תפארת עוזיאל חלק א נז

גדולה שאתה מביא אותי בחדריך כנ"ל אזי ישרה אהבה שאני אוהב אותך כי באמת אתה בעצמך אוהב כו' וזה מישרים אהבוך משא"כ כשאנכי במדרגה הפחותה שאז האהבה אינו ישר כ"כ כנ"ל כי מאי חברותא איכא

וע"ד הראשון שכתבנו לעיל בשה"ש שהכוונה הוא על יראה הרוממות ולא על יראת העונש הוי הפי' כך כי ההפרש בין אב שאוהב את בנו כשהוא יוצא מביתו לדרך אז בנו הולך מתחלה והאב אחריו לראות לשמור את בנו מכל צדדיו כן כשהקב"ה אוהב אותנו כביכול הוא הולך אחרינו לשמור אותנו. ועד"ז כתב בזוה"ק ע"פ ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך פי' שלא ילך אחריך לשמור אותך כנ"ל. משא"כ כשאינו אוהב אותנו כ"כ אז הולך כביכול מקדם ואין אחריו כאב שאין אוהב את בנו כ"כ שאין משגיח עליו לשמור אותו כן כביכול בגלות הוי כמו שאין הולכין אחריו כביכול שאין משגיח עלינו לשמור אותנו מכל צד ומ"מ אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב נהרגים ונשחטים עליו כל היום וכמאמר המשורר בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר. פי' בין שאתה מתנהג עמנו במדת הוי"ה ב"ה שהוא רחמים אנכי מהלל אותך ובין שאתה מתנהג עמנו במדה"ד אנכי מהלל אותך בפרט שאנו יודעין כי דרכו הטובה הוא להטיב עם בריותיו. וא"כ מסתמא כל הרעות הוא בשביל רוב הטובה שיחדש עלינו אח"כ וכבר מפורסם הדבר שהגלות הוא כצירוף הכסף להסיר הבדיל וכמ"ש בשל"ה ע"פ ענני באמת ישעך דקשה תיבת באמת מאוד וכי ס"ד שהקב"ה יענה חלילה שקר וכתב ז"ל כי האדם מבקש טובה מהקב"ה ובאמת אפשר היא לו לרעה וכבר מפורסם החידה ששנים הלכו למקום רחוק לקנות סחורה ונתעכב א' בדרך ומוכרח להיות בפונדק אחד ודאג שיפסיד עי"ז העיכוב את יום השוק והשני הלך לבדו לדרך ובאו עליו לסטים והרגוהו וא"כ מה שנתעכב סבר מתחלה שלרעה לו יחשב ואח"כ מסוף דבריו ניכר שראש דבריו אמת והכל לטובה וכמו שמפורסם מעלת נחום איש גם זו במדה זו שאמר גם זו לטובה ומעפרא דאברהם אבינו נראה עין בעין גדולתו ית' וזה שאמר ענני באמת ישעך שהישועה יהי' מה שהוא באמת ישועה מה שאתה יודע שהוא ישועה ולא מה שאני סובר שהוא ישועה ואפשר שלצרה יחשב כנ"ל. וזה נקרא באמת ולכך אנו מצווים לברך על הרעה בשמחה ובטוב לבב כמו על הטובה כמ"ש בש"ע וגם חז"ל בגמרא נתכוונו לזה כשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה דהוא יתור לשון הו"ל למימר חייב לברך על הרעה אלא דכיוונו לזה דכשם שמברך על הטובה באותו שמחה מברך על הרעה וזה כוונת הפסוק משכני אחריך אף בגלות שאנכי נמשך אחריך כמי שאין לו שמירה כנ"ל מ"מ נרוצה אצלך כי אנכי מבין שהצרות הם מחמת שהביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך שיהי' אז שמחה גדולה לכך מוכח תחלה להיות מר וזה נמשך לפסוק ראשון לריח שמניך טובים וגו' פי' כמ"ש במדרש כמו שמן הוא בתחלה מר ולבסוף מתוק כך הם מדריגות של ישראל כי הצדיקים בתחלתן מר וכו'. ולכך נזכירה דודיך מיין פי' גם ממדת הגבורה הרומז ליין וזה שמסיים מישרים אהבוך. פי' בשוה אני אוהב אותך בין שאתה עושה עמנו טובות או רעות לא נפסד אהבתך ממנו וליכא חילוק כלל ודו"ק

ובמדרש משכני. פי לשון משכון ע"ש ונראה הכונה ע"ד מ"ש הזוהר ע"פ ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כי ידוע מקרא כתוב עמו אנכי בצרה ששכינת עוזו כביכול עמנו בגלות כמאמרם ז"ל כל מקום שגלו שכינה עמהם וזהו לטובתנו שלמענו ולמענו יעשה ואז יפדה אותנו ג"כ וזאת כנוי לשכינה וזה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם. פי' שהשכינה הנקראת זאת היא ביד שונא אז בודאי לא מאסתים לכלתם חסר כתיב פי' בשביל הכלה וזה פי' הפסוק זאת נחמתי בעניי בגלות וידוע דהשכינה נקראת עת וזה ואני תפלתי לך ה' עת רצון. פי' שכשיש רצון