תפארת יעקב חושן משפט חלק א שנב

בין בפניו או לא ודו"ק:

(ה) אבל אם אין שם וכו'. עש"ך בשם הב"ח דהביא ראיה מדברי התוספות הנ"ל והש"ך דחה ראייתו ובאמת בלא"ה עיקר קושית התוספות לא הבנתי כלל דמה ענין זה לפרעון שם הטעם כיון דהוא יש לו חייוב ושיעבוד על זה יכול לומר לו או תמחול לי שיעבודך או קבל המעות ולמה אהיה עבד לוה בחנם משא"כ שם דאין להם זה על זה כלום רק הוא רוצה לגאול השדה ומקודם השדה של זה ואין לו על זה שום חיוב א"כ בע"כ לא הוי נתינה. ובתומים ביקש לדחות דינו של הש"ג מהך דמשכנתא באתרא דמסלקי בסמוך ודבריו תמוהין דהתם כיון שיכול לסלקו מן הפירות אפילו בתוך הזמן מ"כ מבואר בהכרח דמעיקרא לא לטובת המלוה הוקבע שהרי הוא אינו יכול לתבעו ת"ז המעות והלוה יכול לסלקו שלא יאכל הפירות בנכייתא אפי' בתוך הזמן לכך יכול לפרעו בע"כ ג"כ וכן מבואר להדיא בש"ך ס"ק י"ג בשם בעה"ת:

(ו) אבל בפקדון. עש"ך ס"ק ט"ו מה שכתב ליישב קושית הסמ"ע ובתומים תמה עליו ולא הבין תירוץ הש"ך כי חשב דכוונת הש"ך לחלק דכאן אמר לו והראה שהם צרורין ולא כן הוא רק דכוונתו דאפילו במקום שיכול להשתמש היינו בסתמא או שאינו כאן אבל באומר למפקיד בפי' שאינו רוצה והוא מניחו אצלו בע"כ פשיטא דלא מיחשב שומר בע"כ:

(ז) יש אומרים שאין המלוה יכול לעכב עש"ך דהרי"ף ורמב"ם חולקין על זה והביא ראיה מדברי הרמב"ם ספ"ג מהלכות מלוה ופי' הוא דבריו דאפילו בת"ז אינו צריך לקבל פרעון בפרוטרוט. ופירושו תמוה דהיאך כתב הרמב"ם שלא יכוף] אותו בדין בפעם אחת לגבות הכל הא בתוך זמנו אינו יכול לכופו כלל והוי לי' למימר כדי שיוכל הוא לפרוע החצי ומה זה שכתב דהמלוה יכפהו אי משום דכשיגיע הזמן יכפהו על הכל הא גם בשני שטרות יכול לכופו אז על הכל וכן הלשון בש"ס דלא ליכוף לפרעו אי אפשר לפרש כך דהא אינו יכול לכופו על הכל לכן נראה דוודאי בתוך זמן מודה הרמב"ם דיכול לכופו לקבל ממנו זוזי זוזי רק כשיגיע הזמן אז אינו יכול לשלם לו פחות מדמי הלואה אף שאין לו יותר ורוצה על הנשאר זמן ב"ד מ"מ כיון שהחיוב חל על הכל אין צריך לקבל ממנו פחות רק לאחר זמן ב"ד ישלם לו הכל וזהו כוונת הרמב"ם דאם יהא שני שטרות ויש לו חמשים ישלם לו כשיגיע הזמן ועל החמשים הנותרים יקח זמן ב"ד משא"כ אם יעשה שטר של מאה יכוף אותו לשלם הכל בבת אחת אבל בתוך הזמן מודה. הרמב"ם דיכול לשלם לו מעט מעט בע"כ אמנם בעיקר דין זה דלאחר זמן אף שהרב בהגה' כתב כן בשם המרדכי לפע"ד צ"ע דהא בש"ס במימרא דרבא לא נזכר כלל ת"ז וכן הרא"ש לא הזכיר ת"ז בדבריו משמע דסובר דאין חילוק כלל דה"ה לאחר זמן כיון שאין לו עכשיו מזומנים יותר ורוצה זמן ב"ד יכול לשלם לו מה שיש לו בע"כ וצ"ע:

(ח) נותן לו מטבע עש"ך ס"ק כ"ז בשם מהרש"ל דאם הגיע הזמן ודחהו בלך ושוב ואח"כ נפסל חייב ליתן לו מטבע היוצא.. ובתומים תמה עליו דמדברי התוס' שהקשו מ"ש מגזלן מבואר דלא כמהרש"ל דהא גזלן גרע מלך ושוב דהלואה ע"ש ולפעד"נ דלק"מ דהא התוספות באמת תירצו שם דיש חילוק בין הלואה לגזלן דכך הדין בהוזל בהלואה כזולא דהשתא ובגזלן כמעיקרא והיינו באמת מהאי טעמא דכיון שגזלו הפסידו דלולי הוא הי' מוציאו כמעיקרא דוקא אם הוא בעין לא הוי רק גרמא משא"כ כשהוציאו הוא משא"כ בהלואה דמרצונו נתן לו והוא ישלם לו בזמנו משא"כ כשדחהו בלך ושוב הוי כגזלן ממש כנ"ל וע"ש:

סליק הלכות הלוואה בעזה"י ונשלם חלק ראשון בסי' ז' סוף ס"ק י' השגתי על התומים ממקושש וכוונתי ע"פ פירש"י פרשת אמור דהתם כתיב לפרוש להם ובמקושש כתיב כי לא פורש ומזה הוכיח דידעו דמקושש במיתה ודו"ק. בסי' י"ב ס"ק ו' דוודאי לא משמע ליה בלית ליה נכסי מיירי דוקא כצ"ל וכוונתי דאי היה הכוונה דלית לי' נכסי כלל גם זה לא שכיח כמו מלוה ישנה אבל באמת אין הכוונה כך רק דלית ליה כדי התשלומין משא"כ מלוה ישינה לא שכיח. בסי' י"ח ס"ק א' השגתי על הסמ"ע שכתב דדעת רש"י דאין איסור לענות על רב וכעת מצאתי להדיא ברש"י גיטין דף נ"א בד"ה דכלהו בהדיא דלא כהסמ"ע ע"ש שם ס"ק ב' בד"ה אך גוף דברי התוספות וס"ק ד' כתבתי דאחד מן התלמידים אינו נחשב בכלל המנויים ועכשיו מצאתי בר"ן בחידושיו שהביא דעות בזה ע"ש היטב:

בסי' כ"ב ס"ק ג' וראיתי להר"ן ז"ל וכו' דהכא לאו במחול לך בפי' עסקינן וכו' תדע וכו' עיין היטב בחידושי הר"ן ז"ל ובנ"י ובש"ס שם ותבין מה שכתבתי כי קצרתי בלשון הר"ן ז"ל:

שם ס"ק מ' בד"ה אך באמת וכו' כוונתי דחבירו יקבל עליו השבועה דיודע דהוא לא ישביענו כשיראה שרוצה לישבע כיון שהוא אינו רוצה לישבע באמת מחמת איום כ"ש שלא יניח לו לישבע בשקר ודו"ק:

בסי' כ"ד ס"ק ב' עיין היטב במרדכי פ"ק דמציעא ובהגהת מרדכי שם ותבין מה שכתבתי כי קצרתי:

בסי' ל' ס"ק ז' בד"ה ומה שנראה וכו' אין דנין על פי אחד בד"כ וכו' ע"ש ונראה שזהו שאמרו דילפינן לה מקרא לא יומת על פי עד אחד והיינו דעדות מיוחדת אין כאן רק אחד משא"כ כשמעידין אחד על חבירו יש כאן ב' עדים המעידין בוודאי אמת ודו"ק:

בסי' מ"ז ס"ק ב' כתבתי ליישב דברי ר"י וכוונתי לא מבעי לר"י דדבר תורה מעות קונות רק משום גזירה דנשרפו חטיך בעלי' אם כן הכא דע"כ דלא שייך זה דאל"כ תקשי ליה לר"י בפשיטות ניחוש שמא יאמר נשרפו וכו' וע"כ דלא חיישינן בהא כיון דלא שכיח א"כ ממילא כיון דקנינו מן התורה נקנה בכסף ואפי' לר"ל דאמר משיכה מן התורה מ"מ הכא גזירת הכתוב דנקנה בכסף כיון דמ"מ עיקרו לקרקע הוא הוי כקרקע ודו"ק: