עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › תפארת יהונתן

תפארת יהונתן קנג

Tiferet Yehonatan 153 · תפארת יהונתן · free full Hebrew text

Open in the reader →

ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל הא דהזכיר שם אביו של יתרו כי בזה יאמר התורה טעם שביקש יתרו לילך לארצו ולהניח לישראל כי היה לו אביו רעואל והיה גם כן צדיק כאומרם כ"מ שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב וכו' ואם כן כאן שנפרט הצדיק יתרו והיה נקרא חובב שחיבב את התורה אף אביו היה צדיק ולכך ביקש לשוב לאביו לקיים כבודו כמ"ש באברהם בתרח מה יאמרו הבריות הלך והניח אביו הזקן

אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם וגו' נראה לבאר דהנה לכאורה אינו מובן דכתיב ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם משמע שא"י היא מתנה לנו ובהרבה מקומות משתמע דא"י היא ירושה לנו מאבותינו רק באמת הענין הוא דשני נחלאות הנחיל ה' אותנו אחד א"י כפשוטו כפי הטבע והוא נחלת אבות שירשנו מאבותינו אבל שיהיה מועט מחזיק את המרובה במקום שאינו מחזיק כפי הטבע זה לא אפשר בדרך הטבע דא"י היה מחזיק כרכים רבים והיה ממהר לבשל פירות כי ארץ צבי כתיב כמ"ש חז"ל וזה לא הגיע לנו נחלה מאבותינו רק ה' בטובו הנחיל לנו כזאת ולא בירושה מאבותינו והיא מתנה לנו מה' כזאת הוא ארץ רוחני כי כפי הגשם והטבע א"א רק ע"פ נס ורוחני וזהו הטוב אשר הטיב ה' לנו ולכך אמר שיטיב ליתרו וזרעו והיינו שינחילנו ת"ק אמה על ת"ק אמה דושנו של יריחו ולכאורה מה זו הטבה מה זה לפני זרע יתרו שהמה אנשים רבים אמנם לפי נחלת ה' הניתן לנו במתנה שהמיעוט מחזיק את המרובה יכול ת"ק אמה להחזיק עם רב וזהו אומרו נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם ולא נחלה שירשנו מאבותינו וכמש"ל ואם כן לכה אתנו והטבנו לך וא"ת שע"י חטא יחזור הקב"ה בטובה זו וע"כ אמר כי ה' דיבר טוב על ישראל וכל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר

ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. הנה לא רצה לילך או שלא יאמרו שבשביל חמדת א"י נתגיירתי כי גם בעיני אוה"ע היה חביב א"י עד שאמרו מי שאין לו פלטין בא"י אינו קרוי מלך גם חשב כי בביאת א"י יפנה זה לכרמו וזה לזיתו ויתבטל ההתבודדות בדביקת ה' ותורתו וזהו היה כל חפצו וישעו של יתרו שעזב הכל והלך אחרי ישראל למדבר ולכך חשב לשוב לארצו ושב להתבודד למדבר הסמוך למדין כאשר עשה משה לצאן יתרו גם חשב לגייר גרים וזהו בישראל א"א כי אין מקבלין גרים וגם יפה לו להיות אנשי מולדתו זוכים לשלימות לדת אמת לבל ילכו אחרי ההבל כי מדין מזרע אברהם מבני קטורה וזהו שדייק אל ארצי ואל מולדתי אלך גם ידע כי יקרה רעה לארצו כאשר היה לסוף מ' שנה וחשב אם הוא ישוב לארצו יגין עליהם כמו איוב כמאמר חז"ל היש בה עץ צדיק מי שמגין עליהם וגם יסוב לבבם לבלתי שמוע לעצת בלעם וינצלו

ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים. השיב משה אתה ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים. איתא במדרש לפתוח פתח לגרים. ונראה לבאר כי ישראל לא ידעו דרך במדבר ויתנכר הדרך אצלם אבל מדין קרוב למדבר וידעו איכותו ומהותו וכל אבן נגף לבל יכשל בו וזהו אתה ידעת חנותינו במדבר ואם עתה שדעתינו לילך לא"י תשוב יאמרו הבריות כל זמן שהיו צריכים לו היו מקרבים אותו אף שהוא גר אבל עכשיו שאינם צריכים לו עוד דחו אותו לשוב לארצו וא"כ אתה נועל דלת בפני גרים ולעומת זה אם יראו שאתה אצלנו ומ"מ אין לך חלק ונחלה בארץ יכירו כי כל גירות צריך להיות לש"ש ויוסיפו נכרים לעבוד ה' וזהו והיית לנו לעינים לפתוח פתח לגרים ובזכות זה יצאו מאתך יושבי לשכת הגזית שהם נקראים עיני העדה וגם בכיבוש ארצות כי לא ישתקעו בהבלי הזמן לבקר בשדות וכרמים כי יהיה יתרו להם לעינים שעזב ארצו ונחלתו בשביל לעבוד ה' וממנו ילמדו כי שוא הם הבלי הזמן רק העיקר הוא תורת ה' ועבודתו וגם כתיב אל תצר את מואב דאסור להלחם בם ומותר להלחם במדין וישראל היו בספק ולא ידעו איזה עיר מגבול מואב או מגבול מדין ויתרו ארץ מולדתו הוא מדין וגם ידע משה שיכבשו את מדין ויושביה יהיו לטבח אבל לא היושבים שם מארצות אחרות רק מי יכירן אבל אתה תהיה לעינים להכיר איזה גבול מדין או מואב ואיזה איש מדיני או איש נכרי

והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך היינו עוה"ב שבא ע"י א"י וזהו תועלת ג"כ לגרים היושבים בא"י אף שאין להם חלק בא"י ולכך יגיע לך הטוב כמונו אשר לנו חלק בא"י וזוכים ע"י בארץ החיים

ויסעו מהר ד' דרך שלשה ימים נראה לבאר מה דאמרו דמה שהיה ראוי להלך מהלך ג' ימים הלכו ביום אחד כי אילו לא חטאו היו ראוים לבא בא"י בר"ח סיון כמו שבאו בר"ח סיון למדבר סיני לקבל תורה כך היו ראוים לבא לא"י ובעשרים לחדש השני התחיל למסע ואייר היה חסר כנראה מגמ' דסוף תענית ונשאר ט' ימים מאייר ויום א' מסיון שהם י' ימים ויום אחד הוא שבת דלא היה ראוי למסע כמ"ש התוספות פרק שני מדות ונשארו ט' ימים ראוים למסע והם נסעו רק ג' ימים א"כ הלכו בכל יום מהג' ימים מה שראוי לילך בג' ימים. וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים כי ישראל חטאו כדאמרו דפרשה זו אין זה מקומו ונכתב כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות וא"כ הארון שהיה מגולה בעת מסעם בלי אוהל היה ח"ו עושה בהם כליה כי לא היו כדאים להיות הארון בתוכם והיה