תולעת יעקב כח

של מטה מתחלפים מפני יראת עין הרע כך ביאר המאור הקדוש ע"ה. ולסוד זה אין אומרים ביחוד התחתון אחד בפי' ולסוד זה אומר בשכמל"ו בחשאי מפני שלא ירגיש השר הידוע ואלו היה מרגיש הוה מערבב השמחה ומקטרג על בניה ומלמד עליהם חובה ומתוך כך תתעכב האם מלעלות להתחבר עם דודה והסוד ובשמחתו לא יתערב זר ולז"א בכאן בגין דלא אתערב כו' ושית סטרין הנזכרים בכאן הם סוד ששה קצוות שהידיד מתיחד בהם וכדאמרינן בפרק היה קורא כיון דאמלכתיה למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכת ואלה הם ששה קצוות עליונים כנגד ששה תיבות שבפסוק ראשון והכלה מתיחדת בששה קצוות של מטה והם נערות אסתר כנגד ששה תיבות שבבשכמל"ו והם הפרות המעלות את הארון אל בית שמש בסוד ויביאו את המשכן אל משה ולסוד זה אמר בכאן כדין עאלין לה כו'. ודע והבן כי מה שאנו אומרים בשכמל"ו בקול רם ביום הכפורים מפני כי ביום הגדול ההוא אין שטן ואין פגע רע והקטיגור נעשה סניגור ואין שם יראת קטרוג כי הכל שם בריות לפי שנכנסנו ברחובות הנהר וישראל כמלאכי השרת מנוקים מכל עון ופשע

ובפרק מקום שנהגו דרש רבי שמעון בן פזי ויקרא יעקב אל בניו וגו' וכתיב ראובן בכורי אתה וגו' בקש יעקב אבינו לגלות לבניו הקץ ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש פסול במטתי כאברהם שיבא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח ואמר בשכמל"ו אחרי רבנן היכי נעביד נימריה לא אמריה משה לא נימריה הא אמריה יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי, א"ר יצחק דבי ר' אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה והביאו לה בחשאי ויש מחכמי האמת אומרים כי הטעם שלא אמרו משה לפי שהיה השם הגדול מדבר עמו פנים א"פ ויעקב אבינו לא עלתה מעלתו לכך ולפי שנסתלקה רוח הקדש ממנו הוצרך לומר בשכמל"ו ולהמשיך רוח הקדש. וראיתי בלבנת הספיר כי טעם שאמרו יעקב לפי שהיה יורד לגלות ושכינה עמו והוצרך להמשיך לה ברכה ולא יפסוק השפע ומשה שהיה עולה מן הגלות לארץ לא היה צריך לאמרו כי כבר כלולה במעלה בארבעים שנה של מלכות משה היה מאיר להם השמש וירח מקבלת בלי הפסק עד כאן. והט אזנך ושמע פי' המשל הנחרץ הזה באמרם ע"ה משל לבת מלך היא בתו ק אברהם בעל החסד ועליה אז"ל בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה כל כבודה בת מלך פנימה והיא דינה בת לאה והריחה ציקי קדרה והוא המובחר שבקדרה והוא משל לשפע העליון הטוב והזך היורד על הראש ומשם לשאר מדותיו בהתעוררות יחודם של יחידים המיחדים והיא לא נזכרה ביחוד ההוא כי אם באריכות הדל"ת כמו שיתבאר וכביכול היתה מצטערה כשלא נתיחדה בכבוד שמים כי כשם שהוא אחד כך היא יחידה כי אין יחודו ניכר כי אם בה ואם תאמר שבח עצמו בפיה היה זה גנאי לה ויש מפרשים תאמר יש לה גנאי אם תשאל שפע כמדומה שיש בה חוסר דבר וזה גנאי לא תאמר יש לה צער כי היא הגן הצריך השקאה כי אין לה קיום כי אם מהאור הבא אליה מלמעלה באו עבדיה הזכירו שבק המיוחד לה בחשאי

ועוד יש דרך אחרת בסוד היחוד במדרשו של רשב"י ע"ה והכל סוד אחד ה' אחד ושמו אחד היו"ד עם קוצה כמו שכתבנו למעלה אלהינו סוד אם הבנים שמחה ה' סוד ו' ששה מאורות אחד סוד עטרת זהב גדולה שבה מתיחד הכל וצריך להאריך בדל"ת שעור שיעלנה ויקשרנה עם דודה ומשם מעילוי לעילוי עד מקומה שנטלה משם סוד הלבנון דכתיב אתי מלבנון כלה דברי הידיד לאחותו אתי היית בתוך ההויות הסתומות והעמוקות בחכמה הנרמזת בלבנון אתי מלבנון תבואי כי משם נאצלו שניהם בדרך אשר בא בה ישוב ואחר כך ימשכנה מלאה כל טוב ויקשרנה שנית בצורות הקדושות מלמעלה למטה ויאמר ברוך סוד העדן מקור הברכות שם סוד אם הבנים כבוד המאור הכולל ימין ושמאל עם ענפיהם מלכותו מלכות בית דוד הכלולה חמה שעליה להמשיך אורה ולהשפיע ברכה לכל העולמות שתחתיה סוד לעולם ועד

ובמדרש רות פרשה קדמאה דיחודא בתריסר תיבין שית תיבין ביחודא עילאה ושית תיבין ביחודא תתאה פרשה תניינא והיו הדברים האלה במ"ב תיבין ברזא דשמא דמ"ב אתוון פרשה תליתאה והיה אם שמוע דאית כלל ימינה בשמאלא ושמאלא בימינא ואיהו ברזא וסתרא דרתיכא קדישא עד ושמתם דאיהי פרשה דשלטה על כלא איהי ברזא בע"ב תיבין גו רזא דע"ב שמהן דרתיכא קדישא פרשה רביעאה ושמתם את דברי אלה דאיהי חמשין תיבין ושמתם סלקא בחושבנא בפר' תליתאה וסלקא באזהרה בפרשה רביעאה דאיהי לקבל חמשין תרעין דבינה פרשה דציצית כלילא מכולהו וסלקין פרשיין לבנינא דאדם וכל שאר דוכתין בין בפקודי אורייתא בין בכל שאר דוכתי דאורייתא דכורא לחוד ונוקבא לחוד והכא דאיהו יחודא דאתיחד ביה קב"ה דכורא ונוקבא אתבניאו כחדא וסלקא בשיעורא חדא ודכורא אישתלים מה דלאו הכי בכל שאר דוכתי דאורייתא ודא שבתא דהימנותא עילאה למנדע דהא ה' הוא האלהים דכורא אישתלים בנוקבא ואתכלל חד בחד דכורא אתבני בנוקבא ודא איהו יחודא שלים ולא שלימו אלא דכורא ונוקבא כחדא ות"ח כל מאן דאשלים יחודא דפרשיות אלין בכל יומא