תפארת עוזיאל חלק ב קכו

ורוח קדשך אל תקח ממני. ע"ד משל לבן מלך שגרשו אביו מרחוק והי' לו מאביו טבעת והי' משתעשע בו בכל יום לסוף הי' רוצה ליקח ממנו גם הטבעת ההיא והי' הבן בוכה ואומר לא די שאין אתה נותן לי אתה רוצה ליקח ממני מה שהי' לי מכבר. וזהו ורוח קדשך אל תקח ממנו

אל תשליכנו לעת זקנה. ע"ד שאיתא זקנה ביום דין וכו' ולמה הוא באמת בדמות זקנה הטעם הוא לפי שבהיות איש רך בשנים הוא רחמן על אשתו ובניו וכשבא לעת זקנתו נעשה אכזר על בניו וזה פירושו ביו"ד נעשה הקב"ה כזקן וזה הפי' אל תשליכני לעת זקנה דהיינו לעת שנדמה לזקן ודו"ק

נא כל מדה נכונה. עד"מ למלך שנתן לאחד ממשרתיו כרם ואילנות טובות נטוע בתוכו שיעבוד בו ואחר הימים הלך העבד בשרירות לבו ושכח ולא עבד כלל בתוך הכרם ועלה כולו קמשונים וקוצים לימים הגיע העת לאכול הפירות שלח המלך אחר העבד ולא הי' מענה בפיו והלך בבכי' גדולה להכרם והתחנן לאילנות ואמר כל הרעה שעשיתי לכם עשיתי לי באם הייתם אילנות טובות הייתי אוכל הפירות. והנמשל הוא כי אנחנו מחוייבים בכל יום לתקן העולמות ואין אנו מתקנים ולכך מתחננים אנחנו נא כל מדה נכונה: לראש השנה

נתגלה לי בחלום ענין תקיעת שופר כמו שני אוהבים או בן ואב שאינם רוצים שידעו מה שאחד כותב לחבירו ויש להם לשון נסתר שאינו ידוע לשום אדם רק לאב ולבן. כן הדבר בר"ה יומא דדינא לא הי' רצון המקום שידעו המקטריגים מבקשותינו ולכך עשה לשון עמנו דהיינו ע"י שופר שאיני מובן רק לו ית' (ויש להוסיף שגם האב יכתוב על לשון זה אגרת לבנו). והנמשל כשהשי"ת יפקוד אותנו אז ג"כ בשופר גדול יתקע ואוחז הבנים הנעורים יעוררו לישינים. והנמשל למתים שגם להם יבא הקול ויקיצו וירננו שוכני עפר והצדיקים אומרים קודם התקיעה בחדוה כי כן דרך של בן הטוב כשנוסע לאביו ובא קרוב אצלו ומתחיל לנגן בכל מיני כלי זמר וכותב אגרת לאביו שכבר בא קרוב אליו ויבא אליו לגמרי אבל אנחנו ממדרגת בן שאינו עושה רצון אביו וכשבא קרוב אצל אביו בוש הוא יותר שבעולה בא לאביו והוא יודע מעשיו הרעים וכותב לאביו אגרת בדמע שאנכי בא כבר קרוב אצלך ויש לי בושה גדולה מפניך אך לב נשבר לא תבזה ולכך אנו אומרים קודם תקיעת שופר בהתעוררות בכי. ע"כ נתגלה לי בחלום

אהובי בעל התוקע שא עיניך וראה כמה אנשים ונשים וטף עומדים ומצפים תקיעתך החיים והמתים מצפים על שופר בכן אל תהי קלה בעיניך כמ"ש אדוני אבי זללה"ה והי' כנגן המנגן שאם יהי' המנגן כמנגן בלא פניי' ותהי עליו רוח ה' כשופר הרם קולך שאם יהי' קולך כשופר בלא פניי' אז ותהי עליו רוח ה' כמ"ש אם בלחים תבער אש מה בחצר יבש מה צדיקים גמורים שנכתבים לאלתר לחיים אוחזים חיל ורעדה מכ"ש אנחנו בינונים שאנחנו תלוים ועומדים עד יוה"כ כמ"ש כי יהי' לאיש שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה והי' ביום הנחילו. את בניו לא יוכל לבכר בן האהובה ע"פ בן השנואה כי בן השנואה הבכור. כן אנחנו רבש"ע אנחנו היום בגלו' המר בני השנואה אעפ"כ לא יוכל לבכר כי אנחנו הבכורים כמש"ה בני בכורי ישראל כמ"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר למה תתראו יש שני פירושים אחד למה אתם תראו מפני בני עשו שאתם שבעים והפי' השני וירא יעקב כי יש שבר במצרים יעקב ראה ברוה"ק כי אנחנו יכולין לעשות שבר בס"א למה תתראו למה אתם שותקים כי יש לנו עת לשבר הס"א ובמה בשופר ואם לא עכשיו אימתי. בכן אחי ורעי אנחנו עומדים כמו הטפשים