תולעת יעקב נח

על במתי ארץ סוד הכלה שמתברכת בזאת הלילה ואז הוא עת שמחתה על כן סעודת הלילה כנגדה סעודת הבקר עליה כתיב אז תתענג על ה' סוד עתיק יומין המתגלה באותה שעה, סעודה שלישית עליה כתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך סוד תפארת ישראל ולפי שהוא שלמות הכל משלימין בו. ומצינו למאור הקדוש עליו השלום בשעת פטירתו בסדר הסעודות לשון זה אסהדנא עלי לכל אלין דהכא דהא מן יומאי לא בטילנא אלין תלת סעודתי וביניהון לא איצטריכנא לתעניתא בשבתא ולא ביומי אחרא כל שכן בשבתא ומאן דזכי בהו זכי למהימנותא שלימתא חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא וחד סעודתא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין ע"כ. נראה מדבריו אלה כי סעודת הבקר למלך סוד קו האמצעי וסעודת המנחה לעתיק יומין וזה הסדר נכון יותר מפני שבשעת המנחה מתגלה המאור העליון סוד עתיק יומין, ומכאן ראיה שסעודה ג' צריך לעשותה במנחה לא כאותם שעושים השלישית בשחרית אחר סעודה שמברכין ברכת מזון ואח"כ פורשין מפה וחוזרין ועושין השלישות ואין כאן הכירא בסעודת שבת שנעשית לחצאין ולא בסעודה שלישית שזמנה במנחה כי היא כנגד עתיק יומין והוא מתגלה באותה שעה, ועוד ראיה מדתנן בפ' כל כתבי נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במנחה מצילין מזון סעודה אחת. ועוד ראיה מדתנן בפרק קמא דפסחים י"ד שחל להיות בשבת מבערים הכל מלפני השבת ומשיירין מזון ב' סעודות דוקא מזון ב' סעודות צריך לשייר דחמץ אסור משש שעות ולמעלה אלמא דזמן סעודה שלישית אינו אלא במנחה ורבינו חם היה רגיל לאכול בי"ד שחל להיות בשבת בסעודה שלישית מצה עשירה הנלושית בשמן ודבש שלא אמרו רז"ל כל האוכל מנה בערב פסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו אלא בלחם עוני אבל מצה עשירה מותר שעדיין לא חל עליו חיוב לחם עוני עד הערב וכתוב במדרשו של רשב"י ע"ה כי הוא היה רגיל לסדר השלחן בי"ד שתל להיות בשבת ולעסוק במעשה מרכבה במקום סעודה שלישית והיה אומר זו היא סעודת המלך והוא סוד נעלם וסימן לסעודות אלו וקראת לשבת ענג ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן עדין נה"ר ג"ן כסדר סעודת הלילה כנגד הכלה שנקראת גן נעול אחותי כלה סעודת הבקר כנגד הנהר היוצא מעדן סוד תפארת ישראל שהוא שבת היום סעודת המנחה כנגד העדן העליון

סוד מוצאי שבת

כא להוסיף מחול על הקדש במוצאי שבת. מה שמסיפים מחול על הקדש במ"ש להורות ולהראות שאין רוצים ביציאת האושפיז הקדוש מביניהם וקשה עליהם מאד פרידתו ולפיכך מעכבין אותו ומרוב חבתם בו מלוים אותו בשירות ותשבחות כענין ונשלחך בשמחה ובשירים והכי איתמר במדרש משל לכלה ומלכה שמלוין אותה בשירים ותשבחות וכבר רמזנו למעלה סוד שבת הנקראת כלה ומלכה והכי אמרינן בפרק כל כתבי ובב"ר ויכל אלהים ביום השביעי אמר הקב"ה באו ואמרו שירה פנים חדשות באו לכאן כלומר בהכנסת שבת כלה שבאה מחדש לומר שצריך להכניסו בשירות ותשבחות כשבא וללוותו גם כן בשירות ותשבחות כשיצא וכן נהגו ומתפללין תפלת ערבית כבשאר ימות החול אלא שמבדילין בתפלה, וסוד הבדלה יתבאר בסיעתא דשמיא ואח"כ ויהי נועם

כב סוד ויהי נועם וסוד ההבדלה טעם שאומרים ויהי נועם במוצאי שבח כבר כתבנו למעלה שהדין מסתלק בערב שבת ואפילו מפושעי גיהנם לפי שהשבת מגין על העולם ובמ"ש הדין חוזר למקומו והכרוז מכריז ואומר ישובו רשעים לשאולה מפני שאז מתעורר הדין אנו אומרים ויהי נועם ה' אלהינו סוד הנועם והאור הגדול הזורח ובא מנעמי תמיד בלי הפסק עלינו להנצל מפחדה של גיהנם ומתוקף הדין הגדול כד"א לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו

יושב בסתר עליון והוא שיר של פגעים ואנו אומרים אותו להנצל מפני כמה רוחות שחושבין לשלוט עלינו וכשרואים אותנו עוסקים בשירות ותשבחות הולכים להם חוץ לישוב ואחר כך אומרים סדר קדושה לעורר הרחמים כמו שכתבנו למעלה וכשמשלימין ישראל סדריהם פושעי גיהנם אומרים אשריכם ישראל אשרי הצדיקים שומרי התורה אוי להם שלא זכו לה או מכריו דומה ואומר ישובו רשעים לשאולה ולפיכך מאריכים בויהי נועם כדי לאחרם מלשוב לגיהנם ואין להדליק אש עד שישלימו ישראל סדריהם לפי שגורם לאש של גיהנם שידליק קודם זמנו והנענשים בגיהנם מקללים אותו ואומרים הנה ה' מטלטלך מלטלה גבר ואם ממתין שישלימו ישראל סדריהם מצדיקים עליהם את הדין והם מקיימים עליו כל הברכות ההם שאומרים ויתן לך האלהים וגו' ברוך אתה בעיר וגו' ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך ואח"כ מבדיל ואין מבדילים אלא על היין והטעם לפי שנסתלקה נפש יתירה הנוספת באדם בשבת ונחלש ומתעצב בכניסתו לימי הטורח והעינוי מבדיל על היין להמשיך עליו כח מהגבורה ולעורר השמחה

ומברך על הבשמים למצא נחת רוח לפי שנסתלקה נפש יתירה ממנו כדאיתא במסכת ביצה פרק יום טוב נשמה יתירה נתן הקב"ה לאדם בערב שבת ובמוצאי שבת נוטלה ממנו והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מאי דכתיב שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש והכי איתמר במסכת תענית פרק בשלשה פרקים בשנה והקשו במדרשו של רשב"י ע"ה וי לגוף היה צריך לומר שממנו אבדה הנפש