תפארת עוזיאל חלק ב קכז

שזה מעשה יצה"ר שהוא מכביד את לבנו שלא נוכל לבכות לפני הקב"ה כמו המשל שהי' ריש דוכנא והי' לו ב' כיתות תלמידים כת אחת היו טפשים מה שאביו ואמו שולחין להחדר מאכל ומשתה הריש דוכנא לקח מעמם ואוכל ושותה וכשתינוק בא מבית החדר שואל אותו אביו ואמו אכלת ושתית אומר הן אבל הכת חכמים אומרים בלבם מה יהא בסופנו אומרים לאביהם אבי אבי כך וכך עשה לנו הריש דוכנא מה שאתה שולח לנו הוא בעצמו אוכל ושותה כן הנמשל. והנמשל מובן מאליו ולכן נראה לבכות ולזעוק אל המלך מ"ה הקב"ה בקול מר והוא בודאי ירחם עלינו במהרה בימינו

ע"ד מוסר ידוע שא"א למחוק בטוב שלא ישאר שום רושם רק במים וא"כ בעת התשובה העיקר הוא להוריד דמעות למחוק העונות לגמרי וכמו שחולי הגוף בא מחמת התגברות יסוד האש ואין לו רפואה רק שיזיע שיתגבר יסוד המים ואז יבא אח"כ למזג השוה כך חולי הנפש בא מיסוד האש החמימות שהתחמם א"ע לעבירה ואין רפואה עד שיוריד כנחל דמעה כמו הזיעה: וכמו שבא אצל הנהר והספינה הוא בעבר הנהר השני צריך לצעוק עד שיתנו לו הספינה כידוע כך המים הזדונים מפסיקין בינינו לקונינו וצריך לצעוק שיתנו לנו הספינה הרמז ויצעקו בני ישראל כי גדולה צעקה כידוע ומרים קולו בבכי. כמו לאחד הי' בע"ח בעבר הנהר והי' מתירא לצעוק שלא ישמעו בעה"ח את קולו ויפרעו ממנו בע"כ מה עשה צעק לתוך הכלי שישמעו קול הברה ויתנו לו הספינה והבע"ח לא יכירו את קולו כי ישתנה בכלי כך לוקחין השופר לתקוע שלא יבין הס"א כי קול אחר הוא וגם החוטא הוא כבהמה ולכך לוקחין קרן בהמה ע"ד הקרבנות שהקריבו בהמה ע"ג המזבח. וכמו הסוחרים שבאים למוכס להראות הסחורה מטמינים כל הסחורות הגדולים בפונדק שמתירא פן ואולי יתפסו גנב וחלילה יקחו הסחורה מאתו ויהי' בו ובבניו עניות גדולות כך בבוא ליום הדין מטמינין העונות כי אסור להתודות עד לאחר שביקרו השומרים הסחורות שלאחר התקיעות ודרך הסוחרים להראות הסחורות הקטנות כך מראים לו ית' הגדיים וטלאים תינוקות של בית רבן שיחוס וירחם עליהם שלא ישארו יתומים ויזכו אביהם לגדלם לתורה ולתעודה וביום ראשון של ר"ה נשפטים הנשמות וביום השני הגופים אם ישארו הנשמות בקרבם

טעם שציוונו השי"ת לתקוע בשופר הוא עד"ז כמה שמביא בשל"ה על נוסח שמתודין דברנו דופי ר"ל כי מן הראוי שבאותו הפה שברא הוא ית' שלא לעסוק בו כ"א דברים המגיעים לעבודתו ית' ולא לעשות קודש חול כמו שמביא בגמרא על תנא אחד שאמר שאלמלי היו אנו במעמד הר סיני היינו מבקשים ממנו ית' לעשות לבני ישראל ב' פיות לדברי קדושה פה אחד ולדברי גשמיות פה אחד והפי' דברנו דופי. ר"ל שדברנו כ"כ דברים בטלים כאלו כבר הי' לנו ב' פיות כי דו הוא לשון שנים ומשום טעם זה ציוה הוא ית' לתקוע בשופר כדי לעשות לו פה אחר דהיינו פה של שופר כי פה שלו ודאי פגום מחמת דברים בטלים

היתקע שופר בעיר. ע"ד משל למשוח מלחמה שהי' לו מדובר עם המלך שלא ילך למלחמה עד שיהי' לו ידיעה מעם המלך כי המלך אסטרוגלס גדול הי' וידע אם ינצח המלחמה או לאו וכשידע שינצח הודיע למשוח מלחמה והלך בזריזות ובשמחה והעם לא ידעו מזה פעם אחת הי' מתאחר שילוח הסימן למשוח מלחמה ולא רצה לילך למלחמה והעם דחקו למשוח מלחמה שילך כפעם בפעם כי לא ידעו משילוח הסימן כלל וחשב בלבו המשוח מלחמה עצה כדת מה לעשות וגמר בלבו להגיד לעם הדבר כי לעולם יש לו סימן שינצחו וכעת מתאחר הסימן וגעו כולם בבכי' ואעפ"כ אמרו למשוח מלחמה ילך נא כפעם בפעם ואפשר שבאמצע הדרך עדיין יבא הסימן. והנמשל תכין לבם תקשיב אזניך כשהעם מעורר בבכי בודאי ינצח והמשוח מלחמה הוא התוקע וכשרואה שאין בוכין אומר להם סימן זה שאין יכול