צורת בית המקדש נב

"וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים" שֶׁהוּא שַׁעַר הַהֵיכָל הַחִיצוֹן לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, "וְהוּא סָגוּר". "וַיֹּאמֶר אֵלַי ה', הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה, לֹא יִפָּתֵחַ. וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ, כִּי ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ, וְהָיָה סָגוּר" (יחזקאל מד, א-ב) . רַבּוֹתֵינוּ הֶעֱמִידוּ הַמִּקְרָא הַזֶּה בַּפִּשְׁפָּשׁ הַדְּרוֹמִי שֶׁיִּהְיֶה לְשַׁעַר הַהֵיכָל, וְכָךְ שָׁנִינוּ בְּתָמִיד (פ"ג מ"ז) וּבְמִדּוֹת (פ"ד מ"ב) : שְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל אֶחָד בַּדָּרוֹם וְאֶחָד בַּצָּפוֹן, שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, וְעָלָיו מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל "הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה [וְכוּ' וְהָיָה סָגוּר]". וּפֵרֵשׁ הרע"ב ז"ל שֶׁהָיוּ שְׁנֵי פְּתָחִים קְטַנִּים רְחוֹקִים קְצָת מִן הַשַּׁעַר.

וְכָתַב הרי"א ז"ל (יחזקאל מד, ג) עַל מִשְׁנָה זוֹ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְהָיָה דַּעְתָּם שֶׁזֶּה מַה שֶּׁרָאָה פֹּה הַנָּבִיא הָיָה מִמַּה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּבַיִת שֵׁנִי. וְאֵין דַּעְתִּי סוֹבֵל זֶה א הנה דעת האברבנאל וכן דעת הרד”ק והמלבי”ם, דדרשת חז”ל בזה אינו בדרך הפשט. שפשט הכתוב מדבר אך ורק בבית שלישי, ומדבר בשער הגדול של ההיכל, שאחרי שיבא בו הכבוד ישאר סגור לעולם. והוא לסימן. והודיע שאין שכינה זזה משם לעולם, ולא כמו שהיה בבית ראשון ושני. ומההוכחה לזה הקשה האברבנאל שלא יתכן שכתוב מדבר בבית שני. וכדלהלן. ויש להעיר לפי שיטתם, שישאר פתח ההיכל סגור לעולם איך יהיו יכולים להקריב קרבנו? הרי ידוע ההלכה וכן נפסק ברמב”ם (מעה”ק פ”ה ה”ה) וז”ל: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר פתח אהל מועד - בזמן שפתוח, אפילו היו דלתותיו מוגפות הרי זה כנעול. אבל הפרוכת שעליו אינה פוסלת, עכ”ל. וצ”ע. , כִּי הִנֵּה בְּבַיִת שֵׁנִי לֹא בָּא הַכָּבוֹד ב בבית ראשון מצינו (מל”א ח, י – יא). “ויהי בצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה’, ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה’ את בית ה’”. אבל בבית שני לא מצינו שבא כבוד כמ”ש חז”ל (יומא כא:) חמשה דברים שחסרו בבית שני ואחד מהם שלא שרתה שכינה. דֶּרֶךְ שַׁעַר הַקָּדִים. וְאִם זֶה לֹא נִתְקַיֵּם שָׁם אָז אֵיךְ נֹאמַר שֶׁנִּתְקַיֵּם "הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה ... כִּי ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ", מְחֻיָּב הוּא שֶׁנֹּאמַר שֶׁסְּגִירַת הַשַּׁעַר הָיָה אַחַר בּוֹא הַכָּבוֹד לַבַּיִת, עכ"ל.

אָמְנָם נְדַקְדֵּק בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה הַזֹּאת שֶׁאָמְרָה 'וְעָלָיו מְפֹרָשׁ ג וכפי מה שרבינו מפרש לקמן בעניננו, כוונת המשנה במלת “ועליו” שעל שער (הפשפש הדרומי) זה ממש מפורש בכתוב. שכיון שהכבוד עתיד לבא בו לעתיד על כן “יהיה” סגור אחר ביאתו “והיה” סגור לפני ביאתו כלומר בבית שני. עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל שֶׁנֶּאֱמַר' וְכוּ'. וְלֹא אָמְרָה הַמִּשְׁנָה: וְכֵן הוּא עָתִיד לִהְיוֹת, כַּלָּשׁוֹן שֶׁאָמְרָה (פ"ב מ"ה) גַּבֵּי חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת. אֶלָּא שֶׁבְּזֶה הַלָּשׁוֹן כִּוְּנָה לִדְחוֹת קֻשְׁיוֹת הרי"א דְּלֹא תַּקְשֶׁה כְּלָל. דְּאִלּוּ אָמְרָה 'וְכֵן הוּא עָתִיד לִהְיוֹת', שֶׁהָיְתָה הַמִּשְׁנָה מַשְׁוָה שְׁתֵּי הַבָּתִּים בִּשְׁנֵי הַפִּשְׁפָּשִׁים, הָיְתָה הַקֻּשְׁיָא הַזֹּאת עוֹלָה עַל לִבֵּנוּ דְּהֵיאַךְ יֶהֱווּ שָׁוִים? דְּאִלּוּ הָתָם הַסְּגִירָה לְאַחַר שֶׁבָּא הַכָּבוֹד דֶּרֶךְ שָׁם כַּכָּתוּב, וְאִלּוּ הָכָא עֲדַיִן הַכָּבוֹד לֹא בָּא, וְלָמָּה יִהְיֶה סָגוּר? לְכָךְ אָמְרָה 'וְעָלָיו מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל' - כְּלוֹמַר שֶׁבְּכָאן סָגוּר. 'וְעָלָיו מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל' כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, לֹא שֶׁיִּשְׁתַּוֶּה שֶׁכֵּן יִהְיֶה לֶעָתִיד, שֶׁאֵין הָעִנְיָנִים שָׁוִים. שֶׁעִם הֱיוֹת שֶׁהַבִּנְיָנִים יִהְיוּ שָׁוִים בִּסְגִירַת הַשַּׁעַר, אֲבָל אֵין עִנְיַן סְגִירָה זוֹ כְּעִנְיַן סְגִירָה זוֹ.

וְזֶה מַה שֶּׁהֵבִיאָה הַמִּשְׁנָה בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת, בְּתָמִיד וּבְמִדּוֹת, כָּל הַכָּתוּב, "וְהָיָה סָגוּר" דְּסֵיפֵיהּ דִּקְרָא, נַמִּי. דְּלִכְאוֹרָה הוּא כָּפוּל בַּכָּתוּב גַּם כֵּן, שֶׁכְּבָר הִתְחִיל הַכָּתוּב וְאָמַר "סָגוּר יִהְיֶה", אֶלָּא דְּרֵישֵׁיהּ דִּקְרָא "סָגוּר יִהְיֶה" בֶּעָתִיד מִשְׁתָּעִי, וְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא "וְהָיָה סָגוּר" בֶּעָבָר קָאָמַר, כְּלוֹמַר שֶׁכְּבָר הָיָה סָגוּר קֹדֶם זֶה הֶעָתִיד. דְּאַף עַל גַּב דַּעֲדַיִן לֹא הָיָה בַּיִת שֵׁנִי בִּזְמַן יְחֶזְקֵאל, עִם כָּל זֶה קְרָאוֹ עָבָר אַחֲרֵי שֶׁמַּרְאֶה שֶׁלּוֹ בֶּעָתִיד נִתְרָאֶה אֵלָיו. וְזֶהוּ שֶׁכִּוְּנָה הַמִּשְׁנָה בְּאָמְרָהּ וְעָלָיו מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל כוּ', וְהַיְנוּ בְּסֵיפֵיהּ דִּקְרָא "וְהָיָה סָגוּר". וְהִנֵּה הַטַּעַם שֶׁל "כִּי ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ", לֹא קָאֵי אַסְּגִירַת פִּשְׁפַּשׁ בַּיִת שֵׁנִי דִּכְתִיב בָּתְרֵיהּ, וְלָא קַשְׁיָא כְּלָל הָא דְּהִקְשָׁה הרי"א.

וְיֵשׁ לָתֵת טַעַם לִסְגִירַת פִּשְׁפַּשׁ בַּיִת שֵׁנִי, שֶׁהוּא מִפְּנֵי שֶׁסּוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא דֶּרֶךְ שָׁם. וְכֹה יֹאמַר הַכָּתוּב, "הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה" לֶעָתִיד "כִּי ה' ... וְהָיָה סָגוּר" בְּבַיִת שֵׁנִי גַּם כֵּן, אַחֲרֵי שֶׁאַחַר כָּךְ יָבֹא הַכָּבוֹד דֶּרֶךְ שָׁם, וְיִהְיֶה זֶה סִימָן אֶל עוֹלֵי הַגּוֹלָה כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וּבֹא יָבֹא כְּבוֹד ה' וְיַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּבֵית מִקְדָּשׁוֹ.

אֶת הַנָּשִׂיא הוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ ד בסימן הבא. שיש מפרשים שהנשיא הכוונה למלך. . אֵלָיו הוּא נוֹתֵן רְשׁוּת, לְפִי שֶׁנָּשִׂיא הוּא וְחָשׁוּב, וְאֵין דַּרְכּוֹ לֵישֵׁב וְלֶאֱכֹל עִם שְׁאָר הַכֹּהֲנִים בַּלְּשָׁכוֹת, "הוּא יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכָול לֶחֶם" בְּתוֹךְ חֲלָלוֹ "לִפְנֵי ה' " (יחזקאל מד, ג) .