תפארת עוזיאל חלק ב קמו

למעני אעשה ובהיות לו ית' לעצמו למשען לפדות השכינה כמד"א כי כבודי לאחר לא אתן אז גם אנחנו נוושע וזה המה ינחמוני שבזה אנו מתנחמים

הפכת מספדי למחול לי. שבהיות האדם עושה תשוב' מאהבה אז כל העבירות נעשין זכיות וזה הוא מספד למחול לי ר"ל שהעבירות עצמן המכונים בלשון הספד נעשה מחול דהיינו מצות וכדי להבין מה הוא הענין מחול שמכנה בזה. נראה כי מדרך העולם שהענין מחול הוא אצלם שמתחלה עומדין בבת אחת ואח"כ מתרחקין איש מחבירו כי זה הוא המחול ואח"כ חוזרין ומתקרבין כן הענין בנו כי התירוץ שלנו נגדו ית' כי אף שחזרנו לאחור מעבודתו ית' אעפ"כ דעתינו להתקרב אליו ית' ולגרום יותר שעשועי' למעלה שהי' רחוק ונתקרב אח"כ וזה שאמר הפכת מספדי למחול לי ר"ל שמזה הטעם הוא ית' יכול לכפר העונות שהוא ית' מכנה החזרה שחזרנו אחור מאצלו רק למחול כמדובר וזה כמו שאמרו חז"ל האי עלמא כבי הלולא דמיא ר"ל כמדובר כמו שבבית החתונה שרוקדין בתולות ורחוק כל אחד מחבירו ולבסוף מקרבין כן האי עלמא כמדובר

או יאמר הפכת מספדי למחול לי. הכוונה כי בהיות האדם עושה תשובה מאהבה אז הזדונות נעשין כזכיו' וזה מספדי למחול לי ע"ד הכוונה הנ"ל שמעבירות עצמן נעשין זכיות פתחת שקי ותאזרני שמחה כי שק מרומז על הקליפות והקב"ה פתח שקו ועשה שמחה במקומו שהעבירו' עצמן נעשין אח"כ מלאכי' קדושים

רבות רעות צדיק. הקשה בזוהר הקדוש לצדיק הו"ל לכתוב וי"ל דלצדיק לא מזמין שום רעה חלילה כי כולם לא נבראו אלא לצוות לזה לציית לזה (והיינו שמתחלה צריך סיוע לדרך הטוב וזה לצוות ואח"כ נתגדל במעלה יותר עליונה ורצון יראיו יעשה וזה לציית לזה) אלא אם יש רשעים בעולם והוא ית' רוצה להענישם אז כיון שנותן רשות כו' חלילה אז נותן הוא ית' השגתו להציל הצדיק וזה עיני ה' אל צדיקי' וגו' כי פני ה' בעושי וגו' ואז רבות רעות צדיק שלא יכוה בגחלת רשעים חלילה (אבל לצדיק הוי משמע שהרעות חלילה על הצדיק עצמו בעצמם וזה אינו) ומכולם יצילנו

הנחמדים מזהב ומפז ומתוקים מדבש כי מי שאוכל דבש הרבה נפשו קצה בה אבל זה מתוק מדבש כי גם עבדך נזהר בהם בשמרם לשון המתנה עקב רב ע"ד שכתב במדרש עושי דברו לשמוע בקול דברו כי בשעת עשותם שליחות זה מקוי' כבר לשליחות אחרת וכן באדם מצו' גוררת מצוה שעושה מצו' ומקוה לעשות עוד הרבה הרי נחמד ומתוק מדבש

חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי וגו' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. יש לדקדק כפל הלשון ועוני לא כסיתי ועוד פעם אחד אמרתי אודה עלי פשעי וכן דקדק הזוהר הקדוש וכן מה שסיים ואתה נשאת עון חטאתי סלה. נראה הכפל שהתחיל בזה חטאתי אודיעך ואם בא לאשמעינן שהוא ית' מכפר ה"ל למימר תיכף חטאתי אודיעך ואתה נשאת וגו' למה המתין בזה עד סוף המקרא ונראה דידוע שיש שני מיני תשובה אחד מאהבה דהזדונות נעשין זכיות והשני מיראה שהזדונות נעשין שגגות והנה לא מצינו בגמרא אלא בזדונות הכל ולא בשגגות העושה מאי דינם ונראה הטעם דהתשובה על שגגות הוא בודאי מאהבה ולא מיראה דמיראה א"א להיות דלא מעניש השי"ת על השוגג ולא עושה תשובה רק מאהבה דגם בשוגג נתטנף הנשמה כמו ששופכין על בגד יפה בשוגג מ"מ נתקלקל הבגד רק דעונש ליכא דעשה בשוגג אבל מאהבה ודאי ראוי לעשות תשובה והנה כשאדם עושה תשובה מסופק בעצמו אם זה מאהבה או מיראה וכ"ז במזיד משא"כ בשוגג בודאי הוא מאהבה כמדובר ויש תרופה לדבר בירור הדבר גם במזיד והיינו לעשות שני פעמי' תשובה על המזיד דאז בודאי הוא מאהבה דנהי דפעם ראשון הוא מיראה מ"מ לא נשאר כ"א שוגג מאותו