תפארת מנחם על ש"ס קצח

ספיקא דאורייתא לחומרא וחיי להתאבל עליהם כדאיתא הוא אונן עליהם והם אוננין עליו [והתו והרא"ש דס"ל אבילות יום ראשון מדרבנן נדחקו בזה עיין עליהם מ"ק ושאר דוכתי' א"כ היה ה"א דמותר לטמא ג"כ דטומאה תלי באבילות כנ"ל קמ"ל והבן גם הלום ראיתי בס' חתם סוער מהגג מוהרמ"ס ז"ל מפ"ב שנדפס מחד שמתרץ קושי' הנ"ל דנ"מ בזה דירה תורה הספק דהוי דינו כודאי ואם יהיה עוד ספק כגון ספק פ שגירש אשתו ספק גירושין דהוי ספק ספיקא אכן אחר שאסרה רה ספיקא דקרובים הוי כודאי גרושה עי"ש וזה נכון מאד ועוד לפלפל בזה בכמה דרכים ואכ"מ רק להראות כי שערי התירוצים לו ננעלו לתרץ קושית הנימוקי יוסף הנ"ל ושפיר קאי המיט על הספק השקול

יד והנה בתחלת עיוני עלה ועתי דמ"ש הרא"ש דרוב אינו כודאי היינו דוקא בגוונא דמוי שם דנימא כל דפריש מרובא פריש והיינו ע"ד מ"ש בנו"ב מ"ת ישועת יעקב יו"ד לתרץ קושית התוס' אהא דבעינן בבהמה שמונה ים דוקא ולא אזלינן בתר רובא דרוב בהמות ולדות בני קיימא ילדן משום דלא אזלינן בתר רובא רק כשאנו דנין על דבר פרטי אמרינן דה מילתא הוא הוא מן הרוב אבל כשאנו דנין לעשות תקנה הכוללת צרין אנו לתקן גם עבור המיעוט דהא גם המיעוט הוא בעולם וא"כ מיעוט יבא לכלל איסור לכן לא אזלינן בתר הרוב עכת"ד ולפי"ז א דאמרינן כל דפריש מרובא פריש נהי דעל כל חד היא דבר פרט מ"מ הא גם המיעוט יכנס בכלל זה לכן אע"ג דמכל מקום סמכי למימר דכל חד פריש מרובא היינו משום דכל חדא בשעתיה הוא בר פרטי מ"מ כיון שסופינו להכניס גם המיעוט בזה איך נאמר דרו זה הוא כודאי כיון דתברא בצידו וע"כ צ"ל דאינו אלא ספיקא דרחנא שרי' אבל בעלמא כשאנו דנין על דבר פרטי שהוא מרובא דעלמו הוי כודאי מצד הסברא ובזה מתורץ מה שהקשה הגאון בש"ש אא דאמרינן בקידושין פרק עשרה יוחסין גבי ממזר בקהל הוא ודל הוא דלא יבא אבל בקהל ספק יבא איך משכחת קהל ודאי דילמא לאו אביו וכו' ועל כרחך משום רוב בעילות וכו' ורוב אינו כודאי לפי סברת הרא"ש ולפי מ"ש ניחא דבכה"ג גם הרא"ש מודה וזה נכון מאד אמנם לפי מה שביארתי לעיל א"צ לכל זה [והא דאיצטריך למיעוטי ספק קהל לדעת הרמב"ם דספיקא לקולא כבר נתבאר בדברי המחברים]

טו בתוס' ד"ה לר' מאיר דחייש למיעוטי וכו' דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהי' חולין במעי אמו ע"כ ראיתי בשער המלך פ"ט מהלכות טומאת מת שהקשה לפי דברי התוס' דחזקת מעי אמו חשיבה חזקה א"כ האיך בעי למיפשט בסוגיין מרישי' של עולה דאזלינן בתר רוב דלמא התם היינו טעמא דאזלינן בתר חזקת מעי אמו שאין טריפות פוסל בו כדקי"ל ביו"ד סי' י"ג ע"כ ונלענ"ד דבלא"ה דברי התוס' תמוהין מאד דאיך נעמיד על חזקת מעי אמו הא גם במעי אמו מספקינן ליה בבכור אלא שלא היה שייך בו דין בכור מגזרת הכתוב דבפטר רחם תלי' רחמנא וכל בכור ודאי נמי הכי הוא דיניה דאינו קדוש עד שיולד אבל עכשיו שנולד ואישתני דיניה שפיר יש להסתפק ביה בדין בכור על כן נראה לענ"ד ברור דהתוס' לא כתבו כאן חזקה זו אלא נגד חזקת בהמה שלא ילדה דחזקת בהמה שלא ילדה ג"כ מעומעמת הוא מטעם הנ"ל וחדא טכסיסא הוא דהא כל חילי' דחזקה זו הוא משום דידעינן דמשעה שנולדה עד שעה שראויה לילד לא ילדה וא"כ איך נעמיד אותה עתה בשעה שהיא ראוי' לילד ורוב בהמות מתעברות ויולדות אחזקה שהיה לה בשעה שאינה ראוי' וזה מבואר להדיא בתוס' בכורות דף כ' ד"ה ר' יהושיע וכו' וז"ל ועוד וכו' דהיכי דאיכא רובא וחזקה וכו' והכא איכא רובא דאין מטיפות וחזקה שהיא בחזקת שלא ילדה ונראה לתרץ דלהכי חיישינן למיעוט מטיפות משום דרוב בהמות מתעברות כשמגיעות לזמן שראויות להתעבר בו מתעברות עכ"ל והן הן הדברים שכתבתי וכל זה מדויק בדברי התוספת בסוגיין דכתבו וז"ל דאי אמרינן אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד ולד בחזקת מעי אמו ע"כ ר"ל אם תחשוב חזקת שלא ילדה לחזקה א"כ גם לעומת זה יש חזקה דמעי אמו. ואם תדחה חזקה דמעי אמו מטעם שנתבאר א"כ גם חזקה שלא ילדה אינה חזקה מטעם זה וכנ"ל הנה כי כן לפי האמת דעת התוס' דב' חזקות אלו אינם חזקות כלל וממילא לק"מ מה שהקשה בשעה"מ מחזקת מעי אמו לענין טריפות דהא גם במעי' מספקינן בטריפות רק שאין שייך במעי אמו דין טריפות מגזה"כ כל בבהמה תאכלו אבל עכשיו כשנולדה ואישתני דיניה יש להסתפק בטריפות ואין כאן חזקה כלל ואתי שפיר: סליק מסכת חולין