תפארת יהונתן קכה

מדם נדה ולכך כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו דאם הוא מלידה או מדם נדה היה לו לכתוב בבשרו

והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים וגו' והנה ענין צרעת הוא כי רוח החיוני הוא משכן ומרכבה לרוח הקודש השורה בישראל וכאשר מסתלק רוח הקודש גם רוח החיוני במרכבה לא נמשך אחריו ומסתלק ולכך בא נגע בגוף כמו מת שנסתלק ממנו רוח חיוני ולכך מצורע חשוב כמת ומטמא כי במקום הזה נסתלק רוח החיוני וצרעת בהפך אתוון עצרת כי נעצר רה"ק ותרגום של מצורע סגירא כי סגר עליו מבוא רה"ק ולהיות כי רוה"ק עיקרו ע"י כהנים משרתי ה' בקרבנם ועבודתם ולכך כי תהיה צרעת והובא אל הכהן גם אמרו במדרש דצרעת בא לישראל מחטא העגל שנאמר כי פרוע העם ואם כן סד"א דאין להביאו לאהרן כי הוא היה גורם לזה לכך הזהירה התורה ההיפוך להביאו לכהן והנה עיקר נגעים באים על ע"ז ג"ע וש"ד והיינו לאו על גופי עבירות הללו כי על זה לא שייך עונש הזה רק בדומה לעבירות האלו וכמאמרם כאלו עובד כו"ם וכאלו בא על ערוה וכאלו שופך דמים והמתגאה כאלו עובד כו"ם וזהו שאת שמתנשא בדעתו ורמות רוחו ודומה לג"ע הוא התחברות והתדבקות בנשים וזהו ספחת שהוא ל' התדבקות כנאמר ספחני נא וגו' ודומה לש"ד הוא המלבין פני חבירו ברבים דאזיל סומקא ואתי חיוורא וזהו בהרת לבינות והנה אם חטא אדם ולא נתישן הדבר אז תרופתו קל אבל אם נתיישן הדבר אצלו אז נעשה לו כהיתר וזהו אם שער לבן בנגע סי' שנתיישן הדבר וסימן לזקנה שערות לבינות זהו סימן טומאה גם יש שני ענינים בחוטא כי לפעמים בא החטא ע"י התחברות לרשעים אבל בעצמותו הוא טוב ולכך ינסה הכהן בהסגרו לבל יבוא שום אדם אצלו וכן להיפך לא זו שחוטא רק שמחטיא גם לאחרים וזה תרופתו קשה כאמרם כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולכך יסגירנו הכהן לבל יפשה הנגע לטמא ולהסית לאחרים כי אז א"א לו לטהר אבל בזה ישוב ורפא לו: פרשת מצורע

כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית הפסוק יאמר כי אל תתמה על אשר בחטא קל יתדבק רוח רעה בקירות הבית כי כבר אמרו מי שאחזו חולי ונתרפא אז בקל יוכל החולי להתדבק בו שנית וכן הדבר בנגעי בתים דהכנענים היו דרים שם מקדם והיו כל הכותלים מלאים שדין ורוחין וכשבאו ישראל לארץ נטהרו ואם כן בחטא קל יכול אח"כ להתדבק רוח רעה בקירות הבית אם כן הכנענים שעשו בו תועבות רבות איך לא נתדבקו צרעת ממאיר בכותלים ועל זה תירץ כי היא ארץ אחוזתכם מעולם מיום הוסדה הארץ ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכך בכנען לא נתטמאו הכתלים משא"כ בכם שהיא ארץ אחוזתכם ולכך נאמר ובא אשר לו הבית כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו גם יאמר אם אתה תחזיק הארץ והבתים לאחוזה כאלו שלך הוא וירושה מאבותיך ולא תזכור כי הכל לה' ואתה בו רק כגר ושכיר יום ישלח ה' נגע בביתך ותהיה צריך לנוד ממקומך ולכך נאמר ובא אשר לו הבית היינו כי ע"י חטא זה שהחזקת בארץ ובבית כאלו שלך הוא קרה לך כן שהיה לו לייחס הכל לה' והוא בו רק גר לימים ואמרו רז"ל בשורה טובה נתבשרו שימצאו מטמון שהטמינו כנענים בכותלים והיינו הרוחות רעות שורים בכל מקום שיש בו מטמון כי הם בעלי תכונה רעה ואינם חפצים להתעשר איש ולכך שוכנים עליו לבל יקרב איש ובמקום שהם שורים אינו שורה שם רה"ק ולכך סימן כשיש שם מטמון שורה רוח רעה וע"י כן רוח הקדש מסתלק ממקום ההוא ונראה סימן נגע הסתלקות רוח הקודש ומקדם היו נשתקעו בדעה זרה כזה דפועל טוב אינו פועל רע ואינו פועל שני הפכים בנושא אחד והנה אין ברע יותר מנגע ועי"כ בא טובה שמצא מטמון והרי מופת שפועל רע הוא פועל טוב ולכך בשורה טובה נתבשרו בזה ולכך לא היה בא נגע רק במקום שנתחלק לשבטים ולא במקום שלא נתחלק לשבטים כי יהיה ריב וקטטה למי שייך המטמון זה יאמר שלי הוא וזה יאמר שלי הוא וכתיב דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום ולכך לא בא הנגע רק במקום דאין חשש קטט וריב כי הוא הוא אחוזתו ולו הבית לחלוטין וידע את אשר לו

והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית עיין פרש"י והענין הוא כי על הרוב בא נגעי בתים בשביל גסות רוח כדכתיב בית גאים יסח ה' ולכך תקנתו להשפיל עצמו ואע"פ שידע בודאי שהוא נגע יאמר לכהן כמסתפק כנגע ולחקור ממנו הדין גם ענין נגעים קרובים בטבע לאדם מפאת איכותיו וליחותיו ומזגו וגם יקרה כפי הנפש אשר בו מרבה להשפיע באדם אז יסתלק רוח חיוני במקום אחד ואז הנגע נראה אבל בבית הוא רחוק מטבע והוא דבר נסי אין בו שום טעם טבעי ובאמת לא היה ראוי לבוא אל הבית כי אם אל האדם רק מחמלת ה' בא אל הבית והחי יתן אל לבו וזהו מאמרו כנגע נראה לי הראוי מכל צד להיות לי נראה בגופי הוא בבית

וצוה הכהן ופנו את הבית וגו' כי נגעים באים על הגזל מגיע בית בבית וזה מדייק ובא אשר לו הבית ולכך צוה הכהן לפנות לחוץ כל כלי הבית ויוכר הגניבה אשר גניבת העני בביתו כי הכלים מבחוץ וכל רואה מכירם למי המה ולכך אמרו חז"ל כי בזה אשר מוציאם לחוץ לבל יטמאו הורה לנו התורה לחוס אפילו על כלי חרס שצריך שבירה אם נטמא והיינו כאמרם יעקב אבינו היה חס על פכין קטנים להיות שצדיקים אין פושטים ידיהם בגזל אבל הפושט יד בגזל אינו חס על דברים פחותים כאלה והורה לנו