תפארת יהונתן קיד

ה' חפצו וידוע כי תפלין של יד מורה על מעשה ושל ראש על מחשבה ומי שהוא איש על יצרו מקדים של יד לשל ראש היינו מעשה המצוה לתורה אבל מי שאינו איש על יצרו צריך להקדים התורה להגין מיצה"ר א"כ מקדים ראש ליד וזהו לא יפקד ממנו איש היינו אצל כל פסק כח היצה"ר ואנחנו מתגברים על היצה"ר כאיש ולכך לא הקדימו ראש ליד והבן ולכך מצות ומע"ט הם תפילין של יד שהכל בקישרא חדא והם נמסרו גם כן למלאכי השרת אבל התורה ענין מחשבי הוא לה' וזהו וראית את אחורי היינו מעשים טובים ואמרו חז"ל קשר של תפילין דהיינו יד שנא' בו וקשרתם ועל ידו תשיג אבל פני שהוא התורה שהוא לה' לבדו לא תשיג ולכך אפוד מורה על מעשים טובים והיה באחור ועיקר עשיית מעשים טובים תלוי בידים ולכך היה על כתפו אבנים טובות שמות ישראל שהם עיקר עשיית המצות אבל חושן מורה על תורה ולכך היה על לבו והוא פני ה' ולכך היה לפנים וידוע דעיקר התורה הוא חמשה חומשי תורה וספר יהושע כאמרם אלו לא חטא [ישראל] לא נתן להם יותר הרי ו' ותורה שבעל פה ששה סדרי משנה הרי י"ב ולכך היו י"ב אבנים ובמעשים טובים אין הבדל רק בין דברי תורה לדברי סופרים שיש הבדל בכמה ענינים לכך היה מחולק בשתי כתפות ושני אבנים ולא יותר ולהיות כי מצות הנחיל לנו משה כי קודם מ"ת שלמדו האבות תורה היינו רק תורה וענין ולא מצוה ולכך עובד כוכבים ומזלות העוסק בתורה חייב מיתה כי ירושה היא לנו מאבותינו ולא העוסק במצות כי מצות הוא לנו ממשה אבל התורה ירושה הוא מאבותינו ולכך על האפוד שמרמז על המצות היו שתי אבנים שהם בהפך אתוון משה וכנסת ישראל צווח שימני כחותם על זרועך וכחותם על לבך והיינו שנהיו חקוקים בזכרון אהבה לה' במעשה ובמחשבה כמו תפילין שלנו וזהו אמרם הקדוש ב"ה מניח תפילין ולכך נשא אהרן שמות בני ישראל על כתיפיו דהיינו כחותם על זרוע ועל לבו כחותם על לבו והם תפילין דמרי עלמא והם לזכרון והבן: פרשת כי תשא

ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות לוחות אבן כתובים באצבע אלהים הנה לכאורה יש לדייק למה לא נתן הקב"ה הלוחות למשה קודם קבלת התורה ולא ככלותו לדבר אתו אבל נראה דאיתא בזוהר וכן כתבו כל ספרי מוסר שאין להחמיר על בעלי תשובה להכביד עונותיהם בעיניהם כל כך לבל יתייאשו מתשובה ואיתא בזוהר כי בלוחות היו חקוקים כל עונשין לטותא מאן דעבר על המצות ולכך כתיב כתובים באצבע אלהים כי מדת הדין חקוק בלוחות ומזה הטעם נוכל לומר ששיבר משה את הלוחות על שראה שעשו את העגל כי אלו ראו ישראל בלוחות גודל העונש היו מתייאשים מתשובה ולכך אלו נתנם למשה מתחלה היה מקבל התירה מיראה לכך לא ניתן רק ככלותו לדבר אתו את התורה וקיבל התורה מאהבה

וירא העם בי בושש משה דרשו חז"ל בא שש היינו שעה ששית ונראה ליתן טעם דלכאורה למה הטעו את עצמן בזה כסבורין היו דמשה מת הא במופת ראו בכל יום דהמן בא באהליהם והמן היה בזכות משה רק נראה דכתיב וחם השמש ונמס ועיקר זריחת השמש בשעה ששית וע"י כך הגיעו למעות דממה שנפל להם המן באותו יום בבוקר אינו ראיה שהוא חי עדיין דשמא מת אחר נפילת המן. ואם לא היה נימס אחר חצות היה להם סימן שהוא חי עדיין דאל"כ היה להרים תולעים ולהבאיש אחר מיתת משה כיון דהיה רק בזכות משה אבל עכשיו שהגיע חצות ונימס מחמת זריחת השמש לא היה להם סימן שהוא חי: גם נראה וירא העם כי בושש משה דהעם היינו ערב רב ואיתא בגמרא דבשני בשבתא אקלע ריש ירחא דסיון א"כ היה י"ז בתמוז ביום ה' ואז בשעה ששית לבנה דביה כל כח המנחשים דלית ליה מגרמיה ולכך נקרא ערב רב דביה כח לבנה לכך וירא העם כי בא שש

עוד נראה לבאר כי בא שש דאיתא במדרש אמר הקב"ה למשה הם עשו את העגל בחצי היום ולכך יתנו מחצית השקל ולהבין נראה דאיתא דהלוחות היה משה מקבל במזל מאזנים והטעם נראה דידוע דבכל יום הי"ב מזלות משתמשות והולכות רק המזל השולט באותו חודש הוא הראש בשולטנות ואותו חודש של קבלת הלוחות היה בחודש תמוז ומזל סרטן מושל בו והוא משמש שעה ז' ושעה ח' ומזל אריה משמש שעה ט' ושעה י' ומזל בתולה שעה י"א ושעה י"ב והוא ו' שעות ליום ומיד אחר ו' התחיל שלטנות מאזנים וזה שאמר כי בא שש דאז מהדין למשה לבוא וזה שאמר אתם עשיתם את העגל בחצי היום דהיינו במאזנים ומדה כנגד מדה הוא ליתן מחצית השקל דהוא כמו חצי מאזנים דחצי זכיות וחצי עבירות ולכך נותנין במחצית השקל הקלבון להורות דהזכיות הם יותר להכריע והנה לכאורה יוקשה על מה דאיתא דהשטן הראה להם דמות משה מוטל מת במטה פורח באויר וכי ח"ו יש לשטן כח כל כך לברוא בריאה אחרת להטעות את ישראל ומי מערב אל לבו להלחם כנגדו רק נראה דאיתא בזוהר של נעליך מעל רגליך לא פשיטת נעל רק פשיטת החומר ונותנין לו לב בשר בזכזוך מלמעלה דבלא"ה אי אפשר להגוף לקבל התורה מפי ה' וזה הגוף של משה נשאר שם בסנה ואותו הגוף הראה להם

ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה לו הענין הוא כי נודע להם כי הדיבור יהיה למשה מבין שני הכרובים אפי זוטרי והיינו כי במרכבה פני אדם אפי רברבי ובהשפעתו למטה אפי זוטרי וגם למעלה הכל