תפארת עוזיאל חלק א סד

ויקרב את עמו שה פזורה במהרה. וכמדומה לי שמצאתי אחר כך הכוונה בפסוק זה בספר שערי אורה ע"ש. והמשל ג"כ ידוע ומפורסם לאשה מינקת כשהוולד חלוש ואינו יכול לינק מאמו וריבוי החלב בדד האשה מזיק לאשה ומוכרחים ליקח כלב לינק החלב מדדי' כך החסרון לקבל שפעו ית' הוא ממנו שאנחנו חלושין לקבל מחמת אשמותנו. וזה הכוונה נרמז אצלי בפ' אל תרחק ממני וגו' פי' שהתרחקות הבורא לא יהי' ממני כלומר ע"י שאני אגרום זאת חלילה מחמת עונותי. וזה כוונת הפסוק על אלה אני בוכי' כי רחק ממני מנחם פי' שזה צרה גדולה שאני אהי' הגורם שיתרחק כבודו ית' אבל מצד בוראנו ית' כביכול ליכא מניעה כלל שהוא תמיד מוכן להשפיע עלינו כל טוב ע"י צינורות עליונים דהיינו דרך שכינת עוזו ומכח זה שאנחנו אין יכולין לקבל מוכרח ליתן השפע לאחרי' וידוע שיש אשר עובדין לחמה וזה נראה כוונת הכתוב אל תראוני שאני שחרחורת פי' שאני בעצמי שחור ואין לי שום השפעה רק שזפתני השמש מאלו שמכוין לשמש נותנין לי דהיינו בגלות שמצליחין מאתו יתברך (וידוע דאין שליחות כו') לפי שאין שחרותי ממעי אמי כפי' רש"י ז"ל רק שבני אמי דהיינו הישראל שנקראו בנים למקום נחרו בי והם גרמו ועשו לי שאנטור את הכרמים כמ"ש הזוהר ועד"ז אמרתי פי' הפסוק אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה כי אבן רמז לשכינה כביכול ובונים נקראו ישראל כמאמרם ז"ל אל תקרא בניך אלא בוניך ופנה נקראת הקליפה (מלשון פנה אלי עורף כי הם פונים לצד אחר מסטרא דקדושה) וזה אבן מאסו הבונים פי' שישראל בעונותיהם היו ממאסין לשכינת עוזו כביכול כי בתורה ובמצות נעשה קשוטי כלה כידוע וכן להיפוך חלילה וזה מאסו הבונים ולכך היתה לראש פנה פי' הקליפות לשמור אותם לא אותנו כמ"ש הזוהר ויש להאריך בזה אך תחת גערה במבין

ובמדרש אל תראוני שאני שחרחורת. פי' לשין יראה וזה תראוני הכוונה דידוע כי לאו כל אדם זוכה לשתי שולחנות והרבה צדיקים יש להם יסורין בעוה"ז כמאמרם ז"ל גבי ר' חנינא בן דוסא כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. וע"ד רמז נראה פי' הפסוק עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פי' ע"פ הגמרא הנ"ל שמכח הזכות של הצדיק ניזונים המון עם וידוע כי הצדיק נקרא כל כמאמרם ז"ל איש שהכל בו וזה עיני כל דהיינו עיני הצדיק אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם לשון רבים פי' להמון עם בעתו פי' בעונתו כי לי' אינו נותן רק שהצדיק הוא פותח את ידך ומשביע לכל חי כלומר ועי"ז משביע לכל העולם רצון כלומר רצונם ומסופק אני אם לא שמעתי פי' זה וכשיצה"ר רואה שהצדיק הולך ומתמוטט אזי מתגרה בו כי ח"ו לית דין ולית דיין ואומר כי סביביו נשערה מאוד ושגגות נחשב להם כזדונות ומה לך לצרה זאת. ועד"ז אמרתי פי' הפסוק והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה. לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה וכפירש"י שהשגגות יהי' לו כזדונות וקשיא יתור לשון דהא אח"כ כתיב לא יאבה ה' סלוח לו וע"ד הנ"ל אפשר כי זה עדיין מפיתוי היצה"ר שיאמר שילך בשרירות לבו כי ההולך וחרד בדרכי ה' מדקדקים עמו כחוט השערה והשגגות נעשין לו כזדונות וזה למען ספות הרוה את הצמאה ולמה לך שתעורר אליך מדיני דינים העליונים להזדכך אותך וראה כמה עשירים שהולכים בדרך הפשוט בפרט שהם רוב העולם כי ראיתי בני עלייה והמה מועטים ואחרי רבים להטות ואין לך אלא הרוג בקר ושחוט צאן. אבל הבל יפצה פיהו אדרבא על הצדיקים נמשכין חוט של חסד וחונה מלאך ה' סביב ליראיו והעניות לא בא מחמת התעוררות הדינים רק מחמת רחמנות כמ"ש לעיל כי את אשר יאהב ה' יוכיח לזכות אותו לרב טוב הצפון אשר יפה שעה אחת מכל קורת רוח בעוה"ז ועד"ז נראה הראו