תפארת יהונתן ריז

שהוא מרבה הונו דמן הא' ירבה לכמה מאות ולאלפים והברכה השנית הוא דיש לו שני זהובים ולא יחסר מהם מאומה ותמיד הם במילואם רק הנ"מ בין ב' ברכות היא דברכה ראשונה הוא דמרבה הונו הוא מעשה ניסים ואסור ליהנות ממעשה ניסים והברכה שני' הוא שתמיד הוא במלואיו ולא יחסר כדכתיב כד הקמח לא כלתה ואז לא הוי הברכה מעשה ניסים כ"כ וז"ש יצו ה' את הברכה אתך באסמיך באוסם שלך תהא הברכה שלא תרבה ולא תחסר וזהו בח"ל אבל בא"י דהוא נגד הטבע דאין מזל שולט בא"י ומותר ליהנות ממעשה ניסים שם ע"כ וברכך בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך שירבה הונך למאוד

יקימך ה' לו לעם קדוש וגו' והלכת בדרכיו דאיתא בגמ' יקימך ה' לו לעם קדוש קדש עצמך במותר לך והענין הוא שמא תאמר בלבבך הא אין אני הולך אחר זנות ח"ו ובאמת אין די בזה דאפי' מאשתך צריך אתה לפרוש עצמך ואם תאמר הא דבר זה הוא לפנים משורת הדין לזה אמר והלכת בדרכיו דאית' בגמ' בדרכי הקב"ה היינו מה הקב"ה עושה עמך לפנים משורת הדין אף אתה במצות ה' תכנוס תמיד עם הקב"ה לפנים משורת הדין וקדש עצמך במותר לך

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך הביאור הוא כך דעיקר הטעם שמניחין ארבע פרשיות אלו בתפילין הוא דארבע פרשיות הם נגד ד' יסודות עפר אש מים רוח וזהו ד' מדות שבאדם היוצא מבחינת הרופאים דהוא נגד ד' יסודות דהיינו מרה שחורה מרה לבנה מרה אדומה מרה ירוקה מרה שחורה הוא נגד עפר מרה אדומה היא נגד אש מרה לבינה היא נגד מים מרה ירוקה הוא נגד רוח וענין מדרגות ומעלות הטבעיות האלו הוא כך מדרגות מרה ירוקה היא דאינו אוהב לאדם בתום לבבו רק לשעות מתהפכות האהבה לשנאה וכן להיפוך וגם שדעתו אינו שוה תמיד ולכך בפסוק ראשון ואהבת שהוצרכת תמיד לאהוב את ה' אלקיך בכל לבבך ולא תסור ח"ו מאהבתו ועוד שאין דעתו מיושבת עליו בכל עת ולכך אמר ודברת בם בשבתך שתמיד הוצרכת להגות בתורת ה' ומדריגות מרה לבינה לשנות דעתו של אדם בכל עת מפנים לפנים שונים להאמין בם בשעה זו מאמין לאדם זה ובשעה אחרת מאמין לאדם אחר כשמפתה אותו וגם הוא עצלן גדול וגם אינו מאריך ימיו וכנגד זה אמר הפסוק והיה אם שמוע השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועל העצלות כתיב ואספת דגנך שלא תהא עצלן ועל החיים כתיב למען ירבו ימיכם ומדריגת מרה אדומה שהוא נגד יסוד האש לפעול באדם להתפתות ע"י יצה"ר לילך אחר תאוות גופניות כתיב בפרשה ג' ואם לא תפדה וערפתו שצריך אתה להקדים לערוף היצה"ר ומרה ד' שהיא מרה שחורה פועלת באדם שהוא מקשה ערפו בכל עניניו ואינו סר מדעתו המתנכלת רע והוא כולו רע וזהו הענין דכתיב בפ' ד' ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו הודיענו שהוא מעשה רע ביותר ואין אדם יכול לבחון אחדות ה' ותכלית בריאת העולם ופעולת ה' וגבורותיו רק ע"י ד' יסודות כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע בשמים וזהו ענין שדי שאמר לעולמו די דבלתי ד' יסודות היה העולם מתרחב והולך למאוד ולכך העמידוהו על ד' יסודות וכשבוחן האדם בפעולת ה' ובגבורותיו הוא בו בוחן ע"י ד' יסודות וזהו מה שאמרו בגמרא דאמר משה להקב"ה הראני נא את כבודך הראהו קשר של תפילין כוונתו דהקב"ה הראהו ד' יסודות שבה הביט תכלית בריאת העולם וגבורות ה' וז"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך דהיינו תפילין ויראו ממך

והותירך ה' אלקיך לטובה וגו' על האדמה אשר נשבע ה' אלקיך לאבותיך לתת לך דהמרגלים היו אומרים ארץ אוכלת יושביה הוא שהיושבים בה אינם מאריכים ימים דהליחות שבה היא ממיתה וזה היה תלונתם ולכך היה זה גודל הנס של הקב"ה והותירך ה' לטובה אפי' במדינה לחה ואינה בריאה כ"כ תאריך ימים

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים דהענין הוא דהברכה היורדת מהקב"ה היא לאין סוף והנה המטר בא מן השמים ולפי ההשפעה אין הרבים יכולים לעמוד בה שתציף הארץ אבל הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו מעציר ההשפעה ג"כ כדי שלא תתקלקל הארץ וזהו הענין כאן יפתח ה' לך את אוצרו הטוב שיעצור שיהיה רק בפתיחה בעלמא את אוצרו הטוב שיהיה רק לטובה והטעם את השמים שהגשם הוא השפעת הקב"ה משמים לפיכך צריך לעצור

והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה ולדייק למה יבואו הגוים דוקא אל ישראל ללוה ונראה לבאר דאיתא פרוטה של איוב היה מתברך דהיינו למי דאיוב היה נותן פרוטה היה לראש ולקצין וזהו ג"כ ופרוטה של ישראל היה מתברך ולכך והלוית גוים רבים ולא ימלט שלא ילוה גם לעני עובד כוכבים ומזלות פרוטה אחת ויהיה לו ממנו די פרנסתו ועי"כ יבואו כולם אצל ישראל ללות

ונתנך ה' לראש ולא לזנב יש לפרש ע"פ דאיתא הוי זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים וז"ש ונתנך ה' לראש ולא לזנב כי תהיה ראש לאריות דוקא והיית רק למעלה ולא תהיה למטה הענין היא דאם הקב"ה נפרע מאומה נפרע משר השולט עליהם תחלה ולעיל קאמר שתהיה לראש על כל העובדי אלילים ותחשוב בלבבך כיון שאתה שולט עליהם באם יבוא עליהם איזה דבר נגע יבוא עליך תחלה ולכך אמר והיית רק למעלה שיהיה רק לדבר זה שתשלוט עליהם בכל מיני שולטנות ולא למטה לקבל יסורים חלילה

ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלקים אחרים לעבדם הענין הוא דמצינו בירבעם שאחי' השילוני כתב וחתם עליו ג"כ להיות מלך וח"ו על אחי' השילוני שיכתוב ויחתו' שיסור לב ישראל מאחרי ה' אלא דכל כוונת ירבעם היה להיות מלך אבל ראה אח"כ דיעלו לרגל לירושלים ויראו הכבוד ממלך יהודה ויברחו ממנו ולכך עיכב אותם מעלות לרגל רק הא כתיב בקרא דמחויבים לעלות לרגל אך אית' בגמ' כל הדר בח"ל וכו' וזהו היה כוונת אחי' השילוני שחלילה לירבעם שיסית לישראל לעבוד עבודת