תפארת עוזיאל חלק א ס

מעושר וזה הסיפא דפסוק ע"ד מדרש הנ"ל מתחילה מסכניני אני מסכן כדי שאקיים תורתך שנרוץ אחריך אבל סוף הוא שהביאני המלך חדריו ונזכירה דודך מיין. פי' שיהי' לו גם העוה"ז הרמז ליין ומ"מ מישרים אהבוך שלא לבעוט חלילה מחמת העושר רק שאהי' אוהב אותך כמאז ומקדם בשעת עניות וזה משרים בשוה וזה נרמז בפסוק יערוף כמטר לקחי שמטר אין שוה לכל נפש כפירש"י שם ומתחלה צריך להיות ביסורין ואח"כ תזל כטל אמרתי דהוא שוה לכל נפש ובכאן קצרנו ודו"ק

ומה שאמרו ז"ל במדרש המשל וורדא סומקא לסוסיא חיוורא נראה הרמז כי ידוע שחיוורא דהיינו לבן רמז לחסד עליון וסומקא דהיינו אדום רמז לדין וכמ"ש האר"י ז"ל בברכת אשר יצר כי אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים. פי' כ"א יפתח הצינורות העליונים יותר מדאי להשפיע עלינו אז אי אפשר להתקיים דכשם שאי אפשר לקבל רוב הרעות חלילה כך אי אפשר לקבל רוב הטובות והדינים טובים מאוד לחסדים כדי שלא ישפיע החסדים יותר מדאי ולא יתקיים העולם חלילה וזה נרמז אצלי בפסוק ואל זועם בכל יום דהקושיא מפורסמת כי מדת אל רומז לחסד והאיך שייך לומר זועם הא מקרא מלא חסד אל כל היום וע"ד הנ"ל יובן כי במדת החסד צריך להיות זעם דוקא והשפע בא משניהם ביחד כי טובים השנים מן האחד ויתבאר אי"ה במקום אחר יותר באריכות וכל החסדים אינם שלמים רק קצת מן החסד בא עלינו שהוא מעורב בדין וזה נרמז אצלי בתפלה והמרחם כי לא תמו חסדיך. פי' שזה הוא רחמנות במה שהחסדים אינם בתמימות שיהא כולו חסד רק שהדין נשתתף עמו משא"כ מדת יעקב שהוא מרומז למדת הממוצע כתיב באמת ויעקב איש תם שהוא תמימות ובחבורינו זה אין אנו מדברים בדברים אלו ותן לחכם וגו'. וזהו המשל כורדא סומקא לסוסיא חיוורא כמו שדינים טובים למדת החסד כי בלא זה אין קיום לעולם כך העניות אף שהוא לכאורה מדה"ד מ"מ הוא טוב שמכח זה הם הולכים בדרכיו ואיכא קיום לעולם כשם שא"א לעולם בלא ארבע רוחות כך א"א בלא ישראל וכל החרדה מבריאת העולם לא הי' אלא בשבילם כמאמרם ז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית ויקיים תורותיו ומצותיו ואתה בן אדם ראה כל העולמות תלוים בך ובחרת בחיים והוא יגמור בעדינו אמן

שחורה אני ונאוה בנות ירושלים. נראה לפרש ע"ד הידוע כי לא חרבה ירושלים עד שנתמלאה צור וכמ"ש האלשי"ך ע"פ ולאום מלאום יאמץ פי' שלאום אחד יאמץ מלאום שני שאחד מקבל מחבירו כמו שמקונן הפסוק ושפחה כי תירש גברתה שהקליפה ר"ל יורשת הקדושה ואמרתי להבין זה הוא בדמיון כמו שני בני אדם שעומדין בעץ אחד ארוך וכשזה נופל בצד זה פי' שמכביד על העץ אזי שבצד השני מגביה א"ע וכשזה מכביד אזי זה מגביה א"ע וידוע כי זה לעומת זה עשה אלהים ולכך כשזה קם זה נופל וכן להיפוך. וע"ז אמרתי פי' הפסוק כי לקתה כפלים בכל חטאתי' דהקוש' מפורסמת וכי חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא חלילה לענוש בכפלים וע"ד הנ"ל יובן כי מי שהי' לו שונא מוחלט והשונא הוא עני והוא הי' עשיר מופלג ואירע פעם אחת שהשונא קם עליו בדרך וגזל ממנו עשירות והי' הוא הולך ומתמועט והשונא הולך וגדול אזי כואב לו שני דברים א' על העניות שלו והשני על נחמות השונא כך כיון שזה תליא בזה בשעת שיש נפילה לשונאי ישראל אזי יש לקליפה ר"ל תקומה וזה כי לקתה כפלים שבאמת לא עשה לנו רק רעה אחת שחרב עירנו ומכח זה בא שהוא כפלים דהיינו נחמות שונאינו

במדרש ע"פ אל תראוני שאני שחרחורת. וקשה ע"פ שתי רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברות דהיינו צד הס"א שהי' שבורים עד הנה וכשזה נופל זה קם. ועד"ז פי' הפסוק במשלי דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור פי' כי מלת נשר רמז לנפילה והוא מלשון פירות הנושרין וזה דרך הנשר בשמים