עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › תפארת יהונתן

תפארת יהונתן ה

Tiferet Yehonatan 5 · תפארת יהונתן · free full Hebrew text

Open in the reader →

בראשית ברא אלקים. אמרו חז"ל דמנצפ"ך צופים אמרו היינו כי אמרו כי חותם התורה בסופי תיבות בראשי"ת בר"א אלהי"ם הוא אמת חותמו של הקב"ה. והטעם כי הוא ראשון ואמצעי ואחרון כמו אותיות אמת בכ"ב אותיות היינו כי מ' אמצעי הוא באותיות ולכאור' קשה הא אינו אמצעי הוא. אבל כשתחשוב אותיות של שם הוי"ה ב"ה כי הוא בכלל נאצלים כמש"כ כתבי האר"י זצ"ל וז"ל עד שלא נברא ונאצל העולם היה הוא ושמו בגוי' א"כ אין אלו ארבע אותיות ממנין של א"ב ואז היה מ' אמצעי. אך אם תחשוב אותיות מנצפ"ך ג"כ ממנין אותיות א"ב מ"מ לא תהא מ' אמצעי. ולכך באו לומר מנצפ"ך צופים אמרו. והנה אמרו בראשית לשון מחשבה. ונראה דאיתא במדרש כי בערב הרהר הקב"ה וביום דבר. וכתיב ויהי ערב ויהי בקר שערב קדמו לבוקר. וא"כ אלו היה בראשית דיבור וכתיב והארץ היתה תהו אז היה נדרש שהיתה כבר. היינו שקדמה לשמים וח"ו לומר דהיתה קדמון רק באמת הכונה קודם לשמים. דהיינו כי ידוע כי תחלת המחשבה סוף המעשה כי הקליפה קדמה במעשה לפרי אבל במחשבה ודאי תחילת מחשבתו על הפרי כמובן ולכן עשו קודם למעשה בלידה ויעקב במחשבה וזהו בראשית במחשבה היתה הבריאה את השמים תחילה ואח"כ ואת הארץ שהשמים קודמים ומעולים מהארץ. אבל במעשה הקליפה קודמת והארץ היתה כבר וקדמה לשמים. ועוד אמרו חז"ל והארץ היתה זו חורבן בית המקדש ונראה לפרש עפ"י מה שאמרו כי היה ראוי התורה להתחיל באלף. כי כך סידורן של אותיות ויש מקום ח"ו לומר כי היה חומר קודם ובו היה האלף. ולכך לבל יטעה בזה כתבו הזקנים לתלמי המלך אלקים ברא בראשית להיות פותח באלף במלת אלקים. ובגמרא הקשה דכתיב במלאכי מעלה אלף אלפין ישמשונה אלמא דיש מספר וכתיב אין מספר לגדודיו אלמא דאין מספר ומשני דלאחר החורבן אינו רק אלף אלפין וזהו פירוש המדרש דבשעת בריאה ראה הקב"ה חורבן בית המקדש ואז לא היה רק אלף אלפים ובזה מתחיל האלף על כן התחיל התורה בב'

והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים. הרצון בזה כי בתחילה נברא העולם באלקים שהוא מדת הדין. וזהו תהו ובוהו. כי אמרו חז"ל שתהו קו ירוק שהוא מדת הדין. וכן בהו אבנים מפולמות ותהום הוא ג"כ מדת הדין כמו שאמרו יורד ונוקב עד התהום. ובאמת התהום ביקש לשטוף עלמא כי בתחילה נברא באלקים שהוא מדת הדין וע"כ וחשך על פני תהום אמנם אבן שתיה בשם המפורש הוא מפסיק עליו וזהו רוח אלהים מרחפת על פני המים לבל יצוף וישטוף במדת אלקים ויאמר אלהים יהי אור היינו שראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים וזהו אור ולזה ויאמר אלקים יהי אור. ובזה תבין מה דבעי בגמרא מהיכן נברא האורה כי ידוע כנ"ל דהעולם נברא במדת הדין. והוא נותן קצה וגבול כי לרחמים אין סוף. ולכך כל הבריאה בגבול ומזה היה הכל במה"ד ולכך שם שדי שפירש רש"י תקיף ובעל יכולת אמר לעולמו די כי כך הוא מדת הדין וא"כ הקושיא שפיר מהיכן נברא אורה שהיא חסד. דממדת הדין לא יבא חסד ובמדת הדין הוא הבריאה דרחמים א"א דאין קץ וגבול לרחמים ועל זה השיב בתחילת דין קודם שבא לידי דין גמור ברא והאציל הרחמים והיה לרחמים קץ ממדת הדין. ולזה אמרו שנתעטף הקב"ה בלבושו עפ"י מה שאמרו אימת התחלת דין משיתעטפו הדיינים וכביכול קודם שבא לדין גמר אז תיכף האציל הרחמים והבן כי הדברים ברורים

וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. נראה לפרש כי הטוב לא יוכר אם אין הרע למולו ומתוך החשך שהוא רע יוכר האור שהוא טוב ולכך החשך הוא המגביל את האור ויוכר טוב וזולתו אין מכיר וזהו דוקא לנבראים אבל הקב"ה מכיר הטוב. ואעפ"י שאין דבר המנגדתו הוא רואה הטוב וזה וירא אלקים את האור כי טוב קודם שהיה ההבדלה ויבדל אח"כ בין האור והחושך ליתן הכרה גם לבריות להכיר האור וטובו מתוך החשך המגבילו. ונבין מה שדרשו יהי אור זה מעשה של צדיקים דהיינו בעלי תשובה שהיו חשך ואח"כ אור וכתיב ויהי אור דרשו אור שהיה כבר היינו צדיקים גמורים אשר מנעורם לא טעמו טעם חטא ויראי אלקים שהוא טוב מנעורם ויבדל כי במקום צדיקים גמורים אינם באים בעלי תשובה והקב"ה חותר חתירה לבעלי תשובה וזהו כי ישת חשך סתרו ששם אפי' מלאכי השרת אינם משיגים כי הוא חשך ושם יסתרו למען לא יקטרגו מלאכי השרת וזהו ויבדל בין האור והחשך ולכך ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה לא לבעלי תשובה קרא לילה רק לרשעים שעומדין ברשעם להם קרא לילה

ויהי ערב ויהי בקר יום אחד לכאורה קשה דלפי הסדר גם בפסוק דלעיל ה"ל להקדים חשך לאור ויקרא אלקים לחשך לילה ולאור קרא יום ונראה משום דאמרינן אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה א"כ היה צריך לכתוב ויקרא לחשך לילה ולאור קרא אלקים יום ויש לטעות דהאי ויקרא לחשך הוא אחריני ח"ו ב' רשויות. אבל עכשיו שפתח באור ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה ליכא למטעי ומש"ה כתיב אחר זה יום אחד ולא יום ראשון כפי' רש"י להורות שהוא אחד ומיוחד

ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. נראה שזה הרקיע היה מתחילה רק מים כטבע המים להתפשט ונגלד כגלד. וידוע הוא שמימי אוקינוס מלוחים הם רק שמתמתקים בעבים והוא כי ד' נתן כח המושך בגלד הרקיע הזה למשוך לעצמו המלח וע"כ נמתקו המים בעבים. כי העבים ממי אוקינוס הם שותים ומ"מ ניכר מטר השמים כי