תפארת יעקב חושן משפט חלק ב ד

בדרך עד שלא בא לרשותו של שואל אבל אם היתה מתה ברשותו של שואל אפי' שלא בעדים אם הודה שעשאו שליח חייב באחריותה וה"ה הכא:

ומה שהק' הש"ך כיון דביש עדים אמרי' מסתמא עשה שליחותו ה"ה באין עדים לא הבנתי דבריו דהא אפי' במקום חזקה גמורה אמרי' מגו היכי דהוי קולא לנתבע א"כ ה"נ אינו יכול להוציא ממנו בחזקה זו. ולענין הלכה פסקו הב"י והב"ח שהעיקר כהרמב"ן כיון שהרמב"ם כתב כן והש"ך כתב דהרמב"ם מודה להרא"ש בזה אלא דמיירי שלקח לצורך השותפות בצווי של השותף השני דבהא כ"ע מודים כיון דנעשה שליחו ולא הוצרך הרמב"ם לבאר זה דלא מיירי אלא מדין ששניהם ערבאין זה לזה וגם זה צל"ע לפי מ"ש לעיל דדעת הרמב"ם פרק כ"ה ממלוה ולוה דלאחר מתן מעות אין חילוק בין ערב סתם לערב קבלן ובשניהם לא נשתעבד אלא אם קנו מידו כיון שלא על אמונתו הלוהו א"כ מה בכך שלקח לצורך השותפות בצווי של השותף השני כיון שלא נתברר בעדים שהוא שליחו ולא הי' הדבר ידוע בשעת מתן מעות ושלא על אמונתו הלוהו כיון שהי' יכול להכחיש שלא עשאו שליח מעולם כיון שהשותף השני לא הי' באותו מעמד. גם דוחק לפרש כן דברי הרמב"ם כיון דמעיקרא קאמר שנים שלוו מאחד ולמה קאמר או שותפין שלוה אחד מהם לצורך השותפות כיון דלא מיירי הכא אלא מדין שהן ערבאין זה לזה ולמה שינה לשונו אלא ודאי שבא להשמיענו כדעת הרמב"ן ואפי' לא הי' שליחו של שני אלא לקח סתם לצורך השותפות כנ"ל:

סעיף ג. (ג) שנים שערבו לאחד כשיבוא המלוה ליפרע מן הערב יפרע מאיזה מהם שירצה ואם לא הי' לאחד מהם כדי החוב חוזר ותובע לשני בשאר החוב ובסימן קל"ב כתוב שיש חולקים בזה וא' שערב לשנים כשיפרע למלוה יודיעו על חוב איזה משניהם פורע כדי שיחזור עליו:

(ג) שנים שערבו לאחד כשיבא המלוה ליפרע מן הערב יגבה ממי שירצה, ויש חולקין והם הבע"ת בשם הרמב"ן וה"ה פרק כ"ה ממלוה ולוה והביא ראי' לדעת הרמב"ם מהא דאמרי' ריש פ' בית כור האחין שחלקו ובא בע"ת וגבה מאחד מהן והתוס' כתבו התם דמיירי באפותיקי מפורש ע"ש:

אבל באמת נלפענ"ד להביא ראי' כיש חולקין מהא דגרסי' פרק יש נוחלין (דף קכ"ו) יצא עליהן שטר חוב בכור נותן פי שנים וע"כ התם מיירי שהבעל חוב בעצמו בא לגבות חובו דאל"כ אלא שכבר גבה מאחד מהן כולו והוא רוצה ליקח מהאחין מכל אחד חלקו וקא משמע לן שהבכור נותן פי שנים דא"כ תקשי לשמואל דס"ל סו"פ בית כור דאחין שחלקו לקוחות הן ואם פרע אחד כל החוב אינו יכול לגבות מהאחין אחרים אלא ע"כ שהבע"ח בעצמו בא לגבות ולדעת הרמב"ם מאי קאמר הא כל אחד יכול לגבות כולו כמו שני ערבים דנכסי דבר נש אינון ערבין בי' א"ו כדעת הרשב"א והרמב"ן דאין חילוק בין שנים שלוו או שנים שערבו ובשניהם א"י לגבות אלא אם אין לזה נכסים:

ואפשר לחלק דדוקא בשנים שערבו שנשתעבדו בשיעבוד גמור מטעם ערב גובה מכל אחד כולו אבל ביורשין אף דאמרי' מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן מ"מ המצוה אינה חלה אלא לכל אחד לפי חלקו ולא יותר והבכור נותן פי שנים. אבל מ"מ קשה לדעת הרמב"ם שסובר שיעבודא דאורייתא וגובה מן היורשין מדאורייתא ולא משום מצוה צ"ע:

סעיף ד. ראובן שהוצרך ללוות מנה משמעון ולא רצה ללוותו עד שיכנסו יהודה ולוי ערבים והעני ראובן וגבה שמעון כל חובו מלוי וחזר אוי לתבוע מחצית המנה מיהודה וטען יהודה לא נכנסתי ערב לך אלא לראובן ואיני חייב לך אלא השליש אין בדבריו כלום וצריך לפרוע החצי:

סעיף ה. (ד) ראובן תבע משנים שלוו ממנו כאחד וכפר א' והודה אחד אין עדותו מחייב את חברו (שבועה) ואם היו הנתבעים ג' והודו השנים עליו ועל עצמן אין הא' מתחייב ממון על פיהם אבל אם הוציא שטר על ג' שיש לו אצלם כך וכך ממון וטענו כולם ואמרו פרענו זה בפני זה אם כל א' כתוב סך ידוע כפני עצמו ואין ביניהם שותפות מעידים זה על זה ואין חוששין לגומלין (ועיין לעיל סי' ל"ז סעי' ד' ה' ו'):

סעיף ו. שנים שלוו מאחד בשטר אחד ומחל לאחד מהם לא מחל אלא חלקו וגובה מחבירו חצי החוב:

הג"ה. ויש חולקים ואומרים דכל החוב מחול ואין יכול לתבוע לחבירו כלום (טור בשם הרא"ש) ולענין הלכה אם היו אלו הב' ערבים קבלנים שאז הי' יכול לגבות כל החוב מאחד מהן ומחל לאחד מהן כל החוב מחול וגם השני פטור אבל אם אינם ערבים קבלנים שאז צריך לתבוע כל אחד ומחל לאחד מהם אינו מחול אלא החצי וגובה מחבירו חצי החוב (דעת עצמו):

סעיף ז. אחד שלוה משנים ומחל אחד מהם כל החוב אין חלק חבירו מחול:

הג"ה. אפילו שניהם כתובים בשטר אחר (תשו' רשב"א אלף פ"ז) נתפשר הלוה עם אחד מהם לא יוכל השני לומר כבר הודית שאתה חייב לנו ותתפשר עמי גם כן כי יוכל הנתבע לטעון לזה ויתרתי ונגדך איני מוותר (ת"ה סי' שנ"א):

סעיף ח. שנים שהם ערבים בשביל א' ופטר המלוה את אחד מהם מהערבות וי"א שיכול לגבות כל החוב מהערב השני (ועי' לקמן סוף סימן תל"ב):

סעיף ט. שנים שהלוו או הפקידו לאחד ובא אחד מהם ליטול חלקו אין שומעין לו עד שיבא חבירו אבל אם חבירו בעיר ושמע ולא בא צריך ליתן לזה התובע הכל ואם טען שאינו רוצה לתת לו אלא חלקו אבא חלק שותפו יתן ביד בי"ד הרשות בידו:

הג"ה. וכל זה בשנים שהפקידו ביחד אבל מי שהפקידו ביד אחד ומת והי' לו ב' בנים ובא אחד מהן נותנין לו חלקו (תשו' הרשב"א סימן אלף ק"ב) ועי' לקמן סי' רצ"ט מאלו הדינין:

סעיף י. לוה משנים ונכתב השטר בשם אחד מהם אם תבעו אותו שלא נכתב השטר על שמו יכול לדחותו ולומר לא נתחייבתי לך כלום:

הג"ה. וצריך הרשאה מן השני אבל זה שכתוב בשטר יכול לגבות כולו בלא הרשאה (תשו' רשב"א סי' אלף קל"ז) והה"ד אם שניהם כתובים בשטר כל אחד יכול לגבות כולו (תשו' הרשב"א סי' אלף פ"ב וסי' אלף פ"ו) איש ואשתו שלוו מאחד היא חייבת לפרוע החצי מכתובתה ואם הבעל או יורשיו פרעו כל החוב חוזרים ונפרעים ממנה החצי ואם הבעל קיים והיא טוענת אתה לקחת כל המעות אלא שאני נכנסתי עמך בשטר אינה