תפארת עוזיאל חלק א נג

או חבר כמאמרם ז"ל עשה לך רב וכו'. והיינו מחמת גדולתו כביכול להבין אמרותיו הטהורים וזה נקרא תורת ה' שלומדים אותה מחמת שהיא תורת ה' ויש עוד טעם שלומדים התורה מחמת דהיא מגינה ומציל כמד"א רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך. וזה הוא חלוקא דרבנן שמלבשין א"ע בתור' לע"ל וזה נקרא תורתו שלומד מחמת שהיא תורתו שמגין עליו ובאמת נאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כי המעלה הגבוה הוא שעוסק לשמה הנקרא תורת ה' מחמת שנאמרה מכבודו כביכול כמו שפירשתי ע"פ נר לרגלי דבריך פי' שרגלי הוא מלשון רגילות כשהוא אצלו כבר ברגילות כמו פרטוגמא ישינה אז אני מעור א"ע שהוא דבריך וראוי לאהוב דבריך מחמת גדולתך כביכול וזה הוא נר. פי' התלהבות ובהירות שלי מחמת שהוא דבריך וזה מדברך פחד לבי. ואין רצוני להאריך בכאן רק שלפעמים נופל ממדריגה עליונה צריך ולהחזיק א"ע במדריגה התחתונה כנ"ל. משל ע"ז שהי' מלך א' ונתן בחדר חושן הרבה ממון מהם של נחשת ומהם של כסף ומהם של זהב ונתן במתנה לעבדיו שיבואו לשם וכ"א יקח לעצמו והיו שם כמה מיני עבדים מהם הולכים תיכף ולקחו לעצמם מחדר החושך כל מה שבא לידם מהממון ולא חשו אם יקחו מעות נחשות או זהב כי אמרו לעצמם לקיחתם הגדולה שלקחו כל מה שהי' אפשר להם ליקח בודאי יהי' בהם גם תערובות זהב כי לא ימלט שלא יהי' זהב בהסך המרובה כ"כ. וקצת מהם לא רצו ליקח בחושך כי רצו ליקח דוקא של זהב ולא של נחושת כלל והלכו להביא נרות שיראו ליקח המעות של זהב דוקא וקודם שהלכו וחזרו ובאו עם הנרות כבר לא נשאר כלום כי אותן העבדים שלקחו בחשך לקחו כל האוצר ולא נשאר כלום ע"כ המשל. ושמעתי הנמשל על עבדות ה' כי יש כמה מיני בני אדם א' שרוצה לעבוד ה' דוקא בכוונה גדולה ובשמחה כראוי משברבודם ויש כמה מיני בני אדם שאין משגיחין ע"ז בין כך או כך עובדין את ה' וזה הוא הנכון כי מעט שני חיינו אם נחפש אחר התלהבות גדול דוקא טרם שימצא הנר כמשל הנ"ל לא יהי' לו כלל פן יכבה נרו חלילה ע"כ שמעתי. וכעין זה אמרתי ע"פ והגית בו יומם ולילה כי יום נקרא אם אדם היא במדריגה עליונה ולילה נקרא כשאדם הוא במדריגה התחתונה וע"ז הזהיר לנו הכתוב והגית בו יומם ולילה. פי' בין שאתה בהתלהבות ובירור המחשבה ובין שאתה כלילה שאינו ברור

ועד"ז אמרתי פי' הפסוק עת לעשות לה' הפרו תורתיך. פי' כמו שאמר ר' נתן הפרו תורתיך סוף הוא שעתיד להפר תורתיך משום עת לעשות לה'. פי' שתבקש עת לעבודת ה' חלילה הפרו תורתיך כי הקב"ה הוא למעלה מכל העיתים וצריך לדבק בו ית' תמיד פעם ביראה הרוממות ופעם כך כפי יכולתו וזה כוונת הפסוק כי אם בתורת ה' חפצו כי חפץ הוא מלשון חשקות בזמן שהוא בחשקות הוא עוסק בתורת ה'. פי' למען שהוא דברו כביכול כנ"ל. אשר ע"ז נא' תורת ה' תמימ' משיבת נפש דהיינו השכינה כביכול שנקרא נפש כידוע וכמ"ש לעיל בכתבי האר"י כי מי שהוא עוסק לגרמי' מקוננת השכינ' נתנני ה' בידי לא אוכל קום אבל תורת ה' שהוא תורה לשמה משיב נפש השכינה כי לשמה כתבו בכתבים שהוא לשם ה'. פי' ה' תתאה השכינה וזה הוא כשהאדם הוא בחשקות אבל ובתורתו יהגה יומם ולילה פי' כי יהגה הוא בלא חשקות אז הוא עוסק בתורתו ובשבילו כנ"ל. מ"מ אשרי לו שעמל בתורת ה' וכמ"ש בזוה"ק כי אף מי שאינו עוסק כ"כ לשמה מ"מ זכאה הוא דעביד פקודי דמארי' והן הן להמשיך הכתובים שיר השירים כי קודש קדשים הוא אשר לשלמה יראה הרוממות דוקא וע"ז אנו מבקשים ישקני מנשיקות שיהי' לנו דוקא יראה גבוה. אך מחמת לריח שמניך טובים דהיינו הגשמיות שמן תורק שמך נשכח את הרוחניות ע"כ עלמות אהבוך יראת העונש שמחמת המות כי