תולעת יעקב מז

ז להוסיף מחול על הקודש להרחיב גבול הקודש סוד השכינה ולהשיג גבול החול לקבר ממשלת אל אחר כי או נפרדה מצד שמאל סוד ימי החול ומתחברת למעלה עם דודה המאיר עיניה ולטעם זה ישראל בניה מקדימין בקדושתה מבעוד יום והזהיר במצוה זו ירחיב לו השם בעת צרתו מדה כנגד מדה ועליו נאמר ואתהלכה ברחבה

גרסינן בפרק כל כתבי רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא רבי ינאי אמר בואי כלה בואי כלה. שני אלה הקדושים לדבר אחר נתכוונו כי אסתר המלכה סוד הכלה שבשיר השירים הוא כבוד לילה ומקדימין היו להקביל פניה ולצאת לקראת כלה להביאה בשמחה

ח הדלקת הנר בשבת חובה על הנשים כמו ששנינו בפרק במה מדליקין ועל דרך האמת סוד סוכת שלום הנשמות שהם נרות העולם ממנה באות ושורות על הראויים אליהם וליל שבת מחלקת להם נפש יתירה והם נרותיה ולסוד זה מוטל על האשה להדליק נר שבת וזכות גדול הוא לה ותזכה לבנים קדושים מאירים בתורה וביראת השם מרבים שלום בעולם וגורמת לבעלה אורך ימים וצריכה להדליק שתי פתילות כנגד זכור ושמור

ט תפלת ליל שבת כבר כתבנו למעלה כי בין השמשות ערב שבת נשלם כל מעשה בראשית ודע כי המזיקין לא נשלמו כי בשעה שנבראת נפש חיה קידש היום ולא ברא להם גופות והן הן המזיקין כדאיתא במדרש ילמדנו פרשת בראשית וזה סוד והנחש היה ערום כי בשביל בריאת האדם נשארו ערומים וכל וה נתקנא הנחש וסבב שיתפשט אדם מבגדיו היקרים ואם תאמר וכי לא הוה אפשר שיעכב הקב"ה קדוש היום עד שיברא להם גופות וילבישם ובמדרש ולמדנו השיבו כי בא ללמד לבריות שאם היה אדם בא בדרך והיה בידו כלים של מעות או עשה דבר וקידש עליו היום ישליך אותו מידו וילמד מהקב"ה. והמאור הקדוש ע"ה השיב כי הבריות ההם היו מעץ הדעת מפאת הרע סוד סבה חיצונה ולפי שראה הקב"ה שרצונם היה להשתרש ולהבנות בעולם ואלו היה כן לא היה לעולם קיום מפניהם לרוב תקפם הקדים פאת הרחמים והקדושה וקידש היום ומה שחשב הצד ההוא להבנות בעולם נבנה בד הקדושה באותו לילה בבנין כמה גופות ורוחות קדושות סוד הנשמות הנוספות בעם החדש כי אין נאה בנין כזה אלא בפאת הטוב שבעץ הדעת ולא בפאת הרע וכשראה בעל הדין שלא נשלמה כוונתו חלף הלך לו והעיר שושן צהלה ושמחה כי עברו פני ועם ובאו פנים מאירים ובניה מוכתרים בנפש יתירה מקדימים בקדוש היום דוגמא ונכנסין אל ביתה ופותחין ברכו את ה' המבורך כמו שמבואר למעלה ובימות החול אנו אומרים והוא רחום וכתב אבן הירחי הטעם לפי שהפושעין לוקין בין מנחה למעריב ואומר על המלקות והוא רחום ג' פעמים על כן מכריו החזן והוא רחום יכפר עון ואיני מבין דבריו כי מותר הוא וכתב עוד ומכאן תשובה למנהג ספרד שנוהגין לאמרו בשבתות ובימים טובים ואין ראוי לאמרו שכבר קדש היום ואין מלקין אותם עוד. אך לפי מה שאמר במדרש מאי דכתיב צדק ילין בה מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון הא כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות הלילה ושל בין הערבים על עבירות היום ולפי מה דקיימא לן התפלות כנגד תמידין תקנום ותפלת הערב אין לה סמך בקרבן שאין קרבן בלילה שנאמר ביום צותו וגו' ואסמכוה רבנן כנגד אברים ופדרים שלא נתאכלו מבעוד יום שנא' בהם היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה ואם נתאכלו מבערב נתאכלו ואין סמך לדבר על כן נהגו לומר והוא רחום שאין לנו קרבן במה לתלות זאת התפלה והוצרכנו להזכיר כפרה ולפי זה נוח ויפה מנהג ספרד עכ"ל. ותימא שהרי תפלה זו נתחנה כנגד אברים ופרדים שלא נתאכלו מבעוד יום שקרבים והולכים כל הלילה ולאם נתאכלו מבערב לא חשו חכמים ואיך נחוש אנחנו ונאמר והוא רחום מטעם זה אפילו בשבת ואחר שתפלת שחרית במקום תמיד של שחר מכפר על עבירות הלילה ותפלת המנחה במקום תמיד של בין הערבים מכפר על עבירות היום כדברי המדרש שהביא להוכיח ממנו ולקיים מנהג ספרד והוא רחום מותר הוא. והאמת שפסוק זה לא נתקן לאמרו לדרוש בעד החיים ובאמת אמרו כי נתקן לאמרו בחול לבקש רחמים על הנפשות שהם נדונות בכל לילה על ידי שלש כתות של מלאכי חבלה שהם משחית אף וחמה הנזכרות בפסוק זה ויש בו י"ג תיבות כנגד י"ג מדות של רחמים ואנו מבקשים מלפני המקום ב"ה שיעשה למען י"ג מדותיו לרחם על נפשות בריותיו שלא תעשה מדת הדין בהם חרון אפה ובשבת שהדין מסתלק מן העולם אסור לאמרו שהרי היא בקשת שקר כי בשבת יש מנוחה השקט ובטח והאומרו גדול עונו שגורם שיתעורר הדין אחר שנסתלק ובסבתו יתרחק מקום הקדושה והרחמים כי בהתעוררות של מטה יתעורר למעלה ולפיכך אין להביא דין בשבת

ובמדרש רות ג' שליטים מושלים בגיהנם תחת יד דומה והם משחית אף וחמה וכל האחרים ממונים תחתיהם ודנין נפשות הרשעים וכל כתות של מלאכי חבלה כלם מרעישים גיהנם ונשמע קולם עד לרקיע וקולות הרשעים ביניהם צווחין ואומרים וי וי ואין מרחמים עליהם והמשחיתים הללו כל ימי השבוע שולטים מזמן תפלת ערבית ודנין אותם אשר היה במחשך מעשיהם ומהרהרים הרהורים על משכבותם ועליהם אמר הכתוב והיה