תפארת עוזיאל חלק א סא

פי' כשיש חלילה נפילה בקדושה דהיינו שמים אזי דרך נחש עלי צור פי' יש התגברות לצד הנחש דהיינו הס"א על הצור חלילה וצור מלשון צור ילדך תשי. וזה בכאן כוונת הפסוק כי בנות ירושלים הוא רמז לאוה"ע כמו שפירש"י ולזה אומר שחורה אני. פי' כשאני שחורה ונופל אז ונאוה בנות ירושלים כי הם מקבלים ממני (כלומר כל השפעות הראוי לירד עלי הם חוטפים מאתי וממילא הם נאוה יותר ממני). כאהלי קדר. פי' כשהכנענים הם שחורים כאהלי קדר ויותר קרוב לומר כי מלת בנות ירושלים הולך לכאן ולכאן כלומר שחורה אני אז נאוה בנות ירושלים אבל אם בנות ירושלים כאהלי קדר אז אני ונאוה כיריעות שלמה

ובמדרש שחורה אני לעצמי ונאוה להקב"ה. נראה ע"ד הפסוק הלא כבני כושיים אתם לי. פי' ע"ד שכתבתי לפרש ע"פ כסיל בחושך הולך כי מי שעושה עצמו לכסיל בעוה"ז השפל הנקרא חושך הוא ההולך ממדריגה למדריגה וכמו שכתב אבי זקיני הרמ"א ז"ל בספר מחיר יין ע"פ המולך מהודו ועד כוש דהיינו נערות של אדם הנקרא הודו ועד זקנותו הנקרא כוש לשון שחרות דהיינו הזקנה וזה הלא כבני כושיים. פי' כשאתם מחזיקים את עצמיכם בעוה"ז כבני כושיים אז אתם לי ולזה רומז המדרש כשאני שחורה לעצמי בגשמיות העוה"ז אז אני נאוה לקוב"ה

עוד במדרש כאהלי קדר שהם שחורים מבחוץ ומרגליות מבפנים. נראה הרמז ע"ד הפסוק הצנע לכת עם אלהיך וזה העיקר שלא יפשט הרגל כטלפי חזיר רק מה שמוכרח להיות גלוי לכל או שרוצה ללמד לאחרים אבל בלא טעמים הללו יהי' ירא וחרד בפנימיותיו יותר מבגלוי. ועד"ז שמעתי מפי איש קדוש מו"ה מענדל פרעמישליינר פי' ע"פ מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. פי' כי יעקב רומז להמון עם וישראל רמז לחכם וזה אמר מה טוב ומה נעים הוא כשאוהליך דהיינו אברים הנראים בגלוי הוא יעקב כמו איש פשוט משכנותיך פי' פנימיותיך הוא ישראל שהוא מדריגה גדולה ונקוט כלל זה בידך כי זה כל האדם אף שעוסק במילי דעלמא. מ"מ צריך שלא יסור מחשבתו מבורא ית' כמבואר אצלינו בכמה פסוקים ומהם ע"פ כי ה' יהי' בכסלך אף בדברים שאתה כסיל בהם כמבואר במדרש וזה ה' יהי' בכסלך פי' גם במילי דעלמא יהי' כוונתך לש"ש. וזה צדיק ה' בכל דרכיו. פי' כי אצל האיש הצדיק ה' בכל דרכיו פי' שגם דרכיו הגשמיות הם לשמו ית' ואף כשמדבר עם בני אדם והם סוברים שהוא עוסק בגשמיות מ"מ כוונתי לשמים וכמבואר כ"ז בחובת הלבבות ע"ש ובכאן נקצר. וזה נאוה כאהלי קדר אם נראה שחורה מבחוץ ובאמת מבפנים הם מרגליות טובים ע"ד הנ"ל שהולך בצנעה

גם נראה לפרש ע"ד הראשון שכתבנו לעיל. דהיינו שיהי' לו יראה הרוממות ולא העונש מחמת עצמו דהיינו לגרמי' הכל הוי הפי' שחורה אני כשהדבר שייך לי יש אצלי שחורות שאנכי איני משגיח כלל עלי וזה אני כמ"ש לעיל כי אני אני הוא אז אנכי נאה להקב"ה וזה כאהלי קדר שהם שחורים מבחוץ דהיינו על חיצונית הגופנים ונאים מבפנים דהיינו יראה הפנימית מחמת רוממותו כביכול וזה היא שמסיים כיריעות שלמה. ע"ד ששמעתי מפי איש קדוש וטהור ר' ישראל בעש"ט ז"ל על פסוק ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את אלהים ע"ד שהאב מצוה את התינוק שלא ילך בדרך יחף פן יזיק עצמו הרגלים וזה הוא היראה שאצל האב שלא יכאב לתינוק רק שהתינוק אינו יודע מזה ורוצה לילך יחף רק שמתירא שאביו לא יעניש אותו מחמת שעובר על דבריו וא"כ יראה של הבן אינו שוה ליראה של האב משא"כ כשהבן הוא חכם ואז מתירא ג"כ לילך יחף שלא יקלקל לעצמו הרגל ואז יראת האב שוה ליראת בנו כך הקב"ה צוה לנו תרי"ג מצות כמאמרם ז"ל כדי לזכות את ישראל כי בלתי המצות א"א לקרב את עצמינו לו ית'