תפארת עוזיאל חלק א קח

מאיר לנו אינו כ"א תחת רגליו ר"ל מאחר שנתעתק אל תוך המדות התחתונים שהם כמו רגלים שהם התחתונים לאדם ע"כ מזה באה לבנת הספיר שהוא האור והבהירות שבו כדוגמת הספיר ובזה מכוון ג"כ כוונת כל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה תיבת רגלי ר"ל ג"כ כנ"ל שמחמת גאותו שהוא מתפשט מדותיו וממילא מעורר מדותיו למעלה ג"כ גבהות ואז אינו מעתיק עצמו הוא ית' אל תוך הרגלים דהיינו המדות וזה דוחק רגלי השכינה וזה הוא ג"כ את ה' האמרת היום לשון לבוש כמו בצע אמרתו שהוא לשון בגד ור"ל שאתה פעלת במעשיך הטובים להעתיק אותו ית' בתוך לבושיו דהיינו לתוך המדות להיות לך לאלהים ר"ל מחמת זה שקבלת אחדותו ומצותיו היית מעורר העתקה וה' האמירך היום ר"ל שג"כ מדה כנגד מדה הוא מלביש אותך במלבושיו שתוכל לקבל אור השפעתו ובאם לאו לא הי' יכול לקבל ריבוי השפעה כמאמרם ז"ל לעתיד לבוא מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נדונין בה שהענין שלא יוכלו לקבל ריבוי האור

והיו חייך תלואים לך וגו' בבוקר תאמר מי יתן ערב וגו'. הכוונה דהנה יכוון ג"כ בפסוק אעשה לו עזר כנגדו ר"ל שכל העזר הוא לאדם מחמת צד שכנגדו שיש לאדם יצה"ר שהוא מתנגד על עבודת השי"ת ובמה שהוא משבר מעצמותיו את היצה"ר אז זוכה לחזות בנועם ה' משא"כ אם לאו היצה"ר לא הי' מגיע לו כ"כ שכר אבל יש מדריגה ב' לאנשים המושכלים בעבודת ה' יתברך אין צריכין להתעורר עצמן מחמת שרואין שהיצה"ר מתנגד מאוד בדבר להיות הם כמו כן מתעוררין להיפוך רק בלא"ה הם הולכין תמיד בדביקות השי"ת להיות יראתו על פניהם לבלתי יחטאו משא"כ המדריגה א' היא גרועה להיות כל התחזקות רק מצד היצה"ר ולזה אמר בקללה שהוא לדבר מצוה לא יהי' רק מנגד. ר"ל מסיבת היצה"ר שהוא מתנגד בעבדות השי"ת ומסיק תאמר בבוקר מי יתן ערב ר"ל שמלבד המדה הגרוע' שיהי' בו להיות כל חייתו לדבר מצוה רק מצד היצה"ר המתנגד עוד יגיע לו הפסד בדבר עבדות ה' כי בוקר מכונה על האהבה וערב מכונה על היראה שאינו ברור כ"כ כמו בוקר. וכן מדת היראה גרועה מאהבה. ור"ל בבוקר כשיהי' במדת החסד המכונה על הבוקר תאמר מי יתן ערב ר"ל שידמה שיראה יותר טוב מאהבה ובערב שיהי' במדת ערב תאמר מי יתן בוקר ידמה לו שאהבה יותר טוב מיראה וכ"ז מחמת שאינו ברור בעבדות השי"ת כי אם הי' מושכל בעבדות השי"ת הי' מבחין איזה דרך ישר ומסיים שפיר ומפחד לבבך אשר תפחד. ר"ל שיפחד תמיד אולי עדיין אינו יוצא כלל בעבדות השי"ת

ארור האיש אשר לא יקים. את דברי התורה הזאת מאמרם ז"ל שאפיקורסים אומרים לנו ארורים אתם מאלהיכם וכי אפשר לשום אדם לקיים את כל התורה כולה. אבל נראה שהבל יפצה פיהם כי ידוע מאמר ר"י ופערה פיה לבלי חוק למי שלא קיים אפי' חוק אבל מי שמקיים אפילו חוק אחד הוא בכלל ברוך וזה טעם נראה כי כל מצוה כלול מתרי"ג מצות נמצא בעשיית מצוה אחת מקיים כל התרי"ג אלא לפ"ז קשה עליו ית' שאמר ואם לא תשמעו וגו' הלא כל אדם עושה מצוה אחת עכ"פ ומקיים כל התורה כולה ולמה בא התוכחה אך ראיתי במפרשים בשם הרמב"ם שדוקא כשאדם עושה מצוה בשמחה נכלל כל התרי"ג במצוה אחד משא"כ כשעושה בלי שמחה והטעם נראה כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה כי אותיות התורה ותפלה ומעשה המצוה הוא גוף והנשמה הוא הכוונה ומחשבה ושמחה בעשיית רצון קונו ובמעשה הגשמיות באמת חלוק כל מצוה בפני עצמו תפילין הוא מעור וציצית הוא מצמר וכדומה אין ענין זה לזה אבל מחשבת ושמחת המצוה הכל אחד כי נקשר מאחדות הבורא ית' ונכלל כל התרי"ג וזה שמסיים שם תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה. פי' מחמת שלא עשית