טיב קידושין עב

יצוייר שבין בזו הראשון לבזו השני' היתה אוכלת ראשונה ראשונה שאילו מנחת כולם מצטרפת וע"כ שאכלה בין בזו הראשון לבזו השני והא ודאי הפסק טובא הוה לכן צ"ל דא"ל בזו ונטלתו ואכלתו והוא אמר מיד כשקיבלה הראשונה ועוד בזו רק שלא נתנו לה עד שאכלה ראשונה וכשנטל' שני' אמר לה ועוד בזו על השלישית באופן דליכא למימר קידושין בחדא וא"כ לא שייך אימלוכי שמיד כשקיבלה ראשונה אמר ועוד בזו וכשנתן לה השני' אמר ועוד בזו על השלישית והרי עדיין לא נתקדשה וכשקיבלה השלישית כבר נעשו ראשונות מלוה ואין לומר חזרה מאחר שאמר ועוד בזו טרם שנגמר קבלת הראשונה ועל השלישית אמר ועוד בזו בטרם שנגמר קבלת השני' ובזו שפיר ה"ל מלוה וחזרה לא שייך כיון שאמר ועוד בזו קודם שגמרו הקידושין ובכה"ג מיירי נמי מתני' כיון דנקט עד שיהי' בא' מהם ש"פ ע"כ איירי שאמר ועוד בזו קודם שקיבלה השני' וכיון שבשעה שנתן לה השני' אמר ועוד בזו על השלישית. אלא דאכתי קשה כשאמר ועוד בזו על השלישית הרי כבר גמר דבריו וא"כ תצטרף השני' עם השלישית לפרוטה וצ"ל כיון שקיבלה כבר השני' כבר נעשית מלוה אצלה אף שעדיין היא בעינה מ"מ הרי לא נתן לה השלישית עד שאכלה השני' ונעשית מלוה ולא שייך מדידה קאכלה כיון שלא אמר ועוד בזו רק אחר שכבר קיבלה השני' אמר ועוד בזו תיכף אחר שקיבלה השני' ובכה"ג לא הוה חזר' כמו בנטלתו וזרקתו לאור דלא תלינן בחזר' וא"כ כשקיבלה השני' עדיין לא נגמר דיבור של קידושין

ובהכי ניחא דאמר בגמרא ואפי' בקמייתא ולא קשי' לי' אאמצעית דעל אמצעית י"ל שפיר דכשאמר מר על השני' ובזו כשנטלה השני' כשאמר ובזו על השלישית משכחת לה שאמר קודם שנטלה השני' ובזו על השלישית נמצא שנגמר כל הדיבור לכן ביש בשני' ש"פ שפיר מתקדשת. אלא דקשי' איפכא דאפי' אין בשני' ש"פ אם גמר הדיבור מצטרפת לשלישית אבל בקמייתא פשיט' לי' שעדיין לא גמר הדיבור והוה לי' מלוה כ"ז נראה לפי שיטת רמ"ה. מ"מ נראה דשיטה דחוקה היא ומ"ש הב"י שכן משמע מפירש"י לפענ"ד לא מוכח מידי דהא רש"י פי' בד"ה אלא דלא גמרי קידושין ולא נקנה לה עד נתינת אחרונה שהוא גמר דיבורו וכבר היו הראשונות מלוה ע"כ ויש לפרש דבריו ג"כ כשיטת הר"י דאם אמר בזו בזו בזו כונתו שלא יהי' קנוים לה עד שתקבל האחרונה שהרי לכך חילקן בדיבורו משא"כ באמר באלו הקנס לה מיד וכן משמע פשט לשון הרמב"ם ספ"ד דאין לחלק רק בין אמר בזו בזו ובין אמר באלו לכן נראה דעכ"פ ספיקא דדינא הוו וכן מוכח דעת ריא"ז ותוס' רי"ד שאכתוב בסמוך דאפי' אמר בזו בזו בזו קודם שקיבלה אינה מתקדשת אלא באחרונה אם אכלה ראשונה ראשונה

(יז) ויש מי שחולק עב"ש שהביא בשם ש"ג שפסק גם באלו אם אכלתן קודם הנתינה אינו מצטרף ותימא גדול איך יחלוק הש"ג על הש"ס דליכא מאן דפליג דאם אמר באלו כולם מצטרפות ובק"א ביקש חשבונות רבים אבל הדבר ברור שהב"ש לא ירד לסוף דעתו של בעל הש"ג שהוא לשון ריא"ז ובתוס' רי"ד שמחברו הי' ג"כ ריא"ז וכן ניכרין הדברים בכל מקום שמביא הש"ג דברי ריא"ז נמצא כן בתוס' רי"ד וכדומה שראיתי כן בספרי' כן היא בדפוס ברלין דהמחבר תוס' רי"ד הוא ריא"ז ומבואר בתוס' רי"ד וז"ל אלא טעם הדבר דאם אמר בזו בזו שלא כללם בדיבור אחד נראה שתלה כל עיקר הקידושין בתמר' אחרונה שאינן נגמרין אלא בנתינת תמרה אחרונה הילכך אם מונחות לפני' מצטרפת ואם היתה אוכלת ראשונה ראשונה אין מצטרפות אלא הן חשובות מלוה עד שתקבל תמר' אחרונה אבל כשאמר באלו שכללן בדיבור אחד הקידושין תלה בכולן וכל התמרות שוות שאם יש בה ש"פ מקודשת מיד והוא שישלים לה את הכל ואם אין בה ש"פ היא מצטרפות עם האחרונה להשלים עכ"ל ביאור דבריו הם דאם אמר בזו ובזו אפי' יש בראשונה ש"פ כיון דכללא הוא לתנא דמתני' אין הקידושין רק כשיתן לה תמרי האחרונה וכי אכלה ה"ל מלוה דהא בנתינת הראשונה עדין אין חלות לקידושין שאפי' היתה הראשונה ש"פ עדיין לא חלו עד נתינת תמרה אחרונה ואפי' בלא חזרה אינם קידושין שהרי לא קידשה כי אם בכולן משא"כ באמר התקדשי לי באלו דמי למנה זו שהקידושין הם מיד רק שיכולה לחזור קודם שהשלים לה וחזרה מיהא בעי (וס"ל לריא"ז כפירש"י לעיל סו' כ"ט ס"ז) וכיון שהראשונה היא קידושין אם הוא ש"פ לכן מקרי כולהי בתורת קידושין אפי' אינה שוה אבל אם לא כללן בדיבור א' עדיין לא נגמרו הקידושין עד שיתן לכולם ואף דגם באלו לא נגמרו לגמרי שהרי עכ"פ יכולין לחזור מ"מ כיון שכללן בדיבור א' אין ליתן על הראשונה דין מלוה ועל האחרונה דין קידושין שכולם שוות וכולם לקידושין ניתנו. ובזה יש ליישב מה שנראין דברי תוס' רי"ד כסותרין ממ"ש בתחילת הסוגיא ז"ל ואפי' כשאמר באלו לא נגמרו הקידושין עד שיתן לה תמר' אחרונה

ועפ"ז נראה המשך לשון ריא"ז שבש"ג כי הוא לפי שיטתו שפסק דלא כר"ש וא"כ גם בזו בזו פרטא הוה ודינא כמו בהתקדשי התקדשי ולפי שביקש לצייר הדין שנאמר בגמרא עד שיהי' באחרונה לרבנן דס"ל דבזו ובזו פרטא הוה כפי שיטתו שפסק כן להכי אסברא לה במידי דהוה כללא אפי' לרבנן והיינו כשאמר בכל תמרות שאתן לך דהא לא דמיא באלו דבשלמא כשאמר באלו דנפסק דיבור הקידושין ויכולה לאכול מדידה אבל אם תלה בתמרות שאתן לך אף שכלל התמרות מ"מ עדיין לא נודע במה מקדשה שהרי לא ידעה כמה יתן לה א"כ עדיין לא נגמר לשון הקידושין עד שיתן לה תמרה אחרונה ואין לה לאכול בתורת קידושין כל זמן שלא נודע במה מקדשה דשמא לא יתן לה כלום ואין קידושין רק בתמר' אחרונה וה"ל מלוה אבל אם אמר באלו פשוט' ט' דליכא מאן דפליג אש"ס מפורשת כן נ"ל ברור ומקום הניחו לי בזה ואפשר דכל הפוסקים יודו באמר בכל תמרות שאתן לך דעדיין אינו גמר דלא מיקדשא עד שיהי' באחרונה ש"פ כיון שלא יחד לה תמרות אלו

(יח) וחצייך בפרוטה בגמרא אמרינן חצייך מקודשת לי אינה מקודשת ופריך ונפשטו קידושין בכולה מי לא חנן רגלה של זו עולה כולה עולה ומשני תי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת והקשו התו' א"כ חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה שנתרצה לכולה נימא נפשטו קידושין בכולה ותירצו לחלק בין לשון קידושין וכאן איירי בשאר לשון והרמב"ם והטור לא חילקו בזה והב"ש בשם מהרי"ט כיון דע"פ דיבורו לא מתפשטין הקידושין רק מחמתה לא הוה קידושין וקשה דהא קיי"ל בגזל דידה ושדיך מקודשת והיינו מחמת שנתרצית תחילה א"כ ג"כ בא מחמתה אע"כ שאינו רק גלוי דעת שחפיצה בקידושין ורוצה היא בהם ומה ענין זה לקידושין מחמתה וכן אם אמרה קדשיני בע"מ שתתן לי ר' זוז נמי קידושין מחמתה הם ולא שייך כלל דמ"מ הוא האומר והעושה רק שיש גלוי דעת שמרוצה באופן זה וכן באמר ע"מ שתתני לי ר' זוז א"כ ע"י נתינה שלה הם הקידושין והב"י תירץ דכיון דדיבור ראשון אינו חל מה שאמר חצייך בפרוטה גם מה שאומר על חצייך השני לא מהני ובק"א כ' שאין דבריו מובנים שמ"מ באמרו וחצייך השניה נימא פשטה קידושין בכולה. ונראה דלא קשי' דאם נימא דבחצי' השני' נתרצית שתתפשט בכולה א"כ תצטרך להחזיר פרוטה ראשונה שנתן על חצי' ראשונה וא"כ לא וניחא לה רק בקידושי חצאין שתקנה פרוטה ראשונה על חצי' הראשונה ופרוטה שני' על חצי' שני' כדי שתקנה שתי הפרוטות.