורך העולם הזה קודם שנברא והכל מכוון זה כנגד זה. ובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנא ע"ה מאי טעמא אמרינן אשר קדשנו וצונו ולא אמרינן אשר קדשתנו וצויתנו מלמד שחי העולמים כלולים בו כל המצות וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו ואולי נזכה מהאי טעמא בשעה שאנו נזכה בעולם הזה לעה"ב הוא גדול. השלישי ברכת הנהנין כעין מה שחייב אדם לברך על שלחנו וזה סודן וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' קודם שיישב לאכול יבדוק עצמו משום דאמרינן במסכת שבת פ' כירה הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו ועל דרך האמת שלחנו של אדם צריך להיות בנקיון הגוף לפי שהוא דוגמת השולחן אשר לפני ה' וצריך שלא יקריב שם קיא צואה סוד הסיג היוצא מן הזהב ומזה הטעם צריך אדם לפנות עצמו שלא לעורר הדברים ההם ליהנות מן המזון שעל השולחן הטהור אשר לפני ה'. ויטול ידיו קודם שיאכל דאמרינן בפ' כל הבשר לא אמרו נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה ואסמכוה אקרא דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף וגו' אמר רבי אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מה"ת וכמה החמירו רז"ל בזלזול נט"י כדאיתא בפרק קמא דסוטה ובמסכת עדיות ובברכות פ' מי שמתו את מי נידו את ר' אלעזר בן חנוך שפקפק בנטילת ידים ונדוהו חכמים ומת בנדוי וסקלו ארונו ובפ' במה אשה אמר רבי אמי שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות וכו' והמזלזל בנט"י: וסדר הנטילה נוטל השמאל ק הימין כי כן המים באים מן הימין אל השמא ואח"כ נוטל הימין מן השמאל להראות שהכל כלל א' וסוד הנטילה בארנוהו למעלה

גרסינן בירושלמי פרקא קמא דמסכת חלה הבוצע צריך לבצוע בעשר אצבעותיו פירוש בריך לאחוז הלחם בעשר אצבעותיו כנגד עשר מנות שנצטוו ישראל בתבואה. לא תחרוש בשור ובחמור שדך לא תזרע כלאים לקט שכחה ופאה תרומה גדולה מעשר ראשון מעשר שני מעשר עני חלה. וכנגד עשרה תיבות שבברכת המוציא ועשר תיבות בפסוק ארץ חטה וגו' ועל דרך האמת צריך לאחוז הככר בעשר אצבעות כי כן הלחם העליון הנקרא לחם אבירים כל העשר משתתפים ומתיחדים בו וכולן נזונין ממנו. ואז וברך המוציא לחם מן הארץ סוד ארץ החיים