תפארת עוזיאל חלק ב קנג

שמו עם ו' שמכונים אנחנו להיות רק שלו ית' שכל שכלנו רק על עבודתו ית' אז הפי' בראש הפסוק כאופן א' שהדין נהפך לרחמים ובהיות אנחנו במדרגת ולא אנחנו עמו שאין אנו מכונים כלל להיות שלו אז הפי' כאופן ב' שהרחמים נהפך לדין חלילה

עוטה אור כשלמה. פי' שהוא ית' מעוטף באור וכמלבוש שפעמים אדם לבוש בה ופעמים מפשיט לבושו כך הוא ית' לפי ערך המקבל כל כמה שהמקבל מגושם טפי הוא ית' מלביש א"ע באיזה לבוש כדי שיוכל מקבל לקבל מאתו ושלא יקרה לו כמסתכל באור השמש שעיניו כהות וכשהמקבל מזוכך כבר הוא ית' מפשיט הלבוש והכל בזכות המקבל לפעמים מפשיט ית' שני לבושים כי הבריא בראי' יוכל להסתכל מעט גם באור השמש ממש וכן הוא אומר פשטתי את כתנתי

חדשים לבקרים רבה אמונתך. הכוונה כי אהבה אותו ית' נקרא בלשון בוקר אור ובהיות מתגדל שכל האדם ומרבה יותר באמונת השם אהבה מתרבה ביותר ועיקר אהבה בה' בא מחמת אמונה דכל פעם שמחזיק לבו יותר באמונת השם בא יותר אהבה להשי"ת וזה דקאמר חדשים לבקרים ר"ל באיזה סיבה יצוייר שמתחדש לבקרים דהיינו שמגיע לאדם יותר התחדשות אהבה בכל יום יותר מאתמול לבורא ב"ה לזה קאמר רבה אמונתיך כשהאמונה נתרבה אצלו יותר בהתחזקות לה' אז בא ממילא יותר א אהבה להשי"ת

אשרי תמימי דרך ההולכים וגו'. פי' אע"פ שהולכי' בתורה מכל מקום רואים ודואגים הכל לתמם דרכיהם וכל ימיהם בפחד פן ואולי מקצרים בעבודתו ית' וכמ"ש האלשיך הקדוש אשרי כל ירא ה' אע"פ שהולכין בדרכיו וזה אשר אנכי מצוך היום ובכל יום יהיו בעיניך כחדשים פי' כאלו לא עשית מאומה עד הנה שקצרת בכוונת העשי' וכדומה

או יאמר אשרי תמימי דרך, כי עוה"ז מכונה בשם דרך וכ"כ האלשיך ע"פ ובלכתך בדרך וקרא גילה לן שעבודתו ית' אינו כמו מילי דעלמא שאדם נוסע לדרך להביא סחורה ממילא לא מגיע רק לו תועלת ולא לדרך אבל ההולכים בתורתו מתמימים גם הדרך דהיינו לעולם עצמו וכמאמרם ז"ל ע"פ נמוגו ארץ וגו' ואנכי תכנתי

או יאמר אשרי תמימי דרך. פי' הצדיקים מתמימים ומשלימים הדרך ועי"ז אף לא פעלו עולה דהיינו הבינונים יכולין לילך בדרך זה של הצדיק וזה אף גם מי שאינו רק לא פעלו עולה בדרכיו הלכו היינו בדרך ה' ית' או בדרכיו של הצדיק אליו ית'

חשבתי דרכי וגו'. במדרש כל יום אני חושב לילך לבתי קרקראות כו' ואשיבה רגלי אל עדותיך כי אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו ודרשו חז"ל אם הגיע עבירה לידו ופורש ומי שיושב בד' אמות של הלכה ואין יוצא לחוץ ומחשב טובות עוה"ז ומחשב גדולתו ית' ושהכל כאין נגדו אז ממליך אותו ית' על כל נבראיו והוי ג"כ כאלו בא עבירה לידו ופורש וזה חשבתי לשון חשוב ויפה שהרהרתי כי גם טובות עוה"ז הוא יפה לחשוב אלא שאשובה רגלי אל עדותיך היותר טוב

או יאמר פי' המדרש כל היום אני חושב לילך לבתי קרקראות. הכוונה. ע"ד מאמרם ז"ל אל תאמר א"א בבשר חזיר כו' ולכך הי' דוד מחשב תענוגי עולם ונפרד מהם ע"י יראתו ית' או שעשה כן במכוון לבחון כמה מתלהב לעוה"ז ומכ"ש שיתלהב לעבודתו ית'

או יאמר חשבתי דרכי וגו'. כי הדרך שהוא לקדושה הוא חשוב כמאמרם ז"ל הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו אבל הדרך שהוא לצורך האדם בגשמיות אינו חשוב אבל אם האדם גם דרכי עצמו לעבודתו ית' כי עושה צדקה בכל עת וכדומה נחשב גם דרכי עצמו וכן מצינו שאסור לרוץ מבה"כ אבל ע"מ למיעול שרי לרהוט וזה חשבתי דרכי דרכי עצמי ג"כ חשבתי שיהי' חשוב כי ואשיבה רגלי אל