תפארת עוזיאל חלק ב קעו

במשנה ב"ש אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין וב"ה אומרים נוטל את הטבלא כולה ומנערה. הכוונה כי ידוע שב"ש הי' מסטרא דדינא ע"כ הי' דרכו להחמיר תמיד ואף שנראה שכאן מקיל מ"מ נראה שכוונתו הי' גם כאן לחומרא ומרמז לזה בש"א מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. ר"ל שע"י השולחן ואכילת האדם אף ביום השבת שהאכילה הוא מצוה אעפ"כ מגיע הגבהה גדולה להקליפות וחלק הנחש וזה הוא עצמות וקליפין. ר"ל לעצם הקדושה הרוחניות שיש בכל מאכל וגם לקליפות ויחדיו יהיו תמים על ראשו ע"כ צריך האדם לקדש את עצמו במותר לו אף בשבת ולהניח מלמלאות תאוותו כ"כ ובה"א נוטל את הטבלה כולה. ר"ל טבלא הוא כמו שני תיבות שכולו טוב הוא לה שבשבת אף חלק הרע נכלל בקדושה וע"כ מותר להרבות באכילה כל מה שצריך ובודאי הלכה כב"ה ע"כ יסד האר"י ז"ל בחרוז בני היכלא כו' קריבו לי כו' לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין כו' שכוונתו לדבר זה לבר נטלין. ר"ל שבשבת רשאין כל איש הישראלי ליטול לעצמו ולהנות מכל דבר החיצונות ובר הוא לשון חיצונות כידוע ולא עאלין הני כלבין דחציפין ר"ל שע"כ רשאין כ"כ להרבות בתאוותם בשבת יותר משאר ימים כי לא עאלין בשבת הני כלבין דחציפין שגם חלק הרע של הקליפה נכלל בקדושה ואין להם שום עלי' כלל בשבת להאחז בקליפות האכילה

בגמרא מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואינו נכנס בתוכו להתפלל נקרא שכן רע. הכוונה כי הנה הכוונה בנוסח התפלה בליל שבת מקדש מלך עיר מלוכה כו' שבהיות הצדיקים מקדשים את מלכם הוא ית' ע"י מעשיהם הטובים אז עיר מלוכה ר"ל עיר הוא לשון התעוררות שנתעורר אז אצל הקב"ה החשק להיות מלך משא"כ להיפוך כשאין מקדשין הקב"ה למטה אז המדה להיות מלך הוא כמו סתום שאינו חפץ בהמדה וזה מי שיש לו בהכ"נ בעירו ר"ל ביהכ"נ בית כנוסיא לכל שלשם כל הנשמות נתקבצין כמו ובמקהלות רבבות שכל רבבות ישראל מתקבצין לשם במדה ההוא ויש לו ביהכ"נ בעירו הוא לשון התעוררות ר"ל שהכניס אליו הוא ית' התעוררות מלמעלה ואינו נכנס בה שאינו קונה שום שלימות בהתעוררות ואינו פועל בה כלל נקרא רשע שכן רע שמיד בהגיע אליו התעוררות מלמעלה צריך שיתמיד וישתדל בה ויעשה מצות ולא יהא התעוררות מלמעלה לריק ח"ו

בגמרא אמר שמואל נהירין לי שבילין דרקיעא כשבילין דנהרדעי. לכאורה הוא התפארות ולמה דיבר שמואל כן וגלה סודו. ונראה דאדרבא שמואל לא החזיק טיבותא לעצמו דידוע דברי ית' לברוך בן נרי' דאי אפשר לו להשיג הנבואה כיון שחטאו ישראל וזכות הנביאי' למדריגת נבואה לא בא אלא מצד זכות ישראל וכן מצינו במרע"ה כשחטאו ישראל אמר הקדוש ברוך הוא לך רד הרי דלפעמים מצד עצמו אין ראוי לגדולה כ"כ רק מצד זכות ישראל שצריכים למנהיגים וכן אם אדם ראוי למדרגה גדולה מ"מ אם הדור אינו ראוי לא משיג בעון הדור כמאמרם ז"ל ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך וזה נראה כוונת שמואל דהי' נשיא בנהרדעי אמר נהירין לי שבילין דרקיע כשבילי דנהרדעי פי' כמו שאנשי נהרדעי מנהרין במעשה ידיהם כן מגיע לי מדריגה מבורא ית' לפי מעשים ואין זה גאות אלא אדרבא קצת ענוה יש בו דאני איני שוה לעלות למעלה כ"א ע"י בני עירי והי' מוכיח זה לאנשי עירו שייטיבו דרכם

בגמרא ביהמ"ק של מטה מכוון נגד ביהמ"ק של מעלה ר"ל הכוונה שהצדיקים הם מקדש להקב"ה כמד"א ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ר"ל בתוכם ממש וכפי אשר הכין אדם מחשבתו ולבו לעבודתו ית' ועושה בתוך עצמו מקדש כן משפיעין עליו מלמעלה מקדושתו עליונה אם מעט ואם הרבה או כפשוטו שכשיעור הקדושה הנובע מלמעלה כן נשרש באדם שבהיותו זוכה