טיב קידושין נז

לה מתחלה ואח"כ אמרה הן לא מהני אע"ג דבפקדון מהני אמירת הן לאחר מתן מעות היינו משום שאין כוונתה לגוזלו אבל כאן שכיון שבשתיקה לא קיבלה ע"ד קידושין רק ע"ד שיתן לה במתנה וכיון שלא אמרה הן ונתן לה י"ל גם דעתו למתנה ותו לא תהני אמירת הן שכבר זכתה בתורת מתנה. מיהו אפשר לומר דלאו דוקא דלעולם לא אמרינן שנתן לה במחנה כיון שהוא לא ביקש רק ע"ד קדושין ועכ"פ הוה כפקדון בידה או גזילה בעינה ומהני אמירת הן אח"כ והכי קמ"ל רבותא דאפילו אמרה הן קודם נתינה לא אמרינן דמשטה היתה בו כדי שיתן לה מאחר שכבר גילתה דעתה שרוצה בחנם קמ"ל דמ"מ מהני. ובזה אפשר ליישב קושית הב"ש דקשה בגמרא בהאי דחטיף ודשכא שקלתה ואישתיקא יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי וקשה הא בלא"ה י"ל דלא נתרצית כיון דאמר לה בלשון שאלה אי יהיבת לך מיקדשת לי ולפ"ז ניחא דקמ"ל אפילו אמרה הן אח"כ לא מהני דכבר זכתה בתורת שלה וכדלעיל סי' כ"ח ס"ב מיהו הרשב"א בחידושיו דייק מזה איפכא דע"כ איירי שאמר התקדשי לי בשעת נתינה דאל"כ פשיטא שלא אמר כלום כיון דשלה היא והוא שתקה וצ"ל דקיצר הש"ס לכן דייק דגם הנך דיהבא מיהבא מיירי ג"כ בענין זה ולמ"ש י"ל דמיירי שאמרה הן אח"כ קבלה וצ"ע עיין בסמוך

(כט) ואם קיבלה בשתיקה כו' ר"ל שאמר הרי את מקודשת לי ואמרה תן לו השלך, ואח"כ קיבלה בשתיקה מיהו הר"ן בשם איכא מ"ד כתב דבכה"ג מקודשת ומסיק הר"ן דספק קדושין מיהו הוה

(ל) ואמרה בלשון שחוק תן כצ"ל התוס' קדושין דף ט' ריש עמוד הקשו אהא דאמר הב אשקי ושרי אינה מקודשת וא"ת מי גרע מאמר תן מעות לפלוני דמקודשת ולזה חילקו דשאני הכא דמעיקרא היתה שואלת שלא בתורת קדושין ומשום הכי איכא למימר כשאומרת הב אדעתא דמעיקרא אמרה ע"כ ולכאורה תמוה מאי ס"ד דהתוס' הא שם איירי שאמרה ואתקדש אני לך כמבואר בש"ס הרי נתרצית בפירוש להתקדש. ונראה שזה בכלל תירץ התוס' דהתם אמרה ואתקדש אני לך והתחילה בלשון קדושין. וחזה ראיה דלא כב"ש סי' ל' ס"ק י"ג שכתב שדעת התוס' אפילו לא אמרה ואתקדש אני לך מקודשת דא"כ מאי תירצו התוס' דמעיקרא שואלת שלא בתורת קדושין הא גם שם לא אמרה שיתן בתורת קדושין. מיהו אפשר לדחות דשם אמרה סתם ואפשר שכוונתה אז ג"כ לתורת קדושין אבל כאן בתחלה כשאמרה הב לי ודאי שלא ע"ד קדושין שאלה ודוחק

(לא) ואם אמר לה בשעה שנתנו וקיבלה משמע מדברי המחבר שאפילו אמרה תן וקיבלה מקודשת וה"ה בשם הרמב"ן הביא דדוקא בשתקה מקודשת אבל באמרה הב אפילו אמר לה הרי את מקודשת ואמרה הב וקיבלה אינה מקודשת לכן לחומרא יש לחוש ובלא"ה יש לחוש לדברי הרשב"א שסובר שאפילו אמר התקדשי ושתקה אינה מקודשת ולחומרא יש לחוש לדבריו וכ"כ הב"ש בס"ק כ"ד

סימן

(א) א"ל שיתן הקדושין ואם אמר טלי קדישין מע"ג קרקע כתב בתשובת הש"ך דהוה ס"ק ולא דמי לפקדון דשם בנתינה נתן לידה וכבר כתבתי בק"א בספרי גט מקושר בסי' י' בראיות ברורות דבקדושי כסף לא צריך נתינה מיד ליד וכן משמע מהא דאיתא בגמרא ס"ס דאפילו אמרה תנוהו לכלב מקודשת מיהו י"ל דשם איירי שנתנה אח"כ לתוך חיקה עמ"ש לקמן בס"ד. מיהו בקדושי שטר אפשר יש לדמות לטלי גיטך מע"ג קרקע כמ"ש בספרי שם ע"ש ועמ"ש בסי' ל"ב בס"ד

(ב) כיון שרצתה נזרוק לשון הרמב"ם בפ"ד מאישות ופשט הלשון משמע דאף ע"פ שנתרצה על הקדושין מ"מ בעינן ריצוי שיזרוק לה הקדושין ובחמ"ח כתב דמדברי רמ"ה לעיל בסי' כ"ח שכתב הא דתנן זרק לה קדושי' ה"מ היכא דארצאי מעיקרא לקדושי ליה משמע שא"צ רצוי על הזריקה רק רצוי על הקדושין. ובאמת לשון הרמב"ם מורה ת"מ דבעינן רצוי על הזריקה ולא מהני רצוי על הקדושין נסתם. ודברי רמ"ה אפשר ליישב דודאי יש לחלק אם נתרצתה לזרוק אפילו ניערה הקדושין תכ"ד לא מהני דהוה רצוי גמור וכמ"ש רמ"א ר"ס מ"ב ובקדושין לא מהני חזרה תכ"ד כדאיתא בסי' ל"ח סל"ד אבל אם לא נתרצית על הזריקה בפירוש אף שנתרצית על הקדושין אם תכ"ד זרקה ואמרה שנח נתרצית על הוריקה י"ל שפיר דלא נתרצית על הזריקה וכדלקמן סעיף ז' וא"כ הרמב"ש שכתב נתרצית לזרוק י"ל דבכה"ג אפילו ניערה תוך כדי דיבור הוה קדושין אבל בניערה תוך כדי דיבור ואמרה שלא נתרצית על הזריק' י"ל דלא הוי קדושין וא"כ י"ל הרמ"ה שכתב דארצאי לקדושי ליה היינו דאי בלא ניערה הקדושין מהני ואין כאן מחלוקת. אבל בניערה מיד ואמרה שאין רצונה בזריקה י"ל דשפיר יכולה לחזור דאיגלאי מילתא שלא נתרצתה בזריקה וכדאיתא בגמרא דף מ"ו ע"ב בקידש בכספא בשוקא מיקרי דרך בזיון א"כ י"ל דבזריקה נמי דרך בזיון הוא ועיין בטור אהא דלקמן סעיף ט' כתב בטור דמיירי שזרק אח"כ לתוך חיקה כהך דתנוהו ע"ג סלע משמע דהוי קדושין גמורין כמו כל קדושין מיהו יש לחלק דבאמרה תן ע"ג סלע י"ל שנתרצית בפירוש שלא ליתן לתוך ידה לכן אפילו זרקן מקודשת אבל בנתרצית להתקדש בסתמא י"ל דלא נתרצית בזריקה

אלא דלא מצינו קפידא זו בש"ס ולכאורה יש להוכיח מן הש"ס דבכה"ג לאו קפידא הוא אף לענין קדושין דבגיטין דף ע"ח ע"ב אמתניתין דהיתה עומדת בר"ה וזרק לה אמר רב אסי אתר ר' יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר איתביה וכן לענין קדושין וקשה נימא דה"ק לגיטין אמרו דהוה גט בכל גווני אבל לא לקדושין היינו אפילו נתרצית להתקדש מ"מ לא אמרינן דנתרצית על הזריקה דבשלמא הא לא קשיא דנימא דבלא דעתה לא מהני לענין קדושין דהא מילתא דפשיטא אפילו נתן לתוך ידה שלא מדעתה לא הויין קדושין אבל בכה"ג י"ל שפיר דקמ"ל דבקדושין אפילו נתרצה לקדושי נפשה מ"מ אזריקה י"ל לא נתרצית דהא כי מוקי לענין חוב נמי למעוטי אתא בגוונא דלא מהני בחוב ומזה משמע דגם בקדושין אם נתרצית אפילו זכו לה הוי קדושין וצ"ע עמ"ש: סק"ד

וכן משמע מדמצינו בגמרא דבקידשה בגזל דידה ושדיך הוה קדושין כדאיתא בסי' כ"ח ס"ד אע"ג דאיכא למימר שלא נתרצית שיקדשנה משלה אפ"ה הוה קדושין אלא דגם שם אינו רק בשתיקה אבל אם אמרה דידי שקלי לא מיתקדשא א"כ לפמ"ש גם בזה דדוקא אם שתקה בזו הוה קדושין בזריקה אבל אם אמרה אחר שזרק לה איני רוצה בזריקה י"ל דלאו קדושין הם דאיגלאי מילתא דקפידא ולא תלינן בחזרה כמו באמר לה התקדשי לי בדינר זה ונטלתו וזרקתו לים דאמרינן דגלוי מילתא הוא ולאו חזרה לכן צ"ע בזה

(ג) או לתוך חצירה בטור כ' חצרה המשתמר לדעתה ותמה הב"י דהרא"ש ס"ל בדעת אחרת תקנה אפילו בחצר שאינה משתמרת מהני דשמירת הנותן חשיב כשמירתו לכן קני אפילו אינו עומד בצד שדהו ודחקו ליישב ולענ"ד נראה ליישב דעת הטור דהא בלא"ה קשה דבש"ס אר"י לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ופירש"י אם זרק חוב י"ל זרוק ושמור קאמר ודוקא בגט דבע"כ הוא ופריך