תפארת עוזיאל חלק ב קכב

מתחרט ואינו מקבל חיוני כמקדם ויוכלו הבריות להכניע אותו ובעינינו ג"כ הוא כך כיון שעיקר הרצון הבריאת ז' האומות דהם קליפות הי' בשביל טובותינו שיהי' לנו שמירה אף שבעונותינו המה כפרי מ"מ אין להם חיזוק כ"כ כיון דעיקר החיוני ברצון הוא חלש דהרצון לא הי' כן וזה כל גוים סבבוני בשם ה' מה שסיבבו ז' האומות אותנו הי' בשם ה' שהוא רחמים כדי לשמור אותנו וע"ז אנו מקוים כי אמילם שאכרית אותם מחמת שהוא נגד רצונו והם חלושים ודו"ק

השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. והקשו בגמ' והא כתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי ומשני לא קשיא כאן בזמן שעושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום. והנה לכאורה יפלא כי יש מאותו ענין ג"כ בגמרא פעמים שקרואים ישראל בנים למקום ופעמים עבדים למקום ומשני ג"כ אותו תירוץ כאן בזמן שעושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום. והוא פלא עבדא דנהום כריסי' לא שווי' למרי ולמרתי' למאי מתבעי וכיון שאין עושין רצונו של ית' לא מתואר אף בשם עבד. ונראה על ב' אופנים אופן אחד כאן בזמן שעושין רצונו של מקום. ואפתח פי ע"ד משל המלך ציוה לאומן לו בגד בתכלית ההידור כראוי למלך והאומן עושה כמצוותו נמצא תכלית רצון המלך בעשיית הבגד כדי להיות לו ליקר ולתפארת ולהתפאר בה נגד יועציו ואוהביו. משא"כ כוונת רצון האומן אין תכלית כוונתו לזה אלא הוא בשביל שבהיות הבגד בתכלית ההידור אז יגיע לי תשלום הגמול יותר ומהראוי הי' שיהי' כוונת האומן מכוון לכוונת המלך שישתדל בתכלית ההידור הבגד כדי שיהי' יותר יקר למלך בזה. כן הענין כאן בזמן שעושין רצונו של מקום ר"ל בהיות כוונתנו בעשיית המצות לא לתשלום שכר העוה"ב או גמול עוה"ז רק בשביל כבודו ית' כדי שיהי' לו ית' תפארת בזה כמד"א ישראל אשר בד אתפאר אז נקראו בנים למקום כאן בזמן שאין עושין ר"ל שבאמת עושין הרבה מצות רק שאין כוונת רצונם כמו רצונו ית' שיהא לו לתפארת רק שהוא מכוון לטובת עוה"ז או לעוה"ב ואז אין שוה רצונם לרצונו ית' נקראו עבדים למקום. אופן ב' בזמן שעושין רצונו כמו שפירשתי בנוסח התפלה ואני תפלתי לך ה' עת רצון ר"ל שבהיות הבן מחדש לפעמים איזה מעשה טוב או איזה המצאה אז הבן פועל ע"י מעשיו שיהי' עתה אצל האב עת רצון אף שעכשיו אינו עת רצון לפניו כלל כגון שהאב בכעס אך הבן פועל בע"כ אצל אביו שיהא לו עת רצון וזה בזמן שעושין רצונו ר"ל שהם עושים הרצון וגורמים אותו ע"י מעשיהם הטובים אז הם בנים למקום שאז בודאי הם מסגלים הרבה מצוות וכאן בזמן שאין עושין פי' שהם אינם גורמים להרצון רק שהוא כסדרו לפעמים רצון ולפעמים דין ובזמן שהוא לפניו דין אינם יכולין להפוך לרצון אז בודאי אין מסגלים כ"כ הרבה מצות ונקראו עבדים למקום

ע"ד הלצה השמים שמים לה'. כי ידוע שקודם הברכה לה' הארץ ומלואה. וזה אומר השמים הוא לה' ולא נשמת המתים אשר שם. אבל הארץ נתן לבני אדם ואומר הטעם לא המתים וגו' ולכך ניתן להם השמים אבל ואנחנו נברך ולכך ניתן לנו את הארץ. וסוד גדול להמתפאר א"ע במעלות שחנן ה' אותו שהוא מועל בהקדש כי זולת הברכה הכל לה' ועל כל פירי צריך לברך ועל מדתינו לא מברך בטוב ונהנה מהם וחז"ל לא תיקנו ברכה כי אסור להנות מהם והוא ית' יצילנו מכל דבר שלא כרצונו אמן

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. פי' שגם מה שהוא ית' מעניש הוא טוב כי ע"י יסורין של עולם עובר זוכה לשכר עולם עומד. וזה כי לעולם חסדו

מן המצר קראתי וגו' לא אירא מה יעשה לי אדם וגו' כל גוים סבבוני בשם ה' וגו' ונראה לבאר הפסוקים ובהקדם