תפארת עוזיאל חלק א סג

שהאדם זוכה להתלבשות השכינה בקולו וע"ז פירשתי הפסוק משכני כדלעיל וסיים מישרים אהבוך כי בלא זה אינו ישר האהבה מבשר ודם לכבודו הגדול משא"כ מי שזוכה למדריגה הנ"ל הוי כמי שהקב"ה בעצמו אוהב א"ע כמו שהארכתי לשם קצת וזה בעצמו סיים הפסוק שחורה אני מצד עצמי שחורה ואיני ראוי לשבח אותו אבל ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר שהם שחורים מבחוץ ומרגליות מבפנים וכמ"ש במדרש דהיינו התלבשות השכינה הקדושה וזה כיריעות שלמה

או כפשוטו דהגוף הוא שחור אבל הנשמה היא קדושה וזה כאהלי קדר שחור מבחוץ ומרגליות מבפנים כיריעות שלמה שהנשמה הוא חלק אלהי ממעל וקצת מזה פי' באלשיך. ולדרכנו הכל הולך למקום אחד שהשיר נאמר מצד הקדושה הרוחניות הוא השיר המעולה מכל השירים אשר לדעתי נתכוון התנא במה שמסיים אלא הוו כעבדים כו' שלא ע"מ לקבל פרס ולאחר שיהי' לכם הכוונה הטובה אז תזכו לסיוע מלמעלה וזהו ויהי מורא שמים עליכם ומטעם זה ראוי לאדם בעוסקו בתורה או במצוה שימסור א"ע על קדושת שמו הגדול ארבע מיתות ב"ד כמ"ש בכתבי האריז"ל לכוון כן כמה פעמים בתפלה והיינו מטעם דלעיל שלא נאה לכסיל כבוד דהיינו לחומר עכור שישבח את בוראו אבל כשהוא מוסר עצמו למיתה אז לא נשאר הגוף כלל רק הנשמה ולה נאה לשבח שהיא חלקו ית' ואף שפגם בה האדם קצת מ"מ מיתה ממרקת וזה שעושה במחשבתו ובאמיתות הוי כאלו הי' בפועל כמאמרם ז"ל חישב לעשות מצוה כו' מעלה עליו כו' ואז מחמת זה זוכה לסיוע מלעילא להתנוצצות השכינה כנ"ל ולכך כתיב ועתה ישראל וגו' כ"א ליראה ובפרט במדת האהבה או התלהבות שבודאי אין ראוי לאדם. וע"ז רמוז אצלי בפסוק ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כי תיבת מעמך דייקא שיראה הוא ממך ולא האהבה אלא האהבה בא מהתנולצות השכינה כנ"ל ולכך כתיב כ"א ליראה אף שהאהבה הוא במדרגה יותר גדולה וכבר כתבתי לעיל ע"פ ואהבת את ה' אלהיך פי' כי מלת את הוא לשון עם כלומר עם ה' יהי' לך אהבה לאלהים אבל גבי יראה אפשר לומר דזה מן האדם ואף שכתבתי לעיל לפרש כן גם הפסוק את ה' אלהיך תירא מ"מ אפשר לומר ג"כ כמ"ש בכאן. ובזה מתורץ קושית המפרשים דר' שמעון העמסוני פירש עצמו מלדרוש על את ה' אלקיך תירא עד שבא ר' עקיבא ולמה לא פירש א"ע מלדרוש על ואהבת את ה' אלהיך ומאי דרש בי' ולמ"ש מובן היטב ודו"ק. וגם מוסר לאדם שיעשה א"ע מרכבה לשמו ית' ובלא זה לא נאה לכסיל כבוד וכן כתב האר"י ז"ל

אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש וגו'. שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. פי' בזוה"ק כי השכינה מקוננת על ישראל שעושה אותה כביכול שמירה לעובדי כוכבים וזה נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי פי' לישראל והם בגלות כמו בלי שומר חלילה והמשך הפסוק מרישא לסיפא עד"ז נראה דהנה ידוע דברי הקדמונים כשאנו היינו שרויים על אדמתינו ובית תפארתנו היינו ניזונים מתמצית שפעו כביכול כמאמר הכתוב ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וגו' שהם היו ניזונים מהמותרות דהיינו כמו שזורקין לחוץ מה שאין יכולין לאכול כך הי' אנחנו זורקים המותרות. ובגלות הוא להיפוך וע"ד רמז נראה לפרש בזה הפסוק כעיני עבדים אל יד אדוניהם כן עינינו וגו' דהמשל אינו דומה לנמשל דאלף אלפי אלפים פעמים יותר היו לנו לתכלית העניים בפתח שכל העניים תולין והן אמת דגם לפי פשיטי' א"ש כמאמר ר"י לתלמידיו הלואי שיהא מורא הקב"ה כמורא בשר ודם אבל לפי הנ"ל הוי הכוונה כמו שעבדים היו תולין עיניהם אל אדוניהם דהיינו אנחנו עם סגולה כשהיינו שרוין על אדמתינו בבית בחירתנו היו עבדים ניזונים מהמותרות כן עינינו בגלות אל ה' אלהינו פי' שכעת אנחנו ניזונין מהמותרות עד שיחננו