תפארת עוזיאל חלק ב קלא

עליכם וכשישראל מהרהרין בתשובה קודם תקיעת שופר אז חוזר השי"ת למדת התפארת וזה תקיעה שלפני' ושאחרי' כי תקיעה הוא תקע י"ה שמתפשט השי"ת למדת התפארת ודו"ק היטב

כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. כי כשהאב רואה בנו יחידו מאשתו ראשונה מבקש קצבה מאשתו השניה הוא נעצב מאוד ובפרט בנים של אשתו השניה מבעל זר אוכלין ושותין ושמחים. וזה כי חוק לישראל שאין לישראל אלא שפע דחוקה דהיינו חוק וגם חוק הוא מזונות ע"ד ואכלו חוקם וגו' הוא משפט לאלהי יעקב שיש צער אליו ית' מזה. והנמשל מובן מאליו

לצופה נסתרות ביום דין. עד"מ לאשה עשירה גדולה שבעלה הלך למדינת יום וצרור כספו לקח בידו אז היא יושבת בוכה באשר שהיתה מיוחסת גדולה ועשירה ועכשיו אין לה חתיכה לחם ובושה לחזור על הפתחים כדי שלא ילעגו ויאמרו הזאת נעמי ומה עושה יושבת בחדרי חדרים בהצנע כך השכינ' בזמן שביהמ"ק הי' קיים היתה מיוחסת גדולה ועשירה ועכשיו היא בושה ויושבת במסתרים מפני המלעיגים אלו הקליפות. אבל הקב"ה צופה אל השכינה היושבת בהסתר וזה הפי' לצופה נסתרות

(בתהלים) אלה ברכב ואלה בסוסים וגו'. עד"מ למלחמה שהגבורים עושים מלחמה והורגין בכלי זיינם ונופלים לארץ ואח"ז עושין מלחמה שורה שתחתיהם כך הצדיקים עושים המלחמה ברכב ובסוסים שקושרים קשרי המלחמה הוא המרכבה במחשבתם וזה ברכב. וכן בסוסים נקרא אותיות כמ"ש בתיקונים והיינו שמיחדי' צרופי שמות ואותיות ואנחנו הדיוטים אין יודעים סתרי הדברים אלא כפשוטן מזכירין בשם אלהינו מ"מ כשהצדיקים כרעו ונפלו לאחר שכלי זיינם עשה רושם וכמדובר במלחמה לעיל אז גם אנחנו קמנו כי בזכותם גם אנו מנצחים המלחמה כשמזכירין שמו ית'

במדרש וזכרתי את בריתי יעקוב. הה"ד לפנים הארץ יסדת. בש"א שמים נבראו תחלה כמד"א בראשית וגו' השמים ואח"כ הארץ. ובה"א ארץ נברא תחלה כמד"א ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ע"כ. ונראה דקשה הא משה אמר זכור לאברהם וגו' הרי אברהם תחלה ולמה קאמר כאן יעקב תחלה. אך נראה משל לשפופרת כו'. כך במחשבת ית' הי' מתחלה יעקב המובחר שבאבות אבל בבריאה למטה נעשה האחרון תחלה ונברא אברהם מתחלה ולכך משה שהי' מלמטה הגביר מתחלה אברהם ממטה למעלה אבל הבורא ית' אמר וזכרתי את בריתי יעקב מלמעלה למטה יעקב תחלה. ולכוונה זו סמיך המדרש בריאת שמים וארץ שהוא דוגמתו כי בראשית הכינוי למחשבה דקה ולא נאמר בה מאמר כמ"ש כתיב שמים תחלה. ובעשיית המעשה כתיב ביום עשות ארץ תחלה. וה"נ דכותי' באבות כמדובר ודו"ק: לעשי"ת

מדוע אומרים המלך הקדוש דוקא והוא משל לשני בני אדם שהיו חפצים לנסוע על יומא דשוקא כדרך התגרים לקנות סחורה רק שהי' אצלם חסרון ממון ואצל א' לא הי' ממון כלל וא' היו לו מעות רק שהם מטבעות שאינם עוברות כמו אסימון והג' הי' לו מטבעות טובות ונגמר תחלה בדעת שניהם שלא ליסע כלל רק שמעו אח"כ שיהא ג"כ שם ביומא דשוקא מקרוביהם איש עשיר וגדול מכל בני קדם ונתיישבו בדבר ליסע לשם באופן שיהא נפשם בשאלתם לפני הקרוב ההוא אשר ניטל מהם הכבוד ויש להם חסרון הכיס ובודאי יהי' להם לעזר וילוה להם מעות ויהי כי באו לשם ויהי המה הולכין בשוק דרך כה ודרך כה לבקש את קרוביהם ונזדמן להם שפגעו באביהם ממש שהוא הסוחר התגר הגדול שממנו נובעין כל הסחורות שבעולם ויהי כי ראו אותו מרחוק ובטרם קרבו אליו נתיישבו עצמם כי למה לנו להפיל תחנתינו לפני הקרוב מוטב לנו להפיל תחנתינו לפני אבינו ממש הלא הוא אבינו הוא בוראינו ויכוננו אשר