תפארת עוזיאל חלק א קה

מין בשאינו מינו שכל א' בפני עצמו הוא טוב וכאשר נתערבו הוא מעוות ורע מאד כך זה הוא ג"כ נעשה רע וכשהוא מבין מאיזה ענין הוא המחשבה אם בתאוות מעולם האהבה נפל. אם מעולם היראה. אם בגאוה מעולם התפארת וכן בשאר מדות הוא מקשר אותם בו ית' באהבתו ויראתו הוא מחזיר אותם לשורשם וכן בשאר מדות הוא מקשר למדה שנפלה והקליפות נופלים ממנה ונעשה צירוף טוב וזהו מתיר את החבלים והשקין נופלים השקין דהיינו הקליפות נופלים ויש להשי"ת מזה הנאה גדולה כמשל הבן מלך שנפל לשבי' כשמביאים אותו אל המלך הוא נהנה מאוד יותר מזה הבן שיש אצלו תמיד אין דבר יכול להשתנות מתולד' זו לתולד' אחרת כמו ביצה שנעשה ממנה אפרוח שצריך מתחלה להתבטל מכל וכל מתולדת ביצה דהיינו מתולדה ראשונה ואח"כ יכול להיות תולדה אחרת ממנה כן בכל דבר צריך להיות כן שצריך לבא למדרגת אין ואח"כ יכול להיות דבר אחר וכן בכל הניסים שהם משינוי הטבע צריך מתחלה הסתלקות שפעת הבורא ית' בתכלית אין ואח"כ משפיע אצילותו באופן שיהי' נעשה נס וכמ"ש בספר של הרמב"ן שלכך נתוסף ה' בשרה שהי' צריך הסתלקות לה' ראשונה כדי שתלד שרה ולפעמים כאשר מקשר מחשבת חבירו למעלה למעלה יכול לשנות מחשבת חבירו באופן שהוא רוצה לא ידבר בשום פעם דבר רע שנאמר ותבחר לשון ערומים וכשהוא מדבר בנסים ובטובות הוא מעורר למעלה טוב וכן להיפוך חלילה ולפעמים יכול להעלות נפש בדיבורו שהוא מדבר למשל אם הוא בשבוי' ידבר מאותו ענין ארבעה צריכין להודות כו' וכן כשחלה באיזה אבר ידבר מאותו ענין בספירות עליונות השייכים לאותו אבר כשיש לאדם כאב יקשר א"ע לבורא ית' דהיינו שיקשר א"ע למעלות הבורא ית' ולא ירגיש הכאב המצוה הוא אבר מהשכינה וכשעוש' אותו בשכל גדול הוא מעלה אותה למדרגה גדולה וגבוה וכשמדבר דברי תורה על השלחן הד"ת הוא נשמה לאותו המצוה גשמיות של השלחן וידבר הרבה ד"ת בע"ש בתפלת מנחה וקבלת שבת מעלין כל אותן הדיבורים והמצות של כל השבוע שאז הוא עליות העולמות. אאע"ה נתפקחו עיניו וראה בשכלו עולם האהבה של הבורא ית' וכן יצחק ויעקב כל א' לפי מדתו ראה בשכלו הבורא ית' וכשנסתם השכל של האדם ואינו רואה אותו ית' בשכלו ואח"כ רואה אותו בשכלו אז יש לו התלהבות יותר שהתמידות אינו תענוג כ"כ. השמיעני את קולך וגו' פי' לשון אסיפה ר"ל שמאסף אור הבורא ית' באותן האותיות ורואה אותו מתוך האותיות כמו באספקלריא ואעפ"י שלפעמים האדם מעורב בתערובות מחשבות זרות אדרבא בזה הוא יכול לבא יותר לדביקות כמ"ש החלבנה שנתקלקל ריחה נותנין אותו בביה"כ והוא מתגבר נגד הקליפות המחשבות זרות. אל ילמוד אדם בספר אדם רשע אפילו יש בו דברי תורה כראוי לפי שנתדבק בנשמת האדם שעשה הספר. כשצריך אדם לבקש איזה דבר מבורא ית' יחשוב שנשמתו היא אבר מהשכינה כביכול כטיפה מן הים ויבקש על השכינה שאותו דבר הוא חסר לשכינה ויהי' לו האמונה שבודאי הוא פועל ומעלה מהשכינה רק אם הוא מכוון כראוי אל השכינה יהי' השפע גם עליו כמשל אדם שיש לו שמחה מטפח ביד אף כשאינו מתכוין לכך מחמת שהשמחה מתפשטת באבר כן יהי' הענין זה שהוא אבר מהשכינה כביכול תמשך השפע גם עליו ויחשוב שהוא אינו רק כלי ומחשבת דבורו הם עולמות שמתפשטים עולם הדיבור שהוא השכינה מבקשת לעולם המחשב' על דיבורים אלו וכשיתלבש אור הבורא ית' במחשבתו ודיבורו יהי' בקשתו שיתפשט השפע מעולם המחשבה אל הדיבורים שהוא מדבר באותו ענין שצריך לו בבקשתו וזה המצא לנו בבקשתינו שיהא הוא ית' נמצא באותן הבקשות וזהו שאמרו רז"ל מה תולעת אין כחו אלא בפיו לעשות כלי מילת כך הצדיקים עושין כלי מילת בפיהם להלביש השכינה מחמת שהנשמה מתלבשת בגוף נראין לה עולמות עליונים קטנים ובאמת הם גדולים