תפארת עוזיאל חלק א פז

הערל ויעזבו עוונם מלבם ואז ירצו עוונם ויכפר לנו העון

וזכרתי את בריתי יעקב כו'. כשיעזבו עוונם ויכנע לבם הערל אזכור זכות אבות למחול עוונם להם. אך ידוע שהעבירות שבין אדם לחבירו כו' עד שירצה את חבירו ובעון שבין אדם לחבירו יש שני עוונות א' נגדו ית' שהוא ית' ציוה שלא לעשוק חבירו וכדומה ואחד מה שחוטא לחבירו והעון שעבר על רצון קונו כשהרע לחבירו כבר נתכפר ע"י כניעת הלב והוידוי אבל מה שחטא נגד חבירו לא נתכפר בזה עד שירצה לחבירו וזה והארץ אזכור כי מה שחטאו נגדי במה שלא שמרו השמיטה אמחול להם כשיכנעו לבבם ואזכור זכות אבות אבל עדיין והארץ אזכור מה שחטאו לארץ שלא שמרו השמיטה ובזה צריך פיוס לארץ כמדובר למעלה לכן כתב והארץ וגו' ותרץ את שבתותי' וגו' ואז הם ירצו את עוונם לגמרי

והארץ תעזב מהם וגו' ואף גם זאת. זה אין לו פי' עי' ברש"י גם מה דקאמר וזכרתי ברית ראשונים. ונראה כי ידוע שהוא יתברך שפך חמתו על עצים ואבנים וחרב בית מקדשינו וארצנו כדי שלא יעשו לבניו כלי' חלילה וזה טובה גדולה מאתו יתברך שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות. אבל יש מקום לומר חלילה כי בחטאינו שאנחנו חוטאים בגלות יכלה אותנו כי אין לו שוב ליקח משכון כי כבר נשינו טובה כמה עתים אבל הבטיח יתברך אותנו שגם בגלות לא יכלה אותנו ומעלה על לבו יתברך הטובה שהבטחנו בצאתנו ממצרים להיות לנו לאלהים לעיני כל אומה ולשון ולהביא אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש ושם ימלוך עלינו לעיני כל ועתה אנחנו בעירום ובחוסר כל ודי לנו בעונש זה אף שמוסיפים חטאות ופשעים ועי"ז לא מכלה אותנו וזה והארץ תעזב מהם ע"י שהארץ יצא מרשותינו והם ירצו את עיונם הרי טובה אחת שלא יפגע בנפשותינו אלא יתנחם במה שהארץ אינה שלנו ואנחנו בגולה ואמר אף גם זאת. פי' עוד טובה יעשה לנו ית' שבהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם אותם עצמם חלילה אלא וזכרתי ברית ראשונים מה שהבטחתי להם שבהיותם בגלות להיות לאלהים לעיני הגוים בארצם ולעת אתה אין להם טובות אלו ודי בזה לסבול עוונותם ולא לכלותם את עצמם וזה כוונת הפסוק ואם מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך וגו' מדוע הכיתני פי' מדוע אתה מכה את עצמינו בגזירות רעות בגלות כיון שכבר מאסת ביהודה ובציון ואין לנו טובות די לסבול עוונותינו

והשיג לכם דיש את בציר. פי' שאם בחקתי תלכו שתלמוד בתורה כמאמרם ז"ל וכפירש"י תזכו שיזדכך לכם גם אברים הפנימים ותזכו לדיש ע"י בציר כי בציר הוא לשון פחות כידוע והיינו שתעשה צדקה וזה יהי' הדישה ובציר ישיג את זרע כי ידוע מאמרם אם רואה אדם שהנכסים מתמוטטין יחסר עוד ויעשה צדקה ועי"ז מתעשר וזה ובציר מה שתחסר ממוניכם בצדקה ישיג את זרע דהיינו שיבא לכם ברכה וזרעו לכם לצדקה וכשאדם עושה את שלו ולומד בתורה הוא ית' שומר לו גם איבריו שאין בידו כגון האוזן ועיקר הלב לצדקה

מסורה ומאה מכם רבבה ירדופו. אחותנו את היי לאלפי רבבה. ושנים יניסו רבבה. נראה כי ידוע מכתבי האר"י ז"ל כי יחידות עשירות מאות אלפים הם כנגד ד' עולמות אצילה בריאה יצירה עשי'. ונראה דהטעם דאנו מצווים בכל יום לענות ד' קדושו' ושלש קדישים ולהתפלל בעשרה ולברך מאה ברכות הוא מחמת דנפש הוא מעשי'. ורוח מיצירה. ונשמה מבריאה. ולחי' אין מי שזוכה כידוע מאר"י ז"ל ולכך אנו חייבים להמשיך עלינו נר"ן בכל יום ולכך עונין ד' קדושות ושלש קדישים דהוא שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך והוא נגד יחידות. ומתפללים בעשרה נגד הרוח ונגד העשיריות. ומאה ברכות נגד הנשמה דהוא מבריאה שלמעלה הימנו אשר בה אלפים ורבבות ומאה רבבה ירדופו שיהא עלי' לעולם אשר בה